בית פורומים עצור כאן חושבים

אלוקים שונא חנפנים בטירוף! (או: חויות ר"ה תשע"ו)

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-16/9/2015 21:15 לינק ישיר 
אלוקים שונא חנפנים בטירוף! (או: חויות ר"ה תשע"ו)

בשנה שעברה נפתח כאן אשכול שעסק בחוויות החברים בר"ה. לדעתי זה דבר חיובי מאד, כי הימים הנוראים הם תקופה של עוצמה רוחנית חזקה, והבעיות המעסיקות אותנו מקבלות זוית חזקה וכואבת יותר במהלכה.
אפתח בחוויה/בעיה שהפריעה לי, וכולכם מוזמנים להוסיף משלכם.
זאת למודעי: אני מתפלל את התפילה שתיקנו אכנה"ג רק בימים הנוראים. ביתר השנה אני קורא את תפילת אכנה"ג ומתפלל את מה שאני רוצה להתפלל. לפעמים מה שאני רוצה כתוב בנוסח (אתה חונן, למשל) ולפעמים לא, אז אני מבקש בקשות פרטיות אחרי שמו"ע.
העובדה הזאת מצביעה אולי על כשל בשיטת הנוסח הקבוע ואולי על מצבי הרוחני הזקוק לשיפור (וחסידים מספרים: מעשה במושקה החוכר שהיה חייב לפריץ 30,000 רובל ולא היה לו לשלם. כשהגיע המועד עלה לבית הפריץ וליבו רועד בקרבו. ואז נכנס אל הטרקלין, בו ישב הפריץ עם כלבו האהוב סרגיי ומנהל האחוזה הערמומי ולדימיר, ואמר "אדוני הפריץ, אתה חייב לי 30,000 רובל." הפריץ נבהל מאד ואמר "באמת? ואני זכרתי ששילמתי לך הכל, אפילו היה נדמה לי שאתה חייב לי משהו." מושקה אמר "לא, אדוני. השתדלתי לדחות את הפירעון ככל הניתן אבל אין לי בררה, אני חייב את הכסף עכשיו." הפריץ נאנח, ליטף את סרגיי והורה לולדימיר להביא למושקה 30,000 רובל.
מייד כשיצא מושקה מארמון הפריץ אמר לנפשו 'מה עשיתי?! עוד רגע יבדוק הפריץ בספרי חשבונותיו, יראה ששיקרתי לו וישליך אותי לבור!' (הבור היה מקום מאד לא סימפטי כי הוא היה מלא גופות של מושק'הים קודמים). הפחד לא הניח לו עד שקם ונסע לאדמו"ר. שמע האדמו"ר את הסיפור ואמר לו "אל תדאג, הפריץ לא יחשוב שוב על העסקה כי הוא לא מתפלל שמונה עשרה.")
אבל סטינו מהנושא. מה שרציתי לספר הוא שבלילה הראשון של ראש השנה התחלתי להתפלל מעריב ומייד בקטע הראשון פתחתי וסיפרתי לה' כמה הוא גדול, חזק, טוב ואוהב. ואז התעוררה בי המחשבה: למה ה' צריך את השבחים האלו? אפילו אצל בני אדם פשוטים אנו רואים חנופה עלובה כזו כדבר בזוי. וק"ו אצל ה'. וכפי שכבר ציטטתי את מקס בכותרת 'אלוקים שונא חנפנים בטירוף!' השאלה הוסיפה והציקה לי עוד יותר לאורך כל תפילות ופיוטי היום, העוסקים ללא הרף בשבחי ה'.
ובכן, יש שתי שיטות מפורסמות בביאור עניין התפילה (והתורה בכלל) השיטה ה'פסיכולוגית' הרואה בתפילה מעשה שכל מטרתו השפעה על נפש האדם. לשיטה זו לא קשה מידי, אלא שאני לא אוהב אותה כי לפיה תפילה היא מין הצגה מוזרה. והשיטה ה'מיתולוגית' הטוענת שה' קבע את עולמו כך שתפילה תשנה דברים. לשיטה זו אם בקשה אני יכול להבין איכשהו, שבח הוא באמת דבר תמוה. ואני מזמין אתכם להגיב.



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 21:27 לינק ישיר 

הנה קישור לאשכול הקודם 'מונולוג 5,775'



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 21:35 לינק ישיר 

ויש גם חז"ל עלק חתרני בנושא: אוקים שמואל אמורא עליה ודרש (תהלים עח, לו) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון. (תענית ח.)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 21:35 לינק ישיר 

ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: הא-ל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והאמיץ, אמר ליה: סיימתינהו לשבחיה דמרך? השתא הני תלתא, אי לאו דכתבינהו משה באורייתא, ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו' אנן לא אמרינן להו, ואת אמרת כולי האי! משל לאדם שהיו לו אלף אלפי אלפים דינרי זהב, והיו מקלסין אותו באלף דינרי כסף, לא גנאי הוא לו? (מגילה כה.).





תוקן על ידי מם80 ב- 16/09/2015 21:40:11




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 21:35 לינק ישיר 

אריאל

נ.ב. הכותרת שייכת למקסמן.


למה אתה אתה מתפתל בתפילתך אני קורא את הטקסט וחושב על הרוח בבקשות לשיבה לארצנו למשל וכן בהרבה בקשות שקשה להתחבר אליהם מחוסר עניין או רלוונטיות  אני חושב על בקשה לטוב המופשט שביטויו בדרכים שונות. ובשבחות אני לא נכנס לפרטים הגדול הגבור והנורא וכו' רק לרעיון הכללי שה' כל כך גדול שאין לנו בכלל מושג... וכן הלאה בונתנה תוקף אני מתרגש מפחד המלאכים ולא שאני חושב שהם נידונים או מפחדים (או קיימים בכלל...) אלא אני מהרהר ומחשב בפחד מהדין בלי להזדקק למילים המדויקות של הטקסט 

כך אפשר גם להתרגש וגם להרגיש שאני מתפלל את מה שתיקנו והנהיגו הקדמונים (צריך קצת להתרגל).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 23:22 לינק ישיר 

ברשותך אריאל, אכתוב את הזווית האישית שלי.

בשנים עברו, ה'ימים הנוראים' היו עבורי ימים של התעלות רוחנית עצומה יחד עם מעמסה של מחויבויות, בעיקר קוגניטיביות (כוונה בתפילה, רצף בלימוד התורה, שימת לב לכל פרט הלכתי ולבן אדם לחברו וכו') ובסופן סיפוק רוחני גדול.

עברו שנים, הספקות החלו לחלחל בליבי, אך לא יכולתי לוותר על ההרגלים. המשכתי באותו מסלול, כשמשנה לשנה עברתי לתפילה "על הצד". 'על הצד שיש אלוקים', 'על הצד שהתורה אמת' וכדומה.

בשנה שעברה, ובעיקר השנה, עברתי לשלב שלישי. כבר לא הסתדרתי עם השיטה הקודמת, אך עדיין אינני יכול להפסיד לגמרי את העצמה ולהתנדנד ללא פשר.

השנה לא האמנתי שזה קורה לי, אבל מצאתי את עצמי בתחילה מתפלל בשיטה שכיניתי אותה בליבי "שיטת אברם העברי".
ניסיתי להסתכל על התורה במבט של "הטוב שאלוקים נתן בליבותיהם של בני האדם". ניסיתי לחוות את התפילה מזווית של "כמה טוב להתפלל למנגינה העמומה הזו שעומדת מאחורי הטבע".

גישות אלו, שבזתי להם בעבר (כי ראיתי בהם ניסיון חיפוי של מי שלא יכול להיפרד מהדת למרות שאינו מאמין בה) -היו לי מעט למפלט.

אבל, בסופו של דבר הסיפוק האמיתי שלי היה מהניסיון להפוך את ה'התבודדויות' הארוכות הללו (בתפילות) להתעלות אישית לעשות טוב יותר בחיים. סוג של חשבון נפש איך אני נהיה טוב יותר, עוזר יותר, פחות גורם עצב לאנשים, אולי אפילו עושה מהפיכות בתחומים האלו.
 (ו... כן, אפילו נקיפות המצפון על אכילת בעלי החיים [בפרט לאחר ההתעללויות שהם עוברים] חזרו והתעוררו להן).

תוקן על ידי כמדומני ב- 16/09/2015 23:23:47




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 23:24 לינק ישיר 

אריאל73 כתב:


אבל סטינו מהנושא. מה שרציתי לספר הוא שבלילה הראשון של ראש השנה התחלתי להתפלל מעריב ומייד בקטע הראשון פתחתי וסיפרתי לה' כמה הוא גדול, חזק, טוב ואוהב. ואז התעוררה בי המחשבה: למה ה' צריך את השבחים האלו? אפילו אצל בני אדם פשוטים אנו רואים חנופה עלובה כזו כדבר בזוי. וק"ו אצל ה'.


אתה יכול להקדים את השאלה כלפי אלקים עצמו שמעיד על עצמו חזור והעד על גדלו חזקו ויכולותיו העצומות,
(בפרט בכל מה שקשור ליציאת מצרים וידו החזקה)

ז"א שהסגנון שאתה כ"כ סולד מתחיל כבר ממנו, היחס החוזר שלנו הוא כבר רק תוצאה מההתיחסות שלו אל עצמו כפי שהוא נכתב בתורה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 23:29 לינק ישיר 

לעצם העניין של האשכול
אני חושב שאפשר לקבל את השיטה המיתולוגית בייחס לבקשות, אבל את השיטה הפסיכולוגית בייחס לשבחים.
במובן שלאלוקים לא משנים השבחים לכאן או לכאן, אבל לנו הם עוזרים להתקרב אליו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/9/2015 23:30 לינק ישיר 

אריאל רק עכשיו שמתי לב שציינת שהכותרת של מקס.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2015 00:39 לינק ישיר 

"דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל, מנא לן ממשה, דכתיב ואתחנן אל ד' בעת ההיא וכתיב ד' אלהים אתה החלות וגו' וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'" (ברכות ל"ב.)

"צריך שהתפלה תהי' נקי' מכל רעיון של שנוי רצון והתפעלות בחק השי"ת, מה שהוא דעה כוזבת ביחס לאלהות ומביאה להשחתת סדרי השלמות האנושית. ולעומת זה עצם ערך התפלה ובטחון פעולתה בקבוץ תנאיה, גם מלבד פעולת השגת המבוקש והתרוממות הנפש וזכותה ע"י התפלה, הוא פנה גדולה בהשלמת האדם.
על כן צריך שיבין כל מתפלל, שהתפלה היא חק נפלא, שחקק הקב"ה בעולמו, להשלמת יצוריו בכל דרכי השלמות, וביחוד לתכלית השלמתם המוסרית הנצמחת ממנה, ואינה בגדר ענין מוטבע בחוקו ית', חלילה. ועל-כן ראוי שקודם כל תפלה יוקדם ספור השבח, להורות שראוי לשבח הרבה על קביעת חק התפלה שלא כפי המושג בדרך -השאלה בשם טבע באלהותו ית'. והראי' ממשה חשובה מאד, שהוא ע"ה בהשגתו הגדולה הי' ודאי בטוח שלא יבא לחשוב צד שנוי-רצון והתפעלות בחק השי"ת ע"י התפלה, מ"מ הרבה להקדים שבחו, לגלות מן הכח אל הפעל אמתת הדעה הראוי' להיות רשומה בלב ע"י התפלה, וק"ו כל האדם כוזב, שאפשר לו להיות טועה בדעות כוזבות, שראוי להקדים מה שירומם נפשו ויעמידה על ציור האמתיות." (עולת ראי"ה)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2015 02:16 לינק ישיר 

כמדומני, לזויתך: אני פתרתי את הבעיה בכך שהנחתי שיש תורה והכל אמת, אבל אתה לא צריך להאמין שהכל אמת כדי לכוין בתפלה. מספיק להאמין בבסיס. אשר לשיטת אברם העברי, להבנתי היא אכן לא שיטה אינטלקטואלית אלא תרופה רגשית, וככזו היא מן הסתם יעילה.
לזויתי: אם ניקח את הבעיה שלי לכיוון האפל ביותר האפשרי ונניח שאכן ה' זקוק לשבחים, עלינו לזכור שאין לצפות שהפסיכולוגיה הא-לוהית תהיה דומה לשלנו וכפי שקראנו היום 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי'. יתכן שה' זקוק לשבחים, וגם מקנא לעבודת אלילים, ואין זה גורע כלל מעצמתו האדירה, מחסדו או מחכמתו. העובדה שבקרב בני אנוש זה מצוי בקרב נפשות לא מושלמות אינה קשורה לה'. אלא שהשאלה היא למה ה' לא דאג לברוא במוח האנושי הערצה לתכונות אלו.
כמובן שטיעון זה הוא כפירה מוחלטת בתפיסה היהודית - רמב"מיסטית המקובלת והובא בעיקר כדי לבחון אפשרויות קיצוניות.
ובצורה מקובלת יותר נוכל לטעון שההגדרה הנכונה היא סינתזה בין השיטה הפסיכולוגית למיתולוגית, כדלהלן: ה' קבע שתפלה תעבוד כי היא משפיעה על נפש המתפלל, וכן נראה לי ע"ד האמת. לפי זה, השבחים פועלים לקבלת התפלה כי הם משפיעים עלינו.
לאמור ציין שגם בתנ"ך מתארים הנביאים מפי ה' את גדולתו, ושם זה ודאי בא להשפיע על האדם.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2015 11:15 לינק ישיר 

יעוין בספרו של נדב שנרב, קרן זווית, לפרשת קורח.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2015 12:00 לינק ישיר 

כנראה כשהיה מלכים והיררכיה וכו' לא הפריע לאנשים טענות כאלו כשבמלכותא דארעא כבר אין, זה מתחיל להפריע.

מה שיהיה הא'להים (גוף לא גוף בעל רצונות ושינויים או לא וכו') הצורה היחידה לפנות אליו היא כמו לאדם, פשוט אנחנו לא מכירים צורות פנייה אחרות אבל ברגע שהתרבות של בני האדם משתנית נוצרת בעייה. (לדוגמא אילו יאבד רגש החמלה מהאנושות לא יהיה שייך להתפלל בצורת פנייה לבשת רחמים וכו' שלא מחזיקים מערכת נפרדת של תחושות לא'להים).

אם הבנתי נכון הרמב"ם בגישתו הפילוסופית לא האמין שהא'ל שומע תפילה או שיש משמעות של תועלת לפילה ובקשה ממנו בניגוד לפשטי הכתובים בכמה מקומות. ולכן מצא ביאור חליפי שעל ידי התפילה שהאדם מציג כאילו הוא עומד לפני מלך ומבקש ממנו הוא נכנע מלפניו והאמונה בקיום הא'ל ויחודו מתחזקת ואותו ביאור כתב (ביד ובמורה) על שופר או חצצרה של ראש השנה ושל תעניות וכן על עיקר התענית שעל ידיה יתעורר האדם לשוב מחטאיו ולהצדיק דרכיו ולא שהתקיעה עצמה היא צורה של בקשה ותפילה.
ועל ידי האמונה והשיבה למוטב ייטיב לו ה' ולא בגלל התפילה...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2015 12:14 לינק ישיר 

יומא סט ע"ב

במערבא מתנו הכי רב גידל אמר גדול שגדלו בשם המפורש ורב מתנא אמר (נחמיה ט, לב) האל הגדול הגבור והנורא והא דרב מתנא מטייא לדרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר (דברים י, יז) האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו:



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-17/9/2015 20:51 לינק ישיר 

אריאל,
אני חושב שהנקודה שבער ציין בקצרה, היא הנקודה שעונה על התמיהה שלך. אנסה להסביר.
שמעתי פעם מהרב עזרא ביק (ר"מ בהר עציון) תיאור משובב לב עד כמה התפיסה שלנו רחוקה מתפיסת ההיררכיה שעליה מבוססת התפילה.
בימים עברו, כאשר אדם היה פונה למלך, הוא היה משתחווה (שבע פעמים?) ומקדים דברי הלל ושבח ארוכים, ואחר כך פורש את בקשתו, ושוב מודה ומודה ומשתחווה, ואחר כך פוסע אחורנית ויוצא על בהונות רגליו.
חשוב לי לציין את דעתי, שלא מדובר דווקא בחנופה. מדובר בהכרה עמוקה של הבדלי מעמדות, הכרה שאין לנו. אנחנו לא מסוגלים כלל לתפוס שיש מושג כזה של אדם שהוא באמת, באופן מהותי, יותר מאתנו. בעבר זו הייתה תפיסה פשוטה שכאשר אדם פשוט עומד מול מלך הוא משתחווה וכו', לא בשביל המלך, אלא פשוט כי זה הדבר הנכון לעשות כאשר עומדים מול מלך (והאמת, שבגלל הפער התרבותי העצום, אני לא מצליח לנמק את זה בצורה טובה יותר חוץ מ:ככה זה וזהו).
התפילה, גם הטקסט וגם הצורה, חוברה על ידי אנשים שהתפיסה הזו הייתה אצלם דבר מובן ומקובל, ופשוט לגמרי שכאשר פונים למלך מלכי המלכים זה נעשה לפחות בצורה שבה פונים למלך בשר ודם. הם לא היו מסוגלים להעלות על דעתם שאנחנו נדבר עם הקב"ה כמו שברסלבר מדבר "דחילק, מה אכפת לך". הפניה אל ה' הייתה אצלם אירוע שאמור להיעשות בחיל ורעדה, ק"ו מצורת הפניה למלך אנושי.
אנחנו בבעיה. התפילה הקבועה לא יכולה להיות אותנטית עבורנו, כי אין במושגים שלנו פניה למלך. גם אם ניכנס עכשיו לבית הלבן ונדבר עם אובמה, סביר שנרעד מהתרגשות (אני חוויתי "יראת הרוממות" רצינית כשראיתי את ביל קלינטון מקרוב), אבל בתודעה שלנו יהיה ברור שבסופו של דבר הוא אדם עם חולשות, עם בעיות, אדם שיש לו לפעמים עצירות ולפעמים שלשול... בקיצור, הוא אדם ולא יותר מזה. איך אנו יכולים לצפות מעצמנו לומר "הגדול הגיבור והנורא, קונה הכל" ולחוות את זה בצורה שאדם מהעולם העתיק חווה את זה?
יש לזה פיתרון חלקי (מאוד), ואני אישית מיישם אותו לפעמים. לנסות לחוות מלכות ולהתחבר אליה. לדוגמא, האם צפית בסרט המלא של חתונת הנסיך ויליאם וקייט מידלסון? אני ממש ממליץ לפנות כמה שעות לצפות בה ולהתחבר לאווירה. יש בזה משהו מדהים וקסום. יש ברשת גם טקסי המלכה שונים, וכאשר צופים בהם קולטים משהו מההוד וההדר של המושג "מלוכה". אני חושב שאחרי שמפנימים מעט מהמושג הזה, מבינים שלא מדובר בחנופה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/9/2015 00:01 לינק ישיר 

חזק, יפה מאד. שכנעת אותי. ואני הולך לצפות עכשיו בסרט החתונה של קייט וויליאם.
אנחנו נוטים לראות במלכים בריונים גדולים שחבשו כתר. צריך לזכור שבעולם הקדום באמת האמינו במלכות המלכים. כאשר הבריטים מרדו במלך צ'רלס זה נחשב למעשה שלא יעשה, וכשהעמידו אותו בפני בית דין אמרו המלוכנים ש'כל אדם צריך להישפט בפני השוים לו או הנעלים ממנו, ואין שווה למלך'. כנ"ל אחרי המהפכה הצרפתית, העולם כולו חש כאילו הכבשים מרדו ברועה, ואני יכול להכביר דוגמאות אבל רק אוסיף שבצרפת האמינו שמגע המלך מרפא מחלות וזאת לא כי הם היו טיפשים אלא כי זה היה הגיוני מאד, בהתחשב בקדושת המלך (זאת לעומת האימפריה העות'ומנית, שם מי שנגע בסולטן היה צפוי לכריתת היד הנוגעת).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אלוקים שונא חנפנים בטירוף! (או: חויות ר"ה תשע"ו)
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.