בית פורומים עצור כאן חושבים

מהי שירה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/1/2007 23:00 לינק ישיר 
מהי שירה

לקראת שבת 'שירה' הבאה עלינו לטובה, התחלתי להרהר מהי ההגדרה של שירה, לעומת פרוזה למשל, והאם יש קטגוריות נוספות על הציר הזה.
לדוגמא, מזמורי תהילים נראים לי לא שייכים לפרוזה וגם לא לשירה. אז אולי מזמורים זו קטגוריה שלישית?
אשמח אם מי מהציבור הק' יביא מקורות שדנים בהגדרת השירה, במקרא ובכלל, ויציעו בעצמם הגדרות למושג. אני לא מניח שישנה הגדרה חדה לגמרי, אבל אפיונים ייחודיים יכולים בהחלט להועיל.

_________________

מיכי




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2007 23:26 לינק ישיר 

באיזה לקסיקון?

בזה של מחבר ספר תהילים, ספרו הוא דווקא כן שירה, או יותר נכון שיר.
שיר מזמור לאסף, למנצח בנגינות מזמור שיר, שיר מזמור לבני קורח, ועוד כהנה וכהנה.

שירות במקרא הן הלא שירת הים 'אז ישיר', שירת האזינו 'וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת' שירת דבורה 'ותשר דבורה' שירת דוד, ועוד.

נראה שהמשותף הוא נתינת ערך לקצב ולמשקל ולא רק לתוכן.

 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2007 23:46 לינק ישיר 

שאלה נוספת שניקרה במוחי זמן רב היא האם ש דברים שאינם ניתנים להגדרה בפרוזה וניתנים להגדרה בשירה? (אם בכלל אפשר לומר ששירה מגדירה משהו...),
אני מתכוון מהבחינה הלוגית, לא במובן של קשה יותר או פחות, אלא האם יש משהו שמבחינה לוגית לא ניתן להגדיר על ידי שום שפה אחרת אלא רק על ידי שירה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 00:08 לינק ישיר 

מיכי,

לפחות לחלק משאלותיך תוכל למצוא תשובה כאן..-


...משמע ששלושה מדרגות הן, הראשונה היא רוח הקודש, השירה היא צורה מצומצמת ומוקטנת של רוח הקודש, והתפילה היא צורה מצומצמת ומוקטנת של השירה. וכבר דברנו שגם השירה מן ראיה היא, שמתפעל מן ניצוץ הוד עליון והארת הקדושה שראתה נפשו ומדברה בשירה ובתשבוחות, ורק הנביאים ובעלי רוח הקודש יכלו לומר שירה חדשה, מפני שראייתם היתה ברורה מפורשת וידעו לומר מה ראו, ואנו, שראייתינו קטנה והתלהבות נפשינו מעטה, אין אנו יכולים לבאר אותה בשירה חדשה ולתאר ולפאר את אשר ראתה נפשינו, ורק בשירת נביאנו אנו מכניסים ומלבישים את הניצץ הקטן שבנו. והאם גם היצוץ הזה תמיד ער בנו, האם אין זמניםם שרוצה האיש להתעורר ולגלות את טוהר לבו ונשמת הישראל אשר בו ולא יוכל, כאילו שוכבהוא אז בבור חשוך אין אור ואין לב.

(הרב קלונימוס קלמיש שפירא, חובת התלמידים,תרצ"ב 1932

הוצאת ועד חסידי פיאסצ'נה, תל אביב תשנ"ב)




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 00:13 לינק ישיר 

ר' מיכי

תיכף תשאל אולי מישהו מוכן להגדיר לנו - מהי אהבה.

אך בכל זאת:

א. הנצי"ב במבואו - קדמת העמק ג: "דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בספור פרזי, וצריך לעשות הערות מן הצד דזה החרוז כיוון לזה הסיפור...ולא מקרי דרוש אלא כך הוא טבע השיר".

ובלשון אחרת:

כוחו של השיר אינו בפשטו אלא בתוכו.
לעומתו הפרוזה תחילתה הפשט.

ואולי גם:

הפרוזה מבקשת לתאר סיטואציה מנק' ראות מסוימת או את החיבור בין נק' הראות לסיטואציה, אך השיר מבקש לשקף את המקום האישי דרך הסיטואציה.

ובעיקר:

הפרוזה קשורה בציר הזמן (אולי גם המרחב?), משא"כ השירה!


לגבי השירות במקרא - דומה שאלו קשורות קודם כל למבנה הסגנוני של הופעתם בכתוב.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 00:26 לינק ישיר 

מיכי,

וואלה, נתתי על זה פעם שיעור נשים (סליחה על הביטוי) כאן ביישוב. נראה אם אני זוכר משהו:

נדמה לי שפסלתי מראש כתיבה בחרוזים: זוהי המצאה מאד מאוחרת, מהמאה השביעית בערך. לפני כן לפי מה שהבנתי אף אחד לא כתב בחרוזים, ובודאי שאין כאלו דברים בתנ"ך. (אגב יש המיחסים לקליר את המצאת החרוז).

אגב, למרבית התמהון יש קטע בכוזרי (!) שבו הוא אומר שחרוזים הם דבר מזיק, הפנית תשומת הלב לצד האסטתי, ושעדיף לכתוב ישר ולעניין מה שאתה רוצה. דוקא ריה"ל, גדול משוררי העברית, כותב כך (ואולי זו הוכחה לטבעו האפולוגטי של ספר הכוזרי, כי מדובר שם בטיעון שהערבית מתאימה יותר לחרוזים).

כעת אפשר לסגת למשקל, או פשוט לדבר על כתיבה בשורות קצרות ובשפה מרוממת או כזו המכילה צורות דקדוקיות יוצאות דופן (תמלאמו, כסמו וכו').

לחילופין ניתן לחשוב ששירה היא פשוט מה שלווה במוסיקה, כמו מרים ותופיה. עד כמה שאני זוכר  הסביר הרד"ק כי המלה "סלה" בתהלים פירושה הוא סימן מוסיקלי, משהו כמו פורטיסימו וכאלו, שאמר למזמר או למנצח לשנות את האוקטבה וכדומה.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 00:30 לינק ישיר 

קשה לי לתאר את המוסיקה שליוותה את שירת האזינו.

 
 
 
-------
מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 00:55 לינק ישיר 


אריסטו "על אומנות הפיוט" ע' 49-50

"ברור שאין זה מתפקידו של המשורר לספר את מה שהיה במציאות, אלא מה שעלול היה להיות, כלומר מה שאפשר היה להתרחש מתוך הסתברות או מתוך הכרח - שכן ההיסטוריון והמשורר נבדלים אחד מרעהו לא במה שזה מספר בלשון שקולה וזה לא בלשון שקולה, אלא בזאת הם  נבדלים, שאחד(= הפרוזה?) מספר את המקרים כמו שהיו, ואילו השני - כמו שעלולים להיות. ומשום כך פילוסופית היא השירה ונעלה מן ההסטוריה, שכן מספרת השירה בעיקר את העניינים הכלליים, בעוד שההיסטוריה את העניינים הפרטיים.

'כללי' פירושו: מה יעלה לו לאדם בעל איכות מסוימת לומר או לעשות לפי הסתברות או הכרח...ו'הפרטי', מה עשה פלוני או מה עשו לו...."





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 09:43 לינק ישיר 

 

.

 

 

מהי שירה / ר' מיכי

 

לִקְרַאת שַׁבָּת שִׁירָה

 

הַבָּאָה עָלֵינוּ לְטוֹבָה

 

הִתְחַלְתִּי לְהַרְהֵר

 

מַהִי הַהַגְדָּרָה שֶׁל שִׁירָה

 

לְעֻמַּת פְּרוֹזָה

 

לְמָשָׁל

 

וְהַאִם יֵשׁ קָטֵגוֹרְיוֹת נוֹסָפוֹת עַל הַצִּיר הַזֶּה.

 

 

 

 

לְדוּגְמָא

 

מִזְמוֹרֵי תְהִלִים נִרְאִים לִי

 

לֹא שַׁיָכִים

 

לִפְּרוֹזָה וְגָם

 

לֹא לְשִׁירָה.

 

אָז אוּלַי מִזְמוֹרִים זוּ

 

קָטֵגוֹרְיָה שְׁלִישִית?

 

 

 

==========================================

 

 

אם אתם מכירים את מדורי הספרות והשירה בעתונות, אולי גם נתקלתם בשיר המצוטט לעיל. מצד שני, יכול להיות שקראתם אותו בפורמט אחר. 

שירה, זה מה שאנשים מחליטים שהוא שירה. 

ע"ע יצירות אמנות והאסלה של דושאן.

 

 

 

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 09:52 לינק ישיר 

מואדיב,
 תרגיל יפהפה. ובכל זאת, אני ממאן להיאנס לפוסטמודרניות של דושאן (ובעברית, של גדעון עפרת, שמסיים את ספרו 'אמנות מהי' בהגדרה המאליפה: אמנות היא כל מה שעומד לתצוגה במוזיאון). המונחים 'שירה' ו'אמנות' משמשים אותנו בשפה ולכן הם כנראה בעלי משמעות כלשהי. ה'הגדרה' של דושאן ועפרת ריקה מתוכן, ולכן היא לא יכולה להיות נכונה. רק אם נתפוס אותה כצורה ספרותית לומר שאין אפשרות להגדיר את המושג (על אף שיש לו תוכן ומשמעות), אני מוכן אולי לשמוע אותה, אך עדיין לא לקבל. זה נראה לי מפלטם של העצלים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 09:58 לינק ישיר 

מואדיב

כל חיי כתבתי שירה ואפילו לא הייתי מודע לכך!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/1/2007 10:05 לינק ישיר 

מואדיב,

אלא שכמה שאלות מתעוררות:
ממש דמוקרטיה? כלומר, כל האנשים, או רק ממסד האומנות (או הספרות, במקרה זה?) האם דעתי כהדיוט שקולה כדעתו של נתן זך?
מה ילמדו בבתי הספר?
מי יזכה לתמיכת משרד התרבות (התיאורטית) \ בפרסים \ להוצאה לאור של ספריו ע''י שוקן?
'הכל שירה' כמו 'הכל אומנות' לא אומר בעצם ששום דבר הוא לא שירה או אומנות?
המשתנה של דושאן הוכרה כאמנות בזמנה על היותה שונה וחצופה. היום, אחרי עשרות שנים ויצירות סתמיות הרבה יותר היא איננה יצירת אומנות, אלא חפץ בעל חשיבות בתולדות האומנות. לא כך גם ביחס לשירה? נניח שאפשר להסכים ששורות מנוקדות מעין אלו הם אכן שירה היום (או אתמול). אפשר לדון בנפרד מהי שירה בעלת ערך לטווח ארוך, לא?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 10:08 לינק ישיר 

מואדיב

אבל

ושבירת השורות שלך הגיונית מדי, זה צריך להראות בערך כך:

מהי שירה / ר' מיכי

לִקְרַאת שַׁבָּת

שִׁירָה הַבָּאָה עָלֵינוּ

לְטוֹבָה. הִתְחַלְתִּי

לְהַרְהֵר מַהִי הַהַגְדָּרָה שֶׁל

שִׁירָה

לְעֻמַּת פְּרוֹזָה

לְמָשָׁל וְהַאִם יֵשׁ

קָטֵגוֹרְיוֹת נוֹסָפוֹת עַל הַצִּיר הַזֶּה. לְדוּגְמָא

 מִזְמוֹרֵי תְהִלִים נִרְאִים לִי לֹא

שַׁיָכִים לִפְּרוֹזָה וְגָם

 לֹא לְשִׁירָה.

אָז אוּלַי מִזְמוֹרִים זוׁ(בחולם!)
קָטֵגוֹרְיָה

שְׁלִישִית?

 

מעולם לא הצלחתי להבין את המשוררים ששוברים את שורותיהם במקומות הלא נכונים.



ולהגדרתך לשירה:

האסלה של דושאן נועדה לפרק את המשמעות של יצירות אומנות, ובאמת לטעון שכל דבר שעליו אנחנו מחליטים הוא יצירת אומנות. (ומאז עברו 90 שנה של קשקוש יצירתי אוונגרדי, שהפך את שבירת המוסכמות למוסכמה העיקרית) אבל אין זה נכון. מדריך הטלפונים או המפרט הטכני של המחשב שלי אינם שירה, גם אם נתעקש שהם כן.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/1/2007 10:19 לינק ישיר 

ריב,
בכל אלו לא מצאתי הגדרה (ואפילו לא מאפיין של ממש). אמנם אצל אריסטו יש הבחנה לעומת ההיסטוריון, אך היא מתאימה גם למדע בדיוני וגם לספרות בדיונית בכלל.

כמתעסק,
ראשית, גם על הגדרת אהבה יש לדון. וכבר עסקו בזה נמושות, כמו דון יהודה אברבנאל ב'שיחות על אהבה' (יצא לחושך מחדש במוסד ביאליק) וחוסה אורטגה אי גאסט (פילוסוף מדיני והוגה דעות ספרדי) ב'חמש מסות על האהבה'. שניהם מאד קרובים בתוכן, בלי להכיר זה את זה. ומכאן תלמד שיש תוכן קוגנטיבי, אובייקטיבי, ואף ניתן להגדרה במידת מה, במושג אהבה. בכך אני עסקתי פעם בשיעור בישיבת ירוחם ובמדרשת שדה בוקר, ואכ"מ.

שנית, אהבה היא תנועה או מצב בתוך הנפש (אני נזהר מלומד רגש, כי זה לא מדויק לדעתי). אבל שירה היא יצור שרבים עוסקים בו ברשות הרבים. יש בו אולי ממד סובייקטיבי כלשהו, לפחות בגישה שלנו אליו. אבל אני קודם כל עוסק בו כשלעצמו. למה אנחנו קוראים שירה, עוד לפני דיון בשאלה כיצד אנחנו מפרשים או מבינים אותה. במובן זה, אין לדמות שירה לאהבה כל עיקר.

ואולי אם נלמד משני המחברים שהזכרתי למעלה לגבי אהבה, כדאי לנסות ולהגדיר מושג מופשט דרך יחסו למושגים קרובים, או הפוכים: פרוזה, מזמורים וכדו'. מתוך ההבחנות הללו תתחדד ההבנה לגביו עצמו. הם עושים בעיקר השוואות והנגדות בין אהבה לתאווה.

כעת אנסה להציע כמה צעדים ראשונים:
1. יש בשירה משהו שונה מהפרוזה בכך שהיא אינה מתייחסת למשמעותה באופן ישיר. הפרוזה בדרך כלל מתארת ישירות את מה שהיא רוצה לומר. אבל השירה מנסה לעורר משהו אצל הקורא (ספק אם זוהי ה'משמעות' שלה) ולא להצביע באופן ישיר על משמעות.
כידוע, הדרשנים אומרים שבפסוקי השירה במקרא יש רווחים הרבה יותר גדולים מאשר בפסוקי הפרוזה. זה מרמז על כך שבשירה הרבה יותר חבוי בין המילים הכתובות מאשר בפרוזה.
אמנם נראה כי זה אינו מאפיין הכרחי לשירה (ובודאי לא מאפיין מספיק), שכן יש כתיבה כזו שלא היינו מתייחסים אליה כשירה. יש פרוזה פואטית (אך שימו לב שאנו מכנים אותה 'פואטית', כלומר שיש בה משהו שירי. לכן יש במאפיין הזה משהו מהותי לשירה), כמו קטעי תיאורים בספרות. ויש לדון לגבי המזמורים בתהילים האם הם עונים לקריטריון הזה. לענ"ד בד"כ לא. הם כן מתארים בצורה ישירה את הדברים שעליהם הם מצביעים, אף שזה נעשה בצורה מעט שונה מפרוזה רגילה.
2. מעבר לקריטריון הראשון שהצעתי כאן, שנוגע ליחס בין השיר הכתוב לבין משמעותו, יש מאפיינים שיהיו קשורים לשיר הכתוב עצמו (ואולי גם למשמעות כשלעצמה? אך אני לא חושב שיש כאלו, ראו לעיל את קריטריון הבדיוניות של אריסטו שהובא בהודעתה של ריב). מבנה, משקל, חרוזים וכדו'. אמנם נכון שאלו אינם הכרחיים לשירה, אך דומה כי הם מספיקים. ולו במובן הזה: פרוזה לעולם לא נבנית בצורות כאלו. אם כן, מבני שירה הם תנאי מספיק אך לא הכרחי. נדמה לי כבר התקדמנו במשהו.

3. ומה ביחס למנגינה? גם היא כמובן לא הכרחית, אך בד"כ היא מספיקה. אמנם שמענו הלחנות של משניות (כאמצעי עזר לזיכרון). האם המשנה הפכה למשהו אחר כשהוצמדה לה מנגינה? האם זה קורה לפסוקי מקרא אחרים כשהם מולחנים? הרי תמיד תמהתי על שמחת תורה שבה כולם מקפצים בהתלהבות לשירת 'א-לי א-לי למה עזבתני?', כאילו שזהו (=עזיבתנו ע"י הקב"ה) האירוע הכי משמח שקרה לנו אי פעם.
כאן כבר עמדנו על כך שהלחנה אולי משנה את הקטע הכתוב עצמו מפרוזה לשירה. יש יחס סימביוטי (לפעמים. הרבה פעמים יש יחס מאד מלאכותי) יןב הטכסט למנגינה.

4. כעת עלינו לשאול את עצמנו (בעקבות הערת גוונא לעיל) מדוע באמת אדם בוחר במדיום של שירה ולא במדיום של פרוזה. דומני שנדב פעם סיפר לי על קטע של ביאליק בו הוא כותב שאם הוא היה יכול לכתוב זאת בפרוזה הוא לא היה כותב על כך שיר. נדב? מישהו אחר מכיר?
האם הבעיה היא בתוכן שרוצים להעביר (אם כן, אז טעיתי לעיל כשאמרתי שאין מאפיינים שנוגעים למשמעות עצמה)? או אולי במצב הרוח של הכותב? או ביכולות שלו? או שמא סתם, ובעצם אפשר תמיד לבחור בין שני סוגי המדיה הללו (בכפוף ליכולות של הכותב).




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 10:49 לינק ישיר 

הלל

אריסטו ב"פואיטיקה" (אומנות השיר) שלו דיבר על כך, בעמדו על היסודות העיקריים של הספרות: "ואפילו היה הירודוטוס כותב את ספרי ההיסטוריה שלו בחרוזים" אומר אריסטו, "הם יוסיפו להיות ספרי היסטוריה מוחרזים ולא שירה".

http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/maamarim/hamisha-2.htm



מהי אפוא השירה? איך נגדיר אותה? מה הם סימני ההיכר היסודיים של דרך-ביטוי שבשירה? מן הדברים שאמרנו עד עכשיו מסתבר בבהירות, שלא הצד הטכני של עריכת מלים בשורות קצרות ובחרוז קובע את מהות השירה. כבר מן הדברים האלה ברור לנו, שלצורות השיריות יש הצדקה אך ורק אם הן חופפות את התוכן המיוחד של השיר. השירה איננה רק דרך ביטוי, אלא דרך ביטוי למשהו, שהוא ביסודו שירה. לא קל להגדיר "משהו" זה. הנה לפני ספר המביא על העמוד הראשון שבו דברים אחדים שאמרו משוררים שונים על השירה, הוא ספרו של לואיס אונטרמאיר
והנה כמה מן ההבאות: ויליאם וורדסוורת אומר:

"השירה היא ביטוי רב-דמיון של רגשות עזים, ביטוי ריתמי, בדרך כלל ...זוהי ההתפרצות הספונטנית של רגשות עזים, כשאנו נזכרים בהם תוך שלוה".

והנה דבריו של קולריג':
"האובייקט העיקרי היאה ביותר למדע הוא קומוניקצית האמת; האובייקט העיקרי והיאה ביותר לשירה הוא קומוניקצית-התענוג... הייתי רוצה שמשוררנו הצעירים, הפקחים, יזכרו את הגדרות השירה והפרוזה שלי והם: פרוזה: מלים במיטב סדרן. שירה: מיטב המלים במיטב סדרן".
והמשוררת אמילי דיקינסון מגדירה את השירה בדרך אמוציונלית בלבד:
"אם אני קוראת ספר ואני חשה כפור בכל גופי כך ששום אש לא תוכל לחממני, הריני יודעת כי שירה היא, אם אני חשה תחושה פיזית, כאילו הסירו ממני את קדקדי, יודעת אני ששירה היא זאת. אלו הן הדרכים היחידות לדעת דבר זה. או שמא יש דרך אחרת?"
והנה דבריו של רוברט פרוסט:
"חושבני שאיוולת היא להעריך שיר אם יישאר לדורות או לא על ידי כך שנמתין עד שיישאר. אין השירה צריכה לחכות לניסיון הזמן. הבחינה שהשיר הוא טוב היא לא אם נשכח אותו אי פעם - אלא בכך שברגע ראשון לפגישתנו עמו נדע שלעולם לא נוכל לשכוח אותו".

האם חכמנו מאד מן הדברים האלה? סבורה אני שלא. לעומת כל הגדרה כמעט שהובאה כאן אפשר להביא הגדרה אחרת

מה שאמילי דיקינסון אומרת על השירה אפשר לומר גם על מוזיקה, או על איזה אמנות אחרת, אם תחושתנו לגביה עזה כתחושת המשוררת לגבי שירה. וכן אפשר ליחס את דבריו של רוברט פרוסט לתמונה, או לפסל, ובאותה הצדקה עצמה

כנגד הפסוק הראשון שבהגדרת קולריג' אפשר להביא את דבריו של קפקא:
"השירה (או אם תרצו - היצירה הספרותית בכללה, קפקא משתמש כאן במלה Dichtung) היא תמיד סיור בדרך של חיפוש האמת".

לפי זה לא למדע ניתן המונופולין על האמת, כי גם אמנות, אם אמנות רצינית היא, מחפשת אמת, אלא שמחפשת היא אותה במקום אחר. ולא לחינם אמר קוקטו הצרפתי, שכל אמנות שאין יסודה באמונה היא אמנות דיקוראטיבית גרידא. ואולי אין זה מקרה שהקרבה האטימולוגית של המלים העבריות אמונה ואמן גדולה כל כך. גם את דבריו של וורדסוורת על השירה וביטוי רגשות עזים בצורה ריתמית ביטוי העולה ברגע של שלווה, אפשר ליחס, אם תרצו, גם למוזיקה, או אמנות אחרת.
ואכן אומר דבר זה עצמו גוגול בסיפורו ה"דיוקן", שבו הוא מדבר על אמנות פלאסטית:
"סערת-נפש לא היא הרגשתו של האמן, כי גם בסערת-נפשו נושם האמן שלוה"...


זו השלוה שבשיקול-הדעת, נוסיף אנחנו
ואף על פי כן, מכל הדברים שהובאו כאן שמענו גם משהו על מהותה של שירה, בעיקר בדבריהם של וורדסוורת וקולריג'. והחלק השני של דברי קולריג' הוא מאלף מאד. הוא אמר: "פרוזה - המלים במיטב סדרן, שירה - מיטב המלים במיטב סדרן". פסוק זה מאיר עיניים, לפי שהוא איננו אמוציונאלי ואיננו פילוסופי בלבד: הוא ענייני. קולריג' קובע בו, שחומר היצירה הספרותית - כבשירה כן בפרוזה - היא המלה. זהו החומר היחיד שבידי היוצר הכותב סיפורים או שירים: חומר אחר לשימוש אין לו. ובבואנו להגדיר כיצד ולשם מה משתמש כותב הפרוזה וכותב השירה בחומר זה שלו, אנו מגדירים את עצם מהותה של השירה
הרברט ריר אומר:
"ההבדל בין שירה ופרוזה איננו ואף אינו יכול להיות לעולם הבדל פורמאלי בלבד... השירה היא ביטוי יוצר, הפרוזה ביטוי קונסטרוקטיבי".


כדי להבין את הדברים על נכונה עלינו לתרגם כאן את המלה האנגלית "create" לא כ"יוצר" בלבד, אלא כ"בורא", שכן גם הפרוזה יוצרת משהו בקונסטרוקציה שלה, אבל השירה, בעזרת המלים, בוראה עולמות. או נאמר ביתר דיוק: הפרוזה מספרת את המציאות הקיימת (אף הסיפור הדמיוני) בשוותה לה צורות וגוונים שונים ואילו השירה יוצרת את המציאות מחדש. לפיכך השימוש במילה השירית שונה מן השימוש במלה בפרוזה. ז'אן פול סארטר אומר בעניין זה:
"בשביל הפרוזאיקן המלים הם אמצעי - כמין שמשה של חלון, להראות בעדן את העולם. בשביל המשורר המלים הן ראי, אספקלריה, שבתוכה נצוד העולם. המלה של השירה מייצגת את משמעות הדברים, בה בשעה שהפרוזה מבטאה אותה".
ושוב דברי הרברט ריד:
"השירה תלויה לא רק בצלילה ומשמעותה של המלה, אלא יתר מזה, בהדן הרוחני של המלים".

מיכי,

לדעתי, בגדול, בדברי הרב קלונימוס כמו גם בדברי אריסטו , יש הגדרה ברורה לשירה -
לגבי הרב קלונימוס , זה כמובן בהנחה שרוח הקודש אצלו זהה לרוח הקודש שהרמב"ם מדבר עליה במו"נ ח"ב פמ"ה - ובזה המין מרוח הקודש חבר דוד תהילים, וחבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים....



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/1/2007 10:55 לינק ישיר 

ריב,
כל אלו מדברים על השירה ולא מגדירים את השירה. על כן לענ"ד כל זה אינו עוזר לי בכלום.
לשון אחר: הם מתפייטים על שירה, ואני מחפש לה הגדרה בפרוזה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > מהי שירה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.