בית פורומים עצור כאן חושבים

החדש אסור מן התורה: תרתי דסתרי

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/6/2004 14:56 לינק ישיר 
החדש אסור מן התורה: תרתי דסתרי

החתם סופר נתן למושג ההלכתי,"החדש אסור מן התורה בכל מקום", (קידושין דף לח עמוד ב) משמעות חדשה: החידושים והשינויים במנהגים, אסורים מן התורה. משפט המופיע בתשובותיו פעמים רבות, ובצורות שונות, כאשר הוא מתנגד לשינוי מנהג:

"והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום". (שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן כח).

"הגם כי אינני מתיר כי מיראי הוראה אנכי ואני שונא חדשות, ומרגלא בפומי החדש אסור מן התורה בכל מקום". (שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קמח).

"ומלתי כבר אמורה, החדש אסור מן התורה בכל מקום". (שו"ת חתם סופר חלק א (או"ח) סימן קפא).

"והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום, והישן ומיושן משובח ממנו". (שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן יט).

"מ"מ לא אכניס עצמו בזה שיהי' הוראה של חידוש אצל העולם, והחדש אסור מן התורה בכל מקום ע"כ נניח הדבר כמות שהוא". (שו"ת חתם סופר חלק ג (אה"ע ג) סימן סט).

*****
בעיר בה גרתי, ישנה קהילה "הונגרית", שעם הזמן התחסדה והקצינה, רבים מחבריה, מצטטים את המשפט, "החדש אסור מן התורה". עבורם פירושו הוא, שיש להמשיך ולחיות כמנהגי הונגריה, אך האם כך היה גם פירושו אצל החתם סופר? ובכלל איך ייתכן לומר על מנהגים, "חדש" ו"ישן", שהרי אין מי שיטען, שמנהגם לא השתנה ולא ימשיך להשתנות, (חוץ מהחושבים שמשה רבנו היה לבוש בעקישע ושטריימל), וכל שהוא ישן היום, היה חדש פעם.

ברצוני להתייחס לשתיים מתשובותיו של החתם סופר, העוסקות בשינויי מנהגים, באחת התנגד לחידוש/שינוי מנהג, ולשם כך *חידש* "טעם מסברא", שהפך עם הזמן לאמת ישנה, ול"ייהרג ואל יעבור", ובשניה הוא תמה על ביטולו של מנהג, שדווקא החוששים משינויים, דאגו שלא יחזור, מאחר והוא מנהגם של הריפורמים ה"מחדשים", וכפי שהוא גם במנהגים "ריפורמיים" רבים אחרים, המתוארים כ"חדשים", אף אם הם היו מנהגי ישראל, בזמן ה"לא רחוק", ששונו ב"כוונה תחילה" (או השתנו עם הזמן), דוקא ע"י "היהדות השומרת על המסורת".

*****

התשובה הראשונה עוסקת ב"העמדת "הבימה" שלא באמצע בית הכנסת.

מאז חורבן הבית השני, כאשר בתי הכנסיות, (רבות נכתב אודות ראשיתו של בית הכנסת, זמנו ומקומו, יש המקדימים אותו לגלות בית ראשון, ויש המאחרים אותו לימי בית שני, ראה ע"כ במאמרו של יוסף גוטמן, שקטע ממנו, אודות מוצאו של בית הכנסת, הועתק ב"בית הכנסת בתקופת המשנה", והתלמוד", מכון זלמן שזר, בעריכת זאב ספראי, עמודים 43-49וראה שם בהערה 1 ביבליוגרפיה רחבה בנושא), הפכו ל"מקדשי מעט"בתוכן, ("ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל", מגילה דף כט עמוד א), הוסיפו להם גם בצורה את הדימיון לבתי המקדש, (ראה על האלמנטים בבנין בית הכנסת, שהזכירו את בית המקדש, במאמרו של אשר גרוסברג, "זכר למקדש בבתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל", תחומין טו, (תשנ"ה), עמ' 461-488), אך במשנה, בתוספתא או בתלמודים, לא מצאנו כל *הלכה* הדורשת את הדימיון בצורת מבנה בית הכנסת לבית המקדש, וכן לא מצאנו שם, כל הלכה המגדירה אפילו באופן כללי, מהי הצורה הכללית, הדרושה למבנה בית כנסת, ההלכות "הראשונות", שהתייחסו למבנה בית הכנסת, ושהובאו להלכה ברמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה ב, (וראו גם בשו"ע אורח חיים סימן קנ), עוסקות רק בגובה בית הכנסת וכיוון פתחי הכניסה:

"כשבונין בית הכנסת אין בונין אותה אלא בגבהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא". (מקור: תוספתא מגילה (ליברמן) פרק ג הלכה כג).

"ומגביהין אותה עד שתהא גבוהה מכל חצרות העיר, שנאמר ולרומם את בית אלהינו". (מקור: בבלי שבת דף יא עמוד א).

(הלכת התוספתא קובעת שיש לבנות אית בית הכנסת, במקום הכי גבוה בעיר, אך הלכת הבבלי מתייחסת רק לגובה הבנין והגג, הרמב"ם הביא את שניהם).

"ואין פותחין פתחי הכנסת אלא במזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה. (מקור: תוספתא מגילה (ליברמן) פרק ג הלכה כב: "אין פותחין פתחי בתי כנסיות (לא) [אלא] למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנ' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה".

(על הקשר בין פתיחת הפתחים למזרח, ודברי רש"י בבא בתרא דף כה עמוד א: "דמורו בה מיני - תלמידי עובדי ע"ז מורים הוראה, להתפלל במזרח", ראו את הערת ר"ישור,בפירושו "בינה לעתים" על ספר העיתים למהר"י אלברצלוני, שכתב שם, (סימן קפב), שהלכת "אין פותחין פתחי בית הכנסת אלא כלפי מזרח", והתפילה למערב, היתה כנגד המינים ש*היו מתפללים למזרח*. וראו שולחן ערוך אורח חיים סימן קנ: "אין פותחין פתח בהכ"נ אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח, כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו", וראו יצחק ספיר,"כיוון התפילה ומקום הפתח בבתי הכנסת הקדומים":

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/kivun-2.htm


בהמשך דבריו, עוסק הרמב"ם בהלכה ג', ב"רהיטי" בית הכנסת:

"ומעמידין בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כדי שישמעו כולם, וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה מעמידין אותה באמצע ואחורי התיבה כלפי ההיכל ופניה כלפי העם".

בהסברו לדברי הרמב"ם, כותב רבי יוסף קארו, בכסף משנה שם, (שלא הזכיר בשולחן ערוך אורח חיים סימן קנ, את דין מקום הבימה), בתוך דבריו: "ואל תשיבני מהבימות שבונים בימים אלו בקצת מקומות, וקובעים אותם בסוף בית הכנסת, ולא באמצע, וכן התיבות שמניחין עליהן התורה, הן בסוף הבימה, ולא באמצע, כי *העמדת הבימה והתיבה באמצע, אינה מהחיוב, אלא הכל לפי המקום והזמן*, שדוקא באותם זמנים שהיו בתי כנסת גדולים, עד מאד, היו צריכים להעמיד הבימה באמצע, כדי להשמיע לכל העם, אבל בזמנים אלו שבעוה"ר בתי כנסת שלנו קטנים הם, ובלא"ה כל העם שומעים היטב, יותר נוי הוא לבנות הבימה בצד אחד מלבנותה באמצע, ומה שנהגו עכשיו שאין מעמידים הס"ת באמצע הבימה, אפשר שנהגו כן לכבוד הזקנים וכו', וכבר כתבתי שלא הקפידה התוספתא על כך, אלא הכל לפי המקומות".

ולכן, מאחר ומטרת הבימה, היא לשמש כמקום להנחת התורה בעת קריאתה, ומטרת הקריאה היא שמיעתה ע"י ציבור המתפללים, אין זה אלא הגיוני, ש"כדי שישמעו כולם", יש להעמידה במקום שממנו תהיה השמיעה טובה ביותר, יהיה זה באמצע, בצד או מלפנים, "הכל לפיה מקום והזמן", אך החתם סופר בתשובותיו, (חלק א (או"ח) סימן כח), *חייב* את העמדת הבימה באמצע בית הכנסת, בכל מקרה:

"והנה לא הראה הכסף משנה מקום מנ"ל להפוסקים שתעמוד הבימה באמצע בהכ"נ, *והוא ש"ס ערוך בסוכה נ"א ע"ב באנשי אלכסנדריא*, ("רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: ...ובימה של עץ *באמצעיתה*, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן - הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן..."). ויפה כ' הרב כסף משנה *ללמוד זכות* על איזה קהלות הנוהגים *נגד הש"ס*, אבל נ"ל שנשתבשו הקהלות במ"כ, אדרבא ק"ו השתא ומה אלכסנדריא שבכל זאת לא שמעו כל הקהל, שהצריכו להניף בסודרים, ואפ"ה העמידו באמצע ולא בסוף, אע"כ שככה הי' יכולים לראות הנפת סודר מהסוף, כמו מהאמצע, ואם לא די בסודר א' יעמידו שנים, אע"כ לא שפיר דמי למיעבד הכי, ו*מסברא אומר* כיון שאנו מחזיקים הבימה שבה קורין פ' הקרבנות כמו מזבח, שמפני כן מסבבים הבימה בחג הסוכות, כמו שסבבו המזבח, ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש, שהוא מזבח מקטר קטרת, היה עומד באמצע הבית, מכוון בין מנורה לשולחן ... ויען הבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי, ע"כ ראוי להעמידו באמצע בהכ"נ, לדמותו לבהמ"ק בכל האפשרי ואין לשנות במקדש מעט שלנו".

דבריו נתקבלו אצל בני זמנו, כהלכה למשה, וכאילו כך היה מימי ראשית בתי הכנסת.

בנו של החתם סופר, הרב שמעון סופר אבד"ק קראקא, כתב לקהלת פאפא, (מכתבו נדפס בתוך מכתביו שבס' "אגרות סופרים" מכתב ט'), שאין ברצונו לקבל את משרת הרבנות שם, מאחר ולא קיימו את התנאים שהתנה עמהם, שהאחד מהם היה להעמיד את הבימה באמצע בהכ"נ:

"אמנם לפי מנהגנו ומנהג כל ישראל מאז להעמיד הבימה באמצע, הוא עולה לזכרון מזבח הזהב מקטר הקטורת אשר הי' עומד באמצע בין המנורה והשלחן כידוע, וכ"כ אאמו"ר מאור הגולה ז"ל בספרו חת"ס (או"ח סי' כ"ח), שזה הוא הטעם שאנו מעמידים הבימה באמצע, שיהי' לנו לזכרון בהיכל ד'
כדמות מזבח הזהב אשר עמד באמצע, אך אלה המחדשים אשר בדו מלבם לבנות הבימה מקשה אחת עם ארון הקודש אין להם זכרון
בהיכל ד' כלל, ואין להם על מה שיסמכו במנהגם, כי אם על חפץ לבם לחדש חדשות".

וראו גם בשו"ת יהודה יעלה או"ח סימן ג, אמרי אש חלק או"ח סי' ז, מהר"ם שיק, ושד"ח אסיפת דינים, מערכת בהכ"נ.

כך זה המשיך עד ל"הונגרי" זמננו, ראו לדוגמא תשובת המנחת יצחק (חלק ג' סימן ד), להרב חנני' יום טוב ליפא דייטש, מלפנים אבדק"ק העלמעץ, שהאריך בנושא זה בקנאות, בספרו "טהרת יום טוב", חלק ד' דף קנ"א, אות כ"ו.

איש מביניהם לא שאל, מהו הקשר בין בימת עץ שעמד עליה השמש מניף הסודרין, לבימה שקוראים עליה את התורה, ומדוע גם לא להעמיד בכל בית כנסת, "שבעים ואחת (או שבעים) קתדראות של זהב, כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, (או כנגד מספרם של חברי מועצת גדולי התורה), שכל אחת ואחת מהן אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב, (ובאם מתפללי בית הכנסת עניים, להעמיד כסאות מפלסטיק, כדי שיהיה לפחות זכר כסאות הזהב), ואולי גם לחייב את ציבור המתפללים לשבת לפי מקצועותיהם, שהרי כך ישבו באלכסנדריא: זהבין בפני עצמן, וכספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן, כדי שאם אדם יחפש עבודה, הוא ילך לשם, כדי לפגוש את בעלי אומנתו, ומשם תהיה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

באמת למה לא? הרי כך היה באלכסנדריא! זה היה טוב למצרים, זה יהיה טוב לכל עם ישראל, בכל זמן ובכל מקום.

הם לא שאלו שאלות, אך את סיפור הבימה הם המשיכו בהמשכים:

1. הרמב"ם כתב שמניחין בימה באמצע ביהכ"נ כדי שישמעו כולם.

2. האחרונים הוסיפו עוד טעם להעמדת הבימה באמצע ביהכ"נ, מפני שהבימה היא דוגמת המזבח, וכן כתבו רמז לזה מהא דמקיפין את הבימה בלולביהם.

3. ההיכל שספר תורה נתון בו נראה שהוא מכוון כנגד קה"ק.

4. הדוכן שלפניו זכר להיכל.

5. ולפי"ז ביהכ"נ עצמו הוא דוגמת העזרה.

6. ומפני זה מיחה החתם סופר ושאר גאוני קשישאי ע"ז בכל תוקף כנגד שינוי מקום הבימה, והסתמכו כולם על היסוד הזה, שהבימה היא דוגמת המזבח, והנדרים והנדבות שנודרים ונודבים בעת קריאת התורה דוגמת הקרבנות, והכי מסתבר שהבימה היא דוגמת המזבח ולא כל ביהכ"נ, שאם כולה דוגמת המזבח איזה זכר נשאר לעזרות ולהר הבית.

7. ממילא חצר ביהכ"נ היא בבחינת הר הבית.

(ע"פ שו"ת היכל יצחק (להרב הרצוג), או"ח סימן י ד"ה ה, וראו את דברי ר"א בן הרמב"ם ב"המספיק לעובדי השם", (מהדורת דנה, עמוד 106).

ומשם לשאלה:

8. "האם מותר לקרוא בתורה בביהכ"נ שאין לו בימה באמצע", הדרך קצרה.

והתשובות:

"שו"ת שרידי אש (הרב יחיאל יעקב ויינברג), חלק א סימן טו עמוד לד

"ברם, אעפ"י שיש כאן איסור לעשות הבימה במקום אחר, מ"מ אין איסור להתפלל שם ומכש"כ שאין איסור לקרוא בתורה בציבור.אדרבא, יש כאן מצוה לזכות את הרבים במצות קריאת התורה, כי המתפללים שבאים להתפלל בציבור לא עשו שום איסור,ורק בוני ביה"כ והגבאים ששינו, הם שעשו שלא כדין. ולא שמעתי מעולם שהרבנים אסרו להתפלל בביכ"נ שאין לו בימה באמצע. (עכשיו הוגד לי כי באונגרן אסרו הרבנים להיכנס לביהכ"נ שאין הבימה באמצע, אבל זה הי' בשעת מלחמה נגד זרם ההתבוללות, והרחקת הבימה מאמצע ביהכ"נ הי' מסימניה הראשונים של ההתבוללות, ר"ל. משא"כ במקומות שאין שטן ההתבוללות מרקד שם), ויודע אני, כי בעיר קיברטי בליטא הסמוכה לגבול גרמניה בנו ביהכ"נ והעמידו את הבימה סמוך לארון הקודש שלא ברצון חכמים, ואעפ"י כן לא נמנעו הרבנים להתפלל שם אם נזדמנו לשם.להתפלל שם אם נזדמנו לשם".

========

שו"ת אגרות משה, (הרב משה פינשטיין), חלק או"ח ב' סימן מב:

"בדבר בימה באמצע ודאי יש לעשות באמצע אבל לענין להתפלל בביהכ"נ שלא עשו באמצע איני רואה לאסור, ומה שאומרים שבאונגארן אסרו לא ידוע זה בברור ומסתבר שהיה זה רק במקומות ההם שעשו זה בשביל רעפארם כי במקומות ההם היה זה מהתחלות מעשה הרעפארמער הרשעים אבל במקומות אחרים שאין כוונתם בשביל רעפארם אלא בשביל שיהיו יותר מקומות ועוד טעמים כאלו אין לאסור מלהתפלל שם, כי אין זה מעיקרי דיני קדושת ביהכ"נ אלא כדי שישמעו כל המתפללים קריאת התורה כמפורש ברמ"א סימן ק"נ וכן הוא ברמב"ם פי"א מתפלה ה"ג והכ"מ יקל אף לכתחלה בבתי כנסיות קטנים להיות לצד אחד בשביל נוי עיי"ש, ולכן אף שודאי לכתחלה צריך להשתדל
שיעשו הבימה באמצע שלא לשנות ממנהג כל מדינותינו, ועיין בחת"ס או"ח סימן כ"ח שנתן עוד טעם חדש מסברתו במה שצריך באמצע ואף שאין טעמו מוכרח מ"מ לכתחלה יש ודאי לחוש לדבריו אבל לענין לאסור להתפלל גם לטעמיה אין שום מקום, ואם האמת כהשמועה שאסרו באיזה מקומות היה זה רק הוראת שעה במדינתם בשביל הרעפארמער ואם יש שני בתי כנסיות באחד הבימה באמצע ובאחד בצד אחד יש לקבוע מקום תפלתו בביהכ"נ שהבימה באמצע שהוא כהראוי והגון.

========

שו"ת מנחת יצחק, (הרב יצחק וייס-ראב"ד העדה החרדית בירושלים), חלק ג סימן ד, ט"ז.


(ט"ז) והנה בדבריהם נמצא ג"כ בירור, למש"כ כהד"ג שליט"א, בנדון אם מותר להיות צירוף לעשרה שם, וכן אם דר
במקום שיש בהכ"נ כזו, אם נכון יותר להתפלל ביחידות, מלילך לשם לשמוע קדיש וקדושה, - דהרי מבואר שם, אף
בתשו' מהר"ם שיק, דפקפק על הא דכתב בס' מחולת עינים דיש בזה משום יהרג ואל יעבור, אבל כתב, דעכ"פ אסור לו
מה"ת לילך להתפלל שם להיות נטפל לעוברי עבירה עיי"ש, וכה"ג איתא עוד ביתר חומר הדין בתשו' וספרים מגדולי
הדור אחרים. (טו"ב /י"ז/) וכל זה, אף אם לא הי' הראשונים בדור אשר לפנינו כבר נתעוררו בזה, לחזק בדק הבית, ולגזור
אומר איסור וחרם מלהתפלל בבהכ"נ שנעקר הבימה מאמצע, מכש"כ אשר כבר עשוהו וחתימי עלי' קרוב למאה רבנים
גדולים וצדיקים, לאסור ליכנס ולהתפלל בבהכ"נ אשר אין לה בימה באמצע, וכמו שנדפס כל דבריהם בספרו דמר כהד"ג
שליט"א (חלק ד' אות כ"ו בדף קנ"א מדה"ס), ונעשה כ"ז בחרמות גדולות כמבואר שם, והובא ג"כ בשד"ח שם, ולא
הבנתי מה שהביא כהד"ג בשם אותם קצתם משם, שאומרים כי האיסור של רבותינו הגדולים נגד הבימה, הוי רק
למדינתם ולא לשם, - דהרי מפורש נאמר שם, במודעא רבה, שכל הנאמר בפסק ב"ד הוא על כל מקום וכל זמן, חוק ולא
יעבור לעולם, וכמו כן השד"ח שם /שד"ח אסיפת דינים מערכת בית הכנסת אות י"ג/ הביא כ"ז לפסק הלכה, ולא עלה
על דעתו לומר שלא פשטה איסורם בכל ישראל, ואף שהוא בעצמו הי' ספרדי, קבל הפס"ד באימה וביראה כמבואר שם,
ומכ"ש אנחנו האשכנזים מבני בניהם ותלמידי תלמידיהם, צריכים אנחנו למשוכי בתרייהו, ולקבל עלינו בכל תוקף ועוז
דבריהם כגחלי אש, ומכ"ש שכבר נתברר שמצד הדין כן הוא, והתורה נצחיית בכל מקום ובכל זמן".

ושו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן ה:

"אמנם על הרוצים לכנוס רק באקראי, לשמוע קדושה וברכו, אף דאפשר שאין איסור עליהם מצד הדין, אבל מצוה ודאי ליכא, והענין מפורסם אצלינו מהגאון הקדוש מוהר"מ באנעט ז"ל,
שנמנע מעבור על פתחם של ביהכ"נ כזה עד כאן ת"ד. והרי שהרבה מדברינו נכללו בדברי הג' הנ"ל, - אמנם מה שכתב
לחלק בענין הכניסה, הנה חוץ מה שלא נראה כן מדברי הגדולים וביותר מדברי המהר"ם שיק הנ"ל, עוד לא הבנתי,
דכיון שהוכיח דאיסורם של הגדולים קיים לעד, א"כ הרי המה גזרו אומר בפירוש אסור לכנוס לבית הכנסת להתפלל
אשר אין לו בימה באמצע, בלא חילוק בין להתפלל בקביעות או רק בדרך אקראי, ותו לא מידי.

=====

ומשם לעמוד התפילה של הש"ץ.

שו"ת ציץ אליעזר , (הרב אליעזר וולדינברג), חלק י' סימן כב:

(ב) אולם לשנות מקום הש"ץ מעמוד התפלה שלפני ארוה"ק ולסדר שיעמוד על הבימה בנימוק כדי שישמעו קולו יותר,
נראה דאין נכון לעשות כן, וכבר כתב המג"א בסי' צ' סק"ג שהמנהג הוא שהמקום שהש"ץ עומד הוא עמוק משאר הב"ה
=הבית הכנסת= משום ממעמקים קראתיך ע"ש, ומינה שמכ"ש שאין להפוך הסדר שהש"ץ עוד יעמוד גבוה בהבלטה
יתירה משאר קהל המתפללים, וזה שמצינו בסוכה ד' נ"א בביהכ"נ של אלכסנדריא דבימה של עץ היתה באמצעיתה
וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו וכו', נראה דמשם ראיה להיפוך, לאיסורא, כי חזן הכנסת פירושו שמש - הכנסת,
אבל הש"ץ לא היה עומד על הבימה כי אם לפני התיבה, וכ"כ רש"י שם וז"ל: חזן הכנסת שמש הצבור, לענות אמן
שהיה שליח שלפני התיבה גומר ברכתו והן לא היו יכולין כולן לשמוע קולו עכ"ל, ולמה לא סידרו שהש"צ הוא שיעמוד
על הבימה, אלא משמע מזה שזה לא רצו לשנות מהמנהג שהש"צ עובר לפני התיבה ולכן תיקנו שנוסף לזה יעמוד
השמש על הבימה ויניף בסודר כדי שידע הקהל לענות אמן.

ואעידה לי שלשה עדים נאמנים, והמה: (א) שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' י"ט. השואל התאונן שם לפני הכתב סופר על
בית כנסת אחת ששינו וסידרו שהש"ץ עומד במקום גבוה על הבימה להתפלל, וכנראה היה ג"כ זאת נימוקם מפני
שאל"כ הקול לא נשמע כ"כ טוב, והשיב הכ"ס לאיסורא, ובבארו כי יש חילוק בין לא יעמוד במקום גבוה דאיסורא הוא
לבין יעמוד במקום נמוך דלא דינא ואיסורא הוא אלא מצוה להראות כניעה יתירה וכו' ומזה בא אל המסקנא דכ"ש
וקו"ח לש"ץ שלא יעלה ממקומו אל הבימה במכוין להתפלל שם דהולך במכוין להתפלל במקום גבוה שאין לך גבהות
לפני המקום ברבים יותר מזה וכו' וכ"ש היכא דאפשר להשמיע שלא יעמוד במקום גבוה משום תוספת קול אדיר וחזק
עיי"ש באריכות.

(ב) בשו"ת מהרי"א אסאד חאו"ח סי' ג' בהגה מבהמ"ח מדי דברו מחיוב עמידת הבימה באמצע ביהכ"נ כותב, דאולם
כשבא הש"ץ להתפלל אדרבא צ"ל למטה לארץ וכו' ומ"ש בסוכה נ"א החזן וכו' א"ז ש"ץ המתפלל רק השמש וכו' אבל
הש"ץ עומד למטה לפני התיבה להתפלל עיי"ש.

(ג) ואל השלישי אני בא הכי נכבד בנימוקיו בזה. ה"ה: שו"ת מכתב סופר (לבנו של הח"ס ואב"ד דקראקא) ח"ב סימנים
א' ב, אחרי שבא באריכות דברים ובטוטו"ד בהסברת סודות סדרי בית הכנסת ובבארו שהתיבה היא דוגמת מזבח הזהב,
הוא מסכם (בסי' א') וכותב וז"ל: אחרי הודיענו ה' כל זאת ובררנו באר היטב ענין ההיכל ארון הקודש והתיבה שהיא
דוגמת מזבח הזהב, לא יספק אדם עוד שמקומה הראוי הוא לפני ארון הקודש לא על גבי מקום גבוה, כי גם מזבח הזהב
אשר בהיכל הקודש בביהמ"ק היה עומד על קרקע ההיכל ולא היה צריך הכהן לעמוד עליה וכו' עיי"ש. וההסבר הזה של
הספר השפיע לטובה על אלה שרצו לשנות בכנ"ל, ונסוגו אחור ממחשבתם לרעה, ככתוב בסי' ב' שם שהשואל כתב לו
שהסברו על התיבה שהש"ץ יורד לפניה נכנסו לאזנם ואמרו שניכרים דברי אמת, דלולי זאת לא היו אבותינו הראשונים
עושים תיבה יתירה ללא צורך דוכי לא היו יכולים להעמיד הש"ץ על הבימה להתפלל כמו שהוא עומד בשעת קריאת
התורה כדי שישמע כל העם אלא מזה ראי' ברורה שבכוונה מכוונת היתה מאתם להעמיד הש"ץ במקום נמוך משום
ממעמקים קראתיך ד', ועשו לו תיבה מיוחדת סמוך לארון הקודש דוגמת מזבח הזהב אשר עמד לפנים בהיכל ה' לפני
פרוכת העדות. והגהמ"ח שם הניף ידו שנית לחזק הדברים בתוספת קדושה, והלכה ברורה זאת בניהוגה מימות קדם
חיזקה במסמרים דאנו אין לנו אלא מנהג אבותינו הקדושים גולת אשכנז שעשו להש"ץ תיבה בפני עצמו במקום נמוך
לפני ההיכל וארון הקודש עיי"ש. (ויעוין מ"ש בספרי צ"א ח"ט סי' י"ז פ"ט בענין עמוד התפלה שמדקדקים להעמידו
נטוי לצד דרום עיי"ש).

*העידו לו שלשה עדים נאמנים*.

אך אשאל שאלה אחת, שהוא והם לא התייחסו אליה, והיא, מנין להם שהש"ץ לא עמד ליד מניף הסודרין? האם לא ייתכן שהוא עמד לידו, וכך ידע מתי להניף את הסודרין?

לאחר מחשבה. בעצם מה זה משנה, היכן הוא עמד, הרי הבעיה העומדת לפנינו היא, לא היכן *הוא* עמד, אלא היכן עומדים הריפורמים, והוא *בטח* לא עמד שם.

היכן זה שם?

שם זה לא היכן שהם עומדים.

היכן הם עומדים?

שם, לא היכן שהוא עמד.

עוגה, עוגה, עוגה.

*****

ולבסוף: ה"אמת" על העמדת הבימה, בעיני הרב עובדיה יוסף, (שו"ת יביע אומר חלק ח, או"ח, סימן יז):

"(ג) והאמת ניתנה להאמר שכל מה שהרעישו גאוני ישראל בארצות אשכנז להקפיד על העמדת הבימה באמצע בהכ"נ, עיקר כוונתם כנגד הריפורמים למיניהם שהיתה להם כוונה זדונית בבתי הכנסת לדמותם ולהשוותם לכניסיות ולבתי תפלות של הנוצרים, ועליהם נאמר וישכח ישראל עושהו ויבן יכלות, ... ולכן יצאו גאוני ישראל כנגדם בכל תוקף, עם כמה חרמות ואיסורים להתרחק מהם ומהמונם, ובעוז ותושיה עמדו בפרץ נגד מחללי כרם ה' צבאות, בקעה מצאו וגדרו בה גדר... ולמדנו שכמה אחרונים כ"כ שאין לחוש לדברי החת"ס וסיעתו הנ"ל. ולכן נראה לענין הלכה, שאפילו אם קבעו התיבה באמצע, והוצרכו מאיזה סיבה להעביר התיבה לסוף בהכ"נ רשאים לעשות כן, אבל במקום שהריפורמים מצויים יש להקפיד שתהיה התיבה באמצע דוקא".

*****
כנראה שבעיר שיש בה ריפורמים, לא צריך לשמוע את קריאת תורה, מעין מה שכתבו (הסמ"ג עשין כג, הפסקי תוס', שבת אות קל, וההגהות מיימונית, הלכות מזוזה): "י"א שיש בירושלמי, עיר שיש בה חזירים פטורה מן המזוזה".

*רבותי גבירותי, נא לא להתעצבן*.

לסיום: אם הבימה היא זכר למזבח, האם ייתכן שהריפורמים הם זכר לקרבן?

=======

תשובתו השניה של החתם סופר, עוסקת בהעמדת החופה בביהכ"נ.

החתם סופר, שהקפיד על קיום מנהגים "ישנים", ענה (שו"ת חתם סופר חלק ג (אה"ע א ) סימן צח), לשאלה, "אם אמת נכון לשנות מנהג קדמונים לעשות החופה בביהכ"נ הקדושה?

ובין דבריו:

"שורש הדבר בתשו' מהר"ם מינץ סימן כ"ט... וז"ל כשבאים החתן והכלה למקום שרגילין לעשות הברכות צריכי' להעמיד הכלה לימין החתן יש מעמידי' לצד מערב ופניהם למזרח והטעם שהי' פניהם נגד ארון הקדש וכו' ויש מעמידים חתן וכלה לצד צפון כי כשמעמידים לצד דרום אז הכלה קרובה טפי לארון הקדש מהחתן כי צריכ' לעמוד בימינו וזה נגד הסברא, משמע מזה שהי' רגילין לעשות החופה בביהכ"נ ממש".

"...שוב כ' במנהגי מהרי"ל הנ"ל שבשעת ברכה הוליך הרב החתן למגדל והכלה לימינו בצפון ודרום וכו' ומסיים לאלמנה עושי' החופה בחצר הבהכ"נ מבואר דלבתולה עושי' במגדל בהכ"נ ששם קורין בס"ת ויש לעיין מה בין בתולה לאלמנה לענין זה ו*גם תימה על הרמ"א* שלא הביא כלל ממנהג הברכות לקדש ולעשות החופה בבהכ"נ".

"... ותקנו תחלה החופה והוא שקורין מאיי"ן באשכנז שהי' תחת השמים לסימן ברכה, *והחופה עם ברכותיהם בבהכ"נ על הבימה*..."

"*ויש לתמוה על מנהג אשכנז של עכשיו* בזמנינו אעפ"י שנהגו בחופת מאיי"ן מ"מ עושין גם החופה עם זיי"ן /שבע/ ברכות תחת הרקיע בחצר בהכ"נ ואין שום מקום בכל אשכנז שעושין חופה בב"הכנ, ואולי משום...".

אך התפארת ישראל כותב, ("כללי שמחות", שנדפס בתחילת המשניות עם פירוש התפארת ישראל, חלק מועד), נגד מנהג הריפורמים להעמיד את החופות בבית הכנסת:

"החדשים אשר עליהם אנו בושים" (ע"פ דברי הגמ', כתובות דף עח עמוד ב, "על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים"), אשר כל מגמתם לדמות אותם למי שלא נוכל להדמות, ואמרו ... דכך יפה לנו לעשות החופה בבית הכנסת... הנה תלו עצמם בקורי עכביש, דכל מה שנזכר ברמ"א כאן בית הכנסת, במקור מקומו טהור ליתא, לא בהגהות מיימוני ... דשם נזכר בבית הנישואין... *ונראה שטעות הדפוס הוא, דהרי מימנו לא ראינו ולא שמענו נוהגין כן*, לעשות החופה תוך בית הכנסת, *אלא* שבשניהם היה כתוב בב"ה* ור"ל בבית הנישואין, או בחצר בית הכנסת, שהוא רחוב העיר, ועשה המדפיס ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, וכתב בבית הכנסת.*ונכריןדבריאמת*".

(השדי חמד, שגם הוא התנגד להעמדת ה"חופה בבית הכנסת", (כשם שהתנגד לשינוי מקום הבימה, ראה לעיל) , מביא את דברי התפארת ישראל, במערכת חתן וכלה, בסוף הקטע הפותח את סימן א. מבלי להעיר עליהם).

אלא שדבריו נכרין שאינם דברי אמת! שהרי דברי הרמ"א, המהרי"ל והמהר"ם מינץ מפורשים, שבימיהם העמידו חופות בתוך בתי הכנסת.

לשון המנהגי המהרי"ל, (הלכות נישואין, אות ב, במהדורת מכון ירושלים, תשמט, עמ' תסו):

[ב] ...ומביאין הכלה עם כלי זמר עד פתח בה"כ. וממתנת שם עד שמוליך הרב את החתן על המגדל בה"כ (וראה בשינויי נוסחאות שם, שהוסיף,"דקורין עליו את התורה", (שהוא גם הנוסח שהיה לפני החתם סופר, שאת דבריו אביא להלן). והיה מניח לו אפר קיטמא שרופת אש תחת מטרון על ראשו במקום הנחת תפילין זכר לחרבן, ... ואח"כ הולכין הרב וחשובים עמו ומביאין הכלה. והרב היה תופס אותה בבגדיה והוליכה והעמידה לימין החתן על שם נצבה שגל לימינך (תהלים מה), והעמידן אחוריהן לצפון ופניהם לדרום. [והרב היה עומד בצד מערב ופניו נגד המזרח]. ואמו של חתן ושל הכלה היו הולכות ועומדות אצלה על המגדל בשעת הברכה או שאר קרובים במקומה. אם היו שם אבלים צוה מהר"י סג"ל שיצאו חוץ לב"ה (ובשינוי נוסחאות שם, "אל פתח ב"ה), בשעת הברכה.

[ג] לאלמן ולאלמנה עושין הברכה בחמישי בשבת בחצר בה"כ אצל פתח בה"כ... אך לאלמנה הברכה בחצר בה"כ ובמקידה דחרס.

לשון המהר"ם מינץ סימן ק"ט:

"כשבאים החתן והכלה למקום שרגילין לעשות הברכות צריכי' להעמיד הכלה לימין החתן יש מעמידי' לצד מערב ופניהם למזרח והטעם שהי' פניהם נגד ארון הקדש וכו' ".

לשון הרמ"א כפי שהוא לפנינו, (שו"ע יורה דעה סימן שצא, סעיף ג):

"אבל (לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים במזמוטי חתן וכלה, וכן נוהגים באשכנז,ובמדינות אלו. וכל זה בבית שעושין החתונה ואוכלין ושותין ושמחין שם, אבל בחופה שעושין *בבית הכנסת*, שמברכין שם ברכת אירוסין ונישואין ואין שמחה כלל, מותר מיד אחר שבעה, ויש אוסרין עד שלשים, וכן נראה לי. ויש מקומות שמחמירין להיות האבל עומד כל י"ב חדש *חוץ לבית הכנסת* לשמוע הברכות (הגהות במהרי"?). ומכל מקום נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת *החופה שבבית הכנסת*.

אך לדברי התפארת ישראל:

"ונראה שטעות הדפוס הוא, דהרי מימנו לא ראינו ולא שמענו נוהגין כן*, לעשות החופה תוך בית הכנסת, *אלא* שבשניהם היה כתוב ב*ב"ה* ור"ל בבית הנישואין, או בחצר בית הכנסת, שהוא רחוב העיר, ועשה המדפיס ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, וכתב בבית הכנסת.*ונכרין דברי אמת*".

באמת?

דברי המהרי"ל שבסוף אות [ג] "אם היו שם אבלים צוה מהר"י סג"ל שיצאו חוץ לב"ה בשעת הברכה", הם מקור דברי הרמ"א בהגהה, "*אם היושם אבלים צוה מהר"י סג"ל שיצאו חוץ לב"ה*, בשעת הברכה",מוכיחים שאין מקום לדברי התפארת שראל, ולדברי ר"א גוטמאכר, שמביאם בספר "הנישואין כהלכתם", פרק ט הערה י, הטוענים שהחופה בימי הרמ"א, לא היתה בתוך בית הכנסת, אלא ב*חצר בית הכנסת*, שהרי המנהגי המהרי"ל שדייק בלשונו, הבדיל בין בה"כ, לחצר בה"כ, וכשהמנהגי המהרי"ל רצה לומר "בית החתונה", הוא כתב זאת במפורש, ולא בר"ת: "ומיד ממהרין עם החתן דרך שמחה להכניסו ל*בית חתונה* קודם הכלה", (עמ' תסז), וכשרצה לומר שהיה זה ב"חצר בית הכנסת", הרי הוא כותב זאת במפורש, ראו מנהגי מהרי"ל הלכות נישואין עמ'סד, "...וכל העם אחריהן לאור אבוקות עם כלי זמר ל*חצר בה"כ* וחוזרים עם האבוקות... ומביאים הכלה עם חברותיה, וכאשר תבא עד פתח חצר בה"כ הלך הרב והחשובים היו מוליכין את החתן לקראת הכלה והחתן תופש אותה בידו... והולכין יחד עד פתח בה"כ...".

מדברי המהרי"ל אלו.וגם מה שהמנהגי מהרי"ל כותב, שהחופה היתה עלה"מגדל", שהוא הבימה שעליה קוראים את הס"ת, וראה גם שם ע' תנב, "אמר מהר"י סג"ל אין להוריד מפה שקוראין עליה על המגדל, לתת אותה על העמוד שמתפללין עליה פני התיבה. אבל איפכא רשאי דמעלין בקדש ואין מורידין", ברור, שהחופה היתה בתוך בית הכנסת.

גם תלמידו, המהר"ם מינץ, כתב, שהמנהג בכמה קהלות לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפלין כשמוליכין אותו ל*בית הכנסת* לעשות שם הברכה והקידושין. ויש מעמידים החתן והכלה לצד מערב ופניהם כלפי מזרח. והטעם כדי שיהיו פניהם כלפי ארון הקודש".

ואולי הצדק עם התפארת ישראל, כשכתב ש"שמימנו לא ראינו ולא שמענו נוהגין כן,לעשות החופה תוך בית הכנסת", אבל "לא ראינו אינה ראיה", על העבר, ואין ספק, שהוא ידע, שבעבר נהגו לעשות את החופה בתוך בית הכנסת.

וכבר כתב בשו"ת יביע אומר חלק ג-אהע"ז סימן י, על דברי התפארת ישראל אלו:

"ובאמת שדבריו (דברי התפארת ישראל) לא יגהו מזור בדברי מהרי"ל ומהר"ם מינץ הנ"ל. ובקנה רצוץ דחה את המתחדשים, ומשום דאחסור דרי, וכל מטרתם של החדשים להדמות לעכו"ם, מצא לנכון לסתום פיהם בזה. וכמו שיראה המעיין מתוך דב"ק של האחרונים הנ"ל".

המטרה מקדשת.

*****
ואסיים ב"וידויו של הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק אהע"ז ב סימן כז)

שאלה: אם נכון להרשות לעשות חו"ק בבית הכנסת?

תשובה :הנה בפולין, ארץ מולדתי, ובליטא, וכפי הידוע לי בכל המדינות שהיו נכללות במלכות רוסיא עד המלחמה העולמית הקודמת, נהגו לעשות החופה תחת כיפת השמים ולא היה מקום לשאלה זו, אלא שבדרך כלל היו מהדרין לעשותה בחצר בית הכנסת או סמוך לבית הכנסת.

וכשבא אבא מארי זצ"ל למדינת אנגליא, והביא אותי אתו, שמה מצאנו שעושים החופה בבית הכנסת. ואמנם לא היתה דעתו נוחה מזה לגמרי, אבל לא היה בכחו לשנות, כי כבר נהגו כך משנים רבות. וכן אני אחריו, אבדל ממנו לחיים טובים ארוכים, כשנתמניתי לרבנותי הראשונה בעיר בעלפאסט מצאתי אותו המנהג באירלנד, ולא היה בכחי לשנות בשום אופן, אך לא הנחתי שם להנהיג לנגן בשעת החופה בפוס הרמניום ואפילו בפיאנא, (פסנתר).

ואולם כאן בארצנו הק' הרי ת"ל אין לנו מנהג רע זה וכל המשנה ידו על התחתונה. לא מיבעי אצל האשכנזים שאין לשנות ממנהגם לעשות החופה תחת כיפת השמים, אלא אפילו אצל הספרדים שאינם מקפידים על כך ועושים החופה בבית, ודאי שעלינו להתנגד לחדשות לעשות החופה בבית מקדש מעט...".

*****

איני ריפורמי. ואעידה לי יותר משלשה עדים נאמנים.

*****

ובעודי בענין פיענוח מוטעה של הר"ת "בה"כ", ברצוני לציין לדברי ר"ר מרגליות, (מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו, עמ' כח), אודות פיענוח מוטעה של הר"ת "ביה"כ", שאפשר לפענחו כ"בית הכנסת או כ"בית הכסא", ומביא לדוגמא את הגמרא בע"ז, דף לח עמודים א-ב, "שופתת אשה קדירה על גבי כירה, ובאת עובדת כוכבים ומגיסה עד שתבא מבית המרחץ או מ*בית הכנסת*,שממנה הביאו רבים ראיה, להליכת הנשים לבתי הכנסת, אך לדעתו של ר"ר מרגליות, הפיענוח *בית הכנסת*, הוא טעות סופר, וצריך להיות "מ*בית הכסא*".

כנראה שהתפארת ישראל, שתיקן את הגירסא לענין החופה בבה"כ, לא ידע מדברי ר"ר מרגליות אלו.

שבוע טוב.




תוקן על ידי - נישטאיך - 27/06/2004 15:49:55



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2004 15:28 לינק ישיר 

ובכתבי הרי'י ווינברג ח''א ישנו מכתב כי בניגוד לדעה הרווחת בישיבות ליטא על פוסקי הונגריה, הוא אישית מעריך את דרך הפסק שלהם המאופיינת בפרקטיות.

בין ההיבטים השונים של ההיגד האמור, אני מוצא כי מה שמאפיין את ססמת איסור החדש של החת''ס הוא הטלת החץ לפני שרטוט המטרה (כמו אמירותיו השנונות של ר' יוליש).

החת''ס ייעד את דבריו לעדר הכפריים שרעה עם אווזיו המפוטמים ועיבד פרוות מינקים בהרי הקרפטים שאכן קבל את דברי החת''ס כחרוטים על אחורי כסא הכבוד וע''כ מנע את ירידתם הצפוייה לבאר שחת.

הבעיה הייתה שיתד נאמן לא הייה קיים. שכן יאה ונאה לאמירות מסוג זה להיות מעוגנות בהשקפה הטהורה המסורה לנו מדור לדור והמכילה מנגנון המאפשר את הכפפתה והגמשתה כפי המתבקש בצוק העיתים.

הצרה הייתה שהמדיה הנפוצה היה השו''ת שעגן את האמירה הפרקטית הנ''ל במסגרת הלכתית.

צא וראה כמה חוקרי ''חרדים'' מצאו את פרנסתם בסיסמא הזאת ובנו עליה תלי תלים של מגדלים הפורחים באויר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2004 15:44 לינק ישיר 

היתה לו בעיה והוא ניסה לפתור אותה בסיפורים, בדברי הבאתי את דבריו רק כ"בדרך אגב", התמיהה היא על "גדולי ישראל" שבימנו, הממשיכים לצצט את דבריו, שמי שחצי מוח בקדקדו יבין ש"אינם מדוייקים", האם הם באמת לא מבינים את מה שאני מבין? או שהם משחקים אותה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2004 17:25 לינק ישיר 


חן חן נישטאיך על דבריך הנכוחים!!


אני מוכנה להעיד על כך שאינך רפורמי (ולפחות לא במובן המקובל של המילה), בתנאי שתהיה מוכן לקבל את עדותי...

ואם לא תאבה לקבל עדות אישה, הרי שהתגוששויות העבר יעידו כאלף עדים (ע"ע 'על הניסים' ועוד).






האם תרשה לי הקטנה להציע הצעה בשולי הדברים?
ניכר בך שאתה בודק את דבריך בשבע עיניים וטורח להביא הפניות חשובות הן מהעולם התורני והן מהעולם המחקרי. לקורא הפשוט לא תמיד יש הזמן והאנרגיה לעבור על שפע הרפרנסים. אולי יועיל להביא סיכום הדברים בסוף כל עניין? בחלק מהמקרים אתה אכן עושה כך, אבל יעזור אם תרבה בסיכומי "מה היה לנו פה" (טריק ידוע של מו"ר פרופ' אביגדור שנאן).

תוקן על ידי - שחרית - 27/06/2004 17:30:16



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2004 17:40 לינק ישיר 

קנאי ירושלמי בא להרב קוק לדון עימו, בתוך הדברים צעק בלהט על הרב קוק "חדש אסור מן התורה"
המתיק לו רב קוק ,בא ואפרש לך ענין זה, בשעה שאדם קוצר תבואתו וכו' אסרה תורה את החדש וכו'.
הנ"ל כמעט התעלף,אתה רואה, צעק, בהתחלה הולכים עם הציונם
ולבסוף מעוותים את יסודי התורה.
דברים אשר לא שערום אבותינו מעולם!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/6/2004 17:48 לינק ישיר 

גבירתי,

אני מוכן לקבל את עדותך. באיסורים אפילו אשה נאמנת.
הערתך מתקבלת אצלי, חששתי שקיצור עוד יאריך.

תודה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2004 12:23 לינק ישיר 

נישטאיך

זה הזמן לומר שלא כל מי שהתקבל כרב כברירת מחדל הוא גם חכם. אני לא מכיר מספיק את החת"ס, אבל מספיק כדי לדעת שלא חכמה זה הדבר המאפיין אותו.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/6/2004 12:40 לינק ישיר 

מבחן

אני מוחה.

מהכרותי - הדלה למרבה הצער - עם כתבי החת"ם סופר, נוכחתי בחכמתו.

אולי כדאי שתאפיין כיצד אתה משתמש במונח "חכמה" כדי שאפשר יהיה לראות אם המונח מתאים לחת"ם סופר או לא, וכיצד יש להשתמש בו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2004 12:44 לינק ישיר 

ואני סבור שזה מיותר לחלוטין לחלק ציונים לחכמתם של אנשים אלה ואחרים . וזה גם לא חכם (אופס , נכשלתי) .



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/6/2004 15:08 לינק ישיר 

מיימוני, יש להבדיל בין חריפות לחכמה, השווה נא את פירושיו לתורה לפירושי הנציב או הרש"ר הירש ותמצא כוונתי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/6/2004 15:47 לינק ישיר 

נישט איך הביא כאן משהו מהפכני למדיי, וכל מה שאנו עוסקים בו הוא מבחני IQ לרבני העבר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > החדש אסור מן התורה: תרתי דסתרי
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר