בית פורומים עצור כאן חושבים

ניצחון אובמה - רסיסי מחשבות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/11/2008 10:34 לינק ישיר 
ניצחון אובמה - רסיסי מחשבות



שורות אלו נכתבות בשעת בוקר מוקדמת, קמתי מוקדם הבוקר לצפות בניצחון שדומה שלא היה ידוע מראש הימנו. גם התמונות שנראות על מסך הטלוויזיה נראה שלא היה קשה לדמיינן מראש. כאילו נדמה שאך אמש קראת את התסריט עד אחרון פרטיו. אך לא רק מפני שהתרבות האמריקאית ככלל, ודפוס הפוליטיקה שלה בפרט, היא די ידועה וכתובה כאילו גם אחרון פרטיה חקוקים בסלע דטרמיניסטי. אלא מפני שהאיש הזה – אותו האיש שזה עתה עומד לעלות, או ליתר דיוק 'להפציע', בשמי הנהגת העולם, הרגיל אותנו בשנתיים האחרונות לדפוס מאוד מסוים של התנהלות מנהיגותית-פוליטית. בזכות רצף של סיסמאות, משפטי מפתח, סלוגנים, קלישאות חלולות יותר וחלולות פחות, ומעל הכול בזכות – איש אחד ! איש אחד שניחן בכישורי כריזמה בלתי נדלים שגם אחרון המתים בבית הקברות היה קם לתחייה לעומתה, קסם אישי מחשמל ממש וכישורי רטוריקה עם אוריינטציה כמעט מאגית. העמידו בסופו של דבר דמות אחת ומיוחדת שברגעים אלו ממש חוגגת את הניצחון המזהיר הזה שניבט אליי מן המסך. אז נכון, זה לא היה קל כלל ועיקר. במשך חודשים ארוכים הלכה הדמות ממדינה למדינה, מעיירה ולעיירה, מבמה לבמה ומכינוס אחד למשנהו, ולמול עשרות מיליוני בני אדם שטחה את אותה משנתה הפסיאודו אידיאולוגית, משנה שמורכבת בעיקר, ויהיו אף שיאמרו 'רק', מאותו מנעד של סיסמאות ומשפטי סחף - yes we can !   we want change !זעק האיש, אמר וזעק, ושוב אמר, ונחילים של בני אדם יצאו מבתיהם ובאו בהמוניהם להיסחף יחד עמו בקמפיין הגאוני המהוקצע שלו. מקבץ של כמה מילים פשוטות כמו חשמלו עולם ומלואו. עוד ועוד אנשים נדבקו ב'נגיף' המדבק הזה שעבר כאש בשדה קוצים וסחף עמו עוד ועוד אנשים מסוף המדינה ועד סופה. והתוכנית עבדה במתכונתה היותר מדויקת, הוי כמה שהיא עבדה, עבדה עד כדי כאב. כלי התקשורת התגייסו בהתגייסות שכמעט ולא זכורה כמותה לשוק, ולמתג, לטפח ולגדל את האיש, עד למימדים של 'נביא', גואל, מ ש י ח. 

כן, הוא ואנשי צוותו ידעו יפה לשדר היישר אל אותה תכונה אנושית קמאית של השאיפה לתקווה.לגאולה. הרצון הבלתי נלאה הזה של בני האדם להוציא עצמם ממקומם הצר. היומיומי הסיזיפי. זה שכה רצוף בכישלונות, אכזבות, קשיים של עמל היום יום. 'המשיח' הוא הדמות. הוא הארכיטיפ. שם בסופה של המציאות המחוספסת והאפרורית הזו נעוצה השאיפה, האמונה, או אם תרצו – הציפייה. הציפייה שהנה יום המחר יפציע ויביא איתו בשורה של גאולה שתאיר ותחלץ את אותו אדם בודד ואיתו את העולם כולו לכלל מציאות שבה אין לא שחיקה ולא מכאוב, לא צער ולא אכזבה. אז זהו, כי מעל כמיהה עמוקה זו  ישנו איש אחד שעומד על גביה וכמו מכה בה בשוט ואומר לה גדלי, התעצמי והכי שורשים – משיח.

בעצם לא הרבה נתבע מאותו האיש. אדרבה, ככול שהוא ידבר פחות, לרדת ברזולוציה פרטנית, אל אותם נבכי סוגיות יומיומיות, כאלו שיזכירו להם את ד' אמות חייהם הסיזיפיים, כך ייטב. או ליתר דיוק, כך ורק כך, הוא יוכל לעצב ולכונן את דמותו באצטלת הגואל האולטימטיבי. אותו משיח שהם כה מייחלים וכמהים למצב שם בנקודת סוף חייהם. אל תחדור לנו אל חיינו. תאמין לנו, אותם אנו מכירים, הוי כמה שאנו מכירים, מכירים לעייפה. דבר איתנו 'על המחר', 'על העתיד', 'על השינוי', 'על הגאולה'. רק שם במקום 'האמורפי' ההוא המעורפל בערפל מיתי של סיסמאות ומשפטי עד, נוכל להתחבר ולו לרגע דל אחד, לתקווה, לאלמוות.

אז כן, בזה בעצם מתמצה 'תפקידו' של האיש. לפחות לעת עתה. עליו להציע אי אלו תכונות פונקציונאליות מסוימות שיש בסגולתן לחבר בין בני האדם לבין אותו מקום אוטופי של 'גאולה'. על אותה הדמות לספק לאותם בני אדם כמה שיותר רגעים שבהם הם יחושו שהם ממציאים את הווייתם מחדש. חוויית התגלות מיתית שתנקה את מציאותם מכול ממד של קונקרטיות קיומית, ותמלא אותה בניחוחות גן העדן האבוד. ולו רק לרגע דל אחד.

והנה עולה הדמות על הבמה, אך זה עתה היא נבחרה למשרה הבכירה בעולם. כוח שהוא כמעט אינסופי מופקד בידיה. על כתפיה הונחה זה עתה אחריות שניתן להצטמרר רק מהמחשבה על גודלה ומשמעה. ולמולה עומדים עשרות ומאות אלפי בני האדם, שכולם, כולם ללא יוצא מן הכלל, מביטים בה בעיניים ספק בורקות ספק דומעות, המילה 'הערצה' נראית טפלה וריקה משהו בכדי לתאר את מה שמרגישים אותם בני האדם כלפי הדמות שזה עתה הם העלו, או ליתר דיוק 'השגיבו', למעמד שאין עליון הימנו. והדמות, שבאה וגוזרת את סרט הניצחון בצורה מרשימה מאין כמותה, עומדת על הבמה למול רבבות רבבות בני האדם השואגים כלפיה באכסטזאת ניצחון, ומביטה לעומתם - וזהו הרגע. הרגע המכונן. קשה שלא להכביר במשמעות הקוסמולוגית כמעט של הרגע הדומם הזה. רגע דומם המלווה בפס קולה של ההיסטוריה, שבו האנושות כולה עומדת על שתי רגליה האחוריות ומוחאת כף בקול ענות גבורה, וקוראת לה לדמות – גאלנו, פדנו, קחנו נא עמך אל ערפילי הזוהר של התקווה. של העתיד והמחר.

אז זהו, זהו רגע האמת. הרגע של האמת התיאולוגית-קיומית הנוקבת להפליא, או לחילופין 'להחריד', שאצורה בלשון חכמינו ז"ל 'חייב אדם לראות את עצמו בכל שעה ושעה כאילו כל העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עשה עבירה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה'.

כן, הכול, אבל ה כ ו ל, עתיד העולם כולו רובץ על כתפיו. ברצותו – ורק ב ר צ ו ת ו יוכל לקחת את העולם למקום של תיקון ובנייה. להוריד ו-'לחלל', כן 'ל ח ל ל', את אותה 'תקווה מיתית' שבסגולתה הוא אך זה עתה הגיע למעמד ארכי על זה, ולהורידה ממרומי ערפילי השגב האופף אותה, למקום של קונקרטיות יומיומית ממשית וסיזיפית. לתרגם את אותה בשורת אוטופיה, לעשייה שצו החובה והאחריות חרוט עמוקות על דגלה. אחריות שמחויבת לשפר ולשכלל את חייהם של בני האדם שנושאים עיניהם אליו ומייחלים לעומתו, צעד אחר צעד, אבן אחר אבן, פיסה אחר פיסה. וכך, באמצעות עשיית 'חילול' זו, להביא לכך שביום המחר של רגע עילאי זה, בו ישובו אותם בני אדם לאין מספר, לבתיהם ולחייהם העייפים והכה מוכרים, על אף כי הם לא ימצאו בחייהם אלו, לא גאולה ולא קצה של משהו שיש ולו זכר ל'גן עדן' המיוחל, הם בכול זאת ימצאו בו מציאות טובה קצת יותר, מתוקנת ולו במשהו לעומת מציאות יום האתמול. וכך בזכות עבודת נמלים רצופת אחריות והתמסרות מוחלטת, יכולה הדמות להביא להכרעת העולם כולו 'לכף זכות'. לזכות של חידוש ובנייה. לזכות של תיקון והתעלות מוסרית. לזכות הגדולה לחיים טובים ומעולים יותר. ולו טיפה אחת יותר.

ולעומת זאת, יכולה הדמות באותה מידה בדיוק, לקחת את כול העוצמה האינסופית הזו ולווסתה למקום הפכי לחלוטין. 'להכריע את העולם כולו לכף חובה'. לסחוף את האנושות כולה המאפפת לעומתו ברגעים אלו בעיניים בורקות ועייפות מהחיים עמלם ושברם - אל מקום של חובה. חובה המתאפיינת בקלקול וחורבן, שחת וסיאוב. העולם ברגע זה אינו אלא 'חציו חייב וחציו זכאי' – פתוח ופרגמאטי בהחלט אל כול מקום שבו יחפוץ האיש לקחתו. לסחוף אותו בהמוניו. וכן, גם המקום הזה שהחורבן והכאוס נמצאים בסופו, גם הוא פתוח בפניו כפתחו של אולם. הכול עומד ותלוי ברצונו הטוב והמכוון של הדמות. 'משיח', כבר אמרנו ? אם משיח של זכות וחסד. או שמא לחילופין חלילה, משיח של חובה ותוהו.

 אם עד לפני כשבעים שנה היו מילים אלו בבחינת אמירה תיאורטית מופשטת ורחוקה, הרי שבאה המאורעות הגיאו-פוליטיים בשנות השלושים של המאה הקודמת טפחו לעולם כולו על פניו, והפכו את אמירה זו לנוראית ומבעיתה באמיתותה הקיומית. העולם כולו מצא את עצמו נחרב וקורס כחור שחור אל תוך עצמו. והכול 'בזכות' מה ? בזכות 'הכרעה מוסרית' אחת של אדם אחד בודד. אדם אחד שלקח איתו את אותו 'רגע' של עמידה אל פני האנושות והכריע אותו לכף של חובה גורפת וטוטאלית. חובה שהביאה לממדים של הרס שלא היו אימתניים מהם מימי עולם. כן, גם אז כמו היום, יצאו מיליוני בני אדם בצהלת גאולה, ונסחפו באמוק של סגידה לאיש אחד, שידע לומר להם משפטים קולחים ומהוקצעים להפליא. איש אחד שידע איך לגרום להם לרחף בתחושה המשכרת והמטריפה הזו של 'הגאולה'. גאולה שהצטיירה להם בצבעים עזים של עוצמה ועליונות גזעית. כזו שהביאה אותם למקום שהוא עפ"י תחושתם הקרוב ביותר למקום האלמוות (בבשורת 'רייך אלף השנים'), אך באותה מידה בדיוק - בערבו של יום, אל עברי פי פחת, חורבן ואבדון מוחלט כפי שלא ידע האדם מעולם.

והכול – הכול בגין איש אחד. איש אחד בודד. איש אחד שהפך שבסה"כ ידע איך 'לפצח' את אותו 'קוד' אנושי פנימי. לפצח ולחשוף את 'הסוד' הגלוי ביותר בעולם – האדם רוצה גאולה. האדם נכסף לדמות – למשיח.

אז זהו, אני מביט באיש יורד מהבמה, אחרי עוד נאום מחשמל אחד. אחד מיני מי יודע כמה. כשמאות האלפים מביטים בדמותו המצודדת עוזבת אותם לדרכה החדשה, ונושאים תפילה אחת, וגם אני יחד עמם והעולם כולו מצטרף ברטט – יהי רצון מלפניך הנותן תשועה למלכים, ברך נא את איש זה שזה עצה עלה ונתעלה לגבוהה שבמעמדות - בעצה ודעה נכונה, ובלב הניחן בעוצם מוסרי, ותוקפה מדינית, לצד רוך אנושי של חמלה ומידת רחמים. ויידע זה האיש איך לקחתנו אחריו בצניעות וענווה, למקום של זכות ותיקון. מקום של התאחדות ובנייה ולא פירוד וחורבן. מקום שבו יום המחר יהיה שלם ולו במשהו לעומת יום האתמול. אכי"ר.
תוקנה אות בכותרת



תוקן על ידי עצכח ב- 07/11/2008 1:33:43




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/11/2008 12:12 לינק ישיר 

ייש"כ.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/11/2008 12:49 לינק ישיר 

אמן סלה!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 15:14 לינק ישיר 

החבוי

נסחפת באותו סחף מוגזם בזכותו נבחרתי. אמנם תיארת אותו היטב (רק חבל על העטיפה הארוכה שקוטלת את החדות) אבל העוצמה שהוא נותן לא מתקרב לתיאורים שלך הבומבסטיים. התרכובת האנושית הכללית בארה"ב בכלל ובפרט בנוגע להגבלת הכוח של נושאי משרות רמות, מפותחת הרבה יותר מאשר התיאור שברסיסיך הרבים. גם יש לקחת בחשבון שמה שלא עשה השכל יעשה הזמן לשכל כך שהיחס בין השפעת הכריזמה להשפעת הענייניות של מהות הנושאים העומדים על הפרק, יתאזן יותר (אבל לא לגמרי כי עדיין "זה האדם" המחפש משיחים).

_________________

YES WE CAN




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-5/11/2008 15:17 לינק ישיר 

אנו מתפללים- השיבה שופטנו כבראשונה-  אי אפשר לפרש את זה כפשוטו, מעולם לא היו לנו שופטים טובים לזמן ארוך.

אלא אנו מבקשים מה' יתברך. שהשופטים שלנו והמנהיגים שלנו, יתנהגו כבראשונה- כלומר ביום הראשון שלהם בתפקיד.

אז כולם בעלי כוונות טובות, ולוקחים על עצמם, שהם יתהגו ביושר, בנקיות, ורק האמת וטובת האזרח, יעמדו לפניהם.
 הם לא יתנו לכונות זרות ופסולות, להסיט אותם מהדרך, והם מרגישים התרוממות רוחנית עליונה.

עד למחרת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 15:32 לינק ישיר 

חבוי,
דווקא בי עברו הרהורים שונים. דיברתי על זה היום בשיעור בכולל, וכל הציניות הרגילה שלי התאדתה.
בעיניי לא ממש חשוב מה אותו איש מדהים יעשה, והאם הוא יהיה נשיא מוצלח או לא. ואיך הוא יממש את הציפיות הבלתי אפשריות שתולים בו. כל אלו הן שאלות שוליות יחסית.
אני חש שמול עינינו מתרחשת דראמה ברמה תנ"כית ממש. יש כאן סוג של יציאת מצרים, בלי שיש יוצאים ונותרים, ובלי שעוברים ממקום למקום. יש כאן ציבור שיצא מעבדות לחירות, שלפני ארבעים שנה (I have a dream. אפילו אני הצעיר כבר הייתי אז בתוקף!) עוד היה אסור חוקית (!) להיכנס לכל מיני מקומות, לשבת באוטובוס, לנכוח במועדון, ללכת על המדרכה. ציבור שמעט לפני כן אדונו היה מעביד אותו בלי לשלם לו, ממש כמו בהמה. אדונו היה מלקה אותו בצורה אכזרית כמו שהמצרים היכו את אבותינו. לא נתנו לו לברוח, ולצאת מהשעבוד.
אך יש הבדל אחד, והוא מאד חשוב: מה שקרה אינו ניצחון של הרעים על הטובים, כמו שהיה במצרים. זוהי חזרה בתשובה קולקטיבית של הרעים עצמם, בבחינת ייתמו חטאים ולא חוטאים. ממש כמו אנשי נינוה בספר יונה. הציבור המשעבד והמפלה בעצמו בחר באחד המשועבדים להיות לו לנשיא. זה ממש מדהים. בעיני, העוצמה של האירועים היא כשל ספר שמות ויונה ביחד. אין הרבה פעמים שאדם יכול להיות נוכח בסצינה תנ"כית (אולי הקמת המדינה היתה משהו כזה).
בתקופת התנ"ך היו מתארים זאת במילים 'ציפור לא צייצה, וכל העולם שתק וצפה משתאה במתרחש', שהרי כאן זה היה כפשוטו (ולא כמדרשו, כמו שם). מי לא בכה כהיום הזה? שיקום!
אמנם התהליך הוא ארוך (החל ממלחמת האזרחים, שגם היא נוהלה מסיבות מורכבות ולא רק מאידיאלים, ועד בחירת אובמה, שגם היא הגיעה מסיבות מעורבות). הבחירה הזו רק מסמלת וקובעת את זה כמשהו בר קיימא. כל שלב בתהליך היה מעורב מהרבה אינטרסים ומגמות, והרבה אנשים וקבוצות בחשו בו מסיבות שונות. אבל התמונה בקנה מידה מאקרוסקופי משאירה אותי משתאה.
כל התהליך הזה התרחש בלי ירייה אחת (מאז המלחמה ההיא). נושא הלפיד היה אותו כומר מדהים, מרטין לותר קינג, שכמו גנדי בהודו (ואולי קצת נלסון מנדלה) ניהל מאבק כנגד דיכוי ושעבוד מקוממים, ועשה זאת באמצעים שנמצאים ברמה המוסרית ראויה להערצה. ממש צדיקים גמורים. אגב, מעניין שכל אלו הם מ'העולם השלישי', ומעניין שהאויב היה שייך ל'עולם הראשון'. אגב, אם האויב היה אחר, זה לא היה קורה (תראו מה קורה במדינות אפריקה עצמן). לשבחו של 'האויב' ייאמר שעם אויב אחר, לכל היותר היה נצחון של הטובים על הרעים, אבל לא חזרה בתשובה של הרעים עצמם.
יתר על כן, באמריקה הערכים של 'האבות המייסדים' (השוויון, החירות, הדמוקרטיה) מצליחים לעבור מדור לדור, ולחלחל לתוך כור ההיתוך הענק הזה, כך שאוסף היפנים, הודים, סינים, היספנים, קוריאנים, ויאטנאמים, רוסים, ישראלים, אפרו-אמריקנים, אירופים ואחרים, כולם מצליחים להתגייס למען מימוש הערכים המדהימים הללו.
יש כאן אומה מוזרה שמורכבת מאוסף יצורים חסרי כל קשר, רבים מהם שוטים (גויישער קאפ), תמימים ונאיביים, עם פוליטיקלי קורקט נלעג ואידיוטי, שמתגייסת ולוחמת ומקריבה דם ודמים למען אידיאות (ולא נכון שרק למען אינטרסים), שנובעות מאותם ערכים של 'האבות המייסדים'.
עיניי ראו ולא זר.
הלוואי עלינו...


תוקן על ידי mdabraham ב- 05/11/2008 15:28:50



תוקן על ידי mdabraham ב- 05/11/2008 15:40:04




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 15:41 לינק ישיר 

mdabraham כתב:
ח
....
אני חש שמול עינינו מתרחשת דראמה ברמה תנ"כית ממש. יש כאן סוג של יציאת מצרים, בלי שיש יוצאים ונותרים, ובלי שעוברים ממקום למקום. יש כאן ציבור שיצא מעבדות לחירות




It's the economy, stupid

(אם יורשה לי, הדברים לעיל הם ציטוט מדברי קלינטון, לאח רשניצח את הבוש הקודם)




אני, הציניקן, פחות רואה כאן רוחות משיחיות, ויותר רואה כאן דברים אחרים.

אני לא בטוח שאובמה ניצח, אולי דוקא ממשל בוש הוא שהפסיד?

 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 15:54 לינק ישיר 

מואדיב,
במחיכ"ת אלו דברי הבל. האם אי אפשר היה להציע מועמד אחר, לבן, כפתרון לכל הבעיות הכלכליות הללו? האם לפני מאתיים שנה אם היתה נוצרת בעיה כלכלית היו בוחרים שחור כדי לפתור אותה. האם אובמה ניצח את הילארי ושאר המועמדים בגלל הכלכלה? נו, באמת.
אין פעולה של אדם, ובודאי של עם, שלא ניתן להסביר אותה (ובצדק) דרך אינטרסים שונים (הרי אפילו מלחמת האזרחים לא נפתחה עבור השחורים אלא מפני שהיו מדינות בדרום שפרשו מה'ברית'), אבל לא כדאי לאבד את המבט הכללי יותר. יש כאן יער בין כל העצים. כשאדם או עם חוזרים בתשובה, ניתן לתלות זאת בהרבה מניעים פסיכולוגיים, מצוקות וכדו'. אבל מי מאיתנו לא פועל ממניעים כאלה? האם כל פעולה שלנו היא טהורה? האם לדעתך אי אפשר לשפוט שום פעולה אנושית כפעולה מוסרית וחיובית רק בגלל עירוב המניעים והמורכבויות? 


תוקן על ידי mdabraham ב- 05/11/2008 15:52:47




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 15:57 לינק ישיר 

 [מיכי,

ייש"כ (על הודעתך הראשונה). כתבת רבות מתחושותי שלי.

(רק הערה - הלואי ורבע מן השוטים והתמימים של האומה הגדולה ההיא היו מהצד של הפי.סי. לצערי, רובם המכריע נמנה דוקא על הגזענים, הבורים והאדישים.)



מואדיב,

סביר לי שיש הרבה צדק בדבריך (הכל כלכלה/פוליטיקה/שנאת המן ולאו דוקא אהבת מרדכי וכו'), ולמרות הכל תמונת המציאות היא שלארה"ב יש נשיא שחור. זה לא דבר של מה בכך וכאישה (ויהודיה) יש לזה משמעות מיוחדת בעבורי.]




תוקן על ידי אמשלום ב- 05/11/2008 15:54:11




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 15:59 לינק ישיר 

מיכי
אתה עם הערכים המודרניים שלך, תראה מה כותבים חרדים אמתיים בפורום הסמוך.

ושאלה
אתה מוכן לומר את כל מה שאמרת על נשיא ארצות הברית גם על הפמיניזם?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/11/2008 16:09 לינק ישיר 

בודאי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 16:12 לינק ישיר 

מיכי

אני כמעט נסחף מהתרגשותך...

אך אני רוצה להבין דבר אחד.

איך זה מסתדר ש"האבות המייסדים" שהיו כביכול אנשים כ"כ נעלים, ושאת מורשתם מצליחים להעביר מדור לדור, הכיצד הם שיעבדו את השחורים והתייחסו בהם כלבהמות ? !

ומי שקרא את "אהל הדוד תום", מבין וחש היטב את שאלתי.

כנראה שערכים מוסריים אנושיים , אינם ערכים מוחלטים , והם תלויי תקופה ואפנה, כך שאינני סבור שיש פה "חזרה בתשובה" המונית כשל אנשי נינוה, אלא תהליך ארוך , שחברו בו ערכים ואידיאות חדשות ששינו את השקפת העולם המערבי, עד לנקודה הקיצונית שאכן מתבטאת בהכתרתו של "העבד" למלך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 16:19 לינק ישיר 

בר בי רב
אכן האבות המייסדים לא חשבו ששחורים הם בני אדם כמותם וזה מה השתנה, וזו גם שאלתי על הפמיניזם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/11/2008 16:31 לינק ישיר 

[אמאל'ה!
נדמה לי שמישהו "חטף" למיכי את הניק! ]



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/11/2008 16:35 לינק ישיר 

אמשלום
תרגעי, אפשר להציע לך כוס מים?

ותרגיל אינטלקוטואלי
נסח את תגובתו של מי שמאמין במהותנות לתוצאות הבחירות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/11/2008 16:52 לינק ישיר 

מיכי

שאלת את מואדיב: "האם לדעתך אי אפשר לשפוט שום פעולה אנושית כפעולה מוסרית וחיובית רק בגלל עירוב המניעים והמורכבויות?"

כאשר ישנם אין סוף נתונים מזעריים ולוקחים אחד מהם ועושים אותו מכריע וחשוב הרי זה מגוחך במקרה הטוב.

אמנה רק כמה נתונים שעוברים ברעיוני כעת שבהינטל אחד מהם, יכלו התוצאות להיות שונות לגמרי.

תאר לעצמך שלא:
היתה לי הופעה כריזמטית
היה לי כושר נאום
הייתי נבחר על ידי קרי לנאום בוועידה ב 2004
הייתי מצליח לפסול מועמדים שהתחרו בי לסנט
היה בוש נכשל
היתה התקשורת עומד לצידי בצורה מסיבית
היה המשבר הכלכלי מגיע בעיתוי שהגיע
היו הרבה לבנים שרוצים להרגיש פלורליסטים
היו השחורים מצביעים עבורי
היה מזג אוויר נוח ליציאה ביום הבחירות
היו כללי הפריימריז שונים מאצל הרפובליקנים (לפיהם ניצחה הילרי)
היו כללי הבחירות שונים ממדינות באירופה (ראה אשכול שלי)
ועוד ועוד

אז מה נשאר מ"החזרה בתשובה"?

זה נכון שהעובדה שנבחרתי יש בה דרמה וקביעת מציאות עוצמתית אבל גם היא לא כ"כ בגלל ה"חידוש" שבה והיא מהולה בעוד הרבה נתונים. אינני חושב שאם קונדוליזה רייס היתה נבחרת למרות שהיא גם שחורה וגם אשה או אם קולין פוו'ל היה נבחר הייתה לך תגובה דומה. אבל שתיסחפו לבריאות, הריווח כולו שלי!

_________________

YES WE CAN
תוספת לינק



תוקן על ידי לינקזעצער ב- 10/11/2008 6:44:24




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ניצחון אובמה - רסיסי מחשבות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 19 20 21 לדף הבא סך הכל 21 דפים.