בית פורומים עצור כאן חושבים

כתבה פילוסופית-מדינית

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-14/1/2018 03:18 לינק ישיר 
כתבה פילוסופית-מדינית

היוונים האלה דנו דיונים פילוסופיים גם בקרב מלחמה.
עורכים עכשיו השוואה בין אתונה"ספרטה לארה"ב"ברה"מ.
אתונה היא דמוקרטיה "הנאורה", "החופשית" (המערב כמובן). ואת ספרטה כשם גנאי מנסים להציג ("חשוכה", "מדכאת").

מעניין, כי בפועל ההיסטורי דווקא אתונה הדמוקרטית, בלי הרף, שאפה וניסה להתפשט ולשעבד כמה שיותר מדינות חופשיות, להיות אימפריה.
ספרטה – שלטון אריסטוקרטי, הייתה דווקא מנוגדת למלחמות הרחק מגבולותיה, כרתה בריתות עם מדינות חופשיות.

באי מלוס היה שלטון אריסטוקרטי. בזמן המלחמה הפלופונסית, אתונה דנה דיונים פילוסופים עם אנשי מלוס, כולל "צדק", "אמת". יותר נכון עם אנשי הסנהדרין שלהם (את המושג "סנהדרין" חז"ל קלטו מהאריסטוקרטיה היוונית). 
אלא אחרי הדיאלוג, התנפלו הדמוקרטים על המדינה האריסטוקרטית והרגו את כוווולם, לפי המסופר אצל תוקידידס. 
(אגב, ונוס ממילו היא משמה, ממילוס)
בסוף, אתונה נחלה כישלון במלחמה עם ספרטה, והאימפריה האתונאית חדלה.

מי שמוציא שם רע על ספרטה, נראה, כי קודם כול הוא בור. אפלטון מזכיר את המשטר הספרטני כשמדבר על המשטר האידאלי. בור ודמגוג, הרי דמגוגיה היא אופיין לדמוקרטיה, עוד מימי אפלטון.

ואילו, ל"המערב" ו"המזרח" העכשווי, נראה לי, רחוק עד מאוד לרמה אינטלקטואלית ימי חכמי יוון העתיקה.

ולגבי המשטר המדיני בזמננו, המבנה המדיני באירן הוא יותר בכיוון הנכון, יש שם הנהגה הרוחנית השומרת על ההשקפה, וגם בחירות דמוקרטיות. לא סתם חומייני כתב מכתב אל גורבצ'וב עם תוכן פילוסופי . https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1609141299159646&id=100001913749444
נשאר להם להתיידד עם ישראל ועם נצח ישראל, כנראה, זה מה שחסר לעם שם עכשיו בעיקר.
(אגב, גם את שיעה טרח לייסד יהודי בשם עבדאללה אבן סבא).

היוונים דנו פילוסופית תוך כדי קרב מלחמה, ומי אצלנו מסוגל להוכיח משהו פילוסופית ל"פרטנרים"?
לחרדים הפילוסופיה היא מוקצה,
לחילונים הדמוקרטיה היא אלוה, ודמגוגים הם נביאיה, 
כיפה סרוגה סגורים בנדל"ן על הארץ.


https://www.rt.com/uk/413980-boris-johnson-sparta-russia/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=RSS


https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1831749846898789&id=100001913749444

_________________

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/1/2018 07:25 לינק ישיר 

ינוח

תודה.

זה מעניין מאד.

אבל לא הבנתי.

זה משלך?

היכן זה התפרסם? האם זו כתבה היכן שהוא?

לא ברור מי בעד ומי נגד, ובמיוחד, מה מסמלות אתונה וספרטה? מסתבר שלכל אחת מהן תכונות שיכולות להיות חשובות או לא, מועילות או לא, דמוקרטיות או לא, מוסריות או לא. באיזה חלק של המסורת של כל אחת מהן מבקש המחבר שנתבונן?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/1/2018 16:34 לינק ישיר 

מיימוני כתב:
זה מעניין מאד.


תודה!
לא מפורסם חוץ מדף הפייסבוק שלי.
כתבתי את זה בעקבות שיחה עם חברים (ב"הולצר ספרים") בנוגע למקרה היסטורי מסקרן מאוד, שהוא הדיאלוג המפורסם בין מנהיגי עיר המדינה הקטנה מלוס לבין מנהיגי אתונה.

הנושא שלי כאן הוא משטר מדיני הנכון. מצד אחד, הדמוקרטיה מעודדת את רבגוניות התרבות, צמיחתה, חופש אינטלקטואלי.
מצד שני, האריסטוקרטיה שהיא מעודפת על ידי אפלטון, היא שומרת על השקפה מפני פופוליזם, מפני דמגוגים.
במיוחד זה מעניין, כי הסנהדרין היהודית היא בעצם צורת האריסטוקרטיה, וגם המושג עצמו "סנהדרין" הוא במקור יווני.

_________________

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-14/1/2018 17:26 לינק ישיר 

אריסטוקרטיה פירושה שלטון הטובים ביותר, ואצל אפלטון פירושה שלטון הפילוסופים. להבדיל, אוליגרכיה שפירושה שלטון שרירותי של מעטים על רבים, ואפלטון מגדירו כשלטון העשירים על העניים. ספרטה היתה אוליגרכיה ולא אריסטוקרטיה. סנהדרין פירושו לשבת יחדו, כלומר מועצה.


 

 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/1/2018 06:20 לינק ישיר 

כשאבא שלי היה ילד, הוא בילה הרבה מאוד זמן בלהתווכח עם קומוניסטים.
גם היו לו קומוניסטים במשפחה.
גם היו לו כאלו בבית הספר.
ואני חושב שמהויכוחים האלו הוא חישל לעצמו אידאולוגיה מאוד מגובשת ומלומדת.

כשהייתי ילד בעצמי הוא אמר לי לאיזו מסקנה סופית הוא הגיע והמסקנה שלו הייתה זה שהמשטר הטוב ביותר הוא זה שמנהיגים מתחלפים בקלות.

הוא אמר את זה בשפה יותר בוטה אבל זה היה המסר.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-16/1/2018 06:50 לינק ישיר 

כשמנהיגים מתחלפים בקלות, ההנהגה עלולה לסבול מחוסר יציבות. (ובכל מקרה, מה זה רלוונטי לקומוניזם?)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2018 00:56 לינק ישיר 

ינוח כתב:

היוונים האלה דנו דיונים פילוסופיים גם בקרב מלחמה.עורכים עכשיו השוואה בין אתונה"ספרטה לארה"ב"ברה"מ.אתונה היא דמוקרטיה "הנאורה", "החופשית" (המערב כמובן). ואת ספרטה כשם גנאי מנסים להציג ("חשוכה", "מדכאת").

מעניין, כי בפועל ההיסטורי דווקא אתונה הדמוקרטית, בלי הרף, שאפה וניסה להתפשט ולשעבד כמה שיותר מדינות חופשיות, להיות אימפריה.ספרטה – שלטון אריסטוקרטי, הייתה דווקא מנוגדת למלחמות הרחק מגבולותיה, כרתה בריתות עם מדינות חופשיות.

באי מלוס היה שלטון אריסטוקרטי. בזמן המלחמה הפלופונסית, אתונה דנה דיונים פילוסופים עם אנשי מלוס, כולל "צדק", "אמת". יותר נכון עם אנשי הסנהדרין שלהם (את המושג "סנהדרין" חז"ל קלטו מהאריסטוקרטיה היוונית). אלא אחרי הדיאלוג, התנפלו הדמוקרטים על המדינה האריסטוקרטית והרגו את כוווולם, לפי המסופר אצל תוקידידס. (אגב, ונוס ממילו היא משמה, ממילוס)בסוף, אתונה נחלה כישלון במלחמה עם ספרטה, והאימפריה האתונאית חדלה.

מי שמוציא שם רע על ספרטה, נראה, כי קודם כול הוא בור. אפלטון מזכיר את המשטר הספרטני כשמדבר על המשטר האידאלי. בור ודמגוג, הרי דמגוגיה היא אופיין לדמוקרטיה, עוד מימי אפלטון.

ואילו, ל"המערב" ו"המזרח" העכשווי, נראה לי, רחוק עד מאוד לרמה אינטלקטואלית ימי חכמי יוון העתיקה.

ולגבי המשטר המדיני בזמננו, המבנה המדיני באירן הוא יותר בכיוון הנכון, יש שם הנהגה הרוחנית השומרת על ההשקפה, וגם בחירות דמוקרטיות. לא סתם חומייני כתב מכתב אל גורבצ'וב עם תוכן פילוסופי . https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1609141299159646&id=100001913749444נשאר להם להתיידד עם ישראל ועם נצח ישראל, כנראה, זה מה שחסר לעם שם עכשיו בעיקר.(אגב, גם את שיעה טרח לייסד יהודי בשם עבדאללה אבן סבא).

היוונים דנו פילוסופית תוך כדי קרב מלחמה, ומי אצלנו מסוגל להוכיח משהו פילוסופית ל"פרטנרים"?לחרדים הפילוסופיה היא מוקצה,לחילונים הדמוקרטיה היא אלוה, ודמגוגים הם נביאיה, כיפה סרוגה סגורים בנדל"ן על הארץ.

https://www.rt.com/uk/413980-boris-johnson-sparta-russia/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=RSS

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1831749846898789&id=100001913749444

_________________

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה




לשפשף עיניים ולא להאמין: לגרועים שבאומות נדמינו?


בתחילת דברינו ניגע בקטנה בספרטה. בניגוד לתיאור המלבב של הפוליס שאף "כרתה בריתות עם מדינות חופשיות", היא הייתה דכאנית כלפי אנשיה,  ( ואפילו הייתה היחידה שהפעילה משטרה חשאית לשם כך), וגם לעמים שהיא כבשה.  בכל המקומות שבהם דרכה כף רגלם של לוחמיה, הם החליפו את הדמוקרטיה במשטר אוליגרכי פרו ספרטני המורכב בדרך כלל מ-10 אריסטוקרטים תחת שלטונו של נציב ספרטני.


נעבור ביעף לאיראן. כבר בזמן המהפכה האיסלמית כלכלתה פיגרה במעט אחרי ישראל, ועם השנים הפער בתוצר לנפש לפי כוח קנייה גדל עד כמעט פי שניים. לא לחינם המדינה נזקקת למשטרה חשאית לשם השרדותה מול המפגינים שסובלים גם מעוני וקיפאון ברמת החיים.

אופייה הדתי-קיצוני פוגע רבות בכלכלתה על ידי הפניית משאבים במישרין ובעקיפין לצרכים דתיים, ורגולציה מיותרת שנוצרת על ידי הפיקוח הדתי. ברור גם כי מעט מאוד תיירים ומשקיעים פוקדים את המדינה, ובצדק.


אפילו אם נתעלם מאופייה הדתי, ורק נתמקד בצורת המשטר האוליגרכי, נראה שהיא משלמת על כך ביוקר.

ההחלטה של ההנהגה הרוחנית - שהיא ההנהגה האמיתית במדינה - להתמקד בתוכנית הגרעין, גרמה לפגיעה אנושה לכלכלתה. עלותה המשוערת בסך עשרות מיליארדי דולרים, היא רק הנזק המשני. עיקר הנזק נגרם בגלל העיצומים הבינלאומיים שהוטלו עליה. למנהיג העליון חמינאי שמאמין ב "כלכלת התנגדות". זה לא ממש הזיז. כנ"ל גם ליתר האליטה ששולטת בכלכלתה ואינה עומדת לבחירת הציבור.

בעיה חמורה לא פחות היא כפי שצויין, הכלכלה באיראן שנשלטת על ידי כלכלת צללים שמוחזקת בידי אנשי הדת, משפחותיהן, ומקורביהן (ובעגה חרדית "הגדולים והגייחזים"), ולכן מונעת כל פיתוח של כלכלה מודרנית.


תיארת אותה ככזאת שנמצאת "יותר בכיוון הנכון". תיאורך יכול להיות אמיתי, רק אם המשטר כבר לא יוכל להחזיק מעמד בכוח משמרות המהפכה ומיליציות הבסיג', וייזרק לפח האשפה של ההיסטוריה.


ואי אפשר בלי התייחסות לרוצח ההמונים חומייני, שחוץ משנאתו היוקדת לישראל, האמין גם בקנוניה יהודית עולמית.

וכל ההתלהבות למה, כי הוא כתב מכתב לגורבצ'וב עם תוכן פילוסופי!


אפשר לדון (ודנו בזה באשכול אחר) עד כמה דמוקרטיה ליברלית תורמת למדינה, או שהיא רק סממן של מדינה מצליחה. אם תתעקש תוכל גם למצוא מעט מדינות סמכותניות ומצליחות כדוגמת סינגפור הדמוקרטית למחצה, או דובאי המדינה למחצה, אבל אירן??







דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/1/2018 07:47 לינק ישיר 

תלמיד חבר

איקון ירוק

ועכשו יש לי להוסיף:

שאלה עתיקת יומין, שהציג אפלטון. מיהו השליט האידיאלי?

אנו מאמינים בדמוקרטיה. כלומר אנו מאמינים שדמוקרטיה היא המשטר הגרוע ביותר, פרט לכל האחרים (צ'רצ'יל באחת ההברקות שלו). הרושם שלי - בהתבסס על מה שאני רואה מסביב (מתווך תקשורת), והידע ההיסטורי שלי (מתווך ספרים) והפילוסופי (קראתי בעצמי) הוא שצ'רצ'יל צדק.

לא כדברי ינוח, אם הבנתי אותו.

אולם אפלטון העלה תזה מעניינת: אם יש טעם להקים דמוקרטיה, הרי זה מפני שקשה לנו למצוא את המנהיגים האידיאליים. במקרה שלו, הפילוסופים. אפלטון האמין שניתן למצוא מנהיג מושלם, שמנהיג כזה חייב לדעת פילוסופיה, והוא יכול להנהיג משטר מושלם.

מושלם לפי הבנתנו זה לטפל בבעיות העומדות בפני המדינה (או העיר מדינה במקרה שלו). זה אומר חוק ומשפט, מדיניות חוץ ובטחון, כלכלה ורגולציה. הניהול הרבה יותר מורכב היום מאשר בימי אתונה של אפלטון כי הבעיות יותר מורכבות.

כפי שכתבתי באשכול על הוגה הדעות (בלשון שבח) יוחנן דוד סלומון, התזה החרדית, אם נקרא לה כך, רואה את הרבנים הגדולים בתור המנהיגים האידיאליים. הם אובייקטיביים, יש להם מערכת ערכים מושלמת, והם אנשים מושלמים או מה שקרוב לזה כי הם עובדים על עצמם לפי התורה כל החיים.

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=3036929


זו המקבילה התורנית-חרדית של אפלטון. ואני זוכר עד כמה הדברים דיברו אלי בגיל הרבה יותר צעיר.

סבורני שזו כוונתו של ינוח. המשטר האירני מגשים, באופן עקום כמובן, את האידיאל האפלטוני. את התקוה שאנשים גדולים ינהיגו באופן הקרוב ביותר למושלם את העם והמדינה. חלק מזה, לפי אפלטון עצמו, זה לסנן החוצה דעות ושאלות לא רצויות. חלק מזה, לפי אפלטון (לפי ה"רפובליקה", הדיאלוג משנותיו האמצעיות) זה לספק לעם מיתוסים יעילים שישמרו עליו.

אפלטון לא נתן אמון בעם ונתן שפע של אמון במנהיגים אם מצליחים למצוא כאלו.

באירן מאמינים או האמינו שאפשר למצוא כאלו. היום כמובן הם מפסידים בגלל זה.

ומה לגבינו, החרדים?

האם הכשלון שלנו, אם יש - ודומה שיש כאלו - נובע מן הדגם האידיאלי או מחוסר היכולת להגשימו? האם חוסר היכולת להגשימו הוא בעיה מובנית שאי אפשר להתפטר ממנה, או שזו בעיה שמחריפה את עצמה אבל ניתנת לתיקון, ואיך?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2018 07:54 לינק ישיר 

אני מעתיק מתוך האשכול שלינקקתי אליו לעיל.

רק תחשבו על מיימוני הצעיר קורא ונהנה ומפיק לקחים לחיי תורה. מה יאמר מיימוני היום? ובכן, הוא כותב בעצכ"ח, אבל האידיאל הפנימי אודות משטר אפלטוני תורני עדיין מלווה אותו. כלומר אותי...


הנה יוחנן דוד במיטבו (וזה רק מראה שגם אותו צריך לקרוא בזהירות ולחשוב):



אידיאולוגיה תורנית ואידיאולוגיה חרדית

 

כפי שצויין, נראה שהמניע הראשון לכתיבתו היה החזרה בתשובה. לשם כך הוא עסק בהקנית האידיאולוגיה החרדית.

בדוגמא מופתית אעסוק כאן.

ב"לממשלת היום" (ח"א עמ' 43), מציג יוחנן דוד את התזה החרדית שהיא אולי המרכזית ביותר בציבור שלנו. הציות לרבנים והאמונה בגדולי הדור.

אפשר לא להסכים. אבל דומה שכאשר נכתבו הדברים, לפני עשרות שנים, היה קל יותר להאמין בהם. האם זה בגלל שהרבנים היו גדולים יותר, או שהיתה עליהם פחות השפעה מהסביבה, לא היתה להם "חצר", או שלא היה עליהם פירסום כמו היום?

אני מסכם את הסיפור היפה.

בחדר ההמתנה נשארו שנים, חבוש כפה המעיין בספר - וגלוי ראש הקורא בעיתון.

(הערת אגב על הסגנון: יתכן שיוחנן דוד הוא שהמציא את המונח הזה, "גלוי ראש", כאנטיתזה לחובש כיפה)

גלוי הראש פורץ בצחוק ומראה לשכנו קריקטורה המציגה רבנים ומתחת לכל דמות תפקיד של שר. הכותרת: "הממשלה החרדית".

הדברים נכתבו הרבה לפני שהחרדים הצטרפו בכלל לקואליציה ובוודאי שלא התמנו לשרים.

כאן מתחילה שיחה רצינית. מדוע שרב לא יתאים להיות שר? ובכלל, מה דרוש כדי להיות שר?

השאלה הזו, יש להוסיף, היא שאלה עתיקת יומין. מי המנהיג הראוי? איך בוחרים אותו? אפלטון, מראשוני הפילוסופים והגדול שבכולם, כתב כי הפילוסוף, כלומר החכם, הוא הראוי.

יוחנן דוד מציג עמדה דומה.

ראשית, הוא פוסל את הפוליטיקאים בגלל שהם זכו לקידום בשל יכולות מניפולציה ולא בגלל כישורי הנהגה.

מה שדרוש למנהיג הוא "להתעלם מהאינטרסים הכיתתיים הצרים של הציבור שלהם. שכל שר בממשלה יהיה בעל כושר ניתוח מעולה של בעיות, ובעל כושר לחשוף כל נימוק אפשרי בעד ונגד, ויכולת לשקול את השיקול הסופי, ולהכריע בדבר מתוך מאמץ שכלי עליון להשגת הפתרון הטוב ביותר לאומה".

וראה זה פלא. מי מתאים?

"הבה נראה במה עוסק תלמיד חכם הלומד תורה לשמה.

קודם כל מבחינה מוסרית הוא אדם המסוגל להתעלות מעל רצונותיו האנוכיים ולפעול לפי מערכת הערכים של התורה, שאינה זהה כלל עם יצרי האדם לכבוש, שלטון, ממון וכדומה.

בתירגול הזה הוא עוסק משחר ילדותו... כל שומר תורה מתורגל להתגבר על יצריו כאשר זה נוגד את ההלכה, אבל לרמה גבוהה ביותר בתחום זה מגיע תלמיד חכם אמיתי".

ומי שהוא פוסק הלכה –

"לפני שהוא פוסק הלכה הוא מנתח את הבעיה מכל צדדיה, ושוקל יפה את דמיונה ואת שונותה ממקרים אחרים המופיעים בהלכה, ומביא לידי ביטוי יכולת עליונה של כושר שכלי".

ועכשו טענה היסטורית:

"לאורך ההיסטוריה הארוכה של קהילות ישראל בגולה, לא נוהלו עניני עמנו ע"י ממשלה יהודית, וגם לא ע"י שומרי העיר הפרשים בעלי האלות... כל אדם משכיל יודע שההחלטות בנושאים אלה היו בידי הרבנים גדולי התורה. אספת פרנסים ומנהיגי הקהילה היתה תמיד בראשותו של הרב".

{הערה היסטורית: כמדומה שהטענה שרבנים עמדו תמיד בראש הקהילות והחליטו החלטות, או אפילו היתה להם זכות וטו, טענה זו אינה מדוייקת].

ואז, גלוי הראש משתכנע.

"גם רבנים יכולים להיות שרים בממשלה".

וחובש הכיפה מתקן:

"מבחינה אובייקטיבית, הרבנים הגאונים שליט"א, שעליהם התלוצץ בעל הקריקטורה, הם היחידים שרכשו במשך עשרות שנים ובעמל רב את ההכשרה היחידה הדרושה כדי להחליט החלטות קשות וגורליות. יש רק בעיה אחת: איך משכנעים רב גדול כזה לסגור את הגמרא ולעזוב את בית המדרש כדי לעסוק בתפקיד אשר המעמד, הכבוד והשלטון שהוא מעניק אינם מהוים עבורו כל פיתוי".

נפלא!

וגם מדוייק.

חלקית.

יש במאמר דמות אידיאלית, כפי שהרב התלמיד חכם אמור להיות.

וכן, יש רבנים כאלו גם היום.

אבל יש גם אחרים. ודומה שמספרם של האחרים גדל. ואולי זה רק מחלוקת ושמועות סביבם שגורמים חוסר אמון בהם?

אני בטוח שרבים מקוראי דברים אלו יזהו בין הרבנים שהכירו אישית כאלו העומדים בתנאים אלו או מתקרבים אליהם.

אבל בעוונותינו, לא כל מי שמוצג כ"רבנים הגדולים שליט"א" אכן נקי כפי שכותב יוחנן דוד. זו אידיאליזציה.

כאן אני תופס את עצמי. מתוך מה שמתחתי ביקורת על מאמר זה, אפשר שנחלשת הקביעה לגבי טבעו הראוי של תלמיד חכם. היותו חכם ונקי.

לכן אני מעתיק ממאמר אחר שלו ("שאלת חכם", ח"א עמ' 142, בסופו).

השותף ההכרחי לשואל שאלת חכם הוא הרב המשמש שליח ונושא דבר ה' לעם. אין הוא יכול להיות כזה אלא אם כן הוא ירא אלוקים, איש אמת ושונא בצע. רק תלמיד חכם גדול בתורה, אשר לא נראה בו דבר של דופי, יכול לשמש כתובת לדורשי דעת תורה, כנאמר "תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבא-ות הוא (מלאכי ב).

מי שכבוד, כסף ושאר תאוות מדריכות אותו אינו ראוי לתואר רב ובודאי שאינו מסוגל להורות תורת אמת לשואליו. חז"ל קבעו כי תלמיד חכם שאין בו דעת והוא בעל גאווה, נבלה טובה הימנו".

כאן אני מבקש להעמיד על שתי מילים שמופיעות ברשימת הדרישות. לא רק העדרן של מידות רעות, אלא צורך בדעת. מה כלול בדעת זו הוא דבר שיש לבאר, אבל באשכולות אחרים שלי ניסיתי להציג תשובות תורניות שנכתבו ברוב ידע אבל במיעוט דעת (לדעתי שלי).

אז אם באמת ראוי לנו לחפש אחרי הרב הראוי לשמו, הרב האידיאלי, מה נעשה אם לא פגשנו בו? (חלקנו ודאי פגשנו רב כזה וזה עזר לנו לבנות את עצמנו ואת עולמנו הרוחני. אבל מי שלא?).

הנה תשובה פשוטה ונכונה. יוחנן דוד מסיים שם:

"אם מישהו לא זכה למצוא בסמוך לו רב כזה, פתוחה לפניו הדרך לחפש לו רב כזה קצת רחוק יותר".

האידיאל הוא אמת ויציב. צריך רק לחפש אחרי מי שמתקרב להגשמתו באמת.

והוא עצמו, יוחנן דוד סלומון, גם אם לא התעטר בתואר רב וגם אם לא היה סמוך לפסוק הלכה, בדברים אלו שכתב - בוודאי היה ראוי ללמוד ממנו.

ת.נ.צ.ב.ה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2018 09:08 לינק ישיר 

אני בעזר ה' אכתוב על ההנהגה הכתובה בפרשת שופטים, רק בינתיים אזכיר שההחלה הגורפת של השיטה הדמוקרטית - היא זו המאפשרת בחירת כל אדם לח"כ ולשר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2018 09:59 לינק ישיר 

מיימוני כתב:

ועכשו יש לי להוסיף:

שאלה עתיקת יומין, שהציג אפלטון. מיהו השליט האידיאלי?



זה מה שהתנ"ך אומר:

וְאַתֶּם הַיּוֹם מְאַסְתֶּם אֶת אֱ' אֲשֶׁר הוּא מוֹשִׁיעַ לָכֶם מִכָּל רָעוֹתֵיכֶם וְצָרֹתֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לוֹ כִּי מֶלֶךְ תָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי יְ' לְשִׁבְטֵיכֶם וּלְאַלְפֵיכֶם.

(ראה גם שמואל א' פרק יב')
הבנת?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2018 10:02 לינק ישיר 

בפרשת שופטים מוזכרים ארבעה סוגי מנהיגים: נביא, כהן, מלך, ושופט.

בעבר ביארתי שישנם ארבעה סוגי "אמונה וחשיבה", ולמעשה ארבעת ההנהגות הם כנגד אותם ארבעה:

הנביא מופקד על מה שקראתי "אמונה מהותית" - כלומר הרעיונות המופשטים בעולמו של האדם.
הכהן מופקד על "חשיבה מהותית" - כלומר פירוט כלומר, בעצם: פרשנות של העקרונות באופן שיהיה ניתן ליישמם כראוי בעולם המעשי.
המלך מופקד על ה"חשיבה הטכנית" - כלומר, ההנהגה המעשית של העולם הגשמי כפי שהוא.
השופט מופקד על ה"אמונה הטכנית" - כלומר היישום המעשי של הלכות המלך על פי רוח החוק כפי שניתנו על ידי הנביא, ונתפרשו על ידי הכהן. 

ולכן:
בעניין הנבואה נצטווינו על המקורות הרוחניים של הנבואה, מהם המקורות הראויים ומהם שאינם ראויים, ושלא תהיה נבואה על פי מדדים גשמיים, ואף על פי כן אין לסמוך על הנביא, אלא אם כן דבריו מתקיימים עד העולם הגשמי ממש.
בעניין הכהן נצטווינו שלא יהיה לו נחלה גשמית, כי אם "ראשית" ממנה, כלומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך וכו', שזה מסמל שפעילותנו הגשמית תלויה בראשיתה אך ורק בעולם הרוחני המתפרש על ידי הכהן, שדואג לפרשו באופן שיוכל להתממש על ידי המלך.
בעניין המלך נצטווינו שיכתוב את התורה "מלפני הכהנים הלויים", כלומר שתמיד יזכור את העולם הרוחני "למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים האלה לעשותם", כלומר שיתנהלו חיי האדם על פי העקרונות הרוחניים.
בעניין המשפט נצטווינו - "...לא תכיר פנים", "ולא תיקח שוחד..." - דהיינו שכיוון שהשופט כפוף להלכות המלך ושאר המנהיגים בפועל היה מקום לחשוש שישא פנים בדין או יקח שוחד וכדומה, שהרי גדלות האדם העומד לפניו, עלולה לגרום לו להרגיש חובה לתת לו דין "לפי מעלתו". ועל כך מצווה התורה להיזהר. ומכאן: "צדק צדק תרדוף" - אנו חוזרים אל הרוחניות ואל הנבואה וחוזר חלילה. אבל כדי ליישם את כל המצוות בפועל, אנו צריכים ללכת שלב שלב - החל מהשופט, אל המלך, אל הכהן ועד אל הנביא. ולכן זהו הסדר הכתוב בפרשה, לפי סדר סידור המערכות

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 18/01/2018 10:16:52




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/1/2018 21:56 לינק ישיר 

אליקים7241 כתב:
אני בעזר ה' אכתוב על ההנהגה הכתובה בפרשת שופטים, רק בינתיים אזכיר שההחלה הגורפת של השיטה הדמוקרטית - היא זו המאפשרת בחירת כל אדם לח"כ ולשר.



בשיטה הדמוקרטית המקובלת, כדי להיבחר - צריך לעבור את מבחן הציבור. ברור שזו לא מסננת הרמטית, אבל גם שלטון הפילוסופים לא מבטיח התאמה לתפקיד. כישוריו העיוניים של אדם, אינם ערובה לכישורי הנהגה.

מה שלא פחות שחשוב , הוא שדמוקרטיה היא השיטה היחידה המאפשרת הורדה בדרכי שלום, מתפקיד ח"כ ושר.


ניתן להמשיך את הדיון התיאורטי עוד כהנה וכהנה, אך הוא מיותר למדי. בדומה לוויכוח בין דוגלי הקומוניזם לאנשי השוק החופשי, על שיטה כלכלית נכונה, הוויכוח הוכרע מזמן בשטח.


נעביר את רשות הדיבור לאברבנאל:


"...שאינו מהבטל שיהיו בעם מנהיגים רבים מתקבצים ומתאחדים ומסכימים בעצה אחת, ועל פיהם תהיה ההנהגה והמשפט... ולמה לא תהיינה הנהגותיהם משנה לשנה או לג' שנים כשני שכיר או פחות מזה, ובהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעי הראשונים באמונתם, ואשר ירשיעון ישלם כל אשר הרשיע לעשות... ולמה לא יהיה גם כן יכולתם מוגבל ומסודר כפי הדתות והנימוסים... ומה לנו להביא על זה טענות שכליות, והנה הניסיון גובר על ההיקש: הביטו וראו הארצות שהנהגתם על ידי מלכים, והיום הזה ראינו כמה ארצות שהנהגותיהם על ידי השופטים ומושלים זמניים נבחרים ביניהם ומלך אלוקים עמהם... והנה המלכויות הנבחרות אשר אין בהם נפתל ועיקש, לא ירים איש את ידו ואת רגלו על כל דבר פשע, והמה כובשות ארצות בחוכמה בתבונה ובדעת" (אברבנאל, דברים י"ז, יד)





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-18/1/2018 23:48 לינק ישיר 

רק הערונת:

יפה הדגיש תלמיד-חבר כי אחת הסגולות של הדמוקרטיה אינה ביכולתו של כל אחד להיבחר אלא באפשרות לסלקו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/1/2018 00:57 לינק ישיר 

תלמיד_חבר כתב:
בדומה לוויכוח בין דוגלי הקומוניזם לאנשי השוק החופשי, על שיטה כלכלית נכונה, הוויכוח הוכרע מזמן בשטח.




קודם כול, תודה לך, שהערת את האשכול!

הבנתי, שבדעתך הוכרע בשטח על ניצחון הדמוקרטיה.
מה שהיה הוא שיהיה, כידוע, ואשליה כזאת הייתה עוד באתונה.
נראה לי על פניו כי שלטון הדמוקרטיה פשוט גוסס כעת, גם מבחינה מדינית, גם מבחינת הרמה התרבותית טוטלית. אם כי בלי להיכנס לפרטים.

בשביל "לחם ושעשועים", אולי, ייראה שהדמוקרטיה מספיקה.
אבל הנהגה אמורה להנהיג את השקפת העולם הפילוסופית, ובשביל זה דמגוגיה (=הנהגה דמוקרטית) היא לא מספיקה. בהנהגה כזאת הנהגה היא לא 'משרתת העם' (או לא רק), אלא מנהיגה את ההשקפה הנעלה בניגוד לתאוות הפופוליסטיות. פה הזמן להיזכר בפרשת קרח. האם היא לא רלוונטית כבר? או שמשה פעל לא תקין, היה עליו לקיים בלא סחבת את הבחירות הדמוקרטיות הכלליות? 
  • Add to Phrasebook
    • No wordlists for Hebrew -> Russian...
    • a new wordlist...
  • Copy

_________________

לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/1/2018 19:37 לינק ישיר 

ינוח,


משה רבינו נביא האלוהים שמינהו למנהיג על עם ישראל, ואף נתן אותות ומופתים לשם כך.

כמובן שאין זה המקרה במנהיגים בני ימינו.


כדי לגלות מהי שיטת הממשל הטובה ביותר (או לפחות הפחות גרועה…), עלינו קודם לברר לשם מה בכלל אנו זקוקים לשלטון מרכזי. כן. הרי שלטון מצמצם את חירותם של נתיניו, וגם כרוך בלא מעט משאבים שנגבים מהם בצורת מיסים וארנוניות. ברור אומנם שהשלטון משרת את השליט, שזוכה לחיים מפנקים על חשבון העם, אבל מה התועלת לנתינים?


כבר קדמונינו הבחינו בצורך במנהיג שיתמודד עם איומים חיצוניים, וישמור על הסדר הציבורי. כשבני ישראל ביקשו משמואל שימנה עליהם מלך, הם נימקו זאת ב"וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ". לדברי רבי חנינא סגן הכהנים: "הוי מתפלל בשלומה של מלכותז, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". ראוי לציין גם את הפילוסוף תומאס הובס שביסס את זכות השלטון על כך שאנשים מוותרים על זכותם לשליט, בשביל ליצור מסגרת של שלום וביטחון לכולם.


בעידן המודרני השלטון אמור גם לספק שירותים בסיסים לכול, בעיקר חינוך, בריאות ורווחה. וכמו כן, להשקיע בתשתיות, ולדאוג לרגולציה של החיים הכלכליים המורכבים.


שלטון אידיאלי אמור לספק את כל הדברים האלה בצורה היעילה ביותר, ובמחיר הנמוך ביותר של פגיעה בחירויות הפרט.


ברור מאליו כי מעצם הגדרתה, דמוקרטיה ליברלית פוגעת הכי מעט בחירות האזרחים. אבל גם כשבודקים פרמטרים אחרים, כפי שעסקתי בו בהרחבה בפוסט אחר, ברשימת המדינות בעלות תוחלת החיים הגבוהה, העשירות, איכות חיים הגבוהה, התורמות ביותר - ביחס לגודל אוכלוסייתן - למדע, תרבות, אמנות וכו', תמצא בעיקר דמוקרטיות ליברליות.

את אירן לא תמצא באף אחת מהפרמטרים האלה, גם אם תתמקד בהגות פילוסופית. חיפוש במדפי הפילוסופיה בספריה, ספק אם יניב לך איזה שהוא ספר או פילוסוף משמעותי שאנשי המשטר הוציאו מתוכו בזמן קיומו. וזה לעומת ספרים רבים שנכתבו על ידי פילוסופים וכותבים פופולריים במערב.אירן מככבת בעיקר בצמרת רשימת המדינות המוציאות אנשים להורג.


תיארת בזלזול את הדמוקרטיות כדואגות ל"לחם ושעשועים". מיותר לציין את חשיבות ה"לחם" לאדם. גם בשעשועים אין כל רע, כשהם מוסריים (לא בידור שפל של אנשים שנזרקים ללועי האריות בקולוסיאום הרומאים…), ובמידה הנכונה.

אין יתרון בסבל.


אך השימוש בביטוי "לחם ושעשועים" אירוני למדי. מקורו דווקא בתקופת הקיסרות הרומית שהחליפה את הרפובליקה שקדמה לה, כאשר בשביל לקנות את לב העם שאיבד את השפעתו הפוליטית, הנהיג הקיסר הראשון אוגוסטוס חלוקת לחם מסודרת, ומשחקי גלדיאטורים המוניים. יובאנליס, משורר וסאטריקן רומי שפעל בימי אוגוסטוס, קונן על מה שהוא ראה כהידרדרות המוסר והמידות הטובות (virtus) שאפיינו את הרפובליקה ונרמסו בימי הקיסרות, ובסאטירה העשירית שלו טבע את המושג "לחם ושעשועים": להלן הקטע (תרגום עודד בורלא): "עתה שאין איש קונה את זכות ההצבעה שלנו, השליך הקהל מאחריו את דאגותיו; אותם האנשים שהיו ממנים מפקדים, קונסולים, לגיונות וכל השאר, אינם עוסקים בזאת עתה – רק בשניים ישימו מעיינם: לחם ושעשועים".


כתבת "כי נראה לי על פניו כי שלטון הדמוקרטיה פשוט גוסס כעת, גם מבחינה מדינית, גם מבחינת הרמה התרבותית טוטלית. אם כי בלי להיכנס לפרטים."

אם כוונתך כי השגי מדינות דמוקרטיות נמוכים ממדינות אחרות, הרי הראינו די בבירור כי המצב הפוך.


אולי התכוונתך לכך שמספר מדינות דמוקרטיות "נחטפו" על ידי דיקטטורים, כאשר חלקן כדוגמת רוסיה אף טוענות להגמוניה מדינית. תנוח דעתך. בתחילת שנות השבעים מספר המדינות הדמוקרטית התמעט, ונראה היה שעתידן מאחוריהן, כאשר מי שיירש אותן יהיו המדינות הקומוניסטיות בראשות ברית המועצות, ואיך זה נגמר, כולנו יודעים…

לא רק שהיום מספר הדמוקרטיות גדול יותר, אלא שגם אף אחת מהדיקטטורות אין לה "מה למכור" מחוץ למדינתן או תרבותן. אם הקומוניזם ניסה להתפשט תרבותית בעולם, ואף שכנע אינטלקטואלים רבים בעולם, לרודן הרוסי פוטין אין אפילו יומרות מסוג זה. בכל מקרה, עלינו ללחום כנגד אלו שמנסים לגזול את חירותם, אושרם (ועושרם), והצלחתם של האנשים, ולא להיפך.







דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > כתבה פילוסופית-מדינית
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 לדף הבא סך הכל 4 דפים.