בית פורומים בחדרי חרדים

ועוד על הגאון תלמידיו והחסידות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-30/6/2006 05:03 לינק ישיר 
ועוד על הגאון תלמידיו והחסידות


האמת היא שקראתי את ספר הגאון מיד עם יציאתו לאור.  כבר אינני זוכר את כל הפרטים במדויק. אבל הרב אליאך אינו חוקר או היסטוריון מקצועי.  ניכר שהוא מסתמך בעיקר על ספריהם של ש. י. פין "קריה נאמנה",  וזכרון יעקב של ר' יעקב ליפשיץ מחקריו של קלויזנר. כמו כמה כתבות של שלום בתרביץ.   אבל אין פה עבודת מחקר חדשה.  (היה מותר לו קצת להזכיר את מקורותיו)  גם אבי הישיבות לוקה באותו חסרון.    ולכן זה יותר ספר סיפורי על הגאון,  רק סיפורי בצורה שיטתית לפי תולדות חייו.   סיפורי בצורה קצת מגוייסת לתיאורו של הרב אליאך.   אני לכשעצמי בילדותי נהניתי  יותר מספרו של יהודה לייב מימון  (כולל מהערותיו שהושמטו במהדורה החדשה, אבל זה סיפור לאשכול אחר)  למרות שזה יותר ספר פולקלור על הגאון.


 אבל כמובן אנו אוהבים להתווכח על החלק בספרו המכסה את הפולמוס נגד החסידות.   משום מה היו כאלו בינינו שרצו שהרב אליאך התעלם מנקודה זו, משל לא נחלק הגאון מעולם על החסידים,  ובכן תודו זה בלתי אפשרי,  המחלוקת נגד החסידות היא חלק נכבד מההסטוריה  של הגאון


 אלא מה רצינו? שהדבר יוצג כמו המחלוקת בין הראשונים, למשל התנגדותו של הרמ"ה לרמב"ם,  או לחילופין מחלוקתו של ר' יעקב עמדין עם רבי יהונתן איבשיץ,   או המחלוקת על כתבי הרמח"ל.  זה מאוד קורץ לנו, כי בין השיטין מונחת התובנה שזו הייתה מחלוקת בין גדולים ושוים, צריך לדון את החולק לכף זכות ,  שהרי במבט לאחור הנחלקים היו צדיקים ללא פגם.  הלל ושמאי


 ובכן זה איננו בא בחשבון אצל הרב אליאך, לדעתו זו לא הייתה מחלוקת בין שווים,  גדולי החסידות אינם בכלל באותו ליגה של הגאון,  אפילו לא של תלמידיו.   בכלל אין אפשרות לייחס טעות לגאון  בכאלו דברים דברים יסודיים לדעתם.  הנחה זו מביאה להנחה שניה הגאון צדק במלחמתו וכל דבריו היו אמת.


כל מה שנשאר להסביר מה טען הגאון,  ומדוע דבריו היו אקטואלים רק לזמנו, שהרי תלמידיו לא המשיכו במסורת של המחלוקת. 


 כל ליטאי מסכים עם הרב אליאך ביחסו אל הגאון,  החזון איש לא היה אדם שהכביר במילים, ודבריו על הגאון מפורסמים,  הוא העמיד אותו בשורה אחת עם עזרא הסופר רב אשי והרמב"ם.  ואצל החזון איש אין הצטעצעוית במילים, אם הוא כתב זה היה דעתו, ומסתבר יותר המסורת עליה חונך.     ובכן מה הם עושים עם המחלוקת?  נקודה זו נדחקה בדורות הבאים בטענה של שלום ואחדות, ונהרא נהרא ופשטיה וכדומה.  אבל כשאנו אומרים שר' יצחק מוואלוזין נסע יחד עם הצמח צדק לפטרבורג,  הרי שר' יצחק הכיר בגדלותו של הצ"צ, או כשאנו אומרים החפץ חיים נפגש עם הרבי מגור ומבעלז,  מונחת פה טענה הנה הם הכירו בגדולי החסידות, מה שהגאון לא עשה, וכנראה טעה בגלל לשון הרע או חששות מכת דומה לשבתי צבי, ותלמידיו ממשיכי דרכו נכחו בטעותו.    זו התיאוריה שאליאך בא להלחם בא, לדעתו אין אפשרות שהגאון טעה,  זה חילול דרכו וזכרו של הגאון.   ואם כבר צריך להסביר, אזי צריך להסביר למה תלמידיו סטו מהתנהגותו, למרות שהם ידעו שדבריו אמת


 זו נקודת המוצא של הרב אליאך, וממילא כל הנמנים על חוגים חסידיים צריכים להפנים זאת.  אני מכבד את נקודת המוצא שלו,  אבל  בתור אדם ששייך לאסכולה השמרנית,  הוא היה צריך להבין שזה מסוכן,  כי החסידים יכולים באמת לשלוף בתגובה מה שהם חשבו על הליטאים.   אליאך מתייחס לזה, והוא טוען שבכל מקום עם חינוך חסידי,   מחנכים שהחסידים נעלים יותר, והמתנגדים טעו כי לא השיגו את מעלת  גדולי החסידות. הוא בא רק לתת חינוך דומה אבל מהצד הנגדי.


 כמובן בספרו יש לשון זלזול במורי דרכה של החסידות, וזה מיותר,  הוא אינו חולק כבוד מיוחד לרבי לוי יצחק מברדיטשוב ולא לנועם אלימלך, הוא רואה עצמו נפגע מאוד מאיגרתו של הנוע"א.  הוא טוען בצדק שמסורות חסידיות זלזלו מאוד  בליטאים ומורי דרכם,  יש גם בספרו טענות אבסורדיות, כגון ר' פנחס בעל ההפלאה לא היה חסיד כלל, והחסידים ניכסו אותו לעצמם.  זו טענה שיש בה זלזול באינטלגנציה.  מספיק לראות את איגרות  בעל התניא אליו,  הוא עושה זאת כי החתם סופר היה תלמידו, נו הרי לנו שגדול המקובל על כלל ישראל למד אצל גדול חסידי תלמידו של המגיד וחבירם של בעלי הפלוגתא של הגאון רחמנא ליצלן.   או הטענה שקהילות  שונות נחלצו למאבק מאחר ור' לוי"צ ניהל תעמולה חסידית, וכשהם את איבדו את ילדיהם אצלו, הם שיועו לעזרה אצל הגאון, ורק אז ובתגובה פתחו המתנגדים במאבק פשוט להצלת ילדיהם, וזעקתם של החסידים הם טענות של הקוזק הנגזל,  אלו מטבעות לשון פוגעות,   ומשוללות אמת היסטורית.  ויש עוד. 


 אבל אינני רוצה להיכנס עכשיו לדיון על כל טענה שלו.   אני רוצה לדון על התזה העיקרית שלו.    האם הבינו תלמידי הגאון שיש פה טעות בהבנת החסידים,   והעוולה אינו כה גדולה.   או  שהם אחזו שכל דבריו אמת, והם שינו רק טקטיקה.


 


 ובכן מה עונה על זה הרב אליאך?  הסברו העיקרי שתכלית מחלוקתו של הגר"א היתה למנוע משומעי לקחו להגרר לדרכי חסידות,  שהיא דרך מוטעית לדעתו.  תכלית נוספת ומשנית לעצור מבעד החסידים להתדרדר.  שכן דרכם מסוכנת.    לשם כך ניהל הגאון מלחמת חרמה,  והצליח בשני מטרותיו,  אנשי ליטא כבר ידעו להזהר, כולם כבר ידעו שחסידות היא שיטה חדשה ואין להדבק בהם.  גם מטרתו השניה הוכתרה בהצלחה החסידים ריסנו עצמם   (דרך אגב ר' ברוך עפשטיין מכניס מילים דומות בפי הצ"צ,  נו זה כבר אבסורד בולט)


 כתוצאה מכך זנחו תלמידיו את המחלוקת המעשית שמטרותיה הושגו,  והתמסרו להסברה רעיונית של דרכו.  הם לא זנחו את שטתו הרעיונית שהחסידות היא דרך שסטתה מהאמת, אבל עכשיו הנחילו דרך זו לתלמידיהם,  נפש החיים למשל הוא ביטוי להשקפה זו.


 אליאך מתמודד עם הטענה הנפוצה שהגר"ח מואלוז'ין לא חתם על החרם,  והוא עונה החרם היה מטעם קהילת וילנא,  ר' חיים שלא התגורר בוילנא לא חתם.   למרות שכתלמידו של הגאון הזדהה על כוונת הדברים.


 מדוע סירב הגאון להידברות? הרי רמ"מ מויטבסק והגרש"ז הגיעו אליו לוילנא, ורב הקהילה פרש עליהם חסותו,  גדולי וילנא הפצירו  בגאון להפגש עמם והוא סירב,  וכשגדל הלחץ  נטש את העיר (מאיגרת הגרש"ז)  עונה אליאך הגר"א ידע שהם לא באו לברר את האמת, הם באו לשכנע אותו,  ולכן חבל היה לו להשחית את זמנו לריק.


 זו בערך התיזה של הרב אליאך


 אני חושב שדבריו לא מסתברים.


 בואו נמנה את נקודות החיכוך בין החסידים לליטאים שהגאון התייחס אליהם כמי שמשתקפים בכתבי התקופה ונראה את דעתו של הגאון.


 נבדוק אם זה רק מחלוקת רעיונית מחשבתית,  או מחלוקת גם לגופם של אנשים


 מקור הציטוטים בדרך כלל מספרו של מרדכי וילנסקי


א.  בחרם הראשון שהוכרז בוילנא  ר"ח אייר שנת תקלב 1772 והגאון בין החותמים. (המגיד ממעזריטש עדיין בחיים   שום ספר חסידי עדיין לא פורסם.)


 עיקר הטענות


א.   דתיהם שונות מכל עם ב"י בנוסח התפלות


ב.    אנשי מופת המה


ב.   מבטלים תלמוד תורה כל עיקר


ג.   שואגים בתפילת שמונה עשרה תיבות לע"ז


ד.   אומרים שמחשבותיהם משוטטות בכל העולמות


ה.  מקרבים עמי ארצות ומחללים השם בפניהם  (לשון שלי)


ו.  אלו אחד מאלף מדרכיהם המכוערים

ולכן


 יש לחבטם כנביאי הבעל וכו' יש להשמיד לבער ולהשמיע עליהם קול חרמות ושמתות חרמין וגידופין, יקרו מכל המקומות שלא יזכר ולא יפקד  ולא יעלה על לב עולם,  ואפילו שיתחננו אל תאמינו כי שבע תועבות בליבם.   עליהם נאמר כל באיה לא ישובון וכו' באשר הטומאה הרצוצה בקרבם.


 על החתום דייני וילנא רב הקהילה, והגר"א.


 


 ב.   מכתב מקהילת וילנא לקהילות ליטא חודש אב תקמא'  1781 (אחר הכרזת חרם בוילנא בעקבות הדפסת הספרים צוואת ריב"ש ותולדות יעקב יוסף,  הספרים נשרפו בוילנא)


 


לשונות קשים מאוד הכוללים


עברו תורות חלפו חוק הפרו ברית עולם.  מחשבותיהם הטמאות, חיללו שם שמים ברבים, ולכן יש להחרים ולנדות אותם ולהרחיקם מגבול הקהל.


הגאון בין החתומים.


 ג.   מכתב מקהילת וילנא לקהילת פינסק לפטר את הרב שנתפס לחסידות. תקמה' 1785 (וילנסקי אומר שמדובר ברלוי"צ, אבל במכתב לא מפורש השם)


האיש אשר הוקם בקהילתם למורה וגאון ומחזיק ידי פועלי אוון,  הפורקים עול תורה ומצוות. וכו' המה כת החשודים המתחסדים.  וכו' להפיץ אותם חבורות רשע  ולהרחיקם מעל גבולם.     ועדיין השטן מקטרג בינינו שטמנה אותה הכת חובם בקרבם טומאה רצוצה ועולה.   


ולכן


להרים העטרה מאת הרב אב"ד דקהילתכם ואל יורה ואל ידין ולקחת מאתו השבט המושל  כלה גרש יגרשו אותו.


הגאון בין החתומים


(ר' לוי יצחק עזב את פינסק שנת תקמה' וילנסקי)


יתכן בהחלט שבגלל האיגרת הזו כתב ר' אלימלך את איגרתו המפורסמת  והחריפה על רדיפתו של רלוי"צ.


 ד.  איגרת מהגאון שנת תקנו' 1796 בעקבות הפצת שמועות שהוא חזר בו מן המחלוקת


כת אנשי רשע המכנים עצמם בשם חסידים המתפרצים מפני אדוניהם אביהם שבשמים.   ועל כל מי שבשם ישראל מכונה  ואשר נגע יראת ה' בקרבו מוטל עליו לרודפם ולהומם בכל מיני רדיפות עד מקום שיד ישראל מגעת.   כי עוונם טמון בחובם והמה קשים לישראל כספחת.   ואולי יסתייע הדבר שיוכלו לעקור את שמם מן העולם.


 ה.  איגרתו האחרונה של הגאון,  יא' תשרי שנת תקנז'  (שימו לב יום לאחר יום הקדוש)  הגר"א נפטר יט' תשרי תקנח'   (לדעתי זו האיגרת החריפה ביותר שלו,   אני תמיד מסתפק אם זה באמת לשונו של הגאון, לא כל כך נדבק לי אבל וילנסקי אומר  שאיגרת זו הודפסה בורשא שנת תקנח'


 


האיגרת כוללת האשמות רבות על גילוי פנים בתורה שלא כהלכה,  כמובן שהטענה המשמעותית העיקרית היא מילין לצד עילאה ימללון אלה אלהיך ישראל כל עץ וכל אבן ומגליפ פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק ברוך כבוד ה' ממקומו, ובפסוק ואתה מחיה


ולכן לא יחמול איש עליהם ולא יחנם, והשומע להם ימתח על העמוד,  והנשארים יראו וישמחו כי שמחה לצדיק עשות משפט לפועלי אוון.


יש אישור של ב"ד וילנא על חתימת הגאון.


 
זה בערך קיצור מדעתו של הגר"א זצ"ל על תנועת החסידות מנהיגיה וכתביה.


 עכשיו אתחיל מהקל אל הכבד,   מדוע לא חתם ר' חיים על החרם, אומר לנו הרב אליאך   החרם היה בוילנא, הוא לא גר שם.  אינני מבין הגאון קורא לכל קהילה להכריז חרם ולרדוף את החסידים בכל יכולתם,  מדוע התעלם ר' חיים מכך,  הוא היה גדול תלמידי הגאון דעתו היה חשובה מאוד בליטא וגם אצל גדולים כמו רעק"א באשכנז,  מדוע אין מילה אחת מר' חיים כל ימיו נגד החסידים לא כרוז לא חרם שום דבר.   קהילת וילנא המשיכה במאבק אחר פטירת הגאון,  קהילות מינסק בריסק שקלוב ועוד קהילות אחרות נענות לקריאתו של הגאון, ומי שומר על קול דממה דקה ,   גדול תלמידיו.  גם אם נאמר שואלוזין הייתה קהילה קטנה ביחס לקהילות מרכזיות הנ"ל.  אבל ר' חיים היה אישיות מרכזית בליטא.   למשל כשהיו צריכים לארגן עליית תלמידי הגאון לארץ  פנו משקלוב ווילנא לר'  חיים שיארגן זאת.    ופה אין שום התבטאות ממנו.  האם אפשר להסביר זאת במגורים בעיירה אחרת.


 


בספרו המומנטלי נפש החיים ר' חיים אכן מתפלמס עם החסידים רעיונית,  אבל לשונו כל כך עדינה תאווה לאוזנים.  למשל בשער ד' הוא כותב וגם כמה מאותן אשר קרבת אלוקים יחפצון וכו' ועדיין לא נגה עליהם אור התורה ולא ראו מאורות מימיהם ה' יסלח להם,  כי כוונתם לשמים אבל לא זו הדרך ישכן בם אור תורה.     ר' חיים מסכים שאכן רק כמה  טועים הוא אכן מייחס זאת לחינוך החסידי, אבל  בגלל זה יש כמה שטעו,    אין את הלשון הכוללנית על כל החסידים.   וגם עליהם אומר הגר"ח כוונתם לשמים קרבת אלוקים יחפצון.


 


יש גם התבטאויות חריפות של ר' חיים למשל בשער ג' ונעשה משל בי הכסילים הלא בכל דבר ובכל מקום אלוקות גמור.  אבל עדיין זו התבטות מינורית לעומת החריפות של רבו,   וגם עדיין הוא אינו כולל את כל החסידים הוא אומר כאלו המעיינים שאינם מבינים ונעשה רגיל בלשונם מחמת כסילות.


 


לסיכום ר' חיים בולט בתגובה פסיבית ועניינית, הוא אינו נוטל חלק במערכה הגדולה של רבו, שר' חיים כה מעריכו  (מספיק לעיין בהקדמה לפירוש הגר"א לספרא דצניעותא)


 


אבל לא רק ר' חיים אף אחד מתלמידי הגאון אינו ממשיך במערכה הזו.   כמה מגדולי תלמידיו עולים ארצה ר' מנחם מנדל משקלוב ר' ישראל משקלוב, ור' סעדיה שהיה אחד שלוחי הגאון בהפצת החרם


ותראו מה הם עושים,   ר' ישראל חותם בשם הכולל הישראלי הסכם עם קהילות החסידים על חלוקת הכסף.   רבונו של עולם הסכם שכולל שחלק ממעות וילנא יגיע לקהילות החסידים, יחד עם קהילתו של ר' מנחם מנדל ויטעפסק רבו של הגרש"ז שהגאון סירב לפגשו. הסכם עם אנשים שהגאון קרא להם מרשיעי ברית ומצוה לרודפם ולהומם.  מה קורה פה למען ה'.


 


תראו קצת מלשונו של ר' ישראל


ושם גר הרב הגדול ר' אברהם מקא ליסק רבם של חסידים.  ר' אברהם מקאליסק שהתניא האשימו שבגלל התנהגות אנשיו   התחילה המחלוקת בשנת תקלב'.  הוא הרב בגדול? משונה


על ר' אברהם מבוטאטש תלמידו של ר' לוי יצחק הוא כותב ידיד נפשי (במכתבו על הרעש)  ידיד נפש על תלמיד של מי שגורש מרבנותו בפקודת רבו?  עוד יותר משונה


 האם אין אנו רואים פה שינוי גישה.


 נעבור אל טענתו העיקרית של הרב אליאך, המחלוקת השיגה את מטרתה.    ובכן הגאון מגדיר את מטרתו היטב לעקור שמם מהעולם,   הם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה שבע תועבות בקרבם אין לשמוע  לתחנוניהם והעיקר לרודפם כמה שיד ישראל מגעת, וישמח צדיק כי חזה נקם.


 


האם מטרה זו הושגה?  החסידות המשיכה להתפשט יותר ויותר, אפילו קהילת וילנא נשלטה על ידם במשך כמה שנים.     בין מנהיגי הקהילה בשנים שאחר פטירת הגאון היו חשובי תלמידי הגרש"ז, וגם חתנו של ר' מרדכי מלעכוויטש.   איזו מטרה הושגה?  בזהירות הייתי אומר שהמחלוקת הפסידה את מטרתה,  החסידות לא נבלמה אלא להיפך היא הוכרה כזרם לגיטימי ביהדות, הפוך מרצונו של הגאון.   כל המעיין בכתביו של דוד ממאקוב בשנים באוחרות יותר רואה שכך הוא חש, אי אפשר כמעט לתאר את תיסכולו,   הוא מחפש ומתחנן אחר מי שימשיך במחלוקת,    אבל המחלוקת פשטה את צורתה היא נמשכת רק על ידי עסקני קהילות או על ידי הלשנות,  תלמידי הגאון שותקים, ושתיקתם רועמת.


 לכן כשאנו רואים שממשיכי תלמידו של הגאון,   נפגשים עם חסידים ומשתפים עמם פעולה אפילו רק במישור ארגוני,  הדבר מעיד שהם לפחות חושבים שהחסידים אינם עוברי עבירה,  זו בפירוש לא הייתה דעתו של הגאון.


 אינך יכול לשתף פעולה עם תלמידי הקראים או עם ממשיכי דרכו של שבתי צבי.


 מה באמת קרא פה?


 ובכן באמת אין בדברי חידושים,  אני רק טוען שלא נורא לומר  שהגאון לא הכיר אישית את החסידים, ותלמידיו הכירו יותר טוב.  זה לא שהגאון סבר שהשיטה החסידית היא כפירה, ותלמידיו סוברים שלא כל כך נורא.   זה רק תלוי מי מדבר כך.      (לדוגמא פשוטה כשהרבי מלובביץ מדבר שרבי הוא עצמות מלובשת בגוף.  ובכן אם אני סובר שהוא אדם גדול בקי היטב בקבלה  מאמין בכל לבו,  אזי  אנסה להבין את דבריו, ואולי אתווכח עמו אם אסבור אחרת.  אבל אם השומע שולל את האדם עוד קודם לכן,  הרי הדיבורים הללו מהווים עוד ראיה לשלילתו.)


 אם נבדוק את דברי הגאון,  נראה שהם מורכבים  משתי סוגים א.   מצד אחד הוא מאשים אותם במעשים שלא ייעשו   למן ביטול תורה ועד זלזול במצוות.    ב.   גילוי פנים בתורה שלא כהלכה עד ממש דמיון לע"ז אמירה של אלה אלוהיך ישראל לכל עץ ואבן.  השילוב הזה גרם לחוסר נכונותו של הגאון להידברות וציוויו לרדיפתם.


 נחזור לכך שהגאון סירב לקבל את הגרש"ז ור' מנחם מנדל,  למרות שאמרו לו שאלו גדולי רבני החסידים.   אליאך אומר הגאון חשב אין עם מי לדבר.   זה לא פשוט,  האם הגאון  שכל חדרי תורה גלויים לפניו כה זילזל  בערך עצמו, ואינו בטוח בעצמו ביכולתו לשכנעם.   הסיבות הם אחרות, מאחר והגאון היה משוכנע שהוא עומד לפני פושעי ישראל כמו שהוא מתארם בכתביו.  לכן באמת הם לא באו לחפש אמת הם חוטאים,  והגאון אינו יכול לתת להם הכרה, כאילו יש פה ויכוח ביהדות,  כמו שלא היה מנהל ויכוח עם נתן העזתי. 


 


הגרש"ז כדרכו הסביר זאת בבהירות,  (איגרת לוילנא  משנת   תקנז') הוא מציג את עיקר הויכוח איך לפרש דברי האר"י בצמצום ומלא כל הארץ כבודו.    הוא אומר שודאי כדי להבין כמו שהבעש"ט הבין צריך להיות אנשים גדולים עם השגה פנימית.  לכן הוא דן את הגאון לכף זכות כי הוא קיבל גביית עדות מאנשים כשרים בעיניו שדיברו עליהם לשון הרע, אנשים  מוחזקים בכשרות שהזהירו את הגאון, הם הציגו לפני קטעי תורות של החסידים המדברים בעניינים גבוהים, אך שינו את הלשון.  יתירה מזו כדי להבין את קבלת החסידים היה על הגאון לשמוע מאנשים שלמדו ישירות מהמגיד שקיבל מהבעש"ט אין דרך להבין זאת ממתווך רגיל.  הגרש"ז אומר עוד  כדי להאמין בתורתינו היה על הגאון להאמין שתלמידי הבעש"ט הם אנשים המבינים כתבי האר"י בתוך פנימיותם.   לכן  היה על הגאון להחליט ממש בין שני קצוות,  בין קבלת עדות מאנשים מהימנים אצלו שמנהיגי החסידים הם אנשים נקלים, או ללכת לקצה השני ולהאמין שהם קדושי עליון.   ולכן קשה היה לגשר פה,   והיות והגאון סמך על העדות  שהתקבלה אצלו,   לכן הוא הבין שאין פה מה לנסות להסביר שהם טועים, או  לדונם לכף זכות.


 


הגרש"ז ממשיך ואומר שהוא יסרב לכל הצעת ויכוח,   משום שהיות ואין דרך לשכנע את הגאון,  שום גדול בליטא לא יעיז להורות אחרת ממנו,   הוא מוכן רק להתווכח מול גדולים ניטרליים,   והוא ישכנע אותם בצדקת דרכו בקבלה, הוא מציע את חכמי הספרדים.


 אם נמשיך את הקו של הגרש"ז,  היות והגאון סובר שמנהיגי החסידות    מדברים גבוהה בענייני קבלה בלי סמכות,  (הוא כותב זאת מפורש במכתבו האחרון)  דברים שלדעתו אסורים להישמע ממי שאינו בר סמכא,   הם נפסלים בעיניו אישית.   הוא מקבל גביית עדות על מעשיהם הנלוזים.  תארו לכם אנשים מזלזלים בהלכה ומחדשים דברים בקבלה?  והנה יש לנו כת שבתי צבי חדשה.   הפסק ברור יש להומם ולרודפם.


 


לו היה הגאון סובר שיש פה אנשים יראים ושלמים,  יכול להיות בהחלט שהוא היה מתקיף את דרכם רעיונית,   במקרה כזה הוא היה מוכן להפגש עמם ולהעמיד אותם על טעותם לדעתו.  יכול להיות שהוא היה מתעניין אצלם יותר על דרכם, זה כבר ספקולציות.    אבל דבר אחד ברור הוא לא היה  כותב שהם אנשים  עם מחשבות טומאה,  הוא מתדבר עמם.


 עכשיו בא נעזוב את השאלה אם הגאון טעה או לא.  בא נדבר רק על העובדות המופיעות בכתביו.   האם תלמידי הבעש"ט והמגיד היו אנשים כפי המתואר במכתביו, או אנשים שחרדו על קלה וכחמורה.   המציאות הפשוטה היא הפוכה.  האם היו פועלי אוון עם מחשבות טמאות,  או אנשים שעבדו את אלוקים


 ר' חיים מואלוזין כנראה החליט לבדוק אישית את ררכי החסידים,  והוא מעיד בנפש החיים שער ד'  ובעיני ראיתי בפלך אחד שכל כך התפשט אצלם עד שברב בתי מדרשם אין בהם רק ספרי מוסר לרב


הוי אומר ר' חיים טרח וביקר אישית במקומות מושבותם.   בל נשכח ר' חיים גם נדד למען הפיץ את תוכנית ישיבתו  דבר אחד הוא ודאי נוכח החסידים אינם מתנהגים כפי מה שתיארו אותם.


 


גם אם ר' חיים עדיין דבק בדרכו של הגאון, הוא מתנגד לדרך החסידות רעיונית, אבל את צורת המלחמה יש לשנות, עכשיו זה ויכוח על גישה ביהדות.  לא ויכוח בין צדיקים לרשעים.


 


אחר פטירתו של ר' חיים גדולי תלמידי המגיד המשיכו להתפרסם,  ר' חיים ודאי ראה את שו"ע הרב.  מסתבר שהוא גם בדק את ספר התניא.   ובכן אם הגאון ר' עקיבא איגר בן דורו שהעריץ את הגאון מוילנא,  ובכל    אופן ספר התניא לא ירד משולחנו  (עדות חתנו ר' שמואל)  לא רחוק שהגר"ח חשב שסמחבר ספר זה מוכרח להיות ירא ושלם.  ולכן בספרו הוא מתווכח עם החסידים על תורה לשמה,  על הצמצום (זה נתון בויכוח לא הרבה מצליחים להבחין בהבדלים בזה בין התניא לנפש החיים)  על הדביקות הכל ויכוח בגישות ביהדות.  אבל לא ויכוח על גופם של בני אדם.


 


נמצינו אומרים תלמידי הגאון לא זנחו את שיטתו הרעיונית,  אבל הם הבינו שהחסידים הם לא מי שציירו לגאון.   ממילא הכל השתנה.  מה נשאר ויכוח בדרכי עבודת ה'.  זה אכן קיים גם היום. על זה שייך הכלל אלו ואלו  דא"ח.


 


 


 




תוקן על ידי - schmuelll - 30/06/2006 5:13:20



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 11:13 לינק ישיר 

נהנתי, ציטוט מניתוח ענייני ברמה ראוי'ה. אפשר לדעת ממי הקטע?

יש גם להוסיף שהרי ר' חיים מוואלוז'ין זצ"ל שיתף פעולה עם האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בענייני הכלל והתייחס אליו בהערכה. ואילו בנו ר' איצ'לה מוולוז'ין זצ"ל הי' ממש ביחס הדוק וידידות גדולה ואף התבטא בהערצה באסיפות פטרבורג כלפי האדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש. ואם היו מאמינים שאכן לא הטעו את הגאון, אלא ידע את האמת כמו שהיא על החסידים, איך זה אפשרי כתלמידיו וממשיכי דרכו המובהקים שלא רק שאינם מקיימים מצוותו בחרם ושמתא "לרודפם ולהומם ולא לחמול עליהם" אלא אדרבה הם מתחברים אליהם ביד אחת נגד הממשלה והמשכילים, הרי לכאורה שיתוף פעולה עם עבודה זרה גרועה טפי מהמודרניזצי'ה של הנהגת לימודי חול וכדו' פרטים שבהם עסקו יחדיו לטובת הכלל? 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2006 11:53 לינק ישיר 

ישנה אפשרות פשוטה יותר: מאז חרם הגר"א החסידות התעשתה.

ייתכן כי החסידות השתנתה מאז שנת תקל"ב היא שנת החרם הראשון,ועד פטירת הגר"א?

מאז המלחמה נגדם,בחיי הגר"א,היה די והותר זמן כדי שהם ישתנו.

ממילא,כלפי האנשים,העניין סודר,אין הם יותר מורדים ופושעים בזדון.מה שנותר הוא רק ענייני טעותם בקבלה ותפיסת האלוהות.אליבא דהגר"א וסיעתו.לכך נכנס הר"ח וולאזינער בנועם מילים להשיבם אל דרך ישראל סבא.< לשיטתו כמובן>

גם היום מודים כמה מראשי החסידות,שכצורתה שראו אותה הם בחייהם,היא אינה דרכו של הבעש"ט.יאמר האומר כי כוונתם על מסירות נפש ודרכי עבודה,אך אינני מוציא מהכלל גם אפשרות פשוטה יותר,פעם החסידות כלפי חוץ,בהנהגותיה שעליה רמז וכאב הגר"א,היתה הרבה יותר ליברלית ורפורמית  לעומת השמרנות הליטאית הקפואה והקפדנית.

בשיא ההשתדלות לשמור על אובייקטיביות נייטרלית ככל האפשר מצידי ,<ומי שלא מאמין לא אטרח לשכנעו ההיפך>,נראה לי כי כל הצדדים בויכוח הזה,צריכים להודות לגר"א,הליטאים כמובן,ולא פחות מכך ואולי אף יותר,החסידים עצמם.

החסידות פרצה גדרות עולם,היא היתה תקדים שיש בו סכנה ברורה.הגר"א וכל הת"ח שעמו היה ועדיין הינו,גודר הגדר מפני אותה התדרדרות אפשרית.

אלמלא הגר"א,מי יודע כאיזו כת תמהונית היתה נראית כל תנועת החסידות היום....

המשיחיסטים של חב"ד,הצוהלים ביום פטירת רבם, היו נראים על ידם כקטניות ופיצוחים...




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 12:02 לינק ישיר 

הליטאים, כדרכם, יפלפלו פילפולים, יטיחו רפש ועלילות דברים באדמו"רים וחסידים יראי שמים, העיקר לא להודות בדבר ברור ופשוט שכל נער יודע כיום - הגר"א הוטעה וטעה. ובמקום להסתיר זאת הם מפרסמים ספרים המדגישים עד כמה טעה אז.  בושה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 12:05 לינק ישיר 

ממש  מאיר  עיניים 

סוף  סוף  כותבים  בפורום  בצורה  ברורה 

הגאון  מוילנא  הוטעה  וטעה 

מכאן  שיש  עוד  רבנים  שטעו

וצריך  לברר  זאת



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2006 12:38 לינק ישיר 

עומק - אם בלהתעשת עסקינן, אולי יתר פשוט לומר שהמתנגדים ההגונים התעשתו כשנוכחו לראות שהיו מלעיבים במלאכי אלוקים...
 
לדאבון לב, רבים מהמתנגדים (בעיקר הפשוטים שבהם אך גם תלמידי חכמים ידועים) בוילנא לא התעשתו ומזה התפתחה והסתעפה ביתר שאת ברית  "וילנא-ברלין" הידועה לשימצה, אשר רבים חללים הפילה ברשת המשכילים, כאשר המאחד אותם היא השנאה לחסידים אשר ה"פרומקייט" והתמימות אמונה שלהם לצנינים בעיני אלו ואלו. עד כי רק 80 שנה אחר כך יתר על שני שליש מיהודי וילנא חילוניים (ראה "וילנא עיר ואם בישראל") אחוז כפול של התפקרות בהשוואה לרוסיא הלבנה, אוקריינא, פולין או גליציא  (ראה " יהודי מזרח אירופה - דמוגרפי'ה" של לויטס).
 
באשר למשיחיות... הייתי מציע לך לקרא יותר על התנועה המשיחית שהקים הגר"א עצמו , התבטאויותיו, תקנותיו בבית מדרשו כברכת כהנים בכל יום וכו'  ונסיונו לעלות לארץ כמ גם סיבת עליית הפרושים תלמידיו לארץ ישראל לקראת שנת הת"ר. כמובן שאין פסול בכך...יותר פסול  לזלזל וללעוג ולעקור את האמונה במשיח מליבות ישראל בתואנה כזו או אחרת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2006 13:03 לינק ישיר 

אמרי בינה,
 
אגיב לפי סדר הקטעים בדבריך:
 
א- ייתכן בהחלט שהמתנגדים התעשתו . גם לי נראה ככה.אבל לא ייתכן שזה "רק".אלא "גם" בנוסף לסיבה הנ"ל.
 
ב - אינני מאמין שלגר"א ותלמידיו הפריעה האמונה התמימה.ההיפך בדיוק! לדעתי ההערה אינה במקומה בנושא שלנו.ואם כוונתך למנות ולדון על חסרונות בצד זה או אחר של מתרס הויכוח,הימים ייכלו והדיו יאזל והמה לא ייכלו .
 
ג- אם אינך מוצא בזה כל רע,מהי אם כן הערתך? אחר שדבריי לא נסובו על המשיחיות ,אלא על הטירוף הנלווה אליה בשם החסידות כביכול.
 
 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:03 לינק ישיר 

שמואל קבל ח"ח, על הצגת ופריסת הדברים בצורה הענינית והנפלאה ביותר!!
 
עומק
 
במה החסידות השתנתה?
אלו שאתה מצטט שאומרים שהחסידות היום היא לא זו של הבעש"ט, הם מהדור הרביעי והלאה, כשהחסידות הפכה לשושלות וכו', הדור הרביעי לחסידות מתחיל בערך בשנים ת"ר והלאה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:12 לינק ישיר 

עומק -  תגובתך האחרונה מקובלת עלי בכללותה, אך על תגובתך הקודמת אני עדיין חולק נמרצות, ואין זה רק בגלל היותי חסיד, אלא לפי מיטב הכרתי גם מחקר מדעי-היסטורי יוכיח שהדור הראשון של החסידים לא סטו כמלא נימה מהשו"ע אדרבה חיזקו את היר"ש, אמנם הסגנון הי'ה חדש ולעיתים רגשני מאד, ולכן אחרי הטראומה הנוראה מש"צ חששו שאולי הם משיירי כת ש"צ, אך לכשנתברר שאין זה כך ח"ו אלא אדרבה הם חיזוק חוסן ליהדות נתקבלו בדור שלאחרי כן באהבה על ידי כל שוחרי אמת ושלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/7/2006 13:16 לינק ישיר 

שמואל

יישר כח על דבריך הנכוחים !



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:24 לינק ישיר 

כעת ראיתי ציטוט מרמ"ל מסאסוב (לדעתי הוא מפריך במקצת את התיזה שלך - שמואל).
 
סיבת המחלוקת על הצדיקים - שיהיה "בחירה" * רבינו רמ"ל מסאסוב כאב את כאב המחלוקת שנתלקחה נגד גדולי הצדיקים באותה תקופה, וכך כתב ב"ליקוטי רמ"ל" (הנהגות כ, ב) "יש אנשי בליעל בוטים כמדקרות חרב ללבם על הצדיקים ועל החסידים" וכמה נוראים דברי קדשו: "אם לא היתה מחלוקת על הצדיקים וחסידים, היתה בטילה לגמרי הבחירה, לכן המסית מתלבש באיש לא טוב שיחלוק עליהם". באגרות קדשו קבע כי מחלוקת זו היא מעשה שטן: "דהסטרא אחרא זרק חיצים ובליסטראות לעשות קטיגוריא בין תלמידי חכמים ואנשי מעשה יראים ושלמים". והוא בגדר של חבלי משיח: "אוי לאזנים שכך שומעות שמשיח צדקנו סובל צירי חבלי לידה מהמקבלי לשון הרע והולכי רכיל". (אור יקרות ח"ב)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:28 לינק ישיר 

אמרי בינה היקר,
 
כבודו כותב "לפי מיטב הכרתי גם מחקר מדעי-היסטורי יוכיח שהדור הראשון של החסידים לא סטו כמלא נימה מהשו"ע "
 
לצורך זה,אנו זקוקים לת"ח הבקי בשורשי השו"ע,ובהויית הדור ההוא,הרבה יותר ממחקר היסטורי.ובחסדי ה' זכינו לאחד כזה שגדלותו בתורה היתה אבסולוטית ובלתי ניתנת לעירעור מצד כל הניצים,והוא חי באותו הדור ובאותו המקום ,סמוך ונראה לתנועת החסידות,ומצודתו היתה פרושה בכל קצוי אירופה,במקרה או שלא במקרה,שמו היה: רבי אליהו מוילנא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:33 לינק ישיר 

ניתוח בהיר!!
 
עומק, את מי אתה מאשים בסטיה מהמסורת את בעל התניא?! את הברדיטשובער?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:34 לינק ישיר 

עומק
 
מה שכתבת כעת זה אפילו לא דמגוגיה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:39 לינק ישיר 

אמתין מלהגיב עד שייגמר גיוס חיל המילואים של שאר הניקים...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/7/2006 13:50 לינק ישיר 

עומק-
תקפת כאן את החסידות, עכשיו תראה איך יתנפלו עליך...

אם יש כאלה שאינם מבינים מדוע רק אנשים בודדים כהרב אליאך והרב ירמיהו כהן מוכנים להציג את הצד שמתנגד החסידות, הרי שהתשובה להם פשוטה: צריך להיות מתאבד בשביל זה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > ועוד על הגאון תלמידיו והחסידות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.