כבר שנים שהורגלתי להנמיך אל מתחת לאפס את ציפיותיי הקולינאריות ממסעדות בתל-אביב. לא משהו אישי, באמת. הכל מניסיון כמו שאומרים. בראש ובראשונה בגלל העובדה המרה שמספר המסעדות בהן אני יכול לחצות את מפתן הדלת בתל-אביב, זהה למספר השערות בקודקודו של יוסי שריד, שוחר החירות והחופש.

למרות הפערים הברורים במידה ובנפח מהעיר ניו-יורק, טרם הצלחתי להבין. כיצד זה שבניו יורק יש יותר מסעדות כשרות מאשר בתל-אביב. ואני לא מדבר על מזללות המוניות בהכשר מפוקפק כמו "הפלאפל של עמוס-כשר בהשגחה מקומית". אני מדבר על מסעדות ברמת כשרות המצדיקות ברכה ראשונה ואחרונה בכוונה גדולה, כמו estihana המקסימה ו-prime grill המיתולוגית ועוד ועוד. בטוחני שאינני מחדש לכם. למסתובבים תדיר ברחובות העיר העברית הראשונה והעיר האחרונה בכשרות תחושת הרעב וצימוק הקיבה מוכרות היטב.

כמנהגי בקודש, מידי יום חמישי אני מעלעל בכל העיתונים והמגזינים החרדיים והדתיים גם יחד, בתקווה לצוד פרסומת אחת שתבוא לי טוב בעין. לא יודע מה איתכם, אבל אני משוגע על פרסומות פרינט. גם ללא שתצמח לי תועלת אמיתית מכך, אני פשוט נהנה לעלעל בעיתונים ולתור אחר פרסומות, בעיניים רעבתניות ממש.

בשבוע שעבר נפלו אישוניי על פרסומת למסעדת pasta presto המגדירה את עצמה כמסעדה איטלקית כשרה למהדרין ומבטיחה לבאים בשעריה בזה הלשון: "חוויה קולינארית היישר מאיטליה".

תאמינו לי שנפלתי לא אחת במצודות "מסעדות איטלקיות" שבכיף הייתי מעביר אותן לטיפול מסור למאפיה איטלקית שיבצעו בהם שפטים על מסכת השקרים שהאכילו אותי שם. כוכים באבזור מחתרתי שממש הוציאו שם רע לחובבנות.

על עצמי אני בכל אופן יכול להעיד, שבאמת שלא צריך להתאמץ בכדי להקסים את החיך הרופס שלי שממילא חרוך מעישון יתר. ובכל זאת, החוויה הרעה האחרונה שלי במסעדה איטלקית מדומה שכזו, הדירה את רגליי במשך שנה לפחות ממקומות שהמילה "איטליה" השתלבה בשמה או בתפריטה. מסתבר, שלמרות מידותיי הטובות, ניחנתי בקיבה עדינה ורגישה. אבל אני לא מתלונן.

שווה לנסות שכנעתי את עצמי והצעתי לחברי צ' (לא ההוא מהשב"כ) להצטרף אליי לחוויה האיטלקית שהובטחה לי בעיתון. הוא לא סרב, לשמחתי...

המסעדה ממוקמת מרחק הליכה סביר ממגדלי עזריאלי, מה שלדעתי הופך את הנגישות למקום, עבור הולכי הרגל והגחון כמוני, לנעימה וסבילה בהחלט. ולנוהגים ברכבים, לסיוט של ממש. הנה עוד תחום עגום שאין לכם מה לצפות ממנו כשהוא מופקד בידיו האלמותיות של ראש-העיר חולדאי. לעיתים קרובות מקנן בי החשש שפקחי העירייה המסורים, כמו גם הגוררים שהיא מפעילה, שובתים מפעולתם אך ורק במהלך רבע השעה שבו מתנגנת תפילת כל נדרי בבתי הכנסיות בערב יום הכיפורים ותו לא.

ניר, בעל המסעדה מקבל את פנינו בסבר פנים יפות ומציין לטובה את הטיימינג שלנו, שכן אם היינו מאחרים בשעה, היינו נאלצים להמתין בחוץ. וזה לא משהו שהייתם רוצים לחוות בדרככם לצלחת, בין אם היא איטלקית, צרפתית או גרוזינית ל"ע.

הסיפור של ניר ובעצם של המסעדה כולה כמו לקוח מהאגדות. ניר הצפין לפני כשנתיים לאיטליה בגלל אהבתו לאוכל האיטלקי. שם, התוודע ניר למטבח האיטלקי, כשהוא לומד את סודות הבישול האיטלקי מאם המשפחה. רטבים מקוריים, גבינות ולחמים. עולה על כולם, הפסטה שמיוצרת במקום בשלל צורות וצבעים. בממון רב רכש ניר את מוכנת הפסטה וייבא אותה ארצה, תוכלו להציץ בה מבעד לאקווריום המטבח ממש אל מול דלת הכניסה. קשה שלא להתפעל, מסעדה אותנטית, על טהרת עבודת היד. מלבד הירקות, רכיבי הקינוחים והשתייה, הכל מעשי ידי אדם. לא יאומן.

לאחר הסקירה הקצרה של ניר, כשמיצי הקיבה מאיימים עלינו במעלה החיך, החלו להגיש לשולחננו את המנות הבאות.

למנה ראשונה הזמנו צלחת "סלט קפרזה" שתפסה בגודלה מחצית משטח השולחן. מצע עלי חסה, עגבניות שרי, קוביות גדולות של גבינת פרמז'ן דחוס ואיכותי ובזיליקום. לצלחת זו התלוו בשמחה פרוסות בגט (צרפתי?) ורוטב ויניגרט בלסמי, בעבודת יד כמובן, שהייתם מוכנים להרוג בשביל לגלות את רכיביו ואופן ייצורו.

למנה העיקרית התלבטנו קשות. שכן, כל המנות העיקריות המוצעות במסעדה באות בשלוש וריאציות לבחירה. על בסיס שמן זית (הבריא לכאורה), שמנת סמיכה שרק בורא עולם ובעל המסעדה יודעים איך וכיצד נוצר. והבסיס האחרון, עגבניות.

כמעט והלכתי על הבסיס הבריאותי, לאזן קמעה את מתקפת הקלוריות הממשמשת ובאה, אבל במחשבה שנייה זנחתי אותה לטובת מנת הדגל לדעתי:"4 גבינות". פסטה פטוצ'יני מוקרמות בארבעת "הגבינות" של המטבח האיטלקי: פונטינה, גורגונזולה, אמנטל ופרמז'ן. תוסיפו לכל הבלגאן הקולינארי הזה שכבה סמיכה של שמנת משמינה במיוחד. והנה קיבלתם סיבה טובה להזמנת רסן ומלתעות מחנות בעלי החיים הסמוכה.

צ' שלא כמוני, הלך מבלי למצמץ על הבסיס בריא וקיבל ישר לפנים מנת "אליו אוליו פומודורו"-עגבניות טריות, אנשובי, עגבניות מיובשות, שמן זית ופרמז'ן.

הייתי שמח לפגוש את האדם שבאו אל קירבו כל נזכרים לעיל ומבקש קינוח. בלתי אפשרי לחלוטין. המנות גדולות, על גבול המפלצתיות. השירות מהיר וענייני. מה עוד אפשר לבקש?

חשבון... בניסיון להסדיר את נשימתנו, הוגש לנו החשבון המפתיע. וכולי תקווה שאתם מחזיקים חזק. 166 ש"ח בלבד! כולל שתיה ותשר.

לחצתי את ידו של ניר בחמימות ובירכתי אותו על העמידה במילה: "חוויה קולינארית היישר מאיטליה". כפשוטו.

שנה טובה ומתוקה, או כפי שאני נוהג לברך בימים אלו, לשובע ולא לרזון...אמן.

Pasta presto
כשר למהדרין מן המהדרין בהשגחת הרבנות תל-אביב.


יגאל אלון 96, תל-אביב
טל': 03-5613556
פקס': 03-5613558
א'-ה': 11:00-23:00
ו': 11:00-15:00
מוצאי שבת: משעה לאחר צאת השבת ועד אחרון הלקוחות.

אפשרות לאירועים עד 70 מוזמנים במקום.