בית פורומים עצור כאן חושבים

שנאת אמנון לתמר וצערה [נאנסות ושטוקהולם]

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-3/12/2003 13:32 לינק ישיר 
שנאת אמנון לתמר וצערה [נאנסות ושטוקהולם]

ספר שמואל ב פרק יג.



...ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי. ותאמר לו אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת. ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך. ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה. וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי. ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה. ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה. ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה. ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה...





המפרשים נותנים נימוקים שונים לשנאה הגדולה מהאהבה הקודמת של אמנון אבל מפשטי הכתוב נראה כי זו לא באה מסיבה חיצונית אלא מפני מעשה האונס עצמו.



גם את הצער של תמר על ששולחה שעלה על צער האונס, דורש עיון כי הלא לא פיחדה מפרסום. היא הלכה וזעקה.



נראה שיש כאן מה ללמוד מהתגובה ההפוכה לאחר המעשה לגבי שני המעורבים. זה שאהב שנא וזו שמאנה בקירבה חפצה בה.



אגב, גם מעניין האם יש בסיס לפי פשוטו של מקרא שדוד היה מסכים לשידוך ללא דרשת חז"ל (שהכתוב לא ראה לנכון להביא) שתמר היתה בת "יפת תואר"?



תוקן על ידי עצכח ב- 06/07/2007 14:56:38




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2003 13:47 לינק ישיר 

האמנם אפשר להשוות את התגובות ההפוכות, שאתה אומר שזה שאהב שנא, וזו שמאנה בקירבה חפצה בה?

האם לאור חשיבות האישה "כמתה" לאחר המעשה שעשה אמנון היתה לה ברירה אחרת? הפגיעה הנפשית שנפגעה בה אולי היא זו שמנעה ממנה ללכת ולזעוק ולא "חוסר הבושה" מהפרסום, החוסר אונים הוא שהוביל אותה להתנהג כפי שנהגה.

והוא, בעל הלב האכזר, היה צפוי שיתכחש לה.התשוקה העבירה אותו על דעתו, ואדם כזה "חלש אופי" גם נצפה ממנו שיהיה הפכפך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2003 14:31 לינק ישיר 

יכול להיות שהבסיס לדברי חז"ל כאן הוא: "דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך" - ואם אסורה עליו, איך לא ימנע אותה דוד?

אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-3/12/2003 16:16 לינק ישיר 

רב פוטר,
איני יכולה לדמיין את הכאב הגדול של תמר הנאנסת - כאב של פגיעה בגוף ובנפש.
לעיתים אני חושבת כי אחד ממרכיבי הפגיעה הוא כאב הבגידה, צער המִרמה. זעקתה של תמר מהדהדת לפעמים באוזני כזעקתו של עשו.
אני לא משווה בין מעשה יעקב למעשה אמנון, ח"ו, אבל זעקת הכאב של הפגועים, הכואבים, המרומים, כה חזקה ומחרישת אזניים, שברורה ומובנת הבנתם של חז"ל שא-להים אינו יכול שלא להגיב לכאבם של המעונים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2003 17:04 לינק ישיר 

נראה שהשנאה של אמנון והכאב של תמר אינם קשורים למרות שזה יצר מין סתירה.

הערתו של פוטר כאן מענינת כי גם אם בטל דבר בטלה אהבה, אבל שנאה למה? מסתבר שלאחר מעשה כשהלכה תאוותו הוא ראה בה מושא לכשלונו לא רק מבחינה הלכתית אלא מהגדרה מעוותת של הקר ביניהם. דבר ידוע הוא שישנם כאלה שהקשר החברי שלהם מצויין אבל כשמקיימים יחסים לפני שהקשר ביניהם הוגדר כזיווגי, היחסים הורסים את החברות!

באשר לתחושה של תמר הייתי מעדיף שהבנות של הפורום תגדנה דעותיהן אבל בכנות. האם אין עדיין בעומק התחושה הנשית השואפת להגנה הגברית, את זה שהתורה מכבדת את 'זכות' הנאנסת להינשא למאנסה שבעלה (באנגלית possessed)?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2003 17:34 לינק ישיר 

נוח היה לאמנון לשנוא את תמר, לתלות את כשלונו בגורם חיצוני, כביכול, במקום להביט לתוכו פנימה, אחרת מי יודע אם ואיך היה מסוגל להתמודד עם הזוועה שביצע. (אין בכך, כמובן, שום הצדקה לאופן התמודדות זה שהוא, למצער, נפוץ.)

לשאלת בוגי – "זכות" הנאנסת להנשא לאנסה אינה בעצם זכות הנאנסת.

זוהי חובתו של האנס, כחלק מעונשו, לשלם קנס לחברה, בכך שיצטרך לשאת אשה שהיא, בעצם, מוצר פגום, מאחר שנאנסה.

זוהי זכות ופיצוי מסויים למשפחתה, שלא תישאר "תקועה" עם אשה כזאת, שיהיה קשה מאד להשיאה לאחר, בשל יחס החברה אליה.

לאשה זה נראה כגורל נורא. לא רק שנאנסה, נגזר עליה לבלות את שארית חייה עם הגבר שפשע בה, ושעתה תהיה לו זכות על גופה ועל חייה. זה סותר כל תפיסה שלנו על נישואים, שותפות, תמיכה או הגנה. זה חלק מיחס ברוטלי של חברה, המתייחסת לאשה כאל חפץ וקניין, ותו לא.

לו היתה מטרה איזושהי של הגנה על האשה וזכויותיה, הרי שהחברה לא היתה מתייחסת אליה כאל "בעיה", בין מבחינה אישית, בין מבחינת הפונטציאל הקנייני, רק משום מה שאירע לה על לא עוול בכפה.

מקום להגנה גברית היה מצד גברים אחרים, שהיו מוכנים לשאתה למרות ה"פגם" שבה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/12/2003 17:41 לינק ישיר 

חבצלת, תודה. את זה רציתי להוציא שאולי ישנה או לפחות היתה נטיה נשית לרחשי קרבה לגבר שהטיל את בעלותו עליה, אם היה לזה איזה שהוא בסיס אוביקטיבי?

גם לפי הביקורת שהיתה לך על איין רנד, בכל זאת את המצאת אונס דומיניק על ידי הווארד ב'כמעין המתגבר' היא היתה צריכה לשאוב מרעיון שיש לו איזה עמידה בראש הנשי. לא?

נא לא לגרור גם את האשכול הזה לדיון על אובייקטיביזם, אלא על השאלה הספציפית שסוף סוף איין רנד ממחישה נקודה בנוגע לשאלה בעוצמה האופיינית לה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/12/2003 18:49 לינק ישיר 

בכוונה נמנעתי, למעלה, מההפניה לדיון ההוא אצל איין ראנד, כי זה באמת לא אותו דבר.

בספר ההוא, ובאחרים כמותו, מדובר בשטות רומנטית כזאת, שמתקשרת לשאלה של "כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?" יותר מלכל דבר אחר (אפילו לא לאובייקטיביזם). קראתי את הספר לפני יותר משלושים שנה (אל תגלו), אז איני זוכרת פרטי פרטים, אבל כן את זה שעוד לפני שהיה איזשהו מגע ביניהם היא הבחינה בגופו המסוקס ומשורג השרירים (או משהו כזה) שם, במחצבה. היא היתה מעוניינת, אולי, אבל אז התנגדה, כי בעצם זה לא היה בסדר וכל זה (היא עוד לא ידעה שהוא גבר ראוי לה, חשבה שהוא פועל פשוט). (אני מתנצלת מעומק לבי על כל סילוף של העובדות, זה היה באמת מזמן.) אני סולדת מזה כרעיון, חושבת שהמסר שזה משדר אינו בריא, חולני, לא ראוי ומסולף. ואני נוטה לשפוט אנשים לפני ההתייחסות שלהם לנושאים כאלה. על איין ראנד אני כועסת במיוחד, כי היא הרשימה אותי מאד בנערותי, אז אני פחות סלחנית. אבל, יחסית, אילו שטויות. גם האונס אינו בדיוק אונס, לא במובן הצר. בטח לא דומה לאונס ברוטלי מן השורה, או לזה של תמר על ידי אמנון.

אך לענייננו, מה שחשוב הוא באמת יחס החברה והמסורת, וחוסר ההבנה לנשים פגועות (abused) . נשים אנוסות, נשים מוכות. אשה כזאת חשה שאין לה איש בעולם. כחיה פצועה. איש אינו מבין מה עברה. היא מרגישה ככלי ריק ומחולל. כאז, כן היום, כולם מסביב יודעים טוב ממנה מה הבעיה ומה הפתרון (אם כי הפרטים השתנו במהלך הדורות). מרחמים ועד מיליטנטיות, אף אחד אינו נותן לה פשוט להיות, ללקק את הפצעים, לאסוף את פיסותיה הפזורות, לתת לזמן להעניק מעט מזור לגופה ולנפשה. היא אינה רוצה לראות יותר את הגבר הפוגע אולם, מצד שני, יש נוחות מסויימת בחברתו, כי לפחות הוא היחידי שיודע בדיוק מה קרה לה, ולכן לו היא אינה צריכה להסביר דבר (גם אם היה מעוניין לדעת). ויש סיכוי סביר שהוא יעזוב אותה לנפשה, לפחות במובן זה שלא יצפה ממנה לשום צעד פוזיטיבי (שכן יחס השליטה שלו כלפיה הוא מוחלט). במצב המרוקן בו היא נמצאת, גם זה מפלט. (אכן, רק בימים האחרונים קראתי איפושהוא תוצאות מחקר לפיו אצל נשים מוכות, ככל שהאשה מוכה יותר, כך קטן הסיכוי שתעזוב את בעלה.) זו הסיבה. הוא לא מגן, לא תומך, אך לפחות האשה יודעת בדיוק היכן היא עומדת, ואף אחד אינו מצפה ממנה שתהיה גיבורה, בזמן שפשוט אינה מסוגלת. אצל האשה האנוסה, לא רק שמצבה הנפשי הוא כפי שתארנו, משפחתה גם ניצבת לפתחו של שבר, עם הבעיה הזאת שיש להם פתאום. איך ישאו את הבושה? כיצד ישיאוה? מי ירצה אותה? אין מנוס, אין מפלט לאומללה זו.

אני יכולה לומר באחריות מלאה, ואני משערת שגם על דעת אחיותי כאן, שאין סיכוי, אין מצב, כמו שאומר הנוער, שהאשה תחוש קרבה איזושהי, מעבר לזו של חיה נלכדת לציד, כלפי גבר אונס.

(נכתב מהר מדי, התנצלויותי על אי הסדר, וטל"ח.)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/12/2003 19:06 לינק ישיר 

חבצלת.

אכן, ידועה התופעה של נשים מוכות שאינן עוזבות את הבעל המכה, ולו מחמת ש"אני אוהבת אותו", אוי לה לאותה אהבה, ומסכנה האשה שחושבת שזו אהבה. ולא רק מוכות פיזית. גם המושפלות והדחויות והשנואות והנבגדות. וביודעי ובמכירי קאמינא.

ולדעתי, האנס אף הוא לא מחפש דווקא את הפורקן המיני, אלא את השליטה הכמעט טוטלית באשה (תלוי ביחסים המוקדמים ביניהם), אותה שליטה שיקבל לאחר האונס, כפי שתיארת ברגישות.

ואבקש לחזור לפתיחת הדיון, אך לערב דמיון בכתובים.

אמנון הוא המיועד, ולו בעיניו, להיות מלך. במחשבתו, המלך שולט ללא מצרים, ואין מי שיגביל את שליטתו זו. אמנון מתיר לעצמו כבר עכשיו, עוד לפני שהוא זוכה בכתר, ליתן דרור למחשבותיו, לרצונותיו, לחשקיו ולתאוותיו. אין אנו יודעים אם האובססיה שלו לתמר (זו המכונה אהבה, משום מה) היא היחידה, או שקודם לפרשה זו היו פרשות אחרות. גם אין זה משנה. שכן כאן, חרג מכל גבול. את אחותו הוא מבקש. בת המלך. והוא נחלה מרוב תשוקה, ואיני יודע אם מחלתו לצורך התחלות היא, כמסופר, או שבאמת נחלה מרוב תשוקה. אבל כשאמנון משיג את מבוקשו, באכזריות, הוא מבין כנראה שגם אם שולט הוא בתמר, הרי שגם היא שולטת בו. תארו לעצמכם שהדבר נודע ברבים, חושב אמנון בלבו. האם אוכל באמת לישב על כסא דוד אבי? לשאת פני בפני זקני העם, או אף פשוטי העם? הלא בהם לא יהיה איש אשר הגדיל לחטוא כמוני. אני אשב במחיצתם, וכל אחד מהם, בינו לבינו או בינו לחברו, יחשוב עלי, הנה זה אונס אחותו. ואמנון כועס על כי במחיר תאווה אחת, הפסיד עולם מלא. אולי אם יגרש את תמר, יגורש גם מעשהו. והוא דוחה אותה במהירות, שלא תזכיר לו את שעשה אך לפני רגע. לא עליה הוא חס ולא בגינה הוא מתחרט, כי אם עליו ועל מעמדו.

ואשר יש להוסיף, יוסיף כל אחד לעצמו.

אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-4/12/2003 02:01 לינק ישיר 

חבצלת, תודה רבה לך שדלית את הפן העמוק. עם כל החלחלה, זה בכל זאת היבט של קירבה בתור 'שותף לסוד ולחולשה'. אם כי זה נורא ומקומם, מענין אותי (למען המחקר בעמקי תורת הנפש - פסיכולוגיה) מה יקרה אם ישוב המאנס/המכה בתשובה שלימה. האם יזכה אצלה בעדיפות לעומת אחר מחמת ההיבט הזה?

השכן, טוב השכן המטיב לשכיניו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2003 09:21 לינק ישיר 

קצת במאוחר, אוסיף את פרשנותי. והיא דומה בדברים מסויימים לדברי חבצלת, ושמא אף לדברי השכן.

כך הבנתי תמיד את הסיפור:

אמנון התאווה לתמר. אך הוא ידע שזו תאווה פסולה. כפי שאמרה לו, מוטב לקחתה בהתר מאשר באיסור. ואם גם לא היה לו התר - כי היא שיקרה באמרה שהמלך יסכים לזה - עדיין היה לו להתאפק.

לאחר שנכשל, לאחר שהסתלקה התאווה, הוא נשאר מול הכשלון. ההנאה ברחה לה, ולא הותירה מאומה מאחוריה. כל מה שנשאר היה הידיעה הצורבת של הדבר הנורא שעשה.
וכפי שהדגיש כאן השכן, היה זה כשלון שנשא מחיר כבד.
אך המחיר הכבד ביותר היה הפנימי. הכשלון לעמוד מול עצמו, להתגבר על עצמו. להתנהג כפי שידע שהוא אמור להתנהג.

אמנון כעס על עצמו, אך, כדרכם של בני אדם, העתיק את הכשלון אל גורמים חיצוניים. את השנאה והתיעוב שחש לעצמו, הוא תלה בתמר האומללה. היא ורק היא האשמה. וכל מבט בה הזכיר לו את פשעו. לא יכול היה לשאת להתבונן בה. חפץ היה להשכיחנה מליבו. כיון שלא יכול היה למחוק את העבר, תימחק תמר.

זה נראה לי ההסבר הפשוט לשינוי היחס הפתאומי שלו. וכך קראתי תמיד את הפרשה.

***

בסך הכל, יש לנו כאן דוגמא מוקצנת של תופעת הכשלון האנושי. כאשר אנו נכשלים, האם אין אנו נגעלים מעצמנו (יש פסוק ולימוד על זה, שמופיעים בגמרא, אך אין תקליטורי עמי). והאם אין אנו נוטים לכעוס מאד, כיון שאנו רותחים מבפנים על עצמנו, על כשלוננו. הכשלון הוא כשלון, בין אם הוא נורא כמעשה אמנון, ובין אם הוא כשלון פעוט אך דוקר כמו נימה של כעס כלפי אדם או נימה של גאוה בתפילת 18.

***

לכן, מעולם התקשיתי בדברי הגמרא, שניסו למצוא סיבות חיצוניות לכעס, כגון שאמרו שנימה נכרכה לו וסרסתו. מדוע להתעלם מהפירוש הפסיכולוגי הברור והמובן ולחפש סיבות חיצוניות? אולי מישהו יאיר את עיני בזה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2003 16:16 לינק ישיר 

סליחה, בוגי, רק עתה ראיתי את שאלתך:

מה שיש לי להציע הוא רק ספקולציות שלי, גישתי במפורש אינה מדעית (אין לי הכלים).

מאחר שהפשעים הנדונים הם אינם כאלה הקשורים במין או באהבה, כמו שהצביע גם השכן, אלא בכוח ובשליטה. תשובה שלמה אינה הפתרון כאן, זה בלבד יהיה תהליך שטחי, בעצם. מה שהתוקף צריך להבין, ולבער, הוא הצורך שלו ברמה כזאת של כוח, אילו חסרים וחסכים צורך זה בא למלא, איך הוא יבנה מחדש את גישתו לחיים, מיסודה, על מנת שצורך זה לא יתעורר, שהוא ימנע בצורה מוחלטת מהתנהגות כזאת. זה לגמרי לא קל.

אחרי שיעבור את התהליך הזה, וגם יחזור בתשובה שלמה (כלומר, מאחר שמדובר בעבירה שבין אדם לחבירו, יבקש סליחה ומחילה של המותקפת), הוא יבין שאם הוא באמת רוצה לעזור לה, הוא צריך להתרחק ממנה ומחייה. ממילא הוא לא ירצה בה, שהרי מעולם לא אהב אותה, רק ראה בה מכשיר להפרעה הזאת שלו. וראוי שרחמים לא יהיו המניע, זה אינו בסיס טוב ליחסים, וגם מעניקים לו, שוב, כוח לא סביר... תחושת מחוייבות? אולי.

מאחר שהיא אז לא תהיה בעמדה של חולשה כלפיו והשלטות על ידו, קשה להניח שתרצה אותו. אם כי האלמנט של השותפות לסוד קיים, ויש בו עצמה רבה.

מי יודע...

ושלא נדע.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/12/2003 18:44 לינק ישיר 

חבצלת, השכן, ומיימוני,

All of you added very interesting points to the deeply disturbing subject of rape and battery, and the lasting scars it leaves on its victims.

I just wonder in the case of rape, if the commonly accepted underlying criminal motivation is true. The western world (perhaps as result of the feminist movement) accepted as gospel that rape is a crime of dominance and has no sexual motivation. I know that I might be opening a can of worms, but can someone explain to me why the primary victims of rape are young women? If dominance is the drive behind the crime, why aren't old women, or better yet, men, being raped? After all the majority of violent crime is committed by men against men. A criminal in need of asserting his dominance over another man can as easily commit rape as robbery, and the effect of rape on men would be even more devastating than on women, given the general macho male attitude.

Let's look at murder. When a person commits murder in the course of robbery, no one would say that the motivation for the killing was a pure animal instinct of blood-lust. The motivation would be described as purely monetary. We would argue that a normal, law-abiding person, who covets another person's money, would keep his envious thoughts in-check, while a wicked person would act on his impulses, and go out and commit a crime. Why is rape different? A man might lust after a woman that he cannot attain. A decent person would keep his feelings in-check, while a wicked person would use rape as a means to satisfy his lust.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/12/2003 01:01 לינק ישיר 

אריה, אינך צודק:

רובם המכריע של הפשעים נעשים מתוך מניע חומרי. עבריינים שודדים וגונבים מטעמי פרנסה, לעשות כסף קל, אם כי ההבט האנטי סוציאלי של המעשים ברור. הרוב המכריע של פשעים אלה אינו אישי (לרבות הירי במהלך השוד המזויין שאתה מתאר), ואינו כרוך באינטראקציה משמעותית (מבחינת העבריין) עם הקרבן. גם פשעים של אלימות אינם "אישיים", האלימות משמשת בהם אמצעי להשגת מטרה, זה הכל.

מין הוא הפן האינטימי ביותר של יחסים בינאישיים. זה יכול לנוע מאנשים שביניהם משיכה פיזית בלבד, ועד לאנשים שביניהם מערכת יחסים עמוקה של אהבה. לא יעלה על הדעת, אולם, שבמערכת יחסים מינית אחד המשתתפים לא ירצה בקיום המערכת. זה מה שהופך אותה מ"מערכת" לאונס וזה גם, בשונה מבעבירות אחרות, אישי מאד..

אנשים שחושבים שכפיית אינטימיות היא אופציה, רק מפני שהם "חומדים" אשה מסויימת, הם אנשים חולים באופן עמוק מאד. אין לאינטימיות עצמה ולא כלום עם מעשהם, אינטימיות ואונס הם תרתי דסתרי, אין אפשרות שידורו יחד. זהו רק תרוץ. כי זה מאפשר לתוקף כפייה מוחלטת, הרס מוחלט של החלל והעצמיות של הנתקף\ת. זה גם מאפשר מין mind game כזה, מעבר לתקיפה הפיזית, חורבן של עולמו הנפשי של הנתקף\ת. במילים אחרות – שליטה, תוך שימוש באמצעים האלימים ביותר, פיזית ונפשית, שיש.

מדוע נשים צעירות? אתה טועה, רוב הנתקפות הן נשים, אך לא בהכרח צעירות (בהנחה שאתה מתכוון לגילאי 18 עד 30, משהו כזה?). יש אולי הטייה סטטיסטית קטנה לטובתן, מאחר שהן יוצאות יותר, מסתובבות יותר, ההזדמנויות לתקוף אותן רבות יותר, גם זה לא בטוח. די נפוץ אונס של זקנות (במקרים רבים תוך כדי שוד, ארועים שוברי לב), של חוסות, וכמובן של ילדות (וגם סתם נשים בגיל העמידה). אין כאן כל עניין של משיכה מינית (בגילוי נדיר של פציפיזם מצידי אני מוחלת לך על הרמז שנשים שאינן צעירות מושכות פחות...). הנשים הנתקפות הן, בעיקר, נשים הנמצאות בסיטואציה חלשה, מהליכה ברחוב בלילה, ועד להיותן חולה במוסד, או לבד בחברתו של גבר החזק מהן פיזית - להזכירך, הרוב המכריע של מעשי האונס מבוצע על ידי גבר המוכר לאישה.

מדוע נשים? ראשית, כי זה קל יותר, הן חלשות יותר (תישאל את בוגיעלון). זה ברור, הגברים האלה אינם גיבורים גדולים, ואינם מחפשים אתגרים. וגם, כי הפתולוגיה הנפשית הדוחפת את האנס לאנוס קשורה, בדרך כלל, לבעייתיות ביחסים, ששורשיה בילדותם המוקדמת, וגו'. הדברים ידועים.

אבל יש גם קשר שתיקה של דיווח, כך שסביר שהמספרים הרשמיים אינם מדוייקים. היום מעלים מחקרים חדשים שאצל ילדים שיעור הבנים המנוצלים מינית קרוב מאד לשיעורן של הבנות, אך הם מדווחים הרבה פחות, מסיבות שונות: הם מתביישים יותר, הם פחות טובים בלדבר על רגשותיהם, אתוס גברי, כאלה. לגבי גברים נתקפים העפתי קודם מבט בסטטיסטיקה של משטרת לונדון על תקיפות מיניות, וראיתי שם שתקיפות מיניות של גברים החלו להיות מדווחות לפני 5 – 6 שנים בלבד, ומאז מספרן עולה בהדרגה. ברור שהתופעה לא התחילה אז, ושבפועל המספרים הם יציבים. אין לדעת מה יהיה המצב כאשר ייוודעו המספרים האמיתיים, ואפשר שלא יוודעו אף פעם, קשה יהיה לשבור את המחסום הגברי בדיווח. בעצם, אני חושבת עכשו, העלה בדעתך רק את מה שאתה קורא בעיתונים פה ושם על, למשל, הטירטורים בצבא, והפן של השפלה מינית שיש בהם (איני נכנסת לפרטים מחמת כבוד הפורום), על מעשיות מבתי סוהר ומפנימיות של בנים. אי אפשר לטעון שזה לא קיים. מה שכן, העיתונות מתייחסת לכך בדרך כלל כקוריוז, מה שהוא לכשעצמו חסר אחריות וללא ספק מונע דיווחים נוספים.

שבת שלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/12/2003 04:25 לינק ישיר 

חבצלת

כגבר (למרות שלא אנס ) אני מבין את אריה. האנס קושר אחוז אינטימיות להמון אחוזי תאוה בדיוק כמו מי שאינו אנס שאינו אוהב את זוגתו באהבה שאינה תלויה טהורה ואפלטונית. רק זה נכון שהאנס לא נרתע מחמת עיוורון תאוותו לפגוע באותה האישיות אותה הוא דורש לאינטימיות. יפה כתב מיימוני שלכן כאשר פגה לה התאווה לא נשארת מספיק אהבה.

אבל בהחלט שמתערב רצון לאינטימיות בלעדיו לא היתה משמעות למעשה בצורתו המסוימת בצוותא ובאינטימיות. (לשם אלימות גרידא, ישנם כלי נשק מוצלחים יותר)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/12/2003 07:22 לינק ישיר 

בוגי, אריה וחבצלת, בוקר טוב.
כמו בבדיחה המוכרת, נראה לי שגם כאן שלושתכם צודקים...
אני מסכימה עם חבצלת שהמניע לאונס הוא שאיפה לשליטה ולכח, ומטרתו הוא תחושת "גבורה" (במובן של - "לגבור על" מישהו) , ושהמעשה המיני הוא רק אמצעי להשגת המטרה הזו.
אני גם מסכימה אתכם, בוגי ואריה, שמרבית האנסים אינם מודעים לכך, ומאמינים (אולי גם בהשפעת התרבות והחינוך הקלוקל שמוענק בחלק מבתינו לבנים ולבנות כאחד) שהם מונעים ע"י תאוה, ובמקרים מסוימים, הם בטוחים שהכל נובע מ- "אהבה".
הבלבול הזה בין משחקי כוחות ומאבק לשליטה, לבין אינטימיות, חברות ואולי אפילו אהבה, הוא אולי העיוות בנפשם של האנסים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שנאת אמנון לתמר וצערה [נאנסות ושטוקהולם]
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 6 7 8 לדף הבא סך הכל 8 דפים.