בית פורומים עצור כאן חושבים

אהבות בתנ"ך

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-25/1/2004 18:51 לינק ישיר 
אהבות בתנ"ך

רציתי להגיב להגדרתו של ווטו ב"מילון":
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=137527
אך המילון גדול והנושא ראוי לדעתי לדיון נפרד, כי יש לו גם השלכות מעשיות מרחיקות לכת, למשל בעניין מצוות אהבת ה'. קודם אצטט את עיקרי הדברים מהמילון (כל ההדגשות שלי):


וטו: "אהבה"
שורש המלה היא "הב" כלשון הבה שהיא התמסרות לדבר מסוים. הפתיחה באות א' שבראש תיבה מורה על דבר הנובע מעצמו של המדבר [אעשה, אלך, אשמע וכו']. נלמד מכך שאהבה היא התמסרות עצמית. התמסרות היא כל מאמץ הנעשה להעדיף דבר על דבר. מבחינה זאת מתחילה דרגת האהבה מכל פעולה באשר היא מועדפת על המצב העצלותי ואכן כן אני אוהב להקליד כעת מאשר לא להקליד. אך התמסרות כזו היא אהבה "פחות מכשיעור" שלכן לא ישתמשו בה אלא ברמת מסירות גבוהה.
אהבת הזולת היא ההתמסרות למען טובת הזולת או למען היות בקרבתו. הרש"ר הירש ז"ל על הכתוב "ואהבת לריעך" מציין דרגות אהבה בין אהבה "ל" לאהבה "את". אהבה "ל" מצטיינת ברמה נמוכה של עשיית פעולות למען ואילו אהבה "את" היא התמסרות לנוכחות הזולת בדעת שהיא אינטנסיבית יותר [אבל לפעמים גם אנוכיית יותר וגם יותר תלויה בדבר].
לסיכום: המלה "אהבה" מורה על מסירות רצוי עבור רצוי יותר.
[לפי זה מתפרש הכתוב "ואהבת וכו' 'בכל לבבך' היינו מסירות מה שלבבך כבר קשור אליו, 'בכל נפשך' היינו מסירות כל חיי נפשך, 'בכל מאודך' היינו מסירות אף מה שעדיף לך על החיים.]

שחרית: ...
הרחבת את הדיבור על ההתמסרות שבאהבה, אני הייתי מדברת אולי על ההתמזגות, ההתערות, ולעתים טשטוש הגבולות בין האוהבים, מה שבאמת קורה בעת מעשה האהבה.
כך או כך, כמו שהבאת מדבריו של הרש"ר הירש, יש להדגיש שיש סוגים שונים של אהבה, חלקם מקיימים את הפועל 'הב' כלשונו... האוהב יכול להיות תובעני ודורש התמסרות ולאו דווקא מתמסר בעצמו.
האם אהבה היא ר ג ש או שמה באהבה בא לידי ביטוי ה י ח ס? מה אתם אומרים?

וטו: ... את מתייחסת למושג כפי אשר נגנב בעולם המערבי. לשם הצניעות, אמשיל משל שמישהו מאד אוהב גלידה וקורא לאכילת גלידה "עשיית אהבה". אהבה היא מסירות ורוב בני אדם מתמסרים הרי להנאות, לכן ככל שגדולה ההנאה גודלת דרגת מסירות האהבה. לכן "תפסו" את המלה "אהבה" עבור מה שלדאבוננו רווח בעולם כאהבה הדומיננטית.
אנחנו מוצאים שקוראים שם כללי לפרטים החשובים שבו. ישנם הרבה שקוראים להם בוש, אבל "סתם בוש" הוא ג'ורג כי הוא החשוב שבהם. כך בתחילת התורה "ויקרא אלוקים, לאור, לרקיע, ליבשה, למקוה המים". במקרים אלו הפרטים עליהם נקרא שם הכלל הם העיקריים החשובים אובייקטיבית. אבל במקרה האהבה, עיקר האהבה האובייקטיבית היא להווה, אלא שבני אדם חוטאים בתאוותם ומצמצמים את האהבה לאיזור מהנה מצומצם ולמען איזור זה הביובי, הקריבו את המונח הקדוש "אהבה".


לסיכום, יש שני רגשות שונים לגמרי שנכללים במושג "אהבה":
1. רגש אגואיסטי - התמסרות להתקרב לזולת וליהנות ממנו
2. רגש אלטרואיסטי - התמסרות לעזור לזולת ולהיטיב עמו

וגם חז"ל הבדילו ביניהם:
1. "אהבה התלויה בדבר" - אגואיסטית - כאהבת אמנון לתמר: הוא רצה להתקרב אליה למרות שזה לא היטיב עמה
2. "אהבה שאינה תלויה בדבר" - אלטרואיסטית - כאהבת יהונתן לדוד: הוא רצה להיטיב לדוד למרות שכתוצאה מכך דוד נאלץ להתרחק ממנו



דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-25/1/2004 18:53 לינק ישיר 

ועכשיו, רציתי לשתף אתכם בשני דברים שגיליתי, כשעיינתי בפסוקי האהבה בתנ"ך:
http://www.tora.us.fm/cgi-bin/findpsuq.pl?erk=%E0%E4%E1&mslul=..%2Fhttpdocs%2Ftnk1


קודם כל, גיליתי כמה "אהבות" שאינן מתאימות לטענה שאהבה היא התמסרות:
* בראשית כז4: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" - האם יצחק אבינו התמסר למטעמים?!
* כל הפסוקים שבהם נאמר שה' אוהב אנשים - האם אפשר לומר שה' "מתמסר" להיטיב לאנשים?!
אני מקוה שווטו יענה על הקושיה הזאת.


תוקן על ידי - אראלסגל - 25/01/2004 18:56:57



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-25/1/2004 18:58 לינק ישיר 

דבר שני: גיליתי, שבפסוקים שאחרי מתן תורה, רוב האהבות בין איש לאישה הן שליליות ומזיקות, בפרט:
* אהבת העבד העברי לאשתו (שגורמת לו לבחור בחיים של עבדות והשפלה)
* אהבת שמשון לנשיו (שהביאה בסוף למותו)
* אהבת מיכל לדוד (שבגללה היא לא רצתה שהוא ירקוד לפני ה', כדי שלא יתבזה)
* אהבת אמנון לתמר
* אהבת שלמה לנשיו נכריות

האהבה האי-שלילית היחידה שמצאתי היא אהבת אלקנה לחנה אשתו, אהבה שמתבטאת בנתינה: "ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב וה' סגר רחמה"

רוב האהבות החיוביות שבתנ"ך, הן בין ה' לבין עם ישראל.

זה יכול להסביר, מדוע חז"ל פירשו את שיר השירים כמשל לאהבה בין ה' לבין עם-ישראל: מכיוון שהאהבה בשיר זה היא בוודאי חיובית, לא סביר שזו אהבה בין איש לאשתו, שכן אהבה כזאת היא בדרך-כלל שלילית; סביר יותר שזו אהבה בין ה' לבין עם-ישראל. זה הפירוש המתאים ביותר לרוח התנ"ך.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-25/1/2004 20:04 לינק ישיר 

מה אם האהבה של יצחק לרבקה? האם היא שלילית?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/1/2004 20:05 לינק ישיר 

הכיצד זה נעלמה מעיניך אהבתם של בועז ורות? מגילה שלמה מספרת את סיפורם. אהבה שלילית היא בטח לא, בית דוד שהוא סמל מקודש במחשבת המקרא צמח מאהבה זו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/1/2004 20:41 לינק ישיר 

ומה עם אהבת יעקב לרחל?

בכלל, התואר אהבה על היחס של גבר לאשה או אשה לגבר יכול להיות שיש לו משמעות אחרת לגמרי מאהבה של הורה לבניו או בן להוריו, אהבת העבד את אדוניו, או אהבת מאכלים וכדומה.

"אהבה" הוא שם כללי שמשתמשים בו בתנ"ך להרבה מצבים שאינם תואמים.

המושג "אהבה" רומנטית המודרני יכול להיות שלא קיים כלל בתנ"ך. אולי זהו שם נרדף לחשק (כמו אהבת שכם את דינה).




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/1/2004 07:34 לינק ישיר 

צחי, מר בר רב אשי: הקפדתי לציין בדבריי שאני מתייחס לאהבות שאחרי מתן תורה, ויש לזה חשיבות.

דיוטימה: עד כמה שזכור לי, במגילת רות לא נזכרת אהבה בין בועז לרות, אלא רק בין נעמי לרות. הקשר בין בועז לרות הוא קשר של חסד, לא של אהבה, ויש הבדל.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-26/1/2004 07:57 לינק ישיר 

נראה לי שכל האהבות האנושיות בתנ"ך הן חד-סטריות, ואולי בכך טמונים הכאב והקושי, ולעיתים גם הטרגיות. הדבר נכון לפני ואחרי מתן תורה - יעקב אוהב את רחל, אך לא מסופר לנו על אהבתה אותו; מיכל אוהבת את דוד, האם הוא אוהב אותה? וכו'... יוצאת דופן היא כמובן מגילת שיה"ש, שיש בה הדדיות ואהבה משני הצדדים, ויש אופטימיות ואור גדול בעובדה שאהבה זו דווקא מתורגמת ומובנת כקשר בין א-להים וכנסת ישראל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2004 12:57 לינק ישיר 

כל פרשנות או תרגום כזה או אחר בדבר אהבה שהיא בין אלוהים לבין כנסת ישראל במקרה של שיר השירים או "חסד" במקרה של רות ובועז היא הרי בסך הכל פרשנות. ניתן בהחלט לראות אירוטיקה, תשוקה ואהבה רגילים לגמרי בין גבר לאישה בסיפורים אלה. זוהי התנהגות אנושית בסיסית והיא משתקפת גם בתנ"ך. אני יכולה להוכיח פה כי הסיטואציות שהיו בין בועז לרות הן סיטואציות של זוג אוהבים , ללא כל קושי. האם חוסר בשורש א.ה.ב הוא זה המפריע או פגיעה באיזושהי תיזה (שכבודה במקומה מונח אך ככל תיזה היא שואפת להבליט צדדים מסוימים בלבד)?

קהלת אגב , שכמובן אי אפשר לחשוד בו שחי לפני מתן תורה, אמר את הדברים הבאים בקשר לאישה:

"ומוצא אני מר ממוות את האישה" (ז' 26)
אך בסופו של דבר אפילו גם הוא התקפל ובישר את הדבר הבא:
"ראה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש ..כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש.." (ט'9)
עכשיו, אם תרצה לפרש את הפסוק הזה כציניות , זה בהחלט יכול להיות מענין...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/1/2004 21:05 לינק ישיר 

אמשלום

The one-sidedness of Biblical love just shows the true human dimensions of the biblical stories. In real life, unrequited love, or at least unequal love, is simply the stuff of life. Countless stories, songs, and other works of art deal with that very human aspect of love. The characters in the Bible are not unlike real people, with real lives. The reason why the two lovers in the Song of Songs are so perfectly in sync, is not because this "story" deviates from the typical biblical love story. The reason is simple; Song of Songs is not a story. It never really happened, and its authors never intended it to be viewed as a story. It is just an idealization of what love should be.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-26/1/2004 23:24 לינק ישיר 

אריה,
אני מסכימה איתך לגבי האנושיות של הדמויות והסיפורים (וכבר אמרתי זאת גם באשכולו של מיימוני בנושא זה). הסיומת שלך רק מדגישה את טענתי לגבי הקריאה של שיה"ש כתיאור הקשר בין א-להים וישראל: אידיאל של תקשורת, של הדדיות, של אהבה. משהו שניתן וצריך לשאוף אליו גם בין בני ובנות אדם.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2004 10:42 לינק ישיר 

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=533082

בברכה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/1/2004 20:06 לינק ישיר 

דיוטימה: התכוונתי לכך שלא מופיע השורש "אהב", ולכך שיש הדגשה על החסד: היחסים בין בועז לרות התחילו בחסד שבועז עשה עם רות הנכריה, והסתיימו בחסד שרות עשתה עם בועז הקשיש "היטבת חסדך האחרון מן הראשון, לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר". זו בהחלט לא אהבה רגילה בין זוג צעירים (ולדברי חז"ל, בועז נפטר בשיבה טובה מיד לאחר החתונה)... אולם, אני מסכים שזו לא ראיה מכרעת.

כולם: המטרה העיקרית שלי באשכול זה היא לברר את משמעות המצוה "ואהבת את ה' אלהיך", ובפרט את ההמשך "בכל לבבך". נצטוינו לאהוב את ה' בכל מחשבותינו ורגשותינו, ואם כך - אין מקום לאהבת אדם, כי מי שמפנה את מחשבותיו לאהבת אדם, כבר לא אוהב את ה' בכל לבבו!
מצד שני, יש מצוות "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבתם את הגר"!

לכן חשבתי שצריך להבחין בין שני סוגי האהבות שנזכרו למעלה - אהבה של התקרבות ודבקות, ואהבה של נתינה וחסד:
* המצוה "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" מתייחסת בוודאי לאהבה של התקרבות ודבקות, כי אין משמעות לחסד כלפי ה', "אם צדקת מה תתן לו? או מה מידך ייקח?!". זה מתאים לפירושים של חכמי ישראל - ע' בהמשך.
* המצוות "ואהבת לרעך כמוך", "ואהבתם את הגר" מתייחסות לאהבה של נתינה וחסד, כמו שניתן ללמוד מהמסקנה המעשית שמסיקים ממנה - מצוות גמילות חסדים; לתת לאחרים, כפי שהייתי רוצה שיתנו לי.

אהבה בין איש לאישה היא, כמעט תמיד, אהבה של התקרבות ודבקות; איש שאוהב אישה, לא יכול לאהוב את ה' בכל לבבו. לכן, רוב האהבות בין איש לאישה בתנ"ך הן שליליות. במקרים המעטים שבהם יש אהבה חיובית בין איש לאישה, זוהי אהבה של נתינה וחסד, כמו אהבת אלקנה לחנה "ולחנה ייתן מנה אחת אפיים כי את חנה אהב", ואהבת בועז ורות - כנ"ל.

משום כך הדגשתי שאני מתייחס רק לאהבות מלפני מתן תורה - לפני המצוה "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך". אחרי מתן תורה, כבר אין מקום לאהבה של התקרבות בין אנשים, אלא רק ליחסים של שיתוף-פעולה, או של נתינה וחסד.


תוקן על ידי - אראלסגל - 27/01/2004 20:07:52

תוקן על ידי - אראלסגל - 27/01/2004 20:09:25



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-27/1/2004 20:16 לינק ישיר 

הנה כמה פירושים למצוות "ואהבת את ה' אלהיך":

* הרמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה א (http://mechon-mamre.org/i/1102.htm): "והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו: בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי", כלומר - אהבת ה' היא תאוה להתקרבות ודבקות.

* הרמב"ם, הלכות תשובה פרק י (http://mechon-mamre.org/i/1510.htm): "אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא; ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאינצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא איכרת מחיי העולם הבא. אין ראוי לעבוד את ה', על דרך זו: שהעובד על דרך זו, הוא עובד מיראה; ואינה מעלת הנביאים, ולא מעלת החכמים. ואין עובד את ה' על דרך זו, אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה--לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה: אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת; וסוף הטובה לבוא בכלל. ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה; דברים יא,א). ובזמן שיאהוב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה. וכיצד היא האהבה הראויה: הוא שיאהוב את ה' אהבה גדולה יתרה רבה, עזה עד מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד--כאלו חולי האהבה, שאין דעתם פנויה מאהבת אותה אישה שהוא שוגה בה תמיד, בין בשוכבו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, ושוגים בה תמיד, כמו שציוונו, "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו,ה; דברים י,יב; דברים ל,ו). והוא ששלמה אומר דרך משל, "כי חולת אהבה, אני" (שיר השירים ב,ה); וכל שיר השירים משל הוא לעניין זה.... דבר ידוע וברור שאין אהבת הקדוש ברוך הוא נקשרת בליבו של אדם, עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל שבעולם חוץ ממנה כמו שציווה ואמר "בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ו,ה; דברים י,יב; דברים ל,ו): אלא בדעה שיידעהו. ועל פי הדעה--על פי האהבה--אם מעט מעט, ואם הרבה הרבה. לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעין לו את קונו כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג, כמו שביארנו בהלכות יסודי התורה". כלומר, אהבת ה' משמעה עזיבת כל האהבות האחרות.

* הרמב"ן, פירוש על דברים ו5 (http://www.tora.us.fm/mfrjim/rmbn/MefarsheyTanach005-06.htm): "בכל לבבך - על דעת המדרש (ספרי ואתחנן ו) הלב הנזכר כאן הוא הכח המתאוה, כענין תאות לבו נתת לו (תהלים כא ג), אל תחמוד יפיה בלבבך (משלי ו' כה), אם כן בכל נפשך הנפש המשכלת, וכן והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כה כט). וכדברי רבותינו שדורשין בגמרא (ברכות נד א) מכאן יהרג ואל יעבור, יהיה {בכל נפשך} תוספת, מפני שאמר בכל לבבך ובכל מאדך אמר גם כן בכל נפשך. וטעם שתאהבנו כנפשך, שתתן אותה באהבה. או שנקראו היסורין או האברים חצי הנפש, ובהריגה יאמר בכל נפשך: ור"א אמר כי {נפשך} המתאוה. כמו כנפשך שבעך (להלן כג כה), נפש שבעה תבוס נופת (משלי כז ז), אל תתנני בנפש צרי (תהלים כז יב). {ובכל לבבך} הוא הדעת, והוא כנוי לרוח המשכלת, כי היא המרכבה הראשונה לו, וכמוהו חכם לב יקח מצות (משלי י ח). ודברו קרוב בפירוש {בכל לבבך}, ממה שאמר והיו הדברים האלה וגו' על לבבך: וטעם ובכל מאדך - כלומר מאד מאד, והטעם רב רב אהוב אותו. ועל דעת רבותינו (ברכות נד א) בכל ממונך. ויקרא הממון {מאד} כי יכנה אותו ברבוי, כמו שקורא לו {המון}, טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים (תהלים לז טז), והנם ככל המון ישראל (מ"ב ז יג). ויקרא {חיל}, ישאו על כתף עירים חיליהם (ישעיה ל ו), חילך כל אוצרותיך (ירמיה יז ג) את החיל הזה (להלן ח יז). יאמר בכל רבוי ממונך, וכמוהו אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו (מ"ב כג כה), מפני התנדבו בענין ביעור ע"ז ועשיית הפסח: וענין האהבה בארו אותו רבותינו. והמפורש שבדבריהם מה שאמרו בספרי (עקב) שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים, בשביל שאזכה לעולם הבא, ת"ל לאהבה וגו'. ואשר אמר להם משה תמיד, למען ייטב לך, ולמען תאריך ימים (לעיל ד מ) ולמען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ (לעיל ד א), יזהירם ביראה על דרך התוכחות, לומר שאם יחטאו לא יירשו את הארץ או לא יאריכו ימים עליה. או שהחסיד צריך להיות אוהב וירא, כמו שאמרו (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה) עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה שאין אוהב שונא, ועשה מיראה שאם באת לבעוט אל תבעוט, וכבר נתבאר זה בדברי החכמים".

* רש"ר הירש, פירוש דברים ו5: הפירוש לא נמצא לפניי, אולם גם הוא הסביר, שמשמעות המצוה היא, להפנות את כל כוחות הנפש למטרת ההתקרבות אל ה', ופירש בהתאם את מאמרי חז"ל בנושא זה.


תוקן על ידי - אראלסגל - 27/01/2004 20:17:47



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-28/1/2004 00:14 לינק ישיר 

אראל,

משתמע מדבריך שאברהם אבינו שהוא היחיד שנתכנה בתואר "אוהב ה'" –"אברהם אוהבי" והוא הסמל לאהבת ה' – לא אהב את ה' בכל לבבו. – כי הוא לא נצטווה על זה, ונשאר לו מקום גם לאהבת אשתו?

אגב, את אהבת פלטיאל בן ליש למיכל לא הזכרת – אהבה שאינה תלויה בדבר.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-30/1/2004 10:13 לינק ישיר 

איקה: ייתכן שאברהם אהב את ה' למרות שלא נצטווה על כך, כמו שהוא קיים הרבה מצוות אחרות שלא נצטווה עליהן...
בכלל לא כתוב שאברהם אהב את שרה. למרות זאת נראה מובן מאליו שהוא אהב אותה, אך לא אהבה של התקרבות ודבקות, אלא אהבה של חסד ונתינה.
כך גם לגבי פלטי ומיכל.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > אהבות בתנ"ך
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.