בית פורומים עצור כאן חושבים

בית המקדש כמרכז חיים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-22/10/2016 23:29 לינק ישיר 
בית המקדש כמרכז חיים





דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/10/2016 23:30 לינק ישיר 

 

 ביחס לפיסקה שלהלן אני רוצה "לחדש" - חידוש שהוא למעשה עתיק יומין והוא, שלא רק שהכהנים ובני התורה אמורים לקבל אספקה גשמית מבעלי הבתים, ומכנגד לדאוג להם לאספקה רוחנית. אלא גם להפך: על הכהנים לללמד לעם הנהגה גשמית ראויה, וללמוד מההמון את כל כוחותיהם הרוחניים,  של כל איש ואיש מבית ישראל.

קישור

הפיסקה האמורה:

"אני אציין מודל פעיל לדוגמה, הוא פועל באופן מעורר השתאות באחת הקהילות החסידיות: בקהילה זו, כל אברך עובד מחויב להגיע לבית המדרש שעתיים מדי ערב, כאשר מאידך, כל אברך שמקבל תמיכה מבעלי הבתים, מקדיש מזמנו שעתיים ללימוד עם בעל הבית שעמל למחייתו ותומך בו. אחת לתקופה, הרבי מזמין את אחד מתומכי התורה לסעודת שבת עם כל בני משפחתו בישיבה, שיראה את האווירה, שיחווה את הלימוד ועמל התורה. סעודה מרוממת שכזו, יחד עם חיבור מחדש לחיי התורה ואוויר הפסגות המרומם של בני התורה, היוו עבורו תמריץ להשתדל יותר ויותר עבורם. למלא את חלקו בהסכם יששכר וזבולון בצורה הטובה ביותר. המודל הזה פעיל, והוא כאן. אם רוצים, ניתן לערוך בו כבר שימוש, כמובן, לאחר התאמה מסודרת לכל קהילה ואופי התנהלותה."

ובכן, כמו שעל הכהנים מוטל ללמד את העם תורה, ומאיך על העם לזונם - גם על הכהנים לדאוג ללמד את העם דרכי חיים - לא "דרכי חיים" של תורה ורוחניות, אלא "דרכי חיים" של עלמא הדין, של עולמנו זה. והם עושים זאת ע"י דוגמא אישית - כאשר לימוד זה מתרכז - לא פחות ולא יותר - בבית המקדש בכבודו ובעצמו, על ידי עבודת המקדש.

 

אקדים ואזכיר מדרש שהבאתי במקום אחר, לפיו כל הקרבנות כולם (כולל קרבנות עולה ושלמים) אינם באים אלא על חטא, ורק הקטורת אינה באה אלא על השמחה. זה חשוב פשוט כדי להזכיר שעבודת המקדש מטרתה לתת חיים, וכל חסרון הוא בדיעבד, גם אם אמנם הוא כדרך מנהג בני אדם - שמותרים באכילת בשר. ומ"מ עלינו לזכור תמיד שעיקר עבודת המקדש איננה אלא ללמד דרכי חיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא ישמע בבית בהיבנותו.

 

 

אחזור לדבריי, ואומר כי בית המקדש מכיל כל מה שמכיל בית - מנורה ושלחן אוכל (שולחן הפנים), כיור ומה שנקרא ע"פ חז"ל "חדר המיטות" - כך נקרא ע"פ המדרש קודש הקודשים שבו היו הכרובים, וכידוע. על זה נוספת הקטורת, שהיא מסמלת את מה שהאדם מביא על מנת להוסיף ל"אווירה", שזה נוסף לבית מעבר לצרכים הבסיסיים שלו.

 

כך, הכהן העובד במקדש תפקידו להנהיג בית ביד רמה, ובית המקדש על כל כהניו מסמל ומדריך את העם בדרך הנכונה של הנהגת החיים ולהורותם אורח חיים של שובע שמחות, והכהן העוסק בעבודה זאת כראוי אין קץ למתן שכרו, ושאינו משתדל בזה ח"ו גדול עוונו שהרי הוא "מונע בר" מהעם, ומאידך "ברכה לראש משביר".

 

לכן אמרו חז"ל כי ע"י בית המקדש יורד שפע גשמי גדול לעולם, ואילו היו יודעים האומות כמה בית המקדש יפה להם היו שמים סביבו שמירה יומם ולילה, ואמרו חז"ל משחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות וכו', כי אם אין הנהגה רוחנית לגשמיות, הרי הגשמיות עצמה נמצאת חסרה וסובלת.

 

וכך הכהן מלמד את דרך ההנהגה הראויה בהנהגת הבית, ומאידך עליו ללמוד מכל ישראל את דרכי הרוחניות שיש להם  - מכל איש ואיש מישראל, ויש לכהנים מה ללמוד מהם, וגם כאשר נדמה להם שהאדם שמולם הוא בדרגה רוחנית לא גבוהה, וזהו תפקיד הכהן שאינו יכול להשתמט ממנו. וכך הכהנים צריכים לתת חזרה את דרכי ההנהגה המתאימים, וללמד את הם דעת.

 

וזו הסיבה שקודם שנבחרו הלוויים היו הכהנים עובדים (וכן נאמר שיהיה גם לעתיד לבוא), כי אין כבכורים יודעים ומבינים בהנהגת הבית.

 

כל זאת בהיות הבית על מכונו, והעולם כולו מתבשם ממנו.



תוקן על ידי אליקים7241 ב- 22/10/2016 23:38:59




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/10/2016 13:47 לינק ישיר 

אליקים,אנא פרט



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/10/2016 22:57 לינק ישיר 

לפרט מה? לא פתחתי אשכול לכתוב בו את סודותיו של בית המקדש. כל כוונתי הייתה להראות כיוון חשיבה. אם יש  לך שאלה על כוונתי, אענה בשמחה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/10/2016 08:51 לינק ישיר 

אליקים

העלית נושא מעניין: התרומה שתורם מעמד הכהנים לעם. זו שאלה היסטורית, מה נעשה, וזו שאלה הלכתית, מה היה ראוי שייעשה. ומכאן אתה מבקש ללמוד מן הסתם לזמן הזה, מה יעשו מחליפי הכהנים, הלא הם תלמידי החכמים.

וכאן יש לבדוק כמה נקודות בדבריך, לדעתי.

א. טענת שהמקדש הוא מקום הלימוד להנהגה "גשמית". הכיצד?

כאן גם כתבת שבבית המקדש יש כנגד חלקי הבית, כולל "חדר המיטות", ואיני מבין איך הדבר האחרון הזה יעלה על הדעת.

ב. מה משתייך ל"גשמי" ומה ל"רוחני"? יש לי הבנה אינטואיטיבית, "בערך", אבל אולי כדאי להבהיר יותר כדי שנוכל לדייק בדברינו. זה גם מונע מחלוקות ודיוני סרק.

ג. הרעיון שגם לכהנים ותלמידי חכמים יש מה ללמוד מן העם הוא רעיון יפה. אבל דומה שצריך קודם כל לברר את האמור בסעיף ב', ואז לבדוק מה הם הדברים שיהיו בעם הפשוט.

ואמנם מצאנו שמי שאינו כהן יכול ללמד את מי שהוא כהן. למשל, שמואל הנביא נבחר להחליף את עלי הכהן, ואע"פ ששמואל לא היה כהן (אלא לוי).

מחכה להבהרות.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/10/2016 13:54 לינק ישיר 

אורח חיים של מנורה מקשה זהב טהור?
אשמח לכהן שילמד אותי איך..



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/10/2016 15:16 לינק ישיר 

מקשה זהב טהור. המנורה כולה היתה מקשה אחת לא מחוברת ולא מולחמת מקשה  אחת.
גם הבסיס  שישב על הארץ גם הירך גם הפרחים גם הקנים גם הגביעים וגם הכפתורים. היו יחידה אחת
הגביע לא היה חשוב  וקדוש יותר מירך המנורה. הפרח לא היה קדוש יותר מהכפתור.
חשוב על כך בחיי עם ישראל.


תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 25/10/2016 15:17:16




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/10/2016 17:16 לינק ישיר 

מיימוני

מה זה גשמיות ורוחניות

עד כמה שלמדתי ואני מבין, בני האדם נבראו מגוף ומנשמה. "גשמיות" ו"רוחניות". השימוש במונחים אלו נובע לדעתי מהעובדה שכשהארץ מושקית במים, אזי ישנן שתי תופעות: האחת - נשיבת הרוח, המביאה את העננים. והשנייה - ירידת הגשם על הארץ. הרוח מורגשת, אבל לא נתפסת. הגשם, לעומת זאת - נתפס. לכן הומשלו הגוף והנשמה בחומר ורוח - גוף "נתפס", ונשמה - מורגשת, אבל לא "נתפסת". 

הפילוסופים השתמשו - ולא במקרה - במשל של "חומר וצורה". חומר הוא הדבר עצמו. למשל - אם יש לי קוביה מעץ. הרי העץ הוא החומר. הוא תופס את כל הגודל של הקוביה. ואינו יכול להתחלף. עץ אינו יכול להפוך לברזל. האלכימאים מעולם לא הצליחו. אבל הצורה - "קוביה" - כלומר שש פאות - שש ריבועים הסוגרים יחד חלל או נפח - הצורה לא תלויה בעץ. היא יכולה בקלות "להתלבש" גם על כל חומר אחר. גם על ברזל. לכן היא "רוחנית" ובלתי תלויה. יש לשים לב, שגם העץ יכול להחליף צורה, למשל במקום קוביה - להפוך לכדור. אבל אין דרך לקשר בין העץ לברזל. לעומת זאת, הקוביה יכולה להחליף חומר - וגם להתקשר לצורה אחרת. אם תשייף את הקוביה, תוכל לקבל כדור, כמו בפלסטלינה.

שני אלו משלים. אבל אנו יכולים ללמוד מהם משהו על המשמעות של "רוחני" ו"גשמי". הרוחני הוא כל חלק עצמאי שמתקשר לכל דבר. ואילו הגשמי הוא תלוי בחומר ממנו הוא עשוי, ואיננו נעשה "חבר" לאף גשם אחר (אבל כן לרוח, גם לרוח אחרת.) לכן גם הגשמי ניתן לבירור בדרך הוכחה - שהרי אם זה עץ זה בודאי לא ברזל, כי אם זה היה ברזל זה לא היה מתחלף לעץ. אבל אם זה קוביה זה לא אומר שזה לא היה עיגול. לכן הרוחני איננו ניתן להוכחה - אבל כן ניתן לידיעה, ואנו יכולים לדעת שלפנינו קוביה גם אם לעולם לא נוכל להוכיח שזה לא עיגול, מלבד על פי הגדרות שנגדיר, ונאמר: לקוביה יש שש פאות, ולעיגול אין פאות כלל, רק כולו פאה אחת מקיפה. וכן על זה הדרך.

מה זה אדם רוחני ואדם גשמי

רק אמרתי וכבר סביר שרוב הקוראים חשבו על דבר שהוא למעשה טעות נפוצה ותו לא. ראה קודם כל מה שהסברתי בקישור הזה קישור בהודעה שבקישור וראה גם בהודעה שלאחריה באותו קישור. עתה נעבור לעם ישראל: יוסף כידוע נחשב בספרי מחשבת ישראל למייצג את הצד החומרי. ויהודה את הצד הרוחני. (במקביל, הם הומשלו גם לזכר ונקבה). ואני אשאל: מדוע? אנו יודעים, שיוסף, עמד בניסיון. ויהודה, ודוד? אלא הוא הדבר: יוסף הוא איש טהור. ו"איש" הוא ברייה גשמית. לעומת זאת, יהודה לא האיש שבו טהור, אלא מחשבתו טהורה. (וראה להלן). לכן משיח בן יוסף עומד כנגד עשיו  מצד הגבורה (ראה בקישור הנ"ל), ומשיח בן דוד כנגד ישמעאל, מצד החסד. כאן יש לציין, שיש כאן איזה היפוך דברים: משיח בן דוד הוא מעל משיח בן יוסף, אבל עשיו הוא מעל ישמעאל. וזאת, כי הרוחניות היא בטבעה מעל הגשמיות ולכן כוללת אותה. ובישראל, שהרוחניות אכן כוללת את הגשמיות, אזי היא מעל הגשמיות. אבל בעשיו וישמעאל, שאצלם העיקר הוא העולם הזה. אז בעולם הזה הגשמיות היא העיקר. כמובן, זה הכל "עבודה בעיניים". אבל עד כמה שאנו מתייחסים לחלק הזה של הדברים, הרי שהגשמיות היא מעל הרוחניות. שוב, יש לזכור, שאיש שמייצג את הגשמיות - כאמור - הכוונה לאיש שהאישיות שלו טהורה, יותר מאיש שמייצג את הרוחניות. ועם זאת, הרוחניות המתייצגת על יד האיש השני עדיפה. ובמקום כלשהוא, היא נותנת מעלה למייצגה על פני האיש המייצג את הגשמיות. ובישראל, שהכל נעשה על דרך הטוהר, אזי מלך יהודה נמנע - על פי נביא ה' - מלהילחם במלכות ירבעם. וגם לירבעם שהומלך שממנו יוצא משיח בן יוסף, נאמר לו  "ואענה את זרע דוד למען זאת" "אך לא כל הימים", ועמוס ממלכות אפרים הוכיח את בני ממלכתו, וסיים "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת". וכשהוכיח, אמר אמציה כהן בית אל למלכו "קשר עליך עמוס". אבל אמרו חז"ל שגם הוא מצידו לא קיבל לשון הרע ולא פגע בעמוס. כי כך הדברים מתנהלים בישראל





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/10/2016 17:17 לינק ישיר 

מיהם הכהנים

הכהנים הם למעשה סוג של חיבור של יוסף ויהודה. הם לוקחים את השפע הרוחני, של צד יהודה. והופכים אותו לשפע של יוסף, "מבורכת ה' ארצו".
ובית המקדש הוא מרכז עבודתם. 

מהו בית המקדש?

בית המקדש הוא סמלאנו כבני אדם, המורכבים מחומר ורוח, זקוקים לסמלים. הסמל הוא דבר גשמי שבאמצעותו אנו מתייחסים לרוחני. שהרי אין דרך להתייחס לרוחני ישירות, מכיוון שהוא רוחני, והגשמיות איננה יכולה להבין אותו. לכן הסמל מייצג אותו. הסמל יכול להיות מילה - עקימת שפתיים וחיתוך אותיות - בעלות פירוש ומשמעות. זה יכול להיות גם סמל במחשבה או במעשה. זה יכול להיות "המצוות כסמלים". וכן כל דבר ודבר יכול להפוך לסמל. גם "שֹימלה"=בגד, אולי מלשון סמל. וגם "משל" (בש"ין ימנית) הוא בהיפוך אותיות ונקודה "שמל" (בשי"ן שמלית), כי גם הוא - לוקח סיפור דברים מוכר, והופך אותו למייצג רעיון שקשה לנו לקבל. 

אז בית המקדש הוא סמל. והכהן גם הוא "סמל" - מחבר בין החומר והרוח, בין יוסף ויהודה, כאמור. וכל מה שקורה בבית המקדש הוא סמל. סמל למה? זה עתיד להתגלות לנו לעתיד לבוא. כרגע אנו מסתפקים באמונה וידיעה שזה סמל, ולימוד עליו - על הסמל ועל הנמשל שלו - כלל האפשר

הדבר החזק ביותר המחבר אדם לאדם בעולם האנושי, הוא כוח החיבור של זכר ונקבה. כך אנו יכולים ללמוד בפשטות גם מפרשת בראשית "זכר ונקבה ברא אותם", ואין איש מלבדם בעולם. לכן, החיבור הראשוני בין אדם לאדם - הוא חיבור של הגבר היחיד ושל האישה היחידה

והקב"ה יחיד בעליונים, ועמו ישראל יחיד בתחתונים. נאה להם, שיסומל הקשר ביניהם באמצעות המשל הנ"ל. והואיל ואנו בני אדם, ומטבעם של בני אדם שאינם נמשכים מעצמם אל האלוקות. לפיכך, אנו זקוקים לסמל מלמעלה - שימשוך אותנו אחריו "משכני אחריך נרוצה". והסמל הוא הדבר המובן לנו ביותר כדבר המחבר בחוזק ככל האפשר בין שני בעלי אישיות - שזה כאמור - כוח החיבור של זכר ונקבה. ולפיכך זה מסמל את הקשר שלנו לקב"ה





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/10/2016 17:17 לינק ישיר 

משכני אחריך נרוצה

אבל למעשה, זה לא אנו בונים את בית המקדש. אנו אדם ולא א-ל, ומטבענו כאמור, היינו מתעצלים בכך. אבל הקב"ה נותן בליבנו את הרצון ל"ושכנתי בתוכם", ועל ידי כך אנו מתעוררים ובונים "ועשו לי מקדש", וזה בחינת "משכני אחריך נרוצה" - "נרוצה" אבל רק אחרי "משכני". ונמצא, שבדרך של איפוכי מטרתא, במקום שכוח החיבור בין זכר ונקבה ילמד אותנו על החיבור בין עם ישראל לקב"ה, הדבר הוא להפך: החיבור בין עם ישראל לקב"ה מלמד אותנו על החיבור בין זכר ונקבה. וזוהי עבודתם של הכהנים, כאמור: להוריד את העניין הרוחני - של הקשר בין עם ישראל לקב"ה - להוריד את שפעו אל העולם הגשמי - אל הקשר בין בני אדם, שהמקום שבו הוא מתבטא ביותר זה בקשר שבין איש ואישה. (בני אדם הם לא רק גשמיים, אבל בהשוואה של בני אדם מול אלוקות - אזי האלוקות היא רוחנית ובני אדם הם גשמיים).

וכאן יש לעורר על נקודה חשובה: אם זה לא נעשה, אם הקשר בין עם ישראל לקב"ה, לא מוצא את ביטויו. ואם עם ישראל, ממשיך לחפש אותו. אבל הוא לא מוצא אותו כמו בנבואה על "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'". ואז התוצאה היא אחת משתיים: א. או שהקשר בין בני אדם נאבד לחלוטין. וזה מה שקורה בנבואת עמוס שם: "ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות והבחורים" - ולא סתם תפס הנביא לשון זאת של "הבתולות היפות והבחורים" אלא לומר לך שיאבד הקשר בין בני אדם, כאמור, כי הוא תלוי בקשר שבין עם ישראל לקב"ה. ב. או שהקשר בין בני אדם ימצא את עצמו בצורה לא נכונה, וסילוק "חדר המיטות" מבית המקדש יביא מצב של "בית הועד יהיה לזנות". 
האפשרות הראשונה קורית ח"ו אם הכהן לא מלמד את העם, ואז פשוט אין לגשמיות שלהם מאין לינוק. והאפשרות השנייה קורית ח"ו אם הכהן לא לומד מהעם, ואז מחד הגשמיות יונקת את כוחה מבית המקדש, ומאידך הרוחניות איננה יכולה להשתלט עליה, מכיוון שהרוחניות של העם - של האנשים שרוחניותם היא ייצוג הגשמיות (יוסף) או שרוחניותם היא ייצוג הרוחניות (יהודה), או שרוחניותם היא העלאת הגשמיות אל הרוחניות (תפקיד שהוא למעשה בכיוון ההפוך מהכהנים, וגם לו יש מקום בפני עצמו, ואם גם הוא לא מקבל את ביטויו - אזי) הרוחניות היא מגדל הפורח באוויר, והגשמיות חיה בלי הנהגה רוחנית. הכהנים לא אמורים "לקבל" את שפע הרוחניות של העם, שהרי להפך - הם אלו שמורידים אותו - את השפע הרוחני, ו"מזה בן מזה יזה, ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה"? אלא שהם צריכים לשמוע אותו בשימת לב, למען יוכלו לברר כיצד הגשמיות של אותם אנשים מבני העם צריכה להיות מונהגת, ובאיזה אופן תקבל - הגשמיות של העם - את מירב הכוחות הרוחניים - ע"י הכהנים עצמם.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/10/2016 13:14 לינק ישיר 

הערה נוספת: כוח החיבור בין האיש ואישה הוא רוחני=אהבה. החיבור הגשמי עצמו איננו אלא סמל לאהבה זאת. לכן, גם בבית המקדש, העיקר איננו קודש הקודשים. ואכן כך כתוב, שלעתיד לבוא "לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב... ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'" - כלומר אז יבינו שהעיקר אינו "חדר המיטות" אלא האהבה עצמה שמצויה באנשים - בני ירושלים. אבל זה לא אומר שאין טעם בסמל של "חדר המיטות", כל עוד יודעים שהוא רק סמל, ואדרבה, כשיודעים שהוא רק סמל, הוא פועל את פעולתו לחיזוק הצד הרוחני לחלוטין ביתר שאת. ומכיוון שגם לעתיד לבוא נישאר בני אדם, לכן כנראה עדיין נשתמש בסמלים באופן כלשהוא. וכאמור, הוצאת הסמל הזה עלולה לגרום לבעיות. לפי דעתי. אשמח להערות והארות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > בית המקדש כמרכז חיים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר