בית פורומים עצור כאן חושבים

חומרה הלכתית כדעה דחויה של ר' יהודה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-9/12/2006 19:19 לינק ישיר 
חומרה הלכתית כדעה דחויה של ר' יהודה

אני זוכר כעת שני מקרים שבהם ר' יהודה חולק עם חכמים, נפסקת הלכה כחכמים, ובכל זאת להלכה מחמירים לכתחילה גם כר' יהודה:
1. לגבי אגד בלולב, שלר' יהודה לולב צריך אגד. להלכה פוסקים כמו חכמים, אך למען ההידור אוגדים. די ברור שאין הכוונה להידור במובן של יופי, אלא זהו הידור הלכתי, לצאת ידי דעת ר' יהודה.
2. לגבי שריפת חמץ, שלר' יהודה הוא רק בשריפה ולחכמים מפורר וזורה לרוח. להלכה (לרוב הדעות, לפחות הספרדיות, וכן בשו"ע ורמ"א) קי"ל כחכמים, אך הרמ"א מביא שאנו נוהגים לכתחילה לשרוף. וידועים כל המנהגים שקשורים לשריפת חמץ והעניינים שתלו בזה.

שאלותיי:
1. האם יש כאן שיטה עקבית כלשהי?
2. מה מייחד את המחלוקות הללו? הרי לא בכל מחלוקת הלכתית אנו עושים זאת.
3. האם יש מקרים נוספים שאנו מהדרים להחמיר כדעה דחויה?
4. האם גם במקרים הללו החולק הדחוי הוא ר' יהודה?



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2006 19:34 לינק ישיר 

מיכי

במשנה במואר שגם לרבי מאיר שלולב אינו צריך אגד נהגו לאגוד בזהב וזה כנראה מקור מנהגנו, אנו אוגדים במינו משום נוי.

שריפת חמץ לכאורה גם אינה כדי לצאת את רבי יהודה שהרי לפני זמנו אנו שורפים ובעצם מפקיעים את כל מצות הביעור, זהו מנהג שאפשר שטעמו כדי לבערו לגמרי.

 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2006 20:02 לינק ישיר 

מיכי,
דומני שבעניין ארבעת המינים בכלל, כמעט כל חומרא באה לידי ביטוי, אולי זו שאלה סוציולוגית, למה כל כך מחבבים ישראל מצווה זו.
ובעניין שריפת חמץ, החומרא מתיישבת היטב עם הפוביה שפיתח עם ישראל, מכל סרך דסרך דחשש רחוק דחמץ דרבנן.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/12/2006 15:40 לינק ישיר 

כבר כתבתי, שבשו"ע הרב אינו מפרש כמוך, שהרי כתב (שם ס"ז): ויש חולקין על כל זה ואומרים שהחמץ שצריך לבערו מן העולם לגמרי אין ביעורו אלא בשריפה כו' המנהג במדינות אלו כסברא האחרונה.
וכך הוא מפרש את דברי הרמ"א.
ומקורו בט"ז שם ס"ק ב: נראה טעם לשריפה זו משום שיש מחלוקת בין ר"י לחכמם אם בעינן שריפה, ורבו הפלוגתא בין הפוסקים, ע"כ יש לנהוג כמחמירין.

לא נראה לי לדחות דברי הפוסקים האלו בקש.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-10/12/2006 15:55 לינק ישיר 

לבן,
אני לא דוחה אף אחד בקש, ואינני מדבר על הפוסקים כולם. ברור שרובם לא סברו כך, וציינתי זאת בתחילת דבריי. אנחנו מסכימים לגמרי לגבי עיקר הדין. טענתי היא כלפי הרמ"א בחמץ, וביחס לכמה פוסקים באגד, שבסופו של דבר זה מה שנהוג בפועל כיום.
לדעתי הפירוש ברמ"א אינו כגר"ז. כשהרמ"א חולק הוא אומר משהו בנוסח: וי"א שצריך לשרפו. וכדו', ולא מביא זאת כמנהג (ובפרט שכך באמת פסקו רוב פוסקי אשכנז, ולכן הייתי מצפה שיחלוק להדיא על השו"ע). ברור שהפירוש שמציע הגר"ז נובע בדיוק מהקושי שעליו אנחנו מדברים כאן, ולכן אני מציע אלטרנטיבה. ונימוקיי עמי (כמפורט למעלה).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/12/2006 17:46 לינק ישיר 

הט"ז ושו"ע הרב לא כתבו כן מדעת עצמם, כי אם פירשו כן בדעת הרמ"א. וגם המשנה ברורה מפרש כדבריהם את דברי הרמ"א.
והטעם שלא כתב הרמ"א "ויש אומרים" וכיו"ב, מבאר הגר"א, כי גם רבי יהודה מודה כשמבערים קודם זמנו, ובזה הוא רק מנהג.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-10/12/2006 18:02 לינק ישיר 

לבן,
אני מבין שהטיעון לגבי הרמ"א בשריפה הוא יותר חלש, ועדיין בפשט לשונו ההסברים הללו אינם משכנעים. שים לב שההסבר של הגר"א סותר את שאר הסברי האחרונים, שהרי הם תולים זאת בכך שיש הפוסקים כר"י, והוא מסביר שלפני הזמן גם לר"י שריפה זה מנהג (וכבר הערתי שיש גם בזה מחלוקת ראשונים). על כן המנהג בשריפה עדיין לא מוסבר היטב לענ"ד, ולדבריי א"ש טוב יותר.

בכל אופן, ההחמרה כר"י באגד יותר קשה, שכן שם ודאי אין הלכה כמותו, ובכ"ז המ"ב ועוד מביאים הנמקות במונחים של ר"י (כמו קשר שחייבים עליו בשבת ויו"ט, וכמוש"כ לעיל).
שאלתי היתה האם לחיבור הזה, ולו רק כפי שהוא נוצר בפועל (גם אם לא לכך היתה הכוונה) יש משמעות רחבה יותר או לא.
אני מבין שהציבור כאן נוטה לחשוב שלא. טוב. אני לא משוכנע בזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/12/2006 18:39 לינק ישיר 

הטעם שמדייקים באגד של מינו הוא לחסוך חשש חציצה, כשנשאר שם קצה חוט שאינו מועיל לאגודה.
הטעם שמדייקים בקשר, מקורו ברש"י (לג, ב ד"ה ופליג):
שמענין מהכא דבעינן בלולב קשר גמור כו' ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר, מודו דמצוה לאוגדו כדתניא לעיל משום זה אלי ואנוהו, ואוקימנא כרבנן.
הרי מפורש בדבריו (שהוא המקור), שאינו לרבי יהודה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-10/12/2006 19:08 לינק ישיר 

נו, ועדיין לא ברור מדוע רש"י מחייב קשר שחייבים עליו בשבת לפי חכמים? האם זה לא מטעם של ר"י? האם קשר כזה הוא יותר יפה? הצעתי היא שההידור הוא זה גופא שבעינן קשר (כר"י). וכבר למעלה כתבתי שיש לפרש זאת בתרתי: או שאנחנו נוהגים כך, או שחכמים עצמם חשבו כך. בכל אופן לא נראה שמדובר כאן בהידור הרגיל של יופי, שהרי קשר אינו נותן את זה.

ולגבי אגידה במינו לא ראיתי שהחשש הוא משום שיישאר משהו שאינו נדרש לאגד, ונראה מסברא שגם הוא לא יחצוץ אם הוא חלק מה'לנאותו' (ולא דמי לעלים שנשרו בתוך האגד), ובודאי לשיטות שמין במינו אינו חוצץ כלל גם בלי 'לנאותו'.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/12/2006 23:59 לינק ישיר 

להשלמת הדיון אוסיף עוד ב' מקומות שחכמים חולקים על ר' יהודה ואעפ"כ כשבאים לענין פסק, לא מתחשבים בכלל הרגיל של יחיד ורבים הלכה כרבים.

א. תוס' הא' בתחלת מס' ברכות, שקי"ל כר' יהודה שמפלג המנחה הוי לילה. ואף שכמה ראשונים חולקים על תוספות, מ"מ זה ברור שלא נפסקה ההלכה כחכמים, אלא דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.

ב. לגבי סוף זמן תפלת שחרית, דלדינא קי"ל כר' יהודה דזמנה עד ד' שעות ולא עד חצות כדברי חכמים.
 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > חומרה הלכתית כדעה דחויה של ר' יהודה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר