בית פורומים בחדרי חרדים

דברי תורה לפרשת השבוע - פרשת יתרו - עשרת הדיברות

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/2/2009 23:21 לינק ישיר 
דברי תורה לפרשת השבוע - פרשת יתרו - עשרת הדיברות

פרשת יתרו

נושאי הפרשה - יתרו

יתרו מגיע למדבר (יח, א-יב)

יתרו חותן משה, נפעם כמו העולם כולו מהניסים והנפלאות שליוו את בני ישראל בצאתם ממצרים ועל ים סוף. הוא מחליט לבוא אל בני ישראל אל מקום חנייתם במדבר. הוא מביא איתו את ציפורה אשת משה ושני בניה גרשום ואליעזר. אלו, יצאו אומנם עם משה למצרים כאשר שלחו האלוקים לגאול את בני ישראל, אולם כשפגש משה את אהרון אחיו, שיצא לקראתו, תמה אהרון על כך שמשה מביא למצרים את בני משפחתו. לקחה ציפורה את שני בניה וחזרה לבית אביה. עתה, כאמור יצאה למדבר יחד עם המשפחה כולה.

משה מקבל את חותנו, אשתו וילדיו בכבוד מלכים ועורך משתה מיוחד לרגל בואם. יתרו שומע ממקור ראשון על כל שאירע לבני ישראל, ואף הוא שהיה כהן לעבודת אלילים, מודה עתה כי "גדול ה' מכל האלוהים".

יתרו כיועץ ארגוני (יח, יג-כז)

למחרת בואו של יתרו, הוא יוצא לראות את עבודת חתנו מנהיג ישראל. לתדהמתו הוא נוכח כי משה יושב מבוקר עד ערב כדי לשפוט את העם, ללמדם תורה וחוקים ולעסוק בכל ענייני הציבור, מהגדולים ביותר ועד הדבר הפעוט ביותר. הוא מביע את דעתו בפני חתנו, כי כך בדרך זו, יבול גם הוא וגם העם העומד לחלות פניו מבוקר עד ערב.

יתרו מציע כי משה יהיה זה שיתווה אומנם את המדיניות וילמד את חוקי ה' לראשי העם, אך את הקשר הישיר עם הציבור יקיים באמצעות שרי משנה. אלו יהיו "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע". ימונו שרי עשרות, ומעליהם שרי חמישים, מעליהם שרי מאות, ובראש הפירמידה שרי האלפים - שר לכל אלף איש.

משה מקבל את עצת חותנו ומיישמה. יתרו יוצא חזרה לארצו כדי להביא את האמת האלוקית לבני משפחתו ולגיירם.

הכנות למתן תורה (יט, א-טו)

בראש-חודש סיוון, חודש וחצי לאחר צאתם ממצרים, מגיעים בני-ישראל אל מרגלות הר סיני. התובנה כי הם עומדים לקבל את התורה, יוצרת רוח טובה בעם. חנייתם היא "כאיש אחד ובלב אחד" והם נכונים לקבל את ההנחיות לקראת קבלת התורה.

משה עולה אל הר סיני לקבל הנחיות. ה' מודיע לו כי אם ישראל יקבלו עליהם את ברית ה', יהיו לו "סגולה מכל העמים", "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".

משה יורד אל העם ומוסר את דברי ה'. תשובת ישראל כאחד: "כל אשר דיבר ה', נעשה"!

משה עולה אל האלוקים ומביא את תשובת העם. ה' אומר לו להנחות את העם להיטהר ולהתקדש לקראת יום מתן התורה. הוא מזהיר אותם מפני התקרבות אל הר סיני בזמן התגלות ה' עליו.

מעמד הר סיני (יט, טז-כה)

לאחר שלושה ימים של הטהרות והתקדשות, בבוקר ו' בסיוון החלו להישמע קולות וברקים מכיוון הר סיני. על ההר נקשר ענן כבד ומתוכו קול שופר ההולך ומתחזק. אלו חלק מתיאורי התורה את המעמד ההיסטורי והכביר של מתן תורה, כשבוודאי תיאורים אלו חלקם כפשוטם, וחלקם מתארים גילויים רוחניים המתוארים בלשון בני אדם.

ה' יורד על הר סיני ומשמיע את הדברות לבני ישראל.

עשרת הדברות (כ, א-יד)

במרכז המעמד המדהים, עשרת הדברות וזאת תמציתן:

1.      אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

2.      לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה...

3.       לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא...

4.      זכור את יום השבת לקדשו...

5.      כבד את אביך ואת אמך...

6.      לא תרצח.

7.      לא תנאף.

8.      לא תגנוב.

9. לא תענה ברעך עד שקר.

10. לא תחמוד...

התרגשות במחנה ישראל (כ, טו-יח)

העם אינו יכול לעמוד בגילוי האלוקי הנשגב. הוא מבקש ממשה שיהיה המגשר בין גילוי האלוקים לבינו. וכך שומע משה את הדברים מפי הגבורה ומוסר לכל העם בכוח האלוקים.

הציוויים שלאחר הגילוי הגדול (כ, יט-כג)

הקב"ה מבקש למסור לבני ישראל שזה עתה נכחו בגילוי אלוקי מן השמים, כי עליהם להיזהר מנטייה אחר עבודת האלילים. חובתם לבנות מזבח אדמה שעליו יביאו קורבנותיהם לה'. הקב"ה מבהיר, שאם יבנו מזבח אבנים, יקפידו לבנות מאבנים שלא הונפה עליהן גרזן ברזל, שכן הברזל המקצר חייו של האדם מחלל את המזבח שנועד להאריך את חייו. כמו-כן יש להקפיד שהעלייה למזבח תהיה באמצעות כבש, ולא במדרגות שהעלייה בהן אינה מכבדת את המזבח.

(בפרשה 72 פסוקים)




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:21 לינק ישיר 

http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:22 לינק ישיר 

האלילות עצמה מכירה בקב"ה
יתרו סימל את כוחה ועוצמתה של האלילות ששלטה בימים ההם, וכאשר הוא בא והודה בקב"ה, בכך באה לידי ביטוי גדולתה של האמת האלוקית

שם הפרשה: יתרו

בפרשת-השבוע מסופר על המאורע הגדול של מתן-התורה על הר-סיני, וזה האירוע הגדול והמרכזי של הפרשה. אך הנה זה פלא, למאורע הגדול הזה אין זכר כלל בשמה של הפרשה. אנו יודעים ששמות הפרשיות הם מדוייקים, ושמה של פרשה מכיל את תוכנה. וכאן, הפרשה נקראת 'יתרו', דבר שלכאורה אין לו שום קשר למתן-התורה.

את הקשר בין יתרו למתן-התורה אנו מגלים בספר הזוהר.1 שם נאמר, שעד שלא בא יתרו והודה בקב"ה, לא ניתנה התורה.2 היא ניתנה רק לאחר שיתרו אמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים"3 - דבר זה גרם עלייה גדולה בכל העולמות, עד שהקב"ה נתן לעם-ישראל את התורה.

שר וכומר

יתרו מתואר בפסוק: "כוהן מדיין".4 יש על כך שני פירושים: האחד5, שהיה שר נכבד במדיין ו"יושב בכבודו של עולם"; והשני6, שהיה "כומר לעבודה-זרה", ולא סתם כומר, אלא "שהיה מכיר בכל עבודה-זרה שבעולם".7 כלומר, יתרו סימל את כוחה ועוצמתה של האלילות ששלטה בימים ההם.

דבר זה יכול להסביר למה לא ניתנה התורה עד שיתרו בא והודה בקב"ה. כאשר אדם כמותו הודה בקב"ה ובא אל עם-ישראל, בכך באה לידי ביטוי גדולתה של האמת האלוקית. כשהחושך עצמו מתהפך לאור - זהו האור הגדול, שנקרא "יתרון האור מן החושך", אור שבא מתוך החושך עצמו.

שהחושך יאיר

כאמור, התקרבותו של יתרו הייתה הכנה למתן-התורה, ומכאן, שבכך באה לידי ביטוי גם המהות הפנימית שבמתן-התורה. תורה הייתה בעולם גם קודם לכן. האבות עסקו בתורה; במצרים למדו תורה. מה שנתחדש במתן-התורה הוא הכוח שניתן לעם-ישראל לקדש את העולם הגשמי - להפוך את העולם הזה, שמסתיר את האמת האלוקית, לדבר קדוש שמגלה את האור האלוקי.

ההכנה לכך הייתה התקרבותו של יתרו. כאשר הוא, שייצג את החושך ואת האלילות, לא זו בלבד שזנח את עבודת האלילים, אלא אף הצטרף לאמונה בה' - בכך נסללה הדרך לקדש את מציאות העולם ולעשות ממנה 'דירה' לו יתברך. לכן נקראת הפרשה על שמו, כי הוא מסמל למעשה את עיקרו וייעודו של מתן-התורה.

קדושה ברחוב

דבר זה מלמדנו, כי כדי לקבל את אור התורה, דרושה הקדמה של 'יתרו' - להפוך דברים ששייכים לעולם החומרי - לקדושה. כשיהודי מקדש גם את חיי הגשם והחומר, ועושה מכל מעשיו ומכל הדברים שהוא בא איתם במגע כלי להשראת הקדושה - בכך הוא פותח את ליבו ומוחו לקבלת התורה.

לא די בכך שהקדושה שורה בבית-הכנסת ובבית-המדרש ובשעה שמקיימים מצוות. לאור התורה זוכים כאשר מחדירים קדושה גם בחיי המעשה - בעבודה, ברחוב, באוכל ובשינה. כשהחומר נהפך לקדושה - זו התכלית של מתן-התורה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 47; כרך ד, עמ' 1271)

 

 

----------

1) חלק ב סז,ב; סח,א (ונתבאר בדיבור המתחיל "ויאמר משה" תש"ט סעיף ו ואילך).

2) ראה דברים רבה פרשה א,ה: "יתרו... בא ונתגייר... עתה ידעתי כו'".

3) שמות יח,יא.

4) שם יח,א.

5) מכילתא ריש פרשת יתרו. רש"י בראשית מז, כד. שמות ב,טז.

6) שמות רבה פרשה א,לב. מכילתא ריש פרשת יתרו.

7) רש"י פרשתנו י,יא.



מאמרים נוספים בפרשה
האלילות עצמה מכירה בקב"ה
התורה בתוך מציאות החיים
אחדות בתוך ניגודים
עצם התורה – לנשים
5 קולות במתן-התורה
גשר בין שמים לארץ
"לאמור" - למי?
התבטלות והבנה בלימוד התורה
מהותה של התורה
הנסתר - גלוי, והנגלה - נסתר
מילים מצריות בעשרת הדיברות
משעבוד מצרים להשתעבדות לקב"ה
שבת בימי החולין
מעשה, דיבור ומחשבה בשבת
כיבוד הורים - כבוד הבורא
כאשר ראו את הקולות
בלי לשבור את חוקי הטבע
כבוד הזולת
לא די להאמין, צריך לדעת
לא לסמוך על בינת אנוש
לחבר את החכמה למעשה
http://www.chabad.org.il/ParashotArticles/Item.asp



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:23 לינק ישיר 

מאמרים נוספים בפרשה
האלילות עצמה מכירה בקב"ה
התורה בתוך מציאות החיים
אחדות בתוך ניגודים
עצם התורה – לנשים
5 קולות במתן-התורה
גשר בין שמים לארץ
"לאמור" - למי?
התבטלות והבנה בלימוד התורה
מהותה של התורה
הנסתר - גלוי, והנגלה - נסתר
מילים מצריות בעשרת הדיברות
משעבוד מצרים להשתעבדות לקב"ה
שבת בימי החולין
מעשה, דיבור ומחשבה בשבת
כיבוד הורים - כבוד הבורא
כאשר ראו את הקולות
בלי לשבור את חוקי הטבע
כבוד הזולת
לא די להאמין, צריך לדעת
לא לסמוך על בינת אנוש
לחבר את החכמה למעשה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:23 לינק ישיר 

התורה בתוך מציאות החיים

מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב (שמות יח,יד)

פרשתנו נקראת יתרו על שמו של חותן משה, והוא עצמו נקרא כך משום "שייתר פרשה אחת בתורה". יתרו הוסיף פרשה בתורה, כאשר ראה את משה עומד מול בני-ישראל מן הבוקר ועד הערב, מלמד אותם תורה ושופט ביניהם. הוא אמר למשה: "מדוע אתה יושב לבדך, וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב", ויעץ למנות שרי אלפים, שרי מאות וכו', כדי שיסייעו למשה לנהל את ענייני העם.

נשאלת כאן שאלה פשוטה: איך ייתכן שמשה רבנו, הרועה הנאמן של עם-ישראל, לא הבין בעצמו שאין בכוחו לנהל לבדו את ענייני העם, ונזקק לקבל עצה כה פשוטה מיתרו?

מפי הגבורה

דבר דומה מצאנו במעמד הר-סיני עצמו. משה רבנו רצה שבני-ישראל יקבלו את התורה ישירות מפי הגבורה, אולם בני-ישראל אמרו למשה: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלוקינו עוד, ומתנו". הם ביקשו, שמשה ישמע את הדברים מפי ה', והוא יעבירם לעם.

משה רבנו הצטער לשמוע זאת ("נצטערתי עליכם וריפיתם את ידי"), אולם הקב"ה אמר לו: "שמעתי את קול דברי העם הזה... היטיבו כל אשר דיברו". ושוב נשאלת אותה שאלה: וכי משה רבנו לא היה יכול להבין בעצמו, שבני-ישראל עדיין אינם מסוגלים לקבל כמותו את דברי ה' היישר מפי הגבורה?

המצב האמיתי

אין ספק שמשה, הרועה הנאמן, ידע להעריך נכונה את יכולתו של העם. הוא ידע שהעם מצד עצמו אינו מסוגל לקבל את התורה מפי הגבורה, אבל הוא רצה להרים את העם לדרגה גבוהה יותר, שבה יש בכוחו לקבל את דברי ה'. כאשר משה רבנו מרומם את בני-ישראל, הוא נותן להם כוח לשמוע את דבר ה' מפי הגבורה.

כנגד זה טענו בני-ישראל, שכאשר משה רבנו מרומם אותם, אין זה מצב אמיתי של קבלת התורה בשכלם ובחושיהם. הם רוצים לקבל את התורה במצב האמיתי שלהם, שבו אין בכוחם לשמוע את קול ה' מפי הגבורה. אבל אז התורה מתקבלת בשכלם ובהשגתם, והיא נקלטת בתוכם בצורה פנימית ואמיתית.

מריבות היום-יום

כך גם בענייני המשפט: כאשר בני-ישראל עומדים מול משה, הם מתרוממים מדרגתם העצמית ואינם יכולים להיות שקועים בעסקיהם וב"דברי ריבותם". כך רצה משה להנהיג את העם - שיהיו מחוברים לדרגתו העליונה ולא יהיו שקועים במריבות חיי היום-יום.

יתרו ראה שמצב זה אינו המצב הטבעי של העם, והקב"ה קיבל את טענתו, שכן הקב"ה ידע שמשה עתיד למות ובני-ישראל ייכנסו לארץ-ישראל בלעדיו, ושם יעסקו בחיי היום-יום. לכן אישר את העצה של מינוי שרי אלפים וכו', כדי שהתורה תחדור לתוך מציאות החיים כפי שהיא, ובכך תחדיר את אור הקדושה לתוך חיי המעשה ותכין את העולם לגאולה האמיתית והשלמה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 203)





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:24 לינק ישיר 

אחדות בתוך ניגודים
אחדות אמיתית באה דווקא על רקע ניגודים. פרשתנו מלמדת כי דווקא על רקע חילוקי הדעות והסברות השונות, מכריעה התורה בין כל הניגודים וגורמת לכל הצדדים להתאחד.

כאיש אחד בלב אחד (פירוש רש"י, שמות יט,ב)

כשהגיעו בני-ישראל להר-סיני ועמדו לקבל את התורה, התחולל בקרבם דבר מיוחד במינו. התורה מתארת זאת באמרה: "ויחן שם ישראל נגד ההר"1, ורש"י (על-פי חז"ל2) מפרש: "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד. אבל שאר כל החניות - בתרעומות ובמחלוקת". התורה שעמדה להינתן גרמה לכך, שכל בני-ישראל התאחדו באחדות אמיתית, "כאיש אחד בלב אחד".

חכמה ותורה

דבר זה מביא לידי ביטוי חד את הרעיון, שהתורה עושה שלום בעולם ויש בה כוח לקרב ולאחד את הניגודים. אולם יש להבין את הדבר: הרי התורה עצמה אינה עשויה עור אחד. חז"ל אומרים3: "לא ניתנו דברי-תורה חתוכים, אלא כל דבר כו' מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא". התורה עצמה מכילה אפוא דעות חלוקות (אלא שכולן "דברי אלוקים חיים"4). איך אפשר אפוא לומר, שהתורה מבטלת מחלוקות וחילוקי-דעות עד שהכול נעשים "בלב אחד"?!

הדבר יובן בהקדמת מאמר חז"ל5, שאם יאמרו לך "יש חכמה בגויים - תאמין", אך אם יאמרו לך "יש תורה בגויים - אל תאמין". ההבדל בין 'חכמה' ל'תורה' הוא, ש'חכמה' היא דבר המנותק מהאדם, ואילו 'תורה' היא מלשון הוראה6 והיא מכתיבה את אורחות חייו של האדם.

'חכמה' מניחה לפני האדם שכל טהור ומופשט. היא אינה אומרת לאדם, ואינה יכולה לומר לו, מה לעשות. לכל היותר היא יכולה להצביע על התוצאות שייווצרו ממעשה כזה או אחר, אבל אין בכוחה להורות לאדם את דרכו. לעומת זאת, 'תורה' עיקר עניינה ומהותה - להורות לאדם את דרכו ולהנחות את חיי היום-יום. כל דבר בתורה מוביל מיד להוראות מעשיות בחיי היום-יום.

כוחה של ההלכה

משום כך עיקר התורה הוא חלק ההלכה שבה. אף-על-פי ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים", הרי משעה שנפסקה ההלכה אין עוד שום חילוקי-דעות והכול מקבלים עליהם באמת ובתמים את פסק-ההלכה.

יהודי הלומד תורה, יודע שזו תורת ה'. הוא לומד אותה מתוך התבטלות לרצון העליון. כל שאיפתו היא לכוון באמת לרצון ה' המלובש בתורה. כשמתקבל פסק-ההלכה הוא מסכים עמו לא רק בעניין ההתנהגות בפועל, אלא גם עם אורח המחשבה והלימוד. אף-על-פי שמלכתחילה סבר אחרת, הרי עתה, לא זו בלבד שאין הוא כועס ורוגז, אלא להפך - מתוך אמונתו הברורה שמה שנפסק כהלכה זו האמת וזה רצון ה', הוא מתעמק מחדש בעניין, עד שהוא עצמו מגיע בשכלו למסקנה התואמת את פסק ההלכה.

אחדות אמיתית

זהו כוחה המאחד של התורה. אחדות אמיתית באה דווקא על רקע ניגודים. אילו בתורה הייתה רק דעה אחת אחידה - לא הייתה זו אחדות אמיתית. דווקא כאשר יש חילוקי-דעות וסברות לכאן ולכאן, מכריעה התורה בין כל הניגודים וגורמת לכל הצדדים להתאחד יחדיו.

לכן מביאה התורה אחדות גם בין בני-ישראל - על-אף כל ההבדלים שביניהם - והיא הגורמת להם להיות "כאיש אחד בלב אחד".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 108)

----------

1) שמות יט, ב.

2) מכילתא על-הפסוק.

3) מדרש תהילים יב,ז. וראה ירושלמי סנהדרין פרק ד, הלכה ב.

4) עירובין יג,ב. ושם נסמן.

5) איכה רבה פרשה ב,יג.

6) זוהר חלק ג נג,ב. גור-אריה ריש פרשת בראשית בשם הרד"ק. ובכמה מקומות.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:24 לינק ישיר 

עצם התורה – לנשים
הנשים קיבלו את עצם התורה – הכללים והיסודות, ואילו הגברים קיבלו את הפרטים והדקדוקים, שמדרגתם נחותה יותר. בכך מדגישה התורה את מעלתן של הנשים.

כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני-ישראל (שמות יט,ג)

לקראת מתן התורה על הר-סיני אמר הקב"ה למשה רבנו1: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני-ישראל". מי הם "בית-יעקב"? - נאמר במדרש2: "אלו הנשים". והמדרש מפרש, שבציווי לגברים נאמר "ותגיד" - בלשון קשה, ואילו בציווי לנשים כתוב "תאמר" - בלשון רכה.

אין זה ההבדל היחיד בדרך מסירת ציווי ה' בין הגברים לנשים. במכילתא מצויין הבדל נוסף: לנשים נצטווה משה למסור "ראשי דברים" בלבד, ואילו לגברים הוטל עליו למסור "דקדוקי דברים", כלומר - את כל פרטי הפרטים.

יסודות וכללים

במבט ראשון נראה, שיש כאן כעין הפחתה בערך הנשים - להן אומרים את דברי התורה בלשון רכה, וגם מוסרים להן דברים קלים וקצרים בלבד, מתוך הנחה שדעתן קצרה ושיהיה להן קשה להבין ולקלוט את כל דקדוקי התורה.

אך כשמדייקים בדברי המכילתא, עולה גישה שונה לחלוטין. "ראשי דברים" אין פירושם דברים קלים, אלא משמעותם - יסודות וכללים.3 כלומר, הקב"ה ציווה את משה רבנו למסור לנשים את כללי התורה ויסודותיה, שמהם מסתעפים כל פרטי ההלכות, שאותן נצטווה לפרט לפני הגברים.

מעלת הנשים

הכללים והיסודות הם עצם התורה. כך היה הסדר גם בגילוי עשרת הדיברות - בתחילה נאמרו שני הדיברות הראשונים4, 'אנוכי' ו'לא יהיה לך', שהם "כללות כל התורה כולה", שכן 'אנוכי' כולל את כל רמ"ח מצוות-עשה, ו'לא יהיה לך' כולל את כל שס"ה מצוות לא-תעשה.5 רואים אנו אפוא, שהכללים מכילים את העצם והמהות של כל התורה כולה.

הנשים קיבלו את עצם התורה, בכך שלהן נאמרו הכללים והיסודות של התורה, ואילו הגברים קיבלו את הפרטים והדקדוקים, שמדרגתם נחותה יותר. לפי זה נראה, שבדברים אלה מדגישה התורה דווקא את מעלתן של הנשים.

האמונה מאירה

הטעם לכך הוא, שאצל הנשים מאירות האמונה התמימה ויראת השמים ביתר גילוי.6 הקב"ה ברא את הנשים כך, שהשכל לא ישתלט על אישיותן, וממילא לא יפגע ולא יחליש את תוקף האמונה התמימה שבהן. לכן הן קשורות יותר לעצם התורה, ולכן גם השייכות לעם-ישראל נקבעת דווקא על-פי האם ולא על-פי האב (מי שאימו יהודי - אף הוא יהודי, ואילו מי שאימו אינה יהודייה, אף-על-פי שאביו יהודי - אינו יהודי).

מעלה זו של הנשים קשורה גם לגאולה: כשם שביציאת מצרים נגאלו בני-ישראל בזכות הנשים הצדקניות שבאותו הדור, כדברי חז"ל7, כך "כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות"8 - גם הגאולה העתידה באה בזכות נשים צדקניות, ונזכה ללמוד את תורתו של משיח, שיגלה לכולנו את ה'כלל גדול' שבתורה - את עצם פנימיות התורה, תיכף ומיד ממש.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 93)

----------

1) שמות יט,ג.

2) מכילתא על הפסוק. ילקוט שמעוני כאן (רמז רעו). שמות רבה פרשה כח,ב.

3) על-דרך לשון המשנה שהוא "דבר קצר וכולל עניינים רבים" (רמב"ם בפירוש המשניות בהקדמה דיבור המתחיל "אחר כן ראה להסתפק").

4) סוף מכות.

5) תניא פרק כ.

6) ראה אור התורה (יהל אור) תהילים עמוד תלה. נ"ך כרך ב עמוד תתקכז.

7) סוטה יא,ב. במדבר רבה פרשה ג,ו.

8) מיכה ז,טו.

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:24 לינק ישיר 

קולות במתן-התורה
התורה מתארת את תהליך מתן התורה בהר סיני שהיה מלווה בחמשה קולות שונים. מדוע דוקא חמשה ולא ארבעה? אלא שלכל קול וקול היה חשיבות וענין לשלמות מתן התורה.

ויהי קולות וברקים (שמות יט,טז)

את מתן התורה על הר-סיני מתארת התורה במילים1: "ויהי קולות וברקים, וקול שופר... ויהי קול השופר... והאלוקים יעננו בקול". על כך אומרים חז"ל2, שהתורה ניתנה "בחמישה קולות" (שכן שלוש פעמים נאמר "קול" ופעם נוספת "קולות", רמז לשני קולות נוספים).

כל דבר בתורה מדוייק ובעל משמעות, במיוחד פרטים הנוגעים למתן-התורה עצמו. מתן-תורה עניינו גילוי מופלא של הקב"ה בעולם, וכאשר התורה אומרת, שגילוי זה מיוצג ב"חמישה קולות", אפשר להבין שבזה בא לידי ביטוי עניין מהותי ביותר בתורה ועל-ידו מתגלית מעלתה המיוחדת.

הקול כגילוי

עניינו הכללי של 'קול' הוא לגלות דבר-מה שהיה מוסתר עד כה. האדם, למשל, מגלה באמצעות קולו את מה שהיה חבוי ונעלם במוחו ובליבו. מכאן, שחמשת הקולות שהיו במעמד הר-סיני מבטאים חמש התגלויות שונות של הקב"ה.

גם במושגי אנוש אנו מכירים קולות שונים, המבטאים מסרים פנימיים נבדלים. יש קול של פקודה, שהוא תקיף וחזק; יש קול שבו מסבירים עניין שכלי, "דברי חכמים בנחת נשמעים"3; וכך יש כמה וכמה סוגים של קול, שכל אחד ואחד מהם מבטא דבר-מה. גם בדרך שבה נתגלה אלינו הקב"ה במתן-התורה היו חמש התגלויות שונות.

גדרי הבריאה

הבריאה בכלל מיוצגת במספר ארבע.4 העולם נברא באמצעות שם הוי-ה, שיש בו ארבע אותיות. כמו-כן מתחלקים העולמות הרוחניים העליונים לארבעה - אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.5 גם את הברואים שבעולמנו אנו מחלקים לארבעה סוגים - דומם, צומח, חי, מדבר.6

ארבע החלוקות הללו מקיפות את כל הבריאה. הדומם הוא הסוג הנחות ביותר, שאין בו חיות כלל. למעלה ממנו הצומח, שיש בו חיות מצומצמת, של צמיחה וגדילה בלבד. במדרגה גבוהה יותר ניצב סוג החי, שיש בו נפש רוחנית של ממש. בדרגה העליונה ביותר עומד האדם, המדבר, שיש לו יכולת לתפוס דברים רוחניים אמיתיים, ועד שבאמצעות שכלו הוא יכול להבין שיש דברים שלמעלה מגדרי העולם והבריאה.

למעלה מהבריאה

אילו הייתה התורה ניתנת בארבעה קולות בלבד, פירוש הדבר שהקב"ה גילה אז את הקדושה האלוקית השייכת לגדרי הבריאה, המיוצגת במספר ארבע. אולם כשאומרים לנו שהתורה ניתנה בחמישה קולות, הכוונה לומר, שבמתן-תורה גילה הקב"ה קדושה אלוקית שלמעלה מגדרי הבריאה.

המספר חמש מסמל את השלמות של גדרי הבריאה (ארבע), בתוספת דבר נוסף - הקב"ה עצמו (הוא החמישי). במתן-התורה גילה לנו הקב"ה את הדרגות העליונות ביותר, וכאשר יהודי עוסק בתורה הוא זוכה לא רק לקדושה השייכת לגדרי הבריאה, אלא גם לקדושה העליונה של הקב"ה עצמו, שלמעלה מגדרי הבריאה לגמרי.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 107)

----------

1) שמות יט,טז-יט.

2) ברכות ו,ב.

3) קוהלת ט,יז.

4) ראה מורה נבוכים חלק ב, פרק י.

5) לקוטי תורה במדבר צה,א.

6) ראה תניא פרק לח (נ,ב). ועוד.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:25 לינק ישיר 

גשר בין שמים לארץ
גדולתו של מעמד הר-סיני, שאז נתבטל הנתק בין הרוחניות לגשמיות ונפתחה לפנינו האפשרות לקשור את העולם הגשמי והחומרי עם האור האלוקי

וירד ה' על סיני (שמות יט,כ)

בפרשת-השבוע מתארת לנו התורה את המעמד הגדול של מתן-התורה על הר-סיני. זו הייתה התגלות אלוקית נפלאה לעיני כל העם, ובמעמד זה נתן הקב"ה לעם-ישראל את התורה והמצוות.

אולם כשאנו מתבוננים בדברי חז"ל אנו מוצאים, שהמושג של תורה ומצוות לא נתחדש בהר-סיני. מתברר, שכבר האבות1 למדו את התורה וקיימו את מצוותיה. אם-כן, במה מתבטא החידוש של מעמד הר-סיני?

המלך והגזירה

מסביר זאת המדרש2 באמצעות משל: משל למה הדבר דומה? למלך שגזר ואמר: בני רומי לא יירדו לסוריה ובני סוריה לא יעלו לרומי. לימים ביטל את הגזירה ואמר 'ואני המתחיל'. כך קודם מתן-תורה נאמר3: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם". הייתה קיימת הפרדה בין השמים לארץ. ואילו במתן-התורה נתבטלה ה'גזירה' הזאת ונוצר חיבור בין השמים לארץ, כשהקב"ה הוא המתחיל בכך4: "וירד ה' על הר-סיני".

'שמים' מסמלים את הרוחניות, את האלוקות. 'ארץ' מסמלת את הגשמיות והחומריות. כשהמדרש אומר, שלפני מתן-תורה הייתה קיימת הפרדה בין השמים לארץ, פירוש הדבר - שלא הייתה קיימת אפשרות לקשור יחדיו את הגשמיות עם הרוחניות; הפרידה ביניהם תהום בלתי-ניתנת לגישור. וזו גדולתו של מעמד הר-סיני, שאז נתבטל הנתק הזה ונפתחה לפנינו האפשרות לקשור את העולם הגשמי והחומרי עם הקב"ה ועם האור האלוקי.

אנחנו והאבות

כשאנו נוטלים עור של בהמה (דבר גשמי לחלוטין), יוצרים ממנו קלף וכותבים עליו מזוזה או ספר-תורה - נהפך הקלף הזה לדבר שבקדושה. נוצרת התחברות בין הקדושה הרוחנית של דברי-התורה לבין הקלף הגשמי, עד שהוא עצמו מתקדש על-ידי-כך.

גם כשיהודי מניח תפילין על ראשו וזרועו - הוא מחדיר אור של קדושה בגופו הגשמי. אפילו כשיהודי אוכל בשר ודגים לכבוד שבת - הוא מעלה את הבשר והדגים מגשמיותם ומקדש אותם. זהו הכוח שניתן לנו בהר-סיני, להחדיר אלוקות וקדושה בעולם הגשמי.

לאבות, אף שגם הם קיימו את המצוות, לא היה כוח זה. בעבורם היו המצוות רק דבר רוחני, נפשי. הם היו יכולים לקשור אל הקב"ה רק את שכלם, רגשותיהם ושאר כוחות נפשם, אך לא היה בכוחם להחדיר את הקדושה גם לתוך העולם הגשמי. הם לא היו יכולים ליטול חפץ גשמי ולהפכו לדבר שבקדושה. כוח זה ניתן רק בעת מתן-התורה.

ניתן לנו הכוח

לפני מתן-תורה הייתה הגשמיות בבחינת סתירה לרוחניות. אדם שרצה להיות קרוב אל הקב"ה נאלץ לפרוש במידת האפשר מחיי החומר. היה עליו למעט באכילה ובשתייה ובשאר הפעולות הגשמיות ולהשתדל לחיות חיים רוחניים בלבד.

אולם מעמד הר-סיני מעניק לנו את היכולת להיות קשורים ודבוקים בקב"ה תוך כדי חיים גשמיים מלאים. אנו יכולים לעבוד את ה' מתוך אכילה ושתייה, מתוך עבודה, מתוך שיחת-חולין - כאשר אנו עושים כל זאת לשם-שמים. הגשמיות שוב אינה סותרת את הקדושה, שכן ניתן לנו הכוח להחדיר את הקדושה לתוך העולם הגשמי והחומרי, עד כדי כך, שהגשמיות עצמה תהפוך לדבר שבקדושה.

וזה תפקידנו עלי-אדמות - להאיר את העולם כולו באור התורה ולעשות מהעולם הזה הגשמי משכן ו'דירה' לו יתברך.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 887)

 

----------

1) קידושין פב,א. יומא כח,ב.

2) שמות רבה פרשה יב,ג. תנחומא וארא טו.

3) תהילים קטו,טז.

4) שמות יט,כ.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:25 לינק ישיר 

"לאמור" - למי?

וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור (שמות כ,א)

כשהתורה מתארת את מעמד הר-סיני שבו שמע כל עם-ישראל את קול ה' באמרו את עשרת הדיברות, היא מקדימה ואומרת: "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור".

המילה "לאמור" משמעותה, שהדברים נאמרים למישהו כדי להעבירם ולאומרם למישהו אחר. למשל, כשכתוב "וידבר ה' אל משה לאמר", הכוונה היא, שעליו למסור את דברי ה' אל בני-ישראל. שואלים על כך המפרשים, מה משמעותה של המילה "לאמור" כאן? למי צריך היה לומר את הדברים, והלוא כל בני-ישראל נכחו במעמד הר-סיני ושמעו את בעצמם את דברי ה'?

כולם היו שם

לכאורה אפשר היה לומר, שהמילה "לאמור" מכוונת לדורות הבאים. כלומר, הקב"ה אמר את הדברים לבני-ישראל כדי שיאמרום לבניהם אחריהם. אולם לאמיתו של דבר אי-אפשר לפרש כך, שכן במעמד הר-סיני נכחו לא רק בני הדור ההוא, אלא גם נשמות כל הדורות הבאים, כדברי חז"ל. נמצא אפוא, שכל היהודים, בכל הדורות, היו במקום ושמעו בעצמם את דברי ה'. אם-כן, מהי משמעות המילה "לאמור"?

מבאר המגיד ממזריטש, שהמילה "לאמור" רומזת על מהותו העיקרית של מעמד הר-סיני. רצון ה' הוא, שהקדושה לא תישאר בתחומי התורה והתפילה וקיום המצוות בלבד, אלא תחדור לתוך מציאותו הגשמית והחומרית של העולם. זו כוונת המילה "לאמור" - להחדיר את דברי ה' לתוך העולם הגשמי.

אין הפרדה

עיקר עניינו של מעמד הר-סיני הוא לשלול את דעת האומרים, שהתורה היא מציאות לעצמה והעולם מציאות לעצמו. לשיטתם, כאשר יהודי נמצא בסביבה של תורה, עליו להתנהג כיהודי תורני, ואילו בצאתו לעולם, עליו להתנהג על-פי מוסכמותיו ואורחותיו.

בא הקב"ה ומתגלה לעם-ישראל באופן של "לאמור". כלומר, הוא מצווה עליהם להחדיר את דבריו, את הקדושה האלוקית, לתוך העולם. יהודי, גם כשהוא עוסק בענייני העולם, עליו להתנהג על-פי התורה ועל-פי רצון ה'.

החידוש העיקרי

לא מדובר רק בכך שעליו להיזהר מדברים אסורים. זה דבר ברור ופשוט, שמה שאסור - אסור. הכוונה היא, שגם הדברים המותרים לא יתנהלו על-פי המוסכמות המקובלות בעולם, אלא על-פי רוחה והשקפתה של התורה.

העובדה שיהודי מרגיש את הקב"ה בשעת התפילה ולימוד התורה - אינה מספקת. לא זו כוונת בריאת האדם וירידת נשמתו לעולם הזה. תכליתו של יהודי היא, שגם כשהוא אוכל ושותה ועוסק במסחרו ובמלאכתו, ירגיש ש"אנוכי ה' אלוקיך", ושהקב"ה הוא המציאות האחת והיחידה של העולם. וזה החידוש העיקרי שנתחדש במתן-התורה על הר-סיני.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 148)





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:26 לינק ישיר 

התבטלות והבנה בלימוד התורה
שתי הפעמים של אמירת עשרת הדיברות, בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, מייצגות שתי מהויות בתורה

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ,א)

עשרת הדיברות מופיעים בתורה פעמיים: בפרשתנו (יתרו1) ובפרשת ואתחנן.2 ההבדל ביניהם הוא3, שבפרשתנו, המספרת על מעמד הר-סיני, נמסרים הדיברות מפי הקב"ה עצמו, כפי שנאמר: "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמר"4, ואילו בפרשת ואתחנן, שם חוזר ומשחזר משה לבני-ישראל את יציאת מצרים ומתן-תורה, נמסרים הדיברות מפיו של משה.5

מכיוון שהתורה מדייקת ביותר במילותיה, ודאי שכאשר היא חוזרת ושונה דבר מסויים, יש בכך לימוד והוראה לנו, ובפרט כשמדובר בעשרת הדיברות, שהם עיקר ויסוד בתורה וכוללים את התורה כולה.

שתי מהויות בתורה

שתי הפעמים של אמירת עשרת הדיברות מייצגות שתי מהויות בתורה: א) מהותה של התורה מצד עצמה, כפי שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, שהייתה קיימת קודם בריאת העולם; ב) התורה כפי שהיא יורדת ומתלבשת בגדרי העולם הזה הגשמי, עד שבני-אדם יכולים להבינה בשכלם ובהבנתם.

הדיברות כפי שנאמרו מפי הקב"ה - מבטאים את מהותה העצמית של התורה, חכמתו ורצונו של הקב"ה. ואילו אמירת הדיברות בפעם השנייה, על-ידי משה רבנו - מבטאת את המצב שבו התורה מתלבשת בגדרי העולם ומתמזגת עם שכלו ודעתו של בן-אדם.

באימה וביראה

כאשר יהודי לומד תורה, הוא צריך לחוש את שני ההיבטים הללו שיש בתורה. מצד אחד עליו לזכור, שהתורה, במהותה העצמית, היא למעלה משכל אנוש. הוא צריך להרגיש התבטלות ויראה כלפי התורה, כמאמר חז"ל6: "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע".

ומצד שני, יהודי צריך לזכור שהתורה ניתנה לבני-אדם בעולם הזה דווקא, כדי שילמדוה בשכלם ויבינוה בהשגתם. לא די לקבל את דברי התורה מתוך יראה והתבטלות, אלא צריך להבינם על-ידי השכל והדעת, עד שדברי התורה מתמזגים עם האדם ונעשים חלק ממנו, ועד שהם נקראים על שמו של האדם הלומד ומחדש בתורה.

"משה" שבדור

הכוח לשתי התחושות המקבילות שנדרשות בלימוד התורה נובע משני הסוגים של אמירת עשרת הדיברות: הדיברות הראשונים נותנים ליהודי את תחושת היראה וההתבטלות כלפי התורה; ואילו הדיברות השניים, שניתנו מאת משה רבנו, נותנים כוח לקבל את התורה בכלי השכל וההבנה.

כוח זה ניתן לא רק בימים ההם, אלא בכל דור ודור. בכל מקום ובכל זמן נותן הקב"ה בעצמו את התורה מחדש (כלשון הברכה: "נותן התורה", בלשון הווה7), וכך יש בכל דור ודור ה'משה' שבדור, נשיא הדור, שמוסר את דבר ה' כפי שהוא עובר דרך אדם, נשמה בגוף, ועד לשלמות שבזה על-ידי משיח-צדקנו, שדרכו תתגלה ה"תורה חדשה" ש"מאיתי תצא".8

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי ספר השיחות תשנ"ב כרך ב, עמ' 331)

 

 

----------

1) שמות כ,א ואילך.

2) דברים ה,ו ואילך.

3) ראה מגילה לא,ב (ובתוספות). זוהר חלק ג רסא,א. ועוד.

4) שמות כ,א.

5) ראה סנהדרין נו,ב, רש"י דיבור המתחיל "כאשר ציווך". שבת פז,ב תוספות דיבור המתחיל "כאשר ציווך". וראה בפירוש הרמב"ן (פרשתנו כ,ח. ואתחנן ה,יא-יב), ועל-דרך-זה בפירוש הגור-אריה (יתרו וואתחנן שם). וראה גם פירוש הרא"ם שם.

6) ברכות כב, א.

7) של"ה כה, א. לקוטי תורה ויקרא כג, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי שמות כרך א, עמוד קעה. ושם נסמן.

8) ויקרא רבה יג,ג.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:26 לינק ישיר 

מהותה של התורה
מעלותיה של התורה נמדדות לא רק במושגים אנושיים, אלא יש לה גם השפעה מהותית על הבריאה כולה. אפילו פרטים קטנים בה קובעים את מידת השפע האלוקי שיינתן בעולם.

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ,א)

לתורה, שעל נתינתה לעם-ישראל אנו קוראים השבוע, יש מעלות רבות. מבחינת החכמה - היא החכמה העליונה שבעולם, וכפי שנאמר1: "היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". מבחינת ערכים ודרכי מוסר - התורה כוללת את השלמויות שבכל שיטות המוסר, שלא כמוסר האנושי, שמעורבים בו טוב ורע, אמת ושקר.2

ידוע הסיפור3, שפעם נסע כ"ק אדמו"ר הריי"צ (רבנו יוסף-יצחק מליובאוויטש) ברכבת, ושמע ויכוח בין אנשים על טיב השיטות המדיניות השונות, וכל אחד ואחד הביא ראיות מהתורה לצדקת השיטה המדינית שבה תמך. אמר על כך הרבי, שהואיל והתורה היא תכלית הטוב והאמת, כלולים בה כל היתרונות שבכל השיטות המדיניות השונות.

שלמות מוחלטת

מעלותיה העצומות של התורה נמדדות לא רק במושגים אנושיים, אלא יש לה גם השפעה מהותית על הבריאה כולה. הקב"ה ברא את העולם על-פי התורה4, וחיות כל העולמות תלויה בה ובמצוותיה. פרטים קטנים של התורה קובעים את מידת השפע האלוקי שיינתן לכל המציאות.

ואכן, דוד המלך, שעמד על כוח מופלא זה של התורה, שיבח אותה באחד ממזמורי התהילים5 במילים: "זמירות היו לי חוקיך". אולם הגמרא6 אומרת, שדוד נענש על כך והקב"ה גער בו: "דברי תורה, אתה קורא אותן זמירות?!" - מכיוון שמעלתה של התורה גבוהה לאין-ערוך מהעובדה שחיות כל הבריאה תלויה בה.

דוד נענש

מהי אפוא מהותה האמיתית של התורה? מוסבר בתורת החסידות7, שעיקר עניינה של התורה הוא בהיותה חכמתו ורצונו של הקב"ה המאוחדת עמו באחדות גמורה. התורה והקב"ה הם דבר אחד, וזוהי מעלתה הכבירה - הקב"ה נתן לנו את חכמתו המאוחדת עמו.

כל המעלות שנובעות מהתורה - החכמה האין-סופית שבה, דרכי המוסר הכלולות בה, והשפעתה על חיות כל העולמות - הן בבחינת פרטים הנובעים ממהותה העיקרית. שכן, הואיל והתורה היא חלק מאין-סופיותו של הקב"ה, ממילא נובעות ממנה כל השלמויות בכל התחומים.

המאור שבתורה

אולם אף-על-פי שתכונת האין-סופיות קיימת בכל תחום בתורה ובכל חלק מחלקיה, הרי בחלקים המוגדרים של התורה מלובשת האין-סופיות בלבוש כלשהו - פשט, רמז, דרש או סוד וכדומה. עיקר עניין האין-סוף שבתורה מתגלה בפנימיות התורה, זוהי תורת החסידות.

פנימיות התורה אינה מוגדרת לתחום כלשהו, אלא היא מחיה ומאירה כל חלק בתורה. לכן היא נקראת 'המאור שבתורה', ולכן היא ההכנה לגילוי משיח-צדקנו, שיגלה את אין-סופיותה של התורה בכל העולם כולו ועל-ידו תימלא הארץ דעה את ה' "כמים לים מכסים".8

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי קונטרס 'עניינה של תורת החסידות')

----------

1) דברים ד,ו.

2) תורה אור סוף פרשת תולדות. תורת חיים תולדות יד,ב. ובכמה מקומות.

3) אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע כרך ד עמוד ר.

4) בראשית רבה פרשה א.

5) תהילים קיט,נד.

6) סוטה לה,א.

7) קונטרס אחרון בתניא דיבור המתחיל "דוד זמירות קרית להו". דרך מצוותיך מא,א-ב. ובכמה מקומות.

8) ישעיה יא,ט.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:27 לינק ישיר 

הנסתר - גלוי, והנגלה - נסתר

וידבר ... אנכי (שמות כ,א-ב)

התורה שניתנה לנו בהר-סיני מורכבת משני רבדים, נגלה ונסתר. נגלה - הוא פשט הדברים, המצוות, ההלכות וכו'; נסתר - זו הפנימיות האלוקית שבתורה, הסוד שבתורה.

בפרשת יתרו התורה מתארת את מעמד הר-סיני, שבו נתגלה הקב"ה לעם-ישראל ונתן לו את התורה. במעמד נשגב זה ניתנה לנו כל התורה כולה, הנגלה והנסתר. ובעצם, במעמד הר-סיני היה הנסתר גלוי לעין-כול, שהרי כל בני-ישראל ראו 'מעשי מרכבה', ואילו הנגלה היה נסתר, שכן עדיין לא פורטו כל ענייני המצוות וההלכות (בעשרת הדיברות יש תר"ך אותיות [620], כנגד תרי"ג המצוות ושבע מצוות דרבנן; אבל כל זה הוא רמז שחבוי בתוך האותיות, ואינו גלוי לעין-כול).

שתי טענות

יש מי שמסתפקים בלימוד הנגלה שבתורה ואינם רוצים ללמוד את פנימיות התורה, תורת החסידות. להצדקת שיטתם הם מציגים שתי טענות: א) אם לימוד הפנימיות אכן נחוץ, מדוע לא עסקו בכך קודם התגלות החסידות? שנים רבות הסתדרו בלא לימוד החסידות, ומכאן שאין זה הכרחי. ב) לימוד החסידות מביא עמו את תחושת התבטלות מציאותו של האדם, ואין רצונם לעסוק בדברים שגורמים שלילה של המציאות.

את התשובה לשתי השאלות הללו אפשר למצוא במקצוע הרפואה. הרמב"ם משווה בין מחלות הגוף למחלות הנפש, ועל-כן אפשר ללמוד מדרכי הריפוי של תחלואי הגוף על דרכי הריפוי של תחלואי הנפש.

גידול ותרופתו

מחלה, בדרך-כלל, עניינה שאיבר כלשהו בגוף האדם נפגע ונחלש, אבל בדורות האחרונים התפשטה מחלה שסיבתה הפוכה - היא נובעת מגידול שמתפתח בגוף, תוספת של בשר ורקמה. אלא שגידול זה גורם נזק חמור כל-כך לגוף, אף יותר ממחלות שנובעות מחיסרון באיבר כלשהו.

הדרך לטפל במחלה זו שונה מדרך הריפוי של מחלות אחרות. בדרך-כלל משתדלים לרפא ולחזק את האיבר שנפגע, וכאן נוקטים גישה הפוכה - שואפים להרוס ולהצמית את הגידול, ודווקא הרס זה מביא רפואה לאדם. שיטה רפואית זו הומצאה בדורות האחרונים דווקא, ומזמן לזמן היא משתכללת ומתפתחת.

'תרופה' נחוצה

זה משל למצב מקביל בחיי הנפש. בדורות האחרונים, ימי עקבתא דמשיחא, התפתחה מחלה חדשה, שעניינה - גידול. נוצרה תוספת של מציאות - גאווה וחוצפה, בלי שום היגיון וטעם (גם בעבר היו קיימות גאווה וישות עצמית, אך לא במידה כזאת).

הקב"ה הקדים תרופה ומכה ונתן לנו את תורת החסידות פנימיות התורה, שגורמת הרס של ה'גידול', ביטול תחושת המציאות והגאווה, אבל דווקא על-ידי כך באה רפואה לאדם. ומובן שאין מקום לטעון שבעבר לא נזקקו ל'תרופה' זו, שכן בעבר גם ה'מחלה' לא הייתה שכיחה, אולם כיום הכרח גמור הוא ללמוד את פנימיות התורה, כדי לתת כוח להתמודד עם הניסיונות של הזמן ולחזק את החיים הרוחניים של עם-ישראל.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 149)





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:32 לינק ישיר 

מילים מצריות בעשרת הדיברות
הקב"ה ירד על הר-סיני כדי שאפשר יהיה לקדש ולהעלות את הדברים השפלים והירודים ביותר - את ה'לשון מצרי'

אנכי ה' אלקיך (שמות כ,ב)

מעמד הר-סיני, שבו נתגלה הקב"ה לעיני כל ישראל ומסר להם את התורה, נפתח בדיבר הראשון1: "אנוכי ה' אלוקיך וגו'". אומר על כך המדרש2: "אנוכי - לשון מצרי".

דבר זה מעורר פליאה רבה ביותר: הרי עשרת הדיברות הם "כללות כל התורה" - הם מרכזים ומתמצתים את התורה כולה. בהם עצמם, שני הדיברות הראשונים מקודשים עוד יותר, שכן "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו".3 מבין שניהם, הדיבר הראשון הוא בדרגה עליונה עוד יותר, והמילה הראשונה - 'אנוכי' - מתייחסת לעצמותו של הקב"ה ממש (הגמרא אומרת4, ש'אנכי' ראשי-תיבות: אנא נפשי כתבית יהבית - אני את עצמי כתבתי ונתתי). אם-כן, איך ייתכן שדווקא מילה זו באה בלשון מצרי?!

המטרה מחייבת

כדי להבין זאת, יש להתעמק תחילה במהות ובמטרת כל ההתגלות האלוקית על הר-סיני. התורה לא ניתנה רק כדי לשמור על קדושתה של לשון-הקודש; לשם-כך בלבד לא היה צורך בכוח המופלא של מעמד הר-סיני. הקב"ה ירד על הר-סיני כדי שאפשר יהיה לקדש ולהעלות את הדברים השפלים והירודים ביותר - את ה'לשון מצרי'.

גם לפני מתן-התורה למדו תורה; גם קודם-לכן הייתה קיימת קדושה. אך מטרתו של מעמד הר-סיני הייתה לחבר את הקדושה עם המציאות הגשמית; לקדש ולרומם גם את הדברים הרחוקים לגמרי מעולמה של תורה וקדושה. ומאחר שזו התכלית והמטרה, בא הדבר לידי ביטוי מיד במילה הראשונה של עשרת הדיברות - כדי לתת את הכוח לחבר 'לשון מצרי', שמסמל את הדיוטה התחתונה ביותר, עם שיא הקדושה - עם הקב"ה עצמו.

הדרך אל הקב"ה

ההתלבשות של הקב"ה עצמו ב'לשון מצרי' באה ללמד, שהדרך אליו עוברת דווקא בתוך הדברים הנחותים והירודים. ככל שההתעסקות בתורה ובתפילה ('לשון-קודש') תהיה גדולה וחשובה, מגיעים על-ידה לקדושה מוגבלת בלבד. לעומת זאת, אל הקב"ה בכבודו ובעצמו מגיעים דווקא על-ידי "למצרים ירדתם"5 - על-ידי העלאת הדברים הגשמיים, הנחותים, לקדושה.

דווקא כאשר יהודי יוצא מד' האמות של התורה והתפילה, ועוסק בדברים גשמיים על-פי התורה - הוא מגיע אל הקב"ה עצמו וממלא את רצונו ואת התכלית העיקרית של הבריאה ושל מתן-התורה.

לרומם את הגשמיות

לא די בכך שיהודי עוסק בתורה ובתפילה ובקיום המצוות; עליו להגיע ל"בכל דרכיך דעהו"6 - לקדש גם את חייו הגשמיים היום-יומיים, שאף בהם תתגלה הקדושה ("דעהו").

וצריך לדעת, שאין זה פרט שולי וטפל, אלא בזה מתבטאת מטרת התורה כולה, ודווקא כך יכול האדם להתקשר עם הקב"ה עצמו - "אנוכי מי שאנוכי".7

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 892)

 

 

----------

1) שמות כ,ב.

2) תנחומא - באבער - יתרו טז. ילקוט שמעוני שם.

3) ראה של"ה ריש פרשת יתרו. תניא פרק כ.

4) שבת קה,א.

5) שבת פח, סוף עמוד ב.

6) משלי ג,ו. טור ושולחן ערוך אורח חיים סימן רלא.

7) לקוטי תורה במדבר פ,ב. וראה זוהר חלק ג רנז,ב.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:33 לינק ישיר 

משעבוד מצרים להשתעבדות לקב"ה

אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ,ב)

כשנתן הקב"ה את התורה לישראל, פתח ואמר: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". למה הייתה נחוצה התוספת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים"? הלוא בני-ישראל ידעו מי הוציאם ממצרים, ועוד בהיותם שם כבר הודיע להם הקב"ה כי עם יציאתם ממצרים "תעבדון את האלוקים על ההר הזה".

מפרש רש"י, שתוספת זו באה לומר: "כדאי היא ההוצאה (ממצרים) שתהיו משועבדים לי". כלומר, הזכרת היציאה ממצרים נועדה להחדיר בבני-ישראל את הצורך להיות משועבדים לקב"ה.

לא בן-חורין

הדיבר "אנוכי ה' אלוקיך" מודיע ואומר, שבני-ישראל צריכים לקבל עליהם את הקב"ה למלך ולשליט, לקיים את כל מצוותיו ולציית לו. אולם קבלת עול מלכות שמים כשהיא לעצמה עדיין אינה שוללת את תחושת החירות של האדם. הוא יכול להישאר אדון לעצמו, אלא שבדברים מסויימים, שבהם המלך מצווה אותו, הוא מציית לו.

אולם "שתהיו משועבדים לי" פירושו – שהאדם אינו בן-חורין לעצמו אלא משועבד לקב"ה. אין לו שום חיים פרטיים ועצמאיים משלו, אלא כל-כולו משועבד לקב"ה, בכל פרטי חייו ובכל אורחותיו.

"כדאי ההוצאה"

בכך בא הקב"ה להודיענו, שהקשר של יהודי עם הבורא אינו מתמצה בקיום מצוותיו ובציות להוראותיו, אלא בעצם ההשתעבדות הכללית לקב"ה. יהודי נדרש לא רק לקיים את ציוויי ה', אלא למסור לקב"ה את כל ישותו, כעבד שאין לו שום מציאות משל עצמו, וכל-כולו קיים אך ורק כדי לקיים את רצון אדונו.

דבר זה נלמד דווקא מהתוספת "אשר הוצאתיך מארץ מצרים": כשבני-ישראל חיו במצרים, היו לא סתם עבדים, אלא משועבדים למצרים. הם עבדו עבודת-פרך, באופן של "תכבד העבודה" – למעלה מכל מידה ושיעור. ועל כך אומר הקב"ה: "כדאי היא ההוצאה, שתהיו משועבדים לי" – אותו שעבוד שהיו בני-ישראל משועבדים במצרים, עליהם להשתעבד עכשיו לקב"ה.

מחפש מצוות

הדבר יכול לבוא לידי ביטוי במצוות שהאדם מצד עצמו אינו חייב לקיימן, אבל כשהאדם מרגיש שכל-כולו משועבד לקב"ה, הוא מחפש את המצוות הללו כדי לבטא עוד יותר את הקשר שלו עם הקב"ה. הוא חי בהרגשה, שהתורה והמצוות מקיפות את כל חייו, ואין הן מותירות אפילו רגע אחד ונקודה כלשהי פנויים מעבודת ה'.

שני הדברים הללו – קבלת מלכותו של הקב"ה ותחושת ההשתעבדות אליו – הם היסוד לקיום התורה והמצוות, ולכן נכללו בדיבר הראשון. נקודת-המוצא של יהודי היא ההכרה, שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים ומוסר את עצמו לקב"ה בכל ישותו, עד שאין הוא מותיר שום מציאות לעצמו. ואז הוא יכול לקיים את שאר דיני התורה בשלמות הראויה.

 (מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 124)





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2009 23:33 לינק ישיר 

שבת בימי החולין
תוכנה הפנימי של ברכת ההבדלה הוא החדרת קדושת השבת לתוך ימי החול שאחריה

זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ,ח)

עשרת הדיברות כוללים את מצוות שמירת שבת, כפי שנאמר1: "זכור את יום השבת לקדשו". כיצד יש לזכור את יום השבת ולקדשו? קובע הרמב"ם2: "צריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו; בכניסתו - בקידוש, וביציאתו - בהבדלה".

כלומר, הדרך שבה אנו מצווים לזכור את השבת ולקדשה, היא על-ידי קידוש והבדלה. באמצעות הקידוש אנו זוכרים את השבת ומקדשים אותה בכניסתה, ועל-ידי ההבדלה אנו עושים זאת ביציאתה.

לזכור בכל עת

השאלה המתבקשת3 היא, היכן נאמר עניין ההבדלה בפסוק זה? הציווי הוא על זכירת יום השבת לקדשו, ואין שום רמז לכאורה לצורך בהבדלה בצאת השבת.

יש הלומדים את חובת ההבדלה מהפסוק "ולהבדיל בין הקודש ובין החול"4, אבל הרמב"ם אינו מציין פסוק זה, אלא הוא מסתמך רק על הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו". ועלינו לומר אפוא, שלדעת הרמב"ם ניתן ללמוד מפסוק זה את שני הדברים - הקידוש וההבדלה.

יש לומר, שלדעת הרמב"ם, כוונת התורה אינה רק שעלינו לקדש את השבת, אלא גם לזכור בכל יום ובכל עת את קדושתה. לכן לא די בקידוש בכניסת השבת, אלא יש צורך בהבדלה ביציאתה - להבדיל בינה ובין ימי החול, כדי להדגיש את ייחודה של השבת גם כשאנו חוזרים לימי החולין.

קידוש והבדלה

אלה הם אפוא שני חלקיו של הציווי "זכור את יום השבת לקדשו": "לקדשו" - בכניסת השבת, על-ידי עשיית הקידוש; "זכור" - לזכור את השבת בכל עת, גם בימי החול, והביטוי לכך הוא ההבדלה.5

הסבר זה עולה בקנה אחד עם המבואר בספרים6, שתוכנה הפנימי של ברכת ההבדלה הוא החדרת קדושת השבת לתוך ימי החול שאחריה. על-ידה נמשכת קדושת השבת וחודרת גם בימי החול, וגם בתוכם היא מותירה את רישומה.

על טהרת הקודש

תוכנה של השבת הוא לרומם את החיים הגשמיים ולהחדיר בהם קדושה. משימה זו יש בה שני חלקים: השבת עצמה, שבה יהודי מתעלה לגמרי מענייני חולין ועוסק רק בענייני קודש; וימות החול, שבהם אמנם הוא עוסק בענייני חולין, אבל הוא מחדיר גם בהם קדושה ועושה מהם "חולין על טהרת הקודש".

על-ידי פעילות משולבת זו מקיימים את השבת בשלמותה, וזוכים לשכר שהקב"ה נותן על כך, כפי שכותב הרמב"ם בסיום הלכות שבת: "כל השומר את השבת ומענגה כפי כוחו, כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר7: אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר".

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לא, עמ' 99)

 

----------

1) שמות כ,ח.

2) הלכות שבת ריש פרק כט.

3) מגיד משנה שם. קרית ספר על הרמב"ם שם. ספר הישר לרבנו תם סימן סב.

4) ויקרא י,י.

5) רמב"ן פרשתנו שם.

6) ראה ספר המצוות להצמח-צדק מצוות מילה (ח,א).

7) ישעיה נח,יד.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > דברי תורה לפרשת השבוע - פרשת יתרו - עשרת הדיברות
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.