בית פורומים עצור כאן חושבים

פן נוסף בהיתר המכירה: כמה להפסיד עבור איסור דרבנן

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-8/7/2007 12:35 לינק ישיר 
פן נוסף בהיתר המכירה: כמה להפסיד עבור איסור דרבנן

בימים האחרונים, בעקבות התכתבות באישי, התעוררתי להיבט נוסף ביחס להיתר המכירה בשביעית. חקלאי שמשבית את השדה שלו לחלוטין כמצוות התורה, עלול להפסיד את פרנסתו לעתיד (ובודאי חלק ניכר ממנה, עד כדי שהחקלאות כבר לא תהיה כדאית עבורו. ראו מפוני גוש קטיף), שכן אם פלח השוק שלו מתמלא ע"י מישהו אחר (בודאי שוק בחו"ל, אבל לא רק בחו"ל), הוא לא יוכל לחזור ולמכור לשם.
ומכיון ששביעית בזמה"ז דרבנן, הרי מתעוררת השאלה האם החקלאי לא יכול להמשיך לעבד את אדמתו אפילו בלי היתר מכירה, רק בגלל שיקול כלכלי. כמובן אם הוא יכול לסמוך על מכירה זה עדיף, אבל באופן עקרוני יש לדון האם בכלל זה נדרש בהכרח.
אמנם היתר כזה יכול להיות רלוונטי רק לחקלאי, שכן אנו כצרכנים לא מצויים באותה מצוקה, אבל בלי שאנחנו נקנה את התוצרת הזו הוא עדיין לא יוכל להתפרנס. האם ייתכן היתר כזה שישליך גם על הצרכנים?
דוגמא לדבר היא היתר למכור חמץ גמור לעסקים שעוסקים במימכר מזון (מפני הפסד מרובה. ולדעתי הענייה מותר גם בלי הפסד מרובה, שכן אין שום חשש לגמירות דעת במכירה שלהם, שהרי כל רצונם הוא למכור, ומאוייהם הם שהגוי אכן ייקח את כל הסחורה). רבים נוהגים לא לקנות חמץ גמור שנמכר בפסח ע"י חנויות או מפעלים, ואנוכי הק' לא מבין את הגישה הזו: אם אכן יש היתר כזה, אז הוא חייב לכלול גם את הצרכנים, שאל"כ אין לו משמעות. בלי שיקנו מהם אחרי החג מה הועילה המכירה לפסח? ולצורך הדיון נתעלם מכך שיש שיקנו מהם בלי חשש כי אינם שומרים תומ"צ. ראשית, יש לדון במצב שכולנו שומרי תומ"צ. לאחר מכן לדעתי יש לדון גם במצב בו יש כאלו שאינם שומרים, האם עלינו להסתמך עליהם, או שאם יש היתר למכור אז יש גם היתר לנו לקנות.

שאלותיי:
א. עד כמה חייב אדם להוציא מממונו למניעת איסור דרבנן (לעשה בעינן עד חומש, ולל"ת כל ממונו). כבר כאן אעיר כי התלייה (הצפוייה לבוא) בלאו ד'לא תסור' שהוא לאו, אינה נכונה בעיניי, מכמה סיבות: 1. זה רק לשיטת הרמב"ם, ולדעתי לא נכון גם בשיטתו שכל איסור דרבנן מהווה לאו דאורייתא. 2. אותו אדם אינו עובר על 'לא תסור' שהרי הוא לא ממרה את פי חכמים אלא אנוס לעבור על דבריהם (בקו"ח מהנתיבות הידוע בסי' רל"ד, שאומר כן לגבי שוגג). 3. וגם החולק על הנתיבות, יסכים שגם אם יש איסור מהותי (ולא רק חובת ציות), הוא רק מדרבנן, ולכן אין ללמוד מהדאורייתא כמה יש להוציא כדי לא לעבור עליו.

ב. האם אכן השיקול הזה רלוונטי לחקלאי בשמיטה, ובודאי מחזק מאד את היתר המכירה. האם יש מי שהתייחס כבר להיבט הזה?

ג. מה זה אומר לגבי הצרכנים? האם השיקול שהעליתי לגבי הצרכנים הוא נכון? יש לדון בשני מקרים: 1. כשאין מי שלא שומר תומ"צ שיקנה את הסחורה. 2. כשיש כאלו שיקנו בלעדינו.

_________________

מיכי

אורך הכותרת:



תוקן על ידי עצכח ב- 09/07/2007 7:55:14




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/7/2007 14:19 לינק ישיר 

"אם יש היתר למכור אז יש גם היתר לנו לקנות" - זה לא בטוח, כי:

 א. גם אם לחקלאי עצמו ברור שהוא יפסיד את פרנסתו אם לא ייצר בשביעית, לנו זה לא ברור. מכיוון שרוב החקלאים לא שומרים מצוות, וגם שומרי המצוות נופלים לפעמים ברשתו של יצה"ר של ממון*, הרי שרוב החקלאים לא טורחים לבדוק האם הם באמת חייבים לייצר בשביעית, ולכן, הצרכן הקונה תוצרת בשוק מבלי לדעת ממי הוא קונה, חזקתו שהוא מסייע לעובר עבירה.

* ראה את דברי הרב וייטמן בספר "שמיטה ממלכתית במדינת ישראל", פרק יח "אוצר בית דין שליד תנובה בשמיטת תשנ"ד", המתאר בפירוט את שמירת השמיטה בשנה זו. בין השאר, מסופר שם על "אחד מהקיבוצים שפרש באמצע השנה וחתם על היתר מכירה לפני שלב חנטת הפירות... כאשר נתברר לו שעל-פי הערכתו מחירי השוק הצפויים יהיו גבוהים..." (באותה שנה היבול היה מועט במיוחד, ואותם משקים שכן הצליחו לגדל פירות, יכלו לקבל עליהם מחירים גבוהים במיוחד ולהרוויח הרבה).

 ב. יש איסורים שאינם תלויים בשאלה אם נעשתה עבירה, כמו גזירת ספיחין, שחלה גם על תבואה שגדלה מאליה. לכן, אם חקלאי גידל יבולים בלי מכירה, משום שידע שהוא עלול להפסיד את פרנסתו, למרות שהחקלאי עצמו לא עבר עבירה, איסור ספיחין עדיין קיים, ולכן הוא יוכל למכור את התבואה רק לגויים. גם לפי הדעות שהמכירה לא תקפה, איסור ספיחין עדיין קיים; ולפי הדעות שהמכירה תקפה, לפי חלק מהדעות יש איסור תורה של מכירת קרקע לגוי, והאיסור הזה לא בטל כשיש הפסד מרובה, ולכן עדיין יש איסור לקלסייע לעוברי עבירה.
 (בנוסף לאיסור ספיחין יש גם איסורי "שמור" ו"נעבד", אני לא יודע אם הם תלויים בכך שנעשתה עבירה או לא).

 ג. אם ההיתר נובע מכך שהחקלאי עלול להפסיד שווקים בחו"ל, אז ההיתר הוא רק לייצר לייצוא, וכל צרכן ישראלי שקונה ממנו, למעשה גורם לו לעבד שטחים גדולים יותר מההכרחי.



לגבי שאלתך - "ב. האם אכן השיקול הזה רלוונטי לחקלאי בשמיטה, ובודאי מחזק מאד את היתר המכירה. האם יש מי שהתייחס כבר להיבט הזה? "  אני תמה מאד על השאלה, ייתכן שלא הבנתי למה כוונתך. ודאי שהתייחסו להיבט הזה. כל המתירים מציינים את עניין ההפסד המרובה, של החקלאי הבודד או של המשק כולו, כשיקול מרכזי להתיר. לא נראה לי שרב בישראל היה מעלה בדעתו לבטל את שמירת השמיטה, עם או בלי הערמה, אילולא היה בכך הפסד מרובה, כך שאין בכך כל חידוש.



לגבי "
האם לא נתיר לחיילים לחלל שבת כדי להגן עלינו כי יש חילוניים שיעשו זאת" - אני שוב תמה שמא לא הבנתי אותך נכון, הרי מפורש בהלכה (למשל רמב"ם שבת ב ג): "כשעושים דברים אלו, אין עושין אותן לא על ידי גויים, ולא על ידי קטנים, ולא על ידי עבדים, ולא על ידי נשים--כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם; אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם". ברור שלא סומכים על חיילים חילונים שיחללו שבת, אבל זה לא קשור לשיקול קנטיאני בסגנון "מה יקרה אם...", אלא השיקול הוא כבוד השבת וכבוד מצוות פיקוח נפש. אבל כאשר הצורך לחלל שבת הוא קל יותר, ואינו מגיע לפיקוח נפש, דווקא כן מעדיפים לסמוך על גוי או על קטן (ולפי שיטתך המחודשת, במקרים אלה אכן עדיף לסמוך על יהודים שאינם מחוייבים במצוות).



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-12/7/2007 17:21 לינק ישיר 

הרב מיכי, איך אתה מתייחס לחילוני הלכתית האם כתינוק שנשבה או הגדרה חדשה לחלוטין? (אפיקורס ודאי שלא)

_________________

תוקן על ידי - MZOHAR - 12/07/2007 17:24:14

_________________



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2007 20:28 לינק ישיר 

אראל

נוכח הרעיון שלך לאריסות על קרקעות בחו"ל, דומני שכדאי לך לבדוק את הרעיון הזה עם אנשים שמבינים היטב במורכבות של המשק החקלאי, זיקות בין משקיות בעניני קרקעות והחכרה, הבנת עבודה עם ספקים ומשווקים, הכרות עם הצורך בהשקעה בשמירה על איכות הקרקע גם כשאינה נעבדת (מה שיביא לעלות גבוהה יותר כמובן), ועוד ועוד.

שלא לדבר שאם כוונתך שהכל החקלאים צריכים להתחיל לבלות על הקו א"י חו"ל "לכבוד" השמיטה, בהחלט יש כאן דבר תמוה וזר והנה זכינו לפשט חדש ב'לא תחנם' = לא תהיה לכם חניה בארצכם בשמיטה.
ואולי יהיו אריסים בשלט רחוק - וכבר יקומו עוד ביוקרטים ורשת משגיחים ומנגון על קו א"י חו"ל.

נראה לי שיש בינינו פער גדול מידי בענין זה באופן הראיה הן את תוכן מצות שמיטה ומגמותיה, והן את צורכי הפרט והכלל.

כנראה שכבר מתקיים בנו 'ותרעו צאן זרים'....

נוכח זה אני מוצא את הדיון בינינו עקר.

אבל אני מוכן לאמץ את הרעיון שלך לגבי כמה היבטים אחרים ולא רק לשמיטה - כגון:  הממשל,  העיתונות ובתי המשפט.
אולי יהיו העוסקים בזה עוסקים במוסדות בחו"ל.

(מן הסתם גם ר' מיכי לא יתנגד)

למה שכולם יציקו לנו כאן, פשוט שיעברו להיות אריסים של חברות זרות.

אופס, רק שהג'ינגי' לא ישכח לנעול את השער אם הוא יוצא אחרון....

אגב: מה דעתך -
האם יש ענין לחזק את ההתיישבות החקלאית בארץ ולשמור עליה?
האם לדעתך אף זה מערכי התורה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2007 08:24 לינק ישיר 

אראל

תרגיל מחשבתי -
התורה ניתנה בעולם שבו רוב החברה היתה חקלאית.
הבה נניח מודל שבו חצי מהחברה חקלאית, והנה הצרכים הכלכליים גוברים.
וכגון תקופת עליית תלמידי הגר"א / או אולי אחר גירוש ספרד, וכדו'
(ועוד לא היו מטוסים / הנשים לא יצאו לשוק העבודה וכו')
נעשנ עוד הנחה - ונדבר אפילו על שליש -  

לפי הצעתך לצאת מהארץ - בשנת שמיטה  

שליש מראשי בתי האב יצטרכו להיעדר מהארץ - 

אכן פיתרון נהדר - חוסנה של חברה יורד בשליש / משפחות שלמות נעקרות / משפחות נשארות ללא ראשי בתי אב.

זה בערך כמו שהיהודים לא נלחמו בשבת, עד שהמצב כל כך נוצל שהיו צריכים להסביר להם את זה.

מכח דברייך זכיתי להבין למה לא נבנתה הארץ עד להמצאת המטוסים והוזלת התעבורה...פשוט בחברה חקלאית הקב"ה לא רצה לצער את בריותיו ולגרום להם לנטוש את הארץ כל שמיטה, אז הוא פשוט חיכה בסבלנות שתתחיל מהפיכת התיעוש, כדי שרק "פרומיל קטן" ישלם את "המחיר"....

אגב: גם היום הרעיון שאנשים יצטרכו להתחיל לנוע על הקו בגלל קיום מצוה הוא פשוט הזוי - בטח עוד מעט מישהו יתחיל לדון אם בכלל הוצאה יותר משליש על מצוה...

על כך אמר הרמב"ם במורה שתורתינו לא העבידה אותנו במצוות קשות, עיי"ש. - ודעת לנבון נקל שהפשט אינו רק קושי פיזי, אלא זו מילה נקיה לקיום מצוות באופן בלתי סביר -

כן, ודאי יש ערך כללי להקים חברה בנחלתה, אבל פעם בשבע שנים סידרנו לכולם טיול לחו"ל לשנה... חברה להתחיל לארוז...

אתה טועה טעות חמורה בכך שאתה לא מבחין בין מקצוע שאדם בוחר, לבין פעולה הנתפשת מיסודה גם כערך.
 
צא וראה כמה מצוות קשורות לעבודת האדמה = טול לדוגמה מצות הבאת הביכורים וכל שאר המצוות התלויות בארץ - לקט / שיכחה ופאה.

מה דעתך אלו מצוות מגיבות או מצוות שמתוכן ניתן ללמוד שהתורה רואה גם בעצם הדבר שתעובד האדמה ע"י יהודים בארצם ערך כשלעצמו.
תישאל האם כולם צריכים לקיים אותן, מה פתאום כל מערכת המצוות איננה מכוונת שכל אחד יקיים את כולם אלא שמערכת חוקים שלמה תתקיים ע"י הציבור בכללותו.

(אגב זהו דיון קדום בכלל, האם לתורה יש יחס מועדף לעבודת האדמה)

האם אתה מכיר מצוה התלויה באווזים?

לסיכום יש כאן צורך לאזן כמה ערכים כלליים יסודייים
א) עבודת אדמת א"י ב) שלא תעזב הארץ. ג) ועוד חיי נפש של ציבור שאף קיומם הוא ערך כללי, לבין מצוה פרטית.
לפיכך:
הערכים הכלליים גוברים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2007 08:59 לינק ישיר 

לאחרונה הייתי בישוב חקלאי דתי ושמעתי מהם איך פתרונות שנהגו בשמיטות קודמות פתאום נהיו לבעיות הלכתיות ושווקים דתיים נסגרים בפניהם.

דוגמה אחת - גידול במצעים מנותקים, בשמיטה קודמת עוד קנו מהם, ובשמיטה זו כבר יש  חששות ולא סומכים, וקניינים הולכים ורוכשים מנוכרים - והמבין יבין -

הם אמרו שהאלטרנטיבה "הקלה" של סחר ביבול נכרי ובריחה מהתמודדות הלכתית פשוט הופכת להיות הפיתרון הראשון והמועדף ע"י השוק הדתי.

(היה מי מהם שציין שמעניין שעל היתר עיסקא הסוחרים הרבים סומכים אף שמדובר בלאוים מדאורייתא, גם נטען לבערות עצומה בהבנת המערכת החקלאית והקשיים)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2007 10:22 לינק ישיר 

כולם גבורים על חלשים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/7/2007 14:52 לינק ישיר 

כמתעסק: לא הבנתי את התרגיל המחשבתי שלך. הרי כשכל החברה היתה חקלאית, וכל אחד גידל את האוכל של עצמו, לא היו כל הבעיות שיש היום - שווקים בחו"ל שהולכים לאיבוד, לקוחות בארץ שמעדיפים לקנות מגויים, וכו'... ולכן בוודאי לא היה צורך לנטוש את הארץ בשנה השביעית. בימינו הכלכלה השתנתה, נוצרו בעיות חדשות, ויחד עמן נוצרו גם פתרונות חדשים. ומכיוון שאלו פתרונות המקובלים גם בענפים אחרים של הכלכלה, נראה לי שאפשר להשתמש בהם גם בחקלאות, כשאין פתרונות טובים יותר, ובפרט שאכן מדובר על אחוז קטן מהתושבים.

לגבי ערכה של החקלאות, הטעות שלך היא שאתה מתייחס לכל החקלאות כאל מקשה אחת. ללא ספק יש ענפים שייפגעו קשה משמירת שמיטה מלאה (כגון גידולי שדה המיועדים לייצוא), אבל בוודאי יש ענפים שיצליחו להתקיים, כך שבכל מקרה תהיה חקלאות יהודית בארץ ישראל, והבעיה שנשארת היא הבעיה הפרטית - בעיית הפרנסה של חקלאים מסויימים שעוסקים באותם ענפים שלא יצליחו להתקיים. וכשבעיה זו עומדת מול ערך כללי ועקרוני של שביתת הארץ, הערך הכללי גובר.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-15/7/2007 15:32 לינק ישיר 

"צא וראה כמה מצוות קשורות לעבודת האדמה = טול לדוגמה מצות הבאת הביכורים וכל שאר המצוות התלויות בארץ - לקט / שיכחה ופאה" - אכן יש הרבה מצוות הקשורות לעבודת האדמה, אבל רובן ככולן בטלות או "נעקפות" בימינו. משום מה, כשאתה קורא על המצוות התלויות בחקלאות, אתה לא מסיק מכאן שצריך לקיים את המצוות התלויות בחקלאות, אלא שצריך לעקוף את המצוות הללו כדי לקיים את החקלאות - הגיון פרדוקסלי ממש.

אם יש משהו שאפשר להסיק ממצוות כגון לקט, שכחה ופאה, הרי זה לא על ערכה של החקלאות בכלל, אלא על ערכה של חקלאות אישית, חקלאות שבה בכל שכונה או יישוב ישנם שדות קטנים שמספקים את צרכי המזון של אותה שכונה, כך שהעניים יכולים להגיע בקלות וללקט ישר מן השדה (טבעונים גם טוענים שזה יותר בריא, כי הפירות והירקות מגיעים ישר מהשדה לצרכן, ולא מאבדים את ערכם התזונתי במקררים ועל מדפים).  האם אכן צריך לחזור לחקלאות אישית? זו כבר שאלה לדיון נפרד; אבל בוודאי אי אפשר להסיק מהמצוות החקלאיות בתורה על ערכה של חקלאות תעשייתית, המונית, שרובה הגדול מיועד למסחר או לייצוא. השם "חקלאות" כולל עניינים שונים שחשוב להבחין ביניהם.

[נ.ב. לגבי "ואכלו אביוני עמך" - חשבתי שכבר הסכמנו שאין זו מטרת השביעית אלא תיאור של אופן הנטישה של השדה - נטישה מוחלטת ללא גביית דמי כניסה http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2046028&whichpage=6#R_7 ]


תוקן על ידי אראלסגל ב- 15/07/2007 15:34:15




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-15/7/2007 15:43 לינק ישיר 

שו"ר בפתחי תשובה יו"ד סי' קנז סק"ד שדן בשאלה האם חייב להוציא את כל ממונו על איסור דרבנן, והביא בזה דעות של החוו"י והרדב"ז והפמ"ג (וראה גם שם בפת"ש סקי"א):

עוד כתב בפמ"ג שם דיש להסתפק בל"ת דרבנן אם מחויב ליתן כל ממונו או חומש ע"ש ועיין בתשובת חות יאיר סי' קפ"ג דפשיטא ליה דאפי' בל"ת דרבנן צריך ליתן כל ממונו וז"ל השאלה שם במעשה שאיש חיל אמר ליהודי שישתה עמו יי"נ ואם לא יקטע את אזנו וכתב דאם הדבר היה דרך גיזום דברים בעלמא ודאי שאין ראוי למהר ולשתות אך אם באמת ירא לנפשו שיעשה כאשר זמם יכול לשתות בפרט בזמן הזה שאין נסך גמור ואם יכול להציל עצמו בממונו צריך לפרוז כל ממונו ולא יעבור גם לא יביא עצמו לידי סכנה ע"ש עוד (אכן בתשובת הקודמת שם לענין לנשק אשתו נדה מפני האונס לא כתב כן ע"ש) שוב מצאתי כן בתשובת רדב"ז ח"א /ח"ד/ סי' קמ"ה וז"ל השאלה שם על מי שהוא בין העובדי כוכבים ואינו מוצא לאכול אלא דברים אסורים עד כמה יוציא ממונו למצוא דברים מותרים והשיב דודאי חייב ליתן כל ממונו ואפילו היכא דאיכא איסורי דרבנן כגון חלב שחלבו עובד כוכבים או שומנו של גיד וכה"ג חייב ג"כ לתת כל ממונו עד שימצא דבר היתר שהרי הוא עובר בלא תסור כו' ומ"מ נראה שאינו מחוייב לקחת בהמתנה עד שיהיו לו מעות לפרוע דדלמא לא יהיו לו מעות ואז העובדי כוכבים חובשין אותו ויבא לידי סכנה ע"ש:

אמנם כל זה הוא רק להצגת התמונה בפני הלומדים. אך את דעתי הקלושה בזה כבר כתבתי לעיל, שאין כאן 'לא תסור' כלל ועיקר אף למי שאינו סובר כנתיה"מ.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2007 20:18 לינק ישיר 

אראל

דומני שאת הניסוי שלי לא הבנת.
אנסח באופן שונה - אם תרחיב את המבנה של החברה החקלאית בימינו אלו - נניח שהיום רבע מהחברה היה עובד אדמה - כיצד היית פותר אז את השמיטה, שהרי לפנינו שאלה עקרונית -

מהו מחיר שמירת השמיטה?

האם היית גם אז מוציא את כולם לחו"ל?


עכ"פ נראה שהפערים בינינו הולכים ומתרחבים, ואיני מוצא טעם עוד לניהול הדיון בינינו בענין זה.

אעיר על ענין אחד יסודי -

דומני שנק' יסוד בה אנו חלוקים הוא מחיר קיומה של מצוה על חשבון הפסד לפרט / לציבור וכן התנגשות עם ערכים פנים תורניים נוספים = צורכי הרבים / הפסד מרובה / שלא תעזב הארץ וכדו'.

לענ"ד אצלך הערך של שמירת מצות -עשה כפשוטה ע"פ המקרא גובר כמעט על הכל, ולכל השאר יש למצוא פתרונות מקומיים בשיטת הניסוי והתהייה, גם במחיר הפסד / צער / בעיות אחרות שעלולות להתעורר.
השיקול המרכזי אצלך הוא שמירת המצוות של הפרט.

ולענ"ד אין זה כך אלא הערכים החברתיים הצבוריים הם שגוברים, כפי שניסיתי להסביר עד כה.

עכ"פ - הבוחר יבחר.


אגב:

האם לדעתך צריך לעשות אותו מאמץ להשיב את שמירת איסור לקיחת ריבית ולוותר על הפתרונות של היתר עיסקא.

לדוגמה לנהל את רוב המשק מול בנקים נכרים שעמם היתר ריבית יותר פשוט?





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/7/2007 21:48 לינק ישיר 

אכן אני לא בטוח שהבנתי את הניסוי המחשבתי שלך. אתה שואל מה לעשות במצב שבו רבע מהחקלאים מתפרנסים מגידול פירות וירקות לייצוא, ואם יפסיקו לייצר שנה אחת, יפסידו את השוק לנצח? במצב זה באמת ייתכן שאי אפשר לשמור שמיטה, אבל זה מצב נדיר יחסית - בזמן התורה זה לא היה כך, בימינו זה לא כך, ואין סיבה לחשוב שיהיה כך בעתיד או שצריך להיות כך בעתיד, כך שמכל בחינה שהיא, זו שאלה שאינה רלבנטית לצורך קביעת ההלכה בימינו (ייתכן שבזמן הרב קוק היה כך, ולכן הוא תיקן היתר מכירה). אולי פשוט לא צריך להגיע למצב כזה, אלא לגדל לצריכה מקומית בלבד, או לגדל דברים שאפשר לשמור מהשנה השישית (דגנים, קטניות, ענבים ליין, זיתים לשמן...).

בהקשר זה מעניין לצייך שבתורה מוגדרת ארץ ישראל כ:
דברים ח8: "ארץ חטה ושערה, וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש*--n*" , כלומר - ארץ שמגדלים בה דגנים ופירות בלבד, בעיקר פירות שאפשר לשמר; לא נזכרים כאן בכלל ירקות!

דווקא בקשר לארץ מצרים נזכרים ירקות - בני ישראל מתלוננים שהם מתגעגעים לירקות שאכלו במצרים:
במדבר יא5: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים*--n*"

האם יש כאן רמז, שהחקלאות בארץ ישראל לא צריכה להתבסס על ירקות, אלא רק על דגנים ופירות?*--z*

"השיקול המרכזי אצלך הוא שמירת המצוות של הפרט" - לא של הפרט אלא של הציבור כולו! בעיני יש ערך חשוב לכך שהציבור כולו יקיים את התורה.

---

לגבי ריבית - בוודאי שצריך לעשות אותו מאמץ, ואף כתבתי על כך רבות, גם בפורום זה וגם במקומות נוספים. ראה: http://www.tora.us.fm/tryg/ribit0
(אני לא חושב שהפתרון הוא דווקא בנקים נכרים, לדעתי צריך למצוא פתרונות אחרים, אבל זה נושא לדיון נפרד).



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-24/9/2007 08:56 לינק ישיר 


 מדרש עגבניה - אורי אורבאך

"באה העגבניה וכולה דמעה לפני הקדוש-ברוך-הוא: "אתה שבראת אותי ונפחת בי נשמה, מדוע עלתה לי כל זאת? ....האם לשם כך יצרתני?מחני נא מספרך".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3452236,00.html

_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/9/2007 16:26 לינק ישיר 

עוד לגבי הטענה "אם יש היתר למכור אז יש גם היתר לנו לקנות" (בנוסף לדבריי כאן http://bh.hevre.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2240318&whichpage=2#R_4): יש להבחין בשני מקרים: שיווק ליהודים שומרי מצוות, ושיווק לכל השאר.

אם ההיתר נועד כדי לשווק ליהודים שומרי מצוות, אז אין בו צורך - אפשר להורות לצרכנים שיקנו יבול חו"ל, ועל כל קילו שהם קונים, יתרמו סכום מסויים לקרן סיוע לחקלאים. הסכום שצריך לתרום הוא הרווח הנקי של החקלאי מכל קילו - סכום נמוך יחסית, אולי 10-20% מהמחיר לצרכן (רוב המחיר לצרכן נובע מפערי תיווך, הוצאות אריזה ושיווק). כך כולם מרוויחים: החקלאי מקבל את הרווחים שלי, הצרכן מקבל את הירקות שלו, והארץ נחה.

אם ההיתר נועד כדי לשווק לגויים, או ליהודים שאינם שומרי מצוות, אז אין סיבה שיהודים שומרי מצוות יקנו מהחקלאים שמשתמשים בו; להיפך, עדיף שלא יקנו, כך החקלאי יוכל לעבד פחות שטח.

אם יש מקום להתיר לצרכנים להשתמש בהיתר מכירה, הרי זה רק לצרכנים עניים ואיסטניסים, שמצד אחד אין להם כסף לקנות יבול חו"ל ולהוסיף 10% תרומה לחקלאים, ומצד שני אינם מסוגלים להסתפק ביבול שישית. וגם במקרה זה ההיתר נראה דחוק, למרות שמדובר באיסור דרבנן.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > פן נוסף בהיתר המכירה: כמה להפסיד עבור איסור דרבנן
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר