בית פורומים אגודה אחת

היסטוריה: דוד זריצקי ומצוקת הדיור והמחיר היקר

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/10/2006 16:20 לינק ישיר 
היסטוריה: דוד זריצקי ומצוקת הדיור והמחיר היקר

בפורום הסמוך, ח"ח, כתב בן ציון כהנא משפט מרתק מאד, על כתבה ביתד נאמן: "כמו כן ראוי לציין לטובה את העלאת מצוקת הדיור בצורה רצינית כשמושמעת דעה כנגד הטלת הרכישה על ההורים וטרוניה על הישיבות המעודדות זאת [דעה שלפני שלושים שנה שילם עליה ר' דוד זריצקי בחייו]". על מה מדובר כאן? מה טען דוד זריצקי? איך התקבלו הדברים? איך זה "עלה לו בחייו"?


_________________
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2006 23:18 לינק ישיר 


הצעקה עולה עד לשמים*:namespace prefix = o /> 


מאת:הרב דוד זריצקי זצ"ל


 


ט"ז תמוז תשל"ח

זהו מאמרו האחרון של הרב דוד זריצקי זצ"ל ב'המודיע'. מסמך חשוב וצוואה של הנפטר. יהא זה לעילוי נשמתו ליום השלושים:

פנייה למרנן ורבנן ראשי הישיבות שליט"א

שורות אלה נכתבו על ידי אדם הרואה עצמו כאינו ראוי לכך, לפנות אל גדולי ישראל, רועי עדרי ישראל די בכל אתר, זוהי תעוזה מיוחדת, וזה עידן ועידנים שאני מצפה למישהו יותר גדול וחשוב ממני שיפנה את קריאתו אל ראשי הישיבות בישראל, אבל הרהורי הלב נשארו בכאבם, לא נמצא אף אחד שיואיל למלא שליחות קדושה זו, אמרתי אני לעצמי: מוטב להיתפס על כגון דא מאשר על דברים של מה-בכך, והיום הרי דברים של מה בכך עומדים בראש הכותרות בעיתונות.

אני מרשה לעצמי לפנות אל ראשי הישיבות הקדושות בארץ, בעניין הדירות.

ראשי הישיבות שבעצמם, בהיותם בחורי ישיבה, לא חלמו ולא חשבו על דירה של מיליון או שלושת רבעי מיליון שתתנשא לכל לראש, שיהיו בה כל האביזרים הדרושים לחיי רווחה, מכיר אני ברוב רובם של ראשי הישיבות דהיום והנה הם התגוררו בדירות עלובות של ממש, היו כאלה, והם הגדולים כיום, שהתגוררו במשך שנים הרחק מביתם, בחדר עלוב שבו לא היו מטה, כסא ושולחן שבקושי החזיק את עצמו.

אבל למרבה הצער והפליאה, מאות התלמידים כיום אינם כאלה, תלמיד אינו נכנס לחופה אלא אם כן הובטח לו "סידור מלא", היינו דירה מרווחת עם כל האביזרים החשמליים הנדרשים, כמו שנדרש להבדיל, ש"ס מפואר וטבעת עם יהלום.

תאמרו: וכי למה לא יזכו בני ישיבה לתורה וגדולה במקום אחד, ואם כיום זכינו למה שלא זכו בתקופה של חז"ל, שכל בן ישיבה מבקש לזכות לשני שולחנות, הרי זו זכות גדולה לנו.

דא עקא! רבותי, דא עקא!

כי את השולחן הראשון, שולחן התורה, נותנים ראשי הישיבה, המכינים לכל אחד ואחד את שולחנו לפי אמת מידותיו ולפי כישוריו, אולם את השולחן השני, והוא כיום למרבית הצער, החשוב מכולם, שולחן הגדולה, חייבים לתת ההורים, ובמקרים רבים רק הורי הבחורה, הלומדת כעת כדי ללמד, והמלמדת במשך כל חייה כדי שהיא ובעלה יוכלו לשבת ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו של הקב"ה.

מנין צמח מצב זה, איך הגענו ל"חינוך" כזה? האם אפשר בדרך זו לחנך דור של תלמידי-חכמים אשר בעצמם יעמדו בעתיד בראש ישיבות או יהיו בתפקידים רבניים, כלום כך יוכלו להיות סמל לאדם ברחוב, בשיטה כזו של אי-התחשבות בזולת, במצב, בחיי אדם. מה רב ההבדל! ראשי הישיבות עצמם, כפי שאמרנו לעיל, התחנכו בכיוון הפוך ממש, גדלו בתורה בחיי צניעות וקימוץ, כידוע, לכל אחד שלמד בישיבות בזמנים ההם. ואיך זה שתלמידים דהיום נסחפו, שלא מרצונם, עם קטע זה של החיים, של נהירה אחר המותרות ? הרי אווירת הרחוב ב"ה אינה מגיעה לישיבות, הלא עושים כל מאמץ כדי להבדיל בינינו לבין הרחוב בכל הסייגים והמחיצות.

זהו מעשה שטן, המשתולל בתקופה האחרונה ברחוב היהודי ומבקש לחבל בחלקה הטובה היחידה שנשארה לנו ברחמיו ית', הישיבות, כי, מורי ורבותי, עפר אני תחת כפות רגליכם, אבל כמה זמן יוכל להימשך מצב כזה כאשר הורים יצטרכו להרוס את עצמם כדי להשיג שלושת רבעי מיליון לירות כדי לקנות דירה בקומה השישית בשיכון אונסדורף בירושלים, או בסביבות רחוב רשב"ם בבני-ברק, כאשר הורים נופלים וקמים, נופלים וקמים בריצתם אחרי הלואות, משכנתאות, גמחי"ם של מאות אלפי לירות, שעליהם לבקש אריכות ימים פי שניים מאשר מאה ועשרים כדי לשלם את כל החובות שנטלו על עצמם, או לצאת למרחקים, ובלבד להכניס את בתם תחת החופה.

ומרשה אני לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א:

מהו ההכרח הזה, שמקום משכנם של אברכים חרדיים הוא רק בני ברק או ירושלים? ולמה מותר לשם השגת מטרה זו, להעביר, אנשים על דעתם, מותר להתעלל בהורים אומללים ? למה אסור להשתקע באשקלון, בבאר-שבע, קדימה, בנתניה בצפת, בטברי, בחצור הגלילית, בראשון לציון, בנס ציונה.

הרי שנים רבות הם מתחנכים במחיצת הדר"ג שליט"א, ומיכם קיבלו את אורח החיים שלהם, מיכם קיבלו את רוב תורתם, השקפת עולמם ודרך החיים שלהם לעתיד ? האם לא נאמרה אף מילה אחת, כי ראוי לגור אפילו בכפר עלוב בירכתי תבל, מאשר להרוס חייהם של בני משפחה שרוצים להכניס לביתם בן ישיבה?

כאשר הגיע מרן הגר"י כהנמן זצוק"ל לבני ברק היא היתה עיר כמעט שוממה ובכל זאת הוקמה בני ברק כפי שהוקמה, ומה הקושי להתנחל בקוממיות או ביסודות ובעוד שורה של ישובים, שם נמצאים אנשים אמונים עלי תורה ומצוות, ועושים פרנסתם ברווח ובכבוד, והם מתחננים להצטרף אליהם כדי להגדיל את הישוב, שם אפשר להשיג דירה במאה וחמישים עד מאתיים אלף לירות לכל היותר ואולי מה פחות מזה, ולמה אסור לשכון כבוד בקדימה, שם יש כולל ודירות מוכנות העומדות הכן לקבל אברכים ולארגן שם חיים של תורה ויראת שמים ולהפוך את המקום למרכז של תורה ? כיצד נראתה באר שבע לפני זמן מה, מדבר שממה רוחני ממש, כיום יש בה כוללים וישיבה קטנה וגדולה, וחינוך תורתי מכל הסוגים, מי עשו כל אלה. האם אלה האברכים המקבלים דירות בחצי מיליון לירות בירושלים ובבני ברק או אברכים שאינם ירודים מהם שהבינו כי אפשר לעלות על הסולם כשהחווקים הם בני אדם וד"ל, והם יצאו לבאר שבע והקימו מה שהקימו, וכן עשו ברחובות, וכן עשו באשקלון וכן עשה אדם יחיד בנתיבות, אדם יחיד בלבד.

אבל הבחורים כיום אינם רוצים ללכת לא לנתיבות ולא ליסודות, לא לקוממיות ולא לצפת או לטבריא, אף ששם החיים קלים בהרבה, והפרנסה מצויה הן מבחינת הסכומים שמשלמים הכוללים והן מבחינת מקומות עבודה בשביל האשה, הן מבחינת הוצאות על החינוך וכל שאר ההוצאות, אולם העיקר, מבחינת ההסתמכות על ההורים ההורגים עצמם ממש, ללא כל הגזמה, כדי לקנות דירה ראויה לזוג הצעיר רק בבני ברק או בירושלים.

ואני מרשה לעצמי לשאול לפני הדר"ג שליט"א, אחרי בקשת הסליחה כבקשת תלמיד אצל רבו, האם לא הגיעה השעה להרהר הרהור שני בכל הקשור בענינים אלה ? האם טרם הגיעה זעקת ההורים אל הדר"ג שליט"א בכל הישיבות ? האם טרם עלה בדעת מישהו, כי המצב הגיע לשיא כזה שעלול, חלילה להתמוטט כליל ? ואז מי יודע מה יהיה ? הרי אי אפשר בשום אופן להמשיך במצב זה, הרי אי אפשר להעמיד את ההורים בפני הברירה או מיליון או שלושת רבעי מיליון לירות, או שלא להכניס את הילדים לחופה?

האם טרם ידוע כי המצב כיום הוא כזה?

האם טרם ידוע, כי גם כיום, ששווי הלירה יורד פלאים מיום ליום, בכל זאת הדבר הוא למעלה מיכולתו של אדם משלנו לאסוף סכום גדול כזה, ולהוי ידוע כי היום נהרסות משפחות שלימות למשך שנים בגלל הדירה שהם חייבים לרכוש בבני ברק או בירושלים.

והצעקה עולה עד לשמים, האומנם לא ניתן לעשות מאומה בעניין זה שחיי אלפי אנשים תלויים בו?

האם אי אפשר לצאת בכרוז לכל בני הישיבות לצאת לערים הקטנות, להתיישב ביסודות, בקוממיות, בקדימה, בחצור, וצפת, לעזור להם בעניין זה, לעשות קשיים לאלה המבקשים דווקא דירה של שלושה חדרים בבני-ברק וירושלים, כגון: לא להשתתף לא באירוסין ולא בחתונה, לא להתערב בשידוך כזה כשהבחור מעמיד תנאים כאלה, להתאסף ולמצוא דרכים כיצד להגביר את התיישבותם של בחורי ואברכי הישיבות במקומות אחרים, בהם הדירות עולות שליש או רבע מהסכום שמשלמים כיום בבני ברק או ירושלים.

עד כמה שמסרו לי מוכן משרד השיכון לעשות בשביל אברכי הישיבות בהקמת שיכונים מיוחדים; באופן שבני הישיבה יוכלו לדור ביחד, בחבורה ובצוותא חדא, כפי שנמסר לי מוכן ראש המועצה בקדימה אף לדאוג ל"חינוך מיוחד" עבור ילדי האברכים (היינו בית ספר של החינוך העצמאי); אין לי כל ספק כי גם הנהלת החינוך העצמאי תיתן ידה ותתמוך כיד ה' הטובה עליה להקמת בתי ספר או תלמודי תורה בהנהלתה ובפיקוחה ותתמוך בהם תמיכה מליאה כפי שהיא עושה זאת לגבי בתי חינוך בישובי ספר, אף אם מספר הילדים לא יגיע למינימום הדרוש.

אין לי גם ספק כי הנהלות הכוללים יקבלו ברצון את ההצעה להעביר את כולליהם למקומות הנ"ל או אחרים, שם האוירה יותר שקטה ונוחה, והתחבורה נשארת באותו מצב, כי הרי גם כעת מסיעים את האברכים למקום לימודם, ובתומכים בכוללים הן מקרונות ממשלתיות או ציבוריות או פרטיות, ישמחו להעלות את התמיכה, כי דבר ידוע הוא כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, והאם ניתן לשער כמה אור יוכנס לכל עיירה או כפר, כאשר ישתכנו בהם עשרות משפחות חרדיות ?

אני מרשה לעצמי להציע, כי יוחל מיד בפעולה הסברתית בעיקר על ידי ראשי הישיבות הגדולות בין בחורי הישיבה שלהם, לדרבנם לצאת למקומות הנ"ל, ולא יהיה קשה כיום, כאשר כבר מלאה סאת היסורים ואפילו האברכים כבר התחילו להבין כי המצב לא יוכל להימשך הלאה, ואין לי ספק כי הדבר יביא ברכה לישיבות ורווחה להורים ואורה זו תורה לעשרות ישובים הצמאים לדבר ה' ומחכים בקוצר רוח שמישהו יבוא אליהם וירעיף עליהם מטל התורה.

את העובדה שניתן ואפשר לעשות משהו או לפחות להוכיח רצון טוב, השפעה, לחץ, הוכיח האדמו"ר מגור שליט"א, במיוחד בזמן האחרון. אולי לא ידוע לחוגים הרחבים על פעילותו הנמרצת בשטח של דיור לזוגות צעירים, אולם מעטים יודעים, כי האדמו"ר שליט"א, מקדיש מזמנו, מהשפעתו הכבירה, מקשריו עם גורמים שונים, כדי למצוא פתרון כלשהו למצוקה הנוראה של תקופה זו שאין עוזר לה.

כמובן שלא כל אחד מסוגל לעשות זאת, כיוון שלא לכל אחד הכוח הרוחני, הכוח ההשפעתי, ולא כל אחד יש לו הכוח לצוות ושישמעו לו. וכבר הוכיח האדמו"ר שליט"א בעניינים אחרים של מותרות ושל חתונות וכדומה, ואין לדרוש מכל רב בישראל שיצליח, אבל לפחות להוכיח את הרצון, להוכיח לתלמידים, לשומעי לקחו, לעושי דברו, לחנך את התלמידים בכיוון של הצטנעות, של דרישות מינימליות.

הרי ידוע כי "חצור הגלילית" לא היתה קיימת ללא השראתו הישירה של אדמו"ר זצוק"ל, וגם כיום – האדמו"ר שליט"א מגור מחפש כל דרך אפשרית כדי להקים שיכונים, וידועה פעילותו בקשר לדירות להשכרה, אלא שדברים אלו אינם מתפרסמים כמובן.

והאם אין בכך כדי לחייב אחרים ? האם אין לבוא לרבנים וראשי הישיבה ברחבי הארץ, אלה המחנכים דור שלם לתורה ולתעודה ולדרוש מהם שכל אחד יעשה כמיטב יכולתו, בחוג שלו, לפי אפשרויותיו המוגבלות או הרחבות, וכל אחד מכיר את אפשרויותיו ואת מגבלותיו, וכל אחד, במיוחד גדולי ראשי הישיבות, מכירים עד היכן כוחם מגיע.

האם הם עשו ככל שיוכלו? האם כעת, כאשר הגיעו מים עד נפש ממש, הם עושים משהן, או אולי עושים הרבה ורק מעט ידוע, כפי שעושה ומעשה האדמו"ר מגור?

המאמר פורסם לפני מספר חודשים גם באתר "בחדרי חרדים" כאן http://masoret.hevre.co.il/hydepark/Opinions.asp?id=868&cat_id=20 באותה תקופה פרסמתי גם אני שני מאמרים בנושא בשם "דירות מנין?". את הסיפור הטראגי על פטירתו של ר' דוד זריצקי זמן קצר לאחר פרסום המאמר, ניתן למצוא בספרו של פרופ' מנחם פרידמן  "החברה החרדית", לצערי הוא איננו כעת תחת ידי להעתיק משם, הדברים הוזכרו גם באשכול זה http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=723189בהודעות של אקדמאי שלך מיימוני ושלי.



אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 10/10/2006 23:20:46



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-11/10/2006 00:38 לינק ישיר 

בלי קשר לנושא האשכול, אבל קשור למושא, הרב זריצקי
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%91%D7%9C_%D7%9E%D7%9C%D7%A6%D7%A8



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/10/2006 01:04 לינק ישיר 

לפני שנדון לגופו של עניין, אי אלו שאלות בקשר ל"מיתוס" סביב הסיבה לפטירתו. 
האם יש איזשהוא איסור הלכתי שחל על הסופר דוד זריצקי בפרסום מאמרו ?
האם יש בפרסום המאמר איזשהוא דבר שלילי שמגיע עליו עונש ?
 ואם כן איזה עונש ?
האם פטירתו, כמה שבועות אחרי פרסום המאמר, יכולה ללמד אותנו משהו בעניין ?
האם יש איזושהיא דמות ציבורית הטוענת לקשר "עונשי" בין המאמר לפטירתו של מחברו ?

_________________



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/10/2006 05:16 לינק ישיר 

כמדומני שבהספד עליו , אמר אחד הגדולים [ ר"ח שמואלביץ? ] אנו מוחלים לך , לא פגעת בנו . עכ"פ , כך כנראה פירש לעצמו רד"ז את חוסר התגובה למאמר שכתב בדם לבו .
לא בטוח שאסור לכתוב מאמר שכזה , אבל בודאי לא מקובל לבוא בדברי תוכחה לגדולי ישראל ברבים . מעניין אם ניסה קודם להפגש אישית עם הנמענים ולעוררם על הבעיה הכאובה . אם כן , בודאי שהיה אסור לו לכתוב ולפרסם . אם לא , לא נהג לפי הלכות תוכחה .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/10/2006 08:55 לינק ישיר 

הערה בנושא
ר' שמחה בונים מפשיסחא היה אומר, רואים אדם עובד קשה שואלים אותו מדוע אתה עובד כל כך קשה, והוא עונה אני לא עובד בשביל עצמי, אני עובד בשביל הבנים, הוסיף רש"ב אני מחכה לראות את הדור שכל הדורות עבדו בשבילו.
זכינו ואנחנו רואים את הדור,היה כדאי?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/10/2006 09:01 לינק ישיר 


"זכינו ואנחנו רואים את הדור"

 מנין לך ?

[ מכיר את דבריו של לסינג שהיה מעדיף את התקווה ? או את השקפתו של י"ל על המשיח ? ]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/10/2006 12:44 לינק ישיר 

לכתוב בשם סתמי "גדולים" אינו נוגד הלכות תוכחה, שהרי מי מחזיק עצמו "גדול" שהוא נפגע מזה? (ואם סבור שהוא "גדול" הוא כמובן "קטן" מאד ולא אליו הכוונה....). יותר נפגעו הנוהרים אחרי ה"גדולים", או יותר נכון "יוצרי" הגדולים, והרי לא כיוון בכלל אליהם....

צא וראה שבכל דור ודור קמו "מגידים" שכתבו כל מיני התרעות בספרות המוסר והדרוש ונאמו כך ברבים ומעולם לא קיבלו את הדברים כפגיעה לא הגדולים ולא העם, ודבר זה הי' בישראל מאז ומעולם מלבד בדורינו דור שייסד את ה"ככל אשר יוריך".

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/10/2006 13:02 לינק ישיר 

ספרן,
כי הדור הזה אינו עובד לדורות שבאים אחריו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/10/2006 21:23 לינק ישיר 

בן ציון

החברים פה הבינו שהתכוונת שר"ד זריצקי נענש משמים על פרסום מאמרו, אני הבנתי שאתה רומז להתקפה שנערכה עליו בעקבות המאמר עד שלא עמד לו לבו, 
נא באר לנו כוונתך.  מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/10/2006 22:52 לינק ישיר 

מאיר

כוונתי הייתה שתגובות הנגד החריפות שהתקבלו לאחר פרסום מאמרו הנוקב, גרמו לו להתמוטט מספר ימים לאחר פרסום המאמר. אני אינני חושב שיש צורך לפרש את מותו כעונש או כקפידה, אלא כאי עמידה בלחץ הנפשי שנגרם לו מתגובות הנגד. יחד עם זאת, ברור שאיש איננו יכול לדעת אם אמנם יש קשר בין מותו לפרסום המאמר, כשם שאף אחד איננו יכול לקבוע בוודאות שהתמוטטות הורים בחתונת בניהם נובעת מהחובות הכבדים שהם נקלעו אליהם. הרצון לייחס את מותו משמעות של עונש, מזכירה לי את ששמעתי בשם הגר"ד לנדא ראש ישיבת סלבודקא, "מזה שבעים שנה, לא מת אדם בבני ברק ללא קפידה ולא נולד תינוק ללא ברכה".

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-15/10/2006 23:21 לינק ישיר 

אכן, כך הבנתי את דבריך, אלא שמקריאת דברי המגיבים עולה שלא כך הם פירשו. מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/10/2006 01:50 לינק ישיר 

ר"ד זריצקי קיבל התקף לב אחרי טלפון מסויים זועם. קשה לומר שזה לא מה שגרם את זה.

לא אכתוב הי"ד, זה מוגזם. אבל יהי זכרו ברוך.

חבל על למעלה מן השמש חלק ב'. אני תמה איך אותה אישיות לא חשבה על הנזק החינוכי שייגם כתוצאה ממותו בטרם עת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/10/2006 14:15 לינק ישיר 

הספר של מנחם פרידמן חזר אלי ואנ י מעלה כאן את הדפים הרלוונטיים




אולי מישהו יכול להזיג את "מכתב ההתנצלות" שפירסם זריצקי?

_________________

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-18/10/2006 10:39 לינק ישיר 
"החברה החרדית אינה מסורתית, אלא חברה מודרנית אחרת"

הציטוט בכותרת מדברי פרופ' פרידמן בניתוחו הסוציולוגי המנסה להסביר את מה "שלא הבין" ר' דוד זריצקי. (בהגדרת החברה החרדית בעקבות השינויים שעברה, עד כמה ניתן לראותה כ"המשך", עד כמה השינויים "מהותיים", נחלקו ה"אחרונים" ולא באתי אלא ל"עורר"... יש לנושא השלכה מאוד "מעשית" לבאי הפורום שממטרותיו: ".. הצעות ורעיונות, שמטרתן לשפר את העולם בו אנו חיים".)
כותב פרופ' פרידמן (ההדגשות והכתוב בסוגריים - של כותב ההודעה): "זריצקי שגה בהבנת האתיקה של "חברת הלומדים" ושל מסגרות ההתייחסות שלה. כמו רבים ממנהיגי החברה החרדית היה גם הוא נפעם אל מול הצלחתם בהתמודדות אל מול העולם החילוני-מודרני. מיסודו של הגיטו החרדי, ביטא כאילו את יכולתה של החברה החרדית לסגור עצמה בפני העולם החיצוני המאיים ולקיים זיקה בלתי אמצעית עם החברה המסורתית המזרח אירופית, שהוצגה בצבעים אידיאליים".
"הגיטו לא רק שאינו יכול להיות מנותק לחלוטין מן העולם החיצוני, אלא שהצלחתו תלויה במידה מרובה ביחסי החליפין הרב תחומיים שהוא מקיים עם החברה האחרת. החברה החרדית אינה מסורתית, אלא חברה מודרנית אחרת, שהצליחה להתמודד עם החברה החילונית, משום שהיא מציעה לבניה הישגיות אלטרנטיבית בתחומי הגיטו, הנושאת תגמולים דומים לאלה שמחוצה לו".
"פרדוקסלית, דווקא הארכת תהליך הסוציאליזציה (- "חיברות או סוציאליזציה הוא תהליך של שיבוץ והתאמת יחידים חדשים לדרך חיים מאורגנת ולמסורת תרבותית ממוסדת המרכיבים את החברה". מתוך ויקיפדיה) מחד-גיסא ונישואי שידוך מוקדמים מאידך גיסא, המתקיימים באמצע תהליך זה, מחייבים כאילו את תלמידי הישיבות, לתבוע בעת הנישואין תנאים שיבטיחו להם קיום ברמה דומה למקובל בחברה שבמסגרתה הם חיים". 

פרופ' פרידמן טוען בספרו שלא מדובר באיזושהיא "תקלה נקודתית" של נהייה אחרי מותרות, כפי שסבר ר' דוד זריצקי, אלא בכשל מבני מהותי!
החברה החרדית, על מנת להתגבר על "טראומת הסחף" - תהליך נטישת הדור הצעיר את החברה וערכיה, משתמשת ב"תחליפי פיתוי" גם אם אין לחלק ניכר מבניה את המשאבים לכך.
 גם אלף גמ"חים למוצצים, לא יכסו על האכזריות והאטימות שבהשלמה ובעידוד הנורמות של ההתחייבויות הכספיות של ההורים בעת חיתון ילדיהם!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/3/2007 11:02 לינק ישיר 



תוקן על ידי בידור ב- 02/03/2007 11:03:40




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > חברה וקהילה > אגודה אחת > היסטוריה: דוד זריצקי ומצוקת הדיור והמחיר היקר
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.