בית פורומים עצור כאן חושבים

נשים וחג שמחת תורה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/10/2007 07:32 לינק ישיר 
נשים וחג שמחת תורה

האתרים הפמיניסטיים ה"דתיים", מלאים בהודעות ו"דיבורים" על מניני נשים ו"הקפות נשים", בשמחת תורה, השנה, גם  הנשים החסידות שבמקום מגורי (בחו"ל), פירסמו מודעות שהן עורכות השנה "פארבריינגען שמחת תורה לנשים", הנשים, ובעוד שהפמיניסטיות מחקות את  הגברים- אם הגברים רוקדים עם ספרי התורה גם הן רוצות, הרי  החסידות מחקות את הרבי, ואם הרבי היה עושה "פארבריינגען" בשמחת תורה", גם הן תעשינה כמותו. 

אך מה תעשה אשה "נורמלית", שאינה חסידה ולא פמיניסטית? האם היא תחגוג את שמחת התורה או לא תחגוג?

היא אולי לא תחגוג, כי הנשים פטורות ואולי אף אסורות בתלמוד תורה. (ראו שו"ע יו"ד סימן רמו סעיף ו).

היא אולי  כן תחגוג, כי בשמחת תורה לא חוגגים את נתינת התורה, או את לימוד התורה, אלא את סיום המחזור השנתי של קריאת התורה בשבת בבית הכנסת, ונשים חייבות בשמיעת קריאת התורה.

אם הפמיניסטית תחגוג בריקודים  עם ספר התורה, והחסידה בפארבריינגען, ויצד תחגוג  את הסיום "אשה נורמלית"?

היא תעשה את מה שעשתה עד עתה:  היא תעמוד מן הצד, ותביט בגברים השיכורים-הרוקדים.

אף שקריאת את התורה בשבתות החלה בימי משה כת"ת, ("דתניא: "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" - דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה! (בבא קמא דף פב עמוד א),"משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה". (רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה א), ומשום כן ישנם הטוענים שנשים פטורות מקריאת התורה, (ראו ערוך השולחן  או"ח סימן רפ"ב סעיף י"א), אלא שייתכן  ששים חייבות בשמיעת "קריאת התורה השבועית" כגברים, מפני שהקריאה אינה משום ת"ת:

" ... ומתרגם לפי שיבינו בו שאר העם והנשים והתינוקות, שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים, וכל שכן זכרים, וכן הן חייבות בקריאת שמע, ובתפילה ובברכת המזון ובמזוזה, ואם אינן יודעות בלשון הקודש, מלמדין אותן בכל לשון שיכולות לשמוע וללמוד. מיכן אמרו, המברך צריך שיגביה קולו משום בניו הקטנים ואשתו ובנותיו". (מסכת סופרים פרק יח הלכה ה).

אף שאת לשון המסכת סופרים-"שהנשים חייבות לשמוע קריאת ספר", היה אפשר להסביר, שחיובן של הנשים הוא רק לשמוע "קריאת התורה", שהיא דרגת חיוב "מתחת" לדרגת החיוב של הגברים, היכולים לקרוא את התורה, (בדומה לחיובן ב"קריאת המגילה", שלדעת הבה"ג, ("הלכות גדולות", סימן יט - הלכות מגילה), שגברים חייבים לקרוא את המגילה,  ואילו חובת הנשים היא רק לשמוע את קריאתה, ולכן הן  אינן מוציאות גברים בקריאתן, (דבריו הובאו  להלכה בשו"ע או"ח סימן תרפ"ט סעיף ב), הרי שמדברי המג"א ניתן להבין, שחיובן של הנשים בקריאת התורה הוא חיוב זהה לזה של הגברים,  ולכן (מעיקר הדין) הן יכולות לעלות לתורה, ולהחשב מ"מנין הקרואים" שכתב:

"הכל  עולין למנין שבעה אפילו אשה ... משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה, ואע"פ שנתקנה משום ת"ת. ונשים אינן חייבות בת"ת, מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל, שהנשים והטף חייבים בה ...". (מגן אברהם או"ח סימן רפב ס"ק ו, וראו הברכי יוסף לסימן רפב אות ו).

והרי מטרת מצוות ה"הקהל", היתה המעמד ולא הלימוד, והדברים מפורשים בדברי הרמב"ם, שכתב (הלכות חגיגה פרק ג הלכה ו):

"וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל". (שלא כדעת הטורי אבן לחגיגה דף ג עמוד א).

וממה שהשווה המג"א, (שדבריו הובאו לעיל), את חיובן של הנשים בקריאת התורה, לחיובן של הנשים בשמיעת קריאת "פרשת המלך" ב"הקהל", ניתן להבין שחיובה דומה לזה של הגברים, שהרי בהקהל  הושוו הנשים לגברים, כפי שנאמר בפסוק, (דברים פרק לא  פסוק יב): "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף ...", וניתן גם להסיק מכך, שאם "חג שמחת תורה" קשור לקריאת התורה, הרי "קשר הנשים" לשמחת תורה הוא כשל הגברים, ולא רק של "צופות" בשמחת גברים.

________

היו שכתבו על "קשר ישיר" יותר, בין ה"הקהל" וחג "שמחת תורה", ולדבריהם, מקורו של חג שמחת תורה, שהוא חג שאין לו מקור בתורה, ושנקבע ביום חג "שמיני עצרת" שבתורה,  הוא חג לזכר ההקהל  שהיה בשמיני עצרת של יהשנה שלאחר שנת השמיטה.

הראשון שכתב על  הקשר, היה האברבנאל, שכתב בפירושו לתורה, (דברים פרק לא בסוף ד"ה וצוה):

"וכבר ראיתי כתוב, שבכל שנה ושנה היה הכהן גדול, או הנביא או השופט וגדול הדור, קורא בחג הסוכות חלק מן התורה, ושהיה משלים ספר בראשית, ואלה שמות, ויקרא, ובמדבר סיני בשש שנים,  ובשנה השביעית שנת השמיטה בחג, היה קורא המלך ספר אלה הדברים, שבכל שנה ושנה ברגל בחג, קריאת התורה בסדר, ובשנה ההיא השביעית היה המלך מסיים התורה באופן ההוא, ושמכאן נשאר המנהג בימינו, שביום השמיני חג העצרת  נקראים יום שמחת תורה, שביום השמיני אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה, והוא בעצמו קורא מבלי תורגמן פרשת וזאת הברכה, לדמיון מעשה המלך בזמן האלה ההוא".

הרעיון נתקבל  אצל חוקרים רבים:

פרופ' ש. מירסקי טוען, ("תלפיות" ניסן תשי"ג עמוד 107/ מאמר "הקהל", הוצאת תלפיות-ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תשי"ג עמודים 16- 15), ש"חג שמחת תורה", בא למלא את מקומו של ה"הקהל", בזמן שבית המקדש היה קיים, ולדעתו, כמה ממנהגי ה"הקהל", שוקעו במנהגי שמחת תורה, כגון: חתן התורה-ה"מלכא דרבנן", בא במקום המלך, והחיוב להביא את הטף בהקהל, נשתלשל במנהג עליית "כל הנערים".

גם  יו"ט לוינסקי ("שמחת הקהל ושמחת תורה", מחניים מ', עמודים 177–180), טוען, שמה שנוהגים בשמחת תורה להעביר את סה"ת מיד ליד, הוא כפי שנהגו בהקהל, ("... חזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך". (משנה סוטה פרק ז משנה ח-דף מא עמוד א).

הוא גם מצא קשר ביןן ההקהל לשמחת תורה בדברי הראב"ן, (ספר המנהיג הלכות סוכה עמודים תטז-תיז), המספר על המנהג שהיה בצרפת, לקרוא בשמיני עצרת את "ספר קהלת" לפני קריאת התורה  כזכר להקהל:

"מנהג צרפת לקרו' בשמיני עצרת לפני קריאת התורה ספר הקוהלת. ושמעתי טעם לדבר,.. ואני מצאתי טעם יפה, כי שלמה ע"ה בחג אמרו בהקהל, (ראו קהלת רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ב ד"א דברי: "למה נקרא שמו קהלת שהיו דבריו נאמרין בהקהל, על שם שאמר (מלכים א' ח') אז יקהל שלמה"), כמו שכתוב במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבוא כל ישראל לראות וגומ', הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגומ', וכתיב ויקהלו אל המלך שלמה בירח האתנים בחג וגומ', והא אומרו בחג בהקהל להוכיח את ישראל על כן יתכן לומרו בחג".

דברי הראב"ן  מובאים בשמו, באבודרהם תפלות הפסח ד"ה נהגו העולם:

"גם בשמיני חג עצרת נהגו לקרות קהלת ,.. ועוד טעם אחר כי שלמ"ה בחג אמרו בהקהל כמו שכתוב (דברים לא, י) במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו' וכתיב ויקהלו אל המלך שלמה בירח האתנים בחג וגו', ואז אמרו בהקהל להוכיח את ישראל, על כן יתכן לאומרו בחג, כל זה כתב אבן הירחי".

לוינסקי גם ציין להנאמר בשיר השירים רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ט, וקהלת רבה (וילנא) פרשה א ד"ה א:

"ויבא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו, (מלכים א פרק ג פסוק טו), א"ר אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה".

והרי משתה שלמה, היה בעת ה"הקהל", (ראו סדר עולם רבה פרק ט"ו, (מהדורת וויינשטאק חלק א עמוד רמ"ז), והוא מציין ל"שבלי הלקט" (סדר חג הסוכות סימן שעב), שכתב, שמכאן הוא מקור המנהג שה"חתן  תורה" עושה "סעודה". 

מנהג חתן תורה לעשות סעודה ושמחה ולחלק לצבור מגדים ומיני מתיקה שכך מצינו באגדה חזית (שהש"ר) ויבא שלמה ויעמד לפני ארון ברית ה' ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו אמר ר' אלעזר מיכן שעושין סעודה לגומרה של תורה".

החוקר אברהם יערי ("תולדות חג שמחת תורה", ירושלים תשכ"ד' עמודים 353-358), חולק על כל ראיותיהם, אך גם הוא "מודה", (עמוד 357) שמקור המנהג להעלות את "כל הנערים" לתורה, הוא בהבאת הטף ל"הקהל", ואף שהוא מנהג שתחילתו באשכנז במאה החמש עשרה.

מתי התקיים ההקהל, בראשון או בשמיני?

לפי הבבלי (משנה סוטה פרק ז משנה ח, דף מא עמוד א), היה זה במוצאי יום טוב הראשון, והיינו מוצאי סוכות – ליל יום א של חול המועד, וכך נפסק ברמב"ם, והחינוך, הסמ"ג והיראים ועוד, ואילו לפי גירסת הירושלמי במשנה  שלפנינו (מגילה פ"ז  ה"ז), הגירסה היא "יום טוב האחרון", (וכך הוא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וילך דף נב עמוד ב), אלא שהפני משה והקרבן העדה שם, מגיהים  את הגירסא במשנה ל"מוצאי יו"ט הראשון", כדי להשוותה לנוסח המשנה כפי שהיא בבבלי, שכך הם עושים אף במקומות שברור ששני התלמודים חלוקים).

שמואל ספראי  שהוא בדעה שהבבלי והירושלמי חלוקים במתי היה ה"הקהל",  מציין (סיני מו עמוד קצב), למשנה (סוטה דף מא עמוד א) הכותבת  שהמלך היה מברך ברכות שהכהן הגדול היה מברך אותן בים הכיפורים, אלא שהיה נותן של רגלים, ("ברכות שכהן גדול מברך אותן - המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון". (וברש"י: "של רגלים - מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העון שביו"כ").

גם  ב.מ. לוין ("חלוף מנהגים בין בני בבל ובני א"י", סיני י"א, עמודים ג-ד), טוען שלפנינו מחלוקת הבבלי והירושלמי, במתי היה ההקהל, ואילו הרב זוין (לאור ההלכה עמוד קמ), כתב על דבריו:

"אבל הדברים דחוקים מאוד "מוצאי יו"ט האחרון", אם נקיים גירסא זו, מובנו מוצאי שמיני עצרת ולא מוצאי חול המועד, ומוצאי שמיני עצרת ודאי אין לומר, הכתוב אומר במפורש: "במועד" ו"בחג הסוכות".

לדעת הרב זווין, לפנינו לא יותר מאשר ט"ס, וכמו שכתבו מפרשי הירושלמי, הפני משה והקרבן העדה, (הובאו  לעיל),  ואם כדבריו  עלינו גם לומר שהיא טעות סופר "ישנה", שהרי מצאנוה כבר  בדברי האברבנאל, שאת דבריו הבאנו לעיל.

בלילה או ביום?

ואף  שהלשון  במשנה הוא "במוצאי", כתב המאירי  (בית הבחירה לסוטה דף מ):

"מוצאי יו"ט ר"ל יום שני של סוכות כו'",

וניתן להבין מדבריו, שהוא בא לומר  שההקהל לא היה  בלילה.

כך משמע  גם מלשון הרמב"ם בספר המצוות (מצות עשה טז), שכתב:

"והמצוה הי"ו היא שצונו להקהיל את העם כלו בשני מסוכות בכל מוצאי שמטה ...".

אלא שבהלכות חגיגה פרק ג  כתב:

"אימתי היו קורין, במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית".

ומשמע שהקריא היתה בלילה.

כך היא גם דעתו של האדר"ת (זכר למקדש, הוצאת מכון התורה והארץ, עמוד 531), הטוען  שההקהל היה ביום, ועל דבריו כתב הרב הרצוג, (קובץ "הקהל" ירושלים תש"ו, נדפס בספרו שו"ת היכל יצחק או"ח סימן נח כ"קונטרס זכר להקהל": :

"והנה הגאון אדר"ת ז"ל בחוברת הנ"ל זכר למקדש, פרק ג', אות א', אומר: ומסתפקנא אם גם בלילה היא זמן קריאה דהא לא כתיב בכאן יום שנמעט לילה, או י"ל מדכתיב בבוא כל ישראל לראות צריך זמן ראיה שהיא ביום, כדממעטינן בציצית מדכתיב וראיתם אותו וכו', יעויי"ש. הרי שביום לא קמיבעי ליה, כי קמיבעי ליה בלילה. וכן שם בסעיף ב' הוא אומר: מספק"ל באיזה זמן היה אם תיכף בבוקר יום חוה"מ או לאחר הקרבת תמיד השחר, שהיה קודם לו משום תדיר ומקודש, ואולי גם אחר המוספים או גם אחר כל גמר עבודת היום כולם אחר שהושלמו כל הקרבנות, גם נדרים ונדרות, כדי שיהיו כל הכהנים והעם פנוים לשמוע והכי מסתברא, הרי שפשוט וברור לו שהיו קוראים ביום, ואין צריך לאמר שהיום כשר למצות הקהל,  ואולם מאי דפשיטא ליה להגאון אדר"ת ז"ל, אין זה כל כך פשוט. ולפלא שלא נתעורר רב האי גאון וצדיק ז"ל, שלדעת התוספות ז"ל, הקריאה היא דווקא בלילה, היינו באור ליום ראשון של חוה"מ סכות. עיין בדבריהם ז"ל בסוטה דף מ"א ע"א ד"ה כתב".

לכאורה היה אפשר להביא ראיה מהתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ז הלכה טו:

"אותו היום כהנים עומדין בגדרים ובפרצות וחצוצרות של זהב בידיהם ...".

וכן מההלכה שלאחריה (טז):

"בו ביום ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע בחצוצרות ...".

וייתכן היה להבין את ה"ביום" במשמעות "באותו זמן", ולא כבא לשלול "לילה", כפי שהוא פירושו של "בו ביום" בסיפור העברתו של  רבן גמליאל מנשיאותו, (ברכות דף כח עמוד א): "כל היכא דאמרינן בו ביום - ההוא יומא הוה. ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה", וכתב רי"א הלוי (דורות הראשונים, בו ביום, פרק ל), שב"בו ביום", אין הכוונה ליום אחד, אלא ל"מעמד" אחד, שהיה במשך זמן רב),  וכך משמע גם בספרי במדבר פיסקא עה, שבו מצאנו:

"(עה) ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות למה נאמר לפי שהוא אומר ואם באחת יתקעו שומעני אף ישראל במשמע ת"ל ובני אהרן הכהנים, הכהנים, בין תמימים בין בעלי מומים דברי ר' טרפון, ר' עקיבא אומ' תמימים ולא בעלי מומים ... א"ל רבי טרפון עד מתי מגבב ומביא עלינו עקיבא איני יכול לסבול אקפח את בניי אם לא ראיתי שמעון אחי אימא שהיה חגר ברגלו אחת שהיה עומד ומריע בחצוצרות אמר לו הין רבי שמא בהקהל ראית שבעלי מומין כשרין בהקהל וביום הכיפורים וביובל א"ל העבודה שלא בידיתה אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו".

ואילו  התקיים ההקהל בלילה, צריכים אנו לומר, שערבב רבי עקיבא, תקיעת לילה בתקיעת יום, שהרי אין קרבן בלילה, אך אם מעמד ההקהל היה ביום, הרי "התערבבו" לר"ע  רק התקיעות, ולא תקיעות יום ולילה. (פרופ' דוד  הנשקה: אימתי הוא זמנו של ההקהל, ספר הקהל, עמוד 448).

_________

תמיד תמהתי האין ההקפות חלק מהתפילה בבית הכנסת, ומדוע גם רבים המקפידים בכל השנה על מחיצה "כשרה", להפרדה בין גברים לנשים בבית הכנסת, "מקילים" בדבר בשמחת תורה,  ומדוע דוקא באוירה המזכירה את "שמחת בית השואבה", מאפשרים לוילונות עזרת הנשים ל"העלם", והמחיצה שהיתה  גבוהה עד לתקרה, הופכת להיות מחיצה הנמוכה בגובהה אפילו מ"שיעור ר' משה"? (על  שיעורו-י"ח טפחים, ראו בשו"ת אגרות משה אורח חיים ח"א מסימן ל"ט ואילך),  ומדוע גם בבית כנסת ה"חסידי" שבו אני מתפלל בד"כ, שאדמו"רו  כתב נגד "שיעור המחיצה של  ר' משה" (ראו את דבריו ב"שערי הלכה ומנהג" א', (או"ח) עמוד קצט), נוהגין כן,, ואיני זוכר את רב בית הכנסת צועק בשמחת תורה לעבר עזרת הנשים, את קריאת  הקרב שלו: "ווייבערס"! נו! כפי שהיו צעקותיו  בכל שבת, כאשר היה שומע רעש מעזרת הנשים שמעל לראשו..

מאחר ולא הייתי בשמחת תורה מחוץ ל"מקומותי", חשבתי שהדבר הוא כן רק "אצלינו", (למען האמת הדבר לא הדאיג אותי במיוחד), עד שקראתי בקובצי "אור ישראל" (מונסי), שהתנהגות "כזו" קיבלה "הכשר" אף מאדמו"רים חסידיים מפורסמים, שהקפידו במשך כל השנה, על הפרדה מלאה בין  גברים לנשים.

סיפר הרב יוסף פריד, (אור ישראל קובץ כג, עמוד רמ"ט):

"מנהג הרבה ק"ק, שנשים באות בפנים בהביהמ"ד לראות ההקפות, (אמר לי חותני, שהוא זוכר  שאצל הרה"ק ר' שלום אליעזר מראצפערט זי"ע, כל הנשים של משפחת הרבי, היו בבית המדרש, ושכן הוא המנהג בצאנז), וב"אמרי פנחס" – קאריץ, (הוצאת מישור דף קלד):

"אדמו"ר זצוק"ל אעפ"י שכל השנה הקפיד לבל תבואנה אפי' תינוקות קטנות  בבית מדרשו, ואמר שקשה למחשבות זרות, וכן הקפיד על מה שהרבה פעמים  התראו נשים וקטנות, בחצר הביהמ"ד ותחת החלונות, לשמוע תפלתו, אבל בעת ההקפות לא היה מקפיד כלל ע"ז, ואמר: שכתוב שרפים עומדים ממעל לו ... ושומרים אותנו ממעל לו. פי' לבלתי נמעל ח"ו להשי"ת".

על סיפורו  הוסיף אהרן ספעקטער, ("אור ישראל" לט עמוד רמו):

"ברצוני לציין מה שסיפר האדמו"ר מסערט-וויזניץ שליט"א להאדמו"ר  סקוויירא שליט"א, כפי שנדפס בגליון "בחצר הקודש פר' לך:  

"... אין לדעת תמיד את טעמם של מנהגים, ובמיוחד כשהמדובר במנהגי צדיקים, זכורני שאבי, (המקור ברוך) זצ"ל, סיפר, שבבלז היו הנשים עומדות ליד דלת בית הכנסת בפורים ובשמחת תורה, והיו נדחקות לתוכו, והגבאים היו צועקים אליהן: וייבער  ארויס! (נשים צאנה!) אלא שהנשים סרבו לצאת, והיו ממשיכות להדחק, עד שהאדמו"ר מבעלז היה מתקרב  בריצה אל הנשים, וכשהוא מאיים עליהן באבנטו, הוא היה צועק: החוצה! החוצה! החוצה!

היה זה "מנהג" שחזר על עצמו בבלז, מדי שנה בשנה בש"ת, ואבי הוסיף לספר, שהיו נשים שהיתה להם "העזה", ושהשתדלו  לקבל לפחות  צליפה קלה של האבנט.

הישנם עוד צדיקים הנוהגים כך?

זה היה מנהג קבוע, הנשים סירבו לצאת, מפני שהן ידעו מה תהיה התוצאה ...  והרב היה ניגש אליהן בריצה, כשהוא קורא: לצאת! לצאת! אני אכה אתכן באבנטי!

שמעתי את הדברים מאבי ז"ל, שראה את הדברים בבלז".

עד כאן סיפורו של אהרן ספעקטער,(שתורגם מאידיש),

וחשבתי:

האם ייתכן שחיובן של הנשים בהקהל, שיצר את  הקשר בין חיובן של הנשים וקריאת התורה, גם זה שגרם ל"הסרת המחיצות" בשמחת התורה?

לאחר זמן מצאתי שלוינסקי כותב (מחניים מ עמוד 180) בפשטות:

" ... אפילו המנהג בקהילות רבות שנשים נכנסות בשמחת תורה לעזרת גברים, נובע משמחת ההקהל הקדומה , בה היו הנשים בכלל השמחה".

הנשים היו גם בכלל השמחה בשמחת בית השואבה, ודוקא בגלל שמחה זו  הוקמה הגזוזטרא, ההיתה מחיצה בין הגברים והנשים בעת ההקהל?

אם  מצאנו על גזוזטרא לנשים בעת חגיגות שמחת בית השואבה, (ה"תיקון הגדול", שבסוכה דף נא עמוד ב), לא מצאנו שהקימו גזוזטרא עבור הנשים, בעת קריאת "פרשת המלך", אולם אף שזה כשלעצמו אינו הוכחה, שהרי אם הקריאה היתה ביום השמיני, היא היתה שבוע אחרי שהקימו את הגזוזטרא, (בלילה הראשון: "במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול". (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נא עמוד א), או שהוקמה בערב החג (לשיטת הרמב"ם-הלכות שופר סוכה ולולב פרק ח הלכה יב),  אלא שמדברי הראב"ד ניתן לכאורה להוכיח, שלא היתה שם כל מחיצה בעת קריאת ההקהל, שעל דברי הרמב"ם  (הלכות עבודת כוכבים פרק ו הלכה י):

"אסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש כדרך שעושין בחצרות אע"פ שהוא בבנין ואינו עץ נטוע הרחקה יתירה היא שנאמר כל עץ, אלא כל האכסדראות והסבכות היוצאות מן הכותלים שהיו במקדש של אבן היו לא של עץ".

 כתב  הראב"ד:

"אלא כל האכסדראות וכו' של אבן היו לא של עץ. א"א לשכת העץ בית היתה, בימה של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה היתה, וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואבה לשעתה היתה".

האם ייתכן  שבשמחת השואבה הקימו גזוזטרא עבור הנשים, ואילו בקריאת ההקהל הוקמה רק בימה עבור המלך.

מדוע לא העמידו את הנשים על  הגזוזטרא?




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/10/2007 22:39 לינק ישיר 

.


נישטאיך, פטור בחצי-כלום?


מה עם המקורות להתיר/לאסור ריקודי נשים עם ס"ת בעזרת הנשים (מעבר למחיצות כשרות וכו') ?

הרב שי פירון מצד אחד:
http://www.kipa.co.il/holidays/show.asp?id=7558

הרב שרלו ברמז מכיוון אחר:
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?ask=132277




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/10/2009 16:19 לינק ישיר 

Tradition Seforim Blog: Woman, Simchas Torah & Censorship




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2010 12:05 לינק ישיר 


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3890551,00.html

והרי החדשות:גם נשים קיבלו תורה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/5/2010 12:47 לינק ישיר 

צענע
מה שמענין אצלך- את צריכה אסמכתא לכל דבר.
ואם הגב' בכתבה לא היתה מאשרת כי  כי גם הנשים קיבלו את התורה. האם לא היית יודעת שגם הן קיבלו אותה.

אגלה לך סוד קטן, לפני שקראתי את התובנות שהבאת, ידעתי את זאת מהתורה, כתוב שם.
כה תאמר לבית יעקב= אלו הנשים- ותגד לבית ישראל= אלו הגברים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/5/2010 16:11 לינק ישיר 

עד שאתם דנים איך לזכות נשים במינהג, מדוע שלא תדונו איך לזכות אותי במצווה דאורייתא של טבילה אחת לחודש? למה אני מקופח?


תוקן על ידי תלמידטועה ב- 17/05/2010 17:00:07




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2010 04:17 לינק ישיר 

תלמיד טועה
התכבד נא ועלה להר הבית ותתחייב מן התורה בטבילת בעל קרי תוכל לברך לפני אקב''ו על הטבילה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2010 09:07 לינק ישיר 

 

ש"ת

פילון – לא מעניינת אותי הטבילה. התכוונתי לומר שמעניין מדוע יש נשים ש"דחוף" להן לקיים עוד ועוד מצוות/מנהגים/מנהגונים המוטלים על גברים במקורם ואין (ככל שידוע לי)  גברים בעלי נטיה דומה? לפעמים נדמה שהנטיה לנכס מצוות ומנהגים אינה נובעת משאיפה דתית יהודית (כפי שאני מבין אותה, קיום רצון ה'), אלא מטעמים אחרים, ולזה רמזתי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/5/2010 11:19 לינק ישיר 

תלמיד
את הפטור הגורף מהמצוות שציינת לא נתנה התורה - אלא חז"ל.
הנשים טוענות בצדק, כי אולי בזמנם הפטור היה מוצדק והיום כבר לא.
 
ואולי הפטור בטעות יסודה ובמחשבה מזלזלת  ניתן



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/5/2010 15:16 לינק ישיר 

תלמידטועה
טענתך היא התממות, הפטור של גברים ממצוות הנשים נובע ממעלתם (שכן גופם אינו טמא כל חודש), והפטור של נשים ממצוות הגברים נובע מפחיתותם. ובעולמנו שבו השוויון בין הגבר לאישה במגמת התקדמות תמידית , ברור שזה יטריד כל אישה דתייה מדוע היא נחשבת כפחותה. 
תמהתי היא הפוכה כיצד ישנם נשים (בעיקר חרדיות) שמבחינת מעמדם בעולם הכללי הם שוות לגברים , עורכות דין נשות מחשבים וכדומה , לא מפריע להם מעמדם הנמוך ביהדות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/5/2010 15:44 לינק ישיר 

תלמיד טועה
שאלתך מפני מה נשים רוצות בקיום מצוות שרק גברים מחויבים בהם בניגוד לגברים שאינם להוטים לקיים מצוות נשיות מציגה את שני הצדדים כאילו היו שוים בעוד שמצוות נשיות קשורות לעצם נשיותם [נדה לידה וכו'] בעוד שמצוות שנשים פטורות מהם אינם גבריות מטיבם בדווקא.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/9/2013 07:25 לינק ישיר 


    http://matronita.wordpress.com/2013/09/26/%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/#more-332



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/9/2013 09:42 לינק ישיר 

האשה אמורה לשמוח כי היא מקבלת חלק מתורת בעלה בזכות שהיא דאגה שהוא יועל לשבת וללמוד .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/9/2013 04:53 לינק ישיר 

<האשה אמורה לשמוח כי היא מקבלת חלק מתורת בעלה בזכות שהיא דאגה שהוא יועל לשבת וללמוד>

מדוע אתה חושב שעליה לשמוח שהוא יכול לשבת וללמוד?



תוקן על ידי נישטאיך ב- 29/09/2013 04:58:19




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/9/2013 10:32 לינק ישיר 

אני פשוט לא מבין את השאלה ואת הבעיה. שמחת תורה נשים פטורות- נניח.

אבל אם בעלה של האשה. משפחתו של הזכר העושה את השמחה, האם הן לא משתתפים בשמחה?

נישט האם המשפחה שלך לא משתתפת בשמחותיך?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/9/2013 14:57 לינק ישיר 

בעקבות הדיון הנדוש ,
הרי מחלקי החיוב דושמחת בחגיך הם לשמחאת האשה בבגד או תכשיט נאה,
הרי לכאורה שמחת תורה [שמיני עצרת] הוא רגל בפני עצמו ,האם מחויב שוב לשמחה או שכבר יצא בערב סוכות ,
או נימא דהיא שמחה עם תורת בעלה בשמחת תורה ודי,



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > נשים וחג שמחת תורה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.