בית פורומים עצור כאן חושבים

שנה לפטירתו של הגר"ח גריינימן

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/4/2016 09:46 לינק ישיר 
שנה לפטירתו של הגר"ח גריינימן

במלאת שנה לפטירתו של הרב גריינימן ננסה לאסוף כאן רשמים על דמותו הכבירה והייחודית.
נקווה שישנם ממכריו-מוקיריו בפורום ושנזכה לאשכול המכבד את הפורום ואת הרב.
חושבני שישנן שתיים שלוש נקודות מעניינות שאפשר להתחיל איתן:
א. ר' חיים ראה עצמו כתלמידו ממשיכו של החזון איש. הדבר ניכר על כל צעד ושעל בהליכותיו, בדרך לימודו וכתיבתו ובסגנונו הייחודי. האם נכון לחקות את הרב גם כאשר הוא דומה למלאך ה או שנכון לשמור על עצמיות.
ב. דמותו של ר' חיים בציבור הכללי נתפסה בעיקר כיועץ רפואי. גדלותו התורנית לצערנו לא הוכרה מסיבות ידועות. מתוך הכרות אישית עמו ומתוך ספריו עולה דמות העולה על כמה וכמה מן המפורסמים. כיצד נסביר את העובדה שבשל תככים כאלו ואחרים נמנע מרב אנשי הדור להנות ממנו עצה ותושיה.
ג. מה היתה עמדתו והשקפתו הכללית. האם שמרנות קיצונית או מחשבה מקורית דוגמת הגר"ג נאדל. ומה היו היחסים ביניהם.
ובנוסף אם יש למשהו ספורים מעניינים אשמח לקרוא עליהם.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/4/2016 22:44 לינק ישיר 

יש דבר שחוזר על עצמו במכתביו שוב ושוב (זאת ראיתי בתוספת התורנית של המודיע של השבוע שקיבצו כמה מכתבים שלו): אנשים כנראה כותבים לו שהם בצער ושיש להם ייסורים, והוא משכנע אותם להיות בשמחה, שימו לב לטיעון הבא:

כשאדם מצטער - שכינה מה אומרת "קלני מראשי קלני מזרועי" - ומי רוצה חס וחלילה לצער את השכינה? לכן צריך להתחזק להיות בשמחה!

מדהים!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 01:17 לינק ישיר 

מכתבים מיועדים לאנשים ספציפים וכנראה מאופי השאלות למד הגר"ח על השואלים איזו תשובה תתאים להם



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 06:07 לינק ישיר 

לאמר, אם זה היה בשניים שלושה מכתבים החרשתי, הרי לכן הדגשתי שהעניין הזה בולט כי הוא חוזר עליו בלי סוף. זה נראה יותר כמו שיטה כללית שלו.

(במאמר המוסגר, השאלה היא כזאת : בשביל מה "גילו" לנו חז"ל שבשעה שאנחנו בצער גם השכינה בצער? כדי שנתאפק ולא נצטער? בשביל שנהיה יותר מחושבים במצוות ש"בין אדם לחבירו"?)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 08:28 לינק ישיר 

מקורות

משנה מסכת סנהדרין פרק ו
משנה ה
[*] אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת כביכול קלני מראשי קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך קל וחומר על דמם של צדיקים

ועוד

ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תצא רמז תתקל
כי קללת אלהים תלוי כלומר מפני מה זה תלוי מפני שברך את השם ונמצא שם שמים מתחלל, תניא אמר רבי מאיר משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים שהיו בעיר, אחד מינוהו מלך ואחד יצא לליסטיות, צוה המלך ותלאוהו, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי צוה המלך והורידוהו, אמר ר' מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, אם כך אמר הקדוש ברוך הוא מצטער אני על דמן של רשעים שנשפך קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך, מאי משמע אמר אביי כמאן דאמר קל לית, אמר ליה רבא (האי) [א"כ] כבד עלי ראשי כבד עלי זרועי מיבעי ליה, אלא אמר רבא כמאן דאמר קיל לי עלמא, האי מיבעי ליה לגופיה, אם כן לימא קרא מקלל מאי קללת, ואימא כוליה להכי הוא דאתא, אם כן לימא קרא קלת מאי קללת שמע מינה תרתי:

***
בפעם הראשונה שמתי לב לכך שיש המייחסים את דרשתו של רבי מאיר למילים שנאמרות בדין כבוד המת שיש לקברו וכנגד זה מה שנאמר לתלות עבריינים מסויימים. האם דרש רבי מאיר מה שדרש מן המילים "קללת אלוקים תלוי"?

האם המשל הזה מאפשר לנו להסיק מה שהסיק בשעתו לורברבוים שטען כי בימי התנאים האמינו שיש לקב"ה דמות הגוף והאדם נברא בצלמו כפשוטו? ודברי הרמב"ם נגד הגשמה מאוחרים הם?

אני סבור שהתשובה שלילית, וטעה לורברבוים.

לדעתי, רבי מאיר בא לדרוש את הדברים כדי לומר לנו משהו בנוגע להתחשבות בהיותו של האדם צלם אלוקים. לא בצורתו החיצונית אלא במה שאנו מפרשים היום כ"זכויות אדם". האדם הוא יצור מיוחד בבריאה. וגם אם הוא משפיל את עצמו אין לנו לשכוח מהיכן הגיע ולאן הוא מסוגל לעלות. ואם הקב"ה נאלץ להענישו, כביכול זה כואב לקב"ה על כך.

אמירה זו מלמדת את בית הדין ואת המענישים להשתדל להתחשב מה שיותר בצערו של הנענש. (ויש להשוות למעשה באותם בריונים שצערו את רבי מאיר ורצה להתפלל למותם עד שאמרה לו אשתו ברוריה שמוטב שיתפלל שיחזרו בתשובה, כי "ייתמו חטאים" במובן של עבירות ולא "חטאים" במובן של חוטאים - ואין זה פשוטו של פסוק - וכן עשה רבי מאיר וחזרו באמת בתשובה. האם הדרשה שלו נאמרה לאחר מה שלמד מאשתו?).

זכור לי במעומעם שר' חיים מוולוז'ין, בעל "נפש החיים", מלמד שאם אדם בצער, יתפלל על צערה של שכינה ובכך יירפא.

ניתן אם כן לקחת את דברי רבי מאיר ולהשתמש בהם בכיוונים שונים. איזה מהם משקף את דעתו? לאיזה מהם היה מסכים ואיזה מהם היה שולל?

לפי הציטוטים אודות ר' חיים גריינמן ע"ה, הוא עשה שימוש באותו מדרש כדי לסייע לסובלים. כשאני קורא את הציטוטים, דומה בעיני שהוא ניסה להקל על צערם של הסובלים בכך שהזכיר להם שבעצם גם הקב"ה כביכול סובל איתם. ולכן אל להם לשקוע רק ברחמים עצמיים. זה נראטיב פסיכולוגי שבא לסייע לסובל לצאת מבועת הצער שלו.

אין בדברי אלו אלא השערה בלבד, השערה שמשלבת את הגישה הפסיכולוגית הנראטיבית עם הנחות מסויימות לגבי המדרש והתנא רבי מאיר, כמו לגבי כוונותיו של ר' חיים גריינמן בדורנו. פרשנות כמו שהצעתי מאפשרת לי לראות את חז"ל כמי שלא נכשלו בהגשמה וכמי שעשו שימוש ברעיונות מגשימים כביכול כדי לחנך את הדיינים ואת העם. וכן עשה אחריהם ר' חיים גריינמן למען הסובלים. לכל הפחות לגבי האחרון, תלמידיו וכל מי שיש בידו דברים ארוכים יותר יוכלו להעיד אם הפרשנות שלי נכונה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/4/2016 08:52 לינק ישיר 

אני מצטט:

"ויש להתענג על הצער הזה שכולו חסד מאתו יתברך באהבה. ואמרו ז"ל בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, והרי כשאדם חייב לגרום צער לבנו כדי להחיותו, צערו של האב גדול משל הבן. אם כן צער השכינה גדול מצערנו, ועם קבלת היסורים מרצון הרי יוקטן ע"י זה גם צער השכינה, ומה יש לנו דבר יותר חשוב מזה בעולמנו? אם כן: מודים אנחנו לך אבינו שבשמים  על כל החסד שעשית עמנו לייסרינו ולנקתינו מעוונינו. ויה"ר מלפניך שלא יגרמו מעשינו לצערך בצערינו, ותרפאנו רפו"ש במהרה בתושח"י"

סוף ציטוט. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 09:00 לינק ישיר 

הנה עוד מכתב:

"שמעתי שבעוד הרצוי הוא להשתדל לשכוח את התלאות - טרם עלה הדבר בידכם. ועל זה יבואו דברי אלה להזכירם כי רצונו יתברך בשמחת האדם, וכמו שאמרו ז"ל בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי כו', א"כ כפולה ומכופלת החובה לא להצטער כדי לא לגרום צער לשכינה, ובהיות וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, הרי ראוי להפוך המספד למחול.

והנני בברכה חיים שאול

(ההדגשות הן שלי, לא במקור)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 10:58 לינק ישיר 

אכן, בעיניי הגר"ח היה שילוב קל פיקחות, חכמה, רגישות לזולת, אבהיות עם הומור דק.
היה בעל אחריות. אחריות על הסוגיא אותה למד. אחריות על האדם שבא ליטול ממנו עצה. אחריות על ציבור שומעי לקחו. האחריות הזו בתמהיל עם אצילות מידות נדירה היא שגרמה לו להנמיך פרופיל כשהותקף באופן ברוטלי על ידי הרב שך וכן לקבל יסורים באהבה כשפרחחים שרו לו בלעג כל קרני רשעים אגדע כשבא להשתתף בשמחות וכדומה.



נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 13:03 לינק ישיר 

אני מודה שאני לא מבין.
אם ילד מתיסר כתוצאה מגורם חיצוני ואביו חייב לטפל בו, אזי האב מטפל בו למרות הצער הגדול שנגרם לו מהטיפול הכואב, אולם אם האב הוא המייסר, אז ניתן לומר לאב שלא ייסר ושלא יתיסר ומאידך אם נאמר שהאב מרגיש שהוא צריך להעניש את בנו כי הבן בדרך לא טובה, אולי הדרישות מהבן הם כבדות מדי?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 13:20 לינק ישיר 

אייקון ירוק צעג!

סוף סוף מישהו מבין אותי

בגלל זה העליתי את הנושא,

כשקראתי את זה בחג הרגשתי שאני עד לאפולוגטיקה במיטבה,



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 13:29 לינק ישיר 









תוקן על ידי אפריםבן ב- 24/04/2016 13:31:08




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 13:35 לינק ישיר 

לא קראתי על הרבה שיצאו במחול בשואה. כנראה שהדרשות האלה לא ממש עובדות.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 14:44 לינק ישיר 

התפילה, כפי שמשמע בתנ"ך, בחז"ל וברמב"ם היא בקשת צרכים כפשוטה. והנב מלמדים אותנו שאנחנו מתפללים על צער של השכינה ולא שלנו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/4/2016 21:57 לינק ישיר 

צריך פעם אחת ולתמיד לפרש את המושג: "לאוקמא שכינתא מעפרא"

השכינה היא לא הקב"ה חס ושלום, (הרי הקב"ה לא יכול ליפול, וכל שכן לא להתפלש בעפר)

אז העובד את ה' צריך לעבוד לשמה, ואם הוא עובד שלא לשמה - מוטב לו וכו'

אם הוא עובד מיראת העונש - אין צריך לומר שאין זה לשמה,

ואם עובד מאהבת ה' - יש לחשוש שאין זה לשמה משום שזאת אהבה התלויה בדבר, (דאולי הוא אוהב את ה' בגלל שיודע שה' ייטיב לו?)

ואיך ימלט מעבודה שלא לשמה?

אם יעבוד אך ורק כדי להקים השכינה מעפר!




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/4/2016 00:34 לינק ישיר 

ר' חיים היה כנראה בקי בענייני רפואה, הרבה נועצו בו בעניינים אלו.

גם לחזו"א כנראה הייתה הבנה מסוימת ברפואה , כנודע מהציור המפורסם של 'ניתוח הראש' 

הנחתי שהידע שהם צברו הגיע ממקורות חיצוניים כגון ספרי רפואה עממיים וכדומה. אבל בהחלט לא על ידי ידע תורני שגרם להם לכך,

'מקובל' לספר שהחזו"א למד זאת מדיני טריפות, לאחר שלמדית מסכת חולין הדבר נשמע לי מופרך לחלוטין [אתם בהחלט יכולים לחלוק עלי, אבל נא להוכיח כיצד אפשר ללמוד את חכמת הניתוח משו"ע וכדומה] 

הר"ח גריינמן הלך כנראה בעקבות דודו ולמד רפואה.

שמעתי שהחזו"א בצעירות חש 'משבר' תקופה מסויימת והחל לעסוק בלימודי רפואה מספר שנים, ומשם צבר ידע רב, 

אשמח אם יש למישהו מקור בעניין, 


כמו כן האם הנ"ל  החזיקו בביתם ספרי מדע / רפואה שעזרו להם להתעדכן במחקר, מי היו אלו שדאגו ללקוט עבורם ספרים כאלה, האם הדבר נעשה בהצנע או בפרסום?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/4/2016 00:41 לינק ישיר 

גברא רבה
שמעתי באחד ההספדים שפרופסור וישניצ'ר הסביר את העניין כך:
ברפואה צריך 70 אחוז שכל ישר ו30 אחוז ידע רפואי.
אצל הרופאים הטובים יש שלושים אחוז ידע רפואי ועוד חמישים אחוז שכל ישר. ואצל ר' חיים יש שבעים אחוז שכל ישר וחמש עשרה אחוז ידע רפואי. את האריתמטיקה תעשו לבד.
כמובן שכל זה הוא לתפארת המליצה אבל ודאי שהיה לו הרבה מאוד מהמצרך הנדיר הזה.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שנה לפטירתו של הגר"ח גריינימן
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.