בית פורומים עצור כאן חושבים

"ממחרת הפסח" בספר יהושע

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-7/4/2004 18:41 לינק ישיר 
"ממחרת הפסח" בספר יהושע

בספר יהושע כתוב:
י וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה- עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: יא וַיּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: יב וַיִּשְׁבּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא:
(יהושע ה' י')

מה פירוש 'ממחרת הפסח' ? הרי אין חג פסח במקרא, אלא יש חג מצות. הפסח הוא המצוה שעושים ב-14 לחודש הראשון בערב כבוא השׁמשׁ. כלומר, לקראת שקיעה (דברים טז ו). כך שממחרת לפסח זה ביום ה-15 לחודש הראשון. האם ממחרת יכול להחשב בערב? הרי כבר בערב התחילו לאכול את המצות , על-פי מצוות זבח הפסח. מכל מקום, ברור הוא שאכלו מהתבואה החדשה, שקצרו בארץ שעברו בה, לפני טז בניסן!!
מה ניתן להסיק מכאן? האם יום הינף יכול להיות לפני הפסח? האם ה-14 לחודש הראשון יצא ביום שבת, וביום ה-15 הניפו את קורבן העומר ורק אז החלו להכין את המצות?
מכיוון שהם אכלו "מעבור הארץ" וזוהי תחילת תקופת הקציר, שבה החיטין עדיין לא הבשילו, האם המצות שלהם נעשו משעורים?



דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/4/2004 19:32 לינק ישיר 

צחי

לצערי, הספרים אינם פתוחים לפני, ולכן אין לי אלא הניתוח היפה שלך וידע כללי כדי לנתח את הנאמר בקטע שהבאת.

והדברים יכולים להתפרש כך:

אם נניח, שבני ישראל באותו הדור נהגו לפי המקובל בידינו מן הגמרא ומן ההלכה, אזי סדר התאריכים היה אמור להיות כך:

יום יד ניסן - הקרבת קרבן פסח אחרי הצהרים.
מוצאי יום יד, שהוא ליל כניסת טו - אכילת הפסח.
יום טו - קציר ואכילת התבואה החדשה לאחר הבאת העומר.

האם סדר דברים זה הולם את הפסוק?

גם אם נניח שספר יהושע משתמש באותו שם של התורה לחג המצות, ולכן השם "יום הפסח" נראה זר, יש מקום לשני תירוצים:

א, גם יום יד יכול להיקרא יום הפסח, אלא שאכילת הפסח היא למחרת בלילה. וכיון שיום טו הוא יום טוב, אין בו קציר, אלא רק למחרתו. ואז יש לומר שכבר קרב העומר, או, אף זה לפי תירוץ אחד בגמרא, שלא הקריבו את העומר, אך יום הינף מותר לאחר זמן ההקרבה, גם אם לא היה קרבן בפועל.

ב. אפשר גם לומר שחלות יום הינף לא התחילה באותה שנה, לפי שהגיעו לארץ במועד מאוחר מדי, אם גם הספיקו לחגוג את הפסח בארץ ישראל.

ועד כמה שאני זוכר, שאלת הפשט בפסוק נידונה בגמרא, כמדומה בירושלמי, ומובא בתוס' בר"ה או בביצה. אך אין לי אפשרות לבדוק כרגע בפנים, ואולי ישלימו אחרים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-7/4/2004 20:15 לינק ישיר 

הבעיה מתחילה ברגע שמניחים מראש שקרבן העמר חייב להיות סמוך לקציר, ולא מספר ימים אחריו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-7/4/2004 20:29 לינק ישיר 

צחי

לא הבנתי את דבריך.

א. האם כוונתך לשאול מה המקור לכך שקרבן העומר חופף לקציר ואפילו מכשיר אותו? כפי שנפסק להלכה?

כדאי להתבונן בפסוקים שמשם זה נלמד, אך ניתן להבין זאת גם מסברה. לא רק בעם ישראל נוהגים טכסים שנועדו להכין פעולה רבת חשיבות, ומדוע שהתורה לא תיתן לכך מקום לפי דרכה?

ב. אולי התכוונת שהפסוק ביהושע סובל פירושים אחרים? זה יתכן, אך אם בידינו לפרשו באופן שנראה "פשט" שהוא גם חופף למסורת, האם עלינו להצטער על זה? האם נראה לך, בלשונו של בוגי, שאנו "מבריגים" כאן משהו? אם כן, אשמח אם תפרט יותר ולא תסמוך על הבנתי הקלושה והאיטית.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/4/2004 02:10 לינק ישיר 

צחי

אנסה להסביר את הפסוקים לפי הבנתי, אני לא הסתכלתי במפרשים וייתכן שמישהו אחר גם אמר כך, או שאחרים חשבו אחרת ממני, בכ"א אני מציע ללמוד את הפסוקים כך:
י וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה- עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:

עשיית הפסח כוללת אכילת מצות ומרורים כידוע והיא נעשית בי"ד בניסן בערב (כלומר ליל ט"ו).

יא וַיּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
יב וַיִּשְׁבּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא-הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא:
פסוקים אלו משתמשים בביטויים "ממחרת הפסח" ו "בעצם היום הזה" ביטויים אלו מזכירים את הביטויים המופיעים בקטע זה: ויקרא כ"ג ט וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. יא וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן. יב וַעֲשִׂיתֶם, בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת-הָעֹמֶר, כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, לַיהוָה. יג וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, אִשֶּׁה לַיהוָה--רֵיחַ נִיחֹחַ; וְנִסְכֹּה יַיִן, רְבִיעִת הַהִין. יד וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ, עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--עַד הֲבִיאֲכֶם, אֶת-קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם: חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.
כך שהכונה כנראה לאותו הדבר ואם נאמר שבויקרא מדובר על ט"ז ניסן הרי שגם ביהושע זה יהיה כך.

לגבי השאלה ממה עשו את המצות שאכלו עם הקרבן בי"ד בערב, אפשר לומר שהם אפו אותם מה"מן" כמו שנאמר בפר' בשלח "את אשר תאפו אפו" כך שכנראה ניתן לאפות מצות מ"מן".

הטקסט שלך כאן



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-9/4/2004 10:29 לינק ישיר 

אשר,

הביטוי "ממחרת הפסח" מופיע גם בבמדבר לג ג, ושם בוודאי הכוונה ל ט"ו בניסן. לכן נראה קצת קשה לומר שפה הכוונה לט"ז.
אפשר אולי לומר ששם הכוונה למחרת לשחיטתו ופה למחרת לאכילתו אבל זה נראה קצת דחוק.


הערת אגב, הרמב"ם בהלכות תמידיןומוספין פ"ז ה"י עשה שימוש יפה בפסוק הזה מיהושע כדי להוכיח שהצדוקים טעו כשטענו שהספירה מתחילה מיום השבת. אבל ההבנה שלו ש"ממחרת הפסח" הכוונה ל ט"ז נראית בעייתית כאמור.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/4/2004 12:30 לינק ישיר 

ראו את פירוש המלבי"ם שמישב את הרמב"ם עם הפשט ועם כך שחז"ל דרשו את הפשוט על פי שני הפירושים. בפרק שני של מסכת חלה בירושלמי דנים בהרחבה מה אכלו ואם היה איסור חדש. ר' אלעזר שם מביא את הפסוק במסעי שמזכיר את מחרת הפסח כראיה מוצקת שמדובר על חמישה עשר. המלבי"ם מבחין בין לשון "מעבור" ל"תבואה" את הראשון הוא מפרש על תבואת השנה שעברה, ולשון השניה על החדש שהותר. ולכן כתוב בשנה ההיא רק בלשון השניה. כמו כן בפסוק כתוב שוב "מחרת" והמחרת השני הולך על ששה עשר שאז הותר להם החדש ואכלו מתבואת הארץ בשנה ההיא. בכל מקרה אפשר גם לומר שלשון "מעבור" הולך על תבואת עבר הירדן שלא שהיתה מותרת. כמו כן בכל מקרה לא מדובר על שבת בראשית כמו שהצדוקים והקראים טענו. ולכן הרמב"ם מכנה אותם הטפשים



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-9/4/2004 15:00 לינק ישיר 

במאמר הזה הועלתה טענה מבריקה ש"ממחרת השבת" הכוונה לממחרת שביתת המן בימי יהושע:

http://www.herzog.ac.il/main/megadim/16kislev.html

הנה עיקר הרעיון של המחבר, אבל כדאי לקרוא את הכל:
"אך כדי להסיר את הלוט מעל הפרשה, צריך להוסיף נקודה, שנראה כי נעלמה עד כה מעיני העוסקים בנושא: התאריך שבו פסקה ירידת המן הוא ט''ו בניסן, והביטוי ''ממחרת השבת'' יש לקשרו לשביתת המן. ''ממחרת השבת'' פירושו ממחרת היום שבו יפסוק המן לחלוטין.

נסביר את דברינו. הפעם הראשונה שה'שבת' מוזכרת במקרא היא בפרשת המן: ''שבתון שבת קדש לה' מחר'' (שמות, ט''ז, כג). עד אותו מאמר הוזכר רק היום השביעי (בראשית, ב', א-ג), ומעולם לא נזכרה המלה 'שבת'.[8] לגבי ישראל ששמעו ממשה דברים אלו ולגבי הקורא את התורה כסדרה, קשה להבין כאן את השבת כמתייחסת ליום השביעי. האפשרות הפשוטה היא לייחס את השבת לדברים העומדים לנגד עיניהם, כלומר, לשביתת המן. המשמעות הפשוטה של המלה 'שבת' פה היא 'יום ששובת בו המן'.[9]

נוסיף ונטען שפרשת הנפת העומר, בהתייחסה לפרשת המן, משתמשת בביטוי 'ממחרת השבת' במשמעות דומה, ופירושו: ממחרת היום שבו ישבות המן לחלוטין ולא ירד עוד לעולם. אותו יום הוא כמובן ט''ו בניסן בשנה הארבעים לצאתם ממצרים, שסופר לנו עליו בספר יהושע. בפרק כ''ג בויקרא הוכרז יום הנפת העומר למחרת היום שבו ישבות המן כשייכנסו לארץ. כבר אז היה ידוע שהמן ישבות בשנת הארבעים בט''ו בניסן, שהרי מדובר שם על ''ראשית קצירכם'' (ויקרא, כ''ג, י), וזה חייב להיות בתקופת האביב.[10] ידיעה זו מקורה במשמעותו של אותו יום, שהרי אותו יום הוא יום סיום גזרת ארבעים השנה. באותו יום תמו נדודיהם של ישראל, שהרי יצאו ממצרים בט''ו בניסן, ובעקבות חטא המרגלים נדדו ארבעים שנה במדבר עד ט''ו בניסן בשנה הארבעים. ביום סיום הנדודים פסק המן, ובאותו יום הותר לאכול מעבור הארץ."

תוקן על ידי - רוח_דרומית - 09/04/2004 15:08:44



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/4/2004 16:06 לינק ישיר 

מיימוני:
האם לא הבנת שאני מביא פסוקים אלו כראיה שיום הינף אינו בטז בניסן. לדעתי, ממחרת השבת מתייחס ליום ראשון לאחר השבוע שבו "החל חרמש בקמה". כלומר, הכהנים שומעים שהתחיל הקציר בארץ ישראל, ושולחים שליחים להביא להם עומר.

בעלי השדות לא צריכים לחכות בקציר לכהנים שיהיו מוכנים להקריב את העומר, יתכן שיעברו מספר ימים מהרגע שבו מתחיל הקציר ועד ליום הנפת העומר. לכן גם הטענה של הבייתוסים בימי בית שני שלא ניתן לקצור בשבת עם חג המצות הראשון יוצא ביום שישי, אינה רצינית.
הבייתוסים חשבו שיום הינף הוא ממחרת השבת שבחול המועד. האיסיים חשבו שזה ממחרת השבת שלאחר חג המצות. אני טוען שאין תאריך קבוע ליום הינף, ולכן גם אין תאריך קבוע לחג השבועות.
קורבן העומר מכשיר את אכילת התבואה, ולא את הקציר. הקציר יכול להתחיל מספר ימים, ואולי אף מספר שבועות לפניו.
לגבי שאלתך בעניין ה"ההברגה" של בוגי. אז בהחלט כן, מעניין אותי האם תצליחו ל"הבריג" כאן פירוש שיתאים למסורת. נראה שהנסיון המוצלח ביותר הוא של קול התור, שמתבסס על המלבים, ואף משדרג באופן מבריג את פירוש הביטוי 'עבור הארץ'.
קול התור:
עבור אינו יכול להתכוון לשנה שעברה. עבור הארץ יכול בהחלט לכוון לעבר הירדן, אבל האם עבר הירדן לאחר שנכבש אינו ארץ ישראל?
אינני מסכים שיש הבדל בין שני המופעים של ממחרת השבת. השני פשוט חוזר על הראשון, מכיוון שנאמר 'באכלם מעבור הארץ' ולא 'מאכלם'.
האזכור של התבואה בשנה ההיא , מתייחס באופן כללי לתהליך ותוצאה של הפסקת המן. תבואת הארץ כולל את עבור הארץ.
רוח דרומית:
לא הספקתי עוד לקרוא את המאמר, אבל הרעיון הזה נראה מאד מאד 'מוברג'. מה ההסבר שם להופעה השניה של 'ממחרת השבת' בסוף הספירה?


תוקן על ידי - zachiz - 09/04/2004 16:08:33



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-9/4/2004 17:55 לינק ישיר 

צחי,

ההברגה היא בעיני המתבונן.
אני כמובן אינני משוכנע שטענת המחבר נכונה בהכרח, אבל מדובר בכיוון מעניין ומרענן, ונראה שיש לו על מה להתבסס.


"וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה..."
פירוש הגיוני של פשט הפסוק הזה הוא ש"ממחרת השבת" = "יום הביאכם את עמר התנופה".

מהי השבת הזאת?
האם זהו יום שבת בשבוע? אם כך, מדוע לא נכתב איזו שבת? היינו צריכים אז לצפות שהפסוק יראה בסגנון של "השבת שלאחר קצירכם"
נראה יותר שהשבת הזאת היא יום קבוע וידוע בשנה. הפירוש המקובל הוא שזהו יום ראשון של פסח. מחבר המאמר העלה את הדעה שזהו יום שביתת העומר [שהוא ממילא גם ראשון של פסח] והביא דוגמאות לקשר בין מושג השביתה לבין העמר במאמרו.

"וספרתם לכם, ממחרת השבת, מיום הביאכם, את-עמר התנופה: שבע שבתות, תמימת תהיינה. עד ממחרת השבת השביעת, תספרו חמשים יום"

חיפשתי בכל התנ"ך חוץ מתריסר הנביאים [אחרי השבת אבדוק אולי גם אותם], והביטוי "עד מ..." בהקשר של ימים לא מופיע בשום מקום חוץ מבפסוקים הנ"ל.
ברור ששבע השבתות האלה הם ימי שבת שבשבוע שצריך לספור שבע מהם. כמו כן צריך לספור 50 יום. ייתכן שהביטוי "עד מ..." אינו מורה בכלל על היום שלמחרת [האם ישנה התייחסות למשמעות הביטוי בגמרא? במנחות נראה שמעדיפים להתעלם ממנו] אלא באופן כללי על "אחרי", כלומר אחרי השבת השביעית שנספרה, באופן שסופרים הן את השבתות בנפרד והן את הימים בנפרד כפי שאכן מקובל.
לסיכום, "עד ממחרת השבת השביעית" בקטע הזה = אחרי השבת השביעית לספירה באופן שיעלו 50 ימים וכאן ברור הכוונה לשבת בשבוע, ו"ממחרת השבת" מורה על יום קבוע וידוע בשנה שהוא היום המקובל במסורת שבו שבת העמר.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/4/2004 23:08 לינק ישיר 

רוח_דרומית :
ההבחנה של הביטוי "עד מ.." באמת לא מתיישבת אם הפירוש של שבת בראשית או איזשהוא יום ראשון כי אז היה צריך להיות כתוב " עד ל.."
יש גם לשים לב לטעמים שמפסקים את הביטוי כך שהמילה "שביעית" אינו מתייחס לשבת אלא לכל הביטוי "ממחרת השבת" כך שבעצם יתכן לומר ש"ממחרת השבת" הינו שם של יום ולא הגדרת זמן.
זאת אומרת עד X השביעית. ולכן X הינו "ממחרת השבת" שזהו העתק של המונח שהוטבע בהתחלת הנושא של העומר של תחילת הספירה.
ואז יש לקרוא את זה כך שהספירה עד החזרה השביעית של "ממחרת השבת"

מקווה שהובנתי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/4/2004 23:28 לינק ישיר 

רמב"ם הלכות תמידים ומוספין.

ט וכל כך למה: מפני אלו הטועים שיצאו מכלל ישראל בבית שני, שהן אומרין שזה שנאמר בתורה "ממוחרת, השבת" (ויקרא כג,יא; ויקרא כג,טו; ויקרא כג,טז), הוא שבת בראשית; ומפי השמועה למדו חכמים, שאינה אלא שבת יום טוב. וכן ראו תמיד הנביאים והסנהדרין, בכל דור ודור, שהיו מניפין את העומר בשישה עשר בניסן, בין בחול בין בשבת.

י והרי נאמר בתורה "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, עד עצם היום הזה" (ויקרא כג,יד), ונאמר "ויאכלו מעבור הארץ, ממוחרת הפסח--מצות וקלוי" (יהושוע ה,יא). ואם תאמר שאותו הפסח בשבת אירע, כמו שדימו הטיפשים, היאך תלה הכתוב היתר אכילתם לחדש בדבר שאינו העיקר ולא הסיבה, אלא נקרוא נקרה; אלא מאחר שתלה הדבר במוחרת הפסח, הדבר ברור שמוחרת הפסח היא העילה המתרת את החדש, ואין משגיחין על איזה יום הוא, מימי השבוע.


תוקן על ידי - אורייתא - 10/04/2004 23:30:17



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2004 10:22 לינק ישיר 

אורייתא:
תקרא את כל הדיון מתחילתו, ותיווכח שהרמב"ם אינו מבין נכון את המושג 'ממחרת הפסח'.

קול התור:
מהו הוא ממחרת השבת החמישית? באיזה יום זה יוצא. מה היא השבת החמישית? מה היא השבת השביעית? באיזה יום זה צריך להיות?

מכיוון שלא סופרים עד יום ה49 שהוא השבת השביעית, אלא עד ממחרתו, אבל התורה רוצה להדגיש את היום שלפניו, הביטוי הוא 'עד מ' ולא 'עד ל'. אם הגדש היה על היום החמישים, אז התורה היתה אומרת 'עד ליום החמישים', אבל מכיוון שהדגש הוא על יום ה49 אז התורה אומרת 'עד ממחרת יום ה-49'.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/4/2004 11:39 לינק ישיר 

צחי,
ומדוע שהתורה תרצה להדגיש דווקא את יום ה-49? הרי כל הספירה היא למען היום ה-50!
מי פה מבריג?

יותר פשוט שהציווי מתחלק לשניים: ספירת הימים וספירת השבועות.
"עד מ..." פירושו "לא לפני"



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/4/2004 14:41 לינק ישיר 

אני דווקא מתחבר מאד לפירוש של קול התור, שצריך לספור שבע 'ממחרת שבת'. רק אחרי ההופעה השביעית של 'ממחרת השבת' יש לקיים את חג השבועות. התוצאה היא שאנחנו סופרים חמישים יום, למרות שבפועל סופרים שבעה שבתות.
אני עדיין מחכה להסבר של קול התור לגבי באיזה יום בשבוע יוצא 'ממחרת השבת' החמישית או השישית או השביעית.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/4/2004 15:27 לינק ישיר 

כמדומני ש"הפסח" בביטוי "ממחרת הפסח" משמש כפועל, כמו הזבח. כלומר, ממחרת 'הפסחת' הפסח.

לגבי "מחרת" בכל מקום מקם בתנ"ך משמעו כעבור לילה.
לגבי השעה ביום המחרת, הרי שנכתב בפירוש "בעצם היום הזה".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > "ממחרת הפסח" בספר יהושע
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.