בית פורומים בחדרי חרדים בני ברק

סיפורו של האדמו"ר מסטרטין שהיה מנשק את בניו לפני שהיו מכים בבריטים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-8/5/2009 10:20 לינק ישיר 
סיפורו של האדמו"ר מסטרטין שהיה מנשק את בניו לפני שהיו מכים בבריטים

סיפורו של האדמו"ר מסטרטין שהיה מנשק את בניו לפני שהיו מכים בבריטים: http://www.myim.co.il/main.php?mod=newsOpen&articleID=574

האדמור האצ"לניק
הוא היה יהודי מהישוב הישן אבל הטיף למהפכה בארץ ישראל. אדמו"ר שהיה מברך את בניו ובנותיו לפני שהיו מכים בבריטים. סיפורו המופלא של "הרב הציוני", האדמו"ר מסטרטין, רבי יוסף שמואל- שמלקה מוריה (ברנדווין), שהבריטים כל כך תיעבו אבל אנשי המחתרות ידעו לאהוב.

הכתבה שפורסמה בגיליון הקודם "אורות בחדרי חדרים" על שינוי מגמה בקרב הציבור החרדי כלפי הרב קוק ותורתו גררה תגובות מעניינות ומרתקות. גם תיבת המייל של ארגון 'אור האורות' העוסק בהפצת תורתו של הרב קוק בציבור החרדי זכתה לתגובות מאלפות ומרגשות. אחת מהן הייתה של חיים מוריה ברנדווין מבני ברק. חיים (76), יהודי חם עם המון חיוניות וחוש הומור משובח, הוא בנו של האדמו"ר מסטרטין, הרב יוסף שמואל שמלקה מוריה (ברנדווין) זצ"ל, מיקירי ירושלים. חיים רק רצה לספר על הקרבה והאהבה של אביו לרב קוק, לבנו הרב צבי יהודה ולמי שהיה מורו ורבו הרב חרל"פ. אך השיחה עם חיים, התגלגלה לאותם זמנים רחוקים של לפני קום המדינה עת בה היה שלטון זר בארץ, מחתרות, סזון, מלחמות היהודים על ציונות ודת ותחילתה של מדינה חדשה.

עוד לפני השיחה עם חיים, נתקבל במערכת מייל ממשה, עורך עלון 'שבת הראי"ה', ובו המלצה חמה לשמוע את הסיפור על האדמו"ר מסטרטין. משה שכבר היה אצל חיים בביתו הצנוע בבני ברק, זכה לקבל כתבי יד של תכתובות בין הרב קוק ובנו, הרב צבי יהודה, לאדמו"ר מסטרטין. הוא כתב בהתלהבות כי מדובר בסיפור מרתק על אדמו"ר מיוחד במינו. הוא לא ידע כמה שהוא צדק.
רבי יוסף שמואל מוריה, האדמו"ר מסטרטין, היה יהודי מהיישוב הישן בירושלים, חסיד חרדי, ציוני נלהב ברמ"ח אבריו, משורר נפלא, גואל קרקעות, מייסד שכונות, מקים ארגוני צדקה וחסד, אהוב ונערץ על ארגוני המחתרות ויריב מר לבריטים, וגם צדיק ירושלמי, אדמו"ר.

הוא נולד על סף סיומה של מאה, בשנת 1898, בירושלים העתיקה. תחילת דרכו בתורה היתה בישיבת רבי שמעון בר יוחאי במירון. כבר אז היה לו מנהג להתבודד בהרים ולחלום על גאולתם של ישראל. בנערותו עבר ללמוד בישיבת 'עץ חיים' בירושלים ולמד תורה מרבי שמואל סלנט, רבי יעקב משה חרל"פ ורבי פסח פרנק. הרב זוננפלד והרב סלנט הסמיכוהו לרבנות. הרב חרל"פ היה מכנה אותו 'תלמידי הגדול'.
בגיל 18 התחתן עם בתו של האדמו"ר מבוסטון ועבר לגור אצל חותנו בארה"ב.
האדמו"ר מבוסטון היה מאושר מאין כמותו, הנה בתו התחתנה עם עילוי ירושלמי והזוג הצעיר גר ליד מעונו. חתנו מעביר שיעורים לפני קהל חסידים ואברכים והעתיד נראה מבטיח. אלא שהרב מוריה החל "לקלקל" את האווירה ולדרוש על ציונות, על עלייה ועל תורת ארץ ישראל מבית המדרש של הרב קוק. ארץ ישראל קראה לו ממרחקים והוא נעתר לה ברצון. החתן הצעיר אמר לאשתו לארוז החפצים כי הגיע הזמן לחזור הביתה. "השאיפות הציוניות" של הרב מוריה היו לצנינים בעיני חמיו, האדמו"ר רצה את בתו לידו ולא בארץ קשה, ענייה ומלאת סכסוכים ומלחמות, אבל הרב מוריה לא הקשיב "חביבים עלי אבני ירושלים מזהב ואבנים טובות שבאמריקה", אמר לחמיו. גם הצעות למינויים מכובדים לא הצליחו לשכנע אותו, "עדיף להיות פועל שחור בארץ ישראל מאשר רב חשוב בחו"ל", היה אומר.
הוא הגיע לארץ והחל להבין את המשמעות האמיתית של המילה "מחסור". רעב היה בכל מקום ואפילו אנשים מכובדים שרק לפני כמה שנים פרנסו את תושבי ירושלים פשטו את ידם בהכנעה. בשלב הזה החל הרב מוריה את הפעילות הציבורית הראשונה שלו. הוא הקים חברה בשם "מחיה" שמטרתה לחלק לחמים לנזקקים ולעניים. אפילו ילדיו הקטנים השתתפו במפעל, תפקידם היה להניח בחשאי כיכרות לחם בבתים של אלו שמרוב בושה לא מרשים לעצמם לקבץ נדבות. המפעל הזה יהיה תחילת הדרך לפעילות ציבורית עניפה.

בריטים החוצה!
בצעירותו נתוודע למחלוקת על הרב קוק. בשנת 74' כשקיבל את תואר יקיר ירושלים סיפר בראיון ל'ידיעות אחרונות', כיצד החלה אצלו השנאה לקנאות: "פעם ישבנו ולמדנו בביתו של הרב חרל"פ. פתאום בא ילד ונתן מכתב לרב. הרב פתח המעטפה עיין בה ולפתע סמרו שערותיו ממש כמו חוטי ברזל. הוא נזדעזע והתמלא חיל ורעדה. לפתע אמר כי 'אני מוכרח ללכת אל הרב ולעמוד על ידו'. הרב חרל"פ יצא מהחדר בחופזה אך השאיר את המכתב. ראיתי אותו. היה זה חרם שהטילו הקנאים על הרב קוק ועל הרב חרל"פ. לעולם לא אשכח את השנאה לקנאות שהייתה בי אותה שעה".
במכתב מלא חיבה והערכה כתב הרב מוריה לרב צבי יהודה קוק ("הרה"צ גאון וקדוש, לב מלא אהבה ויראת ד' אהבת ישראל רבינו ר' צבי יהודה הכהן קוק שליט"א", כך כתב) כי היה לו את הזכות לברך את הרב קוק בעת הכתרתו בחורבת יהודה החסיד בשם עדת החסידים ובשם ישיבת עולם.
עם דבקותו בתורה הגואלת של הרב קוק החלו גם הבוז וההקנטות מצד הקנאים. היו מכנים אותו "הרב הציוני", "הרבי המשורר", "הרבי האצלני"ק" ו-"האדמו"ר במחתרת". העניין הוא שהיה בכינויים האלה משהו מן האמת. הוא היה, כמו שאומר בנו חיים מוריה, "מאה אחוז חרדי ומאה אחוז ציוני". את האצ"ל הוא אהב אהבת נפש. בניו ובנותיו היו לוחמים באצ"ל וגם הבריטים ידעו לסמן את "הרב הציוני" כממריד מסית ומדיח.
כל יום ראשון, במהלך תקופת המנדט, היה מתחיל בחקירת מצ"ח בריטית על הנאום שהיה הרב מוריה דורש בשבת. הבריטים טענו כי האדמו"ר החסידי ממריד את הציבור היהודי בארץ וקורא לסילוק הבריטים מאדמת ארץ ישראל. אין ספק שהרב היה אשם בדבר.
שניים מתשעת ילדיו, שלמה ומשה, היו לוחמי מחתרות. שלמה (לח"י) "בילה" כמה שנים טובות באריתריאה ומשה (אצ"ל) הכיר מקרוב את מחנות המעצר בלטרון ועכו. אבל הבריטים לא יכלו לשקוט כל עוד הבת רבקה הולכת לה חופשייה. רבקה הייתה לוחמת אצ"ל שהבריטים מעולם לא הצליחו לתפוס. העובדה הזאת הטריפה אותם ופגעה בכבוד הבריטי והם היו מרבים לעשות חיפושים בביתו של האדמו"ר. חיים מספר כי הדיאלוג בין הקצין הבריטי לאדמו"ר היה מתנהל בצורה הזאת: הקצין היה מתפרץ לחדרו של הרב וצועק "איפה מתחבאת רבקה, הרב ברנדווין?" והרב היה עונה בחזרה "אני יודע איפה היא נמצאת אבל אני לא אגיד לך". וכך מדי פעם הבריטים היו מתפרצים לביתו של האדמו"ר מתוסכלים מאי יעילותם לתפוס את רבקה החמקנית. התסכול גרם ליתר אלימות. פעם אחת הנחית קצין בריטי סתירה מצלצלת לחיים הקטן בגלל שאמר כי אינו יודע איפה רבקה.
הימים הם ימי "הסזון" ורבקה הבת נלחמה על חייה. היא ישנה בשדות וביערות ואפילו נישואיה (לרב יצחק רבלסקי ראש ישיבת קישינב) נערכו במחתרת. כשהיא הייתה בהריון הבריטים דרשו לקבל תמונה של רבקה כדי שיוכלו לעבור בין בתי החולים ולמצוא את הנמלטת. הרב מוריה תמה "מה אתם לא יודעים שמגיע לי מזל טוב? רבקה שלי כבר ילדה את נכדי למזל טוב". ומיד שם בידו של הקצין תמונה שעל גבה כתוב "רבקה" רק שזו הייתה התמונה של הדודה הזקנה כפי שהיא נראתה בצעירותה, הוא איחל לבריטים חיפוש נעים.
גם אשתו של הרב לא יכלה לעמוד מנגד, והשתתפה אף היא במאמץ המחתרתי. "מרד השופרות" הנודע בוצע בהצלחה בזכות ההברחה של השופר על ידי הרבנית פריידה מוריה. הבריטים היו עושים חיפוש מדוקדק על הגברים, אבל את הנשים הם לא הקפידו כל כך לבדוק. פריידה עטפה את השופר בטלית והחזיקה אותו צמוד אליה. במחסום הבריטי האחרון היא נשאלה מה היא אוחזת בחיקה והיא ענתה "זו רק טלית לבני". השופר הועבר לפעיל האצ"ל שמואל לונדון, ובסוף תפילת נעילה נשמעה תקיעת שופר ברחבת הכותל. הבריטים לא ידעו את נפשם מרוב כעס ואילו הרב מוריה ושאר משפחתו הלוחמת החלו את מצוות בניית הסוכה בשמחה עצומה.

מצווה גדולה להיות בצה"ל
ביתו של הרב היה ידוע כמקום מנוחה ללוחמי המחתרות. שם אפשר היה למצוא מיטה להניח את הראש ולקבל סדינים נקיים ודבר מה לאכול להשביע נפש נרדפת. הרב מוריה היה מרבה לחזור על דבריו של ז'בוטינסקי, מנהיג הרביזיוניסטים, כי אם ישראל לא יחסלו את הגולה - הגולה תחסל אותם. לכן הוא נרתם לכל מאמצי ההכנות של המחתרות לקראת העצמאות היהודית.
מסקנתו של הרב מוריה ממאורעות תרפ"ט הייתה להקים כוח מגן יהודי במהירות המיידית וללמד את בני יהודה קשת ומלחמה. הוא עודד יהודים להצטרף לגדודים העבריים של ז'בוטינסקי, וכמה שנים אחר כך הוא יגער בבני ישיבות שיקראו תהילים בזמן מלחמת השחרור. אחר כך יבוא הרב יחזקאל סרנא וינסה לפייסו אבל הרב מוריה עמד על דעתו כי בזמן מלחמה לא עת לקרוא תהילים. באותם ימים של מצור ומלחמה, ביקש הרב מוריה להתגייס לצבא (כשהוא כבר יותר מ-50). האחראי על המשימות ההצבה ביקש ממנו לעבור בין האנשים במקלטים ובבתים ולחזק את רוחם. הרב מוריה עסק גם בגאולת קרקעות הוא קנה את אדמות "מגדל עדר" של כפר עציון וקרא ליצור רצף טריטוריאלי יהודי באזור חברון כדי שיהודים יוכלו להגן על עצמם מהתנכלויות הערבים.
חורבן יהדות אירופה והשמדתם של מיליוני יהודים הייתה שבר גדול לרב מוריה. תחושת החורבן וגודל האסון הקיפוהו מכל צד. חסידיו מצאו אותו אוחז בארון הקודש צועק ובוכה: "בית ישראל נשרף! נשרף! אי אפשר... אי אפשר... הלב מסרב להאמין. בכו אחים בכו את השריפה האיומה אשר שרף השם". את שם משפחתו המקורי ברנדווין הוא החליף כיוון שמקורו של השם הוא מגרמנית והוא ביקש לעצמו שם עברי חדש. "הר המוריה" הייתה המחשבה הראשונה לשם החדש אבל הפקיד ביקש לקצר את השם ומה שנשאר הוא "מוריה" שבו יש ביטוי למשאת הנפש של האדמו"ר: לעלות בקודש אל הר המוריה.

"הקב"ה בעד הציונות והלכה כמותו"
כגודל החושך והכאב שכאב הרב מוריה על השואה כך הייתה גדולה השמחה בימי העצמאות והשחרור של מדינת ישראל. מספרים עליו שמי שלא ראה את האדמו"ר מסטרטין מתפלל ביום העצמאות לא ראה שמחה של יהודי מימיו. היה לובש את בגדי החג המיוחדים, את השטריימל היה עונד על ראשו ומתפלל בדביקות תפילה מיוחדת ליום העצמאות וגומר את הלל עם שם ומלכות. כששחררו את ירושלים נראה היה כי הוא הצעיר בכמה שנים. לא היה יום שהוא לא היה הולך לעיר העתיקה להתפלל בכותל המערבי.
לפני שנפרדתי מחיים מוריה הוא סיפר איזה סיפור קטן מחוויה שהוא לעולם לא ישכח מאביו. זה היה כאשר רב טוראי חיים מוריה היה בצה"ל והוא בקורס סמלים אלא שמשום מה קבלת הדרגה החדשה נתקעה איפשהו בדרך וחיים נשאר מחוסר דרגות. יום אחד הוא מקבל הודעה שרוצים אותו בדחיפות במשרדי המג"ד. הוא נכנס למשרד, מצדיע, המג"ד מסתכל עליו בעיניים רציניות ובוחנות ואחרי דקה של שתיקה הוא שואל אותו "מי זה אבא שלך?". "אבא שלי? אבי הוא רב", ענה בלי להבין מה המג"ד הזה רוצה ממנו. המג"ד המשיך לשאול שאלות על האבא אבל חיים הפסיק לרגע את צרור השאלות של המג"ד ושאל "במה העניין?". המג"ד זרק לו מכתב מאביו שבו נכתב כי "כל עוד בני לא מקבל את דרגת הסמל הוא לא יכול לחזור הביתה. אתה יכול לעשות בו כשלך". חיים לא ידע מה לעשות אביו היה "מורעל" על הצבא וראה בזה חשיבות ערכית ורוחנית עליונה "אבל לך תסביר את זה", הוא אומר. אלא שאז המג"ד הפר את השתיקה המעיקה ואמר לרב טוראי חיים "תשמע, אבא שלך ... מאוד מוצא חן בעיני". שבועיים אחרי זה חיים הפך להיות סמל ו"הרב הציוני" היה יכול לישון בשקט.
בקלסר הזכרונות של חיים ישנה פתקה מכתבי האדמו"ר מסטרטין בה נכתב הדבר הבא: "כל פוסקים וההלכה הם נגד הציונות אבל הקב"ה בכבודו הוא בעד הציונות והוא עומד עליהם ומצליח אותם בכל דרכיהם. מדינת ישראל עומדת על תילה. שפת לשון הקודש היא שפת המדינה, שפה חיה וקיימא והלכה כמותו בכל מקום"

מקור : www.myim.co.il



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/9/2014 17:33 לינק ישיר 

הקישור בראשית האשכול לא פעיל. סריקת הכתבה מהעלון "מעייני הישועה" שבינתיים הפך לעלון בצורת עתון בשם "ישראלי" הובאה באשכול בפורום "בחדרי חרדים" הרגיל: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2622889&forum_id=771

_________________

"מתוך שנחרבנו ונחרב העולם עימנו מתוך שנאת חינם, ניבנה ועימנו העולם יבנה מתוך אהבת חינם"




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/9/2014 21:25 לינק ישיר 

היה חרדי אמיתי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים בני ברק > סיפורו של האדמו"ר מסטרטין שהיה מנשק את בניו לפני שהיו מכים בבריטים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר