| נשלח ב-9/12/2010 20:33 |
 |
| |
היזק וגניבה בדברים אסורים
ראיתי כעת את הידיעה הבאה שכותרתה 'מעשה נורא מגניבת עיתונים':
העלון 'הלכה ומעשה', המופץ מידי שבוע על גבי הקירות בבתי הכנסת ובהיכלי הישיבות, מפרסם השבוע מכתב של אברך מקרית ספר, בו הוא מספר על מעשה הירואי, שזיכה אותו בתשואות מחבריו.
המכתב נפתח בתיאור מעיר מגוריו, מודיעין עלית. בשעות הבוקר פסע האברך ליד המכולת השכונתית, ולפתע נתקלו רגליו בחבילת שבועונים, כאלו שאין רוח חכמים נוחה מהם, בלי לחשוב פעמיים, נטל האברך את חבילת השבועונים, והשליך אותם אל הצפרדע הסמוך.
בעל החנות, שבדיוק הגיע למקום עבודתו והבחין בנעשה, החל לצעוק על האברך שהוא גזלן ואין לו מחילה. אך האברך לא נרתע, והחל לצעוק בחזרה על בעל החנות, על כך שהוא 'מכשיל' את התושבים בקריאת חומרים פסולים.
בהמשך המכתב מתאר האברך, כי אברכים נוספים שהגיעו למקום חיזקו את ידיו, וצעקו על בעל החנות.
לאחר שהלך מהמקום, פנה אותו אברך לאחד מגדולי ישראל (ששמו, משום מה, לא מצויין במכתב), ושאל אותו האם נהג כשורה. לדברי האברך, אותו גדול בישראל ענה לו: "מסתבר שמותר. אבל למעשה, תשאל את רבך".
מערכת 'בחדרי חרדים' תשמח לקבל לידיה את שמו ותשובתו של אותו גדול בישראל.
זה עורר אצלי זכרונות על 'מעשה נורא' דומה שאירע בדידי בירוחם. אחד מבחורי הישיבה החרדית שם שאל ממני ספר חול לקריאה. משראה המשגיח את הספר בידו החרים זאת ממנו, בטענה שזהו איסור (ביטול תורה? דברים לא צנועים?).
כשסיפר לי הבחור את שאירע, אמרתי לו שיאמר למשגיח שאני אתבע אותו לדין תורה על גזל, וענה לי שגדולי ישראל (מי?) מתירים לגזול איסורים כדי להציל אותי ואת הבחור.
יש כאן כמה שאלות:
1. האם בדבר אסור יש היתר לגזול אותו? מסתבר שכן, דלא גרע מכפייה על המצוות. אמנם יש מקום לטעון שימכור זאת לגוי, ואת הכסף יביא לי. איני יודע האם יש היתר לגזול ולזרוק את הרכוש שלי בכה"ג.
2. מי קובע האם הדבר אסור? מחר בבוקר יקומו האשכנזים יגזלו קטניות בפסח מהספרדים וישליכום הפחה.
כך הגענו לגזל 'שבועונים שדעת גדולי הדור לא נוחה מהם' (זה כנראה היה פורנוגרפיה ממש, כראוי לקיוסק בקרית ספר).
3. מאידך, מה יעשה מי שבאמת חושב שזה אסור? האם הוא צריך להכיר רב שמתיר כדי להימנע מלגזול? הרי בדרך כלל הרב שמתיר לא יקרא אצלו רב, בדיוק בגלל היתרים כאלה. אם כן, מהו הגבול?
4. האם ביטול תורה הוא איסור לעניין זה? כך אפשר לגזול ולזרוק כל ספר שהוא (וגם מחשבים, כמובן). ואם לא, מדוע לא?
חשוב להבחין כאן בין דעתנו על השאלה האם הדבר אסור. אני מניח שרוב הקוראים כאן חושבים שהשבועונים הללו, יהיו אשר יהיו, אינם בכלל איסור. אבל אני שואל שאלה עקרונית, ולכן יש להתעלם מהשאלה הספציפית הזו.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 20:40 |
|
| |
מספרים על ר' עמרם בלוי הקנאי הידוע,
היה מוכר עיתונים בשטיבלך במאה שערים ומישהו גנב ממנו את העיתונים כי הם לא לפי ההשקפתינו,
אז ר' עמרם זעק עליו שזה גזל גמור ושיחזיר לו (למוכר) את העיתונים,
תוקן על ידי maxmen ב- 09/12/2010 20:42:32
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 20:42 |
|
| |
מיכי,
בוודאי זוכר אתה את הסיפור על רב אדא בר אהבה ועל מעשהו הנמהר שעלה לו בטבין ותקילין של ארבע מאות זוז.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 20:55 |
|
| |
כפיה על המצוות צריכה להיעשות רק על ידי מי שלא נכשל בעצמו בעברה זו, כך פוסק הש"ך, אז אפילו אם ביטול תורה היה איסור, לא היה מי שיכול לכפות עליו, כמו הסיפור בגנב שביקש מישהו שישתול את צמח הפלאים...
אליעזר, מה ענין הסיפור ההוא, ברור שאין כופין את הגויות, ועל עצם הקריעה ברחוב לא התחרט, אלא רק על כך שלא בדק טוב שהיא מאנ"ש ולכן הפסיד כסף..
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 20:56 |
|
| |
האברך הזה עשה מה שעשה לשם שמיים לקיום מצווה . השאלה היא אם מותר לקיים מצווה בכספו של אחר?
בלי לדעת מי הרב המתיר- הרב הזה כנראה מתיר גזל מחילונים- הרי זה אותו רעיון- וודאי מתיר גזל מהמדינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 20:57 |
|
| |
וכעת אני מבין מדוע החלו לעטוף את השבועונים הנוראים בניילון, כדי שאם יושלכו לצפרדע יהיה אפשר להוציאם ולהשתמש בהם
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 20:59 |
|
| |
ואם כבר מדברים על השבועונים, זכורני כשיתד נאמן עמד בשיא קדושתו, ונחשב כפסגה האינטלקטואלית והדתית שיש לבן אנוש עלי חלד, שמעתי מאחד מרבותי שאמר "מצוה לסגור את העיתון הזה מכספי מעשר", ולו היה יודע להיכן הידרדרנו כיום, היה מצווה להשליך את עורכי העתון ואת הועדה הרוחנית לתוך הצפרדע...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:12 |
|
| |
ולי יש שאלה מעשית אחרת. בשכונתי נוהגים כמה אברכים בלהט ובערת הרע להעלים חינמונים מתוך תיבות הדואר, ואם כי מצד אחד ניחא לי בזה שהת"ד מתנקה מהמרעין בישין שאיני חפץ בהם, מכל מקום חורה לי עד מות ההפקרות הזאת שיהין איש זר להכניס את פס ידו לתוך הת"ד שלי. ופעם אחת כבר תפסתי אחד מהם על חם כשהוא מחטט בת"ד שלי, ומכיון שנסתפקתי האם מצד ההלכה מותר לי לקצץ ידו בחוד התיבה, על כן פטרתיו בגערה. ועל להבא אני שואל, אם יבוא לידי שוב כדבר הזה, האם מותר לי לקפח את שוקיו?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:22 |
|
| |
ברור לגמרי שאם בעל החנות מוכר את העיתונים הנזכרים הרי שיש מי שקונה. זאת אומרת שגם בקריית ספר המעטירה תושבים רבים סבורים שאין כל רע בעיתונים אלה. אין אפוא ספק שהאברך הנזכר וחבריו הם פנאטים מן המעלה הראשונה: פנאטים למהדרין.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:26 |
|
| |
| שבח_גרונם כתב: |  | | ולי יש שאלה מעשית אחרת. בשכונתי נוהגים כמה אברכים בלהט ובערת הרע להעלים חינמונים מתוך תיבות הדואר, ואם כי מצד אחד ניחא לי בזה שהת"ד מתנקה מהמרעין בישין שאיני חפץ בהם, מכל מקום חורה לי עד מות ההפקרות הזאת שיהין איש זר להכניס את פס ידו לתוך הת"ד שלי. ופעם אחת כבר תפסתי אחד מהם על חם כשהוא מחטט בת"ד שלי, ומכיון שנסתפקתי האם מצד ההלכה מותר לי לקצץ ידו בחוד התיבה, על כן פטרתיו בגערה. ועל להבא אני שואל, אם יבוא לידי שוב כדבר הזה, האם מותר לי לקפח את שוקיו? |
|
אכן, זכותך לשים גליוטינה בתיבת הדואר שלך.
"ידך ברשותי מאי בעי?"
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:28 |
|
| |
שורש הבעיה הזו היא שאנשים חושבים שמה שנראה להם או שהתרגלו הוא אמת מוצקה ואבסולוטית, ולכן אם יוצא מזה שהעיתון של פלוני הוא חטא נורא, מותר להזיקו. ולכן גם כשאתה (וכן אני) חושב שהאברך הזה אידיוט ופושע, אם תחתוך את ידו או תעשה כל דבר אחר - תהיה כמוהו, מישהו שחושב שדעתו ורגשותיו הם אמת המחייבת את כל העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:32 |
|
| |
וזכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה , מה יהא עליה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:33 |
|
| |
ברור לי שהרוצים לדקדק בדיני גזל כאותן יראים ושלמים המדקדקים בתולעים שבחסה, יכולים להגיע לכל תשובה, בדיוק כיצד שהם רוצים אותה. תומכי השבועון האחד יאמרו שמותר לשרוף את המתחרה, ובני המפלגה המתחרה יתירו לשרוף את העורך של העיתון השני. בין אלה לבין אלה נמצאו החרדים גזלנים, לבד משאר מצוות שדשו בעקבם, כשבת שהותרה ודחויה לצורך הפגנות, והשחתת רכוש, ופגיעה בנשים ברחוב, ולבד מרבותיהם וחבריהם שדשים בעקביהם ממש.
מספרים על חריף אחד שנשאל, הרי מסופר שרבי מאיר ידע להתיר את השרץ בק"ן טעמים. אם יש כל כך הרבה היתרים, מדוע איננו אוכלים שרצים? ענה אותו חריף: הרי סוף סוף, אחרי כל הפלפול, שרץ נשאר שרץ.
גזל הוא גזל. ולא לקו דור המבול אלא על הגזל. והשאר פירושא הוא, זיל וגמור.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:37 |
|
| |
מיכי,
אזכירך שבהתכתבותנו על כך בעבר, כשהזכרת את הסיפור באותו ספר, נשאלה השאלה כלפי מי תביעתך, הבחור-השואל או המשגיח-הגזלן. עלה גם צד שהחזקת ספר כזה במקום שיד המשגיח ממשמשת בו מהווה סוג של הסכמה/ויתור לאפשרות של החרמה (אבידה מדעת?).
אולי גם הנחת שבועונים מסוימים ברחובה של קרית ספר היא איבוד ממון ידוע מראש, והכל לפי פני המקום ופני הדור.
[אגב, למען הצדק ההיסטורי עם אותו משגיח, היה מהראוי שתספר גם שבסוף הוא שילם לך את מחירו הקטלוגי של הספר.]
תוקן על ידי מרחביה ב- 09/12/2010 21:45:22
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 21:45 |
|
| |
| השכן כתב: | | מספרים על חריף אחד שנשאל, הרי מסופר שרבי מאיר ידע להתיר את השרץ בק"ן טעמים.
|
|
אני רק תיקון, זה לא היה רבי מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2010 22:02 |
|
| |
ארתח, אכן בדקתי, וואכן כדבריך. במקור אחד מדובר ברב, ויש לו טעם אחד (קל וחומר שמיכי יכול לכתוב עליו דיסרטציה במסגרת מחקר המידות שלו...) (סנהדרין י"ז), ואילו ביבנה היה תלמיד ותיק שיכול היה להתיר את השרץ בק"ן טעמים (עירובין י"ג). רבי מאיר לא בעסק.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
