בית פורומים בחדרי חרדים

שבתי קורדובה בספר חדש, פרק התודות לשיפוטכם...

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/2/2014 14:38 לינק ישיר 
שבתי קורדובה בספר חדש, פרק התודות לשיפוטכם...

קיבלתי מידיד, קורדובה שנון ומושחז, מוזמנים לבקר...

פרק התודות

 

תודתי נתונה לסופר הנודע ישראל סגל זצ"ל ("וכי נחש ממית" "אחד משניינו"). ה-צ' על שום שידע, על אף שהיה מוצף בפניות מצד אנשים בודדים, גלמודים, חלקם כלואים במערכת (חרדית ושאיננה) שאינה מוצאת חן בעיניהם, להכיל את כולם; ולא זו בלבד, כשהתלוננתי בפניו על כך שאין לי כסף ושאני 'מפחד' כי חזר לי הצ'ק של שכר הדירה, הוא לא היסס [וכמו אדמו"ר מסיפורי "מחניים" מהסוג המנויילן שעוד ניתן למצוא על סטנדים מברזל בסניפי המרכולים החרדיים הגדולים של 'אושר עד'] הכניס את היד לכיסו ושלף צ'ק חדש, כאילו כלאחר יד. "כשיהיה לך, אם יהיה לך, תחזיר," אמר. לא הספקתי 'להחזיר לו', אבל כשהשתתפתי בדיון (ממש לאחרונה) על סוגיות הקשורות בדת ומוסר, ולא מצאתי טיעון שיבהיר ויפריד כחומה בין הדת למוסר, נזכרתי אז בישראל סגל. באותה העת ראיתי חרדי שעיניו כבושות בקרקע ובקבוק שתייה מלא למחצה בידו. עצרתי את בן שיחי משטף דיבורו ופניתי אל החרדי במופע מעין תיאטרלי. סיפרתי שאני צמא משום שלא שתיתי הרבה זמן וביקשתי לשתות מהבקבוק שבידו. הוא לא נתן. למרות היותו מחויב בדין, התנהג כמכונה מקולקלת שכפתור הרגש בה מנותק ממגע תקשורתי. אמרתי לצדיק שלצדי, "ישראל סגל (שנחשב כופר מוקע ומפורסם) היה נותן את השתייה ללא היסוס ומציע גם ממתק." לאחר שסיים לקרוא את הספר "נהג חדש", ישבנו במרפסת ביתו ודיברנו על הספר הבא. התייחסתי אליו כאל רב ומורה וביקשתי נושא, או רעיון לנושא חזק, לכתוב עליו. הוא אמר, "בחירת הנושא הוא תפקיד שלך, אסור לי לבחור בשבילך. רק הצעה אחת, אל תכתוב עכשיו ספרים על חרדים, תעזוב את הדת בצד לכמה שנים." קיימתי את הוראתו. הנה לכם ספר ללא חובש כיפה, אף לא אחד. שיהיה לימוד בספר זה לעילוי נשמתו הטהורה:-)

אורי. תודה גם לך.

ולאמך.

 

תודה לטל טנא, חבר שהפך קרוב. הכרנו בעבודתנו ב"צומת ספרים" סניף "הספרייה" בדיזנגוף סנטר, אז סטודנט מבריק לפסיכולוגיה בתחילת התואר הראשון והיום, לוקח ת'זמן אחרי סיום (בהצטיינות יוצאת-דופן כיאה וכמובן) התואר השני. הייתי עובד בעיקר במשמרות ערב, מגיע עם עמודים מודפסים מהספר הנוכחי שחלקכם עתידים לקרוא, מעביר לעיונו וביום שלמחרת מקבל חוות דעת מהוקצעת. טובה, רעה-לא-רעה אך לא מתחנפת. אותנטית. מעולם לא שמעתי, "שכחתי לקרוא"/"לא היה לי חשק" וכל מיני תירוצים נפוצים השגורים בפי העצלנים המצויים. ויש שיאמרו נלוזים?

טל. ניטשה אמר+כתב+ חזר ואמר בהזדמנויות שונות, שהאדם מחפש עוצמה ושליטה. לדעתי הוא אמר-את-זה כי הוא חשב שזה נכון והוא חשב שזה נכון משום שלו לא הייתה הזכות לפגוש/להכיר אותך. אין לי מושג מה אתה 'באמת' רוצה ומה 'מפעיל' אותך. ברור לי מעל לכל ספק שכשהמציאו את המילה 'הקשבה',  היה זה לאחר התבוננות במישהו שהוא מאבות אבותיך או שאתה מצאצאיו. לדעתי, עוד. ובכך אסיים. אם הוא היה פוגש אותך, הוא לא היה משתגע גם לא מתבודד. תודה טל.

 לאירית פנט, יו"ר עמותת "אחת מתשע", המספקת (העמותה) תמיכה וייעוץ לחולות סרטן השד. מחלה קשה ורצחנית שהרשויות כמו כמעט, מתעלמים מקיומה. מילים במשפטים קצרצרים לא יצליחו לעשות את העבודה ולהעניק תיאור שיתגמל אותך (אירית) על מסירותך. לא אכנס לפרטים, רק אציין שהכרנו ב"ה.ל.ל" (ארגון התנדבותי המסייע ליוצאים בשאלה, במעבר ובהשתלבות), שעברנו הרבה ביחד ושעוד נעבור כי חיינו (ברובם) עוד לפנינו. תודה מיוחדת על שהכרת לי את טל מלמד:-) תודה לאריק בריאות והצלחה לעומר, אסף ועודי. בכדי לשדר בתדר הפרודוקטיבי ולאותת על מודעותי לקיומו, במסגרת המקום שלך לתודה, כלומר על חשבונך, אגנוב שתי שורות ואכתוב: אם אתה חרדי כופר, קראת או שלא, את "נהג חדש", בא לך לקרוא ספר של אותו סופר ולהתרענן אך אתה עדיין מרגיש 'כלוא', אל תהסס ותתקשר 1700707073.

 ליגאל. אתה (ללא ספק) חבר. תודה על שעות של דיבור, עמוק ורדוד, שמח ועצוב. תודה ליגאל יוסיאן, בריאות למירי הנדיבה, רבקה, פנינה ויעקב. לגיל פיינברג, על הצעקה שהכול מותר, אך לא תמיד הכול אפשרי, ועל ההקפדה במצוות שבין אדם לחברו. "כשנכנס האסור הוא מביא במקומו 'אפשרי' במסה גדולה יותר כי בסופו של דבר הכול (לפחות גם) פיזיקה," כך הוא אמר, הגאון. אני איתו לא מתווכח על כלום, זה מיותר כי הוא תמיד צודק. לירדנה, האמא הכי מסורה וליורם. לאלי ביתן על האמון והידידות, לשהרה בלאו על הספרים המופתיים שכתבה ושעתידה לכתוב, ולניר, הידיד החדש והמסתורי, שצופן בחובו עומק מעורר סקרנות. תודה לצור גלסנר על העידוד והתמיכה ועל ההמלצות לספרים משובחים. לתמר פריד שהבטיחה לקנות את הספר ועל עצם קיומה ולאמא שלה. ליו"ר עמותת "חופש" הפרופסור והסופר דן מלר, שאמר לי (ראשון ובאסרטיביות משכנעת) שהטקסטים שאני כותב שווים הדפסה ושקישר ביני ובין ההוצאה לאור. ל'כרמל', הוצאת ספרים שהצליחה לשרוד את הצמצום בצריכת חומרים ספרותיים איכותיים ולא נכנעה לצרכים הייצריים-מידיים של הצרכנים. לישראל כרמל, המו"ל ואיש הספר, על הסבלנות והסובלנות, שאר הרוח ויישוב הדעת ועל הטיפול המכובד והענייני. למעיין ולחגי ולחני כהן המעצבת המשקיענית. הכי תודה שבעולם על הסבלנות.

 

לעורך.

יונתן ישראלי.

יונתן קיבל את הספר מידיי [בזכות יונתן אחר - יוני יפת] לידיו לפני כשנה וחצי, מאז הוא עובד עליו בחריצות. שכרו היה דל ועבודתו משובחת. שנה וחצי של עבודה מתוך נאמנות למלאכה ושלא על מנת לקבל שכר הם משהו שמחמאות לא מסוגלות להביא אותו לתגמול. הקשר שלנו לא נגמר, הוא בקושי התחיל. התחלתי לכתוב עכשיו ספר על סוחר סמים שחוזר או לא חוזר בתשובה. אני לא מתמיד בכתיבה. כשאסיים, אתקשר אליך ראשון. אם תרצה, אראה בשיתוף פעולה איתך אות של כבוד. תודה על המאמץ, על הפרי ועל טעמו המלוטש. [קורא נכבד, אם אתה מזהה טעות כתיב, הרי שיונתן זיהה אותה לפניך והחליט להשאירה כמות שהיא. אל תחפש רמז, פשוט תמשיך לקרוא, טעויות קורות לכולנו] :-)]

יונתן תודה ולהתראות.

 

לרימון לוי שתמיד, לא משנה המרחק, ימצא את עצמו בתודות ולשנטל. לרושקה שאיננה רק חתולה (שתאריך ימים בטוב ובנעימים:-) ולאמא של כל השלישייה.

 למריוס, לקוח (קבוע ושל ספרים איכותיים) ב"צומת ספרים" סניף "הגשר" שבדיזנגוף סנטר. הפך לחבר קרוב, קרא את הספר והביע עמדתו המחכימה, שהייתה שלילית אך נחוצה ומתקבלת על הדעת. (במדינה דמוקרטית, חשוב לציין, מותר לומר הכול. חשוב? כמה חשוב). אני מברך אותך שכשם שהגשמת את חלומך להיות מטפל, כן תגשים את חלומך לכתוב רומן שלם ואת כל חלומותיך בזה אחר זה. אתה (מריוס זכריה) אהוב.

 לצוות העובדים (שלי?) בסניף התחנה המרכזית של "צומת ספרים". לליאור סקאלי על הניהול של החנות ועל הרוגע והנחישות, בריאות ונחת. לחנה מימוני, להודיה מושל (לשעבר), לאושרת (גם היא לשעבר ולעמית החשדנחכם שלה) ניצן, אנסטסיה, תמר ורותם בור. לקובי לוי, המנהל (פסגת זאב) שקורא הכי הרבה ספרים בארץ (ב"צומת" ומחוצה לה), שיודע להיות גם רך וגם קשה-אופי. למנהלת הדגולה שצודקת כי היא אמרה- ליאור רוקחJ, ליוסי גיל, לאודי ולהדס. לכל העובדים והמנהלים, לאלה שכבר הפכו לחברים, לאלה שעדיין לא, לאלה שלעולם לא ולדניאל. לאבי שומר על הכבוד שהוא רוחש כלפי העובדים ועל הנדיבות. ובכלל, לכל האיכפיים שעדיין מכבדים ומבינים שספרים שונים מעגבניות ושהטיפול בהם (בייצור, בשיווק ובמכירה) צריך להיעשות ביתר תשומת לב.

 

לטל מלמד.

 לאחת ויחידה אפרת.

 לליאל.

 ליוסף (האב והבן) ולאמא.

 לניסים הגיבור (יתר בני המשפחה אינם זוכים לאזכור מפאת חוסר קוטנם וחוסר-חשיבותם. הכול פה פונקציונלי חברים:-). להודי'ה ולמשה של רבקה.

 והנה השאלה הקריטית.

 

לאלוהים.

 

כן, או לא. (תודה, בסה"כ תודה, מה אתה עושה דרמה מכל דבר מה, תגיד תודה ותסתום:-)

 

אספר סיפור אישי קצרצר בנוגע לסוגיה הזו ואפתור בכך תהיות באשר למידת דתיותי. אחר צהריים אחד, ביום שישי אחרי יום עבודה ולפני חופש של יום, עישנתי חשיש. ג'וינט. ועוד אחד. ועוד אחד. חשבתי אז שדי לי בו ושהגאולה מגולמת בו בחומר, ככה, הרבה, ללא הפסקה או חתירה לסיום. בראש רצה מנטרה, "כשייגמר זה ייגמר", ואיתה תחושת פחד מפני ה'יותר מדי' ה'זה' שהופך את הקערה, והנה זה קרה. זה בא רע. מאוד רע. התחלתי להזיע. לרעוד. נעשיתי קר. באו ההזיות.

פוסק הלכתי ידוע, ר' יוסף חיים [חי ונפטר לפני כמאה שנה בעירק, כתב עשרות ספרים במגוון רחב של נושאים ותחומים ושימש השראה ומקור של עוגן הלכתי גם עבור הרב עובדיה יוסף (זצ"ל), פוסק ההלכה בדור הנוכחי], כתב בספרו: בן-איש-חי להלכה ולמעשה, שכשמזכירים שם שמים בקריאת שמע, חובה עפ"י הקבלה לדמיין האותיות הידועות וכו'. בהזיה היו דגים. גרתי אז בשדרות ירושלים שביפו, 32 אם אינני טועה. לא, אינני טועה. לסבא שלי הייתה שם מסעדה ליד. לא לא, אינני טועה. שם ליד הייתה לו מסעדה. מכרו בה דגים והנה הם באים. הם באו והתחלתי להבין שהם מתכוונים לאכול אותי. כשהבנתי שאני במרכז של מעגל דגים אכזריים שבאים לטרוף אותי - הם מכתרים אותי בכדי שלא אצליח לברוח, הם רוצים לאכול אותי ברוגע, לא בא להם עכשיו על התפרעויות בתוך הפה, הנה אני גמור - הבנתי עוד שזה הכול קרה בגללו, בגלל הסבא הזה שאני קרוי על שמו. הוא כל היום, כל חייו, רצח דגים, הבן שלו רצח דגים, והנה הם באים עליי בגלל שאני הנכד, זהו זה אני גמור. שמע ישראל. בום. בום. בום בלב והאותיות באו בדיוק בזמן שהתרגלתי לדמיין אותן,  והן בערו באש שהבריחה את הדגים ונעשיתי רגוע והתנצלתי והבטחתי לאלוהים בו ברגע שאניח תפילין בכל יום וכך עשיתי משך חודש ימים עד ש...

 ישבתי (או עמדתי, לא זוכר) עם עצמי והבנתי שההזיה מנצלת אנרגיה פנויה, כשהתודעה פנויה היא הוזה. האנרגיה (האנושית כמובן) איננה אינסופית. במוגבלותה מייצרת עכשיו את הזיית הדגים. לכשקפצו האותיות, באסוציאציה מובנית - כיוון שהייתי רגיל לדמיין אותן (בילדותי ונעוריי) בסמיכות למילים, הרי שהן שאבו את האנרגיה מהזיית הדגים, נטלו ממנה את העוקץ. מה שנחווה/נחזה כמו שריפה (משום מה הכוח שהמציא את הדגים המציא גם את הדליקה). ממילא אין הוכחה לקיומו של אלוהים וממילא אין צורך בהנחת תפילין; ככה שאינני מניח תפילין מאז (עברו ארבע שנים). מה שלומי? מה מידת נוכחותו של אלוהים בחיים שלי? זה עניין פרטי. וזה, כמו גם החשק לחיות, לחיים, משתנה. פעם למעלה ופעם למטה.

יש אנשים שמאמינים באלוהים באדיקות (מעוורת) ויש אנשים שכופרים בו באדיקות (מעוורת). יש גם צד שלישי שאני משתייך אליו (מאז אתמול). זן (נכחד) של אנשים שמסרבים לנהל את הדיון הזה או ליטול בו חלק. לא כי יש להם משהו נגד אלוהים או היעדרו, אלא כי הוא (הדיון) כבר מתחיל לשעמם. די כבר. כמה אפשר עם הכן לא הזה. כל החיים הופכים ככה לדיון אחד גדול שאין מטרה בקצהו, אין בו תועלת או תוחלת. להפיג את השעמום ניתן בדרכים מגוונות. כשהיא באה, האמונה, ברוכה הבאה; כשהיא הולכת לטייל,  שתיהנה לה בדרכה. אם אחרי ה'כבוד' אסור לרדוף כי "הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו", למה אחרי האמונה מותר לרדוף? היא לא יודעת לברוח ממי שרודף אחריה כל היום?! אנשי השיווק של הדת מגעילים אותי. ראיתם פעם מוצר איכותי שמעסיק אנשי שיווק? מים, שמש, ים - יש להם איש שיווק? לא. אז למה לאלוהים שברא את כל אלה צריך שיהיו אנשי שיווק? אם הוא שיווק משווקים - ברא משווקים וברא את השיווק, קדימה, שישווק את עצמו. אם הוא משווק את עצמו טוב מאוד, זה עדיין לא אומר שהוא קיים. תסלחו לי על החוצפה. אני לא יודע. ומי שיודע, בסוגיה הזו, שישמור את הידע לעצמו. תודה רבה על הניסיון לעזור ולהחזיר, לקרב וכו'. כל מיני 'סיבות' שמאשרות לשתלטנים, רודנים ועריצים לתפוס כוח בנפשם של תמימים תאבי סיפורים.

 

אלוהים.

תודה.

 

יוני.א. תודה גם לך.

גם כשאתה רחוק, אתה מקור השראה.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2014 15:03 לינק ישיר 

אורהאמת! תחזיר לי 5 דק' מהחיים שלי! בעעעע



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 15:06 לינק ישיר 

אוי נעבעך נעבעך, הבחור ההזוי מפוניבז



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 15:07 לינק ישיר 

הוא כותב גרוע. ומרוכז בעצמו.

לא מן הנמנע שהוא הכניס פה את רשימת כל האנשים (והחתולים) שהכיר בחייו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2014 15:14 לינק ישיר 

ידעתי על הדמיון המבורך שלו עוד לפני שחזר בשאלה, היה מיטיב לספר, והיה בטוח שכולם מאמינים לו, כנראה שעם הזמן גילה שזה לא בדיוק כך, ואז פנה לציבור החילוני, שם מאמינים לכל מילה שהוא כותב..



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2014 15:15 לינק ישיר 

עכשיו אני יודע  שאור האמת הוא  שתול של "הלל"  כך שאני לא מבין למה נתנו לו אישור כתיבה בכלל



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 15:21 לינק ישיר 

חחח סיירת_מרן, הלכת רחוק מאוד מאוד....



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2014 15:34 לינק ישיר 

אז למה אתה מעלה את השטויות שלא לפה?  כדי לזכות חרדים לקרא את הגיגיו?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 15:52 לינק ישיר 

יש הרבה שאוהבים להתפלמס על זה, ע"ע היסטוריה בפורום...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2014 15:54 לינק ישיר 

סיירת,
הסיפור של האשכול כלל לא מעניין, אך שאלה לי, מה מותר/כדאי/צריך להעלות לפה?
מי מגדיר?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 16:06 לינק ישיר 

אמור לי מי הם ידידך...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 16:06 לינק ישיר 

רדקי כתב:
סיירת,
הסיפור של האשכול כלל לא מעניין, אך שאלה לי, מה מותר/כדאי/צריך להעלות לפה?
מי מגדיר?

מקובלנו שמי שקובע מה מותר וראוי להעלות פה זה אור האמת



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 16:08 לינק ישיר 

ירו_שלמי כתב:

ידעתי על הדמיון המבורך שלו עוד לפני שחזר בשאלה, היה מיטיב לספר, והיה בטוח שכולם מאמינים לו, כנראה שעם הזמן גילה שזה לא בדיוק כך, ואז פנה לציבור החילוני, שם מאמינים לכל מילה שהוא כותב..


אני מכירו עוד מילדותו.בחור רגיש ובעל נפש.צר לי שהדרדר לכך.אבל אין יאוש.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/2/2014 16:08 לינק ישיר 

אני זוכר היטב את שבתי מימים עברו, תמיד היה קצת אאוטסיידר שלא הסתדר עם המערכת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2014 16:26 לינק ישיר 

אורהאמת כתב:
קיבלתי מידיד, קורדובה שנון ומושחז, מוזמנים לבקר...




ככה אתה עובד עלינו, מושחז?? שנון??
 אחד המשעממים...




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > שבתי קורדובה בספר חדש, פרק התודות לשיפוטכם...
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר