בית פורומים עצור כאן חושבים

חוקיות וחורבן

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-31/7/2015 17:47 לינק ישיר 
חוקיות וחורבן

סליחה למי שכבר בט"ו באב, כמה מילים מאוחרות בעקבות ט' באב.

 הייתי מציע להעביר את הקו המחשבתי הבא.

גם חורבן כמו כול דבר אשר קורה, קורה על פי חוקיות.

כאשר הרמב"ם כותב על עולה וזבח כדבר חולף, מביא הוא את ירמיה, "ואמר ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמר, שמעו בקולי והייתי לכם לא-לוהים ואתם תהיו לי לעם...".

ודווקא ירמיה מכוכב בט' באב.

גם בבית ראשון היה ברור כבר לחכמים כי הפסקת השחיטוֹת דופקת בשער הבית.

אפשר לראות כי חכמים מחכמי יוון העתיקה כבר העריכו מעוט השחיטות בבית המקדש (השני).

הרמב"ם כותב כי עניין השחיטות הועבר אל בני ישראל כי לא היו יכולים לגמול מייד מן ההרגלים אשר התרגלו אליהם כשגרו בין העמים אשר זבחו לאלילים. כמו שלא היה ביד בני ישראל לבוא מייד אל הארץ המובטחת, כי לא התחשלו בדי לגמול מן העבדות הרוחנית.

בסוף בית שני כבר עמים מסביב היו מוכנים לחדול מן השחיטות, ואילו בעם ישראל נתקעו, ותקועים כבר אלפיים שנה.

אז הלא חוקתי שבית השחיטות חדל?

בפועל, יהדות היא הדת היחידה בה עבודת השם הרוחנית החליפה את פולחן הקרבן החומרי , אבל בחלומות היא עדיין תקועה.

 

לפני השואה בהוגי דעות יהודים בלטו סוציאליסטים-קומוניסטים וחרדים.

קומוניסטים התגברו על חלוימס פלאות חרדים, על הדוד בשמים אשר משגיח ומשנה סדר העולם ברצונו, אבל שפכו את יראת השמים, שפכו את התינוק עם המים המלוכלכים.

 

בפתח השואה עמד העם היהודי עם ההבלים שלו. אחרי שהשגנו את המדינה, נשארנו עדיין עם אותם ההבלים. ויש לזכור כי דרך לגאולה שלמה היא אין-סופית, ודרך ל"פח" תמיד יותר קצרה.

לדעתי, גורל המדינה והעם כרגע תלוי במהירות התקדמות ההשקפה היהודית, לעומקה ורוחבה.

 

נ. ב. האשכול מה הוא חוק ההיסטוריה

_________________



תוקן על ידי ינוח ב- 31/07/2015 17:54:51

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/8/2015 17:08 לינק ישיר 

ינוח

הפעם אני רוצה להפתיע: למרות דעותיי הידועות בעניין ביקורת המקרא ושלמות היהדות וכו' וכו' (וגם ביחס לדעת הרמב"ם על קרבנות לא שיניתי את דעתי!), כאשר מנסחים את הדברים מבלי לפגוע בעיקרי יהדות ו/או מוסר - גם אני בעד! 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/8/2015 00:43 לינק ישיר 

אליקים7241 כתב:
כאשר מנסחים את הדברים מבלי לפגוע בעיקרי יהדות ו/או מוסר


היית יכול לנסח את עיקרי\עיקר יהדות? עיקר מוסר?
לדעתי, זאת השאלה מרכזית, האם יש עיקר ומה הוא.

_________________

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/8/2015 10:56 לינק ישיר 

עיקר היהדות- זה מה שאני חושב שזה העיקר. וזה כלל וכלל לא דומה לעיקר שלך.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/8/2015 12:27 לינק ישיר 

חוקיות וחורבן
ינוח מציע את הרעיון המעניין הבא: 'גם חורבן כמו כול דבר אשר קורה, קורה על פי חוקיות'.
הנושא הזה הוא מן הקשים בפילוסופיה של ההיסטוריה. אבל תחילה לעניין הקורבנות. הפסקת הקורבנות אצלנו היא תוצאה של אסון בו חרב בית המקדש. היה צורך לבנות מערכת חדשה של עבודת האל. השאלה עמוקה. האם ישנה איזו התפתחות, מכוונת או לא, אשר בה משתנה היחס בין האדם ואלהיו, ודרך העבודה המבטאת יחס זה. האם יש לי צורך בקורבן חיה כדי לבטא איזה יחס אל האלהים? האם כעת לא נתפס הקורבן הזה תחליף פשוט מדי וגס מדי ליחס הפנימי הנדרש והדורשני? האם נחוץ לי בית מקדש עם חבר כהנים, במופע ראותני, כאשר יש לי קשר אינטימי מחייב עם האלהים? הנסיון ההיסטורי לימד כי בית המקדש הזה היה כישלון חרוץ. אני מניח בצד שאיפות משיחיות או רומנטיות לאומיות, העושות שימוש במקדש שלא לשמו, משעבדות אותו ובכך משחיתות אותו. שאלה נוספת היא האם השפיע אסון זה גם על עבודתם של אחרים ?
כאן מתבקש להפנות לספרון קטן, מעניין וראוי מאד של גדליה סטרומזה, 'קץ עידן הקורבנות'. הספרון בא בעקבות הרצאה של המחבר באוניברסיטה, בפני קהל יעד, והוא קשה משום שהמחבר, מומחה רב ידע, מקצר בהנחה כי הקורא בקיא בדברים. כמה מלים על נושא הספר נאמרו בערך 'גדליהו סטרומזה' בויקיפדיה.

החיבור 'היסטוריה' של ההיסטוריון היווני פוליביוס עוסק במלחמות הפוניות, המלחמות שבין רומא וקרתגו. בספר הששי של החיבור, מפסיק המחבר את ההרצאה ופונה לעסוק בשאלה 'כיצד ובעזרת איזה סוג חוקה השתלטו הרומאים כמעט על כל העולם בפחות מחמישים ושלש שנים, והכניעו אותו תחת שלטון אחד, דבר שלא היה כדוגמתו קודם לכן'. [תרג. ב. שמרון, הוצ. מ.ב. י'ם תשנ'א ע' 399]. הוא סוקר את סוגי המשטרים, משווה ביניהם, ומוצא את המאפיינים המיוחדים של משטר הרפובליקה הרומית אשר תרמו ליציבותה הרבה ולהצלחתה. [לכן האבות המיסדים של ארצות הברית השתמשו ברעיונות החיבור הזה כדי לנסח את חוקת המשטר שלהם, ויש סמלי שלטון רומיים הנהוגים בארצות הברית].
ומה באשר למפסידה הגדולה, המעצמה היריבה קרתגו? מרכיבי השלטון שלה היו דומים לאלו של רומא, אבל כאן מתערב גורם נוסף. 'מדרך הטבע יש לכל גוף, חוקה או פעולה, תקופת גידול, אחריה תקופת שיא ולבסוף תקופת שקיעה'. [שם ע' 439]. בזמן המאבק ביניהן כבר עברה קרתגו את נקודת השיא שלה, ורומא הגיעה לשיאה.
על החוקיות שבגלגול צורות משטר מן האחת לשניה, על פי סדר נתון מסוים, דיבר כבר אפלטון. הרעיון חוזר בסקירה של פוליביוס, ועוסק בכך גם מקיאבלי.
הרעיון בדבר חוק הטבע בחיי תרבויות מופיע בחיבורו המפורסם של אוסוולד שפנגלר 'שקיעת המערב' שהתפרסם ב 1918 ו 1922. ב 1900 היתה אירופה מרכז הכח העולמי, אנגליה וגרמניה נאבקו על הבכורה. בשנת 2000 נותרה מבין האירופיות רק רוסיה, וארצות אברית נמצאת כעת על מסלול עימות עם סין במאבק על הבכורה.
עודד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/8/2015 14:58 לינק ישיר 

"כאשר הרמב"ם כותב על עולה וזבח כדבר חולף, מביא הוא את ירמיה, "ואמר ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח, כי אם את הדבר הזה ציוויתי אותם לאמר, שמעו בקולי והייתי לכם לא-לוהים ואתם תהיו לי לעם...".

ינוח,איך יכול ירמיהו הנביא להכחיש כתובים  מפורשים רבים מאד בתורה על ציווים של עולה וזבח? 

אלא שכוונתו של הנביא היא להוכיח את העם על ששכח את מטרת הקרבנות.
מטרת הקרבנות היתה להתקרב (קרבן) אל האל ולשמוע בקולו ולקיים  כל מצוותיו.

כאשר מוקרבים הקרבנות בעולם מלא חטא הקבנות הופכים לקליפה ללא תוכן שאפשר להשליך אותה.


עודד,תודה .

לכאורה לפי דבריך בנוגע לקרבנות- חז"ל היו אמורים לבטל את התפילות העוסקות בכמיהה לחזרתה של עבודת המקדש .הם לא עשו את זה.גם היום מקריבים קרבנות כהכנה לבנית המקדש  ותופרים בגדי כהונה.(מכון המקדש)
כלומר הכמיהה לא חלפה. 
אמנם מבחינת טכנית בלבד-(כלומר, המציאות הפוליטית ) זה בלתי אפשרי לבנות עכשיו מקדש .אבל הרצון קיים.

אם כן נשאלת השאלה איפה אתה מוצא את החוקיות שדיברת עליה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/8/2015 16:21 לינק ישיר 

אפרים,

עודד התייחס לזה במשפט "אני מניח בצד.. שימוש שלא לשמו".

כדרכו הוא קובע שכל שאיפה למשיח היא "שלא לשמה" (של השקפת עודד שאין בלתה). הוא לא מסוגל להעלות על הדעת עם, אנשים חיים, בעלי ערכים, אורח חיים, ותיאולוגיה, המייחלים למקדש פשוטו כמשמעו, בגלל שזהו רצונו של הבורא, ובשל מקומו המרכזי בדת שלהם ובקשר שהם רוצים שיהיה להם עם הבורא, כמפורש בתורה, שאנשים אלה אוחזים שהיא מאת האל היחיד, שמקום זה והנעשה בו קריטי לקשר של עמו איתו. נכון, עודד מתווכח בזה עם הבורא וטוען שזה מוזר, ארכאי, ובר חלוף, דינאמי ומשתנה לפי גלים תרבותיים, והקשר עם הבורא לא זקוק לכך בלה בלה בלה, הרבה טענות מנוסחות היטב, רהוטות ומזלזלות, ואפילו חותם בסוף את שמו, אבל האל כמובן טוען אחרת.

עודד לא מתפעל מזה כי הוא מדבר על איזה אל שהוא רעיון בלבד, וכל המתרחש בעולם ובדת אינו קשור אליו אלא הבלי בני אדם וחוקיות ההיסטוריה. אנשים שחושבים אחרת הם בורים שאינם ראויים להתייחסותו של
עודד


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/8/2015 17:14 לינק ישיר 

אפרים, מחוקקים הם שמרנים, אינם מבטלים ואינם מוחקים, לא מבצעים מהפכות גלויות ומוצהרות, שומרים על מראית של המשכיות, אבל הפרקטיקה מתחלפת, דוחקת את הקודמת ובאה במקומה.
כל עבודת המקדש התבררה כמעשה חיצוני בלבד, שחיתות לא חסרה שם, והעיקר, שהיא באה במקום העבודה האמתית. זו היתה הבקורת הנוקבת של הנביאים. המאבק הוא בין החובה המעשית הפנימית, שהיא בראש ובראשונה מוסרית אנושית, לבין השאיפה להימלט מן החובה הזו באמצעות תחליף חיצוני חלול. זה גם מה שנעשה היום בדברים שהזכרת. אנחנו עדים גם לפריחה של דת עממית, הנשענת על אותם תחליפים חיצוניים. קברים, בעיקר מדומים, צדיקים של ברכות וישועות ומעשי נסים ובעיקר כסף, שרבים מכרכרים סביבם, כמתווכים עם העולם של מעלה.
באשר לקורבנות, אלו היו מעשים נפוצים בכל העולם העתיק. עובדה היא כי המעשה פסק אצלנו לא בגלל איזו מהפכה רעיונית אלא בגלל חורבן המקדש, אבל כדאי לבדוק מה היה היחס לעבודה הזו בדורות האחרונים של בית שני. אפשר שחלק מן העיסוק בנושא מקורו ברצון לשמר זכר אוטונומיה שלטונית דתית שנתבטלה. עובדה נוספת היא שלאחר כמה מאות שנים פסק מעשה הקורבנות אצל כל העמים. הדבר דורש לימוד.
אין בידי תשובה ברורה לשאלה הגדולה שהעמיד ינוח. האם חברה, תרבות, דת הולכים ומתפתחים כדי להשתפר. האם נתן לראות בארועים היסטוריים, כאותו חורבן, גם כלי המשמש מעבר לשלב חדש, מתקדם, הדוחק את קודמו המיושן. איזו עורמת היסטוריה המשמשת בידי תבונה כל שהיא. על כל פנים זו נקודת מבט אופטימית. או אולי קיימת חוקיות טבעית, כפויה, כזו המצויה בכל עולם הביולוגי, של צמיחה בגרות וקמילה.
עודד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/8/2015 18:11 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:
איך יכול ירמיהו הנביא להכחיש כתובים  מפורשים רבים מאד בתורה על ציווים של עולה וזבח? 


מעניין, הרמב"ם בדיוק על שאלתך הזאת עונה, בהמשך הציטוט,

"וכבר הוקשה לשון זה על כל מי שראיתי דבריו או שמעתיה ואמר, היאך יאמר ירמיה בשם ה' שלא ציוונו בדברי עולה וזבח, והרי רוב המצוות לא באו אלא בכך?!
וכוונת הדברים הוא מה שביארתי לך, שכך הוא אומר, כי המטרה הראשונה אינה אלא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי: 'והייתי לכם לא-לוהים ואתם תהיו לי לעם', והציווי הזה על הקורבן והפניה לבית, לא היה אלא בגלל השגת היסוד הזה, ובשבילו הועברו  אותם העבודות לשמי, כדי שימחו עקבות עבודה זרה ויתבסס יסוד ייחודי.
באתם אתם ובטלתם אותה התכלית, והחזקתם במה שנעשה בגללה. והוא שאתם נסתפקתם במציאותי: 'כיחשו בה' ויאמרו לוא הוא', ועבדתם עבודה זרה 'וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים ובאתם אל הבית' וגו', נשארתם דורשים היכל ה', ומקריבים הקורבנות אשר אינם הם הנדרשים במטרה ראשונה."   (רמב"ם,  מורה נבוכים ג', לב )

 

בהבאת הראיה הזאת מאת הרמב"ם ע"י הרב יוסף צבי הערץ זצ"ל (היה רב הכולל דמלכות בריטאניה ומדינותיה), נאמר בפירושו לספר ויקרא (תרגום מאנגלית):

"הרמב"ם מודיע כי פולחן ע"י עולות וזבחים היה צווי במטרה לגמול מפולחנים של עובדי אלילים אשר ישראל התרגלו אליהם כשגרו בין העמים הם זבחו לאלילים. על פי כך הוגבלו זבחים למקום האחד ולידי אנשים מיוחדים. בדרך עוקפת היה על ישראל לעבור לאט ובהדרגה לעבודת השם בצורתה העליונה אשר אמורה להיות רוחנית. אברבנאל מצא תמיכה לראיה של הרמב"ם בתשומת לב למשל של הרבי לוי אשר כתוב במדרש..."

 
פעם, כדי להודות בשלטון השליט הביאו לו כבשים.

עכשיו, אם תביא בקבוקים ריקים אל נתניהו, יהיה אתו מה שהיה עם אולמרט, כאשר הביאו לו עטים.

"!O, Tempora! O, Mores" "הו,זמנים! הו, מוסר!"

 

להתקרב אל הא-ל הוא לכוון את הנפש לפי קול השם וזה אומר על פי מצפון, שהוא ביטוי הקול באדם.

האם אפשר לשרוף כבשים על מנת להודות בשם עכשיו? האומר לך מצפון שכן?

האם יש לשרוף עכשיו כבש או קמח, על מנת להודות כי לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.

לדעתי, משמעות הדבר היא אש זרה, כמו עם נָדָב ואביהו.

_________________

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/8/2015 18:57 לינק ישיר 

ינוח כתב:
איך יכול ירמיהו הנביא להכחיש כתובים  מפורשים רבים מאד בתורה על ציווים של עולה וזבח? 


מעניין, הרמב"ם בדיוק על שאלתך הזאת עונה, בהמשך הציטוט,

"וכבר הוקשה לשון זה על כל מי שראיתי דבריו או שמעתיה ואמר, היאך יאמר ירמיה בשם ה' שלא ציוונו בדברי עולה וזבח, והרי רוב המצוות לא באו אלא בכך?!
וכוונת הדברים הוא מה שביארתי לך, שכך הוא אומר, כי המטרה הראשונה אינה אלא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי: 'והייתי לכם לא-לוהים ואתם תהיו לי לעם', והציווי הזה על הקורבן והפניה לבית, לא היה אלא בגלל השגת היסוד הזה, ובשבילו הועברו  אותם העבודות לשמי, כדי שימחו עקבות עבודה זרה ויתבסס יסוד ייחודי.
באתם אתם ובטלתם אותה התכלית, והחזקתם במה שנעשה בגללה. והוא שאתם נסתפקתם במציאותי: 'כיחשו בה' ויאמרו לוא הוא', ועבדתם עבודה זרה 'וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים ובאתם אל הבית' וגו', נשארתם דורשים היכל ה', ומקריבים הקורבנות אשר אינם הם הנדרשים במטרה ראשונה."   (רמב"ם,  מורה נבוכים ג', לב )

 

בהבאת הראיה הזאת מאת הרמב"ם ע"י הרב יוסף צבי הערץ זצ"ל (היה רב הכולל דמלכות בריטאניה ומדינותיה), נאמר בפירושו לספר ויקרא (תרגום מאנגלית):

"הרמב"ם מודיע כי פולחן ע"י עולות וזבחים היה צווי במטרה לגמול מפולחנים של עובדי אלילים אשר ישראל התרגלו אליהם כשגרו בין העמים הם זבחו לאלילים. על פי כך הוגבלו זבחים למקום האחד ולידי אנשים מיוחדים. בדרך עוקפת היה על ישראל לעבור לאט ובהדרגה לעבודת השם בצורתה העליונה אשר אמורה להיות רוחנית. אברבנאל מצא תמיכה לראיה של הרמב"ם בתשומת לב למשל של הרבי לוי אשר כתוב במדרש..."

 
פעם, כדי להודות בשלטון השליט הביאו לו כבשים.

עכשיו, אם תביא בקבוקים ריקים אל נתניהו, יהיה אתו מה שהיה עם אולמרט, כאשר הביאו לו עטים.

"!O, Tempora! O, Mores" "הו,זמנים! הו, מוסר!"

 

להתקרב אל הא-ל הוא לכוון את הנפש לפי קול השם וזה אומר על פי מצפון, שהוא ביטוי הקול באדם.

האם אפשר לשרוף כבשים על מנת להודות בשם עכשיו? האומר לך מצפון שכן?

האם יש לשרוף עכשיו כבש או קמח, על מנת להודות כי לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ.

לדעתי, משמעות הדבר היא אש זרה, כמו עם נָדָב ואביהו.

_________________

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה


האם אינך מתפלל
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ וְשָׁם נַעֲשה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ. תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם. וְאֶת מוּסַף יום הַשַּׁבָּת הַזֶּה. נַעֲשה וְנַקְרִיב לְפָנֶיךָ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצונֶךָ. כְּמו שֶׁכָּתַבְתָּ עָלֵינוּ בְּתורָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבודֶךָ כָּאָמוּר: 
וּבְיום הַשַּׁבָּת. שְׁנֵי כְבָשים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם. וּשְׁנֵי עֶשרנִים סלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּו. עלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּו עַל עלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ: ?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/8/2015 22:37 לינק ישיר 

עודד

ראשית, ישנם כאן שני עניינים נפרדים - האחד 'עבודת הכהונה' על שלל משמעויותיה, והשני 'משיחיות'. עבודת הכהונה - אז היתה במשכן ובבית המקדש וכמתואר בתורה, אינה עניין למשיחיות כלל. הכהן הוא המחזיק בפנס להאיר את הדרך, אך אין מתפקידו לבחור את הדרך. לבחור את הדרך זה נתון ביד השופט והמלך, שבהם תלוי מצב האומה, כמו שניכר מכל הכתוב בספרי הנביאים, שהתעסקו יותר עם מעשי המלכים מאשר עם מעשי הכהנים. לכן אין מקום כלל לדבר על 'כישלון המקדש'. אלא על כשלון המלכים, שחטאו ועבדו עבודה זרה. והרי זה כמורה הדרך שיכבה את הפנס שמחזיק הכהן. וכי מה יעשה הכהן? הייעוד המשיחי הוא בדיוק זה: המלכים ישנו את הדרך, ואז העם, ההולך אחריהם, יצליח. 

(אמנם נכון, כי כהני בית חשמונאי - כך כותב הרמב"ן - חטאו בלוקחם לעצמם את המלכות, ולא נתנוה לבית יהודה. והאמת היא, שעד אז גם לא היתה שחיתות בבית המקדש. והדבר ידוע, כי חכמי ישראל בימים שלאחר מכן הסתייגו ממלכי בית חשמונאי, ואף לא סמכו את ידיהם על הכהונה, יותר נכון כהונות, שקמו אחריהם (אם כי אני משער שלא מכהני בית חשמונאי עצמם - ככוהנים, אלא רק מאלו שאחריהם), שהם באמת, התרחקו מדרך התורה (הצדוקים והבייתוסים וכו'), ולא היו מקובלים כלל על החכמים הפרושים)

הקשר בין המקדש למשיחיות, וכפי שהזכיר גם אפרים, אינו כה ברור. הנביא ירמיהו אומר "והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאום ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב, ולא יזכרו בו ולא יפקודו ולא יעשה עוד. בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'..." כלומר, הנביא רואה בעיני רוחו את ירושלים - אך לא כמרכז לעבודת מקדש. העיר עצמה היא הקדושה. "עיר הצדק", "קריה נאמנה" - כלשון הנביא ישעיהו.

אני אישית, אינני יודע גם מה מצאו אנשי מכון המקדש שהחליטו לשחזר את עבודתו ללא הבנת מהותו. כלומר, הם אולי סבורים, שלהבין את מהותו של המקדש זה משהו אינטלקטואלי ו/או "רוחני", כאשר "רוחני" עניינו בהגדרה המתאימה - במקרה הטוב - לרעיונות לא הרבה יותר מובנים של המהר"ל או הרמח"ל, או - במקרה הגרוע - לאיזה מיסטיקה עלומה הפועלת במישורים נסתרים מעין אדם. להבדיל ממה שאמרו חז"ל שלעתיד לבוא הקב"ה עושה מחול לצדיקים, וכולם מורים באצבע ואומרים "הנה אלוקינו זה קוינו לו ויושיענו" - כלומר מדובר על יכולת ממשית להבין את מהות הא-ל, ומכאן מובן שגם עבודת המקדש צריכה להיות מובנת לנו באיזושהיא צורה. אינני רואה טעם למצווה ללא הבנה כלל, אם לא כחלק ממערכת. אבל למי יש מערכת מצוות ברורה היום? בדיוק כמו ששאל-טען-לא יודע מה, ינוח. יבוא המשיח, נניח שהוא יסביר לנו מה זה קרבנות ולמה צריך אותם, אז יהיה אפשר לדבר על בית מקדש. אבל סתם ליצור יש מאין איזה מצווה שאף אחד לא יודע את משמעותה האמיתית?, אין זה נקרא ללכת אחרי מצווה, אלא ללכת אחרי התוהו. כנ"ל. הסיבה לקישור הרעיוני שאנשים עושים בימינו בין בית מקדש לבין משיחיות, הוא לא נראה לי כל כך פשוט בעיני היהדות ה"אותנטית". פוק חזי שרוב הדתיים אינם הולכים אחר רעיונות אלה.

שלישית, עלינו להבין מהי עבודת הקרבנות. אנחנו היום, שרחוקים אלפי שנים - מאותה תקופה, ומרחק תרבותי גדול גם כן - יכולים להביע את דעתנו קודם שנתחקה אחר הפסיכולוגיה של בן העולם העתיק - ובזאת אני מייסד מקצוע חדש "פסיכולוגיה של העת העתיקה" רק אחרי לימוד מעמיק של מקצוע זה, רשאי אדם לחוות דעה אודות מעשים כגון הקרבת קרבנות.

ובכל זאת: עד כמה שאני מבין, הקרבנות הם כמו שאומרים בימינו 'הקרבה' - כלומר השקעת כוחות/אנרגיות/כספים/אחר משלי, לצורך אידיאל מסויים. לכן, כאשר אדם הקריב קרבן, הרי היה בזה משום ביטוי מעשי לנכונותו 'להקריב' עבור האידיאלים המבוטאים ע"י הכהנים בבית המקדש. מדוע אדם צריך לתת ביטוי "מעשי" להרגשות כאלה? זה שאלה לפסיכולוגים, אבל הדבר ידוע כי מעשה ממשי וגשמי בעולם הזה, משפיע על האדם באופן עמוק ביותר, לעתים יותר מהרבה אמירות והצהרות ריקות מתוכן אמיתי 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/8/2015 09:38 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:


האם אינך מתפלל

 



מתי קיימת את דברי התורה:

 וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת.   וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ.  וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ.   שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.   וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת.   




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/8/2015 10:17 לינק ישיר 

שלישי,ההשוואה אינה מתאימה.


מה הקשר בין עונשים לחוטא (שיתבצעו  עם הקמת סנהדרין) לבין תפילה המביעה רצון וכמיהה לקיום מצוות הקרבה של תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם במהרה בימינו אמן כן יהי רצון?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/8/2015 11:11 לינק ישיר 

אפריםבן כתב:
שלישי,ההשוואה אינה מתאימה.


מה הקשר בין עונשים לחוטא (שיתבצעו  עם הקמת סנהדרין) לבין תפילה המביעה רצון וכמיהה לקיום מצוות הקרבה של תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם במהרה בימינו אמן כן יהי רצון?


הקשר הוא, אם לקיים את דברי התורה או לא.
שאלת את ינוח אם הוא מתפלל. מניין שיש עליו חובה להתפלל? ואם לא בא לו? מדוע הוא צריך לבקש על חידוש הקורבנות?
יהיה בית מקדש, יהיו קורבנות. אין בית מקדש, אין קורבנות.

אבל, לקיים את מה שהבאתי אין צורך בבית המקדש.
תקים סנהדרין ותוציא לפועל את דברי התורה כאן ועכשיו.
ואם אין לנו סנהדרין לפחות תוסיף בתפילה "זכנו לראות במהרה בימינו "שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ" אמן סלה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/8/2015 12:37 לינק ישיר 

שלישי,אם ינוח אינו מתפלל לפי הנוסח הקבוע אז אין לי בכלל שאלה.
הנושא הוא האם יש כמיהה לחידוש הקרבנות כאן ועכשיו אצל אלה שמתפללים לפי הנוסח.
התשובה היא כן.(אחרת חז"ל היו מבטלים תפילה זו)
אם נניח שהיתה קיימת תפילה על החזרת עין תחת עין ועל החזרה במהרה בימינו של מות יומתו שניהם היית צודק בטיעונך.אבל הדיון הוא על המציאות הקיימת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/8/2015 12:55 לינק ישיר 

לחז"ל  לפני 1800 שנה אולי היתה כמיהה. לכן הם לא ביטלו. בהמשך לא ביטלו כי לא מבטלים מה שחז"ל תיקנו. יש דברים הרבה יותר חשובים שצריכים לבטל.
מה שכן תיקנו- בטח אמרת בבוקר בתפילה כשהזכרת את הקרבנות- נשלמה פרים שפתנו. אנחנו מקריבים בפה.
גם את האמירה הזו כנראה לא יבטלו! ואז הכל יבא על מקומו בשלום, נלך בלי ונרגיש עם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > חוקיות וחורבן
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 6 לדף הבא סך הכל 6 דפים.