בית פורומים עצור כאן חושבים

האם יש מצווה לשפר את המידות?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-30/1/2008 19:17 לינק ישיר 
האם יש מצווה לשפר את המידות?

ידועה קושייתו של מהרח"ו (=ר' חיים ויטאל, תלמיד האר"י), מדוע התורה אינה מצווה על שיפור המידות? ידועות גם התשובות השונות שניתנו לה.
מה שאני מעולם לא הבנתי הוא מה מקום לקושיא זו, הרי באמת יש מצווה כזו.
וזו לשון הרמב"ם:

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ח

והמצוה השמינית היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו והוא אמרו (תבוא כח) והלכת בדרכיו. וכבר כפל צווי זה ואמר (עקב י ויא) ללכת בכל דרכיו ובא בפירוש זה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד וזה לשון ספרי (ס"פ עקב). וכבר נכפל הצווי הזה בלשון אחר ואמר (ראה יג) אחרי י"י אלהיכם תלכו ובא בפירוש גם כן (סוטה יד א) שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב:

כיצד מהרח"ו וכל האחרונים שמפלפלים בדבריו מתעלמים ממצוות עשה זו, שמוסכמת על מוני המצוות העיקריים?

עלה במחשבתי שהמצווה בניסוחו של הרמב"ם היא הליכה בדרכיו של הקב"ה, כלומר לעשות מעשים טובים, אבל לאו דוקא לשפר את המידות. זה מניח כמובן ש'מצוות' שיפור המידות אינה מתמצה בהתנהגות נכונה אלא בתיקון הנפש.

אך בכל מקרה הדבר אינו נראה מלשון הרמב"ם והפוסקים, שכן להיות חנון ורחום כפשוטו הוא להיות בעל מידות כאלה, ומתוך כך גם לעשות מעשים בהתאם. ועוד, שגם אם זה היה נכון, היו צריכים לפחות להעיר על כך לפני שמתחילים לפלפל בקושיא זו. מפשטות העניין נראה שהם כלל לא הוטרדו מכך, ואנוכי עומד ותמה מדוע ולמה.

אשמח לשמוע התייחסויות. ואבקש מכל קהלא קדישא הדין, לפני שנכנסים לעצם הדיון לגבי מצווה זו כשלעצמה (שיש הרבה לדון בה), לתת את דעתכם ואת מקלדתכם לשאלה אותה שאלתי על ההתעלמות של האחרונים ממצווה זו.

_________________

מיכי




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2008 19:34 לינק ישיר 

א. לענ"ד פשוט שאתה צודק, אם כי דברי הרמב"ם עצמם צריכים עיון, ודומני שרס"ג בספר המצוות שלו לא מנה מצוה זו.

ב. עד שאתה דן בזה הרי הרמב"ם קבע את הלכות דעות בתוך משנה תורה שהוא ספר הלכתי, וכידוע דעות=מידות.

ג. יש איזו נטיה לחפש בכל מקום ובכל הנחיה שתיהי מצוה במנין המצוות - כאילו יש מצוה לחפש מצוות. או שיש מצוה לחפש שכל הנחיה תהיה מצוה, והרי לשם כך הקדים הרמב"ם את השורשים להשמיע כי המצוה ככלל ארגוני אינו סותר כי ישנה מערכות של מגמות שאין למנותן כמצוות.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2008 19:53 לינק ישיר 

כמתעסק,
לא הבנתי במה אני צודק. אם באמת יש מצווה כזו, אז מדוע האחרונים מפלפלים בזה?
ועוד לא הבנתי מדוע דברי הרמב"ם צ"ע לך? מה רע במניית הדבר כמצווה?

מה שאתה מעיר אח"כ הוא על עצם קושייתו של רח"ו, שהוא מניח שכל נורמה תורנית חייבת להיות מצווה. אבל לא בזה עסקנו.
יתר על כן, הרי זה גופא מה שהוא בא ללמד אותנו, שלא כל נורמה תורנית (ואפילו הלכתית) צריכה להיות מצווה. הוא רק מציג זאת בצורה של שאלה ותשובה. כך גם עולה מתירוצי האחרונים.

ומה שהרמב"ם קבע את הלכות דעות ביד החזקה אינו בהכרח מעיד שיש מצווה כזו, שהרי השורשים מוכיחים שיש הלכות שאינן נמנות כמצוות (אמנם אין שורש שעוסק בנורמות שאינן מצוות אלא הנהגות טובות וכדו'. ובאמת צל"ע מדוע).
לשון אחר, ניתן היה לומר ששיפור המידות הוא הלכה גמורה, ובכל זאת אין למנות אותה במניין המצוות מסיבה טכנית כלשהי. כמובן אם הסיבה לאי המנייה היתה שזו אינה הוראה הלכתית פורמלית, או אז ברור שמה שזה אינו נמנה גם מוכיח שזו בכלל אינה הלכה.

בכל אופן, לא הבנתי את דבריך.

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2008 23:40 לינק ישיר 


א. רח"ו לא שואל שאלה ומתרץ, אלא בשטף תיאורו את רוממות 'תיקון המידות' הוא מעמידו כקודם לתרי"ג מצוות, ומסתייע בכך שלא נכתבו בתורה. זה קצת שונה, וזה נותן מקום להניח שהוא מתכוין יותר לשאול למה לא פורטו המידות הרעות ולא התייחדו לאוין 'לא תתגאה' 'לא תכעס' וכו'. (אף כי זו שאלה מניינית טהורה, ושע"ק אינו ספר על מנין המצוות, מ"מ הרעיון שלו נשמר גם כך, שענין 'עבודת המידות' קודם לכל המצוות.)

ב. אצל רח"ו מאד קשה לדעת מה הכונה מידות: בספרו יש מידות מגונות ומידות אסורות. המגונות - גאוה, כעס, תאוה, עצלות; האסורות: שקר, לשה"ר, רכילות, חנופה, הסתכלות בעריות ועוד. אחריהם באים ל"ת ועשה. סהדי במרומים שאין לי מושג מדוע כינה אותם מידות והקפיד לכתוב שהם אסורים על צד האסמכתא, בזמן שכל אלו הם מעשים והם לאוין מפורשים, רובם לכו"ע.

מה גם שבחלק המצוות הוא מזכיר בין היתר: לדבקה בו וללכת בדרכיו, ברשימה שמודגש בפתיחתה שהיא על סדר הרמב"ם. כנראה שהוא לא ראה בזה ציווי על תיקון המידות. והאמת, שנראה לי שאינה דומה כלל הצורה בה רואה רח"ו את תיקון המידות לדברי הרמב"ם. אינני חושב שאצל הרמב"ם קיימת עבודת המידות, בחינת זיכוך הנפש מפגמי התאוות. יש אצלו דעות ומושכלות לצד התנהגות ישרה וממוצעת (בפ"ד משמונה פרקים הוא מרבה לדבר על הרגלים, וכך נראה מהראשון בדעות שמדובר יותר על ההנהגה הרצויה, ולא על תהליך של זיכוך הנפש ששייך יותר בטרמינולוגיה קבלית שרואה בנפש האדם כוחות רעים שצריך לעקור), אבל זו לא עבודת המידות שבמינוח הקבלי-חסידי-מוסרי, שעליה כנראה מדבר רח"ו.

ג. מי הם האחרונים שמרבים לפלפל בשאלה הזו? זה נושא לדרשנים ומגידים, אבל יש אחרונים שעסקו בזה?

[ד. נ"ל שאין שורש על הנהגות שלא נכנסות בכלל 'מצוה' כיון שתפקיד השורשים - כהקדמה למנין המצוות - הוא יותר לבאר את הדרך שבה נקט בסידור המצוות וחלוקתן, ולא לקבוע מהי מצוה ומה לא. אחרי שאנו יודעים שדבר מסויים הוא מחוייב, יש מקום לדון כיצד מונים אותו. הנהגות טובות ברור מראש שלא נכנסות לחשבון.

אמנם פתח בשלושה שרשים על דרבנן, י"ג מידות ולדורות אבל אלו באו מתוך שככלות הכל השורשים הם גם התפלמסות עם הבה"ג, שלדעת הרמב"ם טעה בשלושה אלה.

ומכאן תשובה מכיוון אחר: השורשים הם לא יוזמה שצמחה לעצמה, אלא תוצר של פגמים שמצא הרמב"ם במנין הבה"ג, ועל כן כל שלא נמצא בבה"ג מצוה שאינה מצוה ממש, אלא הנהגה טובה, לא הוצרך הרמב"ם לקבוע על כך שורש. פוק חזי שבכל שורש הוא מסיים בלשון 'וכבר טעה בזה זולתנו', עד כדי כך שבשורש י"ג הוא חייב התנצלות למה הזכיר אותו, והרי 'לא טעה בו שום אדם ולא נטה לדעת אחרת', ומסביר שמכל מקום 'נתלה (אצל זולתו) בשורש הזה טעות גדול'. ברור לי שלולי נמצאו אצל בה"ג מצוות מדרבנן, לא היה טורח הרמב"ם להסביר שאין לכללן במנין תרי"ג מצוות.]
 
 

_________________

רודולף 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 00:20 לינק ישיר 

mdabraham כתב:
...
עלה במחשבתי שהמצווה בניסוחו של הרמב"ם היא הליכה בדרכיו של הקב"ה, כלומר לעשות מעשים טובים, אבל לאו דוקא לשפר את המידות. זה מניח כמובן ש'מצוות' שיפור המידות אינה מתמצה בהתנהגות נכונה אלא בתיקון הנפש.

...



הוא מותיב, והוא מפרק.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 00:25 לינק ישיר 

שטיינר,
לגבי השורשים, הדבר מפורש בריש השורש הראשון, שם הרמב"ם כותב להדיא שהוא מביא את הדברים המחודשים או כאלו שבה"ג טעה בהם (שאז הוא דן אפילו בעקרונות פשוטים).
אגב, לא בכל השורשים הוא מתייחס לבה"ג. להיפך יש כמה וכמה שורשים שלגביהם הוא כותב שלא טעה בהם אדם מעולם, ובכל זאת הוא מביא אותם. ויש להאריך איזה חידוש יש בכל שורש, וניתן לראות את הצעותיי בזה במאמרי 'מידה טובה' דהשתא.

יש כמה מצוות בבה"ג שכן יכלו להיחשב ככאלו, כמו "קדושים תהיו" (ראה בשורש הרביעי). הרמב"ם אינו תוקף אותו שם על העניין זה אלא על איסורים כוללים.

ההערה על שערי קדושה היא אכן במקומה. אם זה לא מוצג כקושיא ותירוץ הקושי מתקהה, אבל כמה אחרונים דנו בזה כקושיא ותירוץ (הרב קוק בשני מקומות באגרות כותב על כך תירוצים, וזכורני שראיתי גם מרא"ו ועוד בזה). אך לאור המשך דבריך נראה שרח"ו אכן לא ראה זאת כמצווה, והדבר תמוה.
ותירוצך נראה לי דחוק, שכן לא נראה לי שרח"ו הולך בעקבות הרמב"ם, אף שהרמב"ם לא ראה את תיקון המידות כמוהו, ובכל זאת מקשה את הקושיא. אז או שיפרש לא כרמב"ם את המצווה "לדבקה בו", או שאם הוא בכל זאת מפרש כרמב"ם אז זה המושג של תיקון המידות שיהיה גם אצלו.

ועוד ראיתי כעת שיש לפלפל בזה בפ"ז מתשובה ה"ג, ואין לי פנאי כעת.

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 00:27 לינק ישיר 

מואדיב,
לא הבנתי את ההערה שלך. הרי זה גופא מה שהצעתי, ליישב כך את קושייתי.
אגב, מהל' תשובה פ"ז ה"ג נראה לא כך.

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 09:10 לינק ישיר 

בעלי המוסר נהגו לצטט את דברי החינוך במצוה תריא ואלו דבריו שם:

מצוה להדמות בדרכי השם יתברך הטובים והישרים

שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך היושר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר [דברים כ"ח, ט'], והלכת בדרכיו. ונכפלה המצוה עוד במקום אחר שנאמר ללכת בכל דרכיו.

ואמרו זכרונם לברכה בפירוש זאת המצוה, מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקדוש ברוך הוא נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש. והענין כולו לומר שנלמד נפשנו ללכת בפעולות טובות כאלו ומדות נכבדות אשר יסופר בהם יתברך על דרך משל לומר שמתנהג במדות טובות אלו עם בריותיו. והוא ברוך הוא יתעלה על כל עילוי גדול שאין בנו כח ודעה להשיג גודל מעלתו ורוב טובו ולא בכל הנבראים, ועל הדרך הזה שאמרנו יקראו הנביאים לאל ברוך הוא כל הכינויים צדיק ישר תמים גבור חזק רב חסד ארך אפים, כי באמרם ארך אפים אין הענין חלילה שיהיה כעס לפניו לעולם, כי אשר בידו להמית ולהחיות למחות עולם ולבראות ואין אומר לו מה תעשה למה יכעוס, גם כי הכעס איננו שלמות בכועס, ואליו ברוך הוא כל השלמות. אבל הענין באמת על הדרך שזכרנו, כלומר שהן המדות המעולות שמתנהג בהן עם בריותיו, ויש לנו ללמוד ולעשות כל דרכינו בדמיונו.

ואולי בני תחשוב לבא אלי במה שכתוב [תהלים ז', י"ב] ואל זועם בכל יום, וגם אמרו זכרונם לברכה [ברכות ז' ע"א] וכמה זעמו רגע. ואתה בני אל תטעה בזה, חלילה לאל מרשע ומלבבך להאמין בו ברוך הוא כי אם תכלית כל שלמות, וענין הכעס לא יארע בנו רק מצד היותנו בעלי החומר הגרוע. ובאמת כי הזעם שזכרו בו איננו רק על דרך משל ענין העולם, כוונתם לומר כי בהיות רוב בני אדם שבעולם נמשכים אחר תאוותם ומהם רבים עובדים לשמש ולירח ולמזלות וגם לעצים ולאבנים יתחייב העולם מתוך כך כליה תמיד, ואולי אמרם שזעמו רגע בכל יום הטעם לפי שהעולם נדון אחר רובו, ובכל יום ויום מתחייב העולם על מעשיהם הרעים, ואותו רגע קטן אשר ישלים הרוב חוטא אחד בחטאו ידמו זכרונם לברכה לזעם האל, לומר שיש באותו רגע חרון אף בעולם וחיוב עליהם, שהכל ראויים באותו רגע מכח מדת הדין לכלות, אלא שמדת הרחמים מכרעת מיד ומעמידו. וקבל זה בני ממני עד שמעך טוב ממנו.

שורש מצוה זו ידוע הוא, כי היא ושרשו דבר אחד.

דיניה גם כן קצרים, ענינם הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו ובכל מעשיו בין באכילה בין בשתיה בין במשא ומתן בין בדברי תורה בין בתפלה בין בשיחה ובכל דבר הדרך הטובה והממוצעת ולא יתרחק אל הקצוות לעולם, ועל כלל הענין הזה אמרו זכרונם לברכה [סוטה ה' ע"ב] שיהא אדם שם דעותיו תמיד, כלומר שיחשוב בענינו לעשות אותם על דרך המצוע והיושר, וסמכו הדבר לקרא דכתיב [תהלים נ', כ"ג] ושם דרך אראנו בישע אלהים, דרשו הם, לא תקרי ושם, אלא ושם.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.

ועובר על זה ואינו משתדל להישיר דרכיו ולכבוש יצרו ולתקן מחשבותיו ומעשיו לאהבת האל ולקיים המצוה הזאת, ביטל עשה זה.

------------
חשוב לציין שבעלי המוסר נהגו לפרש כי מצות עשה זו כוללת את החיוב לעסוק בלימוד ספרי תיקון המדות והמעשים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 10:32 לינק ישיר 

הרב מיכי,

אני חושב שמואדיב צודק (קרי, שהתשובה שהצעת מתרצת את הרמב"ם). מהלכות תשובה ז,ג משמע שיש מצוות תשובה גם על מידות. אבל יש לחלק בין התוצאה הביהביוריסטית של המידות לבין עצם היות האדם במדרגה פלונית.
ידועה הגירסה הנכונה בגמרא בסוטה יד, שאיננה "מה הוא רחום אף אתה רחום" (=במדרגה של רחום וחנון) אלא "מה הוא רחום אף אתה היה רחום" - מה שחשוב הוא מבחן התוצאה, שתתנהג בדרכי מי שרגיל להיות רחום וחנון. ולכן על זה הרמב"ם מונה מצווה בסה"מ. אבל האדם יכול להתנהג בדרכים שמרגילות אותו להיות רחום, ולא להיות בעצמו כזה. ועל זה קאי שאלתו של רח"ו (והוא דלא כחינוך דאחרי הפעולות יימשכו הלבבות).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/1/2008 10:45 לינק ישיר 


א. המכוון בתשובה ז, ג הוא להצביע על דרגה פחותה של עבירות, שאינן מעשים מוחצנים, כי אם עבירות שבמחשבה. לכן נכלל ברשימה הקנאה, האיבה התחרות וההיתול שהם מחשבות פעילות ולא תכונות אופי. אם כן, אדרבה, משם נראה שאין התייחסות לתכונות אופי שיש לעקרן ולהפכן לצד טוב, כי אם להנהגת האדם בליבו, שגם היא צריכה הכוונה ותשובה.

מתאים לזה המקרא שעליו הסתמך שם הרמב"ם: 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו'. כפי הנראה הוא קרא: יעזוב רשע דרכו - מעשיו הרעים, ואיש און מחשבותיו - דברים שבלב, אבל לא בנפש.

ב. לא הבנתי מה נוסף בדברי החינוך לעניננו. כל דבריו מתפרשים בשופי על הנהגות ישרות. ככלל, כמו שכתבתי קודם, אינני בטוח שהיה קיים כזה דבר אצל הרמב"ם ובני בית מדרשו, של תיקון הנפש ממידות רעות, כי אם מדעות לא נכונות.

ג. מומלץ לקרוא בשעה קלה את ספר 'שערי קדושה' כולו, כדי לקבל את הרושם שלא ניתן (לענ"ד) להוציא ממנו שום שיטה או מינוח ברור, לא בהלכות ולא בעניני מוסר. יש שם הערמה של כל מיני החסידות והיראה בצורה מבודרת לחלוטין. לכן אינני יודע עד כמה שייך להגיע מתוך דבריו למסקנה ברורה מהי מידה.

את דברי הראי"ה בענין איני מכיר, ואשתדל לבדוק.

[מיכי,

תודה על ההבהרה בענין השרשים. אם כי עדיין, הצורך לומר בסוף שורש 'ולא טעה בו אדם מעולם' מורה על המטרה הברורה של השרשים כולם, וכמו שהבאת מהשורש הא'. לכן בצירוף הנתון הזה על מטרת הספר, והעובדה שאינו אמור להבהיר כאן שיש דברים שאינם מצוות - קרי שאינם מנושאי הספר - מסבירה את העדרו של שורש על הנהגות טובות.]

_________________

רודולף 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 11:00 לינק ישיר 

מיכי
אתה יכול לתת מראי מקומות לרב קוק?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/1/2008 11:15 לינק ישיר 

בעל, ככל שהדבר זכור לי, הדבר מצוי במאמר של הרב עמיטל על משמעותה של משנת הרב (=הראי"ה) לדורנו, או בהמעלות ממעמקים. כעת אני לא זוכר, ואם אמצא אודיעך בלי"נ. 

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 11:24 לינק ישיר 

בעל,
ראה אגרות הראי"ה ח"א עמ' צז ועמ' ק.
למען האמת, הרעיון שהמידות חייבות לבוא שלא מתוך ציווי מופיע אצלו בעשרות מקומות, ואותה ודאי יודע זאת טוב ממני. אם כן, גם בלי קשר למהרח"ו הקושי בעינו עומד.

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2008 11:37 לינק ישיר 

ביושר דברי אמת (לר' משולם פייביש מז'בארז' בתחילת החסידות) מועלית טענה מענינת מדוע התורה לא ציוותה על ענווה בפירוש (אני כותב מהזכרון), כי אם זו היתה מצווה אדם היה מנסה לקיים את המצווה והיה בטוח שהוא גם מקיים מצוות ענווה, אבל ענוהה צריכה להיות תחושה אמיתית של ענווה שעליה אין טעם לצוות, אלא אדם צריך להכיר את מקומו.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/1/2008 11:49 לינק ישיר 

ראשית אציין את שמחתי על פתיחת אשכול בנושא מעניין זה.

לגבי הקושיה, ייתכן שהמצוה "והלכת בדרכיו" מתייחסת רק למידות מסויימות שמוגדרות כ"דרכי ה'", והן:
* 13 המידות שנאמרו למשה בתשובה לשאלה "הודיעני נא את דרכיך", וכן
* המידות שנאמרו לאברהם "למען אשר יצוה את בניו... ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

אבל ישנן מידות נוספות שאינן נכללות בזה, לדוגמה, מידת הענוה.

אמנם, הסבר זה אינו מתאים לדברי ספר החינוך, שכתב "ענינם הוא דרך כלל שיבחר לו האדם בכל עניניו.. הדרך הטובה והממוצעת".



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-31/1/2008 11:49 לינק ישיר 

ואנוכי הק', שאיני רב משוןם מקום, ואף לחסידות איני שייך, מביא על כך את הסיפור הידוע בישיבות על אותו בחור הגיע לפרק האיש מקדש ודחה את כל הצעות השידוך שבאו לפניו. המשגיח שלח אותו לעבוד על מידת הגאווה, ולאחר שנה כשחזר לפגישותיו חזר ודחה את כל הבנות שהוצעו לו. מששאלו המשגיח מדוע לעבודת המידות לא היתה השפעה עליו, ענה לו הלה: אם לפני שנה כשהייתי בעל גאווה כל אלו לא התאימו לי, אז כעת כשאני ענוותן ידוע ומפורסם, קו"ח שהן אינן מתאימות לי!!
סיפור זה מדגים היטב מה קורה למי שעובד על מידת הגאווה בגלל שיש סעיף בשו"ע שמצווה על כך.
אגב, יש כאלו שעובדים על המידות בגלל שר' חיים ויטאל, או הראי"ה, כתבו שיש לעשות זאת, על אף שזה לא מופיע בשו"ע ובהלכה. ודוק היטב בפרדוכס המופלא הזה, כי נפלא הוא עד מאד, בשמים ובארץ, בפיך ובלבבך לעשותו.

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם יש מצווה לשפר את המידות?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 6 7 8 לדף הבא סך הכל 8 דפים.