בית פורומים בחדרי חרדים

מהכיתה ליחידה המובחרת: הכירו את ארבעת המופלאים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-24/7/2015 00:49 לינק ישיר 
מהכיתה ליחידה המובחרת: הכירו את ארבעת המופלאים

 

  כל אחד התחיל את דרכו במקום אחר, אבל לבסוף שובצו ארבעת החברים מהתיכון באותו צוות של יחידת "מגלן". "הרמה שבה הכרת את החברים בתיכון לא דומה בכלל לחוויה מהצבא"

תאריך: 23/07/2015, 19:34 מחבר: גילי קופר, אתר צה"ל

שבועיים אחרי הגיוס ויותר משנה אחרי שראו זה את זה בפעם האחרונה, נפגשו ארבעת החברים מהתיכון שוב - במקום הכי פחות צפוי. "מצאנו את עצמנו בבוקר של מסדר הדמעות (מסדר שמתרחש שבועיים לאחר הגיוס ובו מחלקים את הלוחמים לגדודים ויחידות - ג.ק) אחד ליד השני, והבנו שאנחנו מגיעים יחד ל'מגלן'", סיפר סמל י'. הוא ושלושת חבריו התחילו כל אחד את דרכו במקום אחר, ומגיבושי סיירות וטיס הגיעו – אחרי תקופה ממושכת כחברים לכיתה – לאותו הצוות. "הקריאו את השמות שלנו, רצנו לאמצע ושמחנו בטירוף", משחזר סמל ש'.

הסיכוי שיגיעו ארבעה חברים מאותה הכיתה לאותו הצוות ביחידת עילית הוא נמוך מאוד, ולדבריהם של ארבעת הלוחמים, כנראה שלא מדובר בצירוף מקרים. "שלושה מאיתנו בוגרי מכינות ושנות שירות, שם המסר הזה של שירות משמעותי מחלחל כבר מההתחלה", מסביר סמל ד'. לדבריו, מקום נוסף שדחף אותם לשאוף גבוה הוא בית הספר בו למדו. "למרות מה שקיבלנו מהסביבה, לדעתי החינוך הכי משמעותי הגיע מהבית. ההורים שלי אפילו לא היו צריכים לדחוף אותי לזה בגלל שהיה נראה לי מובן מאליו לתת מה שאני יכול", מוסיף סמל י'.

במבצע "צוק איתן" נותרו ארבעת החברים בשטחי הכינוס מכיוון שעדיין לא סיימו את שלבי הכשרתם. "היינו על הגבול וראינו את החברים שלנו נכנסים, חבר'ה שהתגייסו לפנינו וחברים שהכרנו מהישוב", נזכר סמל ש'. "שמענו על הרוגים, היינו באטרף. רצינו להיכנס ולהיות חלק". הרצון להשתתף בלחימה הוא משהו שהניע את כלל החבורה. "אתה מחכה לזה. זה משהו שאתה מתאמן אליו, אתה רוצה לעשות את מה שמכינים אותך לקראתו", מוסיף סמל מ'.

חבריו לכיתה לא היו היחידים שאיתם התגייס סמל מ' – על האוטובוס ביום הגיוס עלה גם אחיו התאום, שמשרת עכשיו בפלס"ר גולני. "אם תהיה מלחמה אמא שלי לא תישן טוב בלילה, אבל מה לעשות, היא מבינה שזה חשוב", צוחק הלוחם. היום, כשארבעתם בשירות סדיר, החברות ביניהם היא לא מה שהייתה בעבר. "אחרי שנה וארבעה חודשים אתה מגלה שהרמה שבה הכרת את החברים בתיכון לא דומה בכלל לחוויה מהצבא", מציין סמל י'. "המצבים הקיצוניים שמגיעים אליהם בשירות מוציאים ממך דברים אחרים. אתה מכיר אותם ואת מי שהם באמת", הוא מוסיף.

למתגייסים הטריים יש להם להגיד בעיקר דבר אחר – לא משנה איפה שובצת או כמה קשה, תעשה את הדברים הכי טוב שאתה יכול. "אל תסתכלו על זה בתור עוד גיבוש אלא קחו את המסלול כמטרה מהשניה הראשונה", אומר סמל י'. "תעברו הכשרה שלא הרבה עוברים. בסופו של דבר איך שתהיו יקבע איך תראו כלוחמים וכאנשים".

http://www.idf.il/1133-22447-HE/Dover.aspx




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2015 08:44 לינק ישיר 

פלא פלאים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2015 09:10 לינק ישיר 

יש גם מקריות טראגית יותר: יום ששי ח' באב תשע''ה 05:00 24.07.15 כרטיס אישי עבור לצ'אט השלישייה הטרגית מקורס טיס 164 כולם יצאו לטיול גדול בחו"ל, וכולם נהרגו בו בנסיבות טרגיות, בני 24 בלבד: השבוע נהרג אביב ברומברג, מכפר סבא, בטרק בוואי וואש שבפרו; חברו לקורס, מקס סלע משוהם, נהרג בתחילת אפריל בתאונת אומגה באזור המאצ'ו פיצ'ו במדינה; ובאוקטובר שעבר נהרגה תמר אריאל ממשואות יצחק, נווטת הקרב הדתייה הראשונה של חיל האוויר, במפולת שלגים ברכס האנאפורנה שבנפאל. הגורל המר גרם למשפחותיהם של השלושה להכיר את סיפוריהם של עמיתיהם לקורס. רון, אביו של אביב, סיפר כי שמע מחבריו של בנו לקורס שהוא ההרוג השלישי מאותו המחזור. "את מקס לא הכרתי", סיפר, "אבל הנווטת היתה בשני קורסי טיס - את הראשון היא התחילה עם אביב, ובמהלך הקורס היא נפצעה ופרשה ממנו. אחר כך עברה לקורס אחר וסיימה אותו, אבל הוא לא דיבר על זה יותר מדי". חבריו של אביב, הוסיף, אמרו לו כי מדובר בחוסר מזל. "לכל אחד יש ייעוד" אבל ענת אריאל, אמה של תמר, לא מאמינה במושגים האלה. "אני מאמינה שלכל אחד יש הייעוד שלו בחיים", אמרה, "שום דבר לא מקרי. יש תוכנית גדולה שאנחנו לא מבינים אותה. נכון שאצל שלושתם המוות היה פתאומי וטרגי, ונכון שהם התחילו את אותו קורס טיס, אבל בעיניי זה כמו מה שקורה כשאנשים שלמדו באותו בית הספר נהרגים. שלושתם אנשים טובים, מצוינים, שמצאו את מותם בזמן שטיילו במקומות שחלמו עליהם ושהיו שמחים במה שהם עושים. הם מתו כשהם היו הכי מאושרים. היה להם ייעוד בעולם הזה – והם כנראה סיימו אותו". תמר אריאל שחף, אחיו של מקס, מסכים איתה. "אני לא חושב שזה קשור לחוסר מזל", גילה, "אני גם לא מאמין במושגים האלה". ואילו חנן, אביהם של מקס ושחף, בעיקר נשטף רגשי הזדהות עם הורי ההרוגים האחרים. "פשוט אין לי מילים", מסר מבית החולים קפלן ברחובות, שבו הוא שוהה כעת לאחר ניתוח, "כשראיתי את השם של אביב, זה דווקא הדליק לי את כל הנורות - מכיוון שהבן שלי נהרג לפני 3 חודשים וחצי, גם כן בפרו. הסיפור החזיר אותי למה שקרה: הבשורה, ההמתנה לארון, הסידורים פה, ההלוויה שהתעכבה. חשבתי מייד על ההורים ועל כל הכאב ועל כל הטרטורים, ועל הרצון האדיר שהוא כבר יחזור הביתה לישראל. על תמר ידעתי, אבל לא על אביב. אני פשוט המום עכשיו". האב ביקש לדעת מתי אמורה להיערך הלווייתו של ברומברג: "חשוב לי להגיע, לחבק את האבא ולנחם. לומר לו שאני יודע בדיוק מה הוא מרגיש. במיוחד כעת, כשאת אומרת לי שהבנים שלנו היו באותו הקורס. יש לנו עכשיו משהו במשותף". גם הוא, כמו ההורים האחרים, "לא מאמין במזל, אלא בגורל של אדם. הוא יכול להיות בכל מקום בעולם – ואם צריך, והגיע זמנו – זה יגיע עד אליו. כנראה השלושה היו הכי טובים, ואלוקים רוצה רק את הטובים לידו. אין לי שום הסבר אחר. למשפחה של אביב אני מוסר: אני איתכם בלב ובנפש ומשתתף בצערכם. אשמח לעשות למענכם כל שתצטרכו. זה לא יהיה משמח, אבל זה יהיה מכל הלב". למרות פניית "ישראל היום", הקצין האחראי על קורסי הטיס בחיל האוויר סירב לאפשר לגורם בחיל לדבר על שלושת החניכים שנהרגו. http://www.israelhayom.co.il/article/300699



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > מהכיתה ליחידה המובחרת: הכירו את ארבעת המופלאים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר