בית פורומים עצור כאן חושבים

"שורשי אותיות"

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/2/2004 19:09 לינק ישיר 
"שורשי אותיות"

ברוכים הנמצאים.
שמעתי על הפורום מכמה מחבריי, ומה שמשך אותי לכאן זו ההשכלה של החברים יחיו.
אני בתהליך ראשוני של חיבור על 'שורשי אותיות', לא על פי קבלה או דרך חיצונית אחרת, אלא מתוך ניתוח השימוש של האות על פי הקשריו הישירים.
אשמח מאוד על הערות והארות, ביקורת בונה, ועל סיוע בקשיי ובמקורות במקרא ובמדרש וכל דבר שיתרום להבנה וחיזוק.

אתחיל מהאות ו', היות ושם קל יותר יחסית להבחין באמיתות הדרך המאשרת את הבנת השימוש באות, כך אני מקווה.


אות ו'

אות וי"ו מורה על חיבור, איסוף ואי הפרדה בין חלקים וכיו"ב, כך אנו רואים הן בשימושו הקבוע ביותר של האות כוי"ו החיבור, וכן בהכפלת האות אנו מקבלים את המילה וו, מלשון "ווי העמודים", שהוא דבר שכל מהותו וייעודו לחיבור. שאר שימושי האות, גם הם נובעים מיסוד היות הוי"ו אות חיבור.

אות וי"ו משמשת לג' תכליות, מלבד שימושו העצמי כחלק מתיבה שורשית. ו' החיבור, ו' הניקוד, ו' ההיפוך.
· וי"ו החיבור, כמו ראובן ושמעון, מנשה ואפריים.
· וי"ו הניקוד, כמו "לו", "קודש" לעומת "קדש", "עולה" לעומת "עלה".
· וי"ו ההיפוך, כמו "יהי" שמשמעו עתיד, נהיה משמעו עבר על ידי הו"יו – "ויהי" כמו "ויהי בימי אחשוורוש". כן להפך, היה שמשמעו עבר נהיה למשמעות עתיד על ידי הוי"ו, כמו "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי".
וכחלק משורש המילה הוא בא כמה פעמים בתנ"ך: יקוו המים (בראשית א), ווי העמודים (שמות), צוו (ויקרא), ועוד בכמה תיבות אחרות.

וי"ו החיבור
וי"ו החיבור בא בכל מקום שאין אנו רוצים שיהיו ב' דברים כנפרדים, אלא כנמשכים או מקובצים. האות וי"ו אין לה תוכן עצמי משלה, ובמקורה היא נהגת כעין W בלע"ז. הוי"ו גורמת לקורא לקרוא ברציפות את שני הדברים. כך משתייכים שני הדברים זה לזה, כהמשך, כרצף, או כקבוצה. למשל הפסוק "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..." מורה על כך, שהדברים הם המשך לדברים שנאמרו קודם, ומכאן דרשו חז"ל (ספרי משפטים) "מה אלו [הקודמים] נאמרו למשה מסיני אף הללו נאמרו לו". הפסוק "שמעון ולוי אחים" (ויחי מ"ט), מורה על קיבוץ שני האחים שבחרו יחדיו בכלי המלחמה.

וי"ו הניקוד
לאור האמור, הרי שהוי"ו אין לה הוראה עצמית משלה, ואינה אלא הוראה על חיבור והתווספות שעל ידי חיבור. לכך כאשר יש אות שיש לו תוספת הגיה, כמו בחולם ומלופום, מופיע האות וי"ו ומורה שיש איזה שהוא התווספות להגיית האות אליו הוא סמוך. הוי"ו הסמוך לאות ל' (מהתיבה "לו" כמו "לאמר לו") מורה שמתווסף לניקוד הל' הגיה נמשכת, וכאילו כתוב לוי-LOY ולא רק לא-LO.

[עניין ו' ההיפוך ידון בהמשך]



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/2/2004 20:33 לינק ישיר 

בדרך הישר ובדרך התורה.
יפה כתבת.
רק להעיר.
א. ו' החיבור לא רק מחברת אלא מוסיפה, כלשון רש"י ו' מוסיף על ענין ראשון (לשון חז"ל)
ב. ו' הניקוד היא למעשה ו' השימוש, אחת מ"אימות הקריאה" (אהוי, או יהוא)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/2/2004 08:31 לינק ישיר 

אלי. האם ו' מוסיף אינו משום שהוא מחבר לאותה קבוצה שקודם, עו מי שהוא או עוד דבר?

מה הכונה בדבריך בנקודה 2? תוכל בבקשה לבאר לי יותר?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2004 08:21 לינק ישיר 

ברוך הבא

עבודה מעניינת, אך האם אינה מסוכנת?

הייתה תקופה שהתעסקתי בשורשי מילים, אותיות זה כבר יוזמה חדשה יותר ונועזת, עכ"פ נסתייעתי רבות בר' שמשון רפאל הירש. בזמנו המקור שלי היה יותר רשר"ה מאשר עיון עצמי בפסוקים והקשרים, ובקיאותי בתנ"ך לא התאימה לעיון עצמי. וכיוון שהרשר"ה היה מקור ראשוני יחסית, נתקלתי בקשיים רבים, והתגבשה בי התחושה, שהוא מערב תחושת אינטואיציה בהקשר השפה שחי בה, ומכאן ואילך לא יכלתי לראות בו מקור בלעדי, ונשארתי עם הדברים הברורים מצד עצמם, או הדברים המוכחים מבחינה אובייקטיבית, וכביטוי לכך תוכל לראות לא מעט חומר באשכול המילון.

אביא דוגמא אחת, רשר"ה מסוגל לראות קשר בין "בגד" ל"פקד", למרות שהשוני עודף על המשותף, ואם נוכל לשחזר איך רשר"ה כגרמני מבטא את המילים, מייד נראה את הדמיון שבצלילים, גרמני יבטא בגד - פגד, ואולי אפילו ממש פקט, כמו שיבטא פקד.

שיטה אחרת ראיתי אצל אדם גדול מתלמידי החזון איש, שהגישה שלו מתייחסת או כוללת, את התחושה שהצליל מעורר בו, לטענתו אם אדם יימצא בחדר חשוך, ויופיע לפתע אור, תגובתו הטבעית תהיה "אווווור", זה בעייתי מכמה בחינות, וקשה מאוד לאמץ גישה זו, ללא שנוכל לנמק אותה. הבעיה היא א', אין לנו כלי בדיקה לנכונות, ב' בפועל, לפחות אצל חלק גדול מהאנשים, אפשר להצמיד כמה ביטויים שונים, וכמעט כל מילה לכל מצב, ולמשל במקרה האור, אילו הייתי אומר שהתגובה הראשונית היא "פששששששששה" או משהוא כזה, לא נראה כי יהיה מוחה בידי.

הדרך שנראה כי ניתן להשתמש בצליל במידה מאוד מסוימת, הוא על ידי התחקות על המוצא שלו. כלומר, למשל האות ר' היא אות עם תנועה נמשכת, שכן למשל האות ל' לא ניתן לבטאותה למשך יותר מרגע, רק ברגע הראשון היא נחתכת כל' ולרגע אחר כך היא כבר מסולקת, כן האות ב' ג' ד' ט' י' [ל] פ' צ'? ק' ת'. מכאן אולי אפשר להשוות את האותיות ושימושיהם ולראות בכל אלו הנמשכים כשייכים להוראות נמשכות. כאן יש עירוב של הגיה עם תוכן, אך השפעתה הפסיכולוגית של הצליל קשה מאוד לחיזוי אובייקטיבי.

מעניין באיזה קריטריונים בחרת. אני מוכרח לצין שהניתוח על האות וי"ו, הוא משכנע, אבל אות וי"ו היא אות קלה, ומעניין איך תפצח אותיות אחרות. עכ"פ יישר כוח, יוזמה ברוכה אם היא ניתנת לביצוע, חזק ואמץ

תוקן על ידי - יהוסף - 12/02/2004 8:24:14



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2004 09:36 לינק ישיר 

בענין הרש"רה שמעתי שלא בכדי ברויאר הדפיס את הקטעים הנוגעים לשרשים באותיות שונות... יש בשיטה זו הרבה מהדימיון והגוזמא.יש ספר ריש מילין על הנושא הנ"ל מאת הראי"ה ויש הוצאה מורחבת וחדשה עם עוד קטעים. וכתוב שה' ברא את העולם מכ"ב אותיות שנתנה תורה ויש משמעות לצירופים במהות החפץ.וכדאי לקשר לצורת האותיות.

אל תצל מפי דבר אמת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2004 13:38 לינק ישיר 

ו' יכולה להוות גם ניגוד ושלילה (בדומה לאחד מתפקידיה בשפה הערבית). למשל: "שחורה אני ונאוה" (לפחות לפי מפרשים רבים).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2004 15:06 לינק ישיר 

דומני שאם מדברים על השורש של האותיות, במקבילות בשפות אחרות, עלינו לעיין באות F (מקבילה במיקום בא"ב, ומקבילה במבטא דומה, ומקבילה בצורתה בכתב העברי העתיק), ושם בודאי יפלו כל הכללים שניתנו למעלה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-12/2/2004 15:19 לינק ישיר 

בדרך הישר,

האמונה וההבנה שהאותיות צופנות בתוכן משמעות מוצפנת ומקודדת היא מרתקת ומסקרנת, אבל כיהוסף גם אני טיפה סקפטית לגבי היכולת להחילה בלי גליצ'ים וקווצ'ים.

לדוגמה, לגבי מה שאתה מכנה ו' הניקוד (ואלי2 מלמד ששמה המקובל הוא ו' השימוש), האם הו' הזו קיימת במילה מתוך עצמה, או שהיא תלויה בסגנון ובכתיב. במקרא היא הרבה פעמים מושמטת (שחרית מקראית הייתה כותבת: 'משמטת'), ואילו לפי חוקי העברית המודרנית היא מצויה. מה קובע האם אות נמצאת במילה – שגרת הכתיבה? האקדמיה ללשון?
שאלות אלה אינן חשובות במיוחד, אלא אם כן נייחס משמעות אינהרנטית לעצם הימצאותה של אות במילה מסוימת.

אם הכוונה היא להבנה סמלית של ערכן של האותיות, אני חושבת שזו פעילות מבוכת, אם הכוונה היא למצוא בהן משמעויות אינהרנטיות נסתרות, איני יודעת.



יהוסף,

על דברי הרש"ר בנדון למדתי ממך, איני יודעת מה היו המוטיבציות שלו בהשוואת השורשים 'פקד' ו'בגד', אבל נראה שמגיע לו יותר קרדיט לשוני על הבנתו הפונולוגית, מאשר חיקוי של המבטא הייקי החביב והטוב.

[P] ו הם שני הגיים זהים מבחינת מקום החיתוך שלהם (שפתיים) ומבחינת אופן החיתוך שלהם (פוצץ, או מה שקראת – חותך ותוך רגע מסולק). הן אחיות מהבחינות הללו והשוני היחיד ביניהן הוא קוליותן. שים יד על גרונך בהגותך ב' ו פ' ותראה שהוא רועד קצת כשאתה הוגה ב' ונח כשאתה הוגה פ'.

אותו דבר לגבי [G] ו[K] שניהם פוצצים ושניהם מכתשיים (הגבעה הקטנה שמאחורי השיניים) אך מפרידה ביניהם תכונת הקוליות.

כך שהקשר הפונולוגי בין שני השורשים יש בו ממש. מכאן ועד קישור סמנטי, אטימולוגי או אחר - הדרך ארוכה....


תוקן על ידי - שחרית - 12/02/2004 15:25:30



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2004 15:26 לינק ישיר 

לא יודעת למה יוצא לי מודגש, אני מנסה שוב ושוב לתקן.
אולי גם בכך יש איזו כוונה נעלמה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2004 15:42 לינק ישיר 


אני סבור שהלבן צודק במאת האחוזים.
לא ניתן להגיע לבחינה נכונה ומאוזנת של שורשי האותיות והמילים וכו' ללא התייחסות לשאר השפות בכלל והתייחסות לשאר הפות השמיות הקרובות לנו בפרט.
ראיית העברית כשפה "יתומה" נטולת הורים ונטולת השפעות, מביאה למסקנות מוטעות ומעוותות.







תוקן על ידי - מוישהגרויס - 12/02/2004 15:43:23



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2004 15:54 לינק ישיר 

מוישה

מניין?

הן גם אם המקור היה אשורית, השוני אינו בהגדרות הכתב, אך לעולם היו אותו מספר אותיות, כך ששמעתי מיודעי דבר, אם כי לא היו בטוחים לחלוטין.

אז מניין שאי אפשר ללמוד את שפת התורה מתוך עצמה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/2/2004 16:13 לינק ישיר 

אפרש שיחתי:

מסופר בתורה ששפת לשון הקודש היא מקורית (למה יתומה?), ושאר השפות הן עיבודים של שפת לשון הקודש.
גם הכתיב השתנה בכל השפות של המשפחה הזאת, אמנם בתקופה מסויימת (בגלות בבל) עברו היהודים מכתב העברי הקדום לכתב אשורי, מאותה משפחה.
כך שאין סיבה ללמוד את תוכנה של שפת לה"ק מתוכן שאר השפות. אלא שאם כבר מביאים ראיה מהשפה הערבית לשפה העברית, אזי יש להמשיך ללכת גם לשאר השפות של אותה משפחה, ואז נגיע ללימוד האות F, שאינה שייכת לכל הפרטים שהתבארו באשכול הזה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-12/2/2004 16:20 לינק ישיר 

.


הלבן:

היכן מסופר בתורה כי לשון הקודש היא השפה המקורית? אנא השכילני (לא זכור לי כי בפרשת מגדל בבל צוינה הלשון האחת שהיתה שפת כל הארץ כעברית דוקא).


ראה אבן עזרא בפתיחת פירושו לשיר השירים אודות חשיבות השימוש בהקבלה לשונית לשפת ישמעאל לצורך הבנת לשון התנ"ך כהוויתה. איך מתייחסת אמירתך לקביעתו?





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2004 17:04 לינק ישיר 

מוישה,

אם כי טענתך של התחשבות בשלל השפות צודקת לגבי מחקר פילולוגי המנסה לעמוד על טיבה של שפה, אבל הדיון בשורשי אותיות כפי שנעשה כאן ובדומה לאשכול מילון לגבי מילים, הוא ניסיון לדלות הבנה הגיונית בשייכות שבין דברים להם השתמשו בשפה דומה. ניסיון זה אינו שולל את האפשרות שאם הפילולוג ימשיך לשפה אחרת יבחן רעיונות חדשים וגם יגלה שחלק מהנחותיו בלשון הקודש היו מחיסרון ידע בשפות אחרות. אך בכל זאת אין זה מונע למתחיל להתחיל בלשון הקודש הקרובה לנפשו ושלכן היא היכולה ללמד אותו בשלב זה יותר.

כמו בויכוחנו באשכול ראשונים כמלאכים וויכוח אחרים עמדי באשכולות על מעלות היהדות, אין לי עניין להוכיח עליונות של היהדות וחלקי תרבותה, אלא למצות ממנה את המקסימום.

אני מבין שכוונתך וכוונת אריה שאג באמור, היא למנוע קידוש יתר שיפריע לויכוח, אך נראה שחשובה גם הדגשה שלא יהיה זלזול יתר אלא התייחסות עניינית וכך נימנע מהיות משוחדים לשני הצדדים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2004 17:34 לינק ישיר 

מואדיב
כמובן שכיוונתי לפירושי חז"ל. ואם לדעתך אין להזכיר זאת כאן, אז סליחה שטעיתי בכתובת.
ומה שיש ללמוד מהשפה הערבית אינו סותר כמובן, שהרי גם כאשר השפה הערבית נגזרה מלשון הקודש יש ללמוד ממנה.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-13/2/2004 08:25 לינק ישיר 

מואדיב והלבן מפורש בתורה שלשון הקודש מקורי

חוה = אם כל חי.
סוכות = על שם בניית סוכות, [ושם מקום אינו עניין שבתרגום], וכן באר שבע או ריבות.
לבן קרא לגל האבנים, יגר שהדותא = ארמית, ואילו יעקב גל עד. אילו יעקב היה קורא לגל עד בשם "אחמר דירבלק" או כל שם אחר, היתה תורה מפרשת כקריאת שמו של לבן.
ברור אם כן שהתורה מראה את לשון הקודש כשפה המקורית.
[זה מלבד הרבה ראיות מימי הבריאה, אלא ששם המתעקש יטען שזה תרגום, אגב בתיה בת פרעה גם דיברה או הכירה לה"ק]



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > "שורשי אותיות"
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 11 12 13 לדף הבא סך הכל 13 דפים.