בית פורומים עצור כאן חושבים

האם האמין רש"י בהגשמת הבורא

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-3/3/2019 21:21 לינק ישיר 
האם האמין רש"י בהגשמת הבורא

אחד מידידיי, רמבמיסט אדוק, טען, רש"י האמין בהגשמת הבורא, הנה מצאנו לו בפירושו בספר שמות (ז,ה) "וידעו מצרים כי אני ה', בנטתי את ידי על מצרים". וביאר רש"י: "את ידי - יד ממש להכות בהם". וכן בשמות (יד,לא) כתב רש"י: "את היד הגדלה - את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקדוש ברוך הוא. והרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור". וכן בכל ספר בראשית, לא ביאר רש"י את המקראות שיש בהם הגשמת הבורא, כמו אונקלוס רס"ג והרמב"ם, שהרחיקו את ביטויי ההגשמה מהבורא, אלא הוא נצמד לפשוטו של מקרא, כיון שכן, מכאן הוכחה מוחלטת, רש"י האמין בהגשמת הבורא, וכן האמין שהבורא מתפעל, וטעה טעות גדולה באחד מעיקרי היהדות. ע"כ דבריו של ידידי הרמבמיסט האדוק.

משקראתי כך עמדתי משתומם, וכי ידידי גילה דבר שלא שמענו עליו עד כעת, אף חוקר לא כתב על כך, אף מאמר לא קראתי על כך, וכעת התגלה שרש"י האמין בהגשמת הבורא. כיוון שכן יצאתי לבלוש בדברי רש"י, בתנ"ך ובתלמוד, והנה התגלו לפני שפע מקורות שמהם מוכח ברור, רש"י לא האמין בהגשמת הבורא, רש"י לא האמין בהתפעלות הבורא, ויש להבין את דברי רש"י בהקשר בו נכתבו דבריו.

לפני שנתחיל לסקור את המקומות שמהם מוכח ברור שרש"י לא האמין בהגשמת הבורא, נאמר. כאשר באים לגבש דעה על רש"י, מהי דעתו בנושא גשמות הבורא, יש לקרוא את היקף דבריו בהרבה מקורות, ומהם להתרשם מהי דעתו באותו נושא. אולם בשום פנים ואופן אין לעשות השוואה בין מפרשים, הנה רס"ג והרמב"ם פירשו כאן ביאור שיש בו להרחיק מגשמות הבורא, ורש"י לא ביאר כמותם, מכאן שרש"י האמין בגשמות הבורא. מפני שאם נגלה במקום אחר שרש"י מבאר את לשונות ההגשמה כלשונות מושאלים שנאמרו כלפי הבורא, כדי לסבר את האוזן של בני אדם, נמצא שגם בשאר המקומות שבהם רש"י ביאר את פשוטו של מקרא, ולא הפך את ביטוי ההגשמה, לכבוד ה', או לדבר ה', כדרכו של אונקלוס, זה אינו מורה שהוא מאמין בהגשמת הבורא, אלא זה מלמדינו שפשוטו של מקרא הוא לשון מושאל שנכתב לסבר את האוזן. ולא הסכים רש"י להפוך כל ביטוי גשמי לכבוד ה' או לדבר ה' כדרכו של אונקלוס, אלא הוא העדיף לבאר את הביטוי כפשוטו, וכל עצמו של הביטוי הוא לסבר את האוזן, ולא להורות על משהו ממשי ככבוד ה' או דבר ה'.

 

להלן המקורות בדברי רש"י.

א.     רש"י שמות טו,ח

"וברוח אפיך - היוצא משני נחירים של אף. דבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אוזן הבריות כפי ההוה שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן (תהלים יח ט) עלה עשן באפו, וכן (איוב ד ט) ומרוח אפו יכלו, וזהו שאמר (ישעיהו מח ט) למען שמי אאריך אפי, כשזעפו נח נשימתו ארוכה, וכשהוא כועס, נשימתו קצרה, (שם) ותהלתי אחטם לך, ולמען תהלתי אשים חטם באפי לסתום נחירי בפני האף והרוח שלא יצאו, לך בשבילך. אחטם כמו נאקה בחטם במסכת שבת (דף נא ב) כך נראה בעיני. וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן, (דברים ז ד) חרה אף, כמו (איוב ל ל) ועצמי חרה מני חורב, לשון שריפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף, וחרון מגזרת חרה, כמו רצון מגזרת רצה, וכן חמה לשון חמימות, על כן הוא אומר (אסתר א יב) וחמתו בערה בו, ובנוח החמה אומר נתקררה דעתו".

דברי רש"י ברור מיללו, מה שנזכר אף ה', אינו משום שיש לה' אף עם שני נחיריים, אלא לסבר את אוזן הבריות, כלומר שיבינו את העניין שה' כועס. ועוד נבאר את דעתו של רש"י על התפעלות ה'.

אמור מעתה, בכל מקום שנזכר בדברי רש"י, יד ממש, ידו הגדולה ממש. אין כוונת רש"י שיש לה' יד גשמית, אלא לסבר את האוזן בחוזק הנהגת ה'.

יש להדביק משפט זה שנזכר כאן בדברי רש"י "דבר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם", לכל המקומות בהם נזכרה הגשמת הבורא בדבריו, כי זו השקפתו של רש"י. והדברים פשוטים.

ב.      רש"י שמות ט,כ

"וירד ה' על הר סיני - יכול ירד עליו ממש, תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם".

ה' לא ירד על הר סיני ממש, כי אינו גשמי, ורש"י לא האמין בהגשמת הבורא.

ג.       רש"י שמות כ,יא

"וינח ביום השביעי - כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם, שמלאכתו בעמל וביגיעה, שיהא נח בשבת".

בקטע זה רש"י דוחה מה' התפעלות, אין לה' צורך במנוחה, הוא רק נח כביכול, והמטרה שהאדם ינוח.

ד.      רש"י דברים ל,ג

"ושב ה' אלהיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב את שבותך, רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם. ועוד יש לומר, שגדול יום קבוץ גליות ובקושי, כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר (ישעיה כז, יב) ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, ואף בגליות שאר האומות מצינו כן (ירמיהו מח מז) ושבתי שבות מואב".

השכינה כאילו שרויה עם ישראל בגלות, מי שאינו מאמין בהגשמת הבורא יודע שדבר זה הוא רק כאילו. ה' כאילו אוחז בידו ממש ומוציא את ישראל מהגלות, שוב כאילו, כי רש"י לא האמין בהגשמת הבורא, והדברים נכתבו בכאילו, לסבר את האוזן.

ה.     רש"י ישעיהו כח,כ

"והמסכה צרה - הנסיך שימשול עליכם יהיה מקומכם דחוק לו בהתכנסו לתוכו, ורבותינו דרשוהו על עכו"ם שהכניס מנשה להיכל קצר המצע הזה מהשתרע מהשתרר עליו שני רעים ואני פרשתיו לפי פשוטו ובדרך זה ת"י ואף מדרש רבותינו יש לישבו על אופן הדבור כלומר למה אני מביא עליכם פורענות זו לפי שקצר המצע מהשתרע אני לבדי עליו שנאמר (מ"א =מלכים א'= ח) הנה השמים לא יכלכלוך וכל שכן בהכניסכם מסכה עמי כביכול צר לנו המקום".

כביכול צר לנו המקום, מדוע כביכול, כי רש"י לא האמין בהגשמת הבורא, וסגנון זה הוא רק כביכול.

ו.       רש"י יחזקאל ד,ד

"על צדך השמאלי - לסבול צער וייסורין מניין ימים כמנין שנים אשר הציקתני רוחי כביכול על שהכעיסו לפני ותכפ' על עונם אחרי אשר קשה בעיניך הפורענות שאני אומר להביא עליהם".

כביכול על שהכעיסו לפני, דברי רש"י ברור מיללו, ה' אינו כועס, ולא מתפעל, הדברים נאמרו רק כביכול, לסבר את האוזן.

ז.       רש"י חבקוק א,ה

"לא תאמינו כי יסופר - זאת לכם אשר אני מקים את הכשדים העם אשר לא היה כדאי להבראות כמו שנאמר (ישעיה כג) זה העם לא היה הם אחד משלשה דברים שהקב"ה כביכול מתחרט על בריאתם ועתה יקום ויהיה מר ונמהר לרוץ וללכת למרחבי ארצות".

ה' כביכול מתחרט על בריאת הכשדים, אמור מעתה ה' לא מתפעל, ולא משתנה, ולא משנה את דעתו וידיעתו.

ח.     רש"י תהלים קיב,ד

"זרח בחשך אור - כמו הזריח, ומדרשו הוא עצמו כביכול נעשה להם אור כמו ה' אורי וישעי (לעיל /תהלים/ כ"ז)".

ה' כביכול נעשה אור, מדוע כביכול, כי ה' אינו גשמי, ורש"י לא האמין בהגשמת הבורא. וקל להבין.

ט.     רש"י ברכות נט,א

"אנחה מתאנח - ומאותה אנחה מרעיד הקרקע, ומצינו שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם (יחזקאל ה'), כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח".

ה' כאילו נאנח ומתנחם, למה בכאילו, כי ה' אינו גשמי, ואינו מתפעל, ורש"י לא האמין בהתפעלות הבורא.

י.        מגילה כא,א

"אמר רבי אבהו: דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי, ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה"

רש"י שם

"כביכול - נאמר בהקדוש ברוך הוא כבאדם, שיכול להאמר בו כן".

כלפי ה' לא שייך לומר עמידה, כי הוא אינו גשמי, ואינו עומד.

 

יותר ממה שכתבתי יש, אך את האמת נבקש, נראה פשוט וברור, רש"י לא האמין בהגשמת הבורא או בהתפעלותו.

 




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/3/2019 22:46 לינק ישיר 

תבערת החרם הגדולה על הרמב''ם בצרפת התחילה בהקשר לדבריו שאין הבורא גשם (ומחשד שלא מאמין בתחיית המתים כפשוטה), והרמב''ן באגרת 'טרם אענה אני שוגג' כתב להם שהרמב''ם לא לבד בזה אלא כך הסכמת כל הגאונים. בכל אופן מכאן סביר להניח שכל גדולי חכמי צרפת חשבו דלא כהרמב''ם, כי אם היה מאבק רעיוני גדול כזה בתוך צרפת עצמה וחמור בעיניהם עד לכניסה בחרמות היינו בוודאי שומעים שימעו, גם איך יחרימו ספר מארץ רחוקה ולא את ספרי חבריהם. ורש''י הוא מרבותי רבותיהם של החכמים באותו דור. לכן הסברא הפשוטה שרש''י סבר שה' גשמי, ואדרבה אם נמצא בכתביו רמזים לא מוכרעים להפשטת ה' מכל גשם צריך לחזר להם אחר פירוש שאינו מפשיט עד הסוף. כל שכן כאשר יש רק ראיות מסויימות לכך שה' שונה מבחינות מהותיות מכל הצורות והתכנים של הגשמים המוכרים, ולא ראיות משכנעות לכך שה' אינו גשם כלל.

רש''י שכתב את ידי יד ממש מתכוון שיד כאן עיקר משמעותה יד ממש, ולא חלק (עשר ידות, עשרה חלקים) או שליחות ונבואה (זכר לדבר ביחזקאל ג,יד וישעיה ח,יא). ופירושה יהיה לפי העניין, כמו כל שאר ענייני גשמות שבתורה. כי אחרת למה דווקא על יד נזקק רש''י לציין יד ממש ולא על שאר איברים שנזכרו. ובכל אופן ברור שה' הוא לא ממש בשר ודם, וגם אם גשם לא בטוח שיש לו דווקא אף (אולי צורת דג) כמו שיש לאנשים. לא ירד על הר סיני נדחה מכח פסוק ודרשה, ואדרבה עצם העלאת השאלה והצורך להיזקק לפסוק מוכיח שהאפשרות של ירידה עמדה מול עיניהם. התפעלות של מנוחה לא תיתכן בה' כי ז''א שהתאמץ בבריאה ולא ברא במאמרו. ברור שאם יש מסכה בבית קדשי הקדשים זה לא מגביל את ה' ממקום מסויים בשמיים ושמי השמיים ולכן זה רק כביכול. אף שכאמור לשונות כביכול אינן מכריעות בכלל כי ה' הוא לא ממש גשם רגיל שאפשר לייחס לו התנהגות ותכונות של בן אדם, ולכן הקדישו והפרישו תמיד את ה' לעילא מן כל ברכתא גם בלי הגדרות מדוייקות. חרטה היא התפעלות מיוחדת שמעידה על כך שה' עשה טעות בעבר וזה לא ייתכן (וגם מפורש כבר בפסוקים נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם וכו', והרי אינך מתכוון לנסות להוכיח מפסוקים מפורסמים כנגד דעת חכמי צרפת). אבל עדיין ה' יכול לשמוח או להריח ריח ניחוח וכדומה.

ואגב, גם בדעת אונקלוס עצמו ממש לא ברור שהוא בא לדחות את הגשמות, וכמו שהשיב הרמב''ן בזה (בראשית מו) בזה תשובות נכוחות על המו''נ.




תוקן על ידי שולח_דברים ב- 03/03/2019 21:09:50




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 00:15 לינק ישיר 

דווקא לגבי ריח ניחוח לה׳, כתב רש״י (מהספרי) נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ולא ההנאה מריח הבשר, אלא שלשיטת המו״נ עצם התפיסה של האפשרות של גרימת נח״ר לה׳ ע״י קיום רצונו נגוע בהגשמה, מלבד שאין תשובה על השאלה מדוע זה נאמר בקרבנות ולא בכל המצוות כולן. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 00:35 לינק ישיר 

הרחקות קלות של גשמיות פשוטה אינן מוכיחות שה' מופשט מכל גשם. ברור שאי אפשר לפרש שה' מתאווה לריח של בשר צלוי שדמו מוצה לכלי והוזה על המזבח. האריח בשר אבירים וניחוח עתודים אשאף וגו'. גם אם היו בצרפת מי שלא הגשימו, עדיין אין מקום לחשוב שהם הגיעו לרעיון השלם שלימד הרמב''ם (אולי גם ברסג, אינני יודע) שאפילו היפעלויות אין לו.

עריכה: סליחה רק עכשיו הבנתי שאתה עומד על מה שהזכרתי אני את ריח הניחוח. ובכן בזה אתה צודק שהיה עדיף לנקוט דוגמות אחרות.





תוקן על ידי שולח_דברים ב- 03/03/2019 22:42:58




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 01:14 לינק ישיר 

לכאורה, רש״י בעקבות חז״ל, שולל מהאל כל מה שנתפס בפשטות כחולשה כמו חרטה על מעשיו או טורח מלאכת היצירה, אבל כמי שלא היה במגע עם הפילוסופיה לא מפריע לו (כמו שלחז״ל) שהאל יכול לקבל נח״ר ממעשי האדם, ובודאי לא ההבחנות הדקות של הרמב״ם. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 08:18 לינק ישיר 

ראה מאמרו של נתן סליפקין, באתר hakirah.Org



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 12:30 לינק ישיר 

הפנייה קולעת, תודה בעלבעמיו.
גוגל מספק גם את האשכול הזה שבו כמה וכמה הפניות וביניהן לסליפקין:
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=3029551&forum_id=1364.

לרגל המלאכה עברתי רק על מאמרו הראשון של סליפקין (והוא נראה לי משכנע). ובו טוען שרש''י כן החזיק בהגשמת הדמות אך ללא חולשות והגבלות. הקו הכללי בו בקצרה הוא:

הגשמה אין פירושה ממש בשר ודם אלא חומר מופשט וצורת אדם כבירה (אולי רק לפעמים לובש צורת אדם). אמונת ההגשמה נפוצה בצרפת בזמנם שלא הייתה בה סביבה פילוסופית מפותחת. לכן ברירת המחדל הסבירה היא שרש''י כן האמין בהגשמה (ואם לא, היה עליו לפרש ברורות ולהבהיר בכל מקום).
דוחה (לדעתי בצדק) את הראיות הידועות להגשמה (כאלו שהביא ידידו של דרוםחוקר). אך מראה שרש''י אינו משתמש ב'לשבר את האוזן' על הזכרת צורה גשמית אלא רק על חסרונות ודימוי-יתר לברואים: מאמץ, חרטה, כח כבעלי חיים, רוח מהאף (ולא אף עצמו), פגיעות לנזק, גוף עשוי מבשר ודם (ק''ו מהמלאכים) וכדומה. כלומר אף שרש''י כן מתעסק בשאלת ההגשמה הוא עדיין לא מוציא את הגשמת הצורה והתנועה מפשוטה, ואדרבה (ראה רש''י סנהדרין מו,ב ושם ד,ב, שהם לעניין הלכה). וכך משתמע  מקריאה זהירה של כלל המקורות ברש''י (החפץ בפירוט יחגור מותניו וילך למאמר).
המחזור ויטרי (תלמידו של רש''י) שולל במפורש את הצורה הגשמית מה' אך סליפקין ממאן לראות בדבריו הוכחה לדעת רש''י עצמו.

יש לציין שעיקרי התכנים במאמר כבר עלו פה-ושם כבר באשכול הזה וק''ו באשכול הקודם. ובעיני, אגב, כיון שברור שהיו חכמים גדולים בזמנו ומקומו שהאמינו באופן כלשהו של הגשמה, פישפוש בדברי רש''י עמומים רק כדי לצרף אותו לאחד המחנות הוא די עקר ולא צפויה בו תובנה. מ''מ הנושא משיק לתחומו של בעל משל''י נר''ו ומן הסתם יש בידו ידע מקיף ומסודר. 



תוקן על ידי שולח_דברים ב- 04/03/2019 10:42:02




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 15:34 לינק ישיר 

לא ראיתם כל תמונה מתפרש כפשוטו לכו''ע, ואין זה אומר שאין לה' תמונה אלא רק שלא יראֶהָ האדם וחי. לדעתי (כמ''ש סליפקין) הראיות מהשתיקות אצל רש''י שנמנע מלהפשיט גשמות גם במקום שטורח לפרש דברים שנראים כחיסרון אצל ה' מוכיחים שסבר כפשוטו שיש תמונה (ואיזה מן דבר הוא זה בעולם שאין לו גוף כלל). ובפרט על רקע זמנו ומקומו כאמור (ראיתי ברפרוף שצוקר מתווכח עם סליפקין על ההשערה שאמונת ההגשמה נפוצה בצרפת של אותם הימים, ולא נכנסו דבריו באוזני). אך אם הגיעו לרש''י ספרי דונש יש מקום להניח שהגיעו אליו גם ספרי זקנו הרס"ג או לפחות את עיקרי הדברים קלט וסבר בדעתו (רש''י מביא מדברי דונש לרוב בפירושו לתנ''ך, וגם ספרים בערבית ראה כמוכח מסנהדרין פב,ב ד''ה ופנחס. ובראש הספרים האלה סביר שיצא ס' האמונות והדעות). כאמור תלמידו המחזור ויטרי כבר נדרש לסוגיא עצמה (ומכריע שאין דמות), וגם הרוקח המאוחר קמעא בזמן ומקביל במקום קלט מרס''ג את הפשטת הדמות כפי שציין הרמב''ן באגרת הנ''ל, וכן בשיר הייחוד לרוב (אין לך סובב ואין לך פאה, על כן אותך חי לא ראה. מקרה ושינוי בך אין נמצא, ולא זמן וערער ולא כל שִׁמצא). ומ''מ למשנה מסודרת ומוגדרת ודאי שלא הגיע איש עד שקם רמב''ם שקם מורה נבוכים בישראל.

אגב בויקיפדיה על דונש בן לברט כתוב "בצעירותו נסע ללמוד בישיבות בבל אצל רב סעדיה גאון, ויש אומרים שהיה נכדו''. ולא ידענא מאי קמיבעיא להו כי 'יש אומרים' זה הוא דונש בעצמו בשיר ההשגות שכתב על מנחם, ושם אמר "והביא העתודים בחלק העתידים ואמר לי מודים נבוני העברים, באמרו כי יִדָּה כיסוד ה"א הָדָה וכציפור צדה חכם השנערים, סעדיה בן יוסף זקני החוסף צפונות האוסף פני המוסרים". רק אין לדעת האם היה בן בנו או נכד ביתו וכיוצא.





תוקן על ידי שולח_דברים ב- 04/03/2019 13:45:36




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 17:13 לינק ישיר 

רובין
כאמור, חבל שלא הפעלת את העיקרון הנ"ל בספרך. דווקא כאן זה לא שייך - כמובן שאין לשאול מה דעת חז"ל על תורת התארים השליליים, אך הניסיון לשלול מהאל גוף ואף היפעלות הוא כבר מקראי, ולא הגיע לישראל מיוון.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 17:35 לינק ישיר 

דרום חוקר

הבה ואאתגר אותך.

הרמב"ם בתחילת הלכות יסודי התורה הוכיח שהקב"ה אינו גוף:

"ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כחו כח גוף" 

כדי להניח שלכוחו של הקב:ה אין הפסק צריך להניח שהגלגל סובב תמיד ולכן הרמב"ם צריך לטעון שהעולם נצחי, כמבואר במורה ח"ב פרק כח. בניגוד לפשט דברי חז"ל. אם נניח כפשט דברי חז"ל, שהעולם אינו נצחי, נפלה הוכחת הרמב"ם. 


תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 04/03/2019 15:34:38




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 17:59 לינק ישיר 

בע"ב, דברי דרום_חוקר עשירים במקום אחר

www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2422642&forum_id=1364,
אף כי דברי 'ואמאי' מסתברים שם שחבל על הנסיונות (כגון דברי המו''נ) להסיק מהכתובים את אשר לא עסקו בהם.

יש, היכן המקרא שולל גוף והיפעלות (היפעלות כללית, לא רק היפעלות שלילית)?



תוקן על ידי שולח_דברים ב- 04/03/2019 16:02:40




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 19:44 לינק ישיר 

שולח
מה זה היפעלות שלילית? ומה חיובית?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 20:07 לינק ישיר 

התנסחות לא מדוייקת וצריך לחפש לזה מונח אחר, אבל כוונתי למה שכתב בבהירות ספקן (וכן נראית דעת סליפקין) שיש היפעלויות שמצביעות על חיסרון, כמו חרטה ומנוחה - שמהן אכן נזהר כבר המקרא כמו 'נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם', 'לא ייעף ולא ייגע' וכדומה, וחז''ל ורש''י בעקבותיו; ובין היפעלויות שכדי לשוללן צריך את ההפשטה המתקדמת של הרמב''ם - כמו שמחה ונחת רוח ואולי גם כעס. אגב סליפקין מציין שחז''ל ורש''י גם נזהרים מלדמות את גבורת ה' לגבורת בע''ח אף שנפוץ בתנ''ך לרוב (רש''י שמות יט,יח כיוצא בו 'כאריה ישאג' וכי מי נתן כח בארי לא הוא והכתוב מושלו כאריה, אלא הרי אנו מכנין ומדמין אותו מבריותיו כדי לשׂבר את האוזן לפי מה שיכולה לשמוע. כיוצא בדבר 'וקולו כקול מים רבים' וכי מי נתן כח במים הלא הוא ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו כדי לשבר את האוזן) וגם זה כבר במקרא כמו 'העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה'. 





תוקן על ידי שולח_דברים ב- 04/03/2019 18:11:14




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 21:13 לינק ישיר 

הפלא בעיני, הוא הזעזוע מהאפשרות שיש מהראשונים שנטו להגשמה, הרי הרמב״ם עצמו מודה שהתורה מליאה בהגשמה אלא שהפילוסופיה הברוכה היא זו שמטה אותו ברוב לקחה לשלילתה, כך שבעצם המגשימים, אם ישנם כאלה, הם הנאמנים למקור יותר ממנו.

ומי מאמין באמת למשל שכוונת חז״ל על בריאת העולם ׳לכבודו׳ הוא ׳לרצונו׳, הלא פשוט שבתנ״ך ובחז״ל האל נתפס כמי שמוסיף כבוד ונחת לאל, ויותר מכך זו היא עיקר אופי הברית כפי שהיא מופיעה בתורה עסקה של מתן ומתן בין האל לעמו, הם מתחייבים לשרת אותו בהיכלו, והוא מתחייב לביטחונם וכו׳, וגם חז״ל שבכמה דברים עידנו את הדברים (בכלל זה פירושם שהובא ברש״י על ועשו לי מקדש ׳לי לשמי׳, שלא כפשוטו) עדיין מכלל האנשת האל לא יצאו, ומשנה מפורשת היא ׳אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני׳.

ואכן א׳ מחידושי הקבלה הוא החזרת תפיסה זו ליושנה, בנוסח חדש ׳עבודה צורך גבוה׳, משום שנקודה זו היא היא ליבת הברית בין האל לישראל, למרות שלא הצליחו באמת לענות על טענת הרמב״ם בזה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 21:36 לינק ישיר 

גם בעיני ייפלא. ובפרט שיש כמה שבמפורש נטו להגשמה (כמו ר' משה תקו וריא"ז, ראה בויכוח בין סליפקין לצוקר ומה שצדיק עתק לנו מספרו מה שאלוקים לא יכול) ולא שמענו שקמו עליהם בחרב ובחנית להכותם ולבזותם ולקללם, ועל אחרים לא-ידועים שנחשבו גדולים מובהקים יש עדויות (השגת הראב"ד והמשתמע מאגרת הרמבן הנזכרת). וא''כ מה כל החרדה הזאת. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/3/2019 22:04 לינק ישיר 

אני לא רואה הבחנה כזו במקרא.
גם עצם ההבחנה לא לגמרי ברורה לי - מה רע בהינחמות? כבר אמרו חכמינו (רק כדי להרגיז את רובין) "רק חמור אינו משנה את דעתו". ואם הוא שמח, הרי שיש זמן שהוא פחות שמח, ובכך לדבריך חיסרון. וא"ת שהוא תמיד הכי שמח, הרי שקשה לקרוא לדבר כזה שמחה, והרי הוא כאילו תאמר "שמח ולא כשמחתנו". אני לא חושב שבתקופת המקרא מישהו חשב בקטגוריות כאלה, אך בהחלט היה מי שהבין שהוא שונה מאתנו באופן מהותי כך שלא ניתן לייחס לו בפשטות תכונות כשלנו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם האמין רש"י בהגשמת הבורא
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.