בית פורומים עצור כאן חושבים

האם אין מחיר לחיים ?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-28/11/2006 09:25 לינק ישיר 
האם אין מחיר לחיים ?

.



הכתבה הבאה מובאת כדוגמא גנרית, לא בשביל המקרה הספציפי:


15 אלף שקל מפרידים בין גדעון למה לבין כמה חודשי חיים נוספים
מאת ראלי סער
רופאים מעריכים: התרופה לטיפול בסרטן ריאה גרורתי תיכלל בסל הבריאות בשנה הבאה
גדעון למה, בביתו בשבוע שעבר. רק ב"מכבי" מממנים את כל הטיפול
תצלום: לימור אדרי
15 אלף שקל מפרידים בין גדעון למה, בן 46, חולה סרטן ריאה עם גרורות בכל גופו, לסיכוייו לזכות בכמה חודשים נוספים של חיים. למה, תושב אשדוד, מבוטח בשירותי בריאות כללית. הוא נזקק לתרופה בשם טרסבה (Tarceva) שכרגע לא כלולה בסל הבריאות - התרופה היתה מועמדת להיכלל בסל השנה, אך עקב אילוצי תקציב הוחלט לדחות את צירופה.

אם גדעון למה היה חבר קופת חולים מכבי הוא היה זכאי למימון התרופה - חולי סרטן ריאה גרורתי שמבוטחים ב"מכבי" יכולים לקבל את טרסבה במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי. שירותי בריאות כללית, לעומת זאת, נענית רק במידה חלקית לחולי סרטן הריאה הגרורתי הנזקקים לטרסבה, שהטיפול החודשי בה עולה 15 אלף שקל, ומאפשרת להם לקבל רק את הטיפול הרביעי בחינם. בעוד כשבוע גדעון אמור להתחיל סבב טיפול נוסף בתרופה, אבל כסף לטיפול טרם נמצא.

סרטן הריאה הוא סוג הסרטן הרביעי בשכיחותו - מדי שנה חולים 1,500 בני אדם במחלה. במצב מתקדם, הסרטן אינו ניתן לריפוי והתרופות שמקבלים החולים נועדות להשיג להם עוד כמה חודשי חיים, ולהקל על הכאבים העזים שהגרורות גורמות. גדעון אינו יכול להרשות לעצמו להמתין עד שהטרסבה תיכלל בסל הבריאות. סירובה של קופת חולים כללית לממן את התרופה, מעמיד אותו בסכנת חיים.

גדעון, תושב אשדוד, עלה מאתיופיה לפני 22 שנה. הוא בעל תואר ראשון בחינוך ועבד כמגשר קהילתי-חברתי בבתי ספר בעירו. לפני שנה ותשעה חודשים הוא עבר כריתת ריאה. כיום, מצבו הבריאותי לא מאפשר לו לעבוד, ואשתו עובדת בבית אבות ומפרנסת את גדעון ואת שלושת ילדיהם משכר של 3,700 שקל.

ביום שני שעבר פנתה עמותת "ידיד", שמסייעת לאוכלוסיות מצוקה, לראש אגף רפואה בקהילה בשירותי בריאות כללית, ד"ר ניקי ליברמן. ד"ר ליברמן עומד בראש ועדת החריגים, שבסמכותה לאשר מימון לתרופות שאינן כלולות בסל הבריאות. מנהלת סניף עמותת ידיד באשדוד, יונה דיטמן-פרלסון, ציינה במכתבה לד"ר ליברמן שבשם עקרון השוויון, מאחר שקופת חולים מכבי מממנת את הטרסבה, נראה לה ראוי שגם "גדעון למה יהיה זכאי ליהנות מתרופה זו, ולא ישלם במחיר חייו את הבחירה בחברות בקופת חולים כללית".

"סירובה של קופת חולים כללית היה מהיר", סיפרה דיטמן-פרלסון ל"הארץ", "יום לאחר משלוח מכתבי, ד"ר ליברמן השיב לי כי הטרסבה אינה כלולה בסל התרופות, אינה מוגדרת כתרופה מצילת חיים ועל כן בקשתי נדחתה".

גם משפחתו של גדעון התגייסה למאבק. קרוב משפחתו, גירמה אנדרגה, אירגן מבצע התרמה. לדברי דיטמן-פרלסון, "גם בית האבות שבו מועסקת אשתו של למה התגייס פעם אחת לסייע, ורכש את התרופה לחודש אחד". אנדרגה מעריך שיתקשה לחזור על מבצע ההתרמה פעם נוספת. "קשה מאוד לאסוף תרומות ממאות אנשים, שאין להם מספיק כסף לממן את עצמם", הוא אומר.

מנהל המערך האונקולוגי במרכז הרפואי שיבא שבתל השומר, הפרופ' רפאל קטן, מעריך ש"הטרסבה תיכלל בסל הבריאות בשנה הבאה". לדבריו, "זו תרופה שנמצאת בעדיפות עליונה". פרופ' קטן הוסיף: "המלצתי למכבי לכלול אותה בסל הבריאות של הקופה, מאחר שמדובר בתרופה שיעילותה הוכחה בהארכת תוחלת החיים של חלק מחולי סרטן הריאה, במשך חודשים אחדים נוספים".

ד"ר רוני וייצן, רופא בכיר מהמערך האונקולוגי בבית החולים שיבא, מבקר את מדיניותה של קופת חולים כללית. "הכללית נוהגת בגישה כלכלית", אומר ד"ר וייצן, "ומקפידה על קוצו של י'. זו טעות. לא יזיק לקופה זו לנהוג לפנים משורת הדין, בכל הנוגע לשיפור סיכויי השרידה של חולי סרטן הריאה".

מקופת חולים כללית נמסר בתגובה: "הכללית היא גוף ציבורי שמקור תקציבו כספי ציבור. לכן, חובתנו לנהוג בתקציב זה בזהירות, בשוויוניות ובשקיפות מלאה,לטובת לקוחותינו".
< language="1.2" type="text/"> function GetPath22() { document.SendArt.pageP.value = window.location; //alert("document.forms.SendArt.pageP.value"+document.SendArt.pageP.value); var linkPath = document.SendArt.pageP.value ; var start = linkPath.substring(0,linkPath.indexOf(";")); var end = linkPath.substring(linkPath.indexOf("?"),linkPath.length); if(start != "") linkPath = start + end; for(i=0;i

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/793619.html




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 09:30 לינק ישיר 

.


אינני רוצה להתפס למקרה הספציפי, ובצער אני יכול לומר שיש מקרים רבים, אולי אפילו קשים יותר, שלא יזכו ל-5 דקות הקריאה בעתון.

אני רוצה לשאול את השאלה העקרונית:


כמה שווים החיים?


אם, למשל, נניח כי המידע הרפואי העומד בפני מישהו שלם ומושלם. הוא יודע בוודאות מוחלטת כי במצבו הנוכחי, עומדות בפניו שתי ברירות:

האחת: לא לטפל בעצמו. במצב זה, בעוד חודשיים הוא צפוי להשיב את נשמתו לבוראה.

השניה: לטפל בעצמו בטיפול מסויים. במצב זה, צפוי כי יאסף אל אבותיו בעוד ארבעה חודשים.


לצורך הפשטות, הבה נניח כי אין כל תופעות לואי בלתי נעימות לטיפול, וכי השאלה היחידה העומדת בפניו היא עלות הטיפול.


לאדם שלנו אשה וילדים. כל מה שיוציא על הטיפול, מקטין את הרכוש שהוא מותיר אחריו ליורשיו.


המיקרופון שלכם.






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 09:33 לינק ישיר 

מואדיב, אתה שואל שאלה עקרונית או מספרית?  אם מישהו יענה "10,000 ש"ח" ומישהו אחר יענה "50,000 ש"ח", מה אתה מקווה ללמוד מזה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/11/2006 09:45 לינק ישיר 

גו"ג,
אני לא חושב שיש כאן שאלה. זהו שיקוף של מצב בעייתי. באופן עקרוני נראה לי (על אף השקפתי הקפיטליסטית) שזהו תפקידה של החברה, לתת לחבריה כל מה שנחוץ כדי להאריך את חייהם.
עצם העובדה שקופת חולים היא שלוחת החברה (=המדינה), וככזו היא כפופה לאילוצי החוק מחד ולתקציב מצומצם מאידך, היא בעייתית. אי אפשר לדרוש מקופת חולים לממן משהו שהחוק לא מורה לה לעשות, ולא מממן לה. מדוע שהיא תיטול על עצמה את המחוייבות שלנו?
כל המושג של 'ועדת חריגים' נשמע לי 'ספירי'. הרי כל זה הוא פונקציה של פרוטקציוניזם וקשרים ולחצים, ולא של מצב אמיתי.
לדעתי לחיים אין מחיר, וכמו שמשקיעים הון כדי להציל ישראלי שהסתבך בחו"ל בצורות שונות, או שנתקע בואדי מוצף, כך צריך גם לממן לו את הארכת ושיפור חייו.
לא בדקתי את עלות העניין, ומנין יש לקחת את הכסף, ולכן אלו אמירות כלליות בלבד. אבל אפריורי נראה לי שערורייתי שחבר בחברה שלנו יצטרך למות, או למות מוקדם יותר, בגלל חוסר בכסף.
יש שיקראו לזה הזכות לחיים או הזכות לבריאות. אלו ודאי זכויות יסוד, עוד לפני חופש הדיבור ושאר מנטרות שנראות לנו מובנות מאליהן.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 09:51 לינק ישיר 

הרב מיכי,
יש לך פיתרון יותר טוב מסתם צדקה? הדיון - שאליו נראה שכיוון מואדיב - אם המדינה, כשלוחת החברה, צריכה לממן, נראה לי קצת דמגוגי. כל פעם שקוצצים מאה מיליון שקל בסל הבריאות, קופצים אלו או אחרים וטוענים שחובה לכלול בסל, ומביאים דוגמאות כמו זו שהביא מואדיב. אבל עם כל הצער, אין לנו בור ללא תחתית בתקצוב הרפואי, שעולה הון. מהיכרות עם המערכת המקבילה בארה"ב, המצב שלנו כמדינת רווחה טוב בהרבה. אין ברירה אלא לקבוע גבולות מוגדרים, וכל מה שעובר אותם - ואתה צודק ביחס לוועדת חריגים - המנדט חוזר לפרטים שבחברה עצמה שינסו לפתור אותה בעצמם. א"א להגדיר "אין ערך לחיים" ולהטיל את האחריות למדינה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/11/2006 10:02 לינק ישיר 

מיכי, מה פרוש "כל מה שנחוץ ע"מ להאריך את חייהם"?  תמיד תהיה עוד תרופה שבמקרה אחד למאה מוסיפה עוד חודש ועלותה רק מאה אלף שקל לטיפול של חודש.  אם תיתן אותה למאה חולים תאריך את חייו של אחד.  אתה תשלם עשרה מיליון שקל בעד חודש אחד של אדם אחד.  באותו מחיר ניתן, נניח, לבנות גדר הפרדה בכביש מסוים.  הגדר הזו תמנע תאונה חזיתית אחת בממוצע בשנה, ובכך תוסיף מדי שנה לאדם אחד או שניים חודשי חיים רבים מאד.  אבל מה?  אותם אנשים אינם לפנינו "בעין", אינם מתראיינים ואינם מעוררים את רחמינו.  אז מה תעשה במצב כזה?  תמיד תצטרך לקבוע גבול.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/11/2006 10:17 לינק ישיר 

הגבול הוא אכן לא חד תמיד, ובכ"ז תרופה שלדעת הרופאים מאריכה חיים בבירור (ולא שנויה במחלוקת) זהו גם הגבול (המוצדק) של החוק.
יש הבדל בין חולה שמוטל לפנינו לבין דאגה לעתיד. כך מקובל בהלכה וכך גם נכון לנהוג בחברה. כשיש חולה לפנינו זה בדיוק כמו מי שתקוע בואדי עם שטפון, שמשום מה לא נמנעים מלהוציא אותו משם בגלל שיקולים של בניית כבישים. ומה עוד ששם הוא בד"כ אשם במה שקרה לו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 10:45 לינק ישיר 

מה פרוש "מאריכה חיים בבירור"?  כמעט לכל טיפול במחלות מורכבות יש חולים שמגיבים וחולים שלא מגיבים.  הרפואה יודעת בבירור שלארבעים אחוז מהחולים התרופה עוזרת אבל אי אפשר לדעת למי זה יעזור עד שנותנים אותה לכולם, אז אתה נותן אותה או לא?  ואם לעשרה אחוז?

השיקול ההלכתי הפרטני אינו השיקול שמדינה יכולה וצריכה לשקול.  אם בפניך מוטלת השאלה למי לתת את מעשר הכספים שלך, לחולה המוטל לפניך או לחולה פוטנציאלי עתידי, אתה צריך אולי לתת לזה המוטל לפניך - אבל מדינה אי אפשר לנהל ככה.  אם למדינה יש שלושים מיליון שקל והיא צריכה לבחור בין הארכת חייהם של עשרה חולי סרטן קיימים לבין מבצע לחיסון ילדי כיתה ח' נגד פוליו  שימנע התפרצות אפשרית של המגפה (שההסתברות שלה היא עשרה אחוז בטווח של עשרים שנה) בה ייפגעו חמשת אלפים איש, היא צריכה לחסן.  מדינה שתפעל כפי שאתה מציע לא תוכל להתכונן לרעידת אדמה, לפתח מערכות הגנה שפיתוחן נמשך שנים ארוכות או לבצע כל פעולה ארוכת טווח שהיא.  התקציב שלה יהיה בן-ערובה תמידי למחקר האחרון שפורסם ולשיקולי התמחור של חברות התרופות.  סדרי עדיפויות לא יוכלו להתקיים - הדחוף תמיד ינצח את החשוב.  ככה לא ניתן לנהל חנות מכולת, ובטח לא מדינה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/11/2006 10:46 לינק ישיר 

.

ר' מיכי, הבה נחדד ונקצין:


אתה, לא המדינה, מחזיק בארנק ובו מיליון ש"ח.


לפניך שלושה אנשים:

האחד, זקוק למיליון הללו לצורך טיפול שבאופן ודאי יאריך את חייו בשישה חודשים נוספים.

השני, זקוק למיליון הללו לצורך בניית גדר ומימון המשכורת של שומר הלילה שאמור להציל את חייו במהלך מחצית השנה הקרובה - הוא חי ליד בית חאנון.

השלישי, זקוק לאותם המיליון כדי לממן את האוכל ליתומים שאסף אל ביתו. הוא יכול לממן מזון למחצית השנה בסכום זה.


אין פתרונות אקסוגניים, והאל לא יצא מהמכונה ויפזר עושר.

למי תתן?






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 12:50 לינק ישיר 

לענ"ד יתכנו שני סוגי הכרעות בדבר:
א. הכרעה הלכתית [אינני יודע אם קיימת על המקרים דלעיל].
ב. הכרעה ערכית, השונה כמובן מאדם לאדם, ולכן אין תשובה חד משמעית מה עדיף [ולפי דברי ליבוביץ, זו ההכרעה שמחשב לעולם לא יוכל לעשות].



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 13:05 לינק ישיר 

צלצח
 רק מחשב יכול לעשות זאת. מחשב יכול לחשב ולראות קדימה הרבה מאד מהלכים ותוצאות. הבן אדם שבוי למראה עינו ולליבו. ופועל על פי אינפורמציה רגעית ורגשית. וכבר נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. איזו הכרעה ערכית יש כאן.? הרי אין כאן שאלה אם לעזור ולרפא או לא. יש שאלה של אחד על חשבון השני.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 15:29 לינק ישיר 

מיכי

לדעתך יש להכניס לסל ניתוחי לב בבוסטון כולל סיטות ואירוח?

ואם אין מחיר לחיים אז גם מאה אלף שקל לחמש דקות?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 16:08 לינק ישיר 


ונקבל את הנחת העבודה שאין שום סבל בעצם הארכת החיים.

מישור ראשון: האם מצב כזה של הארכת חיים בחדשיים (למשל) מוגדר כפיקוח נפש ומותר וחובה לחלל השבת כדי להשיג הכסף?

התשובה חיובית. הארחת חיים כלולה בלימוד מ"וחי בהם" ומותר במצב כזה לעבוד, לנסוע, לכתוב בשבת כדי להשיג הכסף.

מישור שני:

האם הרב מיכי אברהם מחוייב להוציא את כל ממונו כדי להוסיף לי 2 חודשי חיים, (באין לי אפשרות אחרת)?

התשובה זהה לשאלה אחרת, האם יש חיוב להוציא כל ממונו כדי לא לעבור על לאו של "לא תעמוד על דם רעך".
התשובה כאן במחלוקת שנויה. לדעת החפץ חיים חייבים.
לדעת הרב אלישיב - לא חייבים.
חלק מהמקורות מובאים במאמרו של הרב זילברשטיין "משאבים מוגבלים - שיקולים כספיים בהצלת חיי אדם" בספר אסיא ט, 39-46,
המאמר נמצא גם ברשת באתר מכון שלזינגר.

מישור שלישי:
האם לחולה עצמו מותר לשדוד בנק כדי להאריך את חייו ?
התשובה שנויה במחלוקת קדמונים ואחרונים באם פיקוח נפש דוחה איסורי בן אדם לחברו.

המישור הרביעי הוא מישור קדימויות.
דהיינו במשאבים מוגבלים איך מחלקים את המשאבים.

וגם על כך כבר נשברו קולמוסים רבים, ראו במנוע החיפוש של מאמרים באתר המכון.

תוקן על ידי דר_הלפרין ב- 28/11/2006 16:09:05




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 16:14 לינק ישיר 

הרב הלפרין

דילגת של מישור אחד, האם חובה על האדם להוציא את כל ממונו כדי לחיות חדשיים, או שאתה סובר שהתשובה מונחת בעצם ההיתר לחלל שבת.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/11/2006 16:18 לינק ישיר 

הרב הלפרין
אם כחפץ חיים לאף אחד לא היתה נשארת אגורה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/11/2006 16:25 לינק ישיר 

.

הקישור למאמר שהזכיר הרב הלפרין - שיקולים כספיים...

http://medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA9/R0091039.asp






דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם אין מחיר לחיים ?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.