בית פורומים עצור כאן חושבים

האם קיימת אפשרות שמשה רבינו הוצג כהתגלמות אלוהית?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-29/1/2014 13:18 לינק ישיר 
האם קיימת אפשרות שמשה רבינו הוצג כהתגלמות אלוהית?

שלום חברים

אנו מוצאים בתורה ובמיוחד בספר דברים את משה מדבר לבני ישראל ובאותה נשימה מייחס את הדיבור לדיבורו של הא-ל.
למשל (בפרשות ואתחנן ועקב ואולי בעוד) הוא מתייחס לא-ל כלגוף שלישי אבל בהקשר המצוות הוא חוזר ואומר 'אשר אנוכי מצווך'. ניתן לומר שמשום מה הוא התכוין למקד על השליח ולא על המשלח בהקשר לציוויי המצוות, אבל הוא הספק שאני מציע שאולי המשום מה הזה הוא שראו בו או היו אמורים לראות בו את פי הא-ל המדבר אל ישראל. בסוף פרשת כי תבוא הוא אומר: 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וכו' למען תדעו כי אני ה' א-לוהיכם'. דומני שישנן עוד דוגמאות למכביר, אבל שאלתי אינה לגבי פירוש מקראות ספציפיים, אלא יותר אם מישהו יודע אם כבר עלתה, בוססה והוסברה תיאוריה כזו.

אינני בא להשוות למה שנפוץ בדתות אחרות או בדתנו אצל קבוצות מסוימות וגם לא לשפוט לחיוב או לשלילה, אלא לבדוק את גישת התורה ולהתחקות אחר תוצאות אפשריות מגישה כזו. (לפי מה שהוצע כאן בעבר שאין א-לוהים אלא אם הוא כולל הכל, הרי שדיבור כל אדם הוא דבר הא-לוהים אם בתערובת סובייקטיבית ואם מתוך אספקלריה מאירה וממילא שאין לראות את הרעיון ליחס את דיבור משה לא-ל כנשלל כל עוד לא מחפיצים את האדם המדבר כגוף הראוי לעובדו.)



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2014 13:26 לינק ישיר 


   

משנה תורה 'משה מפי עצמו אמרן'

מסכת מגילה דף לא'

הרב מינצברג





איתא בגמרא (מגילה לא:) דמשנה תורה 'משה מפי עצמו אמרן'. ותמהו המפרשים שהרי אמרו בגמרא - כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה (סנהדרין צט.). וכתבו הרמב"ם - האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת, אם אמר, משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה (הלכות תשובה פ"ג הלכה ח').

ומצינו בזה שלשה מהלכים בביאור הדבר מגדולי האחרונים.

בספר 'אוהל יעקב' להמגיד מדובנא כתב - שאלתי את פי מו"ר הוא רבינו הקדוש הגאון החסיד מו"ה אליהו מווילנא זצוק"ל, מה ההבדל בין התורה הקדושה ובין משנה תורה, ואמר לי כי הארבעה ספרים הראשונים היו נשמעים מפי הקב"ה בעצמו דרך גרונו של משה, לא כן ספר דברים היו ישראל שומעים את דברי הספר הזה כאשר שמעו דברי הנביאים, אשר אחר שהקב"ה אמר אל הנביא היום, וליום מחר הלך הנביא והשמיע החזון אל ישראל, וא"כ בעת אשר דיבר הנביא אל העם כבר היה נעתק ממנו הדיבור האלוקי, כן היה ספר דברים נשמע אל ישראל מפי משה רבינו ע"ה בעצמו (פרשת דברים).
ולפי דבריו נמצא, שחומש דברים, דרגת הנבואה שבו היא קטנה ממדריגת הנבואה שנאמרו בה שאר ספרי התורה. עיי"ש שהאריך בטעם הדבר.

ברם, בזה גופא נמצא, כי בעצם מעלת נבואת משה היתה בחומש דברים עליה וגילוי מדריגה יותר נעלית. שהרי לגבי נבואת כל הנביאים איתא שאין הנביא יכול להוסיף מצוות – 'אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה' (שבת קד.). והנה בכל החומשים נוספו מצוות מפי הגבורה שנאמרו מאת הקב"ה בעצמו, אבל בחומש דברים נתחדש שבנבואת משה רבינו אף כאשר לא היה בדרגה של שכינה מדברת מתוך גרונו, אלא היה אומר נבואת עצמו כשאר הנביאים, בכל זאת גדלה מעלת נבואתו שבכוחו להוסיף ולחדש מצוות, שהרי הרבה מצוות נתוספו בחומש דברים. 

אמנם בספר 'נפש החיים' ביאר באופן אחר, שגם חומש דברים נאמר על ידי 'שכינה מדברת מתוך גרונו', ואדרבה דרגת נבואת משה באמירתו את חומש דברים, הוא נעלה ממדריגתו שבאמירת שאר החומשים, שכתב - ולזאת היה משרע"ה מוכן כל רגע לנבואה כמ"ש עמדו ואשמעה וכו' והיה הולך וגדול בזאת המדרגה כל עת עד שעלה בידו וזכה אליה קודם סלוקו מן העולם, בשלימות היותר אפשרי בכח האדם לזכות בעודו בזה העולם. כמו שמצינו במשנה תורה בפרשת והיה אם שמוע שתחלה אמר 'לאהבה את ה' אלוקיכם', ותיכף לו בפסוק שאחריו אמר בלשון מדבר בעדו 'ונתתי מטר ארצכם', שהוא הנותן והפועל. כי התבטל בעיני עצמו ממציאות כלל, ורק השכינה לבד המדברת לכן אמר 'ונתתי'. וזהו שאמרו ז"ל 'שכינה מדברת מתוך גרונו של משה', וכמו שאמר הכתוב 'פה אל פה אדבר בו' ולא כתיב 'אליו' אלא 'בו', בתוכו ממש.

ועיין בחתם סופר שביאר את העניין באופן אחר, ולפי דרכו שווה סוג ודרגת הנבואה של חומש דברים כמו שאר החומשים – משה רבינו נתן אל לבו לומר כל משנה תורה כמו שהיא כתובה לפנינו בלשון עצמו ולא ציוהו ה', ואז בראש חודש שבט כשעמד לומר דברים המסודרים דיברה שכינה מתוך גרונו כל אותם הדברים כלשונו ממש. ולא שינה הקב"ה מלשונו שסידר לעצמו (חתם סופר מהדורת שטרן ד"ה ויהי בארבעים). 

וגם לפי דבריו יש כאן גילוי של מדריגה עצומה שהשיג משה דווקא כאן, שהרי משה הוא שסידר לעצמו את כל הדברים הללו, והסכימה שכינה על ידו הן לתוכן הדברים הן ללשונו כפי שהוא.

ולפי כל הפירושים נמצא שיש בספר דברים דרגה מיוחדת של 'משה מפי עצמו אמרן', והיינו מה דאיתא דספר דברים הוא שורש תורה שבעל פה עיין ספר 'פרי צדיק' (ראש חודש שבט - אות ו) שהביא כן בשם הזוהר (ח"ג דף רסא,א). שזה עניינה של תושבע"פ שהחכם אומר דברים מדעתו ומסברתו, אולם באמת הם גילוי רוח הקודש שהושפע עליו מאת ה'. כמו שכתב הרמב"ן - אע"פ שניטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא ניטלה, אלא יודעים את האמת ברוח הקודש שבקרבם (חידושי הרמב"ן בבא בתרא יב.). ויש בזה בחינה מסויימת שהיא יותר מנבואה, כמו שאמרו שם בגמרא 'וחכם עדיף מנביא'.

*

והנה בכל כ"ד כתבי הקודש, הספרים שמסופר בהם קורותיהם ודברי ימיהם של ישראל, פותחים כולם באות וי"ו כדי לבטא שכולם הם המשך לסיפור של כלל ישראל עם הקב"ה מאז בראשית. וכמו שפותח ספר יהושע 'ויהי אחרי מות משה', וכן ספרי שופטים שמואל ומלכים מגילת רות ומגילת אסתר וכו', פרט לספר דברי הימים שהוא עצמו פותח מתחילת ימי בראשית 'אדם שת אנוש' ולכן אינו פותח בוי"ו. אולם ספרי הקודש שכתוב בהם דברי הנביאים ומוסריהם, אינם פותחים בוי"ו כיון שאינם באים כהמשך הסיפור של קורות עם ישראל, אלא הם ספר של דברי הנביא עצמו מה שניבא דברי נבואה ומוסר לעם ישראל. כמו 'דברי ירמיהו' 'חזון ישעיהו' 'דברי קהלת'
וכמו כן ספרי התורה שמות ויקרא במדבר, פותחים בוי"ו שהם המשך אחד מאז בראשית. אולם צריך לבאר מאי טעמא חומש דברים אינו פותח בוי"ו רק 'אלה הדברים'.

ובפשטות ניתן לומר שספר דברים דומה בזה לספרי הנביאים שתוכנם דברי מוסר שבאים בפני עצמם, כמו 'דברי ירמיה' כנ"ל. אכן עדיין צריך ביאור שהרי גם דברי משה שבו הם חלק מדברי קורות הימים של עם ישראל באותה תקופה, וגם יש בספר דברים כמה מאורעות של משה ועם ישראל עד פטירתו של משה. ומחמת כן היה צריך להתחיל בוי"ו בהיותו המשך לחומשים הקודמים.

אמנם לפי מה שנתבאר לעיל דספר דברים יש בו דרגת נבואה שונה משאר החומשים, יש לומר שהטעם שהוא פותח בלי וי"ו, היינו כדי להורות כי למרות שכולם הם תורה ונאמרו על ידי משה, בכל זאת שונה הוא מהחומשים האחרים ד'משה מפי עצמו אמרן'.

ועיין 'רבינו בחיי' ריש ספר דברים שכתב - ויש לך להתבונן עוד למה התחיל הספר הזה במלת 'אלה', ולא אמר 'ואלה הדברים', כיון שהכל קישור אחד בוא"ו, אבל זה יורה כי הספר החמישי הזה אף על פי שהוא מיוחד עם הארבעה הראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד, הנה הוא ענין בפני עצמו. ואולי כוונתו למה שכתבנו. 





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2014 13:41 לינק ישיר 

בוגי  ברוך השב !

ויאמינו בה' ובמשה עבדו- האמינו שמשה הוא עבדו של ה', שליחו הישיר, וכל מה שהוא ציווה ציוה  מפי ה'. ואם הוא  שכח את הציוי  לפני שפסק את פסקו.  הוא אמר- אלך ואשמע מה שה' אומר.
ההבדלים הלשונים בין ה' מצוה לבין אני מצווה, היא תפארת הלשון - רבי ישמעאל-
יש לפעמים לגוון את הכתוב והנאמר.
לא בכדי לא ידע איש מקום קבורתו, שלא יהיו אנשים, שיתפללו על הקבר, במחשבה שהם מתפללים לה' ,  כמו היום, כשמתפללים לקברים ומבקשים ישועות ורפואות מאנשים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2014 17:09 לינק ישיר 

אני גם התייחס אך ורק לשאלה העיקרית ולא לפסוקים שציטטה.

ובכן כאן באשכול אני דן בנושא 

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2996949&forum_id=1364

ולא נחם אלקים,,,"פן" ינחם,,, מחשבת משה רבינו ?! 

הרמב"ן בקרבי אקדש אומר זאת ממש דיי ברור. רמב"ן ויקרא פרק י פסוק ג 

ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר השם, גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה, דברתי אני עם לבי (קהלת א טז), חשבתי מחשבה זו. וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד), זה הענין, על דבר הכסף (בראשית מג יח). וכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' (שם כד נא), גזר, וכמוהו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון (מ"א טז לד):
והנה אמר משה, המקרה הזה הוא אשר גזר השם לאמר אל לבו, בקרובי אקדש, שלא יהרסו אל קדושתי, ועל פני כל העם אכבד, שיהיו נוהגים כבוד במשכני:

יש את החז"ל הידוע, מעיד עלי שמים וארץ שלא אמר האלוהים למשה מי לשם אלי. והנה

שמות פרק לב

(כו) וַיַּעֲמד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיּאמֶר מִי לַיקוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:
(כז) וַיּאמֶר לָהֶם כּה אָמַר יְקוָק אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרבוֹ:
(כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

אליהו רבה (איש שלום) פרשה ד ד"ה מפני מה זכה

ויעמד משה בשער וגו' ויאמר להם כה אמר ה' וגו': מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא אמר לו הקב"ה למשה כך לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי (שם /שמות ל"ב/) ולומר כה אמר ה' אלהי ישראל (שם /שמות ל"ב/), אלא שהיה משה צדיק דן קל וחומר בעצמו, אמר, אם אני אומר לישראל, הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (שם /שמות ל"ב/ כ"ז), יהו ישראל אומרים, לא כך למדתנו, סנהדרין שהורגת נפש אחת בשבוע נקראת מחבלנית, מפני מה אתה הורג שלשת אלפים ביום [אחד], לפיכך תלה בכבוד שלמעלה, שנאמר כה אמר ה' (בלי שאמר לו, ובאמת חז"ל שואלים איפה אמר לו ? ומתרצים "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב' יט')ויש בחז"ל שמתרצים שאמר לו לך רד = מרדות כלומר רד מלשון מרדות הם צריכים (שמו"ר max )  מה ענין שלאחריו, (כלומר ראיה שבאמת לא האלוקים אמר לו max ) ויעשו בני לוי כדבר משה (ולא כתוב כדבר האלוקים max ) 



תוקן על ידי maxmen ב- 29/01/2014 17:34:11




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2014 17:36 לינק ישיר 

על מה התימהון ועל מה השאלה?הרי  חז"ל נהפכו לאלוהים (שהרי כל הסמכויות לשינוי התורה ניתנו להם)אז קל וחומר שמשה יכול להקרא אלוהים.(כמובן שאצל משה  ניתן לפרש בפשטות ששלוחו של אדם כמותו ולכן הוא יכול לדבר בלשון יחיד מדבר (אני)כשברור לכל קורא שהכוונה לשולח.)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/1/2014 19:38 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:
על מה התימהון ועל מה השאלה?הרי  חז"ל נהפכו לאלוהים (שהרי כל הסמכויות לשינוי התורה ניתנו להם)אז קל וחומר שמשה יכול להקרא אלוהים.(כמובן שאצל משה  ניתן לפרש בפשטות ששלוחו של אדם כמותו ולכן הוא יכול לדבר בלשון יחיד מדבר (אני)כשברור לכל קורא שהכוונה לשולח.)


חז"ל כן  משה לא!     הסמכויות נלקחו- ולא ניתנו, אולי  תוכל להזכיר לי - מי נתן להם את הסמכויות?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/1/2014 22:56 לינק ישיר 

בוגי, ברוך מחיה המתים.
במקרא אין דבר כזה "אלוהות" כפי שאנו מכירים בשפה המאוחרת יותר. כאילו ישנה תכונה כזו. יש י-הוה ויש אלילים שלהם מיחסים כוחות (והם עצמם מתווכים של גורם עליון יותר). המושג "אלוהים" פירושו סמכות מוסרית כגון שופטים ומנהיגים. בהשאלה, מדובר בנשוא סגידה או ייצוג של י-הוה עלי אדמות.
במובן הזה, בפרשת עגל הזהב יש רמז לכך שסגדו למשה:

וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ...
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר.


נראה שעד אז הם ראו במשה יותר מסתם שליח אלא ממש מחולל הגאולה. לאחר שמשה נעלם להם ל40 יום הם הבינו שהוא סתם אדם ודרשו ייצוג אחר לה'. ועם זאת הם לא ראו בפסל הפנית עורף לה'.

_________________



תוקן על ידי אנסאזי ב- 29/01/2014 22:56:52




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-29/1/2014 23:11 לינק ישיר 

תודה לכולם ספרן, המינצברג הוא לייבלע ? מעתה אם במסירת הנבואה יש לגיטימציה לפי מובאותיכם לראות את משה המדבר כאלוהים המדבר, אז לא על ישו תלונתינו. אמנם את ישו מציגים כהתגלמות לא רק בעת דיבורו אלא בכל חייו אבל לשיטת הנצרות שנבואת ישו היתה לא רק בדיבורו אלא במהות היותו איש מושלם דוגמה למופת הרי שכל מציאותו היא נבואה אחת גדולה וממילא אין להחשיב את הנצרות כעבודה זרה מצד זה אגב, ביוחנן פרק שמונה שאלו אותו הפרושים איך אתה מעיד על עצמך, שזו טענת היהדות שטוענת לעדות שישים ריבוא והוא ענה על פי שניים עדים: אני והאב שזו לכאורה תשובה ליצנית, אבל להנ"ל שבא כדוגמה למופת נמצא שטען שמאחר ואני דוגמה למופת ואתם מזהים בי את ממלא רצון האל הרי שעל פי שניים עדים יקום דבר - שמיים בתורה בלעצכח



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2014 00:49 לינק ישיר 

בוגיעלון כתב:
 אז לא על ישו תלונתינו.  


נבואה חייבת להיות ברמה של 1+1=2  שאפי' האלוהים בעצמו לא יכול להכחיש זאת כי הוא נטע בתוכינו את הבינה האחדותית וזה תוקף שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד ולא השם ה'אחד. אחדות הבינה כך שיש אמת אחת ולא כמו שהלייצנים רוצים לומר כל אחד עם האמת שלו.
מי שלא חס על כבוד קונו, טוב לו שלא נברא. ומיהו כבוד קונו ?! שכלו של אדם (רמב"ם בפירוש המשניות בחגיגה)

אגב: כבר היוונים האשימו את היהודים באתאיזם באומרם שבבית המקדש של היהודים אין פסל ואסור לומר את שמו של אלוהיהם. כלומר לעומק הם הבינו שהיהודי בעצם הוא אתאיסט. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2014 15:17 לינק ישיר 

אל בחפזה

בעקדה מפורש: "ויקרא מלאך ה' אל אברהם... ויאמר בי נשבעתי נאום ה' (שם הוי"ה!)..."
הרי שזה  כמו שכתב ירוחם ליופי הלשון ותו לא.

וכן מצינו בישעיהו ז': "ויסף ה' דבר אל אחז לאמר" ואחז היה מלך רשע ובודאי לא נביא, ואעפ"כ נקרא שה' מדבר איתו כאשר דיבר איתו ע"י נביא. (וכמו שמוכח גם מהמשך הדברים "כי תלאו גם את אלוקי").

הרי שהנביא שאיננו אלא שליח וסופר המעתיק - יכול לדבר בשם המשלח. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2014 15:30 לינק ישיר 

ראו כאן פרשה ד




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2014 16:16 לינק ישיר 

בספר שופטים ומלכים הכינוי של איש האלוקים ניתן לנבאים, אף אחד לא העלה על דעתו כי הדגש הוא על אלוקים, איש אלוקים שליח אלוקים,- כמו איש נעמי,
במעשה העגל העם דרש אלוהים- מנהיג,  הם בפרוש אומרים האיש משה, ולא האל משה .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם קיימת אפשרות שמשה רבינו הוצג כהתגלמות אלוהית?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר