זכר או זייכר ?
זכר עמלק
יוסי פרץ
המכון למידע ממוחשב ביהדות
מקובל בקרב רוב קהילות אשכנז לקרוא פעמיים את המילים 'זכר עמלק' שבפרשת זכור (דב' כה יט): פעם בצירה מתחת לאות ז' (זכר) ופעם בסגול (זכר). הספרדים, לעומת זאת, שאינם מבדילים בין צירה לסגול קוראים קריאה אחת בלבד ובצירה. מה מקורו של מנהג זה, מתי הוא התחיל, והאם לשם
קיום מצוות הקריאה אכן אנו זקוקים לקריאה כפולה?
בשאלות אלו עסקו במאמרים שונים הרב ברויאר וד"ר פנקובר,[1] שהם מן החשובים מבין חוקרי המסורה ונוסח המקרא בימינו.
לדעתם, אין צל של ספק, כי הניקוד במלה 'זכר' (בצירה) הוא הניקוד המקורי והנכון; וכך גם יש לקרוא ב"פרשת זכור".
נדגיש, כי המנהג עצמו הוא מנהג מפתיע, ואין לו אח ורע בקריאת התורה. שהרי מקובל היה להכריע לטובת אחת הגרסאות בכל המחלוקות שהיו בענייני נוסח, ניקוד או טעמים (כגון, בתופעת "הקרי והכתיב" קוראים רק אחת מבין שתי הגרסאות).
הרד"ק בס' השורשים (בכתבי-היד של החיבור) העיר לראשונה על המחלוקת בניקוד בכתבי-היד הספרדיים המקראיים. וכך נאמר שם בערך 'זכר': 'תמחה את זכר עמלק' (דב' כה יט) בשש נקודות, אבל "לזכר קדשו" (תה' ל ה) בחמש נקודות, ולית כוותיה, כן הוא במקצת הספרים; ובמקצת הספרים כל "זכר" בחמש נקודות'. במילים אחרות: הרד"ק מעיד שראה
את המלה 'זכר' מנוקדת בסגול בחלק מן הספרים, ובחלק אחר היא מנוקדת בצירה. לעומת זאת, בדפוסים של ס' השורשים, החל מדפוסי ונציה ועד למאה הי"ט, מסתיימת הערת הרד"ק במילים 'ולית כוותיה'. דהיינו: המילה 'זכר' ש"בפרשת זכור" תמיד מנוקדת בסגול.[2] עפ"י ההערה שבדפוסים אלה
הוגהו סידורי תפילה שונים וחומשים במאות הי"ז, הי"ח ותחילת הי"ט, כגון: סידור התפילה של ר' שבתי סופר (במילה 'זכר' בתפילת "אשרי" ובתפילת ער"ש), והחומש "מאור עיניים" של ר' וואלף היידנהיים (הרוו"ה).
בשנת 1832, כחמש-עשרה שנה לאחר צאת מהדורתו של הרוו"ה, יצא לאור הספר "מעשה רב" לר' יששכר בער, ובו הוא מתאר את מנהגי הגר"א, הגאון ר' אליהו מווילנא, אשר השנה מלאו מאתיים שנה לפטירתו. המחבר מביא מחלוקת בין תלמידיו
של הגר"א, כיצד קרא את המילה 'זכר' שב"פרשת זכור": בעל הספר, ר' יששכר, מעיד: "כשהוא קורא (הגר"א) פ' זכור קורא זכר בסגול תחת הזי"ן", ואילו ר' חיים מוולאז'ין, אשר נתן את הסכמתו לספר, כותב בהסכמה: "ואשר כתב לקרות בפ' זכור זכר בשש נקודות, אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש
נקודות (=זכר), ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות, או אולי בזקנותו חזר בו".
כשמונים שנה לאחר העדות הנ"ל יצא לאור החיבור ההלכתי - משנה ברורה - של ר' ישראל מאיר הכהן, הנודע בשם 'החפץ חיים'. כיוון שקריאת "פרשת זכור" היא חיוב מדאורייתא,
והיה לו ספק לגבי הקריאה הנכונה, הוא קבע להלכה, שיש לקרוא קריאה כפולה את המילים 'זכר עמלק', ובלשונו (סימן תרפ"ה, ס"ק יח): "דע דיש אומרים שצריך לקרות 'זכר עמלק' (דב' כה יט) בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות 'זכר עמלק'
בסגול, וע"כ מהנכון שהקורא יקרא שניהם לצאת י"ש [=ידי שניהם]". מאוחר יותר נתרבו מנהגים שונים בנידון: יש שחוזרים רק על שתי המילים: 'זכר עמלק', יש שחוזרים על המשפט: 'תמחה את זכר עמלק', ויש שחוזרים על כל הפסוק.[3]
כאמור לעיל, מציינים הרב ברויאר וד"ר פנקובר, כי הניקוד הנכון בתיבה 'זכר' הוא בצירה, ואין למנהג הקריאה הכפולה על מה שיסמוך. כך עולה מן העדויות שהם מביאים מן המסורה, מכתבי-יד הטברניים הקדומים והמדויקים ומחכמי המסורה.
ר' שלמה ידידיה מנורצי, חכם המסורה מן המאה הי"ז, הנחשב לפוסק האחרון בענייני נוסח המקרא,[4] כתב חיבור בשם "מנחת שי", ובו הוא מעיר הערות לכל ספרי המקרא על שיבושים שנפלו במקראות הגדולות דפוס וונציאה ש"ז-ש"ח ובמהדורות הסומכות עליה.[5] על ניקוד התיבה 'זכר' (בצירה ובסגול) הוא אינו מעיר כלום, ומכאן שהסכים לניקוד זה, וכלל וכלל
לא נתעורר אצלו הספק בדבר נכונותו.[6]
ההוכחה היותר מכרעת בעניין זה מצויה בכתבי-היד העתיקים, אשר נכתבו בסמוך לתקופת המסורה, ונחשבים למדויקים מאוד בניקוד ובטעמים: כתב-יד לנינגרד (סימונו: 7],(B19] כתב-יד ששון 1053 ועוד. בכולם מנוקדת התיבה 'זכר' בזי"ן צרויה.[8]
כיום מצוי בידינו כתב-היד המפורסם, "כתר ארם-צובה",[9] כתה"י העתיק ביותר והמוסמך ביותר של התנ"ך השלם. מלאכת הניקוד והמסירה שלו נעשתה בא"י לפני למעלה מאלף שנה ע"י אהרן בן-אשר, הנחשב לגדול המסרנים בכל הדורות. בשל דיוקו ויוקרתו הוא נבחר על-ידי הרמב"ם לשמש כבסיס להלכות ספר-התורה אשר כתב.[10] במאה ה-ט"ו (לכל המאוחר) הועבר "הכתר" לחלב שבסוריה, ושם, בבית הכנסת הספרדי, היה שמור בכספת עד לפרעות שפרצו ביהודי ארם צובה בשנת תש"ח, ושבמהלכן
ניזוק כתב-היד, וכמעט כל חמשת חומשי התורה חסרים, לרבות 'פרשת זכור' שבה עסקינן.
בשל ייחוסו של הכתר לא הרשו יהודי חלב לאנשים זרים לצלם את כתב-היד או לעיין בו. מי שרצה לברר גרסה כלשהי היה מעלה אותה על הכתב, והממונה היה מוסר את נוסח הכתר.
הידוע מבין השואלים היה ר' יעקב ספיר, אשר העלה על הכתב למעלה מחמש מאות שאלות, וביקש לדעת את הגרסה בכתר. למרבה המזל, אחת מבין השאלות התייחסה לניקודה של המלה 'זכר' שבפרשת זכור. וזה נוסח השאלה והתשובה: (דברים) כ"ה,
יט זכר חנ (השאלה). כן (התשובה).
כלומר: האם בכתר מנוקדת המלה 'זכר' בח"נ (=בחמש נקודות= זכר), והתשובה של הממונה, ר' מנשה סיתהון, היא - כן!11]
ד"ר פנקובר בדק בעשרות כתבי-יד מימי-הביניים את הניקוד בתיבה 'זכר' ומצא, כי בכתבי-היד, הנחשבים למדויקים (בחלק מהספרדיים) היא מנוקדת בצירה, ובכתבי-יד, הנחשבים לפחות מדויקים (בחלק מהספרדיים וברוב האשכנזיים) היא מנוקדת
בסגול. בעקבות ממצאים אלו הוא מעיר: "לו היינו חוששים גם לשיטות הניקוד הנמצאות בכתבי-היד הרחוקים מכתבי-היד הטברניים המדויקים, והיינו מתחילים לקרוא קריאה כפולה בכל מקרה של חילוף שבינם לבין כתבי-היד המדויקים, לא היינו משלימים את קריאת התורה בשעה סבירה".[12]
בכל דפוסי המקרא היום מנוקדת המלה 'זכר' בצירה ובסגול, ואין זכר לניקוד בסגול ובסגול. לאור הדברים, אין לי אלא להצטרף לדעתם של הרב ברויאר וד"ר פנקובר, שאין צורך בשש נקודות אלא דיי בחמש.
לסיכום: ... - הרד"ק מזכיר שתי שיטות ניקוד שמצא בכתבי-יד ספרדיים: ... זכר ו-זכר.
... - בין תלמידי הגר"א מתעורר ויכוח כיצד קרא רבם ב"פרשת ... זכור" את המילה 'זכר', האם האות זי"ן בצירה או בסגול. ... - בשל הספק נקבעה הלכה במשנה ברורה, שיש לקרוא קריאה
... כפולה את המילים 'זכר עמלק', פעם בצירה ופעם בסגול.
... - הממצאים שהציגו הרב ברויאר וד"ר פנקובר מוכיחים בעליל, ... כי הניקוד של המילה 'זכר' (בצירה) הוא הניקוד המקורי ... והנכון. ולכן, לדעתם, יש להחזיר עטרה ליושנה, וכל עדות
... ישראל יקראו זכר בצירה.
ה ע ר ו ת
מ' ברויאר, "מקראות שיש להם הכרע", מגדים, י (תש"ן), עמ' 112-97;
1
י"ש פנקובר, "מנהג ומסורה: 'זכר עמלק' בחמש או בשש נקודות" (עם
נספחים), בתוך: ר' כשר, מ' ציפור וי' צפתי (עורכים), עיוני מקרא
ופרשנות, ד, הוצאת אוניברסיטת בר- אילן, רמת-גן תשנ"ז, עמ' 127-71.
. פנקובר (שם, עמ' 80 ואילך) עומד בהרחבה על ההבדלים בין כתבי-היד
2
של ס' השורשים ובין הדפוסים.
. למנהגים נוספים ראה פנקובר שם, עמ' 71 הערה 1
3
. י' יבין, מבוא למסורה הטברנית, ירושלים תשל"ו, עמ' 101 ואילך.
4
. י"ש פנקובר, יעקב בן חיים וצמיחת מהדורת המקראות הגדולות, א-ב
5
(דיסרטציה), ירושלים תשמ"ב.
. לר' שלמה ידידיה מנורצי קדם חכם מסורה אחר, ר' מנחם די לונזאנו,
6
בעל "אור- תורה". בספרו הוא מעיר הערות על אותן המקראות הגדולות
בעניין מלא וחסר ובעניין הניקוד והטעמים; גם הוא אינו מעיר דבר על ניקוד התיבה 'זכר' בצירה ובסגול.
. התנ"ך, הידוע בשם - תנ"ך צה"ל - בההדרת פרופ' א' דותן, מתבסס
7
על כתב-יד זה.
. ראה בהרחבה מאמרו של הרב ברויאר (בהערה 1) עמ' 110, ומאמרו של
8
פנקובר (בהערה 2), עמ' 101.
. כתב-היד ידוע גם בשם 'כתר חלב', או בקיצור: 'הכתר'.
9
. קיימות היום מהדורות תנ"ך אחדות, המתבססות על 'הכתר'. אין ספק,
10
כי החשובה מכולן היא מהדורת היסוד החדשה: מקראות גדולות - הכתר, מהדיר ועורך מדעי: פרופ' מנחם כהן, הוצאת אוניברסיטת בר- אילן,
ר"ג תשנ"ב ואילך. עד עתה יצאו לאור שישה ספרים בחמישה כרכים (לפי סדר הופעתם): יהושע-שופטים (ומבוא כללי למהדורה), שמואל א-ב, מלכים
א-ב, ישעיהו וספר בראשית כרך א.
. כתב-היד, הכולל את השאלות ואת התשובות, קרוי "מאורות נתן".
11
. במסגרת עבודתי ב"מפעל המקרא והמסורה" שליד אוניברסיטת "בר-אילן"
12
בראשותו של פרופ' מ' כהן, נבדקו עשרות רבות של כתבי-יד מקראיים מימי-הביניים, והממצאים העולים מהם שבים ומחזקים את דבריו של פנקובר
בדבר חילופי הניקוד בכתבי-היד.
הדף מופץ בסיוע קרן הנשיא לתורה ולמדע
 |
|
|
