בית פורומים עצור כאן חושבים

האם הרמב"ם מורה לת"ח לפרוש מלימודו לצורך פרנסתו?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-30/12/2010 05:46 לינק ישיר 
האם הרמב"ם מורה לת"ח לפרוש מלימודו לצורך פרנסתו?

בפירושו למסכת אבות פ"ד, ביאר הרמב"ם מדוע החכמים לא היו מתירים לעצמם ליטול מן הצדקה, היות "שהוא חילול השם אצל ההמון, לפי שהם יחשבו התורה למלאכה מן המלאכות אשר מתפרנסים בהן, ותתבזה אצלם, ויהיה עושה זה 'דבר ה' בזה' ... וכן חזר על משנתו בה' ת"ת פ"ג ה"י.

עם זאת האם הרמב"ם מורה לת"ח לפרוש מלימודו לצורך פרנסתו?

הרי בוודאי שח"ו שיאמר הרמב"ם כדבר הזה- על תלמיד חכם בתורה היושב ועוסק בה יומם ולילה ומתפרנס מן הציבור, שהוא חילל שם שמיים. וכי הרמב"ם דיבר על מי שכבר לומד, ומורה לו שיפרוש מלימודו וילך לעסוק בפרנסה? והרי אין בדבריו לעיל שום ראייה לכך .

ומה גם מנהג ישראל בכל הדורות מי שראה ברכה בתלמודו ונפשו חשקה בתורה, המשיך ללמוד גם כי גדל והיה לאיש ונשא אשה. והציבור תמך בו .



תוקן על ידי אש2618 ב- 30/12/2010 05:49:53




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2010 07:59 לינק ישיר 

אש

ברוך הבא אל הפורום!

שאלת שאלה גדולה ואקטואלית. וראוי מאד לברר אותה. גם בגלל שזה דבר תורה והלכה, גם בגלל שזה נוגע לדעת רבנו הרמב"ם, וגם בגלל שזה מאד מעשי לזמן הזה. ובכלל, בירור הנושא יבהיר לנו מהו לימוד תורה, מה תפקיד האדם בעולם הזה, ועוד. 

לנושא הזה יש גם השלכות מעשיות. גם לפרט, לך ולי ולכולנו, ולחברה מסביב.

אז הבה נמנה את השאלות הדרושות:

א. מהו לימוד תורה?

ב. האם מותר או חובה לעבוד ולהתפרנס?

ג. עד כמה יש חובה להתפרנס? כמה צריך להשקיע זמן וכמה צריך להרויח כדי שאדם יוכל לומר: זהו, עכשו אתפנה ללימודי.

ד. מי שהיתה לו דרך להתפרנס, ואיבד אותה, האם הוא חייב לעבוד קשה יותר ולהיפרד מלימודו?

והנה התשובות:


א. לימוד תורה הוא אחת המצוות החשובות בתורה. בעיקר בגלל הסיבות הבאות:

1. מי שלא לומד, איך ידע מה מותר ומה אסור, מה לעשות ואיך לנהוג, בחייו הפרטיים, בחיי המעשה, במשפחתו? מה תכליתו בעולם, ועוד ועוד?

2. לימוד תורה הוא הצטרפות לשמירת המסורת היהודית והעברתה מדור לדור.

3. מי שמסוגל לזה, יכול לצמוח לתלמיד חכם, והוא מועיל לכל סביבתו ואולי גם לדורות הבאים.

אך מה כולל לימוד תורה? חוששני מאד שמה שמוצע היום כלימוד תורה הוא השקעה של זמן רב בתשואה מעטה.

לימוד תורה צריך לכלול שני מרכיבים חיוניים: ההלכה למעשה. מה החובה שלנו בעולם. זה כולל את סדר ההתנהגות היומיומי שבא לידי ביטוי בסדר אורח חיים, את סדר ההנהגה עם בני אדם אחרים כפי שהוא מופיע בחושן משפט וביורה דעה (אלו שמות חלקים בשולחן ערוך), ועוד. כך אדם צריך לדעת מה הם תפילין ומתי מניחים אותם, מה עושים בשבת, המותר והאסור והחובה, ועוד ועוד. ומה שאינו זקוק לו לחיי המעשה הסדירים,עדיין צריך לדעת איפה לחפש תשובות בשעת הצורך (הזמנתי אינסטלטור, סיכמנו על מחיר, ועכשו הוא אומר שהעבודה יצאה יותר מסובכת ממה שנראה תחילה וצריך עוד כסף. צריך לשלם או לא, וכמה?).

למרבה הצער, אין ספר אחד שמאפשר ללמוד את כל הנושאים החשובים האלו לפי סדר. אבל יש הרבה ספרים שמטפלים בנושאים פרטיים. השקעה של זמן בהכרת הספרים המועילים, היעילים, הברורים והחסכוניים, והשקעת ממון ברכישתם, וקביעת סדר לימוד בהם, תהפוך אדם חסר ידע למי שיודע מה לעשות והיכן לבדוק הלאה. (הרי רוב הנושאים נלמדים בפשטות ולגבי נושאים יוצאי דופן, אז צריך לדעת היכן מחפשים תשובות ואיך מבררים אותן).

המרכיב השני הוא המקורות. זה כולל את התורה שבעל פה, את התנ"ך, את המשנה והתוספתא והמדרשים, ואת התלמוד. ואת מפרשיהם.

זו כמות אדירה של חומר. ולמרבה הצער היא אינה מאורגנת בצורה שיטתית ללימוד. היא גם כתובה בשפה זרה (ארמית) ורחוקה מבני דורנו.

מצד שני, התברכנו בספרי עזר רבים. לימוד שיטתי ומתוכנן מאפשר להקיף את החומר בהשקעה של כמה שנים (כן, כמה שנים. אי אפשר בפחות. אבל זה אפשרי וחובה ומומלץ).

כדאי ללמוד את פרשת השבוע על הסדר עם מפרש ברור, כמו הרד"ק בחומש בראשית. הכלל הוא שאם מבינים אין צורך בעיון במפרש.

כדאי לקבוע סדר יומי בתנ"ך. פרק ליום. אם מתחילים ביהושע וממשיכים הלאה, לומדים הרבה. מומלץ מאד להשתמש במפרש מקיף שמברר את הפשט (להבדיל ממדרשים) וגם מכיר את המחקרים המודרניים בנקודות שבהן הם תורמים ללימוד. עד כמה שידוע לי, כדאי להשתמש ב"דעת מקרא" של מוסד הרב קוק. אך לעיין בפירוש רק כשיש קושי.

יש לקבוע סדר לימוד במשניות. וכאן עומד לרשותנו הפירוש המופלא של קהתי. על טהרת העברית והסדר. לימוד של שתי משניות או, אם אפשר, שני פרקים ליום, מאפשר להקיף את כל המשנה כולה תוך כמה שנים!

תלמוד. כדאי ללמוד עם שוטנשטיין. הם מספקים את הידע הנחוץ להבנת סוגיות, אם כי הם מפרשים בדרך כלל על פי רש"י.  תחילה יש ללמוד את העמוד מהצד המתורגם אך להסתכל בהערות רק בשעה שיש קושי בהבנה. 

אם אפשר, מומלץ מאד ללמוד עם הרמב"ם החדש של מפעל משנה תורה בכרך אחד ולראות כיצד הרמב"ם מסיק הלכה למעשה מתוך סוגיות. זה נותן מבט רחב יותר על צורת הפרשנות והפסק. אין צורך להסתכל במפרשי הרמב"ם. ואם יש קושיות זה לא נורא. מגדירים מה ברור ומה לא וממשיכים.

את הספרים האלו אין ללמוד מ"ההתחלה". צריך להתחיל עם ברכות ושבת וסדר מועד במשנה, ועם סדר נזיקין, בבא קמא, בגמרא. זאת כיון שהלימוד במשנה נחוץ לקנית ידע יסודי ואילו הלימוד בסדר נזיקין בדיני מזיק בבבא קמא קל יותר וקרוב יותר אלינו בגלל שהוא מיוסד על סברות של צדק ויושר.

במרוצת הזמן יש להוסיף סדר לימוד קבוע במדרשי הלכה. לאחר שמסיימים את ששה סדרי משנה כדאי לחזור עליהם עם התוספתא המקבילה. לצערנו הרב אין פירוש מסודר ונוח על התוספתא. אבל אז כבר יהיה ידע שיאפשר להבין לבד.

כאשר חוזרים על הלימוד בשוטנשטיין פעם שניה, וזה יכול להיות לאחר שבע שנים, לומדים את ההערות שלהם ומוסיפים עיון בריף ובראש. בשום אופן אין לעיין בראשונים אחרים (אלא אם כן יש קושיה שמפנים אליה וחשבתם עליה לבד).

לימוד כזה מושקע וסדיר יהפוך את האדם לתלמיד חכם תוך עד עשר שנים. והוא גם מונע בזבוז זמן של עיון בספרים עם מה שמכנים "פלפולים" ומאפשר להתרכז בעיקר.

(בהערת אגב אני מעיר וזו דוגמא שתלמד על כל השאר. במקום ללמוד תוס', לומדים ראש, כשמגיעים לשלב הזה, מפני שהרא"ש בסיכומו על הש"ס, המפתח ומרחיב את סיכום הרי"ף, מביא את עיקרי התוס' כשהם פשט והלכה למעשה לדעתו. לימוד התוס' עצמו הוא, מסיבות רבות, בזבוז של זמן איכות, שאותו ניתן לנצל להשגת רוחב וגם עומק בתורה. וכמובן יש להרחיב בביאור דבר זה וקיצרתי מאד).

עד כאן לענין מהו לימוד תורה הראוי בזמננו. 


_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 08:07 לינק ישיר 

האם מותר או חובה להתפרנס? 

התשובה הברורה היא שחובה להתפרנס. אבל צריך להיות חכם ולבחור מקצוע נוח שבו מרויחים היטב ונותר זמן ללמוד תורה. זה אפשרי, אם כי המוכשרים שישקיעו בבחירה נבונה יצליחו יותר. וזה מילכוד שאין להחלץ ממנו.

ועוד, לימוד מקצוע אינו רק "לצאת ידי חובה" אלא חלק מתיקון העולם על ידי האדם. אחת המטלות שהוטלו עלינו בבריאה היתה "מלאו את הארץ וכבשוה". לימוד המדע, הרחבת הידע האנושי בתחומים אלו, גם הם מצוה, אם כי לא ניתן למצוא את המצוה הזו בתריג המצוות היהודיות כי היא מיועדת לכל באי עולם. ברור שהרופא המציל חיים והחוקר המגלה תרופות תורמים לעולם תרומה אדירה שאי אפשר לסכם במילים. כמובן, רק מעטים זוכים לזה או מתאימים לזה. אבל כל אדם, מן הנהג של האוטובוס המסיע ילדים ללימודם ועובדים לפרנסתם ועד לחוקר באוניברסיטה, כולם ממלאים את חלקם כי החברה האנושית בנויה כך שכולנו תלויים זה בזה. ועל זה אמרו חכמים שאין לאדם להתגדר באומנותו ולא לזלזל בשל חברו, אלא רק, אם זכה לאמנות קלה ונקיה, כמו נוקב יהלומים שבה מרויחים הרבה בקצת זמן, לשמוח בחלקו ולדעת מה עושים עם הזמן הנותר.

צא וראה כי גם האברכים מתפרנסים, אלא שהם חיים על מלגות קטנות ותלויים באחרים.

השאלה היא אם כן איזו פרנסה לבחור. וזה מתחלק לשנים.

א. מי שנמצא בפנים. מי שגדל בחינוך החרדי צריך, החל מגיל בינה (18 ואילך) להתחיל לחשוב על מקצוע לעתיד. יש יוצאי דופן שיכולים להסתמך על מציאת פרנסה בתוך העולם החרדי, כגון ר"מ, רב וכיו"ב. אחרים צריכים לדעת שתוך כמה שנים יהיה עליהם לחפש מקצוע. ואז לרכוש ידע כמו אנגלית, מתמטיקה ועוד.

בכל מקרה, אברך לאחר נישואיו, אם לא הצליח להבטיח לעצמו משרה רבנית, צריך לחפש קורס שבו ילמד מקצוע רווחי. ויש היום אופציות כאלו. וכך נהג להורות הרב שטיינמן עד שגבר עליו לחץ לשתוק (מפי השמועה).

מי שבא מבחוץ, ויש לו מקצוע, יישאר עם המקצוע, ורק יוסיף זמן לימוד לפי התיכנון בפרק הקודם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 08:11 לינק ישיר 

כמה צריך להשקיע בפרנסה?


זו שאלה גדולה וקשה. האברכים שבינינו מתחייבים (לפעמים לא מדעת ולא מרצון) לחיים של איפוק ומחסור יחסי כדי להקדיש את עצמם ללימוד. זו דרגה גבוהה, אבל צריך אדם לאמוד יפה אם הוא בר הכי (=מסוגל, מתאים) לזה. ואם זה הולם את אשתו. וצריך לזכור שהוא דן את ילדיו לחיים של מחסור,  תיסכול וקנאה. האם זה לא יזיק להם? (לפעמים לא, אם הם חיים בתוך קהילה שכולה כזו, וכמובן אם רואים בכך אידיאל).

צריך לזכור שלא הכל מרויחים הרבה. וגם כאשר שני ההורים עובדים יש עניים רבים. אז לפעמים אין ברירה ומוטב להסתפק במועט שבמועט וללמוד תורה.

מצד שני, מי שאפשר לו, ודאי חייב לחלק את זמנו ולעבוד ולהרויח עבור עצמו ועבור משפחתו. או לפחות להבטיח לעצמו מקצוע לימים שיזדקק לכך (וי לו למי שהגיע לפרק בו הוא מחתן ילדים ואין לו לחתנם ומשליך עצמו על אחרים. והמורה לבריות להרגיל עצמן לכך עושה עוולה. וכן, אני מתכון גם לאנשים בזמננו שאחריות הציבור עליהם).

כיון שקשה לקבוע מה נחוץ ומה הם מותרות, וכיון שבזמננו מה שנחשב פעם למותרות (נניח טלפון בבית) הוא חלק מהחיים, אציע חלוקת זמן. הפרנסה האידיאלית היא זו שבה אפשר "ללמוד חצי יום ולעבוד חצי יום" (או הפוך). מי שלא זכה לכך, לפחות שלא יפחת משעתיים לימוד לפי התוכנית ששירטטתי לעיל. והשאר לפי כשרונותיו וסייעתא דשמיא.


_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 08:17 לינק ישיר 

האם צריך תלמיד חכם שהיתה לו פרנסה קבועה בלא מאמץ ואיבד אותה לצאת ולעבוד?

פשיטא! (=פשוט שכן).

צא וראה מהרמב"ם עצמו. שבמשך שנים התפרנס משל אחיו שהיה סוחר באבנים טובות. ורק משמת אחיו נאלץ ללמוד מקצוע ולעבוד. אבל בשנים אלו כבר לא יכול היה לחבר חיבורים וללמד תורה כמקודם.


אז מה היתה המחלוקת בין הרמב"ם לבין שאר העולם בשאלה אם לקחת כסף על לימוד תורה?

הרמב"ם הציג תמונה אידיאלית שלקוחה מהגמרא. בימים ההם, לא נטלו חכמים כסף כלל. הם התפרנסו, לפעמים בקושי רב. היו ביניהם נפחים, שואבי מים, חקלאים, סוחרים שנדדו חודשים רחוק מהבית ומהישיבה, ולפעמים מצאו זמן ללמוד בישיבה רק יום בשנה. לתלמידי חכמים היו זכויות מסויימות כמו למכור סחורה ראשונים בשוק או לקבל פטור ממסים מסויימים. אבל אסור היה לקחת כסף. בקושי התירו לדיין לקחת את המשכורת שהיה מקבל על עבודתו באותה שעה (שואב מים שהיה דיין ביקש ממי שבאו אליו שיעמידו לו שואב מים במקומו כדי לא לאבד את פרנסתו וכדי להבטיח מים לאלו שנזקקו לו).

בדורנו, ומזה דורות, נהגו לקחת כסף: מורי הוראה ורבנים, דיינים, ראשי ישיבות ומורי תורה בכלל, מילדים ועד מבוגרים, תלמידי ישיבות ואברכים. והדברים קל וחומר. אם נתנו מלגות לסטודנטים ותלמידי מחקר, לחוקרים ופרופסורים, לא יתנו לתלמידי חכמים ותלמידיהם?

במה דברים אמורים, שהם אכן ראויים לתפקידים אלו והם לומדים נכון, כפי שכתבתי לעיל, ואינם מבזבזים זמן. בזה נהגו להקל נגד הרמב"ם, וכמדומה שאין לנו דרך אחרת בזמן הזה להבטיח שיהיו גדולי תורה. אבל צריך לדעת שזה לא היתר גורף לכל אדם לשבת, ללמוד ולבקש פרנסה. אם יש יש. אם נותנים נותנים, אבל לא לתבוע מן הציבור שיתנו. (וכן כתב בן ציון כהנא אהובנו באשכול לפני זמן רב).

מי שהיתה לו אפשרות כזו ואבדה לו, אין לו ברירה אלא לחפש פרנסה אחרת. הרמב"ם יכול היה ללמוד להיות רופא בגיל מבוגר. היום צריך הרבה ידע מוקדם, ולכן חיוני להשלים את הידע הראשוני בגיל 20 פלוס ולא יאוחר מזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 08:22 לינק ישיר 

חובה עלי להבהיר כי מה שכתבתי כאן הוא מה שהסקתי אני מתוך המקורות ומתוך הכרת העולם. אך לא ידוע לי על אף אדם אחר שיאמר את הדברים האלו בגלוי ובקול רם. ובכל זאת, אני סבור שמה שכתבתי כאן הוא מיצוי של החובות שהטיל עלינו ה' (וזה ברור מסברה גם כן) ומיצוי של דרך הלימוד היעילה והמומלצת. וההולך בדרך זו מובטח לו שיצמח בעז"ה לתלמיד חכם וגם לא יזדקק, עד כמה שזה אפשרי, לבריות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 08:41 לינק ישיר 

יש שני נושאים נוספים לדון בהם:

א. קיים מושג של יששכר וזבולון, שבו זבולון מסייע ליששכר ללמוד (במקומו או במקביל לו). זו עיסקה (כדאית) לכל דבר, ואין בה שום בעיה.

ב. יש להבחין בין מי ש"מוכר" את הידע שיש כבר בידו (זה האיסור) ובין מי שרוכש כעת את הידע וזקוק לסיוע (זו העיסקה). 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 08:45 לינק ישיר 

מיימוני כתב:
חובה עלי להבהיר כי מה שכתבתי כאן הוא מה שהסקתי אני מתוך המקורות ומתוך הכרת העולם. אך לא ידוע לי על אף אדם אחר שיאמר את הדברים האלו בגלוי ובקול רם.


גם אתה לא אומר את הדברים בגלוי ובקול רם, אלא תחת חיפויו של הניק.

אולי אתה בכלל הרב שטיינמן ? אייקון מתגלגל מצחוק (ירוק).

תוקן על ידי שותפיסוד ב- 30/12/2010 08:48:23




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 09:01 לינק ישיר 

האם הרמב"ם יכול לקבל את המושג של יששכר וזובולון?
לדעתי לא, כי קניית המושכלות היא אישית ואינה ניתנת להעברה.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2010 09:12 לינק ישיר 

*--[if gte mso 9]> *[endif]**--[if gte mso 9]> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE *[endif]**--[if gte mso 9]> *[endif]**--[if gte mso 10]> *[endif]*

למיימוני: ראשית לעניין לימוד תורה הכל מודים כי תכליתו של יהודי היא לימוד התורה וכך אומר המדרש (ב"ר יג , ז) "לא נברא אדם אלא לעמל - אם זכה הוא עמל בתורה, ואם לא זכה הוא עמל בארץ; אשריו לאדם שהוא עמל בתורה".

אם כי יש לשאול האם דרך זוהי הגונה כשילך הוא ללימודו ואנו נעשה כדי לפרנסו? ועד איזה סכום אנו 'חבים' לו? שהרי לאו כל אדם זוכה לשתי שולחנות

מאידך מי ערב לנו שעם פרנסתו יעלה לו עם מעלת הלימוד והריכוז שהיו לו קודם לכן בהיותו בד' אמות של הלכה בישיבה או בכולל?

גם לפי הרמב"ם הרי שפסק : "עושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו - אם לא היה לו מה יאכל; ושאר יומו ולילו עוסק בתורה", השאלה הנשאלת לאור המצב כיום הנדרש לעיסוק בכדי להרוויח מעל 8 שעות כיצד יתקיימו הדברים עם משנת הרמב"ם "מעט" שעל פי כל המפרשים הוא כשלוש שעות עבודה.

וגם אם ימצא אחד החפץ שלא ליהנות מכתרה של תורה הרי שהיא בעיה רצינית מאד שאם החכמים ייהנו כל היום מיגיע כפיהם – כיצד יהפכו לגדולי הדור? מי יהיה דור ההמשך של עם ישראל? ולכן המנהג הוא שרוב הת"ח כן מתפרנסים מהציבור.

לבעלבעמיו: הרמב"ם כן קיבל את המושג של יששכר וזובולון? שהרי כך נהג עם אחיו אם כי יש הרבה לדון בזה הרי שלא הזכיר זאת בספריו בשום מקום. ויש שיאמרו שאחיו ר' דוד שכר בממונו של הרמב"ם. אך אם כן כסף מנלן? בהתחשב בעובדה שהרמב"ם היה סגור ומסוגר כ10 שנים לכתיבת הי"ד.  




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2010 09:15 לינק ישיר 

אש
דבריך אינם בהכרח מבוססים, מה אתה יודע על היחסים בין הרמב"ם לאחיו? שמעתי פעם ממישהו שבדק מסמכי גניזה שהרמב"ם היה מנהל העסק ואחיו היה הנוסע בדרכים.
מנין לך שהרמב"ם היה מסוגר עשר שנים? ממקורות בני הזמן או ממסורת מאוחרת? אולי הרמב"ם בזמן עבודתו הפריש לקרן השתלמות שממנה הוא חי אח"כ עשר שנים?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2010 09:18 לינק ישיר 

באגרתו לר' יהונתן הכהן מלוניל (הובא באגרות הרמב"ם, מהדורת שילת עמוד תקב) הוא כותב: "וכמה טרחתי יומם ולילה כמו עשר שנים רצופות בקבוץ חיבור זה...". כלומר עשר שנים ארכה לו כתיבת הי"ד החזקה. וראה עוד שם (עמוד קצח).  



תוקן על ידי אש2618 ב- 30/12/2010 09:25:19




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2010 09:18 לינק ישיר 

*--[if gte mso 9]> 800x600 *[endif]**--[if gte mso 9]> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 *[endif]**--[if gte mso 9]> *[endif]**--[if gte mso 10]> *[endif]*

באגרתו לר' יהונתן הכהן מלוניל (הובא באגרות הרמב"ם, מהדורת שילת עמוד תקב) הוא כותב: "וכמה טרחתי יומם ולילה כמו עשר שנים רצופות בקבוץ חיבור זה...". כלומר עשר שנים ארכה לו כתיבת הי"ד החזקה. וראה עוד שם (עמוד קצח).  




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2010 09:24 לינק ישיר 

היכן כתוב שהסתגר?
בבקר הלך לבית כנסת, בצהרים היתה הפסקה קצרה לקבלת קהל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2010 09:25 לינק ישיר 

אש

יפה שאלת.

השתדלתי לדקדק בדברי, שהם אמנם ארוכים. ואסכם את הנקודות שעונות לשאלותיך וגם אוסיף.

א. המדרש המשבח את התורה כתכלית האדם יכול להתפרש בדרכים שונות. אפשר שכוונתו שהתורה היא אמצעי, ואמצעי חשוב וכמעט שאי אפשר בלעדיו כדי להגשים את תכלית הבריאה.

ואפשר שהוא מייחס לתורה לא רק השפעה תועלתנית על חינוך האדם והחברה אלא מעבר לזה.

כיון שהדברים ניתנים לפרשנויות אחדות ולא חד משמעיות, צריך לדון בו בנפרד. בכל אופן ודאי שהוא בא להמליץ על לימוד תורה וזה העיקר.

ב. האם הגון לתבוע מאחרים שיתנו עבור לימוד תורה של היחיד? הבאתי בשם בן ציון כהנא, מחכמי הפורום, שאין זה ראוי. אבל ודאי שלא גרע לימוד תורה מכסף לאוניברסיטאות. ובמה דברים אמורים, שיש באמת התקדמות, תוכנית לימוד, מבחנים (לאו דווקא בכתב) ועוד.

ג. הזכאים לכך מסתבר שצריכים לקבל מלגה שמאפשרת חיי לימוד בלבד. ולא גרעו מחוקרים ופרופסורים. אבל לא כל אדם ראוי לזה, למרות שכולנו רוצים בכך. ובזה אנו מקילים נגד הרמב"ם, שאסר לעשות זאת, והולכים אחרי מנהג העולם בזמננו, בתחום האקדמיה.

רק זאת יש לדעת שאדם שמתפרנס זוכה לאיזון פסיכולוגי שהאדם שחי כל העת על חשבון אחרים בלי מאמץ לפרנסה מתקשה לזכות לו. 

ד. בפרשנות שרוצה להוציא מסקנות מעשיות מן המקורות, צריך להבין את הטעמים והסברות וליישמן למציאות של זמננו. מסקנתי שלי הובאה לעיל בסגנון של "עובדים חצי יום ולומדים חצי יום" וכל אחד לפי יכולתו. כמדומה שברוב העבודות היום עדיין אפשר ללמוד שעתיים שלוש ביום. ויש גם שבתות. (ויש גם משפחה שאין להתעלם ממנה, אבל לא ארחיב בנושא זה בינתים).

ה. יתכן שיש מי שלא ירצה ליטול כסף אלא להתפרנס וכך ללמוד, וזו שאיפה ראויה. ויתכן שנאמר לו אנחנו, או שראוי לומר לו, שכן ישב וילמד ויטול. אבל אלו דוגמאות יוצאות דופן באמת.

וכן כתבתי שגם הרמב"ם נטל מאחיו ואילולא כן, לא היו לנו משנה תורה וספרים אחרים.

***

שותף סוד וכולם

יש לברר היסטורית מה היה "הסכם יששכר וזבולון" וכיצד זה מיושם בזמננו, אם בכלל. כרגע לא אוכל להרחיב בדבר ואולי מאוחר יותר.

***

בעל בעמיו

כתבת שלא ניתן ליישם הסכם יששכר וזבולון כי קנית המושכלות היא פרטית. אני משער שכוונתך שהזבולון התורם לאחיו לא יקבל באמת שכר רוחני כי שכר כזה, לפי הרמב"ם לפחות, הוא התפתחות אישית ורכישת ידע. ולשיטות אחרות שבהן הגמול בעולם הבא ולפעמים כאן בעולם הזה הוא שכר מסוג אחר, זה כן יכול להסתדר.

מסתבר שאתה צודק.

אך ההסכם לא מיועד להעניק עולם הבא לזבולון כמו לאפשר צמיחת תלמידי חכמים יחידים גדולים כפי שכתב אש. ועוד, נאמן הוא בעל מלאכתנו, האלקים, שישלם לנו שכר, גם אם הרמב"ם סבר שהעולם הבא הוא רק מושכלות פילוסופיים. (אני יודע שבחרתי בניק "מיימוני" אך דווקא משום כך איני מחוייב לדגול בכל מה שסבר הרמב"ם אלא בדרכו לעיין ולהכריע לפי האמת).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2010 09:26 לינק ישיר 

אתה מערבב בין התקופות חיבור הי"ד היה הרבה זמן לפני פירסומו כרופר



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם הרמב"ם מורה לת"ח לפרוש מלימודו לצורך פרנסתו?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 21 22 23 לדף הבא סך הכל 23 דפים.