ובחנוני נא בזאת

ערב שביעית אנו נמצאים ויש סוגיה שעלתה במוחי.

התורה מסכימה כי ניתן לקבל את מבחן התוצאה כקובע ביחס לאמיתות התורה. 

אני משער שכעת אכתוב משהו שלא יהא פופולרי.

אם ניקח מבחן זה לשאר הדברים בחיים נוכל להוכיח את אמיתות קיום התורה. לדוגמה, הערכים החילונים ששולטים ברחוב הם:
אהבה, קרירה-קפיטליזם, אושר, התנדבות, ציונות, עזרה לזולת, השכלה, חשיבה (ויסלחו לי שאר הנשואים שלא העלתי).

לטענתי כיהודים דתיים אנו מנצחים בכל הפרמטרים הנ"ל כך שזאת הוכחה ששמירת תומ"צ מקדמת אותנו.

ההצלחה הזו לא מוכיחה כלום. אם אתייחס למאמר שלינקקת אליו, לשיטתך יש הוכחה שהנרדפות היא נכונה (כי היא עובדת ומצליחה). ההצלחה הזאת מוכיחה לכל היותר שהיהדות מוליכה לתוצאות (אגב, לא אצל הדתיים), אבל מדוע זה קשור לשאלה האם היא נכונה? אגב, אפילו בתחום הערכי, גם אם היית צודק, אין בכך שום הוכחה לכלום. העובדה שהאמונה והמחוייבות למצוות הופכת אותי למוסרי יותר, גם אם זה נכון, לא מוכיחה שהיא נכונה. 

פעם חשבתי, עקב גלישה בפורום זה ודומיו, שעיסוק כמעט אובססיבי בפילוסופיה, הוא נחלת דתיים וחרדים, כיום אני כבר לא כ"כ בטוח.

הטיעון שלך (בלא להתייחס לטיעון עצמו) מעגלי.
אתה מביא ראיה מתוך התורה לגביי מבחן התוצאה ומזה רוצה להוכיח כי התורה אמיתית.

נ.ב. בפועל אף מאמין לא מקבל את מבחן התוצאה. היה והתוצאה מוצאת חן בעיניו, הוא ינפנף בה. לא? "חשבונות שמים"...  

רגע,"ובחנוני נא בזאת "מתגלה כאמת או כשטות גמורה ?(כמו כל הפרמטרים שקבעת)

ובחנוני נא בזאת לא נאמר על שמיטה.

ר' ירוחם,
כתבתי לכותב האשכול.
לא עלה על דעתי לחשוד בך במקרא.

שרפ

יש בעייתיות גדולה בשימוש בהוכחות היסטוריות. צא וראה כי בימי הבינים היהדות היתה הדת "המושפלת והמותקפת", אם אני זוכר את השם המלא של הספר שריה"ל קרא ל"הכוזרי".

לכן הספר מתחיל במלך שמחפש את הדת האמיתית אצל פילוסוף, נוצרי ומוסלמי. לא אצל היהודי כי די למלך במה ששמע שהם עניים ונרדפים וכו'.

זה תכסיס ספרותי מוצלח אבל הוא גם מבוסס על מציאות היסטורית קשה ועגומה בת מאות שנים של אז.

צא וראה שגם הרמב"ם, בהלכות גיור, אומר שאם בא אדם להתגייר אומרים לו: מה ראית להצטרף לעם ישראל שהם סחופים ודוויים וכו'. מאותה סיבה.

כלומר, עם ישראל לא זכה לחיים של אושר שהיו מצדיקים את הטענה שלך.

זה אז. אבל גם אם תגלה שהיום זה אחרת, עדיין נצטרך להתמודד עם השאלה: איזה חתך של שנים ושל מקום אמור לשמש כראיה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מימוני ראוי לחלק התשובה לשני חלקים.

הראשונה היא שבזמן הקדום אכן יהודים נרדפו כי הם יהודים, אולם מצב האוכלוסייה שמסביב אף הוא לא היה מזהיר כבורים וכצמיתים לאדוניהם. כך שהיהודים גם שם הצטיינו ומצאו את הייחודיות של העם היהודי.

דווקא עם תום ימי הביניים אכן היה ליהודים במקרים רבים קושי לבטא את ייחודם ככל שהסביבה התקדמה ודווקא ההתקדמות שכללה אפשרות להתערות בסביבה הובילה לחילון ולהמרת דת יותר מהרדיפות (ואפילו המכסות ליהודים הובילו להתנצרות כמו במקרה של פון-נוימן). גם שם חלק מההעברה הבין דורית הייתה התמקדות בייחודו של עם ישראל בעולם הזה (היתנהלותית ותוצאתית) ולא דווקא התבססות על העולם הבא.

אכן לטענתי אנו מצויים בשלב שבו יש חופש והיכולת לזהות את הייחודיות עולה וכמובן משפיעה על הבחירה.

שרפ

אם הבנתיך, אתה טוען שרק בתקופה כמו שלנו, שבה יש חופש פרט ואינדיבידואליזם, ניתן לבחון את השפעת הדת על ההצלחה בחיים? כי השפעה זו באה לידי ביטוי במישרין, כמו חוק טבע - מתחום הסוציולוגיה והפסיכולוגיה?

או שמא יש מבחני תוצאה נפרדים לתקופות נרדפות, כמו ימי הבינים, ולתקופות מודרניות, כמו היום?

כמדומה ששומה עליך, אם זה מה שאתה חפץ לטעון, להציג ניסוח כלשהו, גם ראשוני, של מבחן תוצאה, ולהציג נתונים שמצדיקים את הטענה שהיהודים מצליחים יותר במבחן התוצאה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");