בית פורומים בחדרי חרדים

דבר תורה לפרשת לך-לך

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/10/2007 22:21 לינק ישיר 
דבר תורה לפרשת לך-לך

ויאמר ה' אל אברם לך-לך... אל הארץ אשר אראך (בראשית יב,א)

בפרשתנו מתחילה ההכנה לשני דברים מרכזיים בייעודו של עם-ישראל - קניינה של ארץ-ישראל ומתן-תורה. הקב"ה מצווה את אברהם אבינו "לך-לך" - ללכת לארץ-ישראל, ובכך החלה ההכנה לקניין הארץ. כמו-כן, בעצם הציווי הזה החלה להתגבש מהותו של עם-ישראל, כהכנה למתן-התורה.

ידוע, שכל הוראות התורה נצחיות הן. אם-כן, עלינו לומר שבכל דור ובכל זמן אומר הקב"ה לכל יהודי: "לך-לך". מהי משמעות הציווי הזה עתה, לנו? הלוא ארץ-ישראל נקנתה מכבר על-ידי עם-ישראל וגם מתן-התורה כבר היה לפני יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה.

ירושת הארץ השלמה

לאמיתו של דבר, בשני המובנים הללו עדיין נמצאת בעיצומה העבודה של 'לך-לך'. יהודי, בכל זמן ובכל מקום, צריך לדעת שעליו להימצא תמיד בתנועה של 'לך-לך', לקראת שני היעדים הללו.

בברית בין-הבתרים נתן הקב"ה לאברהם את ארץ-ישראל בשלמותה - ארץ עשר אומות. בפועל לא ניתנו לעם-ישראל אלא ארצותיהם של שבעת עמי כנען, ואילו שלוש הארצות הנוספות עתידות להינתן לעם-ישראל בעתיד, "בימי המלך המשיח".

בלי מלחמות

מכאן, שמאז הציווי של הקב"ה לאברהם 'לך-לך', עדיין נתון עם-ישראל בשאיפה להגשים יעד זה ולהגיע לקניינה של ארץ-ישראל בשלמותה. תשוקה זו גוברת ומתעצמת במיוחד בדורנו זה, כאשר על-פי כל הסימנים, זה הדור האחרון של הגלות והראשון לגאולה.

אלא שהחידוש שיהיה עתה, לעומת קניין הארץ בעבר, ששלוש הארצות הנוספות יושגו בלי מלחמות, שהרי בזמן הגאולה לא יהיו עוד מלחמות. ארצות אלה יינתנו בדרכי נועם ובדרכי שלום, מכיוון שאומות-העולם ימסרו אותן לעם-ישראל מרצונן.

הכנה ל"תורה חדשה"

כך גם מבחינת ההכנה למתן התורה. אמנם מתן התורה כבר היה, אך עדיין לא קיבלנו את כולה בשלמותה, שכן רק בימות המשיח נזכה לגילויה של 'תורה חדשה', כפי שנאמר: "תורה חדשה מאיתי תצא", ועד שאמרו חז"ל4: "תורה שאדם למד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח".

לכן גם עתה הננו נתונים בתנועה מתמדת של קיום הציווי 'לך-לך' - ללכת ולהתקדם בכל יום ויום לעבר הייעוד הגדול של התגלות התורה החדשה על-ידי משיח-צדקנו.

ומכיוון שאנו עומדים עתה ממש סמוך להגשמת ייעוד זה, צריך הדבר להשתקף בעבודתו של כל יהודי, על-ידי שהוא מוסיף בלימוד התורה ביתר שאת וביתר עוז, ובמיוחד בענייני גאולה ומשיח שבתורה, עד שבקרוב ממש נזכה לגילוי ה'תורה חדשה' ולקניין ארץ-ישראל בשלמותה, בגאולה האמיתית והשלמה.

מתוך הספר שולחן שבת




הצטרפו גם אתם לפורום התהילים
10 מזמורי תהילים לקריאה ביום שבת
 http://masoret.hevre.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=17529
    




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/10/2007 23:12 לינק ישיר 

איך אפשר בלי התרומות השבועיות שלי לאשכול נחמד זה, המחמם את הלב בין כל הפוליטיקות (דרך אגב, האם מישהו בכלל קורא אותו?

את המאמרים הבאים העתקתי מהאתר של חב"ד אורג www.beitchabad.org.il

אוי, אני מזדקן!

אברהם היה בן 75; גם אתה, בגילך, יכול להתחיל מחדש


מי אינו מקונן על אבדן נעוריו? אפילו בני בן החמש נשמע מתלונן, ששנותיו בגן הילדים עוברות מהר מדי מבחינתו. כל יום שאנו מבזבזים הוא הזדמנות מבוזבזת, כל שנה שעוברת ללא גדילה מהווה בית קברות לתקוות ושאיפות זנוחות.

הנחמה היחידה עבורי היא ההכרה, שלעולם לא יהיה מאוחר מדי לרדת מן הקרוסלה של התרת הרסן ולהתחיל תהליך של מציאה מחדש של העצמי שלנו. רשימת שמות מן ההיסטוריה של אלו שהגיעו להישגים מוצפת באנשים שהגיעו לגדולתם רק בשלב מאוחר בחייהם. קִראו את הביוגרפיות של 200 העשירים הגדולים בעולם; על כל מיליארדר צעיר ישנם 100 אחרים שהגיעו להצלחה רק אחרי תקופת חיים שבה הספיקו לצבור ניסיון.

קרוב משפחה שלי, שהוא באמצע שנות החמישים של חייו, מתחיל זה עתה ללמוד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה, ובעזרת השם בסיום הלימודים יוכל לעבוד כפסיכולוג. נכון, אין זה המסלול הרגיל לקריירה במקצוע זה, אך אני בטוח שהניסיון שצבר לא יהיה כחוצץ בינו לבין ההצלחה, אלא דווקא גילו המתקדם ונסיון העבר שלו יאפשרו לו להביא נקודת מבט ייחודית בטיפולו בפציינטים שלו בעתיד.

המישור הרוחני אינו יוצא מכלל זה. הישגים גדולים יכולים להתממש בלי קשר לגיל הפתיחה. הרבי מליובאוויטש נהיה רבי חודשיים לפני יום הולדתו ה- 49, ובהיותו רבי הביא למהפכה רבתי בעולם היהודי. במונחים צנועים יותר, רבים מתלמידי החכמים המבריקים ביותר, מן המורים ואנשי המופת בעולם כולו גילו את יהדותם מחדש רק בהיותם מבוגרים.

בפרשת השבוע הזה זוכים אנו להכיר את היהודי הראשון, אברהם אבינו, כאשר ה' מצווה עליו: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א).

מילים אלו נאמרו לאברהם כשהיה בן 75, אחרי תקופת חיים שבה עסק בגילוי אלוקות והפיץ את הדת שהפכה אחר כך ליהדות. מעניין, שאף אחד מנסיונות חייו הקודמים – הקרבתו העצמית, מאבקי הכוח עם היררכיות מבוצרות של אותה תקופה, או הצלחתו בהפצת האמונה באל אחד – לא הוערכו כמספיק חשובים כדי שהתורה תספר עליהם. זה כאילו שמפעל החיים שלו כדמות היסטורית חשובה ביותר וכאב-מוליד של הגזע שלנו התחיל רק אז.

כאן מונח ההבדל בין היהדות ופילוסופיות אחרות. רוב האנשים חושבים שכדי להתקרב אל אלוקים עליך קודם כל להבין אותו. כלומר עליך לבלות שנים רבות בלימוד הלכות ותיאולוגיות של האמונה, ורק אחר כך, לאחר שהשתכנעת בהגינות המסלול הזה, אתה יכול להתחיל להתמסר אליו באמת.

לא כן היהדות, לא כך אברהם. ההנחיה הראשונה של הקב"ה לאברהם שהיא רלוונטית לנו היא: "לך!" "עזוב!". ה' ציווה על אברהם "עזוב את העבר שלך מאחוריך; שים בצד היגיון, דעות מוקדמות, השתייכות שבטית וכו', ופשוט לך למקום שאורה לך".

אמונה זה דבר טוב, היגיון זה דבר נחמד, אך היהודי עובד את אלקיו בראש וראשונה על ידי פעולות ומעשים. מצוות, הוראותיו של הקב"ה לעם ישראל, הן הדרך להתקרב אל בורא העולם. ה' בחר, מכל סיבה שהיא, פעולות ספציפיות מסוימות שאותן עלינו לעשות על מנת להתקשר אליו; ואנחנו, על ידי עשיית המצוות מצדיקים את קיומנו.

אברהם, בגיל 75, התחיל במבצע חדש. מעכשיו הוא ילך על פי הוראות ה', בכל מקום, בכל זמן, ובכל דרך שבה הוא יצוּוה.

לא משנה מה גילו של האדם, מה הרקע שלו או נסיונו הקודם, אנחנו, צאצאי אברהם אבינו ויורשיו הרוחניים, ירשנו את היכולת ליצירה עצמית, כשכל פעולה ופעולה שלנו מתבצעת ללא כל סיבה אחרת, אלא רק משום שכך ציווה בורא העולם.






דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/10/2007 23:12 לינק ישיר 

לך, אל תעצור!

אל תסתפק בהרגשת סיפוק


פרשת השבוע, לך לך, מספרת את סיפור חייו של היהודי הראשון – אברהם אבינו. גם אם לא נעמיק ונפיק לקחים מן המאורעות הרבים בפרשתנו, נוכל להפיק מסר אקטואלי בחיי היום יום אפילו משמה של הפרשה: לך לך. זה היה הציווי הראשון של אלוקים לאברהם.

כבר בגיל שלוש התחיל אברהם להכיר את בוראו. הוא היה משוטט בטבע, מתבונן ביופי הבריאה ובברואיה, וכך הגיע למסקנה שיש בורא לכולם. אברהם הוסיף והכיר את בוראו יותר ויותר עד לבגרותו. אז כבר הייתה דעתו מגובשת ומושלמת באמונתו בא-ל אחד ובהליכה בדרכיו – ואז היה אברהם מושלם מבחינה אישית, השקפתית ורוחנית-יהודית.

בשנים שלאחר מכן החל אברהם גם להפיץ את משנתו ודעותיו, שהלכו וכבשו חלקים נרחבים מן האנושות. רבבות אנשים נהרו אחריו והצטרפו לאמונתו. השפעתו ומעמדו חבקו עולם.

ולמרות זאת, ציווה עליו האלוקים – "לך לך": לֵך, תתקדם. אל תסתפק במקום שאליו הגעת, אל תסתפק במה שכבר עשית. הדבר הראשון שנדרש מיהודי הוא ללכת, להתקדם, להתעלות. אם באפשרותו להמשיך ולהתקדם אל לו לעצור ולומר השגתי מספיק; תמיד יש לצעוד קדימה.

מסר זה צריך להוות אחד היסודות המרכזיים בחיינו, לא להסתפק במה שהגענו, ולא להסתפק במה שכבר עשינו, אם ביכולתינו להמשיך ולהתקדם – עלינו למלאות יכולת זו ולשפר מה שביכולתינו.

מוטיב זה צריך להשפיע בכל תחומי החיים. בתחום האישי, בתחום הבין-אישי ובתחום הרוחני-יהודי:

יש לך אדם שמגיע לציון דרך בחייו האישיים והוא מחליט עד כאן. עשיתי הרבה בחיי, עבדתי, צברתי הון, גידלתי ילדים – עתה עלי לפרוש ממרוץ החיים ולנוח על זרי הדפנה.

יש לך אדם בעל השפעה, אשר לו אוהדים רבים המצפים למוצא פיו ולהוראותיו, המחליט להסתפק בכך. יש לו השפעה מוסרית טובה על מספיק אנשים, ואין צורך להרחיב את מעגל ההשפעה.

יש לך יהודי שעבר את חודש החגים העמוסים בטעם נפלא של רגעי יהדות ומסורת והוא מתחיל את התקופה היבשה שלאחריה בתחושת סיפוק. הייתי בבית הכנסת בתפילות החגים, צמתי ביום כיפור, שמעתי תקיעת שופר, התקדמתי מספיק בשנה זו.

לכל אלו בא ציוויו האקטואלי של אלוקים לומר: "לך לך" – תתקדם, תמשיך, תשתכלל. אם ביכולתך להמשיך הלאה ולשפר, אל לך לנוח ולעצור. אם יש לך עוד יכולת ליצור בחיים, אם יש לך יכולת להגדיל את חוג המושפעים ממך לטובה, אם יש לך עוד יכולת להמשיך ולהתקרב אל אלוקים יותר ממה שהיית עד כה – אין לך רשות לעצור, עליך להמשיך ולנצל את היכולת והאפשרות שניתנו בידך עד תום.

באביב 1972 מלאו לרבי מליובאוויטש שבעים שנה. באותם ימים קיבל הרבי מכתבים רבים מדורשי שלומו. כמה מהם הציעו שישקול להפסיק את פעילותו הנמרצת לאחר שנותיו הפוריות הרבות כמנהיג וכפעיל; אולי הגיע הזמן לנוח, הם הציעו.

כתגובה, בדרשתו הארוכה שהיתה באותו הלילה, החליט הרבי להעביר מסר אוניברסלי לציבור המבוגר. הרבי אמר שאל להם למבוגרים להיכנע לחשיבה המקובלת ולהפסיק לנהל חיים יצרניים. ההפך הוא הנכון. הם חייבים להשתמש בתוספת שנות החכמה והניסיון שיש להם ולהמשיך וליצור כפי יכולתם השנים הבאות. אם ניתנה להם היכולת ליצור, אם ניתנו להם השנים לחיות, עליהם להמשיך, להתקדם ולהשפיע ככל שביכולתם.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/10/2007 23:13 לינק ישיר 

*--10/17/2007 10:40:30 PM *


כתוב תגובההדפסהשלח דף זה לחבר


היהודי הראשון

הוא נודד, הוא משתפר, הוא עושה רק כי כך ציווה האלוקים


היהודי תמיד נודד. להיות יהודי פירושו לא לדרוך במקום ותמיד לנוע מן המקום שבו אתה נמצא למקום שבו אתה יכול להיות, וממה שעשית מעצמך אל מימד עמוק יותר של מה שהנך באמת. להיות יהודי זה להיות עסוק בחיפוש תמידי לשיפור עצמי ולשיפור עולמו של בורא העולם; להתעלות מעל לעולם ומעל לעצמך; להתעלות אפילו בשעה שאתה משתפר ולהשתפר אפילו בשעה שאתה מתעלה.

היהודי הוא נביא. להיות יהודי זה להיות עסוק בשיח תמידי עם האלוקים: באופן קבוע לשטח בפני האלוקים את בקשותינו, צרכינו, מצוקותינו ושאיפותינו; ולהקשיב בתשומת לב למה שהוא רוצה מאיתנו.

יהודי הוא משרת נאמן. להיות יהודי זה לעשות טוב לא רק מפני שנקבל שכר פיזי או רוחני; לא רק משום שזה הגיוני או נדמה נכון לעשות כך; אלא בראש וראשונה, מפני שכך ציווה ה'.

לפני כמעט 3800 שנה חי אדם ושמו אברם. לפניו היו אנשים צדיקים ונשים צדקניות, מורים וגורואים, פעילים ומתקני עולם. אך הם לא היו יהודים. אברם בעצמו היה, במשך שנים רבות, מורה ומדריך רוחני, לוחם למען צדק ואמת, מרעיף צדקה וחסד. אך הוא לא היה יהודי. עדיין לא.

ואז, כשאברם היה בן 75, הוא שמע ונענה לציווי האלוקי "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך..."

לפי הקבלה משמעות הציווי היא גם רוחנית: "לך אל תוך העצמי הפנימי ביותר שלך, התרחק מהרצונות שלך, מן הרגשות שלך, מן האינטלקט שלך, והפנם את הרצון שאני, ה', אגלה לך".

וכך אברם הפך לאברהם, היהודי הראשון.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > דבר תורה לפרשת לך-לך
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר