בית פורומים בחדרי חרדים

מצורע בזמן הזה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/4/2003 11:05 לינק ישיר 
מצורע בזמן הזה

הרמב"ם בנגעים שואל: למה שלא נקיים בזמן הזה את דין טהרת המצורע. לפי הרמב"ם יש לנו כהנים מיוחסים והם יכולים ללמוד דיני מראות נגעים ולהסגיר. אם נאמר שתהיה אח"כ בעיה לטהר את המצורע, אין הדבר כן. המצווה היא לשלח 2 צפרים ולהתגלח. אמנם את קרבנות המצורע אי אפשר להביא אולם המצורע הזה יהיה רק מחוסר כיפורים. אין הקרבנות מעכבות את הטהרה של המצורע. ועונה הרמב"ם: בתגלחת של המצורע ישנו לאו של גילוח פיאות הראש והזקן וזה מותר במצורע בגלל עשה דוחה לא תעשה. אולם אין אנו אומרים כלל זה רק אם העשה מקויים על צד השלימות וכאן מכיוון שמראש אין אפשרות להביא את הקרבנות ואנו רואים את טהרת המצורע כיחידה אחת של הבאת צפרים ותגלחת וקרבנות, אמנם אין מעכבים זה את זה אך בכל זאת כל התהליך נחשב למצוות עשה ולכן כאן לא ידחה העשה של טהרת מצורע את הלאווים של גילוח.

הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד מקשה: הגמרא במנחות בדף כ"ח ע"א מביאה מחלוקת בין רבי ישמעאל לבין רבי עקיבא במצוות ציצית. האם כל כנף היא מצוה נפרדת ויש לאדם 4 מצוות, כך לפי רבי ישמעאל או שיש רק מצווה אחת לפי ר' עקיבא. שואלת הגמרא: מאי בינייהו ? ועונה: סדין בציצית. אם יש לאדם בגד צמר וחוטי פשתן ויש לו רק עבור כנף אחד. לרבי ישמעאל מקיים מצווה אחת ולכן דוחה העשה של הציצית את הלאו של שעטנז אולם לר"ע לא ידחה כי אין עשה בציצית אחת.
לפי"ז מקשה הגאון: גם רבי ישמעאל מודה שהמצווה בשלימות היא כשיטיל ציצית בכל הכנפות וא"כ לא היה צריך להיות בכנף אחד את הדין של "עשה דוחה לא תעשה" לפי יסודו של הרמב"ם שאין עשה דוחה את הלא תעשה כשהעשה לא בא על צד השלימות. הגאון נשאר בצ"ע.

ושמעתי מהאדמו"ר מטאלנא שליט"א תירוץ:
בזמן הבית היה דין מצורע נוהג גם בחו"ל. מה יהיה הדין במצורע בחו"ל שאין לו כסף נסיעה לארץ ישראל האם נאמר לפי הרמב"ם שלא יבצע את הצפרים והתגלחת ? ברור שלא. הרי ברבות הימים ישיג את הכסף ויביא את הקרבנות הרי זה רק חסרון זמני. לעומת זאת , כאשר חרב הבית, אין לנו כל אפשרות להקריב ולכן המצווה לא נעשית מלכתחילה בשלימות. מה שאין כן לגבי זה שחסרים לו חוטים לטליתו, הרי זה חסרון זמני וסוף סוף ישיג את הציציות ויטילם בבגדו ולכן אין נחשב הדבר כמצווה שלא בשלימות.




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/4/2003 11:26 לינק ישיר 

הגאון ר' מנחם זעמבא היה מגדולי התורה בפולין בדור השואה, ונהרג על קידוש השם בגטו וורשה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/4/2003 10:23 לינק ישיר 

באמת הרמב"ם הזה קשה מאד.
האם כל הבעיה שלנו היום בקיום דיני הצרעת , היא שאין לנו בית מקדש ?
לכאורה ישנה בעיה הרבה יותר מרכזית.
אין לנו נגעי צרעת !
הצרעת איננה מחלת עור כלשהיא אלא אות משמים לחוטא בדיבור, כפי שביארו המפרשים, ובזמננו, זמן של התמעטות הדורות, אין כבר את עונש הצרעת. אנחנו בזמן של הסתר פנים.
גם הרמב"ם בעצמו , ביד החזקה כתב וזה לשונו:
פרק ט"ז מהלכות טומאת צרעת, הלכה י"ג: הצרעת--הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה: שהרי לובן עור האדם, קרוי צרעת; ונפילת מקצת שיער הראש או הזקן, קרוי צרעת; ושינוי עין הבגדים או הבתים, קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראה אותו תורה צרעת בשותפות השם--אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע". עד כאן לשון הרמב"ם.
ניתן לדייק מלשונו הזהב של הרמב"ם: "פלא היה בישראל". "היה" בלשון עבר.





דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/4/2003 10:25 לינק ישיר 


chek




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/4/2003 16:24 לינק ישיר 

מתפעל,

1)הרמב"ם שאתה מצטט הוא בפירוש המשניות סוף מס' נגעים.

2) הרמב"ם פוסק במפורש הל' טומאת צרעת פי"א "טהרת מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית". היינו אחרי החורבן.

בפי' המשניות מביא מתוספתר שר' טרפון שהי' אחרי החורבן אמר לר' יהודה שטיהר מצורעים!

4)אולם באמת אין כאן שום סתירה מזה שהרמב"ם כותב על טהרת המצורע שתתכן בזמן הזה, אין הוכחה שהנגעים קיימים אחרי החורבן אלא שהטהרה שייכת, כגון שנטמא טומאת צרעת בעת המקדש הי' קיים. ובמקרה ר' טרפון מדובר שהנגעים באו בעת המקדש הי' קיים.

4) ויתכן שמיד אחרי החורבן עדיין הי' בדרגה גבוהה שהנגעים באו עליהם עד סיום זמן התנאים ואמצע אמרואים. כפי שראינו שתפארת היהדות נמשכה בכמה עניינים בתקופה ההיא (עדיין השתמשו בפרה אדומה (סוף חגיגה), קידוש החדש עד זמן אביי ורבא (רמב"ם הל' קידוש החדש) ןעוד.

5)מה שהרמב"ם מרמז, מפרש רבינו בחיי סוף פ' תזריע לגבי ארץ ישראל: "ולא היק הענין החוצה לארץ כי אם בארץ ישראל".

6) ובעל התניא בספרו לקוטי תורה פ' תזריע חלק ויקרא עמ' כב מביא מדברי הרמב"ם "כמ"ש המרב"ם שמצות נגעים אינו נהוג בזמננו זה אחרי החרבן מפני שאינו מצויין כלל שיהי' שינוי בבשר עצמו עצמו בלי ליחה". וצ"ע לאיזה רמב"ם מתכוון.

7)ודעת הגאונים שאין נגעים בזמן הזה. בלקט טוב (פ' שמות ופ' תזריע מביא דברי רבי יוחנן"לפי שחרב בית המקדש אין טומאה ממצורע". ועיין בפ' תזריע ששמשמע מפני שאין כהן לטמאותו. (וזה הי' בזמן ר' יוחנן שעדיין הי' כהנים מיוחסים בוודאי שהלא לא הי' הרבה זמן אחרי החורבן בארץ ישראל)

6ועיין אריכות ובקיאות על זה בתורה שלימה נספח לשמות ותיהנה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 08:31 לינק ישיר 

האם יש כהנים מיוחסים בימינו?
חשבתי שכל הכהנים בימינו הם כהנים מוחזקים ולא כהנים מיוחסים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 08:37 לינק ישיר 

נניח שבימינו ייגש מי שמוחזק לכהן לאדם ויצביע על כתם אדמדם בלחיו ויאמר לו: "אדוני, יש לך צרעת!" - מה יהיה דינו?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 09:31 לינק ישיר 

א. בתורת כהנים מובא לימוד שהכהן לא יכול לפסוק על הנגע אם הוא לא בקיא בכל מראות הנגעים בין בנגעי אדם ובין נגעי בגדים ובתים (או שישראל בקיא יורה לו מה לפסוק), ומכיון שכיום אנחנו לא בקיאים במראות הנגעים לא שייך לדון דיני נגע.
ב. עיקר דיני הנגע נוגעים להלכות טומאה וטהרה, ומכיון שבזמן הזה כולנו טמאי מתים אין שום נפק"מ בטומאת נגעים (חוץ מדין ההסגר, שגם בזה יש מחלוקת מה הוא אותו הסגר).
ג. בזמן הזה אין כהנים מיוחסים.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 10:07 לינק ישיר 

hhaavv כתב:

נניח שבימינו ייגש מי שמוחזק לכהן לאדם ויצביע על כתם אדמדם בלחיו ויאמר לו: "אדוני, יש לך צרעת!" - מה יהיה דינו?


וממתי נגע זה מראה אדמדם?
נגעי אדם הם תמיד במראה לובן (כשלג, כסיד ההיכל, כצמר הלבן, כלובן של ביצה).


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 11:09 לינק ישיר 

hhaavv כתב:

נניח שבימינו ייגש מי שמוחזק לכהן לאדם ויצביע על כתם אדמדם בלחיו ויאמר לו: "אדוני, יש לך צרעת!" - מה יהיה דינו?


מן הסתם יחטוף סטירת לחי חזקה מבעל הכתם או משהו כזה.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 12:10 לינק ישיר 

המנ"ח מתרץ שהסיבה שלא נזקקים בזמן הזה לנגעים, הוא מכיון שאין לנו כהנים מיוחסים.
וזכור לי ששמעתי בשם אחד מן האחרונים, שראיית הנגע זה אחד מעבודות הכהונה, ולכן הכהן מחויב ללבוש באותו זמן בגדי שרת (עד שיהיו בכיהונם) ומכיון שבזמן הזה אין לנו בגדי כהונה לא שייך שהכהן יפסוק על הנגע. (נדמה לי ששמעתי את זה בשם הגרא"ז, אבל אני לא בטוח. ובעצם התירוץ זה חידוש עצום שהכהן מחוייב ללבוש בגדי כהונה בזמן ראיית הנגע).


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 12:20 לינק ישיר 

מראה פתוך הוא נגע בעל מראה לבן מעורב באדום, כתם אדמדם יכול בהחלט לענות על ההגדרה.
המנ"ח מדבר על לכתחילה, אני שאלתי על דיעבד, ולפחות יהיה ספק מצורע מכיוון שהכהן הוא ספק כהן.
בגדי כהונה - כצד זה מסתדר עם המדרש תנחומא של אותו כהן שנסע לחו"ל ונתן לאשתו את סימני הצרעת?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 12:27 לינק ישיר 

מתפעל כתב:
אין לנו נגעי צרעת ! הצרעת איננה מחלת עור כלשהיא אלא אות משמים לחוטא בדיבור, כפי שביארו המפרשים, ובזמננו, זמן של התמעטות הדורות, אין כבר את עונש הצרעת.


נתק, לפי הרמב"ם זה נשירת שיער באמצע הראש או הזקן. ואת זה, אולי יש בזמננו.


לגוף השאלה של ר"מ זעמבא, לדעתי, אין שום קשר ודמיון לציצית דר' ישמעאל. כי בציצית, השלמות היא כמותית: אם חסרה ציצית אחת, האדם לא קיים את המצווה בשלמות, אבל הציצית שהטיל בכנף האחד, היא מושלמת. מעין תפילין ש"י וש"ר.
לעומת זאת בטהרת המצורע, השלמות היא איכותית.


אגב: יש לי תירוץ פשוט לשאלה למה אין מראות נגעים בזה"ז: אחד מארבעה מראות נגעים הוא "סיד ההיכל". ומי שאינו בקי בכל המראות, אסור לו לראות נגעים.
ומכיוון שאין לנו היכל, איננו יודעים מהו "סיד ההיכל".






תוקן על ידי אור_היום ב- 30/03/2014 12:50:53




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/3/2014 12:47 לינק ישיר 

hhaavv כתב:

מראה פתוך הוא נגע בעל מראה לבן מעורב באדום, כתם אדמדם יכול בהחלט לענות על ההגדרה.
המנ"ח מדבר על לכתחילה, אני שאלתי על דיעבד, ולפחות יהיה ספק מצורע מכיוון שהכהן הוא ספק כהן.
בגדי כהונה - כצד זה מסתדר עם המדרש תנחומא של אותו כהן שנסע לחו"ל ונתן לאשתו את סימני הצרעת?


מראה פתוח הוא מראה לובן שמעורב בו קצת אדמומיות, שעל זה הגמ' בשבועות (ו.) מביאה את המשל ל"ארבעה כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שני טיפין של דם וכו' שכולן מראה לובן הן אלא שזה למעלה מזה" כך שאין שום קשר בין כתם אדום למראה פתוך.
ולגבי התירוץ שיש דין בלבישת בגדי כהונה אכן כתבתי שהוא מחודש (תמוה) מאוד.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 13:04 לינק ישיר 

לעצם השאלה ששאלת מהתנחומא, אפשר ליישב בקל שאותו כהן היה בקיא במראות הנגעים והוא לימד את אשתו את דיני מראות הנגעים שתוכל לראות נגעים שיבואו בפניה. אך האשה לא אמרה את אמירת ה'מוסגר אתה' או 'מוחלט אתה' או 'טהור אתה', אלא את זה עשה כהן אחר שאינו בקיא במראות הנגעים ע"פ הוראתה, וכמבואר בגמ' ובתו"כ שישראל בקיא יכול לראות את הנגע ולהורות לכהן מה לפסוק.


נשלח מהאנדרואיד שלי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/3/2014 15:06 לינק ישיר 


לפי המובא בספרים, (עי' נתיבות שלום תזריע, ועוד רבים), ענין המצורע היה ענין של גילוי, שהשי"ת היה כה קרוב לעם ישראל, עד שבכל תזוזה שאינה טובה מצידם, הוא נתן להם סימן: "אתה רחוק", וכל תהליך המצורע הוא הדרגתי, שראשית מתחיל בביתו, דרך בגדיו עד שמגיע אל ראשו. והם כדרכי אזהרה והתרעה, שמתריע בו ה' על ריחוקו בכל עת שלב הריחוק.

כשהוא עדיין קרוב הוא מלקה את הדברים שאינם על גופו של האדם החוטא, ואח"כ על בגדיו שהם על גופו, אך עדיין לא הגוף עצמו, ואם אינו שומע לאיתותים הוא נלקה על גופו, מכה כזאת שאין עליה שליטה של רופאים, כמובא על נגע הצרעת, שאין תרופה יכולה לרפאות, כי הינה מכה רוחנית נטו, שרק הכהן הגדול ובניו יכולים לרפא ולטהר באמירתם, ובראותם רצינותו של אדם, שזהו כל ענין ההמתנות המבוארים בפרשה, כמובא כ"ז בספרים.

הייתה זו אם כן דרכי הנהגה מופלאים ופתוחים, אשר יכול האדם לדעת אם הוא צועד בדרך הנכונה אם לאו בנקל ובהרחבה, ובנקל היה רוצה גם להיטהר מזה, ועל כן בא בביזיון גדול לכהן, אבל היה לו מתוק, כי עתה הוא יודע שהוא נטהר שוב להשי"ת. וכמובא על הפסוק "זאת תורת המצורע", הנאמר כאשר המצורע מתחיל להיטהר לפני שלב הציפור והקרבנות, שהכוונה היא שגם כאשר הוא מצורע, עדיין "התורה" שורה עליו, והשכינה מאירה לו ומגוננת עליו, בעת צרתם לו צר.


היום לאחר חורבן הבית, נלקחה מאיתנו הזכות הזו של דרכי הנהגה גלויים, והכל מוסתר. כאשר האדם הולך בחושך, ואינו יודע כלל ריחוקו, ויתר על כך, האדם הולך באור, ומתחזק ולומד לו כמה רגעים ביום, ואינו מאיר לו כלל, ואינו יודע אם נטהר או לא, וחידה זו יכולה ללוות את האדם שנים, שאינו מלווה בישוב הדעת, והבלבול גורם לו לא לראות את קירובו אל ה', והכל מסובב בעצב ונערווים. גם אין יודעים מי הוא הכהן הגדול שדרכו נטהרים, מחמת הבלבול הרב בין גדולי ישראל והמחלוקת שביניהם, ומחמת כתות המקובלים והצדיקים שאינם ראויים.

ומכיון שאין לנו את ההנהגה הגלויה, אין לנו לצערנו את תורת הנגעים שמחזיר אותנו חזרה בשביל הנכון. ייתכן ואנו טמאים, מרוחקים ודוויים, ואין לנו כל סימן המראה לנו שכך. וייתכן גם ההיפך, שלפי האמת אנו קרובים וטהורים, אך הרגשתינו זבל, בבחינת "גופו כולו מנוגע", שעל פי תורת משה הוא טהור מוחלט בניגוד להגיון, או לצדו ענין הקרחת והגבחת שאם נשרה כולה הרי הוא טהור, והטעם כמובא כי הוא מדרך הטבע שהשיער נושר כאשר הגוף נחלש - המורה לנו שגם אם לפעמים אנו נראים רחוקים, עד כדי כך שאין לנו שום הסתמכות על שום טוב שמלווה אותנו, ונדמה שאנו רחוקים כל כך, כאשר לפי האמת, סימנם אלו הם בכלל מסימני הטהרה, של לב הנשבר הקרוב אל ה' תמיד, שמרגיש ריקנות ואפסיות, על אף תמימותו בה'.

זה שאין לנו נגעים בזמננו, אינו מצד הפתרון, כלומר שבזמננו פטרו אותנו מהצער והבושה של הנגעים, אלא הוא מצד הצער העמוק של בנים שגלו מעל שולחן אביהם, והוא נסתר מהם כל כך עד שאין הם יודעים לשית עצות בנפשם. אינם יודעים קירובם או ריחוקם, אינם יודעים הכהן, הטהור הוא אם לאו, אינם יודעים דבר.

ולא לחינם תבע מרן החפץ חיים זיע"א כ"כ ללמוד הלכות נגעים בזמננו (וכמדומני שלמדו זאת בישיבתו), כי דבר זה אם נחשוב עליו לאשורו, ממלא את לב האדם בגעגועים עזים ביותר, לאותם ימים שבהם ה' גלוי לנו וקרוב אלינו מאד, שנראה אותו, שנחייה אותו, שנרגיש שהוא ממלא כל עלמין וכל החללין.

וע"כ צריך לקונן ולבכות בחצות הלילה, תיקון חצות, שיסובב אלינו פניו, ויחזיר לנו תורת הנגעים שכולה אור וגילוי של אהבה אינסופית ומתמשכת, יחד עם בנין בית מקדשנו בקרוב.

יה"ר שנזכה.







תוקן על ידי truth10 ב- 30/03/2014 15:36:19




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > בחדרי חרדים > מצורע בזמן הזה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר