בית פורומים עצור כאן חושבים

פירוש בית הלוי קשה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/2/2012 16:38 לינק ישיר 
פירוש בית הלוי קשה

 

בעבור זה

"רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם?". רשע זה הוא מהאפיקורסים המתחכמים ואומרים טעמים למצוות, ואחרי שממציאים איזה טעם שאינו שייך בזמנים אלו יאמרו שכבר נתבטלה המצוה וחיובה, חלילה, וכמו כת הרפורמים המשובשים בדעתם... וכך אומרים למשל שכיום בטל קרבן פסח, שהיה שייך רק בעבר כדי לבטל את העבודה-הזרה שהיו ישראל משוקעים בה במצרים וכדו'.

ועל זה אנו משיבים ואומרים שאמנם נכון הדבר שבפסח שעשו ישראל אז במצרים היתה הוראה לביטול עבודה-זרה שלהם, אך יש לדעת שגם במצוות שאנו יודעין בהם טעם – כמו במצה "על שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ", ומרור לזכר שמררו המצריים את חייהם, ופסח על שפסח על בתיהם – מכל מקום אין זה עיקר יסודה של המצוה, אלא רק טעם מדוע אנו מקיימים מצוה זו, שלא נהיה כפויי טובה, אבל עיקר יסודה של המצוה אינו בגלל מה שהיה במצרים, שהרי "התורה קדמה לעולם וגם קודם העולם היו המצוות כתובות בתורה! אך האמת היא שמצוות אלו לא נצמחו מגאולת מצרים, אלא להיפך שבזכות מצות פסח ומצה ומרור שיש בלילה הזה צמחה הגאולה ממצרים בלילה זה.

וזה מה שמשיבים לרשע "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" – לא בעבור שיצאתי ממצרים אני עושה את המצוה, אלא להיפך; בעבור מצוות אלו התחדשה לנו יציאת מצרים. כלומר, שבזכות פסח ומצה ומרור שיש בלילה זה זכו להגאל ושלא הספיק בצקם להחמיץ, וכן זכינו לבטל עבודה-זרה של המצריים בפרהסיא. וכן הדבר בכל טעמי המצוות, שלא בשביל הטעם נעשתה המצוה, אלא להיפך שבעבור המצוה בא הטעם. ובזה נסתרו טענותיו של הרשע שכשבטל הטעם בטלה המצוה חלילה. אלא המצוה בעצם יסודה היא חוקה שלא נודע לנו עיקר טעמה והיא קיימת לעולמים בלא הפסק.

'בית הלוי' פרשת בא


הפירוש הזה סותר את פשט הפסוקים שמדובר בזכרון ליציאת מצרים.
כמו כן מה המשמעות של המצוות האלה לפני שנוצר העולם?
האם בגלל שיש מצוות כאלה בתורה גולגלה ההסטוריה שאבותינו ירדו למצרים?
מישהו מוכן להסביר לי מה עומק כוונתו.




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/2/2012 16:39 לינק ישיר 

ברור ששומעים כאן נימה של בריסק.
אך איך נפרש את דברי חז"ל שהובאו ברש"י שלט אפה למלאכים מצות כי הם באו בפסח?


תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/02/2012 16:41:01




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/2/2012 17:38 לינק ישיר 

הדברים מופיעים ברמז כבר ברמב"ן וכן אצל הראי"ה.
ההנחה כאן היא שלמצוות יש טעם עליון, והאירועים ההיסטוריים רק שותלים את המצוות בהיסטוריה. כעת אנחנו אוכלים מצה זכר ליצי"מ, ויש לנו בית יד לאחוז במצווה, מה שלא היה ללוט שאכל מצות לפני יצי"מ. אבל זה לא הטעם השורשי של המצווה (שהוא היה קיים גם בזמן לוט).
ועל דרך המקובלים, למצוות שתלויות בזמן יש ערך שנוגע לציר הזמן עצמו, ולא לאירועים שקורים על פני ציר הזמן. וכעין זה הסבירו כמה אחרונים (דומני שרידי אש, וכן שמעתי פעם מר"א וייס) את דברי הרמב"ן קידושין לד שספירת העומר אינה מצוועשהז"ג. הספירה תלויה באירועים (פסח ושבועות) ולא בזמן עצמו.
ובאמת אם תחשוב תראה שגם ברכתה מזון היא מצוות עשה שהז"ג, שהרי החובה לברך היא רק בזמן שאני אוכל. ההבדל הוא שהאכילה אינה מהותית לזמן אלא אירוע שקורה בזמן כלשהו. מצוות שהזמן גרמן הן מצוות שתלויות בזמן עצמוו לא באירועים שמתרחשים על פניו, וכנ"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2012 19:39 לינק ישיר 

ר' אברהם בן הרמב"ם הסביר את מאמר חז"ל 'אמר רב קיים אברהם כל התורה כולה' שהאבות השיגו את מטרת המצוות כאילו הם קיימו את כל המצוות, כגון הם האמינו בבריאת העולם כאילו שמרו את השבת, והגיעו אל הקדושה ע"י צמצום במאכל, וכן בשאר המצוות. ללר' אברהם כנראה היה ברור שאברהם אבינו לא אכל מצות.
המקור הוא בקטע גניזה שפרסם יוסף ינון בדעת תשס"ג.



תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 07/02/2012 19:40:13




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/2/2012 20:34 לינק ישיר 

הרב מיכי,

1) נדמה לי שיותר מדויק מלדבר על "טעם עליון" לדבר על תכלית כשלעצמה, כלומר מצוות ה' היא התכלית. וכל הטעמים אינם אלא הדרכים השונות שבהן הקדושה הגלומה במצווה יוצאת אל הפועל ומאירה את האדם והעולם במוסר ובטוּב ובירת שמים. וכשטעם מסוים בטל יימצאו לקדושה דרכים אחרות לצאת בהן אל הפועל בטעם חדש (ואם כבר הזכרת את דברי ראי"ה מצורף קישור למעוניינים:
אין המצות מיוחסות אל טעמיהן בתור סמני זכירה מלאכותיים כ"א בתור נושאים פועלים )

2) דומני (אם כי איני זוכר בוודאות) שהחילוק של השרידי אש הוא בין מצוות שיש לעשותן בזמן מסוים (כגון תקיעת שופר) לבין מצוות שהזמן הוא התוכן של המצוה (כמו ספירת העומר שסופרים בה את הזמן). לא לגמרי ירדתי לסופו של החילוק, אבל את מה שכתבת אתה אכן כתבו כמה וכמה אחרונים (ומתבססים בדר"כ על הטורי אבן במסכת מגילה).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/2/2012 21:41 לינק ישיר 

 

בעב

לא ברורה תמיהתך. אם לא כביה"ל קשה שעדיין לא נולדה העובדה (יצ"מ) וממילא לא נתחייב מישהו במצווה שהעובדה הולידה. לביה"ל המצווה עומדת בפני עצמה.

אולי התכוונת לשאול-  שהרי מי שלא אמר ... מצה זו ...על שום שהוציא הקב"ה (לשון עבר)... לא יצא, ולוט היה צ"ל ע"ש שיוציא (עתיד) ותימה אם בבריסק מסכימים לשינוי הלשון. גם זה לא קשה כי לביה"ל יש "שני דינים" בקיום, הטעם המרכזי שאינו תלוי מעשה וזה מחייב את לוט והטעם מדוע אנו מקיימים, וזה אינו בלוט, ואמירת שלשת הדברים הינה מצד הדין השני



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/2/2012 21:56 לינק ישיר 

לא לזה התכוונתי, אבל נניח כדבריך. מדוע צריך לומר מצה זו, הרי גם אם היינו נשארים עבדים במצרים ובצקם של אבותינו היה מחמיץ, היינו אוכלים את המצה.
ובעשרת הדברות בפרשת ואתחנן:

וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְ-הוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת

ולא חסרות מצוות שנאמר בהן למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, אז לבנות על סמך בעבור זה, שגם אם פירושו כדברי בית הלוי, הוא עדיין מקור יחידאי, צ"ע.
ובשלמא, אם בית הלוי היה מקובל, יש אולי מקום לדברים, אלא שגם אז יש לשאול מדוע לפני יציאת מצרים אכילת מצות היתה וולנטרית ואחריה חובה (כדברי הרמב"ם על גיד הנשה), אבל כבריסקאי, מאי טעמא?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2012 00:34 לינק ישיר 

ליאור, קשה לי לקבל שהמצוות הן ערך לעצמו. לכל מצווה אמור להיות טעם, כפי שהאריך הרמב"ם ב'מורה'. ואם הטעם הוא לא יציאת מצרים, מסתמא ההנחה היא שיש איזשהו ערך אחר, שאינו תלוי בהיסטוריה (בין אם הוא עליון ובין אם לאו).
לגבי השרידי אש אינו תח"י כעת. אבל אני זוכר שראיתי זאת אצל אחרונים וששמעתי מפי רא"ו (עוד לפני שפקע שמיה בעולם).


בעל, הרמב"ם לא כותב שגיד הנשה לפני מעמד הר סיני היה רשות. טענתו היא שאחרי מתן תורה אנחנו מקיימים זאת רק מחמת הציווי בסיני ולא מחמת הציווי שלפני כן. אגב, זוהי מחלוקת תנאים, גם לשיטתו.
ועוד, האם זה רק דיוק בפסוק כפי שכתבת? התורה עצמה כותבת בתחילת הפרק שם "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים וכו' ", וכל זה נאמר בר"ח, הרבה לפני ליל היציאה. כלומר החיפזון (שבגללו לא הספיק בצקם להחמיץ) לא היה כתוצאה מהמרדף של פרעה אלא עניין עצמי. וכנראה המרדף נגרם על ידי הרצון להכניס את החיפזון לתוך ההיסטוריה, וכדברי בית הלוי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/2/2012 00:57 לינק ישיר 

מה שהביאת הוא רק ההתחלה ממה שאביא כאן:



שיר השירים (ב', י' - י"ג) ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו. הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך.
והנראה בביאור הפסוקים אלו, דהנה איתא בבראשית רבה דהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא ע"ש, ואמר הגר"ח זצ"ל דהנה אנו רואים שכל חוקי התורה מתאימים להנהגת העולם, כמו לא תרצח ולא תגנב, שרציחה וגניבה הם חורבן העולם, וכמו"כ מאכלות אסורות דאיתא ברמב"ם שהם מזיקים לבריאות האדם, ולכאורה הדבר הוא שמכיון שרציחה וגניבה הם חורבן העולם וכדומה, לכן אסרה התורה לעשות כן, אבל האמת הוא להפך, שמצד הנהגת הועלם היה יכול להיות ההיפך, שרציחה וגניבה הם יהיו קיום העולם, ואך מפני שהקב"ה הסתכל בתורה, וחוק התורה הוא שדברים אלו אסורים המה, ברא את העולם באופן זה שהנהגתו היא שחורבן העולם יהיה אם ירצחו ויגנבו וכדומה.
והגרי"ד זצ"ל הוסיף עפ"ז, דהנה מצינו במצוות שהם לזכר יציאת מצרים, ולכאורה הדבר הוא שמפני שהיה יציאת מצרים לכן נצטווינו במצוות לזכר בהם את יציאת מצרים. אבל האמת היא להיפך, שמפני שמצוות אלו צריכות להיות זכר ליציאת מצרים, לכן הוא דהיה יציאת מצרים והבן זאת. והנה איתא בסנהדרין י"א ב ת"ר על ג' דברים מעברים את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה, ובפירש"י דב' פעמים נינהו, דאביב היינו דלא בישלה התבואה ומעברין משום דכתיב בחדש האביב, ופירות האילן היינו אם מתאחר בישולם ומעברין משום ביכורים, ותקופה היינו דמתעכבת תקופת תמוז ומעברין משום דאין נופלת תקופת תשרי עד עבור החג, ע"ש. אבל ברמב"ם פ"ד מהלכות קדה"ח הלכה א' מבואר דעיבור השנה הוא משום שנאמר שמור את החדש האביב שיהיה חודש זה בזמן האביב, ולולא תוספת החודש הזה הפסח בא פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים, ולכן לדעת זה יש ג' סימנים הנ"ל, אביב, פירות האילן ותקופה, שהם סימנים בחודש האביב, וכל שהסימנים האלו ישנם, הטעם דמעברין משום קרא דשמור את חדש האביב עיי"ש ודו"ק.
ולפ"ז הנה לכאורה היה אפשר לומר דלמה צריכים שפסח יחול בחודש האביב מפני שבחדש האביב יצאו ממצרים, אבל האמת הוא להיפך, מפני שדין הפסח לחול בחודש האביב, לכן סיבב הקב"ה דיצאו ממצרים בחדש האביב, וזהו דמבואר בפסוק הנ"ל "ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך", וזה קאי על יציאת מצרים (כמבואר בפרש"י) "כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו", והיינו דסימן התקופה ישנו כבר, דחדש האביב הגיע, "הנצנים נראו בארץ וגו'" והיינו סימן האביב דישנו כבר וחדש האביב הגיע. "התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח" והיינו סימן השלישי דחדש האביב הגיע, דהוא פירות האילן, ומסיים "קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך", דכיון דסימנים אלו מראים דחדש האביב כבר הגיע, הרי הגיע כבר זמנך לצאת ממצרים, משום דדין הפסח צריך להיות בחדש האביב וע"כ עליך לקום ולצאת כבר.




ביכלל  בבריסק עשו חגיגה עם היסוד הזה של איסתכל באורייתא וברא עלמא(מחר אביא כאן עוד דוגמאות), והפכו את כל המושכליות לאייזה יסודות משולליי הגיון בעצמותם המוחלטת, וכול תוקפן הוא רק מהתורה(כמו שתיראה במה שהבאיתי כאן , שאפילו לא תירצח ולא תיגנב הם היו יכולים קיום העולם ורק התורה היא המחייבת חורבנם, ואפילו יצאו ממיצרים באביב כי דין הפסח באביב ולכן סובב יצי"מ לאביב). אית"ל בריסק נהיו כאן פילוסופיים מאוד, והאמת שיש כאן אייזה גרעין אמת פילוסופיית, שאיין לדברים משמעיות אמיתיית מחמת עצמם המוחלטת, והכול הוא רק מפני שכך ניבראו(והיה יכול להיות כל צורה אפשריית אחרת), ואת תוכניות הבריאה ייחסו להתורה, בשם המדרש של איסתכל באורייתא וברא עלמא.

איין לי זמן כרגע להאריך בזה, אבל האבסורדיות בזה, היא לא בעצם הרעיון, שכפי שכתבתי, הוא נכון בעצם. אלא בזה שהם היפכו וסירסו הכול, היינו שתחת שיאמרו בסיידר הכול כאן הוא לא במוחלטות בעצם, אלא בבריאה שהוחלט עליה שכך היא מבלי שיהיה לנו אייזה שייכות לשורש הסיבה(וכפי שאני טוען כאן אייזה זמן, שבמה שהוא מוחלט איין לנו כל אפשריות השגה. אבל הם הלכו ואמרו, שיש אייזה השגה ומה היא ה'תורה', והתורה הזאת משוללת מהסיידר וההגיון שניראה כאן (זה מזכיר לי את מה שראיתי בתחילת האשכול 'לומדת לומדת ערונות האמונה'  שמישהו הביא אייזה הרצאה מוסלמיית שחקרו האים הקוראן ניברא לפני העולם, או שהקוראן לא ניברא כלל אלא הוא קדום כמו הבורא, ניראה שבבריסק) .



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2012 01:15 לינק ישיר 

דייר היקר:

מכאן נבין אייך דרך חכמינו בכל הדורות,
שהחכם מבין את עומק המצוות הוא לא צריך את הטעם הראשוני, מספיק לו הטעם העכשוי בכדי להמשיך את הטעם או לבטל את הטעם הראשוני,

לדוגמא: כמו שמשה ריבנו ראה שבלי הצגת מעמד הר סיני האנשים לא יבינו לבד את עשרת הדיברות,
כך הבית הלוי וכל קודמיו עשו, כלומר היום יש כופרים מופקרים, אז נלמד הפוך מהפשט של אז, העיקר לבטל את הכפירה המופקרת של היום,

דווקא מדרך לימודם של חכמינו בכל הדורות אנו רואים אייך הבינו את דרכו של התורה,
במילא לא קשה דבריו של הבית הלוי ודברי חכמינו בכל הדורות בזו הדרך,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/2/2012 07:44 לינק ישיר 

 

בעל

1.       אז מה כן התכונת?

2.       צ"ל מצה זו בגלל ה"דין" השני שנזכר בדברי ביה"ל "אלא רק טעם מדוע אנו מקיימים מצוה זו, שלא נהיה כפויי טובה" והוא לא רק טעם אלא דין נוסף לדין הבסיסי ומצריך אמירה.[לא שניחלא לי בהסבר של ביה"ל, אבל אני יוצא מההנחה שהוא בכלל איננו טיפש כפי שמנסים להציגו]

3.       "למען תזכור" וכדו' יתפרשו לדבריו כציון הדין השני (הראשון כפי הנראה מידי פשוט מלהזכירו)

4.       כבריסקאי אולי טמונה כאן ההשקפה שלא לנו לחפש טעמים. די לנו בצווי ואינו מחפשים "למה" אלא "מה כתוב כאן" [כאשר לפעמים, להוותנו אולי, התורה נותנת טעם שהוא דין נוסף] ויש "מחייב" של צווי התורה גם ללא התחשבות בעולם הריאלי

 

הרב מיכי

הרמב"ם באמת היה משוכנע שהטעם הוא הגורם לחיוב? וגם אם כן – האתה משוכנע?  קצת מוזר שבהשקפה הסטורית ארוכת מבט טעם מצוות הקרבנות, למשל, יהיה בעוד X  שנים יותר זמן בלתי רלוונטי מאשר היה רלוונטי, וגם בזמנו של הר"מ כבר הסתמנה מגמה של צמצום הרלוונטיות שלו.

 

תו"ד

ומה עם האמירה  בגמ' בר"ה שיצאו בניסן בכושרות בחודש נח למסע?

ועוד - נח מאוד להביא רציחה כהוכחה שהטבע מתאים לתורה, אבל יש ערימה של מצוות שאינן מתאימות. ואם הכוונה רק לומר שהחים מאפשריים קיום התורה (כפי שהבינה לומדת באשכול סמוך) - היא מיותרת, המציאות מוכיחה
אגב לשיטה זו בוודאי שאין מוסר טבעי ושמעתי מפי ת"ח בירושלים שתמה אם כן מדוע נענשו עמון ומואב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. יש מצווה כזו? ("מבשרך... הידוע של בריסק?)




תוקן על ידי תלמידטועה ב- 08/02/2012 07:48:46




תוקן על ידי תלמידטועה ב- 08/02/2012 07:52:50




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2012 07:51 לינק ישיר 

איני מסכים אם כל מה שמובא כאן(להלן בהמאמר, ביפרט אם זה שיש
ערכים מוסריים נעלים בעצם, ויש כאן חקירה גדולה שאכמ"ל, וגם אינני מסכים אם
זה שהעבודה צריכה להיות בריגשיות וכו', וגם זה יש חקירות גדולת שאכמ"ל),
אבל רק למען יוסבר מה ביין שתי שיטות(מה שהבאיתי אמש מבריסק,
לעומת מה שיובא כאן מ***), אייך להסתכל על המאמר 'איסתכל באורייתא וברא עלמא',
אני מביא המאמר הזה. וכל אחד יבין מה כוונתי לומר.


איתא בחז"ל - קוב"ה איסתכל באורייתא וברא עלמא. 
הקב"ה הסתכל בתורה ולפי זה ברא את העולם. ובמדרש -
ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח) - התורה אומרת
אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. האומן אינו בונה מדעת עצמו,
דיפתראות ופנקסאות יש לו... כך הקב"ה מביט בתורה ובורא את
העולם (בראשית רבה א-ב).
והנה ביארנו במקו"א (קובץ תורתי בקרבם חג השבועות תשנ"ט) שחכמת
התורה אין שורש עניינה בכדי שהעולם יהיה מתוקן ונוח לבריות, שהרי
התורה היא חכמת קודש שמיימית אלוקית, ולא תורת ארץ מדינית.
וכגון מה שגניבה אסורה אין זה משום שבגין כך מתקלקלים סדרי
העולם ומשתבשים תכניות הבריות, אלא משום שגניבה היא בעצם
עוולה ודבר מושחת, ושלילתה הוא ערך עליון העומד בפני עצמו, וזה
הטעם שמחמתו אסרה תורה את הדבר. ועיין שם שביארנו שזוהי
הכוונה במאמרם ש'התורה קדמה לעולם' (שבת פח:), כלומר שמשפטי
התורה ומצוותיה לא באו אחר בריאת העולם במטרה כדי שיהיה העולם
מתוקן באופן טוב ונכון, אלא להיפך התורה קדמה ונבראה בטרם
בריאת העולם, ומצוותיה הם ערכים קדושים קדמונים ונעלים, שהם
נכונים מצד עצמם גם אלמלא היה העולם, והעולם כולו אינו אלא היכי
תימצי שהערכים הללו יבואו לידי ביטוי בפועל.
וזה עומק הכוונה במאמרם הנ"ל - 'איסתכל באורייתא וברא עלמא',
כלומר שהקב"ה ברא את עולמו בצורה שימצא בו המון אופנים
והזדמנויות, ועל כל צעד ושעל מזדמנים לאדם נסיונות ואתגרים שיוכל
לבוא בהם לידי קיום ענייני המצוות על ריבוי פרטיהם.
ונראה שגם מה שאנו רואים שהעולם נעשה משובש ומקולקל על ידי
החטאים, ותיקונו ושלימותו הוא דווקא בהנהגה ישרה על פי התורה,
הרי זה משום שהעולם נברא לפי הכללים של התורה. וגם זה כלול
בכוונת מאמרם 'איסתכל באורייתא וברא עלמא', כלומר, שהקב"ה
סידר וברא את סדרי העולם שהם יתאימו על פי מה שכתוב בתורה,
וברא סוג עולם כזה שתיקונו ושלימותו והצלחתו תהיה אך ורק כאשר
ינהגו בו לפי התורה. ובכל חלקי הבריאה קבע הבורא שיהיו תואמים עם
סדר החיים של היהודי כפי שהתורה מתווה עבורו.
ולדוגמא, מכיון שכתוב בתורה לא תגנוב, משום שגניבה הוא בעצם
דבר מושחת, לכן ברא את העולם באופן זה שאם יהיה בו מעשה גניבה
יהיה משובש והעולם יחרב ויהרס. כי מצד הבריאה עצמה לא היה זה
בהכרח שייברא באופן כזה, כי הקב"ה היה יכול לברוא עולם שאינו
נהרס ומשתבש מגניבה ועושק.
וכמו כן מכיון שחסד הוא מצוה בתורה, ערך נעלה ודבר טוב כשלעצמו,
לכן ברא את העולם באופן שעל ידי מעשי חסד יבנה העולם, ('עולם
חסד יבנה') וכאשר הבריות עוסקים בחסד, אזי הדבר מסייע לבנות את
העולם לשכללו ולהצליחו.
והיינו מה שכתוב 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום' (משלי ג,יז),
כלומר שאין הכוונה שזוהי הסיבה ללכת בדרכי התורה בכדי שיהיה
לאדם נועם ושלום למען שלוותו בעולם, אלא זו תוצאה ממה שהעולם
נברא על פי התורה. שמשום כך, דרך התורה, מלבד המצוה ללכת בה, יש
בה דרך אגב, גם תועלת ונועם ושלום לאדם.
[אמנם מעתה אחר שכבר נברא העולם באופן כזה, נתוסף גם דבר זה
כסיבה לקיום המצוות והליכה בדרך התורה, משום שבכך עולמו של
הקב"ה מתכונן ומתקיים ביתר שלימות וטובה.]
*
ויש עוד אופנים שנכללו במאמר חז"ל זה. כגון מנוחת השבת, שמלבד
המצוה, הוא נצרך מאד לאדם. והרי וודאי שאין צורך זה הטעם למצוה
זו, אלא להיפך, שמכיון שיש בתורה עניין של שבת, שחלה על האדם
חובת מנוחה, מטעם שה' שבת ונפש ביום השביעי, משום כך 'איסתכל
באורייתא וברא עלמא', שאכן נפש היהודי הרוממה, תהיה בנויה באופן
כזה שהיא זקוקה למנוחה פעם אחת בשבעת ימים, ובלא זה תהיה נפשו
חסרה ופגומה.
וכמו כן כל המועדים, מכיון שיש מצוה לשמוח ולחוג בהם שלש פעמים
בשנה, הרי משום כך נברא האדם באופן שנצרך לו לשמוח ולחוג שלש
פעמים בשנה, ובלי זה נפשו מחוסרת ועגומה.
ונראה שאפילו מצוות דרבנן אחר שתיקנו אותם, הם משלימים את
נפש האדם, וכגון מה שתיקנו בפורים 'חייב אינש לבסומי עד דלא ידע',
אזי מני אז האדם נצרך פעם אחת בשנה לעניין זה של שמחה נפרזה עד
דלא ידע. ונעשה צורך זה רק מאז שתיקנו כן, שכן דרך העולם שמשתנים
מצבים וצרכי הנפש של האדם מדור לדור. ואפשר שגם זה נכלל במה
שדרשו חז"ל בכתוב 'לא-ל גומר עלי'. [ומסתבר שאפילו דברים קלים
של הנהגות ומנהגים, מאז שנתקנו הם כבר חלק מסדר החיים הנכון,
שה' סידר את העולם על פיו. ואין שום דבר שהוא קטן מדי כלפי שמיא,
והיפלא מה' דבר, וכשם שנבראו אלפי מינים יתושים ונמלים וכל אחד
מהם עם כל מיני שרטוטים ואיברים וכנפיים שונים זה מזה.]
ולפיכך מי שאינו מקיים את מצוות השבת כראוי בעונג ובקדושה,
ואינו מביא עצמו למנוחה אמיתית ויישוב הדעת עם כל הרגש, אזי נפשו
מחוסרת, וגם אם אינו מרגיש חסרון ואינו יכול לזהות בעצמו שום פגם,
אבל באמת הוא כבר לא מושלם כי חסר לו משהו. וכמובן שמי שיש לו
חסר בשלימות קומת נפשו, אזי נמנע ממנו להמשיך על עצמו רוממות
והשראה של קדושה, וכל ענייני רגש הבנה והשגה. כי רק מי שכוחות
נפשו פועלים כהלכה, יכול להגיע לרוח הקודש ולכל העניינים הרוחניים
והנפשיים.
וכן מי שאינו שמח ברגלים מלבד העדר המצווה, חסר לו שלימות
בנפש. ומי שאינו 'עד דלא ידע' בפורים קיים חסר בנפשו גם אם אינו
יודע להצביע עליה בבירור. וכך בכל פרט בחיי היהודי על פי התורה, יש
בחינה זו של 'איסתכל באורייתא וברא עלמא', ורק כאשר מתנהגים
בדיוק על פי המתכונת של התורה אזי החיים מתוקנים ובלי זה הם בלתי
מאוזנים. וכל שכן שאם נכשלים בחטא שאז נעשים לגמרי משובשים,
כלומר שכל החטאים מלבד עצם חומרתם גם יוצרים קלקולים בנפש
וטמטום הלב, וכמו שאמרו - עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם
(יומא לט.).
והנה האדם החי באופן נכון, כאשר עוסק בקיום המצוות כראוי עם
התרגשות מהשי"ת, וקורא קריאת שמע עם התפעלות הכובשת את
לבו, ועומד לפני המלך בעמידה נכונה בריכוז כל כוחות הנפש, ועושה
שבתות ומועדים ברוממות ובקדושה, וכו'. אזי נפשו מקבלת את כל
החלקים הדרושים לה, כי נפש היהודי נבראה מלכתחילה באופן שהיא
חכמה ומוסר
איסתכל באורייתא ח תורה ודעת גליון 129 ' חודש תמוז שנת תש"ע
זקוקה לתנועות הנפש הללו, כל העניינים וכל המצוות בונים את נפשו,
ועל ידי כך קומת אישיותו מתוקנת ומאוזנת. ומעתה הוא מוכשר לקלוט
רוח הקודש ואישיותו פורחת ומלבלבת. אבל מי שלא קלט בקרבו את כל
ענייני המצוות עם מלוא רגשותיהם אזי נפשו אטומה וכפופה והוא רדום
ומנומנם ובוודאי שאינו זוכה להשראה של קדושה, דביקות בה' והשגות
נעלות.
ורואים זאת בעליל, שאכן הצדיקים נפשם עירנית ופתוחה לקלוט
ולהרגיש, חייהם חיים תוססים במלואם, ומשיגים ומרגישים עניינים
עמוקים ועדינים ביותר, והם מלאים ברגשות קודש ודבקים בה', מעין
העולם הבא.
*
והנה כשם שנפש האדם נבראה באופן שהמצוות נצרכים לשלימות נפשו
ורגשותיו, ואם יעסוק בהם כראוי הם ימלאו כל חסרונותיו ויהיה מושלם
ומתוקן מכל צדדיו. באותה מידה צריך זהירות לא לבזבז את תשוקת
הנפש למצוות ולמלאותה בעניינים חיצוניים של עוה"ז, שבכך הוא
מחטיא את המטרה, וכאשר יגיע אל המצוות שוב הוא כבר שבע ואינו
מקיים אותה "לתאבון". וכשם שמצינו שאסור לאכול מצה בערב פסח,
בכדי שאכילת המצה תהיה לתאבון, כך בכל המצוות קיומם הנכון הוא
כשעל ידם מתמלא החיסרון בנפש והתשוקה לרגש מסוג זה. וכגון אם
יעשה לעצמו סעודות גדולות ונופש בימות החול כדי למלא את תשוקת
הנפש להיחלץ ולהשתעשע במנוחה ועונג, אזי מנוחת ועונג השבת לא יהיו
לתיאבון. ומי שיוצר לעצמו חינגאות במשך השנה, אזי צמאונו לחגים
ושמחתם הוא במידה פחותה, ונמצא שאינו מקיים את מצוות המועדים
בשלימות.
*
אמנם בכל זאת יש לפעמים מקום לעניינים אלו, כי יש שהאדם נפשו
עגומה נעולה ורדומה ואינו מסוגל לחוש רגש ושמחה. והנה אם היה
בדרגה רמה, אזי עצם המצוות היה בכוחם לקרוע את סגור לבו. וכמו
שנתבאר שיש בכח המצוות להביא אל הלב את כל הנצרך לו, בחינת
'איסתכל באורייתא וברא עלמא'.
אולם מי שדרגתו הרוחנית עדיין לא הגיעה לידי מידה זו, שהשבת
והמועדים יעוררו ויפרצו בקרבו את השמחה והרגש, כלומר שאינו משיג
את העניינים הרוחניים באופן שהם כשלעצמם יהיו מספיקים דיים עבורו
לפרוץ את סגירות נפשו. כל זאת לפעמים יש בידו להגיע לזה בכך שיעורר
את נפשו על ידי ענייני עוה"ז, כגון לעסוק בשבת אחים בשירה וזמרה,
וגדולה לגימה, ועל ידם יהיה בכוחו לפתוח את אטימות נפשו לעורר
ולהפיק רגשות. אכן אחר שהנפש כבר עירנית לרגש ולשמחה, ואישיותו
יצאה מאטימותה וישנוניותה אז כבר יכול להתרגש אפילו מדברים שהם
יותר רחוקים מנפשו.
והנה בוודאי, עמידה לפני ה' בתפילה ובהילול וקדושת שבת ויו"ט,
מצד עצמם רגשי קדושתם יותר עזים מכל ענייני עוה"ז, אלא שכאשר
האדם אינו בדרגה רוחנית מספקת, אזי ענייני עוה"ז יותר משפיעים
ופועלים עליו. אמנם אחר שנחלץ מסגירותו ונפתח לרגשות על ידי ענייני
עוה"ז, כגון שמחת נישואין או שאר מסיבת מרעים, אזי הוא כבר יותר
שייך להתעורר גם מעניינים רוחניים, מכיון שנעשה קרוב לענייני רגש,
ואז הוא כבר מוכשר יותר לעשות שבת ויו"ט עם כל הרגש והלב. והנה
אדם כזה שמכיר בעצמו שנפשו צריכה פתיחה והתעוררות הנצרכים לו
לענייני עבודת ה', אזי מצוה עליו, וכן על מחנכיו, שיזמנו לפניו עניינים
כאלו של רגש והתעוררות הלב, ולערוך לפרקים התוועדויות ושבת אחים
וכדומה, ובכך להביא אותו לפתיחת הלב, ולפתח את אישיותו למלוא
קומתה שיוכל גם לחוש ולהרגיש, ואז יהיה בידו לעורר בקרבו רגשות
קודש לתפילה לשבתות ולימים טובים ולקיום כל המצוות.
ובאופן כזה גם השבת אחים ושיחת המרעים שהם דברי רשות נעשים
למצוה, מכיוון שהם מכשירים אותו לקיום המצוות בשלימות.
*
אמנם כל זה צריך זהירות גדולה, כי מי שכבר הגיע למצב שלבו פתוח
ונפשו משוחררת ואינו צריך כבר לכל חגיגות הרשות, בכדי לפתוח את
הלב לרגשות קודש של מצוות, אזי אסור לו לעסוק בפעולות אלו. כי
מלבד עצם הדבר שחסר ב'קדושים תהיו', יש עוד בזה פגיעה ופגם בצורת
החיים הנכונה של היהודי.
שהרי כאמור לעיל, נברא האדם באופן שהמצוות נצרכות לו לשלימות
נפשו, והמצוות ממלאים ומרווים את צמאונו ותשוקתו לרגשי קודש.
ומוטל על האדם לשמור ולהיזהר שיתמלא חסרונו רק מהמצוות עצמם,
ולא ישביע עצמו מעניינים אחרים שאז המצוה אינה ברוממות כראוי,
כי שלימות קיומם הוא כאשר הם גם ממלאים את תשוקת הנפש. ומי
שעושה כל ימיו כחגים, חסר לו בהתרגשות של החגים ויחודיותם, כי
כאשר בא אל המצוה הוא כבר שבע ומלא ומקיים אותם בלי רגשות הלב
המתאימים. ה'איסתכל באורייתא וברא עלמא' הוא במינון מדוייק, ואם
מרווה את הצמאון בדברים אחרים כבר בזבז את תשוקת נפשו ובא אל
המצוה בלי 'תיאבון'.
ויש להוסיף כי עצם דבר זה מביא לחסרון בשלימות האדם, כשממלא
ומשביע את נפשו ברגשות חיצוניים שאינם של מצוה, ואם היה משמר את
תשוקתו רק לעניינים שעבורם הוכנו דהיינו רגשות הקודש של המצוות,
אזי היתה אישיותו מקודשת ומרוממת שכל שביעתה ורווייתה ממולאת
אך ורק מענייני קדושה ומצוות.
ונוסף על כך הרי נפש האדם מוגבלת בטבעה, וכאשר לבו מתמלא
בחוויות ורגשות חיצוניות כי אז דברים אלו תופסים את מקומם של
רגשות הקודש, בבחינת 'היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי'.
*
אמנם למעשה קשה מאד להורות בזה, כי צריך האדם להיות בן עליה
בכדי לדעת למדוד בדיוק האם רגשותיו כבר עירניים ופתוחים דיים
ומכאן ואילך אין לו צורך במסיבות הרשות וממילא עליו להיזהר שלא
להשביע עצמו בהם, בכדי להותיר את כל תשוקת נפשו לענייני המצוות
ועבודת השי"ת.
וכך היא דרכם בקודש של עובדי השי"ת הצדיקים, שבזמנים אשר הנפש
מצומצמת ומכונסת בתוך עצמה הם מעוררים אותה בדברי הרשות,
אמנם כאשר הגיעו לידי התעוררות מעבירים זאת מיד לקדושה ומעלים
את התרגשותם מן החול אל הקודש, וכאשר הם זוכים להגיע למצב ששוב
אינם צריכים להשתמש בהתעוררות מדברים חיצוניים, אזי הם נמנעים
מכך לגמרי, ואז מקיימים את המצוות במלוא הרגש ותשוקת הנפש.
מתוך שיחות ***




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2012 08:16 לינק ישיר 

תו"ד
כתבת:
"והנראה בביאור הפסוקים אלו, דהנה איתא בבראשית רבה דהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא ע"ש, ואמר הגר"ח זצ"ל דהנה אנו רואים שכל חוקי התורה מתאימים להנהגת העולם, כמו לא תרצח ולא תגנב, שרציחה וגניבה הם חורבן העולם, וכמו"כ מאכלות אסורות דאיתא ברמב"ם שהם מזיקים לבריאות האדם, ולכאורה הדבר הוא שמכיון שרציחה וגניבה הם חורבן העולם וכדומה, לכן אסרה התורה לעשות כן, אבל האמת הוא להפך, שמצד הנהגת הועלם היה יכול להיות ההיפך, שרציחה וגניבה הם יהיו קיום העולם, ואך מפני שהקב"ה הסתכל בתורה, וחוק התורה הוא שדברים אלו אסורים המה, ברא את העולם באופן זה שהנהגתו היא שחורבן העולם יהיה אם ירצחו ויגנבו וכדומה."

את מסכים עם זה? אני כבר מעדיף את הגדרתו של רש"פ ששאלו אותו איך הרמב"ם יסיבר את איסתכל באורייתא וברא עלמא, וענה: "ברור שלרמב"ם התורה צורך העולם ולא התורה צורך העולם, וזה פשוט לתשב"ר"

אילו בריסק, המעריצים את הרמב"ם, היו לומדים גם את השקפת הרמב"ם, הם לא היו מסוגלים להגיד את המשפטים שצוטטו בשמם.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2012 08:22 לינק ישיר 

maxmen כתב:
דייר היקר:

מכאן נבין אייך דרך חכמינו בכל הדורות,
שהחכם מבין את עומק המצוות הוא לא צריך את הטעם הראשוני, מספיק לו הטעם העכשוי בכדי להמשיך את הטעם או לבטל את הטעם הראשוני,

לדוגמא: כמו שמשה ריבנו ראה שבלי הצגת מעמד הר סיני האנשים לא יבינו לבד את עשרת הדיברות,
כך הבית הלוי וכל קודמיו עשו, כלומר היום יש כופרים מופקרים, אז נלמד הפוך מהפשט של אז, העיקר לבטל את הכפירה המופקרת של היום,

דווקא מדרך לימודם של חכמינו בכל הדורות אנו רואים אייך הבינו את דרכו של התורה,
במילא לא קשה דבריו של הבית הלוי ודברי חכמינו בכל הדורות בזו הדרך,

במחילה מכבוד תורתו של בעל בית הלוי  אבל אם זאת הדרך להלחם באפיקורסים
אז לענ"ד זאת ממש לא הדרך בלשון המעטה.
הפירוש הזה הוא אבסורדי לגמרי בגלל שיש מצווה לאכול מצה  או בגלל שיש איסור לרצוח או לגנוב
נבראה הבריאה כך שתהיה מציאות של רציחה וגניבה ואבותינו ישתעבדו במצרים ובסוף
מרוב בהילות יאכלו מצות????
זה נשמע לך הגיוני זה אמור לתת לך רוגע ואמונה????
מה אנחנו ניצבים בסרט שהתסריט שלו כבר נכתב מראש?
אז מה התפקיד שלנו בכלל אם הכל מוכתב?
מה אשם קין שרצח את הבל הרי כך נכתב בתורה שקדמה לעולם?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2012 08:34 לינק ישיר 

דייר
קבל אייקון ירוק.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2012 08:42 לינק ישיר 

מי אומר שקין אשם? אולי הוא לא אשם? אולי העונש הוא כי כתוב בתורה, וכך הלאה?

וגם, אולי אפשר להבדיל בין אובייקטים לבין מאורעות.
האובייקטים בחיינו הם משום הכתוב התורה-הורים נבראו כי צווינו לכבדם, יצאנו ממצרים באביב כי התורה צוותה שפסח באביב, וכו. אבל לא שקין הרג את הבל כי כתוב בתורה. ולא שאברהם גמל חסדים כי כתוב בתורה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > פירוש בית הלוי קשה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.