בית פורומים הצלה ומדא ישראל

ריאיון יפהפה עם מפקד "הצלה י-ם" אלי ביר

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/10/2003 00:36 לינק ישיר 
ריאיון יפהפה עם מפקד "הצלה י-ם" אלי ביר

בכפפות של משי



אלי ביר, מפקד ארגון "הצלה ירושלים", הוא סוג של חרדי חדש, שיודע בדיוק מההתקשורת החילונית מחפשת אצל אחד כמוהו. תמהיל מנצח של חרדי צעיר, העומד בראש ארגון מתנדבים העוסקים בעבודת קודש, מעורים בחברה הישראלית, מגיע ראשון לכל פיגוע על אופנוע או ג'יפ, זוכר היטב את אסון ורסאי ואם אפשר, אז קצת לכלוכים על המאבק היום-יומי עם זק"א לא יזיקו. אולי זו תהיה כותרת. בשביל הצבע אפשר גם להוסיף את העסק המשפחתי - שיווק אתרוגים לסוכות. ראיון חגיגי לחגים:150" דולר לאתרוג הכי יקר, 50 שקל לאתרוג הפשוט ולעניים בחינם".

העיקר שיש פיטם.

מירס פה, ביפר שם ( אנחנו הסיירת של מד"א )

ארגון"הצלה ירושלים", הזרוע החרדית של מתנדבי מד"א, נוסד בעיר לפני 20 שנה.
הוא הוקם על ידי אברהם רייכמן וקבוצת מתנדבי מד"א חרדיים, שחשבו שהם יכולים לייעל את הטיפול הראשוני בפצועים עד הגעת האמבולנס. מאז הם בדרכים, בפינוי תאונות דרכים קשות ובטיפול בזירת פיגועים או באסון המוני. ביר ,(30) נשוי עם ארבעהילדים, הוא מפקד הארגון, המונה כ-400 מתנדבים.

לטענת ביר ( ואל תגידו את שמו בנשימה אחת עם יהודה משי זהב ), בניגוד לזק"א, ב"הצלה" משלמים המתנדבים סכום חודשי של עשרה דולרים. "זה מה שמקיים את הארגון", מסביר ביר. יחסי ציבור ותרומות? יוק. "זה היופי של
הארגון.
אתה לא מקבל הרבה, לא נסיעות לחו"ל, לא רכבים מפוארים. מירס פה, ביפר שם. אתה מקבל את הציוד הרפואי המינימלי. ההוצאות לפעילות השוטפת, כמו דלק בשביל לצאת מהעבודה לאירועים, הן על חשבון המתנדבים".

לטענת ביר, שלא שירת בצבא, "'הצלה' הוא יחידה מובחרת בתוך מד"א, אנחנו הסיירת של מד"א.
ראשי מד"א משבחים תמיד את המוטיבציה שלנו
'הצלה' הוא בעיקר מסגרת חברתית. אנחנו עושים השתלמויות בנושאי הלכה, כי רוב המתנדבים
רוציםללמוד גם על הלכה ורפו אה. אנחנו עושים כל מיני ערבי מוטיבציה, ופעם בשנה אנחנו מארגנים למתנדבים ארוחת ערב כדי שיכירו אחד את השני. אנחנו כמו משפחה אחת גדולה. חסיד סאטמר נפגש עם ערבי מאבו גוש ועם חילוני ממעלה אדומים, ולומדים להכיר אחד את השני. רק אחוז אחד מהמתנדבים הם חרדים.

הרעיון התגלגל באמת לפני 20 שנה, ובהתארגנות של כמה אנשים, הם קנו ציוד והריצו את העניין הזה. המודל שלהם היה ארגוני 'הצלה' מארצות הברית, שפועלים במתכונת הזולפחות 30 שנה. בניו-יורק זה כמו מד"א קטן".

ביר משמש כמפקד הארגון זה שנה וחצי. לפניו הפונקציה לא הייתה קיימת. דוקי גרינוולד, יו"ר הארגון, שנבחר בבחירות בין החברים, מטפל בעניינים הפנימיים, הכלכליים, הלוגיסטיים והאסטרטגיים. ביר: "אני איש השטח. אני מפקד על הכוחות בזירות, מטפל בענייני התורנויות והמשמעת ומרכז את העבודה היום-יומית מול המשטרה ומד"א", הוא מסביר. ואיך כל זה קרה, אתם שואלים? "באסון ורסאי, שלא באשמתי,זכיתי לתהילה", נזכר ביר. "פיקדתי על האירוע ברבע השעה הראשונה. אני וצוות של מתנדבי 'הצלה' היינו במשמרת של האמבולנס של מד"א שהוקפץ ראשון.

הזמינו אותנו לאירוע בר מצווה בתלפיות, ליד אולמי ורסאי. לסבתא של חתן בר המצווה היו כאבים בחזה, אבל היא לא רצתה להתפנות. בדרך החוצה, בעל האולם דחף לנו הרבה אוכל. רצינו לאכול אחרי ארוחת ערב בלי הפסקה. יצאנו עם כל האוכל, ושמענו איזה בום כזה, לא פיצוץ, רעש חזק. ישר כשהתנעתי את האמבולנס, שאלו אותי בקשר איפה אני. אמרתי להם שאני פנוי. הם אמרו לי, 'הגיעה קריאה על תקרה שקרסה, תבדוק את זה'. נסעתי 50 מטר לתוך החנייה, וראיתי את כל האולם שקרס.

חשבתי שזה בדיוק מה שלימדו אותי כשאני מגיע לאירוע רב נפגעים. דבר ראשון זה לדווח מה מצב הפצועים, איך מגיעים למקום, כמה כוחות צריך. נכנסתי פנימה והתחלנו לעשות סלקציה. היה חושך, שקט, לא ידענו מה זה. חשבנו אולי זה מגה פיגוע. היה ריח של גז, והזהרתי את החבר'ה להתרחק. שני חבר'ה נכנסו פנימה.


אנשים שראו אותנו תפסו אותנו מכל כיוון כדי שנטפל בהם. רצתי מיד לדווח ששתי קומותקרסו ושיש מאות נפגעים. מיד הגיעו כוננים ונהגים מכל הכיוונים, זה התנהל בצורה מאוד מקצועית. שם התחיל העניין של הפיקוד.

"התפקיד של המפקד הוא בשטח, לראות שהחבר'ה רציניים, לדלל כוחות אם צריך ולהביאבחורים חדשים. אני צריך לדאוג שהארגון יהיה מקצועי. ביום-יום אני מתאם את הפעולות בין מד"א ו'הצלה'. אני גם אחראי על קבלת חברים ל'הצלה'.
בחודשים האחרונים צירפתי כמה אנשים מדהימים לארגון. דתיים, חילוניים, הכול.

"תראה, אנחנו ארגון מקצועי. מקצועיות זה בראש מעיינינו. יותר חשוב לישאנשים יהיו טובים בשטח. אני לא מסתכל על פאות ועל זקנים. זה לא כמו פעם, שבחרו מתנדבים עם זקנים ארוכים ופאות ארוכות. היום, העיקר זה המקצוענות המקצועיות.אני דורש מהמתנדבים שלי לפחות משמרת אחת בחודש במד"א. אני עושה משמרת אחת בשבוע, קוראים לזה דוגמה אישית. גם מבחינת משמעת זה מאוד חשוב לי הקטע הזה".

עם אג'נדה כזאת אתה לא מצטער שלא שירתת בצבא?

"רציתי מאוד לשרת בצה"ל אבל גילו אצלי בעיה רפואית. השתחררתי על פרופיל 21, אבל אני חושב שאם היה לי פרופיל 97, הייתי חובש קרבי".



זק"א בשטח ( אני לא במתח )


"הצלה" וזק"א הם כמו בשר וחלב. אף פעם לא הולכים ביחד. הם נפגשים בבטן של
זירות הפיגועים, אבל מתקשים לעכל אחד את השני. ביר אומר שהכול החל לפני
שנתיים, כשהחליטו ב"הצלה" לחנוך בטקס רב משתתפים ובחסות ראש העירייה דאז,
אהוד אולמרט, את אופנוע החילוץ הראשון בארץ. זק"א התקנאו בבונבוניירה ומשי זהב,המנכ"ל, הקים את היחידה המקבילה שלו. מאז אפילו הרבנים לא מצליחים לעשות סולחה בין השניים.

לפני כחודש, בזירת הפיגוע ב"קפה הלל" בעמק רפאים, טען ביר כי משי זהב היכה אותוכשרץ לעיתונאים וסיפר שארגון "הצלה" היה הראשון באירוע. משי זהב אמר בתגובה כי לא היו דברים מעולם. השיא היה כאשר הרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג היהדות הליטאית, לא חש בטוב לפני כחודש ונזקק לטיפול רפואי. בזק"א טענו כי שני מתנדבים שלהם הגיעו למקום והצילו את הרב אלישיב ממוות ( בזק"א אפילו טרחו לשלוחביפר בעניין ) . ב"הצלה" טוענים בדיוק אותו דבר, אבל הפוך.

אגב, ביר מחזיק גם תעודת מתנדב זק"א, לזכר הימים שבהם היה אופנוען צעיר.
היום הוא מחזיק בג'יפ הפיקוד של "הצלה", ששוויו 60 אלף שקל, וכולל ציוד
עזרה ראשונה משוכלל.

ביר: "יש לנו היום 25 אופנועים, הכמות הגדולה ביותר מבין הארגונים
בירושלים. אנחנו ארגון שעושה, לא רק בפיגועים ולא רק כשמצלמים אותנו. חשוב מאוד שכוחות הצלה כמו מד"א, מכבי אש והמשטרה יגיעו ראשונים. אחרי זה שיגיעו כל השאר, עיריית ירושלים וזק"א. אנחנו יוצאים כל יום לעשרות מקרי הצלה, ואני לארואה את זק"א בשטח. 'הצלה' הוקם לפני 20 שנה, לא משהו שהוקם לפני שלוש שנים.אנחנו פועלים לא רק בפיגועים, אלא גם בשרפות, בתאונות דרכים, בהכול, ואנחנו לא נבקש על זה קרדיט".

שורש הסכסוך בין שני הגופים הוא העניין התקשורתי. ב"הצלה" מרגישים מקופחים ומתוסכלים מול מערך יחסי הציבור של זק"א, שמצליח לשווק את פעילות הארגון היטב בארץ ובעולם. ב"הצלה" טוענים שהדבר נעשה על חשבונם. בזק"א טוענים שמד"א לא יודעים לעשות יחסי ציבור ומכאן נובעים התסכול והיריבות. ביר: "היום יש תחרות מסוימת בתקשורת. זה מפריע גם לנו וגם לכוחות האחרים. לנו אין את הכסף להשקיע ביחסי ציבור. הבעיה שלנו היא שאנחנו יוצאים מהשטח די מהר, מפנים את הפצועים מהר ועוזבים. המתנדבים לפעמים רצים עם פיג'מות לשטח, ואחרי שהם מטפלים בפצוע הם נכנסים לאמבולנס ונוסעים לבית חולים. מי שנשאר בשטח ובולט הם אנשי זק"א. מה שיותר מפריע לי זה שהתקשורת מפספסת את האנשים שמסכנים את החיים שלהם, ומתמקדת באלה שנשארים בשטח".



נתקלת בחוסר מקצועיות בזירות אירועים?

"אני חושב שצריך להקפיד יותר לגבי מי נכנס לזירת אירוע. כשנכנסים גורמים
שונים שלא אמונים בטיפול בפצועים, זה מפריע. מחר יחליט עוד ארגון שהוא רוצה להציל חיים, ומחרתיים ארגון שמחלק כיסאות גלגלים ויציל חיים, ומחרתיים יבוא מוסד שמחלק מזון וגם ירצה להציל חיים. לכל אחד מהם יהיו אפודים והם ירוצו לזירה.אנחנו צריכים לדאוג שהאנשים הטובים ייכנסו לשטח. המשטרה אמונה על הסדר באירועים האלה, והיא צריכה לדאוג שרק בעלי תעודת מתנדב ייכנסו פנימה.

"כולנו יודעים שמגיעים לשטח מטפלים בפצועים, ומי שלא אמורים לטפל בנפגעים
מחכים בצד. באחרונה היו כמה תקריות, שבהם אנשים לא מספיק מקצועיים רצו
בזירות הפיגועים. אני חושב שצריך לעצור את ההשתוללות הזו. סך הכול, ביום-יום אנחנו לא נתקלים בבעיות האלה, רק בזמן פיגועים".



פרשת יעקב ועשיו ( מטפל גם במחבלים )

בירנולד בשכונת בית וגן להורים שעלו מניו-יורק. כשהיה בן חמש, היה עד לאירוע שלטענתו, עיצב את חייו. "ראיתי מראות קשים בפיגוע של קו ,"12 הוא נזכר, "אנשים בקושי זוכרים את הפיגוע הזה. היינו קבוצה של ילדים ולא ידענו מה זה, אז לא היו פיגועים ברמה הזאת. אני זוכר את המראות במעורפל. החלטתי אז שאני רוצה להיות רופא, והיום הגעתי הכי קרוב שאפשר. כל הזמן היה תקוע לי בראש שאני רוצה לעזור. כשהייתי בן 15 רציתי להיות נהג אמבולנס כמו כל ילד, והתגלגלתי להצלת חיים.

"פתחו סניף של 'הצלה' בבית וגן. התחננתי שיכניסו אותי, הייתי צעיר, לא נשוי, ילד קטן אבל בוגר. התחננתי, אמרו לי 'לא, אתה צעיר מדיי', אז התחברתי שם מבחוץ. עזרתי להם לסדר תיקים, לחלק ציוד, דברים כאלה. לאט לאט נכנסתי לזה. הייתי חבר מן המניין מבחוץ, עד שהתחתנתי, ואז קיבלו אותי באופן רשמי ל'הצלה'. הצלתי לא מעט בחיים הקצרים שלי", הוא מתגאה.

הפיגוע ב"קפה הלל" היה טראומתי במיוחד בשביל ביר. הוא הוקפץ לזירה וראה שם אתידידו הטוב, ד"ר דוד אפלבאום, מנהל חדר המיון בבית החולים שערי צדק, שנהרג בפיגוע.

"ד"ר אפלבאום היה קונה ספרים אצל אבא שלי בבית וגן. כשהגעתי למד"א הכרתי אותו.הייתי בין הדתיים היחידים במד"א, והתחברנו. הוא היה מגיע הרבה ל'הצלה' ונותן לנו הרצאות. הערצתי את הבן-אדם הזה. ראיתי את הגופה שלו בזירה. בעשר הדקות הראשונות אתה לא קולט. אתה חושב, אולי יש לו אח. הוא לא היה בן-אדם שישב בבתי קפה, לא היה לו זמן לזה. בדרך כלל בפיגועים אני לא מסתכל על הפנים שלההרוגים, כי אז אני חושב על אותו אדם. זה היה קטע מאוד קשה בעבורי. הוא היה מלאך בירושלים, בלי ספק. אחת מהאבדות הכי כבדות למדינת ישראל. מאוד כאב ליהסיפור הזה. חזרתי הביתה ובכיתי.

"שלושה ימים אחרי שהוא נהרג, נולד לי בן ראשון אחרי שלוש בנות. אמרתי לאשתי שאנירוצה לקרוא לילד על שם ד"ר אפלבאום. היא רצתה לשאול רב, כי הוא מת בצורה טרגית. התייעצתי עם הרב מרדכי אליהו והוא אמר לי לקרוא לו דוד, אבל להוסיף שם. הוספתי את השם ישראל, כי ישראל זה יעקב, ואפלבאום היה דוד יעקב".

מה היה האירוע הכי קשה בשבילך?

"בשכונת בית ישראל במרס 2002. היה שם תינוק בן כמה חודשים, שעשינו לו החייאה והייתי בטוח שהכול בסדר. אחרי דקה ראיתי את האמבולנס עוצר, ואחרי חמש דקות העבירו אותו לשקית שחורה. אבל יותר ממתים משפיעים עליי החיים. אנשים שנקטעו להם ידיים ורגליים, אנשים שדפקו את הראש ועכשיו לא יכולים לגרד בראש. הייתה בפיגוע אישה שצעקה, 'איפה הילד שלי, איפה הילד שלי', ולא הייתה יכולה להירגע. אלה דברים קשים. אנשים שעולמם חרב עליהם. לראות את האנשיםהחיים זה כואב, אבל כשאתה בשטח אתה לא רואה את הדברים האלה, אתה רץ".

איך אתה מגדיר את עצמך מבחינה פוליטית?

"אני לא יהודי קיצוני. אחרי כל פיגוע אתה כועס
מאוד. אתה רואה מה עושים לילדים, לתינוקות. אתה אומר 'איזה חיות אדם'. אני חושב שצריך לקחת אתהעניינים לידיים ולעשות מה שארצות הברית עושה בעיראק. עשיו שונא את יעקב. הדעות שלי תמיד היו חזקות בעניין הזה".

האם תטפל במחבל פצוע?

"הייתי באירוע בנווה יעקב, בפברואר 2002. חיילים יורים, המחבל יורה, בלגן שלם. באותו אירוע רצתי ראשון למחבל. לא ידעתי שהוא המחבל בהתחלה. היה לו פציעות של רסיסים ברגליים ודקירות בגוף. מישהו צעק לי, 'עזוב אותו, הוא
מחבל'. האינסטינקט הראשון היה לעזוב אותו ולעבור לחיילת הפצועה. זה אינסטינקט שהיה לי. ראיתי חיילת שותתת דם, ומיד עשיתי לה החייאה. בכל מקרה, אעשה את המקסימום לטפל במחבל כדי שיעמוד למשפט".

ואם היה מדובר באישיות מהשמאל הקיצוני, הרוצה להגן בגופו על ערפאת?

"על זה נאמר 'מהרסיך ומחרביך ממך יצאו'. לכל אורך ההיסטוריה היו יהודים
ששנאו את היהודים יותר משונאיהם. אבל אני אטפל באדם כזה".

אחרי שלוש שנים לא נמאס לך?

"כן, נמאס לי, אבל זה וירוס. אתה מכיר תרופה שיכולה לרפא אותי?".



http://images.maariv.co.il/cache/NP_67.html









דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2003 01:06 לינק ישיר 

ריאיון שכל כולו אמת וכל כולו אות של כבוד על "הצלה ירושלים" ועל מתנדביו הרבים והתותחים.

אלי ייצגת אותנו נאמנה!!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2003 10:12 לינק ישיר 

ראיון יפה
שמציג באור חיובי מאוד את הארגון ואת העומד בראשו.
אלי מצטייר כאדם אמיתי, אמיץ, בעל חזון שיודע לאן פניו מועדות.
הארגון מוצג כארגון פתוח, משימתי, ותומך בחבריו. בדיוק ארגון שהייתי רוצה להשתייך אליו.

רק דבר אחד צורם.
הסכסוך עם זק"א מוצג כאן מצורה מאוד לא טובה.
אחת משתיים. או שהצלה תתעלם לחלוטין מזק"א, או שתשיב מלחמה שערה.
בכיות ויללות, איזכורים חוזרים ונשנים של זק"א בראיון של הצלה, אינם מוסיפים כבוד. מתקבל רושם חזק שהארגון חש נחיתות על יד זק"א וחבל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/10/2003 23:51 לינק ישיר 

ראיון ענק חבל רק שיש שם טעות כמו אחוז אחד זה חרדים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > הצלה ומדא ישראל > ריאיון יפהפה עם מפקד "הצלה י-ם" אלי ביר
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר