"אני חש קצת שלא בנוח לדון בפני כבודכם, כי חלק נכבד מחברי ההרכב הם חברים בעצמם בוועדה", העיר. חיות, אחת משלושת נציגי העליון בוועדה, לא אהבה את הכיוון הזה והזדרזה לכבות את הדליקה הזו עוד כשהיא קטנה.

"כרגע אין ועדה לבחירת שופטים", ענתה, וגם הסבירה למה אין כאן שום בעיה של ניגוד עניינים, לפני שחברה, עוזי פוגלמן, מיהר להסיר את הסוגיה מסדר היום ולהבהיר לפרקליטו של נתניהו: "אדוני יכול להרגיש נוח היום... אין שום אי־נוחות".

נפתח בכמה מילים על התגובה הזו של הנשיאה חיות. ראשית, בניגוד לדבריה, יש גם יש ועדה לבחירת שופטים, וחיות היא חברה בה. נכון שהוועדה הזו לא מתכנסת בימים אלה, אבל גם כשהכנסת נמצאת בפגרה, אי אפשר להגיד על זאב אלקין שהוא לא חבר כנסת רק משום שכרגע אין ישיבות מליאה.

מעבר לזה, גם לו זה היה נכון, וגם אם באמת היה מצב תיאורטי שבו אין ועדה, הניסיון להסביר שחיות איננה נגועה בניגוד עניינים היה נשאר מגוחך באותה מידה. מקומה של נשיאת בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים קבוע בחוק. חברי הכנסת מתחלפים, שרים באים והולכים, וכיסאה של הנשיאה לא זז. במילים אחרות, בכל הרכב של הכנסת, ובכל הרכב של הממשלה, אסתר חיות היא חברה בוועדה לבחירת שופטים.

וכאשר מתנהל דיון פוליטי־ציבורי על זהות חברי הוועדה, וכאשר יש בין הימין לבין בית המשפט העליון מתח גדול בסוגיית מינויי השופטים, וכאשר ברור שלא כל חבר כנסת שיישב בוועדה מטעם הליכוד יהיה משאת נפשה של חיות, הרי ברור שהיא מצויה בניגוד עניינים.

אבהיר כבר כאן: אני מאמין לאסתר חיות. היא לא מבלפת. היא באמת מאמינה שהיא לא נמצאת בניגוד עניינים. היא אף פעם לא חשבה שהיא נמצאת בניגוד עניינים. וזו בדיוק הבעיה. חיות, כמו אחדים מחבריה, סבורה שכל עניין החשש מהימצאות במצב של ניגוד עניינים, וכל הסיפור הזה של פוטנציאל לשקילת שיקולים זרים משום אותו ניגוד עניינים, זה עניין של האנשים הפשוטים.

שופטים, לשיטתה, כפי שהראינו כאן כבר כמה וכמה פעמים, מרחפים מעל העניין הזה. כך היה כשחשפנו כאן שבכמה הזדמנויות היא הציעה לצדדים שהופיעו בפניה בבית המשפט לפנות להליך גישור אצל חברתה הטובה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, שגובה אלפי שקלים לשעת עבודה בהליך כזה, שיכול להמשך עשרות שעות.

כך היה כשסיפרנו כיצד היא הצביעה בוועדה לבחירת שופטים בעד מינוי העוזרת המשפטית שלה לשעבר לשופטת, מינוי שכשל שלוש פעמים בעבר בטרם מונתה חיות לתפקידה. כך היה כשתהינו איך יכול להיות שהיא מגדירה את השופטת ענת ברון כחברתה הקרובה, ולמרות זאת לא מצאה בעיה לשבת כדן יחידי בבקשות ערעור על פסקי הדין של החברה הטובה, כשזו כיהנה עדיין במחוזי.

אז חשוב מאוד שבדיון בבג"ץ דואגת הנשיאה חיות לוודא שבנימין נתניהו, הנאשם בפלילים, לא יוכל להיות מעורב במינויים במערכת אכיפת החוק, משום שהוא מצוי בניגוד עניינים, אבל בית המשפט העליון לא יכול להיות אי מוגן - עם כללים משלו, וחוקים משלו, ונורמות משלו - שבו כל ניגודי העניינים הופכים ללגיטימיים ומותרים.

היכרות קרובה רחוקה

בואו נדבר קצת על אסתר חיות ועל ניגודי עניינים. לפני כשלושה חודשים מצא נטעאל בנדל, הכתב המשפטי של "הארץ", שהנשיאה חיות משובצת לדיון בעתירה שעוסקת בהקמת ועדה לבדיקת התנהלות מח"ש, אף שאחד העותרים, עו"ד גיורא ארדינסט, הוא חבר קרוב שלה שמופיע ברשימת עורכי הדין שבעניינם היא מנועה מלדון.

הנשיאה חיות קיבלה אז את פניית העיתון, הסבירה שלא הייתה מודעת לזהות העותרים, והסירה את עצמה מחברות בהרכב השופטים בתיק הזה. החלטה ראויה. אלא שסיפור ההיכרות והחברות של הנשיאה חיות עם עו"ד ארדינסט הוא עניין ששווה להתעכב עליו עוד מעט.

בשבוע שעבר ביקשתי לברר עם הנשיאה חיות מהי הסיבה שבגללה היא מנועה מלעסוק בתיקים של ארדינסט, וממתי החלה אותה מניעות. חיות הסבירה ש"המניעות בכל הנוגע לעו"ד גיורא ארדינסט נובעת מהיכרות אישית עמו", שהרישום לגבי המועד המדויק שבו הודיעה שהיא לא תדון בענייניו לא נשמר, ולכן היא לא יודעת לומר מתי בדיוק היה הדבר, ושבדיקה שערכה העלתה שהפעם האחרונה שבה ייצג עו"ד ארדינסט בהליך שנדון על ידה הייתה בשנת 2008.

בהמשך ביקשתי מהנשיאה חיות להסביר האם לנוכח ההיכרות בינה לבין עו"ד ארדינסט היא לא חושבת שיש בעייתיות בכך שקיבלה את בתו להתמחות בלשכתה בשנים 2014־2015.

כאן צריך להסביר משהו. ההתמחות בעליון אינה עסק פרטי של השופטים. ההתמחות הזו היא משאב ציבורי נחשק מאוד. נכון, צריך ציונים גבוהים בלימודים כדי להתקבל להתמחות בלשכה של שופט בעליון, ועדיין לא מעט סטודנטים שמשיגים ציונים כאלה היו מתים שברזומה שלהם תופיע התמחות אצל מי מחברי ערכאת השיפוט הגבוהה, והדבר לא עולה בידם משום שמספר המקומות מוגבל.

"אין כל פגם בקבלתה של הגברת ארדינסט", השיבה חיות, וגם הוסיפה הסבר מעניין. תחילת היכרותה עם ארדינסט האב, טענה חיות, הולכת אומנם אחורה עד לשנת 2010, ארבע שנים לפני שבתו החלה להתמחות אצלה, אבל אז הייתה זאת "היכרות רחוקה ועקיפה" בלבד. רק בשנת 2016, שנה וקצת אחרי שסיימה הבת את ההתמחות - כך המשיכה והסבירה חיות - התפתחה ההיכרות שלה עם אבא שלה לקשר חברתי. בקיצור, קבלת הבת להתמחות נעשתה בלי קשר ליחסים עם אביה, שהיו רחוקים ועקיפים, והתחממו עד מאוד רק לאחר שהבת סיימה את ההתמחות.

צריך לגייס את כל העדינות האפשרית כדי להסביר עד כמה מביך ההסבר הזה של הנשיאה. למה? ובכן, לכל שופט יש כאמור רשימת מניעויות, שבה מופיעים אנשים הקרובים אליו בדרך כזו או אחרת, כאלה שהוא לא יכול לדון בענייניהם.

בשנת 2012, שנתיים לפני שהחלה ארדינסט הצעירה את ההתמחות בלשכתה, הופיעו ברשימת המניעויות של השופטת חיות שלושה עורכי דין. שלושה אנשים בלבד, מכל עורכי הדין במדינה, שאותם ציינה חיות ככאלה שקרבתה אליהם לא מאפשרת לה לדון בעניינם. ארדינסט האב היה אחד מהשלושה הללו. מה זה אומר על עוצמת ההיכרות בין ארדינסט לחיות? את זה תפרשו לעצמכם לבד. אני רק אשאל: האם זה הגיוני שחיות תפסול את עצמה מלטפל בתיקים של גיורא ארדינסט רק משום שהיא מרגישה קרובה אליו, וממש באותו זמן לא תפסול את עצמה מלשמש בית להתמחות של הבת שלו, בטענה שהיא לא מרגישה קרובה אליו?

תעודת ביטוח

זה לא נגמר כאן. אם נלך מעט אחורה, נראה כיצד ניגודי העניינים לא הטרידו יותר מדי את הנשיאה חיות גם בעבר. בחודש יולי 2006 פרסם עיתון "הארץ", תחת הכותרת "מדריך השופטים הפסולים", את רשימת ההיכרויות, הקשרים החברתיים והחיבורים המשפחתיים שמונעים משופטי בית המשפט העליון לעסוק בעניינם של בעלי דין כאלה ואחרים.

בכל מה שקשור לחיות, נכתב שם כך: "השופטת אסתר חיות איננה מעורבת בתיקים שבהם מייצג משרד עו"ד דוד חיות־זילברברג, בעלה, וגם לא בסכסוכים הקשורים בחברות הביטוח סהר, הראל, ציון, שילוח, כלל, אריה, עילית, הכשרת היישוב, ביטוח ישיר, אילון ואליהו - כולן מיוצגות בידי אותו משרד".

בעלה של חיות, עו"ד דוד חיות, זאת יש לדעת, מייצג כבר עשרות שנים שורה ארוכה של חברות ביטוח. משכך, לפחות לפי הפרסום ההוא ב"הארץ", הקפידה השופטת חיות לא לעסוק בתיקים הקשורים בחברות שהוא מייצג, חברות שמפרנסות אותו ואותה.

שבתאי עזריאל, שהלך לעולמו לפני מספר שנים, עמד בעבר בראש עמותת נמר - נפגעי מס רכוש. אחרי ניסיון ארוך של מאבקים מול בתי המשפט, ומתוך ביקורת קשה עליהם, הוא חיבר את הספר "מערכת המשפט במשפט הציבור". בעמ' 222 בספר הזה מספר עזריאל שהוא קרא את הפרסום ב"הארץ" - זה שצוטט לעיל ושלימד שחיות לא עוסקת בסכסוכים משפטיים הקשורים בחברות שמיוצגות על ידי בעלה - ופנה אליה לבקש הבהרות.

שתי טענות היו לו נגד חיות. האחת, שחיפוש שערך במאגרים משפטיים העלה כי היא ישבה גם ישבה בתיקים של חברות שמהן מתפרנס בעלה כמייצג. השנייה, שבנושאים מסוימים, ודאי בתביעות ביטוח, כל פסיקה עקרונית משפיעה על כל השוק. וכשחיות פוסקת בתביעה נגד חברת ביטוח אחת, הרי שלבעלה, גם אם הוא מייצג חברות ביטוח אחרות, יש עניין גדול בפסיקה, ואינטרס גדול בתוצאותיה.

התשובה שהוא קיבל מחיות, באוגוסט 2009, הייתה חדה: "פנייתך נטולת בסיס". חיות גם הוסיפה והסבירה, באמצעות דוברות הנהלת בתי המשפט, כי "בתיקים של החברות שהן לקוחותיו, היא נמנעת מלדון לאורך כל שנות כהונתה כשופטת, מאז שנת 1990".

אני מודה שנחשפתי לסיפור הזה ולהתכתבות הזו של עזריאל המנוח עם השופטת חיות משנת 2009 רק בשבוע שעבר. בעקבות הדברים עברתי קצת על מאגרי פסקי הדין כדי לראות עד כמה התשובה שנתנה חיות מדויקת, ועד כמה היא אכן מרחיקה את עצמה מעיסוק בעניינים הקשורים בבעלה. בתום חיפוש, לא מאד מאומץ, העברתי לנשיאה חיות עשר דוגמאות לתיקים שהיא דנה בהם כשופטת, כשאחד מהצדדים לדיון הייתה חברת ביטוח שבעלה ייצג באותם ימים, כך לפחות לפי הדיווח שהיא עצמה מסרה לבית המשפט. את תשובתה המפורטת והמלאה תקראו בסוף הטור הזה.

בתקציר הסבירה חיות שהיא אומנם גזרה על עצמה לא לשפוט בתיקים שבהם מופיעות בפניה חברות ביטוח שבעלה מייצג, אבל מפאת הזמן שעבר היא לא יודעת להסביר למה במקרים שהצגתי לה היא דווקא כן ישבה בתיקים כאלה.

אם להיצמד למילים המדויקות של תשובת הדוברת: "מתוך הקפדה יתרה, בחרה הנשיאה חיות עוד מראשית כהונתה כשופטת שלום, שלא לדון גם בתיקים שבהם מייצגים משרדים אחרים את חברות הביטוח המיוצגות מעת לעת על ידי עו"ד חיות. כאלו הם חלק מהתיקים שציינתם בפנייתכם, אך ממרחק כה רב של זמן קשה להתחקות עתה אחר כל אחד מהם ולדעת מה הייתה הסיבה לכך שהשופטת חיות דנה בו".

למה זה מעניין? ראשית, כי עכשיו ברור שהשופטת חיות ישבה בדין, ועוד איך, בתיקים של חברות שבעלה התפרנס מהן. שנית, עכשיו ברור גם שהתשובה שהיא נתנה לשבתאי עזריאל ז"ל בזמנו לא הייתה נכונה. שלישית, כי אם כיום יכולה חיות לטעון שהיא לא זוכרת למה בחרה לשבת בתיקים ההם, למרות ניגוד העניינים, הרי שכאשר עזריאל שאל אותה את השאלה הזו, כמעט בזמן אמת, התירוץ של "מרחק הזמן" לא היה קיים, ולמרות זאת התשובה שהוא קיבל ממנה הייתה, כאמור, לא נכונה.

כמה חמורים הדברים? תראו את הדוגמה הזו, ותשפטו בעצמכם. בשנת 2006 התכנס בית המשפט העליון בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בעקבות בקשת דיון נוסף שהוגשה בתיק שהתנהל בין הביטוח הלאומי לחברות הביטוח אררט ואבנר. התיק הזה החל להתגלגל כמה שנים קודם, ולא ניכנס כאן לפרטיו, משום שזה לא חשוב לענייננו. בגדול, מדובר בשאלה עקרונית שבאה להכריע מה תהיה חלוקת התשלומים בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח, כאשר נפגע בתאונה מקבל במקביל כספים משני הגופים הללו, ותוחלת חייו מתקצרת.

עזבו את הסוגיה עצמה, היא פחות חשובה. לענייננו, שישה שופטים פסקו בתיק העקרוני הזה נגד חברות הביטוח, כלומר בעד הביטוח הלאומי. חיות הייתה היחידה שבדעת מיעוט פסקה בעד חברות הביטוח.

פסיקה דרמטית

חשוב לדעת, כאמור, שמדובר בתיק חשוב ועקרוני שההכרעה בו שווה מיליונים לצדדים, ושנוגע לכל חברות הביטוח, אלה שהיו חלק מההליך ואלה שלא היו חלק ממנו אבל נתקלות בסוגיה הזו בשוטף. זה נכון, אגב, לאחוז גבוה מהפסיקות בתחום הביטוח. כך, אם בית המשפט אומר משהו בהתייחס לתביעה של אזרח שנפגע בתאונת דרכים נגד חברת הביטוח סהר, הדברים יהיו רלוונטיים גם לתביעות רבות של נפגעי תאונות דרכים אחרים נגד חברת הביטוח כלל.

ברור, אם כן, שגם אילו לבעלה של חיות לא היה קשר ספציפי למי מהחברות שבתיקן דנה רעייתו - במקרה הזה אררט ואבנר - הפסיקה הזו רלוונטית ומשפיעה על כל אחת מחברות הביטוח שהוא מייצג. אבל מילא זה. בדיקה שערכתי השבוע העלתה שממש באותם ימים שבהם פסקה חיות בתיק הזה לטובת אררט ואבנר, ייצג בעלה, עו"ד דוד חיות, את חברת אבנר.

עכשיו, שימו לב לתגובה שהעבירה הנשיאה חיות לשאלה שהפניתי אליה בהקשר הזה: "חברת אררט, המבטחת המובילה באותו מקרה, מעולם לא יוצגה על ידי משרדו של עו"ד חיות". וזו תשובה מוזרה עד מאד. נניח רגע בצד את העובדה שהזכרנו קודם לכן, שכל פסיקה כזו בעניינה של חברה אחת, משפיע גם על האחרות. בואו נתמקד בעובדות המקרה הזה.

האם בתיק הזה הופיעו מול הביטוח הלאומי שתי חברות ביטוח? התשובה היא כן. האם אחת מהן הייתה חברת הביטוח אבנר? התשובה גם פה היא כן. האם בעלה של השופטת חיות ייצג באותם ימים את אותה חברת אבנר? אין על זה ויכוח. אז מה זה התירוץ הזה על "מבטחת מובילה" ומבטחת שאינה מובילה? נראה למישהו הגיוני שהשופטת חיות יכולה לפסוק לטובת חברת הביטוח אבנר - ואפילו לא הייתה פוסקת לטובתה, אלא סתם דנה בעניינה - כאשר בעלה מייצג את החברה הזו ומתפרנס ממנה?

רגע, זה לא הכל. גם הטענה של חיות שלפיה אררט לא יוצגה מעולם על ידי בעלה, היא טענה מעט בעייתית. למה? כי במועד שבו התנהל הדיון הזה, אררט כבר לא הייתה חברה עצמאית. כמה שנים קודם לכן מוזגה אררט לתוך חברת כלל. ומי ייצג את חברת כלל, כך לפחות לפי דיווחיה של השופטת חיות בעצמה באותם ימים? נכון, בעלה.

רגע, לא סיימנו. כדי שתבינו כמה רלוונטית הפסיקה של חיות לעניינו של בעלה, נספר שחודשיים לאחר שניתן פסק הדין הזה, העקרוני, ניתן פסק דין בתיק אחר של חברות הביטוח כלל ואבנר, שאותן ייצג בהליך עו"ד דוד חיות. בתיק הזה כבר נשען השופט על פסק הדין בתיק שבו ישבה אסתר חיות זמן קצר קודם לכן, כשהוא מצטט את "ההלכה שעוצבה מחדש לאחרונה".

אגב, בתשעה תיקים שונים שבהם ייצג עו"ד דוד חיות, מצאתי אזכור לאותו פסק דין בהרכב שבו ישבה אשתו. וכדי להבין עד כמה היה אסור לשופטת חיות, שבעלה מייצג חברות ביטוח, לגעת בתיק עקרוני כזה, בהרכב כזה, בפסיקה דרמטית כזו, עם השפעת רוחב שכזו על כל עולם הביטוח - נספר שהפסיקה הזו מצוטטת במאגרים המשפטיים ביותר מ־400 פסקי דין. 

הלאה. עוד דוגמה: במרץ 2009 ניתן פסק דין בתביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי נגד חברות הביטוח הראל ואבנר. את שתי החברות הנתבעות ייצג דוד חיות. כדי להוכיח את טיעוניו ביחס למחויבות המוסד לביטוח לאומי, בעומדו מול חברות הביטוח, בחר עו"ד חיות להישען על פסק דין שניתן שלוש שנים קודם לכן בבית המשפט העליון, כשהוא מצטט מתוכו כמה שורות שניתן לראות אותן כסוג של נזיפה שהעניק העליון לביטוח הלאומי. מי ניסח את פסק הדין הזה שממנו ציטט עו"ד חיות? ניחשתם נכון. רעייתו, הגברת חיות.

מילת סיכום, שאינה בלתי קשורה, גם על מה שקרה השבוע עם שופט בית המשפט העליון מני מזוז. לטובת מי שפספס, שר המשפטים אמיר אוחנה ביקש מהשופט מזוז לפסול את עצמו מלדון בסוגיית הארכת כהונתו של ממלא מקום פרקליט המדינה, מינוי של אוחנה, בטענה שמזוז התבטא נגד אוחנה לא מזמן ואמר עליו שהוא "שר לעומתי".

מזוז, בתשובתו, טען שכלל לא דיבר על אוחנה באופן ספציפי, אלא "באופן כללי לתופעה של שר לעומתי... כאשר הדוגמה שצוינה התייחסה דווקא לשר להגנת הסביבה". לא ניכנס כאן לעומק הסיפור, נסתפק בכך שגיא זהר בתוכניתו המצוינת "מהצד השני" בכאן 11, הוכיח שדבריו של מזוז היו דברי כזב. מי שרואה את הקטע ששודר מתוך דבריו של מזוז, לא היה יכול להבין אלא שהוא מתייחס לאמיר אוחנה. כשמוסיפים את הדברים למה שחשפנו כאן, בעניינה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, ראוי לצרף אל כל אלה המלצה אחת קטנה, לטובת מי שמבקש לדעת איך נכון להתייחס אל הדברים ועד כמה הם חמורים.

קחו את הסיפורים האלה, ובכל מקום שבו מופיע שמו של מזוז או שמה של חיות, החליפו את שמם בשם "נתניהו" או "דרעי" או "אמסלם". מכאן רק נותר לכם לעצום עיניים ולהפעיל את הדמיון.

תגובה

"נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, מקפידה שלא לדון בתיקים אשר בהם עלולה להיות לה מניעות מלשבת בדין. מניעות כזו קיימת כמובן בכל הנוגע לתיקים שבהם מטפל משרדו של עו"ד דוד חיות, בעלה של הנשיאה, העוסק בתיקי ביטוח ונזיקין. אשר לתיקים הספורים מלפני 13 ו־18 שנים המוזכרים בפנייתכם (פסק הדין האחרון מ־2007 והמוקדם מ־2002!), חשוב להדגיש כי משרדו של עו"ד חיות אינו קשור בשום דרך לתיקים אלה, הוא לא טיפל בהם ולא ייצג בהם את חברות הביטוח שהזכרתם.

"מתוך הקפדה יתרה בחרה הנשיאה חיות עוד מראשית כהונתה כשופטת שלום שלא לדון גם בתיקים שבהם מייצגים משרדים אחרים את חברות הביטוח המיוצגות מעת לעת על ידי עו"ד חיות. כאלו הם חלק מהתיקים שציינתם בפנייתכם, אך ממרחק כה רב של זמן קשה להתחקות עתה אחר כל אחד מהם ולדעת מה הייתה הסיבה לכך שהשופטת חיות דנה בו.

"אשר לדיון הנוסף בעניין אררט, שאליו התייחסתם בפנייתכם. מדובר בדיון נוסף שהתקיים בהרכב מורחב על פסק דין שניתן בערעור על ידי המשנה לנשיא דאז, השופט אור בהסכמת השופטות דורנר וחיות. חברת אררט, המבטחת המובילה באותו מקרה, מעולם לא יוצגה על ידי משרדו של עו"ד חיות ועל כן לא קמה לשופטת (כתוארה אז) חיות מניעות לדון באותו ערעור (ובהמשך בדיון הנוסף עליו), גם על פי הגישה המחמירה שנטלה על עצמה כמפורט לעיל.

"אין כל פגם בקבלתה של הגב' טל ארדינסט בשנת 2013 להתמחות בלשכת הנשיאה (אז השופטת) חיות, והיא נעשתה על פי הכללים המקובלים. גב' טל ארדינסט התקבלה להתמחות בלשכת הנשיאה (אז השופטת) חיות במרץ 2013 לשנת התמחות ממרץ 2014 עד מרץ 2015. באותה עת כפי שכבר ציינו נמנעה הנשיאה (אז השופטת) מלדון בתיקים שבהם ייצג משרדו של עו"ד ארדינסט. זאת בשל היכרות רחוקה ועקיפה עם עו"ד ארדינסט שתחילתה בשנת 2010 לערך ומתוך זהירות יתרה שבחרה לנקוט בעניין זה. רמת ההיכרות האמורה לא הצדיקה הימנעות מלקבל את גב' טל ארדינסט להתמחות בשנת 2013. נוסיף ונציין כי מדובר בסטודנטית שסיימה את לימודיה באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות בממוצע ציונים נדיר של 93.4. היא רואיינה על ידי רוב הלשכות בבית המשפט העליון ושובצה להתמחות בלשכת השופטת חיות על ידי הנשיא דאז השופט אשר גרוניס, מתוך רשימה שהוגשה לו על ידה.

"רק בשנת 2016 כשנה ויותר לאחר סיום ההתמחות התפתחה ההיכרות עם עו"ד ארדינסט לקשר חברתי, ועל כן הטענה העולה משאלתך איננה רלוונטית למצב הדברים בעת שגב' טל ארדינסט התקבלה להתמחות או במהלך ההתמחות".