בית פורומים לשמוע אל הרינה ואל התפילה

לשמוע אל המומחים: גרגורי שטקל ומיתרי הקול

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/2/2012 14:32 לינק ישיר 
לשמוע אל המומחים: גרגורי שטקל ומיתרי הקול

בס"ד

שלום רב,

שמי יואל (גריגורי) שטקל ובמקצועי אני מורה לפיתוח קול מוסמך, בעל תעודה מהאקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים.
התבקשתי על ידי הנהלת הפורום לכתוב תוכן עיוני בנושא פיתוח הקול, כמובן שנעניתי בשמחה לתועלת הכלל, וזו הכתבה הראשונה בסדרה.



אתחיל במעט מידע ותוכן תיאורטי ואפילו פילוסופי במידת מה...
אנו שמשתמשים בקולנו בכל עת, לא שמים אל ליבנו כלל שה"קול" הוא בגדר נס!!! תופעת טבע! פשוט כך!
כמה צבעים יש לקול! כמה גוונים! גמישות ופלסטיקה, הבעה, עושר של צלילים והבעות.
בקולנו אנו יכולים להביע רגשות! אושר, כעס, אהבה, שנאה, עצבות, התרגשות, פליאה, וכל קשת ההבעות הקיימים בנו כבני אדם.

באותו קול ממש, אנו יכולים להשתמש בכדי לשיר! לברוא עולם פנטסטי של מוזיקה מלא ברגש. כל סוגי הרגש.
זאת אומרת, שהקול הוא לא רק צליל המופק מהמיתרים בזמן הנשיפה, קול הוא השתקפות של הנשמה, הקול הוא ביטוי האדם למהותו, וכפי שכבר תרגם אונקלוס בפרשת בראשית את הפסוק "ויהי האדם לנפש חיה" – "נפש ממללא"!
במקורות מופיע הפסוק "כבד את ה' מהונך" ודרשו על תיקרי מהונך אלא מגרונך! זאת אומרת שיש מצווה להלל ולשבח את בורא העולם בגרוננו.

מכירים אנו בוודאי את נושא שירת הלווים, ואת שירת משה ומרים על הים. את מזמורי דוד בספר תהילים וכו' וכו'. שירה תמיד הייתה נדבך מרכזי בבואנו לתת שבח לבורא עולם לאורך כל ימי העם היהודי, וכן מוכח במקורות!
ובנימה אישית, אני מאמין שהקול האנושי היפה, הברור והצלול, נוצר כך אולי גם כדי שנהנה לתת את קולנו בשיר למנהיג הבירה.

הכינור נחשב לכלי בעל הצליל היפה, הנעים והענוג ביותר, עד כדי כך שאומרים שכנר טוב יכול לגרום לכינור שלו "לשיר". זה נכון. אבל אפילו הכינור סטרדיבריוס המשובח ביותר לא יכול לחקות את כל ההבעות שהקול האנושי מסוגל להביע.
אז אם נתייחס למיתרי הקול שלנו ולגרוננו ככלי נגינה, הרי שאנו מחזיקים בגופנו את כלי הנגינה המשובח ביותר עלי אדמות!!!
כולנו מכירים את סגנון ה"א-קאפלה", מוזיקה ללא התערבות אלקטרונית או אקוסטית, רק קולות אנושיים. ואיך זה נשמע? איך זה מצלצל? אין צליל יפה יותר מזה, כמה עושר יש בצליל הזה וכמה נפח! (כשזה בסטנדרטיים מקצועיים).

נחזור רגע לעניין הנפשי של השירה האנושית. כידוע, ישנם היום מרפאות המרפאות מחלות בעיקר בתחום הנפש על ידי תרפיה בשירה. כמה נפלא כאשר האדם מרפא את עצמו כאשר הוא שר בעצמו! כמה כוח יש לשירה האנושית!

כשאדם לחוץ, (ומי לא בימינו...) הדבר שהכי מרגיע אותו הוא שירה, ואחת הסיבות לרוגע שננסך עליו לפתע היא מחמת הוויברציות שהצליל מייצר באברים הפנימיים של הגוף הפועלות כמין מסאז' פנימי לאיברים, ומרגיעים את הגוף ואת הנפש.
מחקרים מראים ששירה של אדם גורמת לו להיות בריא יותר ובמצב רוח טוב יותר, ולכן יחסו ערך רב לשירה מידי פעם.
אני באופן אישי ממליץ לכולנו לשיר בכל יום אפילו 10 דקות, בין אם אתם זמרים מקצועיים ובין אם אתם סתם חובבים, כי התועלת שתפיקו מעצם השירה היא מרובה. (אל תשימו לב להאשמות מצד קרוביכם לזייפנות יתר...הבריאות חשובה יותר מקצת העלבות (-: ).



כעת בואו נתקדם לשלב מקצועי יותר וננסה קצת להעמיק ברזי המקצוע:
לאלה מבינכם שחשבו להתפתח ולהיות זמר מקצועי או חזן עם יכולות ווקאליות, ראשית אני ממליץ לכם לגשת למורה מוסמך ובדוק, מורה טוב שלמד את העניין במוסד מקצועי, להפגין בפניו את יכולותיכם הקוליות והמוזיקאליות כדי שהוא יוכל לאבחן את כישוריכם האובייקטיבים, ולחוות דעתו האם בכלל ההשקעה כדאית, והאם יהיו פירות להשקעה ותוכלו להגיע באמת לרמה גבוהה, או שמא חבל על הזמן והממון שיישפך על העניין!

חשוב לדעת, לא כל אדם יכול להתפתח לרמה גבוהה, ומוכרח שיהיו לו מספר נתונים שיכשירו אותו לכך. והכי חשוב, אם כבר נמצא שיש לו את הנתונים הללו, צריך שיהיו לו גם המון סבלנות וכוח התמדה!

לכל מורה מקצועי יש את הגישה שלו, ואת המיוחדות שלו. יש מורים ששיעור אצלם מזכיר עבודה בחדר כושר, עם דחיפות ולחיצות. יש מורים המעבירים הרצאות תיאורטיות ופילוסופיות על תורת הפקת הצליל.

לטעמי הגישה הנכונה היא הגישה הפרקטית! קודם כל לעבוד על הקול! על המיתרים! לפתוח חללים ולהשיג תמיכה! ובין לבין לשלב קצת חומר תיאורטי, אך קודם כל חומר מעשי!

חשובה מאוד ההתאמה "הפסיכולוגית" בין התלמיד למורה, ומוכרח להיות אווירה נעימה ורגועה, תומכת, פוזיטיבית, ואפילו חברותית. יש מקום אפילו לצחוק קטן פה ושם, זה עוזר לתלמיד להרגיש משוחרר ולהפיק מעצמו ומהמורה את המרב.
בתחילת הדרך התלמיד ילמד להפיק צליל בצורה נכונה, ילמד לשלוט בגוף שלו, במקום שהגוף ישלוט בו בזמן השירה, ועל ידי כך להפחית לחץ.

את התורה הזו משיגים על ידי הוראות מדויקות של המורה שישתמש בדרך כלל במגוון דימויים, (כמו, 'תרגיש שאתה מוציא צליל מצינור היוצא ממצחך', וכו'). בשלב הזה על המורה לחוש את יכולותיו של התלמיד, וחס וחלילה לא ללחוץ עליו יתר על המידה כדי לא לגרום לנזק ח"ו.

אי אפשר לדרוש מתלמיד חדש לבצע את הכל נכון מיידית, ההתקדמות נעשית שלב אחר שלב, ולאט לאט השירה תיהפך למושלמת יותר ויותר.

וכמו שכתבתי, זה דורש המון סבלנות התמדה ואף כוח פיזי, ולא אחת תלמיד ייצא מהשיעור כשהוא מותש פיזית, עם עייפות רבה בקול, אבל חלילה לא צרוד!

כאן מתבטאת האחריות של המורה, שלא להגזים בתרגילים ובהתעמלות למיתרים, ולא לעבוד עם הטונים הגבוהים יותר מידי בזמנים לא מתאימים ולא נכונים וכאשר התלמיד עדיין לא מוכן לכך פיזית!!!, חובה להיזהר בעניין הזה מאוד כדי לא לגרום ליבלות ובצקות ואפילו דלקות במיתרים, כי חלילה יכול להיגרם נזק בלתי הפיך!

חשוב לזכור, מיתר לכינור אפשר לרכוש בכמה שקלים בכל חנות לכלי נגינה, מיתר אנושי קצת קשה יותר להשיג...



איטליה! ערש תרבות השירה האופראית. ארץ בה מנער ועד זקן שרים אופרה. זוהי התרבות במדינה זו מראשיתה, ומשם היא נפוצה לעולם כולו עד ימינו אנו. גם שם היו קיימים בתי ספר לשירה, ואיזה פלא...גם אז כבר היו גישות שונות...
כל בית ספר טען בלהט שהשיטה שלו היא הנכונה, והאחרים טועים ומטעים... ותמיד הייתה מחלוקת מהי השיטה הנכונה ביותר לשיר.

עיקר המחלוקת הייתה באילו חללים בגוף עדיף להשתמש, האם חללי החזה הם אלו שיקנו את הצליל החם, מלא הנפח והעשיר יותר, או אולי כדאי להעדיף את צליל הראש שהוא צלול יותר, לירי יותר, ויפה יותר, ונותן הרגשה כאילו הוא מרחף.
קיימות עוד גישות, למשל בהודו מלמדים שיטה להפקת צליל ממש מהבטן וכמעט ולא פותחים את הפה, וזאת כדי להשיג צליל עמוק ועמום יותר...

במונגוליה, קזחסטאן וסיביר משתמשים בהפקת צליל גרוני במיוחד, שמצליחים להשיג אוברטונים גבוהים ומיוחדים מאוד.
הכל הוא עניין של טעם, מורשת, מסורת ותרבויות עממיות שונות.

ידוע הוא ששירה מאזור החזה דורשת כוח פיזי רב ומאמץ גדול של המיתרים הרבה יותר מטכניקת השימוש בחללי הראש.
השיטה אותה אני מלמד היא שילוב בין החללים, גם ראש וגם חזה באופן מאוזן ובצורה אופטימאלית וככה אני משיג תוצאה מושלמת, לדעתי.

נשאלתי לא פעם האם יש הבדל בשיטת הלימוד בין אדם שרוצה להיות חזן לבין אדם שרוצה להיות זמר ולשיר מוזיקה קלה/חסידית/פופ. ובכן, בעבודה הסדירה ובתרגילים אין הבדל, וכדי להגיע לצליל מושלם אפילו בשירה פופלארית צריך לדעת לייצר קול בעל גוון קלאסי, אך בזמן השירה עצמה יש הבדל בטכניקות ופה צריך לשים לב ולא לבלבל בין הסגנונות.
ולשאלת מיליון הדולר! כמה זמן צריך ללמוד ולקחת שיעורים כדי להיות חזן/זמר ולפתח את הקול?

לצערי אין לזה תשובה אחת, והדבר תלוי בהרבה גורמים. נתונים פיזיים, רמת ההתמדה של התלמיד והעבודה שלו בבית מחוץ למסגרת השיעורים, וכמות השיעורים שהוא לוקח בשבוע אצל המורה. בקיצור, אין לזה תשובה חד משמעית.

אני ממליץ לאדם רציני שמעוניין ללמוד ולהתקדם, שבתחילת הדרך יתאמן 3 פעמים מידי שבוע (יום כן יום לא) כדי שלא להכביד מידי על המערכת הקולית, ולמתקדמים, אחרי שנת לימודים, להתאמן בכל יום 30 דקות מינימום!
באופן כללי הסטטיסטיקה מראה שנדרש 3-4 שנים כדי להפוך לזמר מקצועי. ו4-6 שנים כדי להיות חזן מקצועי.
כמובן אם זה נעשה בהתמדה ובדרך שהמורה מתווה.

צריך תמיד לזכור שהתלמיד הוא החומר, והמורה הוא זה המנסה לבנות מהחומר כלי נאה. הטעויות הנפוצות של התלמידים הם שלאחר חצי שנה/שנה התלמיד מחליט שהוא יודע מספיק ורכש את התורה כולה וממשיך לעבוד עם עצמו ללא המורה. הדבר דומה לנוהג ללא הגה, שלא רק שאינו מתקדם אלא בסופו של דבר גם מתנגש בקיר...

התלמיד צריך לעשות את כל התהליך עם המורה ולא לבצע קיצורי דרך, והמתמיד מצליח בסופו של דבר!
מאידך, קיימות טעויות של מורים, ואחת מהם היא הטעות בה המורה לא מאשר לתלמיד להתאמן בבית לבד ללא נוכחותו שמא יעשה טעויות...

ומכיוון שמחיר לשיעור אצל מורה טוב ומקצועי גם עולה לא מעט ממון, ולא כל אחד יכול להרשות לעצמו לקחת 2-3 שיעורים בשבוע, הרי שאם התלמיד לא יתאמן לבד בבית וייקח רק שיעור אחד בשבוע הוא כמעט ולא יתקדם, לכן עדיף שכן יתאמן התלמיד בבית ללא נוכחות המורה, והמורה יתקן את העיוותים שנוצרו (אם נוצרו) במהלך השיעור עם התלמיד.

בהמשך, לאחר שהתלמיד לומד לשלוט בקול ולשיר באופן משוחרר ומכוון לתהודות ולחללים, אז אפשר להתחיל ולעבוד על דינמיקה בשירה (פורטה, פיאנו, קרשנדו, דימינואנדו ועוד...) ולהתרכז יותר בהבעה מוסיקאלית.

אנו מתחילים לעבוד על ההבעות רק בשלב מאוחר יותר כדי לא ליצור בלבול אצל התלמיד שגם ככה עליו לחשוב ולהתרכז בטכניקה החדשה אותה הוא מתרגל, וכיצד להפיק את הצליל הנכון. נשימות, תמיכה ושמירת הגוף משוחרר. בבוא הזמן ועם התרגול הדברים נעשים יותר ויותר טבעיים ואז ניתן להתעסק בדברים נוספים, כגון אופי הביצוע וכו'.

עוד טעות נפוצה של תלמידים, הבחירה של יצירות שלא מתאימות עדיין לרמה של התלמיד. לעיתים תלמיד בוחר לשיר יצירות שמאוד קשה לבצע אותם ווקאלית, ובכל אופן לו זה לא קל משום שעדיין לא הגיע לרמה המתאימה, ומה שקורה הוא שהתלמיד לוחץ על המיתרים ויכול לגרום לנזק, אבל הכי חמור הוא שהתלמיד יתרגל לצעוק ולא יהיה מסוגל להפיק צליל בשירה ללא צעקה ובצליל משוחרר.

אני ממליץ גם לכל תלמיד לבקש מהמורה הסברים על מבנה מיתרי הקול, ניתן היום לראות גם בוידיאו איך הנס הזה פועל. הדבר חשוב מאוד להבנה אמיתית על התהליך שהגוף עובר כדי להגיע לצליל עשיר, וזה יעזור לתלמיד באופן פסיכולוגי לאיכות השירה..

הנקודה האחרונה למאמר זה היא תזכורת לכל הנאמר לעיל:
"שירה היא לעולם לא צעקה, שירה היא אמנות!"

להתראות במאמר הבא.
שלכם
גריגורי

תוקן על ידי פורוםחזנות ב- 10/02/2012 14:39:04




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/2/2012 15:11 לינק ישיר 

יופי, כל-הכבוד, שכויעח, נהניתי!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2012 06:53 לינק ישיר 

בס״ד תודה רבה לגרגורי על היענותו לכתיבה המאמר המועיל לכל חובב חזנות הלומד והמתעתד ללמוד פיתוח קול. יישר כח יהודה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2012 09:27 לינק ישיר 

כבוד הוא לי להגיב באשכול זה!
וכבוד גדול יותר לי, להיות תלמיד של כותב מאמר זה ב4 השנים האחרונות.
אוכל להעיד כמי שצבר הרבה מאוד שעות עם גריגורי, שבמקרה דנן מתקיימת האימרה המובאת בתלמוד "נאה דורש ונאה מקיים"!
כל מילה שכתובה במאמר מיושמת אחת לאחת במהלך השיעורים. האווירה המיוחדת, התמיכה וההקשבה, וכל הנאמר לעיל קיים במציאות.
אין מריחות, ואין הבטחות שווא שבעוד 20 שיעורים כל בתי הכנסת בעולם ירוצו לקראתך עם חוזה...
חינוך לעבודה סיזיפית ולהתמסרות לעניין זה המוטו! וללא קיצורי דרך דמיוניים.

אני לא יודע אם בכלל יש עדיין שעות פנויות לקבל שיעורים אצל גריגורי, אבל אם אתה תלמיד רציני וצופה לטווח ארוך ומוכן להשקיע כדי להגיע לתוצאות אמיתיות והתמזל מזלך ויש איזה "חור" בלו"ז הצפוף, מומלץ בחום!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2012 12:03 לינק ישיר 

מסכים עם כל מילה של הרב הנוטה לפקפק, ואינני מפקפק בדבריו כלל.
לצערי הרב אינני לומד עוד אצל גרגורי (בכלל, ראה לי שהוא מעדיף שיקראו לו יואל) ואינני לומד כעת פיתוח קול כלל. אבל השנים שלמדתי אצלו היו מעולות.
אין כוונה להפוך את האשכול למפגן תמיכה. האשכול אמור להיות מקצועי. אבל אני כותב את דבריי עבור הקוראים שמתפתים ללמוד פיתוח קול אצל לא מקצוענים, כל מיני חזנים שלמדו פיתוח קול אצל מורים ומורות, וכבר מרגישים שהם יכולים ללמד אחרים.
זה אולי לא נורא, למרות שיהיו בוודאי כאלו שיחלקו על קביעה זו ויאמרו שזה פשע, אבל זה לא מקצועי. אז אם ה"חזן" מלמד אותך ב30-40 ש"ח לשיעור, למה לא. בשטיבל יגידו שאתה תלמיד של פלוני אלמוני, וזיופיך עליהם אהבה. אבל אם אתה רוצה להשקיע, רוצה לפתח את מיתרי הקול, לא כחלטורה אלא באמת- לך למקצוענים.

ואגב- גם אצל המקצוענים יש כאלה שיש איתם קליק, ויש שלא. לוקח זמן! נסיון! התמדה!
בהצלחה לכולם, ושימו לב לדברים המאלפים של יואל!


_________________

המצפה לרחמי שמים,
הק' מעניש




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2012 21:48 לינק ישיר 

לצערינו
היום אנשים מחפשים את החצצוצרה
לא את הכינור!

_________________

ערוץ היוטיוב שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2012 11:04 לינק ישיר 

מאמר מרתק!
אני מקוה שיהיה המשך למאמרים האלו! הסיבה העיקרית שבגינה אני חבר בפורום זה היא היכולת ללמוד מחברי הפורום על תחומי מקצועותיהם בתוך כלל מקצועות המוזיקה.
בהחלט ישמח אותי לראות ולקרוא מאמרים מחזנים עצמם, על הגישה שלהם לנוסח ולמוזיקה, ועל ראייתם הכוללת לנדרש מחזן ומכל מי שעוסק בנוסח התפילה, חזן/מנצח/זמרי מקהלה/ וכו'.

על הדרך אתרום מאמר שדגתי ברשת לפני זמן מה...

file:///C:/DOCUME%7E1/1/LOCALS%7E1/Temp/msohtml1/01/clip_image002.jpg" alt="" height="171" width="624" />

 

 

 


file:///C:/DOCUME%7E1/1/LOCALS%7E1/Temp/msohtml1/01/clip_image003.gif" alt="" align="right" height="282" hspace="20" vspace="20" width="202" />

כל נדרי
ואסרי וחרמי
וקונמי וכנויי...

מה שומע הקורא מתוך טקסט זה? האם יש מי שקורא מילים אלה בהקשר המשפטי של התרת נדרים? האם יש מי שיכול לדמיין מילים אלה ללא מנגינתן ואווירת יום הכיפורים הנלווית אליהן?

תפילת 'כל נדרי' היא דוגמה ברורה לתפקיד החשוב שמשחקת המוזיקה בתפילות בית הכנסת. חשיבותו של מעמד 'כל נדרי' מנותק ללא ספק ממשמעותו העצמאית של הטקסט. מעמדו הפך למרכזי בגלל הביצוע המוזיקלי שלו. שליחי הציבור באשכנז נדרשו להאריך מעמד זה ולהכניס בו אווירה של הדר ושל יראה המשקפים את הרגשות המתאימים לקראת תחילת היום הקדוש. היות והתרת נדרים חייבת להתבצע לפני תחילת החג ומבעוד יום, הוטל על החזן לפתוח בטקסט זה ולמשוך אותו עד זמן ערבית. כך מורה המהרי"ל (ר' יעקב מולין, 1356-1427): "יתחיל שליח הציבור כל נדרי טרם שיקדש היום, אכן יאריך בו בניגונים להמשיך עד הלילה".(1) ממילא הודגש המעמד והפך סמל לתפילת יום הכיפורים. מעניין כי בסידור הרפורמי בוטל הטקסט של 'כל נדרי', אשר נתפס כלא-רלוונטי, אולם הנעימה נשמרה במקומה כשהיא צמודה למילים אחרות, עובדה שמצביעה שוב על מרכזיות המוזיקה.

לא רק נעימת 'כל נדרי' נקבעה כמנהג בל-יעבור באשכנז. ישנן דוגמאות רבות להשפעת נגינות התפילה על האווירה בבית הכנסת כגון הנגינות השונות של הקדיש המסמנות לקהל במה מדובר: קדיש יתום, קדיש שלפני מוסף של שבת או קדיש של סוף תפילת נעילה - האם יקשה על מי מבאי בית הכנסת לזהות את הנעימות השונות? כך גם בתפילת 'עלינו לשבח' - ברור לכולנו כי אינה דומה אמירתה דרך שגרה לאמירתה בנעימה חגיגית במוסף של ימים נוראים: "ע-לי-נו".

במשך דורי דורות נלמדו הלכות ומנהגים מן הספרות הכתובה ותועדו בה. המעיין יוכל למצוא במחזורים ובספרי המנהגים הוראות מדויקות על מהלך התפילה בבית הכנסת. ואולם, מהיכן נלמדות נגינות התפילה ('נוסח התפילה' בלשון חזנים)? התשובה המפתיעה לרוב היא: "כך עושים בבית הכנסת שלנו" או: "כך לימדני אבא מרי". עד כמה שמפליא הדבר, תחום זה נותר עבורנו 'תורה שבעל פה' עד עצם היום הזה!

תורה זו - מהי?
המסגרת המוזיקלית של תפילת בית הכנסת האשכנזי

אין שני בעלי תפילה שתפילתם זהה. קולותיהם וסגנונם של החזנים מגוונים ביותר. יחד עם זאת, קל לקבוע כי שירה מסוימת היא חזנות. כבר בתחילת חזרת הש"ץ נדע לזהות בכל בית כנסת אשכנזי אם מדובר בתפילת יום חול, בתפילת שבת או בתפילת ראש השנה. למרות ההבדלים בין בעלי התפילה השונים נזהה בלא קושי את אופי התפילה. מהם אותם כלים מוזיקליים המאחדים את תפילתם של כל בעלי התפילה והמסייעים לציבור לזהות את ההקשר הליתורגי בתפילה?

התשובה לשאלה זו אינטואיטיבית; איננו צריכים להיות בקיאים במוזיקה כדי לענות עליה. להלן ננסה להגדיר את התשובה בעזרת שלושה מושגים המהווים יחד את המסגרת המוזיקלית לחזנות אשכנזית: פסלמודי'ה, מודוסים, ו'ניגוני מִסִינַי'.

פסלמודי'ה - סגנון הבסיס

שירת פרקי תנ"ך, בראש ובראשונה פרקי תהילים, הייתה מימים ימימה חלק חשוב הן בפולחן היהודי והן בזה הנוצרי. לפיכך נוצר סגנון מוזיקלי לביצועם ונטבע המונח הלטיני פסלמודי'ה, המתאר את אופן שירת פרקי תהילים ושאר פסוקים מקראיים. האם ניסיתם אי פעם להצמיד טקסט חדש למנגינה קיימת? לרוב הבעיה היא שהמנגינה מעוותת את הטעמת המילים ואת פיסוק המשפטים. אולם, דמיינו את האופן שבו נקראים הפסוקים שלפני תקיעת שופר - אלו הם שבעה פסוקים במשקלים שונים המוצמדים כולם לאותה מנגינה, ולמרות זאת אין עיוותים בשירתם, הכיצד? בעזרת סגנון הפסלמודיה אפשר לשיר כמעט כל טקסט במנגינה ידועה בלא שהמנגינה תיפגע בהטעמה ובפיסוק. הסגנון מבוסס על תבניות פשוטות בעלות מספר מצומצם של תווים אשר נחלקות לרוב לשניים - חלק פותח וחלק סוגר, במקביל לחלוקה הדואלית האופיינית לרוב פסוקי התנ"ך (בטעמים: אתנחתא וסוף-פסוק). הברות "עודפות", מעבר למספר התווים בתבנית הבסיסית, נקראות על 'תו הדקלום' - תו החוזר על עצמו מספר פעמים כנדרש. באופן שכזה ניתן להתאים טקסטים במשקלים שונים לאותה מנגינה ולארגן את ההברות והפיסוק באופן שלא יעוותו.

סגנון שירה זה מצוי בכל קהילות ישראל ואף בכנסיות העתיקות ביותר. ניגוני טעמי המקרא הם סוג של פסלמודי'ה מתקדמת, שבתוכה - מעבר לחלוקה הבסיסית של הפסוק לשניים (אתנחתא וסוף פסוק) - יש חלוקות משנה, למשל 'מונח' ו'זקף-קטון'.

פסלמוד'ה היא, אם כן, הבסיס לחזנות והגורם המשותף לסגנונות של כלל קהילות ישראל.

מודוסים (שטייגערים)

המסגרת הראשונית והכלים הבסיסיים לקביעת "אווירה" במוזיקה הם המודוסים או השטייגערים ביידיש. אלו הם סולמות מוזיקליים (רצף תווים מסודר) שעליהם מבוסס כל ז'אנר של מוזיקה, והם הקובעים מהם התווים שעליהם תושתת המוזיקה. נעימות ספציפיות נקבעות על סמך המקצב והסידור המסוים של התווים השייכים למודוס. מקור המודוסים היהודיים הוא כנראה במוזיקה הערבית, שם המקבילה למודוס נקראת מקאם.

דוגמה לאחד המודוסים הנפוצים הוא מודוס 'ה' מלך'. הוא מכונה כך על שם אחד מפרקי התהילים של קבלת שבת אשר נעימתם מושתתת על מודוס זה. זהו גם המודוס של הברכות 'אבות' ו'גבורות' בחזרת הש"ץ של שחרית ובמוסף לשבת. מודוס זה מצוי במוזיקה של כלל עדות ישראל, אך הספרדים משתמשים בו רק בימים הנוראים.

מודוס חשוב נוסף הוא 'אהבה רבה'. אם תשירו את הפיוט "אבינו מלכינו חננו ועננו" תוכלו לזהות בו את המודוס, המשמש למשל לקריאת שמע וברכותיה בימות החול. מודוס זה מפורסם בתור 'הסולם היהודי' ועליו מושתתים ניגונים חסידיים רבים, אך למעשה הוא מופיע לראשונה במוזיקה היהודית רק במאה ה-15. מקורו במקאם חג'אז הערבי, ובו, אגב, קורא המואזין: "אללה הוא אכבר". ואולם, סביר להניח כי יהדות מזרח-אירופה למדה אותו דווקא משירי-עם קוזאקיים.

המודוסים מהווים תשתית לכל קטע מוזיקלי בכלל ולמוזיקת התפילות בפרט. במסגרתם מתאפשר חופש אלתור רב, כפי שברור ממגוון המנגינות המושתת על מודוס משותף אחד. כללי החזנות מקשרים בין התפילות השונות למודוס שבו מקובל לבצען. למשל: בחזרת הש"ץ של מוסף לשבת מתחילים במודוס 'ה' מלך' ובסוף הקדושה עוברים למודוס 'אהבה רבה', ובו ממשיכים גם את תפילת "תיכנת שבת".

אם כן, מודוסים הם אשר קובעים מסגרת למהלכים המוזיקליים בחזנות במקומות שונים ובמועדים שונים, ובכך יוצרים אווירה מיוחדת לכל תפילה.

'ניגוני מסיני' - קישוטים למסגרת בנוסח אשכנז

בימי הביניים התפתחה באשכנז, תחת השפעות פנימיות וחיצוניות, מערכת מוטיבים חזניים ייחודית - מנגינות קטנות הידועות כ'ניגוני מסיני'. ניגונים אלו מושתתים אמנם על המודוסים העתיקים, אך בניגוד למודוס, רצף התווים שלהם ומקצבם קבועים, והם נשזרים בשלמותם במקומות מסוימים בתפילה.

מוטיבים אלו הם החותם המוזיקלי של תקופות השנה השונות ושל אווירת בית הכנסת באותה עת, כפי שהודגם בתפילות 'כל נדרי' ו'עלינו לשבח'. הקשר בין מוטיבים שונים והמועדים שאליהם הם קשורים מתבטא למשל במנהג לשזור את המוטיב הרלוונטי בשירת 'לכה דודי' בשבת שלפני כל מועד (למשל את נעימת 'אלי ציון' לפני תשעה באב, או את נעימת 'מעוז צור' לפני החנוכה).

מהיכן צמחה מוזיקת בית הכנסת?

מעט ידוע לנו על התוכן המוזיקלי של נעימות בית הכנסת. הקושי העיקרי בהתחקות אחר שורשי הנעימות הוא מחסום טכני של היעדר כלי תיעוד. עד למאה התשיעית לא הייתה שיטה לכתיבה מדויקת של מוזיקה. השיטה המודרנית, הנעזרת בחֲמְשָה (ראו איור), התפתחה רק במאה ה-11, וגם אז - מעטים היו היהודים שידעו להשתמש בה. התיעוד הראשון בתווי נגינה של מוזיקה יהודית הוא משנת 1130 לערך.

במאה ה-18 החלו חזנים במדינות אשכנז ללמוד מוזיקה מערבית, ובעקבות כך נמצא התיעוד הראשון בתווים של 'ניגוני מסיני' בסוף המאה ה-18,(2) ותווים של נוסח תפילתו השלם של החזן שלמה קשטן(2) בתחילת המאה ה-19. עד כמה עתיקה היא, אם כן, מסורת המוזיקה הליתורגית הנהוגה בקהילות אשכנז?

 

 

בעת העתיקה - התפתחות הפסלמודי'ה והמודוסים

בכל התרבויות מהווה המוזיקה חלק מרכזי בטקסים. אין ספק כי כן היה גם בפולחן הליתורגי היהודי מאז תקופת המקרא. כעדות לליווי בכלי נגינה מביאים החוקרים את רשימת הכלים בפרק האחרון של תהילים, והתיאורים במשנה (3) מצביעים גם הם על שימוש במקהלה ובכלי נגינה במקדש.

יש כמה סיבות להניח כי עם החורבן התפתח סגנון חדש בשירת בתי הכנסת. הסיבה המרכזית היא איסור השימוש בכלי נגינה לאחר החורבן, איסור שבוודאי גרר אחריו פיתוח סגנון חדש המבוסס על שירה בלבד. העובדה שהתפילה והלימוד בתקופת האמוראים נעשו תוך שירה נאמרת בפירוש בגמרא: "ואמר ר' שפטי'ה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נגינה ושונה בלא זמרה, עלי'ו הכתוב אומר: 'וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים'".(4)

כלי חשוב לקביעת תוכן המוזיקה בעת העתיקה הוא בזיהוי גורמים משותפים למוזיקה בתרבויות שונות כפי שידוע לנו היום, ותיארוך אותם גורמים לזמן שבו נפגשו התרבויות הללו.

כבר ראינו שסגנון הפסלמודי'ה ומערכת המודוסים הם אלמנטים המשותפים לכלל קהילות ישראל. מכאן מסיקים החוקרים שאלו הם האלמנטים המוקדמים ביותר במוזיקה היהודית, והתפתחותם מתוארכת לאלף הראשון לספירה.

במאה השישית החלה מתפתחת צורת הפיוט. מספרות הגאונים ניכר כי לרבנים הייתה התנגדות להוספת פיוטים לתפילה, בין השאר משום שהם נתפסו כשינוי מ'מטבע שטבעו חכמים',(5) אולם הקהל חיבב צורה זו. המשקל הקבוע של הפיוטים והתחכום במילים משמשים יסוד להניח כי צורפו להם מנגינות משוכללות (ודאי יותר מפסלמודי'ה בסיסית). את המנגינות המשוכללות הללו כתב וביצע כמובן החזן ולפיכך,לדעת החוקרים, התפתחות הפיוטים היא הגורם המרכזי למיסוד תפקיד החזן, והיא שהביאה למתח בין הרב והחזן, מתח שבו נדון בהמשך.

ימי הביניים עד למאה השמונה-עשרה -                  התפתחות 'ניגוני מסיני'

במאות ה-16 וה-17, בהשפעת הרנסנס, החלו ניגוני חול נכנסים בשלמותם לבין כותלי בית הכנסת. בתקופה זו נפוץ מודל של חזן שאותו מלווים גבר בעל קול בס אשר כונה 'משורר' ונער - 'זינגר'. צוותים אלו, שנדדו בין קהילות אירופה מוכות הפוגרומים, כונו בלעג "כלי חמ"ס" (חזן, משורר, סינגר) או "זב"ח רשעים" (זינגר, בס, חזן). על ה'זינגר' הוטל, בין השאר, לזכור בעל-פה נגינות חדשות שנלמדו בדרך מקהילות יהודיות אחרות ומן הגויים, שכן אומנות כתיבת התווים עדיין לא הייתה ידועה להם. מידע על צוותים אלה מתועד כבר במאה ה-14 בתמונה במחזור לייפציג.

ההתפתחות העיקרית בת-הקיימא בתקופה זו היא 'ניגוני מסיני'. שמם של הניגונים מלמד כי התייחסו אליהם כאל מסורת שעברה למשה מסיני. למעשה, ידוע כי אלה התפתחויות של ימי הביניים באשכנז. אף כי ניגונים אלה מושתתים על מודוסים עתיקים, ניכרת בהם השפעה רבה של מוזיקת החול שרווחה בתקופת התפתחותם. נעימת 'מעוז צור', למשל, כמעט זהה לשיר כנסייה לותרני.(6)

הפעם הראשונה שבה מוזכרים מוטיבים אלה היא אצל המהרי"ל, בסוף המאה ה-14. הוא קיבע את המוטיבים הנהוגים בימיו כחלק ממנהג תפילה שאין לשנותו. מפליא להיווכח כי מוטיבים אלה מצויים במוזיקה של קהילות אשכנז בכל העולם, ממזרח רוסיה ועד סקנדינביה ובריטניה, מה שמצביע על קיומם עוד לפני גל ההגירה למזרח-אירופה במאה ה-15.

 

 

 

 

 

 

הרבנים והמוזיקה - אויב או אוהב?

לפלא הוא כי אף שמוזיקת בית הכנסת היא חלק אינטגרלי מהתפילה בציבור, והיא משמעותית לתפילה אולי לא פחות מהמילים עצמן, הטיפול הרבני ההלכתי בה מצומצם. נראה כי סיבה עיקרית לכך הייתה היעדר כלים לתיעוד מוזיקלי. מציאות זו לא הותירה בידי הרבנים מסורת כתובה לאופן הביצוע המוזיקלי הראוי לתפילות, ובהיעדר חומר כתוב מוקדם יותר, נתפס הביצוע המוזיקלי לעיתים קרובות כחסר חשיבות דתית.

יתרה מכך, חיכוכים בין רב לחזן בית הכנסת הם מסורת רבת שנים, ונבעו, ככל הנראה, מניגוד עניינים. בעוד שרוב הרבנים התייחסו למוזיקה כאל כלי שרת בלבד לתפילה, כלי משולל קדושה ולעתים אף מכשול לביטוי הלכתי נכון של התפילה - בעיני החזן היה הביצוע המוזיקלי חלק מהותי מהחווי'ה הדתית של התפילה, בלתי ניתן להפרדה מהמילים עצמן.

החזנים נבחרו לעיתים קרובות בגלל קולם הנעים ולא בהכרח היו תלמידי חכמים. אי לכך נחשבו בורים, נחשדו לעיתים קרובות כי אינם מקפידים בקיום המצוות וכי עיקר המוטיבציה שלהם בבית הכנסת הוא רצונם להתפאר בקולם.

כפי שצוין, הצורך בחזן התפתח כנראה בעקבות כניסת הפיוט לתפילה, דבר שדרש ביצוע אומנותי נאות. גם נקודות החיכוך הראשונות נגעו לעניין הפיוטים. כך למשל בתקופת הגאונים (המאה התשיעית) פסק רב נחשון: "[...] ואין מכניסים לבית הכנסת חזן שיודע פיוט. ובית הכנסת שאומרים פיוט מעידין על עצמם שאינם תלמידי חכמים", ומרחיק לכת רב צמח גאון בפסיקתו כי: "שליח צבור שמוסיף על מטבע שטבעו חכמים בתפלה ומרבה דברים בר נידוי הוא".(10)

נקודות חיכוך נוספות בין רבנים לחזנים נגעו לשימוש בנעימות לא-יהודיות בתפילה, חזרה על מילים או עיוות הפיסוק בהתאם לתכתיבי המוזיקה ועוד כהנה וכהנה. כך למשל כותב בעל ה'תולדות אהרון', ר' יעקב יוסף מפולנאה: "[...] כחזנים שמבטלין התפילה ותופסין במלאכת נגוני הזמר, שהי'ה מתחלה טפל וצורך אל עיקר התפילה, ועכשיו הניחו העיקר ותפשו הטפל".

מעטים היו הרבנים אשר ייחסו חשיבות למוזיקה. מבין אלו שמשקפים יחס של הערכה אליה ניתן למנות את הרמב"ם, אשר כותב ב'פרקי הצלחה': "והמתפלל יהיה פונה אל הש"י [...] מתענג בלבו ובשפתי'ו, [...] ולא יסור מהנעים קולות ערבים".(11)

 

כבר הזכרנו את המהרי"ל, שנחשב לאבי החזנות האשכנזית, אשר שימש בעצמו כחזן והי'ה הראשון אשר קיבע את מעמד הביצוע המוזיקלי של התפילות כמנהג בל-יעבור. כמו כן נציין את ר' יואל סירקיס, מחבר הב"ח על הטור, אשר פסק בשנת 1697 כי אין מניעה לאמץ מנגינה ממקור לא-יהודי בבית הכנסת, כל עוד לא שימשה המנגינה בפולחן נוצרי.(12) בשם הגר"א נכתב כי הוא ציין את חכמת המוזיקה ככזו ש"שבחה הרבה [… ו]אי אפשר לידע בלעדי'ה, ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם בנעימותי'ה", ועלי'ו נאמר כי "הי'ה מתפלל מילה במילה בקול נעימות ונגינה עדינה".(13)

החל מהמאה התשע-עשרה -                                   התפתחות החזנות האשכנזית המודרנית

עם צמיחת ההשכלה במערב-אירופה והתפשטות החסידות במזרח, החלה להיווצר חלוקה בין סגנונות החזנות באזורים השונים. הסגנון המזרח-אירופאי (Polnische Weise) הושפע מן הניגון החסידי והדגיש את החוויה הרגשית בתפילה. הרב זליג מרגליות מתאר בשנת 1715 את החזנים כמי שיודעים לעורר חרטה בעזרת קולם ולגרום לקהל כולו לשפוך לבו כמים, בניגוד למדינות אחרות שבהן אין ניגון ואין התעוררות. (7)

לעומת זאת, המגמה בבתי כנסת מערב-אירופאיים היתה מודרניזצי'ה, בעקבות ההשכלה המוזיקלית המערבית של החזנים. מי שעיצב את סגנון החזנות האשכנזית המערב-אירופאית במודל המקובל היום בבתי כנסת בעלי מקהלה (סגנון הנשמע לנו לעתים 'כנסייתי') הי'ה שלמה זולצר (1804-1890). יחד עם הקפדתו לשמֵר את המוטיבים העתיקים בתפילה, הוא הפך את מוסד החזן ל"מודרני". במסגרת זו הנהיג לבוש חדש לחזן (כפי שנהוג עד היום), ייסד מקהלה המבוססת על זמרים מקצועיים והלחין טקסטים מהתפילה כשירי מקהלה בסגנון התקופה הרומנטית (זולצר אף הזמין יצירות מקהלתיות ממלחינים לא-יהודים, ביניהם פרנץ שוברט). הביצועים בבית הכנסת של זולצר התפרסמו באיכותם, והפכו למעין קונצרטים לקהל הרחב.

ממסד החזנות ה"זולצרי" הפך במהירות לפופולרי בכל מערב-אירופה ובמידה מסוימת אף במזרחה, עד כדי כך שנגינותיו נחשבו במהרה לחלק מנוסח התפילה המסורתי. דוגמאות למנגינות מפורסמות שהלחין הן 'שמע ישראל' ו-'ויהי בנסוע הארון'(8) (דוגמה "זולצרית" אופיינית היא מודל התפילה בבית הכנסת הגדול בירושלים).

תרומת המאה ה-19 הייתה, אם כן, בעיצוב ממסד החזנות האשכנזית כפי שהוא נוהג בבתי כנסת בעלי מקהלה בעולם כולו.

החזנות בימינו

מזמנו של זולצר ועד לאמצע המאה העשרים פרח ממסד החזנות. משכורות החזנים הפכו כמעט מספקות למחיה - בניגוד למה שהיה מקובל בדורות הקודמים - ושורה ארוכה של חזנים התפרסמו בעולם כולו, אולי בזכות האפשרות הטכנית להקליטם. בתחילת המאה העשרים החלו חזנים מופיעים באולמות קונצרטים, ומסופר כי אנשים הי'ו מוכנים לעמוד שעות רבות בתור ולשלם מחיר יקר כדי לשמוע קונצרט חזנות. ואולם, החל מהמחצית השניי'ה של המאה העשרים ועד היום הולכת קרנה של החזנות ויורדת.

בישראל ממסד החזנות נפוץ פחות מאשר בארצות-הברית ובאירופה. ברוב הקהילות הגדולות בחו"ל קיים לפחות בית כנסת אחד שבו מועסק חזן קבוע ולצדו מקהלה. מפתיע לגלות שבארצות-הברית מוסד החזן והמקהלה נפוץ יותר בקהילות קונסרבטיביות ורפורמיות מאשר בבתי כנסת אורתודוקסיים.

כמה סיבות אפשריות לירידת קרנה של החזנות בימינו: האחת, משום שבעבר הייתה החזנות אחת הצורות היחידות לבידור יהודי מוזיקלי ואילו היום התפתח ז'אנר של "פופ יהודי". סיבה נוספת היא ירידה כללית בהתעניינות במוזיקה מן העבר (למשל מוסיקה קלאסית) ונהירה גוברת אחר מוזיקת פופ עכשווית, שמתבטאת גם בציבור החרדי. בנוסף, בעקבות פסקי הגר"א, התקצרה התפילה בבתי הכנסת האורתודוקסיים-מודרניים ורוב הפיוטים שנאמרו בהתחזנות, חדלו להיאמר.

לבסוף נזכיר את תהליך עזיבת הקודים הטקסיים של תחילת המאה ה-20: בית הכנסת עצמו עבר "פופולריזצי'ה". ייתכן כי האווירה הנינוחה והחברתית יותר של בתי הכנסת כיום אינה תואמת עוד את טקסיות ממסד החזן והמקהלה.(9)

מנייני קרליבך

תופעת הפופולריות של סדר התפילה ה"קרליבכי" היא ייחודית ומפתיעה. מבחינה מוזיקלית - נגינותיו אינן מסורתיות. הן אמנם מבוססות על מושג הניגון החסידי הקיים מזה דורות, ואולם הן כמעט ואינן משתמשות במסגרת נוסח התפילה המסורתי, אלא מחליפות אותו ברצף ניגונים. הצלחת המניינים ה"קרליבכיים" נובעת אולי מהעובדה שהם משתפים את הקהל באופן פעיל במשך רוב התפילה, והם מושתתים על רעיון הדבקות החסידי, תוך שהן פונות לציבור לא-חסידי (או ניאו-חסידי) שאינו בא במגע עם קהילות חסידיות מסורתיות. מעניין להשוות תופעה זו עם תופעה שהתרחשה באיטליה של סוף המאה ה-16. בהשפעת הרנסנס ביקשו קהילות איטלקיות אחדות להכניס "מודרניזצי'ה" בתפילה. ברוח זו פעל המלחין היהודי שלמה רוסי (1587-1628) שהלחין מחדש מזמורים מתהילים ופרקים מהתפילה בסגנון המוזיקלי של התקופה. לא ידוע למשך כמה זמן בוצעו יצירותי'ו, אם בכלל, אולם ידוע כי עם גירוש יהודי מנטואה ב-1630 לא נותר זכר ליצירתו המפוארת. המשותף לשתי התופעות הוא ההלחנה המחודשת של התפילה על ידי חזן יחיד מחוץ למסגרת נוסח התפילה המסורתי. ההבדל הגדול בין שתי התופעות הוא שאצל רוסי המנגינות הושפעו ממוזיקת הרנסנס הלא-יהודית ואילו מוזיקת 'קרליבך' נובעת מהניגון החסידי. כפי הנראה זו השנייה תגדל ותתעצם עם השנים בניגוד מוחלט לתופעת המוזיקה של רוסי.

 

מראי מקומות

1 ספר המנהגים למהרי"ל, הלכות ליל יו"כ, סימן ה.

2 כפי שנכתבו על ידי החזן אהרון ביר.

3 Abraham .Zvi.Idelsohn (1882-1938), Jewish Music: in its Historical Development, New York 1929, pp. 266

4 למשל: מסכת ערכים פ"ב, מסכת תמיד פ"ה.

5 מגילה ל"ב ע"א.

6 למשל: רב נטרונאי, נחשון וצמח. ראו סדר רב עמרם, וורשה 1865, חלק ראשון עמוד 10.

7 הכורל הלותרני Non freut Euch Ihr lieben Christen.

8 ר' זליג ברב"י יצחק אייזיק מרגליות, חיבורי ליקוטים: חידושי מסכתות עם שו"ת, אמסטרדם 1715, 4ב-5א.

9 נזכיר גם את הנעימות המפורסמות לא פחות: 'מגן אבות בדברו' ו-'וזאת התורה', שנכתבו בידי ממשיכו של זולצר - לואי לבנדובסקי (1821-1894).

10 ראו פירוט נוסף על כך במאמרו של פרופ' אליהו שלייפר "50 שנות חזנות בישראל" דוכן חוברת ט"ו (תש"ס), ירושלים עמוד 15-26.

11 אוצר הגאונים ח"א, ברכות, עמוד 70 סימן קע"ט.

12 הרמב"ם, פרקים בהצלחה, הוצאת מקיצי נרדמים, ירושלים 1939, עמוד 7.

13 ר' יואל סירקיס, תשובות ישנות, הלכות תפילה וס"ת ובי"כ ותשמישיהן, שאלה קכז.

14 ר' ישראל משקלוב, הקדמה לפאת השולחן. ראו עוד במאמרו של עקיבא צימרמן, "החזנות והמוזיקה במשנתו של הגאון מוילנא" דוכן ט"ו, רננות – תש"ס, עמודים 81-87.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-15/2/2012 13:39 לינק ישיר 
התרגשות בהופעות

  איך לשלוט בהתרגשות?
זו שאלה מצויינת , כל מי שמופיע חש התרגשות במידה מסויימת , לא משנה מה רמתך המקצועית. אנו עלולים לאבד שליטה בקול והכל עלול להשתבש. שליטה בפחד היא המפתח, אם רמת הופעתך אינה לשביעות רצונך התוצאות עלולות להיות הרסניות ומאכזבות.
בין אם אנחנו שרים מול 20 איש או מול אלפים רמת המתח עלולה להיות זהה. כזמרים , אנו מציבים עצמינו לשיפוטו של הקהל , לביקורת שלו. זו אינה משימה פשוטה , אנו רוצים להיראות ולהישמע בטוחים בעצמינו גם כשאנחנו לא , ובנוסף לשימוש בטכניקה טובה לזכור את מילות השירים וכו' לא פלא שאנחנו לחוצים...
הנה מספר טיפים שיכוים להיות לעזר :

  1. כדאי להבין למה אנחנו שרים .אם אנחנו שרים כדי למשוך תשומת לב או כדי לקבל שבחים סביר להניח שנהיה מאוכזבים בתום ההופעה. לא מעט זמרים מתחילים לשיר מהסיבות האלה. אם אדם כשרוני מוסיקלית שירה יכולה להיות דרך נהדרת לקבל תשומת לב. מה שכדאי לנו לעשות זה לברר עם עצמינו למה אנחנו רוצים להיות זמרים. האם בגלל התחושה שמתקבלת כשמתקשרים עם אחרים בצורה האינטימית הזו? או בגלל שמסר מסוים של שיר נוגע בנו ? לא חשובה הסיבה , חשוב שנדע אותה.
  2. חשוב לדעת היטב את השיר או הקטע המוסיקלי לפני שמופיעים איתו. השירה נשלטת ע"י שרירים , אם למדנו את יצירה באופן הכי מדוקדק שלה , סביר להניח שברגעי לחץ הגוף יקח פיקוד וידע להוליך אותנו.זה נקרא "זיכרון שרירי". יתרון נוסף בידיעת השיר היטב הוא היכולת להתרכז בהעברת המסר , ולתקשר עם הקהל ברמות שונות לחלוטין מלשיר את השיר נכון.
  3. הדבר הראשון שנפגע כשמתרגשים היא הנשימה הנכונה, התמיכה הנשימתית. זאת משום שהאנדרנלין זורם בדם וגורם ללב לפעום בקצב מהיר יותר ,ולנו לקחת נשימות מהירות וחטופות יותר – בדיוק ההיפך ממה שיוצר שיר רצופה וטובה. חשוב לנשום עמוק לפני שעולים לבמה , שאיפה במשך 8 שניות , החזקת האויר בפנים במשך 8 שניות והוצאתו במשך 8 שניות.
  4. כנר
  5. אה שהדבר הקשה ביותר לעשות הוא לנצל את ההתרגשות הזו. במקום לדכא את ההתרגשות ולנסות לשלוט בה תנו להתרגשות לחדור לשיר ולהפוך אותו למרגש יותר , נוגע יותר ואישי יותר.
  6. שתו הרבה מים , שימרו על איזור המיתרים לח תמיד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-15/2/2012 21:14 לינק ישיר 
מרתק, איכותי, ומקצועי.

אני חושב שגרגורי נגע בנקודות הכי 'חמות' בפיתוח קול ובחזנות למתחילים.

ראשית, המאמר משמש בצורה מיוחדת כפטיש לשבירת מיתוסים אינסטינקטיביים הקיימים בכולנו ובפרט בחזנים הצעירים. גרגורי העלה בחן את ה'אומנות' שבחזנות, ואת ההכרח ליצור חזנות אומנותית ולא חזנות פופוליסטית.

שנית, המאמר משמש כסוג של 'מורה נבוכים' למתעניינים בפיתוח קול ובלימודי חזנות, גרגורי נגע בכל השאלות המתבקשות, ואף ענה עליהם בצורה בהירה וברורה.

יישר כוח להנהלת הפורום על היוזמה האיכותית, ויישר כוח לגרגורי על המאמר המרתק!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-16/2/2012 01:19 לינק ישיר 



לדעתי צריך להקים ויקיפדיה בנושא...

_________________

ערוץ היוטיוב שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/2/2013 19:03 לינק ישיר 
מבקש לקבל את מס' הטלפון של המורה לפיתוח קול גרגורי שטקל

אם למישהוא יש את המס' טלפון של גרגורי שטקל אודה אם ישלח לי באישי



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/2/2013 20:09 לינק ישיר 

שוגול , מבוקשך באשכול להלן :

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2982666&forum_id=14617


תוקן על ידי שרגאפייבל ב- 17/02/2013 20:07:05




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > הכל סביב המוזיקה > לשמוע אל הרינה ואל התפילה > לשמוע אל המומחים: גרגורי שטקל ומיתרי הקול
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר