בית פורומים עצור כאן חושבים

חשבון הנפש שלי (לכבוד הימים הנוראים)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/9/2012 02:07 לינק ישיר 
חשבון הנפש שלי (לכבוד הימים הנוראים)

חשבתי לי אתמול שהלכתי לומר סליחות, על מה אני הולך לבקש סליחה, קודם כל הוא לא רוצה סליחות (הרי הוא נפגע שצריך לבקש ממנו סליחה ?) הוא רוצה (אם רוצה בכלל) את התכלס, אפי' אם נאמר שהסליחה שאנו מבקשים מטרתם היא בדיוק התכלס ?! אז מהי התכלס ? אם התכלס היא הלב, שלמות הלב, על דרך "רחמנא ליבא בעי" אז היינו אמורים למות מיד כי הגענו לתכלית, היחסים בין אדם לאלקיו הם כל כך פשוטים שברגע שאדם הגיע באיזה רגע אחת לשלימות הלב, מיד גמר בעצם את תכליתו, אם אלוקים רוצה תמידות בחץ הזמן בעבודת הלב, אז למה אנו לא חיים לנצח ? לכאורה המוות היא סתירה לעצם עבדות הקל, ולכן נראה לי לומר שהאדם הוא הוא הדורש מעצמו שלימות הלב, לא שהתכלית עצמו היא שלימות הלב, האדם אומר אני מנסה הכל לעשות לטוב אבל התוצאות במציאות הם לא ממש טובות במילא האדם מרגיע את עצמו ואומר רחמנא ליבא בעי, וזה אמת, אבל תפקיד האדם היא שהוא יהיה חכם יותר ומשכיל יותר מאתמול שהתוצאות במציאות יהיו יותר טובות, וכאן אפשרי לבקש סליחה, כלומר סליחה שלא השכלנו יותר ולא החכמנו יותר, נכון שרחמנא ליבא בעי נצרך בכל מצב נתון. וזה האידיאל, אבל התוצאות הם העיקר, רחמנא ליבא בעי בתינוק בילד ובחור ומתבגר הם אותו לב ושלימות הלב, ההבדל היא בהשכלה בתבונה ובחכמה, ואם כך יש לנו סליחה אחת לבקש, למה לא החכמנו יותר, פילוסופית אפשר להסביר זאת כך, אם המדע היום מונע או מרפא כך וכך חוליים ומציל כך וכך לידות ותינוקות, ומונע כליל כמעט רוב המגיפות, אז נאשים את הקדמונים שלפני חמש אלף שנה למה לא הגיעו לכך כבר אז, ואם מחר תמצא תרופה לסרטן, אז נזעק למה לא מצאנו זאת היום ? כלמור כל תובנה וכל חכמה וכל מדע וכל מוסר וערכים שאנו מקבלים היום יכולנו לקבל אתמול, ואם כך זה הסליחה היחידי שאנו צריכים לבקש, לבקש סליחה מהקדמונים שלא היצלנו אותם, סליחה מהחולי סרטן שאנו לא יכולים להציל אותם מחוסר לימוד ודעת, סליחה מכל הסובלים חברתית, שעוד לא מצאנו תורה חברתית מושלמת, החכמה והתובונות הם כן נצחיות הם לא מתים, הרי הם מעוברים מרבי לתלמידו מפרופ' לתלמידו, ואם יש לאלוקים רצון ותכלית מאיתנו, אז יש רק דבר אחד שיכול לדרוש מאיתנו, והיא החכמה והתבונה שכן מתרבה בחץ הזמן ולא מת, היא נצחית ובעיקר מתרבה ומתפתח שזה העיקר, הרי אמרנו לעיל שהמוות היא סתירה לעבדות השם, כאן אנו רואים שעבדות השם האמיתית לא מת להפך היא נצחית, העבדות השם האמיתית היא להשכיל ולהחכים יותר, והבקשת סליחה היא כנ"ל למה לא השכלנו יותר, שאנו רואים בבית כנסת בימים הנוראים יהודי שמצטמק מסרטן, אז אנו לא צריכים לחטוף פחד אלוקים הנה אלוקים יכול לעניש ומעניש, זו חשיבה ילדותית לגמרי, אנו צריכים לחטוף פחד אלוקים למה אנו לא יכולים להציל אותו, הכל באשמתינו, לו רק למדנו יותר יכולנו להציל אותו, עובדה שתמצא מחר תרופה בשבילו, אותו דבר שאנו פוגשים ילדים עם ניוון שרירים, מזל שאין להם את הדעת לאשים אותנו, אבל באמת אנו אשמים בסבלם, אם חז"ל חשבו שרק צינים ופכים בידי אדם, היום אנו יודעים שהכל בידי האדם,  במילא הפחד האלוקים שאנו צריכים לחטוף היא למה אנו לא יכולים לעזור להם, למה עוד בכלל נולדים ילדים עם המחלה הזו, הרי ימצא הפיתרון מחר. אז למה לא מצאנו את הפיתרון אתמול ? לסיכום: סליחה מכל הסובלים מהעולם הזה הטבעי, סליחה מהסובלים חברתית. מחוקי הנורמות החברה, וחשבון הנפש למה הם עוד סובלים למה לא משכילים יותר למה לא לומדים יותר, וכידוע ההבדל העמוק בין ע"ז ואלילות לבין עבדות קל האחד ?! היא בזה שהעובד אלילים מאשים את האליל או את המקרה, והעובד השם מאשים את עצמו, כי כל העניין המחשבתית בקל האחד היא לומר בדיוק זאת, האדם גרם למוות האדם גרם לכל קללות התורה, ולמה ? כי לא למד !!! והיות שאין היום אדם שמאשים את האלילים במשהו והיות שבחקירה הפילוספית לעיל אשמנו רק את עצמינו, אז אין צדק לליצנות להמשיך לאשים את המקרה או את הגורל, הכל האשמתינו, במילא כל הסובל צריך לאשים את האדם בסבלו, וכל אדם צריך לבקש סליחה מהסובל, מה דעתכם חברי\ות וחכמי\ות הפורום היקרים ??

הערת הנהלה: הוחלפה הכותרת האוריגנלית ''חשבון הנפש של עצכ''חניק'' שהתיימרה לדבר בשם הפורום או המייצג של משתתפיו.  


תוקן על ידי עצכח ב- 11/09/2012 22:51:43





דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/9/2012 10:19 לינק ישיר 

מקס
 הסליחות שאנו אומרים, זה חרטא בארטא. אדם המבקש סליחה לא מדקלם כמו תוכי פיוטים שהוא לא מבין, ומוציא מפיו משפטים שאין לו מושג על משמעותם.
נכון שיש יוצי דופן המבינים לאחר מאמץ חלקים,- אבל הדבר הוא יותר מאמץ ושעשוע אינטלקטואלי, מאשר כונה לסליחה.
הזכרת את התוכחה המפחידה- פירוט הקללות שלה כבר מזמן מזמן לא קיימת, זה להפחיד ילדים עם שדים במקום חשוך.
כל כפיה לאמירת סליחה- אין לה כל ערך עמוק, הכל מהשפה ולחוץ,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/9/2012 11:03 לינק ישיר 

מקס

אני מסכים איתך שהסליחות והתשובה הן על כך שלא היינו טובים יותר. והמטרה היא 'לשים על השולחן' את הדברים שאפשר וראוי לשפר.
נקודה אחת לא הבנתי, למה אני אשם שמישהו חולה או סובל?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 00:44 לינק ישיר 

maxmen כתב:
 הערת הנהלה: הוחלפה הכותרת האוריגנלית ''חשבון הנפש של עצכ''חניק'' שהתיימרה לדבר בשם הפורום או המייצג של משתתפיו.  



חשבון הנפש של עצכחניק = חשבון הנפש שלי כעצכחניק,
ח"ו שאני ידבר בשם אחרים,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/9/2012 00:47 לינק ישיר 

מבקשטוב כתב:
 נקודה אחת לא הבנתי, למה אני אשם שמישהו חולה או סובל?


הסברתי למה,
אם תמצא מחר תרופה לסרטן, אז למה לא מצאנו אותו אתמול,
זו רמת התשובה והסליחה של האדם החושב,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/9/2012 02:18 לינק ישיר 

ירוחם,
אם כבר העלית את הנקודה, אנצל - ברשות מקס - את האשכול לדון בעניין זה.

בביהכנ"ס אצלינו ישנם אשר אומרם קינות חדשות, אשר נתחברו כיום על ידי רבנים(איני יודע מי הרבנים, ואינני יודע על מה הקינות מדברות - האם על חורבן הבית או על חורבנים אקטואלים. טרם יצא לי לראות).
אך יש לי צורך להגיד את אשר על ליבי:

קודם כל הערות צדדיות:
א. אסטתיקה - אין מה לעשות, בימי הביניים ידעו לכתוב. תגיד מה שתגיד, אבל הקינות היום מרגישות מגוחך.
ב. האם בגלל שהקינות העתיקות ברמה גבוהה יותר זה פותר אותנו ממאמץ? כמו שתלמיד לספרות יחליט שהוא מוותר על הוסנטות של שייקספיר באנגלית, כי הן כתובות באנגלית עתיקה, והוא מעדיף שירים של זמרת פופ אמריקאית עכשווית. זה לא רק "וויתור", אלא גם הפסד, כיוון שהמאמץ משתלם. 
כך גם כעת, אולי שווה המאמץ ללמוד את הקינה לפני כן? או לפחות לראות פירוש מילולי פשוט?

לעיקר:
1. הבעיה הראשונה שלי עם שינויים מודרניים היא המחסור בנקודה ארכימדית. ז"א - עד מתי נשנה? ואם מחר יהיה חורבן נוסף, מיד נוסיף קינה חדשה? ואם אני מתחבר יותר למשהו אחר, אז כל אחד יתחיל להגיד מה שהוא רוצה?
אם תאמר- כן, שיהיה כך.
אז באמת שדווקא זה מאבד את אפקט הסליחות. חלק מהרעיון הוא עם שלם שקם ואומר סליחות, מתוודה ומתחטא לפני ר"ה ויו"כ, ואם כל אחד אומר את נוסחו, הרי שזה מפסיד את הרעיון. 
כמו כן, יש פה צרות ראיה מדהימה. זה, לדעתי, סימפטום של הציונות-הדתית בעקבות הרב קוק, שהראיה ההיסטורית שלה קטסטרופלית. הרב קוק החליט ש100 השנים הקרויות "המאה ה20" הינם שנות הגאולה, ומכאן והלאה - רק נעלה במעלות הקדושה והטהרה. כל שיטתו הייתה בנויה על הגל, והרב קוק בסופו של דבר הוא תמצית הפילוסופיה של המאה ה19. 
זה גרם לכך שיש איזו הרגשה, והיא באמת הרגשה אנושית בסיסית אך בהקשר הציוני-דתי היא הוחרפה להרגשה קוסמית, שהשנים הללו מרעידות סיפים. אך לא היא. אף שאני מודה שהקמת המדינה הרי שהיא מאורע חסר תקדים ומדהים בהיסטוריה היהודית, שבוודאי ייזכר גם עוד אלף שנה, הרי שעקירת גוש קטיף/מגרון וכו', אין בהם כלום. הם לא הולכים להיות חלק מההיסטוריה היהודית.
הסליחות, כוחן בהיסטוריה שלהם. הטהרה לפני ר"ה מתמזגת בסבל של העם היהודי במשך אלפיים שנה, ונושאת על גבה את כל דם היהדות ההיסטורית. הסליחות המודרניות מעולם לא יצליחו להגיע לכזו רמה של טהרה, כיוון שן רק נקודות קטנות של עולם חולף.


2. סליחות, וזה בוודאי יהיה חידוש מהפכני, הן לא דאורייתא. לכן אני לא רואה כל טעם לשנות את התוכן לגמרי וכאילו לשמור על הצורה. אתה לא מתחבר? אל תאמר סליחות. לא צריך לנסות בכח לדחוף תוכן נייטרלי למנהג דתי.

3. מה בכלל מטרת הסליחות? האם סתם לגרום עצב? או הרגשת טהרה? ומה רע בסונטה של בטהובן במקום? 
נראה לי שבאופן כלשהו, המדיום הוא המסר. לפעמים התוכן נועד רק לתת מראה מקום, מה שהרב הנזיר קרא לו "ההיגיון השמעי". אתה לא יכול לשים את היד בדיוק על הנקודה שאליה "מעבירות" אותך הסליחות, אבל ההרגשה של התמזגות הדורות שאמרו את הטקסט הנ"ל, הריתמוס של החרוזים, הפזמון של י"ג מידות, כל זה יוצר אפקט שאי אפשר לחקות אותו.

לסיום אפשר כמובן לתקוף - הרי דברים שונו והשתנו במהלך הדורות, ומאי שנא? על זה יש להגיד מה שנאמר על שאלה מקבילה בעולם ההלכה: ישנה תורת הלב, וישנה רפורמה. אם הלב מרגיש שהוא במקום אחר ממקום הכתב, הרי שהוא משנה את הכתב שיגיד את דבריו, ואם העם מחליט שההלכה לא נמצאת היכן שהוא רוצה, הרי שעם הזמן הוא יתאים את הכתב ללב.
לכן סופה של אורתודוכסיה יוצרת להשתמר, וסופה של רפורמה להעלם. שינויים מלאכותיים לא הצליחו ולא יצליחו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 08:35 לינק ישיר 

נחלת דוד
פעם הרהרתי בקול רם שמא ההבדל בין האורתודוכסיה לריפורמה הוא ברמת המודעות, בכולן יש תזוזות, רק האורתודוכסיה אינה מודעת לכך.

לגבי הסליחות, קראתי בזמנו את ספריו של עזרא פליישר, שהוכיח שהפיוט בתחילתו היה מתחלף. בשלב מסוים התקבעו הפיוטים שלנו. מדוע עלינו לקדש את השלב הזה? מדוע עלינו לקדש אתהתגובה לתתנ"ו ולפסול את התגובה לשואה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 10:31 לינק ישיר 

בעל,
אתה צודק מאוד. באמת זו אחת הבעיות הקשות עם חידוש בתקופה המודרנית. בעוד אשר פעם, מסיבה פרשנית שאיננה מובנת לנו דיה, גם 'אוקימתות' היו חלק מהפשט, הרי שכיום איננו מסוגלים להוציא דבר מפשוטו ללא מודעות לכך שאין זו כוונת המחבר.
אומנם, רוב הרבנים עדיין למדים בצורה פרשנית עתיקה, ומכניסים דבריהם לתוך הכתב ללא משים, כך שהם לפעמים עוד "מחדשים".

אך באמת אלו שני עניינים שהם אחד. עצם העובדה ש"תורת הלב" תשנה את הכתב, הכוונה שתעשה זאת באופן לא מודע. את המינוח "תורת הלב" שאבתי מאחד העם, שגם נותן לזה דוג' קיצונית: 
בב"ק, בדיון על "עין תחת עין", הרי שאומר ר' אלעזר ש"עין תחת עין כפשוטו", ומקשה הגמ': "כפשוטו ס"ד?!" ועושה אוקימתא. אותו "סלקא דעתך" היא תורת הלב. הגמ' באמת ובתמים לא האמינה שר' אלעזר אומר כן, ולכן היה לה ברור שכוונתו אחרת כי לא ייתכן שהכתב יעיד כנגד הלב.
בזה הוא מסיק נכונה, שלא משנה עד כמה "מפורש" הכתב מדבר, כל עוד הלב רוצה לשנות - הרי שזה ישתנה.
כמו שהקדמתי, מסופקני עד כמה אפשר לפעול כך בתקופה המודרנית שלנו. מה שכן, בסופו של דבר העם כבר מזיז את ההלכה לאן שהוא רוצה.

בקשר לקידוש הקינות, הרי שכתבתי גם טעמים אובייקטיבים וגם סובייקטיבים.
באופן אובייקטיבי, הרי שמאורעות העבר עליהם מקוננים הם בד"כ מאורעות גדולים, חמורים, שהשפיעו על כל העם באותה תקופה ונזכרו במהלך ההיסטוריה כך שיש להם עוצמה של דורות על גבי דורות.
השואה, כמובן, היא מאורע מטורף בהיסטוריה היהודית, ואכן ראוי - ואני נוהג כן - להגיד קינות גם על השואה, ומצויים בחלק מן המחזורים. אומנם, חזר לה עדיין את התוקף ההיסטורי, וגם זה יגיע עוד כמה מאות שנים. אז - כבר הקינה על השואה תיכנס ותהיה לגיטימית בדיוק כמו השאר.

וזו בדיוק הנקודה - כל עוד זה לא השתנה בפועל, כנראה שזה עדיין בסדר שזה כך. קודם צריך לתקן את הלב, והוא עצמו כבר ייתקן את הכתב וישנה אותו. אם הלב בריא, אז הכתב גם הוא יתנסח מחדש. 
כל מאורע חדש, אפילו השואה, עדיין קרוב אלינו מידי כדי להיות "היסטורי", כדי "להתקדש" באיזו הילה, ולכן קשה לנו להכניס אותו לריטואל. ומה בכך? עם הזמן בטוחני שגם הוא ייכנס. העניין הוא לא לשנות בכח, אלא לתת לזמן לעשות את שלו, ולא להתעקש לראות את עולמנו בחיינו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 10:38 לינק ישיר 

אם לא נראה את עולמנו בחיינו, אנחנו עלולים, במיוחד בקצב המודרני, להפוך ללא רלבנטים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 10:46 לינק ישיר 

אולי רלוונטיות היא אובר-רייטד..



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 11:15 לינק ישיר 

נחלת דוד
גלשת לחופים רחוקים, אמירת הסליחות נועדו לאמירת סליחות. הן לא נועדו להתפעלות מהלשון העברית המענינת והיפה של משוררי ופייטני ימי הבינים.
מבחינה ספרותית של זמנם, וכתיבה החידתית והרמזים האסוציאטיבים של המילים, הן מלאכת מחשבת,
 הם מתאימים להרצאה לשעור לחידוד, אבל מה לזה ולאמירת סליחות,?

לא כל מי שמנסה לברר נושא כוונתו לתקוף!
ציטוטים של אנשים גדולים וקטנים , שחייבים למצא תשובה לבעיה, אז הם, מתחילים לדבר גבוה גבוה, בשפה מליצית, דבר המעמיד את התוהה בעמדה, שהוא כביכול לא מבין, ולכן הוא צריך להפסיק לתהות. הבעיה היא שהוא בעצם צריך להגיד סליחות.
אף אחד לא מנסה לחדש, רק להצביע עם אצבע עבה וענינית, על המחדלים, במקרה שלנו על חוסר הרצינות להשגת האפקט של הסליחות,
ראב"ע עמד על הנושא- בקהלת ה. א., קרא שוב למרות שאני בטוח שכבר קראת, אבל אתה שבוי ואסור באזיקים , מחקירה ודרישה על מנהגי ומעשי קדמוננו.
הם לא היו כל אי אי אי, שאדם צריך להמנע מלבקר אותם, ובעיקר לנהוג במנהגים לא הגיוניים, כי הם נהגו כך.
מוסר אבי ותורת אמי יכולים להיות במקרה הטוב מתאימים להם ולתקופתם, ובמקרה הרע בדרך כלל, ערימה של בורות וחסר ידע,



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/9/2012 15:44 לינק ישיר 

ירוחם,
לא כ"כ אכפת לי למה אמרו סליחות מלכתחילה. כמו כן - ממש לא אכפת לי לבקר את קדמונינו, ק"ו את משוררינו הקדמונים, ואני מכיר את דברי ראב"ע היפים על הקליר.

אכפת לי מזמננו אנו. טענתי כמה טענות, והעיקרית היא - שינוי מלאכותי לא עובד. מאידך גיסא - לפעמים יש אפקט הטמון לאו דווקא במסר, אלא במעשה עצמו.
כמובן שכל הרוצה לא להגיד סליחות, יכול לעשות כן. זה חלק מהעניין - כיוון שזה ממילא מנהג, הרי שאין צורך לחפש כל מיני דרכים לעקוף אותו. אבל בהקשר הזה לדעתי עדיף לבטל ולא לשנות, וזאת מהטעמים לעיל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 16:24 לינק ישיר 

נח"ד
תאוות השינוי באה תמיד מרגשות קודש?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 16:34 לינק ישיר 

"השואה, כמובן, היא מאורע מטורף בהיסטוריה היהודית, ואכן ראוי - ואני נוהג כן - להגיד קינות גם על השואה, ומצויים בחלק מן המחזורים. אומנם, חזר לה עדיין את התוקף ההיסטורי, וגם זה יגיע עוד כמה מאות שנים. אז - כבר הקינה על השואה תיכנס ותהיה לגיטימית בדיוק כמו השאר."

על גזרות תתנ"ו נכתבו הקינות על ידי אנשים שהיו עדים לגזרות כגון קלונימוס בן יהודה .

על השואה היתה ראויה להכתב קינה כבר מזמן כי בהשוואה לגזרות תתנ"ו החורבן היה גדול הרבה יותר  אבל לחרדים יש סיבות טובות לא לספר מה היה שם בדיוק.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 16:40 לינק ישיר 

תט,
אינני יודע מדוע אנשים רוצים לשנות. אבל אפילו אלו אשר מאמינים שזו הדרך הנכונה מבחינה אורתודוכסית, לענ"ד זו טעות.

אפרים,
התכוונתי לזמן בו נחשבו הקינות הללו כקאנון. ז"א, אני מניח שבמאה-מאתיים שנה הראשונות אחר הגזירות טרם התקבעה אמירת הסליחות/קינות הללו בהרגשת העם כחובה קדושה, ועם הזמן והנפח ההיסטורי שהמקרה צבר, כך גם הקאנוניזציה שלו התגברה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-14/9/2012 16:52 לינק ישיר 

1.אתה מניח או שבדקת את הנושא?
2. ידוע לך על קינה על השואה שנכתבה על ידי יוצר חרדי לפני 30 או 40 שנה שאולי בעתיד תהפך לקנון?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > חשבון הנפש שלי (לכבוד הימים הנוראים)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.