בית פורומים עצור כאן חושבים

האם יש לדון בשאלות ללא נפ"מ מעשית?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-29/11/2013 14:16 לינק ישיר 
האם יש לדון בשאלות ללא נפ"מ מעשית?

שלום לכולם.
ישנה אמונה/הנחה/מוסכמה שלכל דיון תלמודי/הלכתי חייבת להיות נפ"מ מעשית. יש לדון טובא בהנחות שבבסיס האמונה הזאת (האם בלי השלכה זו לא תורה, או שמא בלי השלכה מעשית זה דיון ריק מתוכן ברמה הלוגית).
אבל קודם לכן, שתי שאלות לי, שקשורות לעניין זה:
א. האם יש מקורות שעולה מהם האמונה הזאת, שאין לדון בדיונים ללא נפ"מ מעשית. הן מהתלמוד, הן מהראשונים והאחרונים.
ב. אשמח אם יובאו מקורות ובהם דיון בסוגיות אזוטריות (כגון גמלא פרחא, או חיטין שירדו בעבים), והסברים מראשונים ואחרונים מדוע דנים בהן.
חן חן.



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/11/2013 14:20 לינק ישיר 

עיין בנזיר בהקדמה לקול הנבואה (מהזכרון)

האם שאלה נכריה בהלכות גיטין נקראת נפק"מ מעשית?

ותמיד נפק"מ לקידושי אשה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/11/2013 14:32 לינק ישיר 

את רב ירמיה הוציאו מבית המדרש על שאלת רגל בתוך חמישים ורגל מחוצה לה,
בזבחים ,אלא דרוש וקבל שכר ,מהרה יבנה המקדש ,



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/11/2013 14:40 לינק ישיר 

כמדומני שרוב התנ"ך הוא ללא נפק"מ מעשית
גם שער הייחוד בחוה" ועוד חלקי ספרי אמונה למיניהם



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2013 08:22 לינק ישיר 

הרב מיכי, מנ"מ שאלתך לשאלה מדוע צריך פיסיקה תיאורטית? הרי היא תיאורטית כעת ותהיה מעשית לכשנבין דברים נוספים. כך לענייני לימוד גם אם כרגע לא ניכר מה היא הנ"מ המעשית אין זה אומר שלא תהיה כזו. הרי העקרונות של הדיון במשהו שנראה כרגע לא מעשי יבוא יום וישרתו משהו מעשי. לכן שאלתך מעיקרה לא עולה כי אין באמת דיון כזה כשם שאין באמת פיסיקה תיאורטית.

תוקן על ידי yerubaal ב- 01/12/2013 08:23:18




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2013 12:42 לינק ישיר 

תשובה לשאלה זו ממש מבוארת להדיא בתניא לאדמו"ר הזקן פרק ה' וש"נ והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהיה הפסק ביניהם כך וכך ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבא למשפט על טענות ותביעות אלו מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה.

תוקן על ידי חלמישצור ב- 01/12/2013 12:42:14



תוקן על ידי חלמישצור ב- 01/12/2013 12:51:04




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2013 12:56 לינק ישיר 

שאלת האשכול ופתיחתו כבר מוכיחים שיש נפקמ מעשית



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2013 15:39 לינק ישיר 

נזכר בתלצמד כו"כ פעמים "גמרא גמור זמורתא תהא"



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2013 15:54 לינק ישיר 

תלמיד, דוק היטב שמהמקומות הללו מוכח איפכא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/12/2013 16:41 לינק ישיר 

עיין הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק הלמוד והמעשה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2013 19:56 לינק ישיר 

מיכי
לא. יש שם שתי דעות (כרגיל...)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/12/2013 20:18 לינק ישיר 

ויתכן שלפי החזון איש הלימוד הוא דוקא הלכה למעשה וש"נ והנה עומדת לפנינו השאלה מה דינו של תלמיד חכם ומה שמו דורש ממנו מה הוא מהותו ובמה כחו גדול והנה בדברים קצרים השכיל הרמ"א ז' יו"ד סי' רמ"ג ס"ב להצג את תמונתו המאירה בקרני הודה וז"ל שם שיודע לישא וליתן בתורה ומבין מדעתו ברוב מקומות התלמוד ופירושיו ובפסקי הגאונים מבואר דשם תלמיד חכם היינו חכם גדול בהלכה היודע את עומק המשא ומתן של הלכה ע"פ המקובל בידינו מדור דור ולמד רוב מקומות התלמוד ואם אינו חכם בזה אף שלמד הגדה וספרי יראה כל שאינו יודע לישא וליתן בהלכה ברוב מקומות התלמוד ע"פ הפוםקים אינו בכלל ת"ח ואין הדין פוטרו מתשלומי מכם שתורתו אומנתו כמבואר ברמ"א שם אמונה ובטחון פרק כג' ואלו ואלו דא"ח

תוקן על ידי חלמישצור ב- 01/12/2013 20:20:27



תוקן על ידי חלמישצור ב- 01/12/2013 20:21:38




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/12/2013 22:06 לינק ישיר 

ביליצר: "את רב ירמיה הוציאו מבית המדרש על שאלת רגל בתוך חמישים ורגל מחוצה לה, בזבחים ,אלא דרוש וקבל שכר"

את רב ירמיה לא הוציאו מבית כי הוא שאל שאלה תיאורטית. אם היו מוציאים מבית המדרש כל אמורא ששאל שאלות תיאורטיות, בית המדרש נשאר ריק. את רב ירמיה הוציאו כי הוא ערער על עקרון הלכתי יסודי:
אנו יודעים שהמציאות היא מורכבת, וקשה לחתוך אותה ברגע אחד. אולם ההגדרות ההלכתיות (והמשפטיות) קובעות גדרים מדוייקים. כגון: מתי טוב שירד גשם ומתי זה רע? אין תאריך מדויק, אבל ההלכה הגדירה את שמיני עצרת (או ז' במרחשוון) כתאריך קובע. כך גם גוזל שלא מסוגל להתרחק מרחק רב מהקן. חז"ל הגדירו מרחק זה בחמישים אמה בדיוק. בא רב ירמיה וערער על היומרה להגדיר את המציאות בתבנית משפטית, ושאל מה קורה אם יש לגוזל רגל פה ורגל שם. לכן הוציאו אותו מבית המדרש, כי בחיים הטבעיים שמחוץ לבית המדרש זה טבעם של גוזלים, אולם בבית המדרש ישלהכיל הגדרות משפטיות.

אליקים: "
כמדומני שרוב התנ"ך הוא ללא נפק"מ מעשית"
אליקים יקר, נפגעתי אישית בשם התנ"ך. התנ"ך הוא הספר הנפלא והמעשי ביותר שיש לנו.
אמנם רובו לא נכתב כקובץ חוקים כמו השולחן ערוך, אבל כאשר המוסר הא-לוקי מועבר אלינו בדרך של סיפור/נבואה/משל/שירה אז הוא יותרעמוק יותר עשיר יותר כוללני ויותר יישומי לכן הוא גם יותר מעשי.
(אגב, הוא הדין על אגדות חז"ל, נושא שרק בשנים האחרונות מתפתח יותר ויותר, וראה בספרו של הרב יהודה ברנדס "אגדה למעשה").




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/12/2013 22:22 לינק ישיר 

אתייחס עניינית לנושא האשכול:
לענ"ד לכל סוגיה יש נפקא מינה מעשית. פעמים רבות הנפקא מינה היא לא מקרה ספציפי, אלא היא הגדרה של מושג מופשט, ומתוך ההגדרה תהיינה נפקא מינות מעשיות.
יתרה מזאת, ככל שסוגיא נראית פחות מעשית, היא "חשודה" בעיני כאחת שטומנת בחובה הגדרות יסודיות יותר.
אביא כאן דוגמא אחת. ייתכן שלא תסכימו עימי על ניתוח הדוגמא, אולם הדוגמא פחות חשובה לי מהעקרון הכללי.

קידושין ז ע"א:
אמר רבא התקדשי לי לחציי מקודשת. חצייך מקודשת לי אינה מקודשת.
אמר ליה אביי לרבא מאי שנא חצייך מקודשת לי דאינה מקודשת אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה ה"נ איש אמר רחמנא ולא חצי איש?
אמר ליה הכי השתא! התם איתתא לבי תרי לא חזיא אלא גברא מי לא חזי לבי תרי וה"ק לה דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא.

אפשר להכליל דיון זה בתור "דיון ללא נפקא מינה", שכן סביר שמעטות (או אפסיות) החופות שבהן נאמר "הרי את מקודקת לחציי". אשר על כן, אשער כאן את העקרון:
לכאורה טענתו של רבא מוכרחת, שכן אדם יכול לשאת שתי נשים, ולכן יכול לומר "התקדשי לי לחציי, והחצי השני לאשה השניה", ואילו אשה שיכולה לשאת בעל אחד לא יכולה לומר כן. מהי סברתו של אביי שפוסל נישואין אלו?
נדמה שע"פ אביי, גם אם אדם נושא שתי נשים, אזי כולו שייך לכל אחת מהן. הוא לא יכול לומר לאשה שרק חלק ממנו יהיה שייך לה (חלק גשמי/רגשי/רוחני וכד').
אם זהו הדיון,אז כנראה שלפי רבא אדם יכול "לחלק" את עצמו, ולתת רק חלק מעצמיותו לכל אחת מהנשים, ואולי אף לתת חלק מעצמיותו לאשה אחת שיש לו.
נמצא שיש כאן מחלוקת אנושית מאוד רלוונטיים להיום: לפי אביי קשרי איש ואשה יכולים להיות רק קשר מלא על כל הבטיו. לפי רבא, ייתכנו קשרים "חלקיים" בין איש לאשה (כגון מה שאמרו חז"ל על נשות למך, שאחת לתשמיש ואחת לפריה ורביה)אפשר ליישם עקרונות אלו בדרכים שונות בימינו.

אני יודע שהתרחקתי מאוד מפשט הסוגיה, אבל ניסיתי להראות דרך שבה אפשר לחפש עקרונות בסיסיים תחת סוגיה "לא מעשית".



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/12/2013 14:49 לינק ישיר 

יוריזון ,
לא כל כך הבנתי את השטיקל תורה שלך ,בכל אופן כל הראשנים ,רשי ,תוס ,רשבם התייחסו לזה כפשוטו ,שאלה טורדנית חסרת תועלת,



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/12/2013 12:45 לינק ישיר 

[אורי,

תודה על הדיוק שלך בסיפור על רב ירמיה. זה אחד הסיפורים החביבים עליי. באותו עניין, ראה: "רגל פה רגל שם"

באשר לתנ"ך - אני חושבת שהעלית נקודה מעניינית וחשובה, על כך שלא רק "חוק" או מה שמנוסח כחוק מאפשר לנו להסיק מסקנות אל המציאות עצמה, וניתן ללמוד ולהשליך אל החיים הפרקטיים גם (ולפעמים יותר) משיר או סיפור. אני לא בטוחה שההגדרה "מעשי" מתאימה כאן בדיוק, אבל לרעיון עצמו אני כאמור מסכימה (אגב, הוא עובד לא פחות גם עם הסיפורים התלמודיים, שפעמים רבות מאוד מאירים את - ומעירים על - ההלכה שלפניהם, אחריהם או בתוכם, ומאפשרים הבנה לא רק של עקרונותיה אלא גם של האופנים הפרקטיים להחיל אותה על המציאות).



ואחר כל זה, אני עדיין תמהה על השאלה הפותחת - 
האם יש למישהו הו"א שאין ללמוד (ואפילו הלכה בלבד, שהרי ברור מאליו ש"כלל" זה אינו יכול להיות תקף למדרש או לחלקים אחרים של התורה, במובנה הרחב) משהו שאין לו השלכה מעשית? מה עם: "לא היה X ולא עתיד להיות, אלא דרוש וקבל שכר", או: "לא ניתן X אלא כדי להידרש"? ומה עם מסכתות סדר קודשים בבבלי? אם הכוונה היא ללמוד רק "מה שצריך" בשביל הפרקטיקה ה"מעשית" היומיומית - כל אלה היו שוליים אם בכלל מתקיימים, ולא כך הוא. 
כמובן, אפשר תמיד לחפש את ה"מעשיוּת" ה"מטאפורית" (כלומר: הלימוד הוא בצעם מעשי, כי הוא מלמד אותנו שיטות מעשיות למחשבה ולהסקת הלכה במקרים מעשיים, גם אם כרגע הנושא הנדון במקרה הספציפי הוא תיאורטי בלבד, וכו'), אבל יש בזה יותר משמץ אפולוגטיקה, שאיני מבינה מדוע יש בה צורך. לדעתי, מי שאינו מבין מדוע יש צורך בלימוד לשמה, ובעיסוק בתורה כמטרה בפני עצמה (ולא רק כדי להיות מסוגלת לפסוק הלכה בעניין X, או בתרגום ל"אקדמית" - כדי לקבל ציון טוב במבחן...), מפספס משהו מהותי ביותר מן המורשת שהנחילו לנו התנאים והאמוראים.
וחוץ מזה - מי שאינו מבין זאת, נכנע לגל העכור של אנטי-אינטלקטואליזם, הערצת הבוּרות והנבערוּת, ודיכוי הנפש היצירתית והחוקרת בשם ה"ביזנס" והבינוניוּת; הצונאמי הזה פוגם בכל חלקה טובה בעולם, אבל כשהוא מגיע לשערי בית המדרש זה עצוב במיוחד...]




תוקן על ידי אמשלום ב- 04/12/2013 13:02:52




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם יש לדון בשאלות ללא נפ"מ מעשית?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.