אנשין, פעם הבאה תדייק בפרטים, בבקשה...

מסמך שהגיע לתיבה, עם בקשה לפרסם:
[בדקתי ואימתתי אישית את הפרטים]
-------------------------------


בת משפחתי, איבדה קרוב משפחה בפיגוע האחרון, בשבוע שעבר בירושלים.
נערכה לוויה מזעזעת, ולאחר מכן, התיישבו הילדים, האחים, האחיות והאישה - "שבעה".

במהלך השבעה, צלצל הטלפון.
על הקו היה מישהו שהזדהה מטעם 'ועד הרבנים':

אנו מצלצלים לנחם ולשאול אם אתם רוצים שנסייע לכם.

כן, היתה התשובה. נשמח וזה יהיה לנו לעזר רב.

אז תכינו תמונה, אנחנו באים לקחת...

מה? נזעקה המשפחה, בבקשה. בלי שם ובלי תמונה. אנחנו לא ששים לעשות זאת.

אנחנו מוכרחים תמונה. בלי תמונה, אנו לא יכולים לעזור לכם.
מצטערים.

* * *

בין המבקרים והמנחמים, הופיעו שתי נשים, עטויות 'שאל' צניעות.
הן התיישבו מול בנות המשפחה, כולן צנועות וחסודות, ללא צל של ספק.
לאחר כמה זמן, בו שתקו, הן הסבירו למשפחה הנדהמת:

הפיגוע הזה הגיע, בגלל שאתן חובשות פיאות על הראש. רק בגלל זה, יש פיגועים ואנשים נרצחים...

אחות הנפטר, קמה ממקומה, ובחמת זעם, גירשה את 'הצנועות והחסודות' אל מחוץ לדלת.

"תתבישנה", היא קראה לעברן, "זה מה שיש לכן לומר לנשים אבלות???"

הזוג יצא, ובמעלה המדרגות, פגש עוד בת משפחה, זו שהגיעה עם תינוקה, לבשל ולארגן את כל מה שצריך:

"תראי", הן פנו אליה, לאחר שהתלחשו במדרגות, "ה' לא רוצה שתלבשי חולצה ועליונית פתוחה... בגלל זה, נהרגו אנשים... תסגרי בבקשה את הכפתורים..."
"שמעתי שמעתי", ענתה להן זו, בקוצר רוח, "אני יכולה כבר להמשיך לעלות עם העגלה במדרגות???"

[לשם הבהרה: היא לבשה חולצה ועליה עליונית. רק העליונית, היתה פתוחה]

* * *

שתי נשים בכובעים ובסנדלים, מראה של 'מתנחלות' טיפוסיות, נכנסו לבית.
הן ישבו וניחמו, שאלו על הנפטר, ביקשו לשמוע סיפורים.
אף אחד מן הנוכחים, לא זיהה אותן, כמישהו מוכר וקרוב.
לפני שיצאו הן ניגשו למטבח ושאלו אם יוכלו לקבל כוס מים, קודם שימשיכו בדרכן.
כאן, כבר לא יכלה אחת מהקרובות להתאפק ושאלה:

"מי אתן?"

"אנחנו? סתם נשים. באנו לכאן מעופרה. אנחנו הולכות לכל אלה שיושבים שבעה, לעודד את כל המשפחות, אנחנו יודעות כמה זה קשה, כשבבום אחד, נהרסים עולמות שלמים וחיים מתהפכים..."

* * *

ואפיזודה אחרונה:
אישה מכובדת למראה, לא צעירה, נראית 'טיפ טופ', נכנסה.
במבטא אנגלי כבד, היא הסבירה:

"אני לבוא לארץ לחופש. למלון יוקרתי. אני לבטל מלון. לבוא לפה ישר מהאירופורט. אני להיות משתתף איתכם בצער..."

* * *

...והמקום ינחם את כל האבלים בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא נוסיף לדאבה עוד...
חגית11

?

מה חדשת לנו?

כתבה מעניינת וכואבת,
הם מקרים נדירים שלא משקפים ת'מציאות

לאור התהיות של כמה חבר'ה, לאשכול הנ"ל הנה ההסבר:

בער"ש פתחתי כהרגלי את עיתון משפחה. שלא כהרגלי, התחלתי מההתחלה ולא מהסוף וכך נתקלתי מיד במאמרו של מר אנשין.

האדון הנכבד, סיפר בתחילת מאמרו את הסיפור על שתי הנשים הצנועות עם השאל, עם שינויים ועיוותים פה ושם, ופיתח את הרעיון כנושא שלם.

לכן ביקשתי, שפעם הבאה, ידייק בפרטים. כי הוא שינה על השינוי.

לא היה משהו.

סליחה על הבורות
נדמה לי שאנשין הוא "צנזור" במשפחה או שאני טועה?
האם הוא כותב כתבות ?

אנשין כתב את מאמרו בשבוע האחרון, כאיזון כביכול למאמרו הקודם מלפני שבועיים בנושא הפאות.

בשניהם הוא עיוות עובדות, ועשה מניפולציה 'חינוכית' חסרת טעם ורדודה. יותר קלקל מאשר תיקן.

חכו ל'מכתבים למערכת' נזעמים יותר.