בית פורומים בחדרי חרדים

מימדי החטיפה של ילדי תימן נחשפים בארכיון חדש

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/4/2016 16:52 לינק ישיר 
מימדי החטיפה של ילדי תימן נחשפים בארכיון חדש

ארכיון חדש, ראשון מסוגו, מאגד עדויות, עובדות ונתונים על חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן. את הפשע שנעשה בשנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל אי אפשר להשתיק עוד

מדלן אליהו, שהיגרה לישראל מעיראק, היתה בהריון מתקדם כשנפגעה בשריפה ב–1952 במעברת ג'ליל שבשרון. היא אושפזה בבית החולים מאיר בשמירת הריון. באחד מימי אשפוזה, בעודה מורדמת, בוצעה בה לידה וכששבה להכרה הודיעו לה שהתינוק מת, אך לא הראו לה את גופתו. בלידתה הבאה, באותו בית חולים, ראתה תינוק חי ובוכה, שנולד ליולדת אחרת שהורדמה, כשהוא נמסר לאשה בבגדים רגילים, שלא מהצוות הרפואי. לאותה יולדת נאמר שבנה מת. אז כבר הבינה אליהו, שהיא לא היחידה.

זהו רק אחד ממאות סיפורים חמורים לא פחות, שיופיעו בארכיון החדש והראשון מסוגו על פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח והבלקן, שהתרחשה בישראל בעיקר בין השנים 1948-1956. מאגר המידע הייחודי, שיצרה עמותת עמר"ם, יעלה לרשת בעוד כחודשיים וירכז את כל המידע בנושא, כולל מאמרים, ספרים וסרטים, לצד עדויות וסיפורים אישיים של משפחות מזרחיות (תימניות בעיקר, אך גם עיראקיות, תוניסאיות, מרוקאיות, פרסיות ועוד). לכל עדות יש עמוד עם טקסט, שמלווה בתמונות ולעתים גם בצילומי וידיאו וכן במסמכים כמו צווי גיוס – שנשלחו למשפחות 17 שנה אחרי שנאמר להן שתינוקותיהן מתו, מכתבים מהמוסד לביטוח לאומי, תעודות לידה ופטירה

המשורר והפעיל החברתי שלומי חתוכה ומעין נהרי, פעילה חברתית ומאסטרנטית בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, שעוסקים בהקמת הארכיון, מספרים על חטופים שעדיין מחפשים את בני משפחותיהם. אחת ממטרות האתר היא לסייע להם למצוא את המשפחות.

מטרה מרכזית נוספת של הארכיון היא ליצור גוף נרחב של ידע. בכל עדות המופיעה בארכיון קיימים תיוגים של פרטים כמו שם הילד, גילו, ארץ המוצא, בית החולים שממנו נעלם - פרטים המאפשרים לאסוף נתונים וליצור מיפוי של החטיפות. כך למשל עולה מהאתר כי בבתי החולים העמק בעפולה, רמב"ם בחיפה, הדסה בירושלים ודונולו ודג'אני ביפו (שני האחרונים כבר אינם קיימים) היו מאות מקרים של חטיפת ילדים מזרחים. מידע זה יכול לאפשר התאגדות של משפחות שידרשו מידע מבתי חולים.

אף שמאגרי המידע וחומרי העדות הקשורים בפרשת חטופי תימן הושמדו או נותרו חסויים, במשך השנים היה עיסוק ממסדי ואנטי־ממסדי בפרשה, אשר בכל זאת יצר גוף ידע משמעותי.

כבר בשנות ה-60 היו הפגנות לא מעטות של עשרות זוגות הורים שדרשו לדעת היכן ילדיהם שנעלמו, במיוחד לאחר שהילדים קיבלו צווי גיוס. הפגנות אלה הובילו ב–1967 להקמת ועדת החקירה הראשונה בנושא, ועדת בהלול־מינקובסקי. הוועדה מצאה שרוב הילדים שנעלמו מתו, שניים מהם אומצו והשאר הוגדרו כ"עלומים". במקביל לה פעלה ועדה ציבורית וולונטרית של רבנים, ראשי רשויות ופסיכולוגים, שביקרה את ועדת בהלול־מינקובסקי על שלא חקרה את כל התלונות שהוגשו.

ועדת בדיקה נוספת, שהוקמה ב–1988, קבעה גם היא שמרבית הילדים מתו, אף שבעשרות מקרים לא נמצא תיעוד על הבאתם לקבורה. גורלם של עשרות אחרים נקבע כלא ידוע.

באותה תקופה החל הרב עוזי משולם לעסוק בפרשה, מספר נועם שיזף, שביים עם אייל בלחסן את הסרט התיעודי "משולם", שיוקרן בפסטיבל "סולידריות" בסינמטק בתל אביב. הרב משולם גבה עדויות ממאות הורים ותיעד אותן בווידיאו. הרב ואנשיו, חברי עמותת משכן אהלים, איגדו את הסיפורים בחוברת שהופצה באלפי עותקים וכן בקלטות ובהן טענות שלפיהן תינוקות חטופים נמכרו והכספים ששולמו בעדם שימשו את המדינה בשנותיה הראשונות. הם יצרו קשרים עם חברי כנסת וכן העלו הצגה בנושא במתנ"סים ברחבי הארץ. ללא אמצעים וללא הון תרבותי, הרב ואנשיו יצרו מאבק חברתי עיקש ומתמשך.

באפריל 1994 התרחש אירוע בעל השפעה משמעותית על פרשת חטופי תימן, המזרח והבלקן: משולם ותלמידיו התבצרו עם כלי נשק במשך 50 ימים בבית הרב ביהוד. הערוץ השני שידר בשידור חי של 24 שעות את ההתרחשויות חסרות התקדים סביב הבית; יותר מ-1,000 שוטרים וחיילי מג"ב צרו עליו, מסוקים חגו ממעל ודחפור D-9 הוצב ברחובות יהוד. בחילופי ירי נהרג שלומי אסולין, מתלמידי משולם, על ידי המשטרה.

מרגע ההתבצרות התייחס הממסד למשולם ושותפיו כאל ארגון טרור; כולם היו במעקב, התנכלו להם ועצרו אותם. מרבית המידע שהם אספו הוחרם על ידי המשטרה. חלק ממנו נמצא עד היום אצל בנו של משולם, עמי, שאינו שש לפרסמו. משולם עצמו נעצר במאי 1994 וישב שש שנים וחצי בכלא. הוא השתחרר שבר כלי ולא יצא מביתו עד מותו ב–2013.

בעקבות אירועי יהוד חוקרים החלו בחקירות עצמאיות, פעילים חברתיים חיפשו עדויות ונברו בארכיונים, ולראשונה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, שפעלה בשנים 1995-2001. במבוא לדו"ח הוועדה נכתב כי בתקופה שנחקרה, בין השנים 1948-1954, נעלמו בין 1,500 ל-5,000 ילדים. הוועדה שמעה יותר מ-11,000 עדויות של משפחות, צוותי רפואה, עובדות סוציאליות ועובדים במערך קליטת העולים. הוועדה מצאה תעודות לידה ופטירה חתומות מראש, קברים ריקים, ושמעה על מקרים של תינוקות שהוחזרו להוריהם לאחר שכבר נמסר להם על מותם, בשל התעקשות ההורים. במשך דיוני הוועדה נשרפו והושמדו ארכיונים של בתי חולים, כמו הלל יפה שבחדרה, ארכיון ויצ"ו בצפת וחומרים מבתי תינוקות שהיו במחנות העולים, כמו מחנה עין שמר. חתוכה מספר שבחלק מהארכיונים היו מסמכים שהעידו שילדים עזבו את בית החולים אף שהודיעו למשפחותיהם שהם מתו. ובכל זאת, גם ועדת החקירה הממלכתית קבעה שרוב הילדים מתו בילדותם, אך מיקום הקבורה של מרביתם לא ניתן לאיתור. חלק מהילדים, כך קבעה הוועדה, אכן הועברו לאימוץ.

הן הוועדה והן הציבור התוודעו ללא מעט מקרים של אנשים שנחטפו בילדותם ונמסרו לאימוץ, וכעבור שנים רבות מצאו את משפחותיהם הביולוגיות: מרים שוקר, שאותרה על ידי ועדת החקירה הממלכתית אך הוריה לא עודכנו בכך ולבסוף גילו זאת בעצמם ויצרו עמה קשר; ציונה היימן, שמספרת שיגאל אלון הביא אותה במתנה להוריה, מצאה את משפחתה הביולוגית באמצעות נציגי עמותת משכן אהלים; צילה לוין, שמצאה את אמה מרגלית עומייסי; אורי וכטל, שאומץ במעון ויצ"ו; צבי עמירי, שנלקח מבית החולים רמב"ם; גיל גרינבוים ודודו דהאן, שסיפורם נחשף על ידי כרמלה מנשה ב"מבט שני" ב-2010, נעלמו מבית החולים בטר בחיפה. בכתבה מספרת אחות שעבדה בבית החולים כי ילדים אכן נעלמו ממנו וכנראה אף "הוזמנו מראש".

חתוכה מספר שרבים מהחטופים שמחפשים את הוריהם עדיין לא מוכנים להיחשף. עם המעטים שעושים זאת, בתקווה שכך יצליחו לאתר את משפחותיהם, נמנים יהודה קנטור; טובה ברקה ומשה בכר, ששניהם אומצו ממעון ויצ"ו; וורדה פוקס, שהוריה המאמצים סיפרו לה כי שילמו תמורתה 5,000 דולר, סכום שערכו כיום פי עשרה. חלק מהמאומצים הועברו לחו"ל ואף אותרו על ידי חוקרים, אך רובם סירבו לפתוח את נושא האימוץ.

ועדת החקירה הממלכתית מתארת למעשה תופעה של לקיחת תינוקות מזרחים מהוריהם ומסירתם לאימוץ, אך מצמצמת אותה לכמה עשרות מקרים מזדמנים ומסרבת בתוקף לראות בתופעה זו חטיפה ממסדית של פעוטות. כבר בעמוד הראשון של הדו"ח מציגה הוועדה את טענת החטיפה הממסדית כטענה אבסורדית של "עסקני העדה התימנית". הוועדה מודה שההורים לא שותפו בהחלטות של סגל בית התינוקות או בית החולים להעביר את הילדים לאשפוז. היא אף קובעת שאנשי סגל החליטו שהילדים ננטשו מבלי שניסו לאתר את ההורים, ואז, במקרים מזדמנים בלבד, מסרו ילדים אלו לאימוץ על דעת עצמם. יהודית היבנר, פקידה בכירה במשרד הפנים בדימוס, תיארה בפני הוועדה את חלקם של הורים מאמצים בפרשה, מהם שהסתירו את האימוץ וטישטשו את עקבותיהם על ידי החלפת שמות הילדים ומספרי תעודות הזהות שלהם. הוועדה מסבירה את המסירה המזדמנת לאימוץ בניתוק הקשר בין התינוקות למשפחותיהם ובאמונה של "הדרג המקומי שהחזיק בתינוקת, כי מסירתם למשפחות אחרות הינו הפתרון הטוב ביותר עבורם באותן נסיבות". מכאן, שבבסיסו של תהליך החטיפה של ילדים מזרחים עמדה אידיאולוגיה גזענית ממוסדת.

אותה אידיאולוגיה גם הנחתה את ועדת החקירה הממלכתית עצמה. לכל אורך הדו"ח מזלזלים החוקרים בעדויות העולים ומעדיפים לקבל את גרסת הממסד על שיבושים ברישום התינוקות ועל חוסר סדר, ולא להאמין לעדויות ממקור ראשון. בדו"ח ניכר הטון הגזעני של הוועדה: "גופי החקירה נדרשו ללמוד ולהכיר... את אורח חייהם של העולים מתימן, על מנת שיוכלו לחשוב כמותם ולהבין את התנהגותם בתקופת קליטתם בארץ ואת משמעות תגובותיהם לאירועים המרכיבים את תופעת ההיעלמות".

חלק מרכזי מגוף הידע על חטיפת ילדי תימן נשען על עבודתן של שלוש ועדות החקירה הללו. בפני הוועדות הוצגו כ-1,100 מקרי חטיפה, המתוארים בפרטי פרטים מפי העדים עצמם: מתי ואיך בדיוק נחטפו הילדים, חלק מהעדים אף נקבו בשמות של רופאים, אחיות ומנהלי מעברות שהיו מעורבים. אלא שלפי צו בית משפט, הפרוטוקולים והעדויות המלאות של ועדת החקירה הממלכתית ושאר ועדות הבדיקה חסויים עד שנת 2066. עם זאת, הוועדה התקיימה בדלתיים פתוחות ואפשרה תיעוד של החומרים שהוצגו בה בזמן אמת.

ד"ר נתן שיפריס מהמכללה האקדמית אחוה, שהיה אחד משותפיו של הרב משולם ואף ישב בכלא על פעילותו, נמנה עם אלה שתיעדו את חומרי הוועדה, ומחקרו המקיף מתבסס על 1,100 העדויות שהוגשו לוועדות ו-400 מקרי היעדרות נוספים שאיתר בעצמו. על פי מחקר זה, תחילה נאספו תינוקות מהוריהם אל בית התינוקות, שפעל בכל אחד מארבעת מחנות העולים מתימן וברוב המעברות. אנשי הצוות הרפואי שאספו את התינוקות הבטיחו לעולים שהדבר נעשה למען בריאות ילדיהם, שהם יוכלו לראותם ושהאמהות יוכלו להניק אותם בכל יום. רוב העולים, שנתנו אמון מלא בממסד, הסכימו למסור את ילדיהם. שיפריס מתאר מקרים שבהם הורים התנגדו וננקטה כלפיהם אלימות, כמו כליאתם בחדר סגור ותלישת הילדים מידיהם. אף שמצבם הבריאותי של הילדים בבתי התינוקות היה תקין – בני משפחות, אנשי צוות רפואי ונהגי אמבולנסים העידו שבכל מחנות עולי תימן הוצאו פעוטות מבתי התינוקות במשלוחים, תמיד בלילה, והועברו לבתי חולים. בשלב זה בדרך כלל נמסר להורים שילדיהם מתו.

מבתי החולים הועברו הילדים אל מוסדות וולונטריים כמו ויצ"ו, הדסה וארגון אמהות עובדות, בטענה שההורים לא נמצאים או שהילדים זקוקים לתקופת הבראה. מאות הורים, שלא ידעו היכן ילדיהם, טורטרו ממקום למקום בחיפוש אחריהם. מתוך 1,500 המקרים שחקר שיפריס, רק פחות מעשרה הורים הצליחו להגיע למעונות הילדים, ורק חלקם הצליחו לחלץ בכוח את ילדיהם.

ד"ר שיפריס הצליח למעשה לעשות את מה שהממסד חושש ממנו יותר מכל – לתאר את חטיפת הילדים לא כאירוע פרטני של איש רפואה כזה או אחר, אלא כמנגנון של חטיפת פעוטות. הארכיון החדש שיוקם מבקש לעשות אותו דבר ואף להרחיב את היריעה ולהנגיש את המידע לקהל הרחב. חתוכה מציין שמאגר המידע יכלול מאות רבות של עדויות. "ואז איך אפשר לבטל סיפור שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים?" הוא שואל. "קל מאוד להכחיש משהו שמושתק. אבל ברגע שהמידע הסמוי יוצא החוצה, אי אפשר להכחיש עוד".

הארכיון החדש כולל לא רק טקסטים רבים ומסמכים חשובים, כי אם גם פנים. כשעוברים על העדויות בזו אחר זו, מביטים בפנים של האמהות, ההשפעה עצומה. לא רק בגלל ההצפה במידע מזעזע ומכאיב, אלא גם בגלל ההבנה שמחלחלת, שהיה כאן מנגנון שנועד לחטוף ילדים. השלטונות הצליחו לנטרל את הרב משולם וחסידיו, אבל היום יהיה קשה הרבה יותר להשמיד את כל הראיות, לשרוף ארכיונים - במיוחד כשהם נמצאים ברשת.

הארכיון החדש ופעילות העמותה מקיימים למעשה את צוואתו של הרב משולם וממשיכים את דרכו. הרב משולם צויר בתקשורת הישראלית כטרוריסט, אבל הוא היה פעיל פוליטי רדיקלי. הוא עסק באיסוף עדויות, חקירה, ארכיונאות ותיעוד במקום שהמדינה מנעה זאת. כלי התקשורת ואנשי הממסד הקפידו להגחיך את דמותו, להפוך אותו למשוגע, למנהיג כת, לאיש הזוי. איש הזוי הוא איש שאומר דברים הזויים - וכך התייחסו השלטונות ועודם מתייחסים לחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן, כהמצאות והזיות של אלפי בני אדם מוזרים ומבולבלים.

אבל את הסיפור הזה אי אפשר להחניק לנצח. תחושות הבושה והאשמה שהובילה להשתקה של רבים מהסיפורים על חטיפת הילדים הולכות ונמוגות. הילדים והנכדים פותחים את הסיפורים, מתעדים את הוריהם והורי הוריהם. אנשים קוראים סיפורים ברשת ומרגישים יותר בנוח לחלוק את הסיפור שלהם. יום המודעות השנתי לחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן, שיזמה עמותת עמר"ם לפני שנתיים, יוצר אף הוא קהילה של כמה עשרות בני משפחות וחטופים. יום המודעות, המצוין בתאריך פטירת הרב משולם, 21 ביוני, מצוין גם בכלי תקשורת ומוסדות שאינם קשורים בעמותה.

התעוררות נוספת קיימת במישור המשפטי. ב–1994 הגיש הרב משולם תלונה נגד מדינת ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג באשמת פשעים נגד האנושות, אך ללא תוצאות. עד כה שום משפחה לא תבעה את המדינה או את מוסדותיה על חטיפת הילדים, או אף על קבורתם בחשאי. כיום יש משפחות השוקלות תביעות משפטיות בישראל. באחרונה פנתה עמותת עמר"ם, יחד עם עמותת רופאים לזכויות אדם (רל"א), ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתוח את הארכיונים והפרוטוקולים הקשורים בפרשה. אם דרישתם תידחה, הם מתכוונים לעתור לבג"ץ.

בחינת תגובתו של הממסד לארכיון תהיה מעניינת, שכן הארכיון, המציג עדויות לחטיפת ילדים שיטתית, הוא כתב אשמה חמור נגד המדינה. נהרי מספרת שבמדינות אחרות שבהן התרחשו פשעים של חטיפת ילדים ותינוקות, כמו למשל ארגנטינה, המדינה הכירה לבסוף בעוול שנעשה וקיבלה אחריות עליו רק בזכות מאבק אזרחי ממושך ולחץ ציבורי עצום.

אם מדינת ישראל תכיר בפרשה של חטיפת ילדים מזרחים על ידי ממסד אשכנזי, תהיה כאן קבלה של נרטיב מזרחי שאי אפשר להתעלם ממנו או להכחיש אותו. פשע שהתבסס על גזענות מובהקת. והסיפור הזה ישנה לחלוטין את יחסי הכוחות.

מקור: הארץ




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/4/2016 17:21 לינק ישיר 

איך אמר פולי מהגשש החיוור, "אם כולם אומרים סימן שזה נכון"..
המדינה הזו נולדה כבר מושחתת ותשאר כזו, שהרי כבר פסק אברהם אבי האומה "רק אין יר"ש..והרגוני".



נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/4/2016 17:24 לינק ישיר 

מרתק. אם כי מעט מידיי ומאוחר מידיי (?). אגב, ארכיון מפא"י לא נפתח כולו... (או אז היו מגלים כמה דברים שהיו מבעירים את המדינה).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/4/2016 18:11 לינק ישיר 

אני מניח שאלו שעשו זאת עשו "לשם שמים", שהילדים יגדלו בתנאים טובים יותר.

כעת השאלה היא מבחינת הילדים האם הם גדלו בתנאים טובים? אני מניח שכן.

מבחינת המשפחות, סבל בלתי נגמר. כנראה שלא ידעו לשקר טוב...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2016 18:12 לינק ישיר 

בכנות, לא היית ממליץ לעשות זאת כיום לחרדים?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/4/2016 19:33 לינק ישיר 

מואי כתב:

אני מניח שאלו שעשו זאת עשו "לשם שמים", שהילדים יגדלו בתנאים טובים יותר.

כעת השאלה היא מבחינת הילדים האם הם גדלו בתנאים טובים? אני מניח שכן.

מבחינת המשפחות, סבל בלתי נגמר. כנראה שלא ידעו לשקר טוב...


ככה מתחיל פאשיזם:הצדקת המדינה בכל מצב ובכל מחיר.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2016 19:40 לינק ישיר 

לאהבה של אמא ואבא אין תחליף.

ללא קשר למוצא הילד, רק כאשר מדובר במשפחות הרוסות (גירושין, עוני מחפיר, חסידי ברסלב המרקדים ברחובות וכד'), שלא ניתן לשקמן.

אצל החרדים הייתי כופה לימודי ליבה, ואני מניח שחלק מההורים היו מוותרים מרצונם על הילד על קידוש ה' (כמו במסעי הצלב).

תוקן על ידי מואי ב- 10/04/2016 19:41:54




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2016 19:59 לינק ישיר 

מואי כתב:
אני מניח שאלו שעשו זאת עשו "לשם שמים", שהילדים יגדלו בתנאים טובים יותר.

כעת השאלה היא מבחינת הילדים האם הם גדלו בתנאים טובים? אני מניח שכן.

מבחינת המשפחות, סבל בלתי נגמר. כנראה שלא ידעו לשקר טוב...


כשם שנחמן שטרקס חטף את נכדו - יוסלה שוחמכר - לשם שמים...

הענין הוא כזה:

הרי אף אחד לא יצדיק חטיפת ילד רק בגלל שהוריו עניים, או אפילו פרימטיביים, מי שמע כזאת?
אז מה היתה ההצדקה שמצאו לעצמם כאן?

ענין אחר לגמרי.

הם ראו בזה הצלת נפשות רוחנית, מבחינתם - הצלה מן הדת.
כך ראה נחמן שטרקס בהברחת נכדו הצלת נפשות רוחנית, מבחינתו - הצלה מן החילוניות.

אם מישהו מצדיק את אחת מחטיפות אלו, ומאידך מגנה את חברתה - זה נובע אך ורק מהשקפת עולם,
כלומר - הוא לא יכול לטעון למוסריות-אנושיות יתר על פני הציבור ההפכי לו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2016 20:16 לינק ישיר 

ברוקלינאי כתב:


הרי אף אחד לא יצדיק חטיפת ילד רק בגלל שהוריו עניים, או אפילו פרימטיביים, מי שמע כזאת?
אז מה היתה ההצדקה שמצאו לעצמם כאן?



מצד שני ראה את היקף הפשיעה היחסי אצל עדות המזרח, העוני וכד'. כאן נתנו להם לדלג דור ולרכוש השכלה במשפחות מבוססות.

אני לא מצדיק. אני מבין.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2016 21:44 לינק ישיר 

מואי
אתה אומר דברים חמורים מאד.
אני רואה כאן פאשיזם.
מה גם שלכתחילה בן גוריון לא חשב בכלל להעלות ארצה את המזרחיים
ורק אחרי השואה כשהיה צורך למלא את השורות
העלו אותם
גזזו להם פיאות
העבירו על הדת (אבא ואמא שלי היו שם)
העבידו אותם בעבודות דחק
ואחרי כל זה "אני לא מצדיק,אני מבין"???

מה זה אם לא פאשיזם?


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2016 22:05 לינק ישיר 

קודם כל תאר לך מה היה קורא אילו החרדים היו מקימים את המדינה, לא היו "מחרידים" את כולם (אומנם אני משער שאם היו מקימים מדינה היו קצת שונים כי היו צריכים צבא ופרנסה וכד'). כך שהרצון שלו להפוך לחילונים לא נראה לי משהו שיש לכעוס עליו כחילוני.

דבר שני מה הקשר בין הרצון או האי רצון להעלות (שזו בעיה בפני עצמה, האם יש להציל את כל היהודים קודם או לדאוג למדינה קודם, שהרי אלו שדחו את תוכנית אוגנדה של הרצל, למעשה ויתרו לטובת המדינה על העברת יהודי אירופה באופן זמני לאוגנדה וגרמו להשמדתם בשואה), ברגע האמת הוא העלה.

שוב היתה בעיה של מנטליות התנהגותית, בעיקר עקב החשש להפיכתם לרוב מבלי שהטמיעו קודים מערביים, והוא נאלץ להילחם להטמיע אותם בתרבות המערבית (אולי היה צריך לנהוג קצת אחרת בנושאים מסוימים אבל כוונתו בודאי היתה לטובה). אני משער שתוך שני דורות יצליחו להטמיע קודים מערביים (מבחינת השכלה ומדע) גם בכל המזרחיים (ושלא לדבר על נישואים בין עדתיים וכד').

אם אתה מתעניין בעליית יהודי המזרח, ראה כאן משהו מעניין (אני מאד התרגשתי כששמעתי).




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2016 23:36 לינק ישיר 

מואי כתב:


הרי אף אחד לא יצדיק חטיפת ילד רק בגלל שהוריו עניים, או אפילו פרימטיביים, מי שמע כזאת?
אז מה היתה ההצדקה שמצאו לעצמם כאן?



מצד שני ראה את היקף הפשיעה היחסי אצל עדות המזרח, העוני וכד'. כאן נתנו להם לדלג דור ולרכוש השכלה במשפחות מבוססות.

אני לא מצדיק. אני מבין.



הכל נובע מההנחה שלך - פרי התעמולה החילונית - שפשיעה היא תוצר מובהק של עוני.

זה לא נכון, זה זניח.

ויוכיחו המוני עניים מרודים אשכנזים המקיימים חיים מהוגנים לגמרי.

ואחרים - אמידים, עשירים, מבוססים - החיים פשע כתרבות וכדרך חיים נחשקת ונערצת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2016 23:38 לינק ישיר 

אז זה בגלל הבדלים תרבותיים, שגם זאת ביקשו למנוע.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/4/2016 00:08 לינק ישיר 

את מה ביקשו למנוע? את ההבדלים התרבותיים?

זה נכון, קראו לזה "כור ההיתוך", אבל באמת נראה לך שחטיפת הילדים הייתה חלק מתוכנית המיזוג התרבותי?

זה נראה לך נורמלי ושפוי ל"מזג" תרבויות בדרך זו?

לי הרבה יותר מסתבר מה שאמרתי - זה היה בעיקרו ענין אידיאולוגי של "הצלת נפשות חילונית",
ועתה אוסיף - אשר כלל גם מוטיבים פוליטיים, וכנראה גם כלכליים חמדניים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/4/2016 00:17 לינק ישיר 

לא למזג, אלא להציל ילדים מתרבות מזרחית ולהעבירם לתרבות מערבית.

אני מניח שרבים מהם חיו וחיים יותר טוב מבחינה חומרית, מהמשב בו היו נותרים במשפחות המקור.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/4/2016 00:30 לינק ישיר 

איזה ענין יש בלהציל מתרבות מזרחית אם אין בה פשיעה? כגון מזרחיים דתיים?

רק ענין אידיאולוגי חילוני.

לא סוציאלי, חילוני.

או יודע מה? סוציאלי ע"פ השקפת עולם חילונית, הרואה בדת חורבן החברה.

אתה מבין את הנקודה -
זה לא מוסר אוניברסלי, זהו מוסר סובייקטיבי, הנובע מתפיסת עולם מאוד מסויימת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > מימדי החטיפה של ילדי תימן נחשפים בארכיון חדש
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.