בית פורומים עצור כאן חושבים

האם הרומנטיקה משפיעה על הפרשנות?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-30/12/2003 19:09 לינק ישיר 
האם הרומנטיקה משפיעה על הפרשנות?

בבראשית ב 23-24, לאחר הסיפור על יצירת האישה, נאמר: "ויאמר האדם: 'זאת הפעם עצם מעצמיי, ובשר מבשרי; לזאת ייקרא אישה, כי מאיש לוקחה זאת'. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד", כלומר: מכיוון שהאישה נוצרה מצלעו של האיש, מרגיש האיש שהאישה היא "עצם מעצמיו ובשר מבשרו", והוא נמשך אליה עד כדי כך שהוא מוכן לעזוב את אביו ואת אמו, ולדבוק באשתו עד שהם מתאחדים מחדש לבשר אחד.
המצב הזה הוא ידוע ומוכר לכולם, אך - האם זה גם המצב הרצוי?

הפסוק נשמע לנו מאד יפה ורומנטי, ואכן כך מתייחסים אליו בדרך-כלל: כסיכום של פרשת יצירת האשה, שמתאר את המצב האידיאלי של יחסים בין איש לאשתו.
אולם, 'הפירוש הרומנטי' מסתמך על חלוקת הפרקים, שבה הפסוק הנ"ל מופיע בסופו של פרק (פרק ב). אך במסורה אין הפסקה בין סוף פרק ב לתחילת פרק ג - שני הפרקים הם פרשיה אחת; לפי זה, הפסוק הנ"ל לא מסכם שום דבר, אלא מקשר בין פרשת יצירת האישה בפרק ב, לבין הסיפור על חטא גן העדן בפרק ג.
כי מי שיקרא את פרשת חטא גן העדן, יתמה מאד, איך אדם, ששמע את דבר ה' באופן ישיר וגלוי - הפר את מצוותו, עזב את הא-ל שיצר אותו, ושמע בקול אשתו. לכן מקדימה התורה ואומרת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד": אל תתמה על אדם הראשון, שכן גם היום קורה לרוב, שאיש עוזב את אביו ואת אמו שילדו אותו, ודבק באשתו מתוך תאוות-בשרים - כדי שיהיו לבשר אחד. כך גם אדם הראשון, עזב את אביו שבשמיים, ודבק באשתו.

לפי זה, הפסוק לא בא לתאר מצב אידיאלי, אלא מצב קיים ולא-רצוי, שבו הקשר בין איש לאשה מרחיק את האדם מה'.
חיזוק לפירוש זה ניתן למצוא בשני הפסוקים הנוספים בתנ"ך שבהם איש דבק באישה:
· שכם בן חמור הכנעני, שאנס את דינה בת יעקב: (בראשית לד3): "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב; ויאהב את הנערה, וידבר על לב הנערה".
· שלמה המלך, שאהב נשים נכריות רבות (מל"א יא2) "מן הגויים, אשר אמר ה' אל בני ישראל 'לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלוהיהם' - בהם דבק שלמה לאהבה"
בשני המקרים, הדבקות של האיש באישה מרחיקה אותו מדרך הישר.
הפסוק היחיד שמתאר דבקות חיובית הוא:
· רות א14: "ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה"
כאן, לא האיש דבק באשתו, אלא דווקא האישה - רות - דבקה באמו של בעלה המנוח. גם כאן, נראה שהדבקות היא חיובית, רק משום שהיא מהווה הקדמה הכרחית לדבקות של רות בה': מכיוון שרות היא מואביה, היא אינה מכירה את ה' ואינה יכולה לדבוק בו באופן ישיר; הדרך היחידה שבה היא יכולה להתקרב אל ה' היא על-ידי דבקות בבת-ישראל, שמייצגת עבורה את ה', כפי שהיא אומרת בהמשך (א16): "עמך - עמי, ואלהייך - אלהיי".



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-30/12/2003 20:48 לינק ישיר 

אראלסגל, תודה!
שפכת עבורי אור חדש על מקורות מוכרים וידועים.

דבריך עוררו בי את השאלה מדוע מעדיפים בני אדם (גברים, במקרים אלה) קרבה ודבקות בבני אדם אחרים (נשים במקרים הנ"ל) על פני קרבה לא-להים ודבקות בו. אני לא בטוחה שיש כאן ביקורת על המעשה הזה, אולי פשוט תיאור מצב...

ההשוואה בין יחסי רות ונעמי לבין יחסי אדם והאשה (עוד לפני היותה "חוה") מעניינת ואני בטוחה שיש בה רבדים נוספים לזה שציינת. אשמח אם תוכל להאירם בכשרונך הפרשני.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/12/2003 21:47 לינק ישיר 

הפעל ד.ב.ק מופיע רק במקרים של איש ואשה ובין אדם לה', וכפי שפרשת יפה גם במקרה רות הדבר קשור לדבקות בה'.
למרות זאת הפירוש שלך אפשרי, אם נאמר שרק דבר אחד יכול להסיר דבקות של אדם בה' והוא דבקות לאשה מתוך תאווה בושרנית.

השאלה היא מה צריך להסיק מפירוש זה הלכה למעשה?




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-30/12/2003 23:17 לינק ישיר 

בהקשר הזה נראה לי מתאים להזכיר את ההקשר ההלכתי שמופיעה דוקא באופן הפוך , על כך שאשה שסטתה מעל מעל באשה ובה' . (ולכן הדבר ניתן לבירור רק ע"י מחיקת מגילה שנכתב עליה שם ה' ונמחק במים ...)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/12/2003 11:54 לינק ישיר 

נראה שהשאיפה להתאחד ברמת הבשר, היא השאיפה הבסיסית שה' רצה שתהיה לנו על-מנת שנוכל לעבוד את ה' באמת.
הרי נאמר "לא טוב היות האדם לבדן". למי זה לא טוב? משימוש במילה 'היות' אני מסיק שלא טוב לבריאה שהאדם לבדו. מטרת הבריאה היא להגיע לאחדות כוללת, שהאדם ידע את ה'. כדי האדם ידע את ה', הוא צריך להבין שהוא לא לבדו בעולם. זה מתחיל מבת זוגו , עובר לחברה, ומגיע לה'. לכן צריך שלפחות בנקודה הנמוכה ביותר תהיה לו שאיפה טבעית להתאחד עם אדם אחר, אבל צריך להזהר שהדבר לא יעקב אותו מלדבוק גם בה'.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/12/2003 11:55 לינק ישיר 

הראי"ה מקביל את עניין הנסירה בין האיש לאשתו, בגם שלפני הנסירה היתה בינהם אחדות טבעית, אבל המטרה היא להגיע לאחדות גמורה. כלומר, הדבר צריך לבוא מתוך עצמו. את עקרון זה הוא ממשיל גם ליחס בין ישראל לה'.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/12/2003 21:06 לינק ישיר 

אמשלום: תודה על המחמאה, אך קטונתי מלדעת את כל הרבדים הצפונים בפרשות התנ"ך... אי"ה אשתדל ללמוד שוב את הפרשות, ואם יאיר ה' את עיני - אשתדל לכתוב.

צחי: לפירוש יכולה להיות משמעות המעשית רבה, במצב שבו יש עימות בין הנאמנות של אדם לאשתו, לבין הנאמנות שלו להוריו הביולוגיים: אם נאמר שהפסוק מתאר את המצב הרצוי, אזי הנאמנות לאישה קודמת תמיד לנאמנות להורים; אך אם הפסוק רק מתאר את המצב הקיים, אזי הנאמנות לאישה נדחית מפני המצוה "כבד את אביך ואת אמך".



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-2/1/2004 00:40 לינק ישיר 

הנאמנות לתורה היא זו שקודמת את הנאמנות לאשה, כפי שהיא גם קודמת את מצוות כיבוד אב ואם.

אפשר להבין זאת אם לא מגזימים את הפירוש של כיבוד אב ואם. הרי אין סיבה שהאשה תבקש מבן זוגה לפגוע בכבוד הוריו. הרי אין מדובר במאבק למי הבן זוג יהיה קרוב יותר, להוריו או לבן זוגה. מפני שברור שאם בן ההורים לא יתחתן הוא יוכל להדר במצוות כיבוד הורים הרבה יותר מאשר במצב שבו הוא נשוי.
בקיצור, אם האשה דורשת מבעלה לפגוע בכבוד הוריו, אין הדבר שונה ממצב שבו היא תבקש מבעלה להגר לחו"ל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/1/2004 13:26 לינק ישיר 

צחי: שוב התעצלתי להסביר את הרקע לדבריי, אז הנה אני משלים: התעוררתי לכתוב את המאמר, לאחר שראיתי כמה תשובות של רבנים, שבהן הביאו את הפסוק "על כן יעזוב..." כראיה להלכות שונות (כגון החובה לכבד את האישה יותר מאשר את ההורים, או החשיבות העליונה של נישואין). המטרה שלי היא לטעון, שהפסוק הזה לא יכול לשמש כראיה.
כמובן, אפשר למצוא ראיות נוספות לכל אחד מהנושאים.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-11/1/2004 18:30 לינק ישיר 

מעניין לקשר את הדיון לסיפור על "חסיד וחסידה ששהו 10 שנים ולא ילדו". הגישה של החסיד והחסידה ברורה: אם אנחנו לא מולידים - אנחנו לא מועילים לקב"ה שום דבר, ולכן עדיף שניפרד. עבודת ה' חשובה יותר מהקשר הזוגי בינינו.
לעומת זאת, הגישה של ר' שמעון לא ברורה: הוא לא חולק עליהם בפירוש, אלא רק מנסה "לפתות" אותם בעקיפין להישאר ביחד, ואז מתפלל עליהם שייפקדו בילדים. מהי גישתו העקרונית של ר' שמעון? לדעתי, ר' שמעון שם לב, שהזוג המיוחד הזה דווקא כן מועיל לקב"ה, גם בלי ילדים. העובדה שיש איש ואישה, שלמרות האהבה הגדולה ביניהם -שמים את עבודת ה' מעל הקשר הזוגי ביניהם, היא עצמה תופעה נדירה, שלא כדאי לוותר עליה. לכן, הוא מנסה בעקיפין לגרום להם להישאר ביחד עוד קצת, עד שייפקדו בילדים.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-13/1/2004 22:31 לינק ישיר 

אני תמיד הבנתי את המדרש הזה כמשל לעם ישראל שעושה מצוות כמצות ה' מלומדה ולא באמת מתוך אהבת ה'.
כך הקשר בין בני הזוג ברגע שהוא מתמצה רק בכך שיש מצוות פריה ורביה, אז הוא מפספסים את כל העניין, כולל את הפריה והרביה.
ר' שמעון גרם להם להבין שיש סיבה שרשית יותר לכך שהם ביחד.
היחס בין בני זוג מקביל גם ליחס בין הפרט לחברה. הפרט צריך לעבוד את ה' ולהזהר שלא לעבוד את החברה, אבל מצד שני הוא חייב לגלות ערבות לחברה ולא לפרוש ממנה, כי האתגר הגדול הוא שתהיה חברה שלמה שעובדת את ה'. כך גם בין בני זוג, ולכן האשה היא עזר כנגדו. מפני שאפשר בקלות לעבוד אותה, ואז מתרחקים מה', אבל האתגר הגדול הוא לעשות זאת יחד איתה, מתוך אחדות-אהבה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/2/2004 23:06 לינק ישיר 

דעת הרב יובל שרלו:
http://moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=35511



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-9/2/2004 23:45 לינק ישיר 

אם מדברים על דבקות בה' לעומת דבקות באשה אי אפשר שלא להזכיר את הסיפור המובא בראשית חכמה בשם ר' יצחק דמן עכו . זה בשער האהבה , האם מישהו יכול להביא מראה מקום מדוייק ואולי גם הטקסט של הסיפור ?

מוסר ההשכל של הסיפור הוא שרק דרך האהבה הגשמית לאשה יכול אדם להגיע לאהבה הנעלה יותר לה' .

הראשית חכמה מצטט את ר"י דמן עכו בזה הלשון (בערך – מצוטט מהזכרון): "ואמר שמי שלא חשק באשה הרי הוא דומה לחמור . כי מן המורגשות נשיג המושכלות" .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2005 02:07 לינק ישיר 

אהבת האישה היא משל ודוגמא לאהבה של מעלה.
יש כאן עוד נקודה,שרק מי שחווה אהבת אישה,מבין,כי אין אהבה כאהבת הבורא.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2005 03:51 לינק ישיר 

ר"ח שער האהבה פ"ד.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-18/2/2005 03:59 לינק ישיר 


ספר ראשית חכמה - שער האהבה - פרק רביעי

----- וכמו שימצא חפץ בענין עשית המצוות כן וכמו ימצא בעסק למוד התורה, שיגבר בו רצון הנפש ויתבטלו כל חושי הגוף ותדבק נפשו בעיון התורה עד שלא ירגיש דבר בדברי העולם הזה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (שבת פח א) על רבא שהיה מעין וישב לו על ידו, והיה הדם יוצא מצפרניו ולא היה מרגיש בדם היוצא ממנו, מפני רב התדבקו בתורה. וכן שמעתי מהרבה חכמים האחרונים, שהיה להם הדבקות הגדול הזה בתורה עד שלא היו מרגישין בדברי העולם הזה כלל. כי כמו שיבטל החושק כל שאר מחשבותיו בהיותו חושק לחשוקתו ותבער בלבו אש אהבתה, עד שיאכל וישתה וישן וכל מחשבותיו בחשוקתו, כן צריך שיהיה לאדם אהבת הבורא ברוך הוא. וכן נלמד ממעשה אחד שכתב הרב יצחק דמן עכו ז"ל, אמר, כי יום אחד מן הימים יצאה בת המלך מן המרחץ וירא אותה איש מיושבי קרנות ויאנח אנחה גדולה ויאמר מי יתן אותה ברשותי לעשות בה כטוב בעיני. ותען בת המלך ותאמר לו, בבית הקברות יהיה זה ולא הנה. כשמעו דבריה אלה שמח כי חשב שאמרה לו ללכת אל בית הקברות ולשבת לו שם, והיא תלך אצלו ויעשה בה כטוב בעיניו. והיא לא לזה נתכונה אבל רצתה לומר כי שם דוקא ישוו הקטן והגדול הנער והזקן הנקלה והנכבד (איוב ג, יט) קטון וגדול שם הוא, שמה יהיו שוים הכל, אבל הנה לא. כי בת מלך לא יתכן שיקרב אליה אחד מן ההמון. ויקם האיש ההוא וילך אל בית הקברות וישב לו שם ויקשר מחשבת שכלו בה ותמיד יחשב בצורתה, ומרב חשקו בה הפשיט את מחשבתו מכל מרגש ושם אותה כלה בצורת האשה ההיא וביפיה ויום ולילה תמיד ישב בבית הקברות, ושם יאכל וישתה ושם יישן כי אמר אם לא תבא היום תבא למחר, כן עשה ימים רבים. ומרב פרישותו מכל מרגש לקשירת מחשבת שכלו בדבר אחד תמיד והתבודדותו וחשקו הגמורה, נתפשטה נפשו מהמרגשות ושבה להדבק במשכלות עד שמכל מרגש נתפשטה, ואפלו מהאשה ודבקה בשם יתברך, עד שלימים מעטים פשטה כל מרגש וחשקה במשכל האלהי ושב להיות עובד שלם איש האלהים קדוש, עד שתפלתו נשמעת וברכתו פועלת לכל עוברי דרכים אשר יעברו דרך שם, וסוחרים ופרשים ורגליים אשר יעברו דרך שם יטו אליו ויקבלו ברכתו עד שהלך שמו למרחוק, עד כאן לשונו לעניננו. ועוד האריך שם במעלת הפרוש הזה, וכתב שם ה"ר יצחק דמן עכו עליו השלום במעשיות הפרושים שמי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמרגש צריך שיבחין העבודה האלהית כדפירשנו, ובזה יובן פרוש מלת חפץ על מתכונתה:

ומהמעשה הזה נלמד שמי שיחשק בתורה ומהמעשה כל כך עד שביום ובלילה לא יחשב בדבר מדברי העולם אלא בה, בודאי שישיג מעלה נפלאה בנשמתו ולא יצטרך לסגופים ותעניות, שאין הדבקות תלוי אלא בחשק ואהבת התורה עד שיחשק בה כאהבת חשוקתו, וגם בהתמדת השכמת חצות לילה בחשק כמו שנתבאר במקומו בעזרת השם:
ובזה נכלל הפרק הזה:



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > האם הרומנטיקה משפיעה על הפרשנות?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.