בית פורומים עצור כאן חושבים

רצח אבשלום את אמנון / הסיבות, וההשלכות.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/12/2003 12:14 לינק ישיר 
רצח אבשלום את אמנון / הסיבות, וההשלכות.


אחרי המעשה המזוויע שעשה אמנון בתמר,כשרימה את אביו, ואת אחותו "ותקח תמר אפר על ראשה וכתונת פסים אשר עליה קרעה, ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעוק" (שמואלב,יג/יט)

כותונת הפסים, היה לבוש המסורתי של בנות ישראל הבתולות, והוא סימל במובן מסוים גם תום נעורים. קריעת הכותונת היא הרמז לכך שתמר איבדה את חיותה כאישה יחד עם בתוליה. אני גם הייתי "מסתכנת" מוסיפה ואומרת שהיא איבדה את שפיותה ש"ותשם ידה על ראשה" מסמל את ה"דעת" . הזעקה היא ביטוי לחוסר אונים ולכאב שלא יכול עוד להישאר ב"פנים". במצב בו ה"דעת" נעלמת האדם אינו מסוגל להחליט החלטות כגון: האם זה ראוי שהדבר יוודע, שיפורסם כמו שציין הרב פוטר שהיא לא פיחדה מן הפירסום, ולא התביישה.

היחיד שמסופר לנו שהתייחס למצבה זה של תמר היה אחיה אבשלום, אותו בן סורר ומורה שבסופו של דבר היה "העונש של דוד על חטא בת שבע" ועליו שר דוד שיר מזמור לדוד בבורחו מפני אבשלום בנו" והתאבל עליו במותו ואמר: "אבשלום בני אבשלום, מי יתן מותי תחתיך היום"

וכך מסופר: ויאמר אליה אבשלום אחיה – האמינון (הזה שמו? וכי למה הוא קורא אותו כך? חומר למחשבה ) אחיך היה עימך, ועתה אחותי החרישי, אחיך הוא, אל תשיתי את לבך לדבר הזה, ותשב תמר *שוממה* בית אבשלום אחיה. והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאוד. ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחותו"(שם, כ)

יש לציין כי אחרי דברים אלה תמר איננה מוזכרת יותר, ורק מצויין שאחרי שובו של אבשלום מהגלות בת שלוש השנים – בגשור, בארמון המלך תלמי בן עמיחור, משפחת אמו ארץ אמו יולדתו, לשם ברח מפני כעסו של אביו דוד, על מעשהו - הרצח אשר רצח את אמנון, ובעזרת השתדלותו ותיווכו של יואב בן צרויה הרואה את דוד בצערו על ופועל למען החזרתו של אבשלום מן הגלות, חזר "וישב בירושליים שנתיים ימים ופני המלך לא ראה" "וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאוד,,,ויוולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר, והיא היתה אישה יפת מראה"

מעניין שעל שלושת הבנים שנולדו לאבשלום אין התורה מציינת עליהם שום כלום, ודווקא על ה*בת* התורה מנדבת לנו פרטים, שקראה בשם תמר!

מהסיפור הזה עולות שאלות שנראה לי שהם ראויות לדיון
א, האם באמת נגזר על אבשלום שיהיה עונשו של דוד?כי הרי נאמר "הנני מקים עליך רעה מביתיך" הרי זה סותר את עיקרון הבחירה החופשית.

ב, מה גודל אחריותו של דוד בהתדרדרות מצבו של אבשלום עד שהפך להיות עונשו?

ג, האם אבשלום היה יכול להמנע מהרצח, אחרי שהוא נוכח בסבל של אחותו, שהוא אסף אותה לביתו, לגמור שם את חייה, כשאף אחד, כולל אביו אינם עושים מאומה כדי לעשות "חסד משפט וצדקה"?


ישנן עוד שאלות אך נסתפק בינתיים באלה.





תוקן על ידי - איקה - 04/12/2003 12:55:11



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2003 16:00 לינק ישיר 

א. אפשר שהרעה שנגזרה אינה מעשהו של אבשלום, אלא סוג האדם שהיה, מהותו כאיש. זה נתון שנגזר על כל אחד מאתנו, ובידנו הבחירה, החפשית, להשתמש בנתונינו לטוב או לרע. אבשלום היה יפה תואר ויהיר, רודף כבוד וחסר מעצורים. שלוש התכונות האחרונות היו בשליטתו, אולם הוא לא עשה די על מנת לרסנן. זו היתה הבחירה החפשית שלו.

ב. תמיד קל להאשים הורים. דוד היה אב קשה, כך נראה. אם לא טרח לעשות למען תמר אחרי שנאנסה, מדוע לצפות שיהיה סנטימנטלי ותומך יותר לגבי אבשלום? אז מה? צריך לזכור, עם זאת, שאבשלום היה אמנם עונשו של דוד, אך הוא היה גם עונשו שלו (כלומר – של אבשלום), כפי שמעיד סופו. אך הוא שבר את דוד, שבר גדול, רצח את בנו בכורו ("ויתאבל על בנו כל הימים"), מגוחך היה מצד אבשלום לצפות ליותר, מה עוד שבסך הכל לא הוא היה הצד הנפגע.

ג. אחרי שדנתי את אבשלום ברותחין, צריך לומר שלתכונותיו הרעות היו גם צדדים טובים. מאחר שהיה חסר מעצורים, ולא נתן לשיקולים של "מה ראוי" ו"מה יגידו" להשפיע, הוא הלך אחרי ליבו, ואסף את תמר אל ביתו. הוא היחידי שטיפל בה, שלקח אחריות. יחד עם זאת, הוא לא יצא מיד לחפש צדק, הוא לא הלך אל אביו המלך לדרוש שאמנון ייענש כראוי (ואין זה נכון שדוד קיבל את דבר האונס בשלווה, "ויחר לו מאד", הרי). הוא מפתח שנאה, מבשל אותה ומטפח אותה במשך שנתיים, עד שהוא רוקם את המזימה המביאה לרצה אמנון (מה שיש לו גם יתרון פוליטי ניכר, ממילא, אז בכלל טוב). זו אינה דרך להתמודד עם בעיות. צריך לבחון גם את הציפיה שלו מדוד אביו שיעשה מעשה, "חסד משפט וצדקה", כמו שאיקה כותבת. חסד וצדקה מתייחסים לתמר, אני משערת, והם עניינים שבלב, דוד המלך לא היה מושלם, כנראה שקשה היה לו נפשית, כמו גם לאחרים, להתמודד. זה אינו לזכותם, אך אילו החיים. הציפיה למשפט ראויה להתייחסות, מה עוד שמדובר במלך. דא עקא, שמהבחינה המשפטית לא היה, בעצם, מה לעשות. עדים (וגם התראה) לא היו, לכן בית דין לא יכול לפסוק בעניין. בעבירת עריות מן הסוג הנדון העונש הוא כרת, אך זה עונש שהמוציא לפועל שלו, כידוע, פועל בדרכים נסתרות. ראוי היה לאבשלום שלא יקרב את הקץ הזה, זה לא היה מקומו. אך ברור שהוא לא עצר לחשוב אף לרגע, בודאי לא כנסיך וכטוען לכתר, אלא פעל בצורה אימפולסיבית ובחום מזג.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-4/12/2003 18:23 לינק ישיר 

קשים הם מאוד מעשי אבשלום, ומלאי אלימות. נראה כאילו "שארית" מלכותו של דוד מתחילה ביום האונס של תמר, וממשיכה ברצח אמנון, ואח"כ במלחמות בין בני המלך על הכס והכתר.
קשה לי שלא לראות דמיון בין סיפור זה לסיפור דינה - גם שם האב אינו נוקט עמדה (באופן בוטה או בהיר) ואינו עושה כלום למען בתו (וביתו). וגם שם האחים הם אלה שממלאים בעשייתם (האלימה) את הריק שנוצר.
ועוד,
גם מעשה דינה פותח למעשה את סוף ימי יעקב, ומיד לאחריו מתחילה מעין התפוררות של התא המשפחתי של יעקב, שבאה לידי ביטוי בסכסוך, ובשנאה בין בניו.
מדוע מעניינים הדמיונות הללו?
לטעמי, יש בהם כדי ללמד משהו על תפקידו של האב באחריות על בתו, שהיא אולי החוליה החלשה בתוך ביתו, והדרך שבה הוא מתייחס לקשייה, תלמד, אולי, על הדרך בה יצליח או יכשל, לטפל בביתו ובמשפחתו (איני יודעת מי אמר: "חברה נמדדת ע"פ הדרך בה היא מתייחסת אל החלשים שבתוכה" - אני מתנצלת על הציטוט הלוקה בדיוקו).
השתיקה של יעקב ושל דוד על אונס בנותיהם, מסמלת, לטעמי, את "עייפותם" הרגשית והרוחנית, ומסמנת את חוסר האונים שלהם, שילך ויגבר, אל מול בניהם האלימים.

אלימותו של אבשלום כלפי אמנון, והדרך המחושבת בה הוא מוציא אותה לפועל, רק מדגישה את שתיקתו של דוד. כך עושה, לדעתי, גם רכותו וחמלתו כלפי תמר (שמובעת גם בכך שקרא לבתו בשמה - אולי כתחליף לילדים אשר לעולם לא יוולדו לה).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-4/12/2003 22:29 לינק ישיר 

ההשוואה מעניינת, אמשלום, אך אני מזכירה רק שספק אם דינה נאנסה, ואין ספק שהעוול שנעשה לה על ידי אחיה היה קר ומחושב יותר.

אבשלום נקם את נקמת תמר, על העוול שנעשה לה, הוא כאב את כאבה, הוא תמך בה. הוא אמנם הפיק גם רווח פוליטי ממות אבשלום, אולם לא זה היה המניע העיקרי, אפילו העניין העקרוני (של אח הכופה עצמו על אחותו) לא היה המניע העיקרי. היה כאן כעס ושנאה שנבעו מכאב אמיתי על שקרה את תמר. מאידך גיסא, דוד היה קרוע בין כל הנפשות הפועלות, בין בנו בכורו (יורשו?), לבתו, ולבנו יפה התואר אשר אהב. כל צעד שהיה נוקט בו היה פוגע בבן אהוב, היו יכולות להיות לו השלכות פוליטיות אשר מי ישורן, ועל תמר היה מאוחר מכדי לשמור. אחרי הרצח הוא אינו מסוגל להגיב, הוא אינו מחפש או שולח אנשים אחרי אבשלום המסתתר אצל סבו (על מנת לפגוע בו), הוא מסתגר בעצמו, אינו מדבר. אפשר לבקר את אופן הפעולה שלו, אך הוא פעל באורח אנושי בנסיבות קשות. להערכתי האישית, החלשותו התחילה קודם.

שמעון ולוי, לעומת זאת, לא התעניינו כלל במה שקרה לדינה. הם, מן הסתם, הרסו את עתידה, הפרידו בינה לבין גבר אשר רצה בה באמת והיה מוכן לעשות כל דבר על מנת להנשא לה, לקרב את משפחתה, ולתת לה חיים טובים ככל שיכול. ובכל זאת לגבי אחיה העניין היה עקרוני - חילול אחותם, שהיא קניינם ("הכזונה יעשה את אחותנו?" לא – זכות זו שמורה לנו בלבד, אנחנו המחליטים היכן, מתי, עם מי, ובאיזו תמורה!). המעשה שעשו היה גם ברוטאלי הרבה יותר, הריגת כל גברי העיר, ביזתה, ושביית כל הנשים, הילדים וחיות הבית (כלומר, קנייניהם של הגברים, ההגיון אינו שונה). בנסיבות אלה זועקת חולשתו של יעקב לשמים, כל שיש לו לומר להם הוא "עכרתם אותי להבאישני ... ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי", כלומר אף מילה על מידת המוסריות של מעשיהם (עם זה הוא חיכה עד שהיה על ערש דווי), אף מילה על מה שעשו לדינה או על שיעלה בגורלה, כל כולו מרוכז בעצמו. זו, כמובן, אינה הפעם הראשונה שיעקב מתגלה כחסר חוט שדרה במידת מה, וכבר הצבעתי פעם שאפשר שלכן היה צריך לעבור איזושהי מטמורפוזה (מיעקב הפסיבי לישראל האקטיבי).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/12/2003 07:25 לינק ישיר 

חבצלת שלום,
אני בהחלט מסכימה עם דבריך. מטרתי בהצבעה על הדמיון בין הסיפורים, היתה גם להדגיש את השוני, וכך עשית את.
תודה -
אמשלום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/12/2003 10:36 לינק ישיר 

חבצלת (וגם אחרים)

המוסר הוא יחסי לסביבה בה חיים. האם את בטוחה שבעיני יושבי הארץ הכנענים היה מעשה שמעון ולוי בלתי מוסרי? או אף - בעיני יעקב עצמו?

אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-5/12/2003 10:41 לינק ישיר 

חבצלת,

אך בכל זאת רציתי להאיר בדבר הערותיך

לגבי א) אמנם זה נכון כפי שאמרת שלכל אדם נטיות אותם הוא אמור לרסן. וזה גם נכון שזאת זאת מהותה של הבחירה החופשית, שאדם אמור "לשנות" נטיות רעות אלה ולהתגבר על טבעו. אבל נזכיר שאת הנטיות האלה, אמור האדם להתחיל לשנות מגיל ילדות/ינקות, כשכל גודל האחריות מוטלת על הוריו מחנכיו. (ואין הכוונה בדברים אלה להטחת אשמה, ואין מדובר ברמות של אשמה, וגם אין כל הצדקה למרות הכל, להתנהגות ולפשעים שאדם עושה כשהוא מטיל אשמה על הוריו. המטרה היא לבירור פשר התנהגותם של המעורבים בפרשה וכיצד הגיעו למצב זה בו התנהגותם היא בלתי ראויה). אבשלום לא נולד איש מבוגר, וההורים בשבדרך כלל אמורים לעזור לילדם ולכוון אותם לשנות נטיות רעות כמו שהיו לו לאבשלום כנראה לא נעשו, והוא הלך וגדל כשהנטיות הרעות דהיינו: רודף "כבוד ויהיר" וחסר מעצורים הלכו והתחזקו בו, ונעשו לו כטבע. הרי הוא נולד בנסיבות מסוימות עם נקודות פתיחה לא לגמרי טובות במיוחד, הוא נולד ל"יפת תואר" כזכור, עם כל המשתמע מכך. וגם לא פלא שאמנון, שאבשלום מכנה אותו: אמ-ינון = רמז למיועד למלכות, לדעתי, היה זה שאנס את אחותו.וזה מסמל לדעתי את היתרון ה"סגולתי" שהרגיש אמנון, שמעמדו נעלה משל שני האחים האלה הנחותים.

להורה – לאב ולאם יש תפקיד עיקרי בגידול ילדם והוא: להורות אותם לדרך הישרה,להדריך אותם לדרך האמצעית. כשהם "משמשים "רופא נפש" לילדם. ילד צריך הכוונה.(ראו ערך "שמונה פרקים") ומי כהורים מכיר את נפש ילדם, רק הם מסוגלים להבין מה הם ה"קילקולים" שילדם לוקה בהם, ורק הם אלה שיודעים מה הסיבות לנטייה שלילית שהולכת ומתפתחת אצל ילדם,ומה הנסיבות שהובילו אליהם. ולזה כל מה שנדרש זה מודעות לכך שגם להם יש חלק ביצירת התכונות הנפשיות השליליות אצל ילדם.

אם נבחן את דמותו של דוד כאדם, ולא כמלך כבעל אחריות ממלכתית.(ראו ערך מפיבושת) אז אני לא בטוחה שדוד היה אב קשה, אב קשה הוא גם אדם קשה, ואי אפשר לומר על דוד שהיה אדם קשה, הוא ידע להחזיר אהבה והתייחסות נאותה לאנשים שאהב,וידע לחשוב מה ראוי לעשות כשהדברים נגעו באחריותו הממלכתית. בחייו הפרטיים, את אלה שלא אהב הוא לא ראה חובה לעצמו לאהוב, למרות שהם אותם אנשים שאהבו אותו אהבת עד אין קץ - בלתי תלויה.

אבשלום בהחלט היה הצד הנפגע, כי הוא ואחותו היו כחטיבה אחת בתוך בית המלוכה. לא במקרה הם שניהם מתוארים כיפיי מראה - הם הרי נולדו ל "יפת תואר".

הציפייה של ילד מהורים לתמיכה היא לא ביחס לשום דבר, הוא תמיד יצפה מהוריו לעשיית צדק אלמנטרי .ילד נשאר ילד להוריו, עד ליום בו הוא מתייתם.

איך אפשר להשוות בין "ההתאבלות שהתאבל דוד על אמנון כל הימים". ל"ויחר דוד מאוד" לגבי מעשיו של אמנון בתמר.אז ויחר לו אז מה? אין אף מילת התייחסות מצידו למעשה האכזרי שביצע בנו המיועד למלכות. האם זה המלך הראוי, "האולטמטיבי" שראוי שיהיה לעם ישראל? אדם בעל ערכי מוסר כל כך נמוכים? יש פה יותר מאשר סתם העדפה לילד מסוים, ובדבר היות הקורבן תמר בת, אינני רואה בזה נתון והסבר לקיפוח , היו נשים בחייו של דוד שהוא אהב מאוד ושמר על כבודן.

אני טוענת שלדוד היה חלק גדול באחריות להתנהגותו של אבשלום, בזה שהפך להיות "עונשו".

ובעיקר מה שאני טוענת זה : שלדוד כמלך היתה אחריות ממלכתית לפעול למען "חסד צדקה ומשפט" כדמות שמייצגת את הממלכתיות, והאמונה בה', למרות שמדובר בילדיו.
וחבצלת אני שואלת? האם במקרה של חטא בת שבע היה מה לעשות מישפטית? הרי נתן בא והטיח בפניו את חטאו ואת עונשו בפניו. ומתוך מה "ידע" הנביא נתן את עונשו של דוד? מתוך מה שראוי שיהיה. הוא לא ניבא "עתיד"!.
אלא, מתוך זה שהכיר בתכונות השליליות של דוד, וידע שמה שנכתב בתורה: "אבות אכלו בוסר, ושיניי בנים תכהינה" יתקיימו בדוד ובבנו!

אבשלום נהג באימפולסביות אני מסכימה איתך, אך לא רק מתוך גאווה ויהירות, אלא גם מתוך אהבה עד כדי לקחת סיכוןשאביו המלך יהרוג אותו. וזה אחרי שדוד הגיע עם יואב להסכמה שאבשלום יחזור מגשור, ואחרי כל דברי "האשה החכמה מתקוע" שבעקבות דבריה דוד שוכנע להחזיר את אבשלום.

וכשהוא חוזר, שוב המלך אביו נאטם ואינו מסכים לראות את פניו.

"וישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים ופני המלך לא ראה, וישלח אבשלום אל יואב לשלוח אותו אל המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא"
ואז לדעתי מתוך חוסר אונים הוא תולה את "האחריות" לתיווך בהבאתו ביואב, וההרגשה של אבשלום כי חזרתו לא היתה בגלל שאביו רוצה בקרבתו חזרה, אלא מתוך מניעים אינטרסטנטיים צרים. ומתוך הבנתו כי "המתחיל במצווה אומרים לו גמור" כשהוא מוצא את עצמו תקוע ומתחנן שנתיים ימים , בעוד שיואב אינו מתייחס אליו. הוא מחליט לעשות מעשה ומצית ליואב את חלקת שדהו (כולם יודעים מה ערכו של שדה באותם ימים)

"ויקם יואב ויבוא אל אבשלום הביתה ויאמר אליו, למה הציתו עבדיך את החלקה אשר לי באש? ויאמר אבשלום אל יואב, הנה שלחתי אליך לאמור בוא הנה ואשלחה אותך אל המלך לאמור למה באתי מגשור טוב לי עוד אני שם
ועתה אראה את פני המלך ואם יש בי עוון והמיתני"

הוא מוכן לקחת סיכון ולמות ובלבד להתקרב אל אביו!

אםשלום, אין שום קשר בין שני המקרים,גם לא בנסיבות האונס, וגם לא בדבר תגובת האבות.
ראי במומלצים אשכול מעשה דינה, ודברי שם.

אוי לשכן ואוי לשכנו- ראה גם אתה אשכול מעשה דינה. "מוסריות התורה" עומדת בפני עצמה היא איננה ביחס לתקופה, או למנהגים שהיו מקובלים!



שבת שלום לכולם





תוקן על ידי - איקה - 05/12/2003 11:33:49



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/12/2003 12:30 לינק ישיר 



בצוואתו של דוד, נותן הוא הוראה מפורשת לשלמה בנו – להרוג את יואב בן צרויה שר צבאו, שהיה מן הנאמנים לו ביותר. יואב הוא אשר לחם את מלחמות דוד המלך וכבש את כיבושיו, והוא גם אותו אשר בשעת הסכנה הגדולה הנשקפה לדוד מביתו בקום עליו אבשלום בנו, הציל אותו והרג את אבשלום הבן הסורר ומורה, המורד אשר קם על אביו והרים ידו בו, להדיחו מכסא מלכותו ואולי אף להורגו.

למה שיעלה בדעתו של דוד להרוג את נאמנו יואב שאהב אותו אהבת נפש בכל לבו? דוד המלך הוא מן כפוי טובה שכזה?





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/12/2003 16:50 לינק ישיר 

איקה

דוד נותן הסבר לצוואתו - יואב רצח את אבנר בן נר ועמשא בן יתר, שני שרי הצבא, ולא נענש. כעת הגיעה שעתו. דומני שלא יהיה רחוק מהמציאות להניח, שתמיכתו של יואב באדוניה לא זיכתה אותו בנקודות רבות, לא אצל דוד ולא אצל שלמה.

אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-7/12/2003 23:17 לינק ישיר 

השכן,

צודק, דוד מצווה את בנו שלמה להוציא להורג את יואב, בהאשימו אותו בהריגת אבנר בן נר ועמשא בן יתר, הוא עושה זאת גם מתוך ידיעתו והיכרותו את יואב, כמי שתמך בזכותו של אדוניהו בן חגית לרשת את המלוכה.

אבל שמע מה יש ל"משך חוכמה" לומר על זה, כשהוא עומד על פרט קטן בדברי דוד לשלמה בנו, בעזרתו מגלה הוא בין השיטין, העמקה פסיכולוגית מדהימה וכבדת משקל.

בדבריו לשלמה אומר דוד: "וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל" (מלכים א ב/ה) על כך שואל הרב, מה היה הכתוב חסר אילו לא נכתבו המילים "אשר עשה לי" בפסוק זה, ומה משמעותה של תוספת זו? והיכן בכלל ומתי מצאנו בפסוקים אסמכתא לכך כי פגע יואב בדוד? והרי כל מה שעשה יואב לא עשה אלא למען מלכות דוד, וגם אם נאמר כי הריגת אבנר בן נר ועמשא בן יתר היו פשעים, צריך היה הפסוק לומר – "אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל"

אולם האמת היא כי יואב פגע בדוד, בהריגתו את אבשלום בנו המורד, וזאת בניגוד להוראתו המפורשת של דוד ליואב לעיניי כל הפמליה כנאמר: "ויצו המלך את יואב,,, לאט לי לנער אבשלום" (שמואלב יח/ה)
יחסו של דוד אל אבשלום בנו היה לא רק מסובך ומורכב, אלא אף מתוסבך ביותר, ולמרות היות בנו זה סורר מורה ומורד, אשר הרים יד באביו ופגע בו הרבה מעבר למה שיכול ומסוגל בן לפגוע באב, אף על פי כן , על הבן הזה התאבל דוד ומאן להתנחם בבכותו את מותו : "בני אבשלום, בני בני אבשלום, מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני" (שמואלב יט/א)

איך אפשר להסביר את פשר יחסו זה של דוד לבנו המורד אבשלום?



תוקן על ידי - איקה - 07/12/2003 23:20:17



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/12/2003 21:14 לינק ישיר 



דוד המלך על אף היותו חוטא הריהו גם בעל תשובה, אין דוד סולח לעצמו, והוא יודע כי בעניין מה שקרה במשפחתו, אין הוא רשאי להופיע כדיין אמת הדורש לעשות משפט, שהרי הוא עצמו ניכשל בחטאים ובפשעים הדומים מאוד אל מה שעשו בניו.
למעשה, על פי דברי הנביא לדוד, אבשלום נוהג בדוד אביו כפי שראוי היה דוד שינהגו בו, ומכאן שהריגת יואב את אבשלום היתה פגיעה בנפשו של דוד עצמו.

על זה אומר ה"משך חכמה" : 'כי דוד היה סבור כי יש להתנצל את אבשלום קצת ('להתנצל' במשמעות להצדיק) על שהיה מוכרח בגזרת הנביא – "הנני מקים עליך רעה מביתיך ולקחתי את נשיך לעיניך, ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת" (שמואל-ב. יב/יא)

סיפור אבשלום היה למעשה העונש שהטיל הקדוש ברוך הוא על דוד על שלקח את בת שבע אשת אוריה החתי, ובתור שכזה מילא אבשלום כביכול 'שליחות' ולכן לא היתה הצדקה להורגו חרף כל מעלליו.

הרב גם מביא את דברי הרלב"ג (ר' לוי בן גרשון) כ- 600 שנה לפניו:
''כמו ששפט דוד באומרו : "חי-ה' כי בן מוות האיש העושה זאת. ואת הכיבשה ישלם ארבעתיים" כן היה לו, שהרי הוא באמת האיש, וכמו שאמר ותחת הכיבשה ישלם ארבעתיים, כי הוא המית את אוריה, ומתו תחתיו ארבעה מבניו והם: בן בת שבע, ואמנון, ואבשלום, ואדוניהו, ושפטו השם יתברך שישכב איש עם נשיו לעיני השמש, נתקיים מה שיעד לו השם יתברך לדוד, באומרו: "הנני מקים עליך וגו', ודוד בנפשו ידע כי מה שעשה לו אבשלום, בגזרת ה' היה '
ולכן הריגתו בידי יואב לא היתה מוצדקת בעיניי דוד, ובמשך כל שארית חייו, הוא שמר בליבו טינה זו לנאמנו יואב למשך כל שארית חייו, על פגיעתו בבנו הסורר האהוב מכל.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/12/2003 17:19 לינק ישיר 

שאלה על הרלב"ג: אדוניה מת אחרי דוד, ולא בחייו

אוי לשכן ואוי לשכנו



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-9/12/2003 21:36 לינק ישיר 



השכן,

מה לדעתך חשב דוד המלך כשציווה להמליך את שלמה, כשהוא יודע שאדוניהו המליך את עצמו? דוד שבע מלחמות הכוח, ידע את סופו של אדוניה, והוא נחשב בעיניו כמת עוד בטרם מת.
דוד ראה בחייו את מפלתו של אדוניהו.

הוא שילם כפי שגזר הוא עצמו על עצמו, את הכיבשה שילם ארבעתיים, בן בת שבע, אמנון, אבשלום, ואדוניהו.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/12/2003 14:21 לינק ישיר 

הודעה שקיבלתי לאישי

"קשה בעיני הקביעה לפיה חז"ל פירשו פירוש שאינו אמת ביודעין כמו "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה!".
קביעתם אינה מוצאת חן בעיניך, וכיון שכן ברור לך שחז"ל לא יכלו לסבור אחרת ממך, ואם אמרו כן בוודאי שקר אמרו!
היתה זו בעיה אפילו אילו טענת כך כלפי חברך ללימודים, קל-וחומר בן-בנו של קל-וחומר כלפי חז"ל.

ייתכן שבעל המימרא האמין בלב שלם בדבר זה?. נא לשים לב - בעל המימרא (ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן) האמין בלב שלם בכך שדוד לא חטא, ואילו את "יודעת" שטעות היא בידו, האם יש בידך אינפורמציה כלשהי בנושא שלא היתה בידי ר' יונתן? לא ולא. את סומכת על כישוריך האינטלקטואליים, שכנראה ר' יונתן לא ניחן בהם ולכן לא זכה להגיע למסקנתך."

??????????????????

ובכן, איך אפשר להסביר את דבריו של ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן? שכל האומר וכו'





תוקן על ידי - איקה - 10/12/2003 14:30:04



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/12/2003 16:25 לינק ישיר 

איקה,

איני יודע אם זהו הסבר "מילולי" או "מדויק", אבל נקודה טובה למחשבה.

כמי שעוסק רבות בס' שמואל, יצא לי לדבר על ענין דוד ובת שבע.

ואזי אמר לי ידיד שלי כך:

" 'כל האומר דוד חטא וכו' ' - אין הכוונה שבעל המימרא הזו לא ידע לקרוא עברית פשוטה. הענין הוא באומר. היינו, נניח שדוד חטא. למה אתה זה שצריך להגיד את זה בקול?!?"


< תוקנו שגיאות הקלדה >
אוי לשכן ואוי לשכנו

תוקן על ידי - השכן - 10/12/2003 16:27:21



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-13/12/2003 20:10 לינק ישיר 



השכן , ולכולם, (גם לשולח ההודעה הנ"ל, שלא אציין שמו מכיוון שלא מצא לנכון לשאול/לחלוק באשכול עצמו בשמו, מסיבות השמורות איתו)

בבקשה לקרוא עד הסוף, שווה! התשובה : כל האומר דוד חטא....

בסנהדרין פ"יא ע"א בבלי, מובא :שכל סיפור חטאו של דוד מפני שהעיז והביא עצמו לידי ניסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי ניסיון ונכשל. שטענתו כלפי הקב"ה היתה "מפני מה אומרים בתפילה "אלוקי אברהם יצחק ויעקב" ואין אומרים "אלוקי דוד" ? ענה לו ה' , מפני שהם מנוסים בפני ואתה אינך מנוסה, אמר לו דוד "בחנני ה' ונסני,," אמר לו ה' אני מנסה אותך, ואני עושה איתך עוד דבר, להם, לאבות, לא הודעתי במה אני עומד לנסותם ולך אני מודיע, שאני מנסה אותך בדבר ערווה.
כיוון ששמע דוד במה יהא ניסיונו רצה לשמור עצמו מתאווה ולכן הפך משכבו של לילה למשכבו של יום ששכב עם נשיו באותו יום כדי שלא יתאווה עוד. ונתעלמה ממנו הלכה: אבר קטן יש באדם, המשביעו בתשמיש הרי האבר רעב ומשתוקק עוד, והמרעיבו שבע ,ולכן לא הועיל לו הדבר.
ומסופר:
"ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאוד" בת שבע היתה חופפת את ראשה מתחת/מאחורי כוורת והיתה מוסתרת מעיניי הכל. בא השטן נדמה לו לדוד כציפור,ירה בו חץ, פגע החץ בכוורת, גילה את הכוורת וראה אותה. מיד "וישלח דוד וידרוש לאישה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה"

ואז אומר דוד: "בחנת לבי פקדת לילה וצרפתני בל תמצא זמתי בל יעבור פי(תהלים) פירוש: הלוואי היה נופל זמם, רסן, בפיו של השונא אותי כלומר: בפי, ולא הייתי אומר דבר כזה, כלומר: שה' ינסה אותי – ולא הייתי נכשל בינסיון

דרש רבא: מהו שנאמר "למנצח לדוד חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם ציפור"(תהלים)

אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מחול לי על אותו עוון של בת שבע שלא יאמרו הרשעים: גדול הדור כדוד, "ציפור נדדתו" והוציאה אותו מן העולם, שבשביל כך נכשל.
דרש רבא: מהו שדוד אומר: "לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדבריך ותזכה בשפטך" (תהלים)
שגלוי וידוע לפניך שאילו רציתי לכפות את יצרי הייתי כופה. כלומר: דוד אומר: אמרתי אחטא שלא יאמרו: העבד ניצח את אדוניו (?) ועמד בניסיון, אף שה' אמר לו שלא יוכל לעמוד בו.

ועוד ממשיך ודורש רבא: מהו שנאמר "כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד"(תהלים)

"ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית" שהיתה מוכנה לו מראש, אלא שבאה אליו במכאוב. והוסיף ר' ישמעאל ואמר: שהיתה בת שבע ראיה לו, אלא שאכלה פגה , כלומר: תאנת בוסר, לפני הזמן. שראוי היה שימות אוריה קודם לכן, והיה דוד נושא אותה בהיתר.
ומהו ש"בצלעי שמוח ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו" (תהלים)
שאמר דוד לפני הקב"ה: גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת – שכחש בשרי ואבד דמי מרוב צומות שהתעניתי על עבירה זו, ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקין בהלכות ארבע מיתות בית דין פוסקין ממשנתן ואומרים לי, כדי להזכירו ולביישו:
דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה? אמרתי להם: הבא על אשת איש מיתתו בחנק, אבל יש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא.
אמר רב יהודה אמר רב : שאפילו בשעת חוליו של דוד קיים שמונה עשר עונות לשמונה עשרה נשיו, שהיה צריך לבוא על כולן משום מצות עונה, שגם כשיגע ונאנח עדיין "אשחה,,,מיטתי" (לשון נקיה לתשמיש)

ועוד מוסיף רב יהודה ואמר: בקש דוד לעבוד עבודה זרה כאשר מרד בו אבשלום שנאמר: "ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחווה שם לאלוקים"(שמואלב' טו לב) ואין "ראש" אלא כינוי של עבודה זרה, שנאמר: ו"הוא הצלם ראשו של זהב טוב" (דניאל ב,לב) "והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו"(שם, טו לב) אמר לו חושי לדוד: יאמרו: מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה! אמר לו דוד: ומה אם יאמרו: מלך שכמותי שידעו בו שהוא צדיק יהרגנו בנו? מוטב יעבוד עבודה זרה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא שמלך צדיק נהרג באופן זה. כי אם יעבוד עבודה זרה יאמרו הבריות שנענש דוד משום שעבד עבודה זרה. אמר לו חושי: מדוע נשאת לאשה יפת תואר אמו של אבשלום? אמר לו דוד: יפת תואר התורה התירה אותה. אמר לו חושי: מדוע לא דרשת את הכתובים הסמוכים, שסמוך לו למקרא המתיר נישואי יפת תואר נסמך הדין של "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה"(דברים כא ,יח) ללמד: כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה. ואם כן מבינים הכל שבגלל טעם זה נולד לך בן רשע ומורד, שזה טבעו הרע, ואין עוד בכך חילול השם.

ועל זה דורש ר' דוסתאי: למה דוד דומה? לסוחר כותי שעומד על המקח ומוריד מן המחיר מעט מעט עד שמתרצה הקונה. כך אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם "שגיאות מי יבין"(תהלים) שביקש דוד מחילה על שגגות שעשה. אמר לו ה' מחולים לך. ביקש עוד: ו"מנסתרות נקני" (תהלים) מחל לי על עבירות שעשיתי בסתר, אף שעשיתין במזיד, אמר לו ה': מחולים לך. ביקש עוד דוד: "גם מזדים חשוך עבדך" (תהלים) כלומר: גם מדברים שבזדון מחול לי. אמר לו ה' : מחולים לך.

"ועוד הוסיף וביקש דוד: "אל ימשלו בי אז איתם" (תהלים) כלומר: שלא ידברו בי חכמים ויספרו בגנותי. אמר לו ה' : מחולים לך. "ונקיתי מפשע רב" שלא ייכתב סרחוני שלא ייכתב כלל אותו החטא במקרא.

(וכאן שכן יקר מגיעים לתשובה למה אי אפשר שלא לומר (בקול) "דוד חטא!")

*אמר לו ה': *אי אפשר לעשות כן,* ומה יו"ד שנטלתי משרי כאשר ציוצי לקרוא שמה שרה עומד וצווח כמה שנים מדוע הושמטה מן המקרא עד שבא יהושוע והוספתי לו יו"ד זו שנאמר "ויקרא משה להושע בן נון יהושוע (במדבר יג, טז) כל הפרשה כולה של חטאך שראויה להיכתב במקרא על אחת כמה וכמה שאי אפשר להשמיטה.*

"ונקיתי מפשע רב" : ואמר לו דוד: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עוון כולו. אמר לו ה' כבר עתיד שלמה בנך לומר בחוכמה:
"היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה (???) אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה (???) כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (משלי ו, כז-כט)
אמר לו: כל כך יטרד אותו האיש, עבור עוון זה, בלא תקנה כלל? אמר לו ה': קבל עליך ייסורין ויהיו אלה לך לכפרה. קבל עליו דוד.
ועל זה אמר רב יהודה אמר רב: ששה חודשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין-
מנלן שנצטרע? – שנאמר: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין (תהלים נא,ט) (1)

משמע שהוצרך לטהרה, כדין מצורע. נסתלקה ממנו שכינה שנאמר: "השיבה לי ששון ישעך ורח נדיבה תסמכני" (תהלים יד) ופרשו ממנו סנהדרין שנאמר "ישובו לי יראך וגו'"
וששה חודשים מנלן? – דכתיב "והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה....." בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים (מלכים א ב, יא) שנאמר "בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חודשים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנה" שמואל ב ה,ה) והנה אותם ששה חודשים אינו חושב בחשבון הכללי, ללמדך שהיו ששה חודשים שלא נחשב בהם למך משום שהיה אז מצורע.
והמשיך דוד והתחנן בפני הקב"ה: ריבונו של עולם! מחול לי על אותו עוון! ואמר לו ה': מחול לך. והמשיך לבקש דוד: אם כן "עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה עזרתני וניחמתני"(תהלים פו,יז) שידעו הכל שנמחל עוון זה!
אמר לו ה': בחייך אינני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך. בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בחקש להכניס ארון לבית קודשי הקודשים, דבקו שערים זה בזה ולא יכול היה לפותחם אמר עשרים וארבעה רננות בתפילתו ולא נענה, אמר: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגיבור מלחמה" ולא נענה. כיוון שאמר: "ה' אלוקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך"(דברי הימים ב' ו, מב) מיד נענה ונפתחו השערים.
באותה השעה נהפכו פני שונאי דוד שחורים מאכזבה כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל הקב"ה על אותו עוון בזכותו נענה שלמה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------




(1) ששה חודשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה
מנלן *לי* שנצטרע? *כיצד אני מבינה שהצטרע רק מקריאה בתהלים ,איפה התימוכין שלי במקרא?*– שנאמר: "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין (תהלים נא,ט)

"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה(?) ויחר אף ה' בם וילך. והענן סר מעל האהל והנה מרים *מצורעת כשלג* ,,,,ויצעק משה אל ה' לאמור: אל נו רפא נא לה" (במדבר יב,י-יג)

*וכאן שכן יקר מגיעים אנו מגיעים לדברי חברך שאמר: "דוד חטא וכו' ' - אין הכוונה שבעל המימרא הזו לא ידע לקרוא עברית פשוטה. העניין הוא באומר. היינו, נניח שדוד חטא. למה אתה זה שצריך להגיד את זה בקול?!?"*

ואני אומרת שגם זה נכון כשלעצמו, - בעל המימרא (ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן) האמין בלב שלם בכך שדוד לא חטא, וחס וחלילה שאם אמר כך לא אמר שקר! להיפך אני אינני רחוקה ממסקנתו, רק שזו מעלה גדולה לא לומר את זה בקול (דהיינו להבין שדוד שילם קשות על חטאו ,ונמחל לו. אז למה ל"דבר בחטאיו" ולהזכיר לו אותם, אלא שבכדי להגיע למעלה זו , כפי שה' מעיד בעצמו (בסנהדרין) שאי אפשר שחטאיו של דוד לא יכתבו, ,,,(ראו לעיל), וזה ההסבר שאני מוצאת להבנה זו של דבריו של ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן החכם שאומר "שכל האומר וכו':

מדוע הודעת התורה על היות משה ענו, באה בהקשר לסיפור הרכילות והביקורת שנאמרו כנגדו על ידי אחותו מרים בנוכחות אהרון אחיו, ולאו דווקא במקרה 'אלדד ומידד' או בהקשר אחר?

הדברים נאמרו מפי מרים ובנוכחות אהרון, ואילו משה רבנו שמע אותם בשתיקה ובשוויון נפש. אין התורה מספרת מה היה תוכן הדברים, וכל מה שהיא מספרת הוא : "ויחר אף ה' בם", כלומר: באהרון ובמרים (במדבר, יב/ט) וכאן כביכול בא הקדוש ברוך הוא לתבוע את עלבונו של הענו מכל האדם, שאיננו רואה כל צורך להגיב על מה שדובר בו.

-----------------------------------------------------------------------------------------



"אלו ואלו דברי ה' חיים" - הכל תלוי בטוב/טיב הבנתו של הלומד! וחס וחלילה מלומר שחז"ל היו שקרנים!או טיפשים, אבל להבין את דברי ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן על פשטם – שדוד לא חטא! זה שקר!וזו טיפשות!

ועל זה אמר בן בג בג "הפוך בה והפוך בה דכולה בה – הבנת הדברים לעומקם!



שבוע טוב לכולם





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > רצח אבשלום את אמנון / הסיבות, וההשלכות.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.