בית פורומים עצור כאן חושבים

גט לחומרא-לחומרא או לזלזול?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-5/2/2006 03:50 לינק ישיר 
גט לחומרא-לחומרא או לזלזול?

באשכול: עזרה דחופה בענייני נישואין!


 http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1744624


טענתי, שההחלטה לחייב זוג שנישא בנישואין אזרחיים, ב"גט לחומרא", אינו אלא ניצול הסמכות הייחודית, שניתנה לרבנות ע"י הממשלה, בעניני המעמד האישי בין יהודים, כדי "לעשות שרירים".


כאשר קיים קושי להשיג גט מהבעל, או כאשר ישנה בעיית  "ממזרות", מוותרת הרבנות על הדרישה לגט, והם  טוענים שנישואים האזרחיים אינם  נישואים  המחייבים גט.


נשואים רק לחומרא.


"גט חומרא" אינו "גט של חומרא", אלא של סחיטה, של זלזול, באנשים, הגט זה יהפוך את האשה ל"מגורשת", ואף שמעולם לא היתה נשואה, ואם תרצה  להתחתן עם כהן הם לא יאשרו לה את הנישואין,  שהרי היא גרושה, אף שהם יודעים שכל הגט היה משחק ב"נדמה לי".


השבוע נתקלתי בפסק הדין הבא, שהוא פסק דין בית דין רבני איזורי, שהם טוענים שהם הגיעו למסקנתם "אחרי עיון מעמיק", מסקנא שהיא ביזיון לאינטליגנציה של הקורא.


פסק דין זה שכתובתו  באינטרנט היא http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/103.doc עוסק בחיוב גט לבני זוג, שנישאו ב"נישואי פרוגוואי" ונפרדו, פסק הדין אינו מפרט מדוע הגיעו בני הזוג לבית הדין, וייתכן אחד מהם רצה להנשא לאחר/ת.


נישואי פארוגוויי מה הם?


בעוד שב"נישואי קפריסין", נוסעים בני הזוג לקפריסין ונישאים שם, הרי ב"נישואי פרוגוואי" אין בני הזוג יוצאים מהארץ, אלא הם חותמים על מסמכים במשרד עורך דין בארץ, המעבירם למיופה כוחו בפארוגווי, הרושמם שם לנישואין.


והרי  הפסק דין לפניכם בלשונו, כשההדגשות בו הן שלי:


_______________


 


 בית הדין הרבני האזורי אשקלון


פסק דין


לאחר עיון מעמיק פוסק ביה"ד שיש צורך במתן גט לחומרא, גם אם היו אלה נישואי פרגוואי.


ולהלן הנימוקים:


הנושא של נישואין אזרחיים נידון הרבה מאד בפוסקים (וראה אוצר הפוסקים סי' כ"ו), ונחלקו הדעות אם יש לחוש לנישואין ולהצריך גט לחומרא.


הספק העיקרי הוא כידוע האם יש לחוש לקידושי ביאה מדין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.


בנידון שלפנינו  היה מקום לומר כי אין לחוש לטעם זה כי מדובר בזוג הרחוק מאד ממסורת היהדות, ואת הריחוק הזה הם הפגינו בעצם ההזדקקות לנישואי פרגוואי בניגוד למקובל אצל רוב רובו של הציבור, ובזה הם מוכיחים שאין פניהם לנישואין של ממש.


אולם לפי כמה מהטעמים שכתבו הפוסקים עולה שגם במקרה שלפנינו יש לעשות גט לחומרא.


א. ידועה שיטתו של הגאון הרב הענקין זצ"ל שהחזקה שאאעבב"ז קיימת גם באדם שאינו שומר תורה ומצוות כאשר הוא רוצה להקים מסגרת מסודרת של נישואין שבהם יש מחוייבות לנאמנות הדדית. וגם אם כוונתו לבית חילוני גמור. כי משמעות החזקה היא שהבעל והאשה רואים בביאה שלאחר הנישואין הרשמיים את תחילת חייהם כזוג נשוי.


ואם כי רבים נחלקו עליו מ"מ באגרות משה אבהע"ז סי' מ"ד החולק עליו כתב, שב"אם אפשר להשיג גט פיטורין מהראוי להחמיר אף במופקרים לחוש לסברת הגר"א הענקין". וכן כתב באבהע"ז ח"ב סי' י"ט "שאף שלדינא אני מסיק להיתר ובפרט במדינה זו שנקל להתקדש אצל רב כדין התורה ולא רצו בשאט נפשם להתקדש כדין התורה מ"מ משתדלים  אנו להשיג גט לחומר איסור אשת איש ומה שהתרתי הוא במקום שא"א להשיג גט".                                                                        


ולפ"ז עלינו לבדוק מה היתה כוונת בני הזוג במקרה שלפנינו האם התכוונו לבנות מסגרת פתוחה ורופפת של נישואין שבה רשאי כל אחד לנהל חיים פתוחים כאוות נפשו או שכוונתם היתה להקים מסגרת מקובלת של נישואין שיש בה מחויבות ונאמנות הדדית.


ביה"ד חקר את בני הזוג ומתוך התשובות שלהם עולה שהכוונה שלהם היתה להקים מסגרת ממוסדת של נישואין מקובלים. הם לא פנו לרבנות או בגלל התנגדות עקרונית אידיאולוגית להזדקק לטכס דתי או אולי בגלל חששו של הבעל שיהיו בעיות ביהדותו בגלל שאביו אינו יהודי.


האשה סיפרה שהיא רצתה לעשות נישואין כדמוי"ש, ורק בגלל התנגדותו של הבעל פנו ל"נישואי פרגוואי".


ואם כן לדעת הרב הענקין זצ"ל גם בנידון שלפנינו יש לחוש לנישואין מדאורייתא ובודאי שיש להצריכה גט.


ב. טעם נוסף שהוזכר בפוסקים (אוצר הפוסקים סי' כ"ו סק"ו אות ג' דף ו' בשם מערכי לב) לחייב בגט הוא מתוך החשש שלא יאמרו שאשת איש יוצאה בלא גט. דהיינו בכל מקרה שבו מוכרים בני הזוג בציבור כנישואין, וחיים כזוג נשוי לכל דבר יש לחייב גט, כי אנשים לא מודעים לתולדות הנישואין, וברגע ששומעים שזוג שנחשב כנשוי לכל דבר מפרק את הנישואין בלא גט יש לחשוש כנ"ל שלא יאמרו שאשת איש יוצאה בלא גט.


אמנם במקום שברור לכל שאין כאן מסגרת מסודרת של נשואין ובני הזוג חיים כ"חבר" ו"חברה" אין לחשוש לטעם זה, אולם במקרה שלפנינו שהם קיימו בחייהם היום יומיים מסגרת רגילה של נישואין יש לחשוש לטעם זה.


ג. טעם שלישי שהוזכר בפוסקים אוה"פ שם ע' 12 הוא חידושו הגדול של ה"צפנת פענח" וכן כתב בבכורי יהודה ובתשובת בעל מעשי למלך שגם במקום שלא היו נישואין כהלכתם הרי יש כאן נישואין כדין "בני נח" וכמו שהיה קודם מתן תורה והוא מחדש שגם בנישואין כאלה יש לתת גט, אם כי הלכות הגט שונים מגט רגיל .


ד. לפי טעמים נוספים שהוזכרו בפוסקים היה מקום להקל בנישואי פרגוואי כי כאן אנו רואים בעליל שהם לא רצו בנישואין דתיים. ומ"מ להלכה נראה שיש לחוש לשיטות הנ"ל ובמיוחד במקום שבו היתה כוונה להקים מסגרת מסודרת של נישואין וכנ"ל.


ניתן ביום ט"ו חשון תשס"ו           (17/11/2005)


בנימין בארי, אב"ד                                 אהרן כץ, דיין                                          יצחק זר, דיין


_____


כשעיינתי בפסק הדין, שאלתי  את עצמי מספר שאלות, כמו למשל:


"לאחר עיון מעמיק".


אם זה מה ש"יוצא" להם אחרי עיון  מעמיק, מה יוצא להם כשהם לא כ"כ מעמיקים?


"ידועה שיטתו של הגאון הרב הענקין".


מדוע קובעת שיטתו של הרב הנקין, ולא שיטתם של הרב ולדדינברג  שככת בענין נישואין אזרחיים (שו"ת ציץ אליעזר חלק ב סימן יט פרק ז ד"ה ולב מי:


"ולב מי לא יתרגש למקרא תשובות אלה, המשתקף מתוכם קנאת גאון קדמון נגד שועלים קטנים מחבלים כרמים הרוצים לפרוץ חומת הקדושה והטהרה בהרימם יד בתורת משה לעזוב מקור מים חיים ללכת לנשואי ערכאות, שאפשר בצדק להמליץ על ההולכים להרשם אל ועד העיריה ולומר בית הועד יהיה לזנות כי עושים עי"כ את כל בעילותיהם בעילות זנות. ולענ"ד הבא להחמיר בכגון דא, מתוך שמחמיר מתחילתו מקיל בסופו לזעזע עד היסוד את כל חומת מבצר הקדושה והטהרה בישראל. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויאיר עינינו במאור תורתו הקדושה"


"שהחזקה שאאעבב"ז קיימת גם באדם שאינו שומר תורה ומצוות, כאשר הוא רוצה להקים מסגרת מסודרת של נישואין שבהם יש מחוייבות לנאמנות הדדית. וגם אם כוונתו לבית חילוני גמור".


ממתי מכירה ההלכה ב"מסגרת ממוסדת של נישואין מקובלים"?


"ואם כי רבים נחלקו עליו מ"מ באגרות משה אבהע"ז סי' מ"ד החולק  עליו...".


לא רק שחלק עליו אלא גם כתב:


"...שהארכתי בראיות גדולות מהריב"ש שבאלו הרשעים המופקרין ועוברין על כל התורה ליכא חזקה דאין בועל בעילת זנות, שלכן גם זה אינו כלום, ודחיתי בזה שיטת ידידי הגאון ר' יוסף אליהו הענקין שליט"א שכתב בספרו פירושי איברא דא"צ בקידושין שנתכוונו לקידושי מצות תורה אלא לזה שאשה זו לקח שתהיה לו לאשה הוא הכוונה לקנין אישות...".


הערה לדברי ר"מ פיינשטיין באבהע"ז ח"ב סי' י"ט:


"שאף שלדינא אני מסיק להיתר ובפרט במדינה זו שנקל להתקדש אצל רב כדין התורה ולא רצו בשאט נפשם להתקדש כדין התורה,  מ"מ משתדלים אנו להשיג גט לחומר איסור אשת איש ומה שהתרתי הוא במקום שא"א להשיג גט".                                                                        


אין ספק שגם פסק דינו, הוא פוליטי לא פחות מפסק דינם, האין זוג המתחתן הנרשם לנישואין "אזרחית", במדינה שבה קל להתקדש אצל רב כדין התורה, מוכיח שאין ברצונו להתחתן "דתית", וכאשר חסרים התנאים לקידושין דתיים, מדוע "נשתדל להשיג גט", האם עלינו להשתדל להשיג גט בכל מקום בו לא היו קידושין כשרים?                                                      


"הם לא פנו לרבנות או בגלל התנגדות עקרונית אידיאולוגית להזדקק לטכס דתי או אולי בגלל חששו של הבעל שיהיו בעיות ביהדותו בגלל שאביו אינו יהודי".


איך שלא יהיה הם לא רצו בנישואין "דתיים".


"האשה סיפרה שהיא רצתה לעשות נישואין כדמוי"ש, ורק בגלל התנגדותו של הבעל פנו ל"נישואי פרגוואי".


וכי  מה זה משנה  אם האשה רצתה?


"טעם נוסף שהוזכר בפוסקים (אוצר הפוסקים סי' כ"ו סק"ו אות ג' דף ו' בשם מערכי לב) לחייב בגט הוא מתוך החשש שלא יאמרו שאשת איש יוצאה בלא גט. דהיינו בכל מקרה שבו מוכרים בני הזוג בציבור כנישואין, וחיים כזוג נשוי לכל דבר יש לחייב גט".


האם הפילגש היתה חייבת בגט לדברי האומרים שפילגש מותרת להדיוט?


"כי אנשים לא מודעים לתולדות הנישואין, וברגע ששומעים שזוג שנחשב כנשוי לכל דבר מפרק את הנישואין בלא גט יש לחשוש כנ"ל שלא יאמרו שאשת איש יוצאה בלא גט".


הם שכחו לציין שהשו"ת אגרות משה שאותו הביאו לעיל, (חלק אה"ע ד סימן עה), כתב בהתייחסו לקול:


"מצד הקול שאולי היה ידוע להמכירים אותם שלא מבטלינן קלא לי"א שברמ"א /אה"ע/ סימן מ"ו סעי' ד', נמי אינו כלום דהא תחלת הקול ודאי היה שנתקדשה אצל רעפארמער שגם לפי הקול אינם קידושין כדכתבתי בסימן ע"ז".


"שברור לכל שאין כאן מסגרת מסודרת של נשואין ובני הזוג חיים כ"חבר" ו"חברה".


מה עושה  זוג נשוי שלא עושים "חבר" ו"חברה"?


"טעם שלישי שהוזכר בפוסקים אוה"פ שם ע' 12 הוא חידושו הגדול של ה"צפנת פענח" וכן כתב בבכורי יהודה ובתשובת בעל מעשי למלך שגם במקום שלא היו נישואין כהלכתם הרי יש כאן נישואין כדין "בני נח" וכמו שהיה קודם מתן תורה והוא מחדש שגם בנישואין כאלה יש לתת גט, אם כי הלכות הגט שונים מגט רגיל".


מה היה גיטם של ה"בני נח"?


"טעמים נוספים שהוזכרו בפוסקים היה מקום להקל בנישואי פרגוואי כי כאן אנו רואים בעליל שהם לא רצו בנישואין דתיים. ומ"מ להלכה נראה שיש לחוש לשיטות הנ"ל ובמיוחד במקום שבו היתה כוונה להקים מסגרת מסודרת של נישואין וכנ"ל".


שאלות אלו הן רק אחדות מהשאלות ששאלתי את עצמי.


היש לכם תשובות לשאלותי?


היש לכם שאלות נוספות?


נישטאייך הוא נישטאיך ולא אחר



תוקן על ידי - נישטאייך - 05/02/2006 4:05:23



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2006 08:05 לינק ישיר 

נישטאיך האחד והיחיד תודה על הניתוח ורשימת המקורות המפורטים, כרגיל. נראה שיש כאן כמה שאלות: א. האם שם נישואין נקבע לפי נישואין לפי ההלכה או מחמת רצון בני הזוג להקים בית ומשפחה באופן מסודר. ב. האם יש מקום להחמיר ולתבוע גט או, להפך, לאסור לתת גט לחומרא, מטעמים של מאבק בנישואין לא אורתודוכסיים. ג. אם ההחלטה של בית הדין המקומי שהובאה כאן אינה נכונה, האם זה בית דין טועה, או שיש להחלטתו מניעים סוציולוגיים הראויים לבירור מצד אחר. הנושא השני סוכם היטב בשיטות שציטט נישטאיך. הנושא השלישי עלול לגרור לשון הרע וויכוחי סרק, אלא אם כן מקפידים שלא לערב בו פרטים אישיים. הנושא הראשון נראה המעניין מכולם. ויש בו לפחות שני מרכיבים חשובים: 1. מה הם נישואין לפי התורה. האם כל קשר רציף בין בני זוג ייחשב נישואין, והתורה לא הלבישה לו אלא מסגרת מסויימת. או שזו "המצאה" של התורה מכל וכל, או לכל הפחות לאחר שהוגדר הדבר בתורה, שוב אין אנו חוששים לדעת בני אדם ולמציאויות סוציולוגיות. מבחינה זו, נראה שצדק הצפנת פענח, גם אם שיטתו נדחתה, שכל מסגרת חיים משותפת בין בני זוג שלא החלה לפי דרך התורה עדיין היא מהווה חיים של זוג ומשפחה. 2. האם יכול אדם לשנות הגדרה שנאמרה בהלכה ולקבוע דרך משלו. ומה יקרה אם רבים ילכו באותה דרך. כלומר, אם התורה הגדירה נישואין באופן מסויים, האם יכול אדם לומר: אני חפץ בנישואין, אבל לא באופן שהתורה הגדירה. לכאורה, יש כאן "בטלה דעתו אצל כל אדם". אך מה יהיה אם רוב בני האדם הם בגדר המתנגדים. האם גם עליהם כבר נאמר ש"בטלה דעתם"? ואולי יש להרחיב את המדגם, ולומר כי אין זה אלא רוב זמני ומקומי (אולי מפני שבעז"ה עם ישראל יחזרו בתשובה, במובן האורתודוכסי, ושוב יהיו השוגגים מיעוט). ד. יש להוסיף על כל אלו הערה היסטורית. מה בדיוק דרוש כדי לחולל נישואין מן התורה? אין צורך ברב. אין צורך במסיבה. כל מה שצריך הוא מעשה קנין לפני עדים. מבחינה פורמלית, יש לברר אם טכס קידושין ונישואין הנערך אצל הרפורמים או בכל מסגרת שאינה אורתודוכסית אינו עומד בקריטריונים אלו. (ויתכן מאד שמבחינה פורמלית - לא). האופן השני שבו עשויים להיווצר נישואין תלוי בסברה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". כלומר, אדם אינו חפץ במעשה אישות באופן חד פעמי, אלא שהוא רוצה בהסדר קבוע ומוסרי. אמנם, לא ברור עד כמה חזקה זו חלה בכל מקרה ובכל חברה. גם בגמרא עצמה הרעיון מופיע בעיקר לגבי מי שגירש את אשתו ונפגש עמה בפונדק, והיו יחד - האם היו אלו געגועים חד פעמיים, או שכוונתם היתה לחדש את קשר הנישואין. לפי הבנה אחת בפוסקים, שאותה הזכיר כמובן נישטאיך, עצם זה שבני הזוג חיים יחד בדירה אחת, ועדים רואים אותם נכנסים ויוצאים ומסתגרים יחד, ויוצרים במעשה זה מעשה שמוגדר כ"ייחוד" - יש כאן דמות של מעשה קנין הפועל את מצב הנישואין. נכון הוא שבדרך כלל לא כך נוצרים נישואין, אבל הם עדיין עשויים להיווצר בצורה כזו. ה. בסך הכל, כפי שכבר איבחן נישטאיך, דומה שיש כאן שתי סברות הפועלות במנוגד. 1. יתכן שבני אדם הבאים לחיות יחד אינם מעוניינים בקשר רופף אלא בקשר קבוע. והשאלה היא אם קשר קבוע כזה, שלא כמוגדר בתוך ההלכה, עצם קביעותו הופכת אותו למחייב גט. 2. האם ראוי לתת הכרה לקשר כזה שאינו הלכתי. הרי יש בכך זילות של חיים לפי ההלכה. המתבונן יראה מייד ששתי הסברות פועלות אצל הפוסקים ומוצגות על ידם. אלא שהסברה השניה היא עיקר אצל רוב הפוסקים (פרט לצפנת פענח והרב הענקין - ובית הדין של אשקלון...). ו. דומני שיש לברר אם לא חל שינוי בחברה המודרנית, גם במערב וגם בישראל. יש זוגות רבים שחיים יחד שלא במסגרת נישואין, למרות שיכלו לעשות זאת, מפני שהם רוצים בקשר שניתן לפרק ברגע אחד על פי החלטה של אחד מהם. כמדומה שקשר כזה לא יהיה נידון כנישואין כלל. ובוודאי שהוא פסול מכל וכל, שכן התורה מלמדת אותנו לחיות בקדושה, וזה הפך הקדושה והרצינות, והפך חיי הבית והמשפחה הראויים. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2006 08:31 לינק ישיר 

אני מכיר זוג שנשאו בנישואים אזרחיים ולא בגלל שלא רצו להנשא ע"פ תורת היהדות אלא רק בגלל שהם לא אוהבים את הרבנות, הם עצמם רואים את עצמם כבעל ואשה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2006 09:52 לינק ישיר 

נישט,
יש להאריך כאן טובא, ולענ"ד הדברים אינם מופפאכים כלל ועיקר. ואין לי זמן להאריך כעת בכך. על כן אוסיף רק כמה הערות.
ראשית, חבר וחברה חיים אחרת מאשר בני זוג. הדבר נכון גם באומות העולם שנישאים בעירייה. עדיין יש משמעות לנישואין, גם בעולמנו הפתוח.
שנית, פילגש הוא סטטוס ידוע, וכאן מדובר שהם לא ידועים כחיים בפילגשות אלא כחיים באישות.
שלישית, אתה מניח (כמו עוד פוסקים רבים) שאישות היא מושג שההלכה מכוננת אותו, אך דעתי העניה מסכמת לדעת הרב הנקין, שההלכה רק מכוונת אותו (כלומר יש נישואין גם לא על פיי ההלכה, וההלכה רק מכוונת אותנו כיצדד היא רוצה שנעשה זאת). יש לכך כמה וכמה ראיות, ואביא כאן אחת:
החינוך כותב בסוף המצווה של גירושין (!), שהעובר על כך ולא גירש את אשתו כהלכה ביטל עשה זה ועונשו גדול. וכאן הבן שואל: מאי ביטול עשה איכא הכא? לכאורה זוהי פרוצדורה, ואם לא עשאה כדין אז האישה אינה מגורשת ותו לא מידי.
על כן נראה שכוונתו היא שגירושין הם הוצאת האישה מהבית, גם בלא גט. ומי שעשה כן גירש את אשתו, אלא שהיא עדיין אינה מותרת לשוק. יצירת מצב כזה הוא ביטול עשה דגירושין (הדורש להתיר את האישה המגורשת לשוק).
כפי שכבר העירו, מסיבה זו הרמב"ם הביא בריש הלכות אישות את מה שנהג אצל בני נוח לפני מתן תורה, שכן לעתו יש לכך השלכות גם לאחר מתן תורה. עדיין הנישואים והגירושים הם כממו שהיו אז, אלא שנוספה עוד קומה הלכתית (קידושין וגט).
ההלכה מוסיפה עוד קומה ולא מחליפה את הקומה קיימת.
מכאן נגזרות כמה השלכות: לדוגמא, משעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות (=דין דרבנן), ואסור לבוא עליה (דין מדברי קבלה), ולא נטמא לה (דעת הרשב"ם בב"ב. שים לב, זהו דין דאורייתא!, וכבר העירו עליו שם - כמדומני הרש"ש).
כל זה מעיד שהיציאה מחיי האישות נעשית בשני שלבים כמו הכניסה אליהם: משעה שנתן עיניו לגרשה היא גרושת הלב, והפכה להיות כמו ארוסה. כעת היא 'מגורשת' (במובן של בני נוח). החובה עליו היא להתירה לשוק בגט, וזוהי הקומה ההלכתית הנוספת. וכך גם לגבי אירוסין.

אינני מניח שביה"ד שהבאת היה מודע לכל זה, או שהם בכלל חשבו על כך. אבל למעשיהם יש בסיס בהלכה, ולפעמים האינטואיציה של פוסק היא לא מודעת. על כן לדעתי אין לזלזל בפסקם.

עוד הערה אחרונה. הנושא של תפיסת הההלכה כמכוונת ולא כמכוננת הוא נושא עמוק ורחב, וחשוב מאד: האם ההלכה היא קומה אלטרנטיבית או קומה נוספת שבאה לכוין את הקומה הקיימת (האנושית-אוניברסלית). זה קשור לספיקו של הרב קוק (איפה שהוא ב'אורות') האם ישראל הם קומה נוספת או קומה אלטרנטיבית לבני נוח (ואנוכי הקטן משוכנע גם כאן שזוהי קומה נוספת). וכבר עסק בזה ר' שלמה פישר בדרשות 'בית ישי' (להושענא רבא וגם לשבועות כמדומני. בכל אופן בשתי דרשות).
לגבי ההלכה, דומני שזה מה שהתורה כותבת בפסוק: "והיה לכם לציצית", שמכאן מוכח שהמושג 'ציצית' (כנס וסמל וכציצת הראש, כדברי האבע"ז על אתר) היה קיים עוד קודם, והתורה רק קובעת איזו ציצית נעשה לעצמנו. יש לי עוד כמה ראיות לכך.
אוסיף כי לדעתי זהו אחד המפרידים הגדולים בין תפיסה חרדית לתפיסה מודרנית (ואני חושב שהר' גדליה נדל, למשל, היה כאן בצד המודרני. יתקנו אותי תלמידיו שבכאן), ואכ"מ.
מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2006 14:41 לינק ישיר 

נישט

הקושיות אינן נוראות בעוצמתן, וברור גם לכל קורא שלולי חומרא דאיסור אשת איש לא היה עולה על הדעת להצריך גט, בכל מקרה הפסק נתמך באופן מלא על ידי פסיקת ה'אגרות משה' שכל קושיותיך עליו הן ודומה שאין זה מן היושר להטפל לבית דין זה.   מאיר



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/2/2006 17:43 לינק ישיר 

במקום שמתן הגט עלול להפריע אין נותנים גט
עיין בתושובת הרה"ג הראשון לציון מרן הרב עובדיה.


שו"ת יביע אומר חלק ו - אה"ע סימן א


 


חלק אבן העזר הוגש לפנינו ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב שניתנה ביום כ' שבט תשל"ג, בה דחה בית הדין בקשת המערערים לופו ינקו וסבינה ינקו להתירם להנשא זו לזה. והעובדות הן כדלהלן:


 


המבקשים נרשמו בחו"ל (רומניה) בנישואין אזרחיים בלבד, בשנת תש"ב, ואחרי שחיו חיי אישות במשך שנים רבות, וגם נולד להם בן, התגלעו סכסוכים ביניהם, עד שנפרדו והתגרשו בבית הדין הרבני בת"א בשנת תשכ"ז בגט פיטורין כדמו"י. כעבור זמן, בשנת תש"ל, נישאת המבקשת בחופה וקידושין למר א' ויסמן, וכשנתיים לאחר מכן נתגרשה ממנו בגט פיטורין בביה"ד האיזורי בת"א. כעת ברצון המבקשים הנ"ל לחזור להנשא זו לזה בחופה וקידושין למען בנם המשותף. ביה"ד האיזורי החליט, לדחות את בקשתם, בהסתמך על מ"ש הרא"ש בתשובה, ופסקו הרמ"א בהגה באה"ע סי' י ס"א: שאפילו לא נתגרשה אלא מכח קול קידושין בעלמא, ונישאת לאחר ונתגרשה ממנו בגט, אסורה לחזור לראשון, שאין העולם יודעים שהגירושין נעשו לרווחא דמילתא, ויאמרו שהוא מחזיר גרושתו משנישאת, וכי תימא יעשו הכרזה, איכא דשמע בהא ולא שמע בהא. עד כאן. ועל ההחלטה הנ"ל הוגש ערעור בפנינו.


 


(ב) והנה בנישואין אזרחיים האריכו למעניתם גדולי האחרונים אם צריכה גט, שי"ל שהואיל והם מתיחדים זע"ז כבעל ואשה בפרסום רב, חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובעל לשם קידושין, וכדתנן בגיטין (פא) המגרש אשתו מן הנישואין ולנה עמו בפונדקי, ב"ש אומרים א"צ גט שני, וב"ה אומרים צריכה ממנו גט שני, ואמרינן התם שאפי' לא ראוה שנבעלה לב"ה צריכה גט שני, שהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. וכ"פ הרמב"ם (בפ"י מה' גירושין הי"ט) והטוש"ע אה"ע (סי' קמט ס"ב). אולם הנה בתשובת הריב"ש (סי' ו) נשאל באנוס שנשא אנוסה בחוקותיהם, וישבה עמו כאשתו לכל דבר עד שנתעברה ממנו, ואח"כ עזב אותה, ועקבותיו לא נודעו, וכתב, שלכאורה יש לעיין בזה מהמשנה דגיטין הנ"ל, וה"נ י"ל חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ומדין המשנה הנז' הורו קצת מן הגאונים שכל אשה שנבעלה בפני עדים צריכה גט ממנו. אולם הרמב"ם (בפרק י' מהלכות גירושין הלכה י"ט) דחה הוראת הגאונים בשתי ידים, וכתב שדבריהם רחוקים מדרכי ההוראה, שלא אמרו חכמינו ז"ל חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי היא אשתו, ובאשתו הוא שאמרו שחזקה אין אדם עושה בעילתו בע"ז, עד שיפרש בהדיא כן, אבל בשאר אנשים כגון פנוי הבא על פנויה אין חוששין לומר שמא לשם קידושין בעל. וכן הסכים הרשב"א ז"ל, וכ"כ הרמ"ה והרא"ש והרבה מן האחרונים. ואם יאמר האומר שאף הרמב"ם לא אמרה אלא בפנוי הבא על פנויה בדרך מקרה, אבל זה שנשאה והתנה עמה להיות כאשתו הו"ל כאילו פירש ואמר לעדי יחוד שדעתו לבעול לשם קידושין, יש להשיב ולומר דאדרבה איפכא מסתברא, שאפי' לד' הגאונים דבסתמא אמרי' לשם קידושין בעל, בנ"ד שהתנו בנישואין כחקות העכו"ם, ה"ז כאילו פירשו שאין דעתם לשם קידושין כדמו"י, וא"כ אינה אצלו כנשואה אלא כפילגש בלא כתובה וקידושין וכו', ועוד שזו היתה בחזקת נדה שלא היה להם מקוה טהרה, ואם לאיסור כרת התיר עצמו בביאתו איך יחוש לאיסור קל של פנויה. עכת"ד. ומרן הש"ע באה"ע (סי' קמט ס"ה) פסק כד' הרמב"ם הנ"ל, שלא אמרו חזקה זו אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם, אבל שאר כל הנשים בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש שבעל לשם קידושין. ושם (סי' קמט ס"ו) הביא להלכה דברי הריב"ש הנ"ל. וכ"פ הרמ"א בהגה (סי' כו ס"א). ע"ש. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' שנא) שנשאל ג"כ במומר שגירש את אשתו קודם שהמיר, ואחר שהמיר נשא אותה בערכאותיהם ונתיחד עמה בפני עדים, אם צריכה גט, וכתב, דלא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בישראל כשר הזהיר במצות דלא שביק היתרא ואכיל איסורא, או בסתם ישראל, משא"כ בזה שהוא פרוץ בעריות ובנכריות אתרע חזקתיה ולא שייכא ביה חזקה זו, וכמ"ש הראב"ד בהשגות (פ"י מגירושין הי"ט) לתקן ד' הגאונים, דמיירי במוחזק בכשרות, אבל בפרוץ בעריות אין חוששין לקידושיו. ועוד דבנ"ד כיון שנשאה בערכאות ודאי ששוב אינו רוצה בדת משה וישראל ואיך נחוש לשמא בעל לשם קידושין והוא אינו חפץ בתורת קידושין. וכיו"ב כ' הריב"ש בתשובה (סי' ו). ומכאן אתה למד שהמתיחד עם גרושתו בעדים והיא בנדתה שא"צ גט, שמכיון שאינו זהיר בנדה ולא חייש לאיסור כרת ודאי דלא חייש לבעילת זנות, ולא בעל לשם קידושין, וא"צ גט. עכת"ד. וכן הובא להלכה בשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' קיא). ובשו"ת דרכי נועם (חאה"ע סי' מו). ע"ש. הן אמת שיש להעיר מדברי הרדב"ז עצמו בח"ד (סי' רעז), שנשאל בדין אשה שהוציאה בעלה משום זנות ונתיחדה עמו בפני עדים אם צריכה גט, והשיב ע"פ המשנה בגיטין (פא) הנ"ל, המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי ב"ש אומרים א"צ הימנו גט שני וב"ה אומרים צריכה ממנו גט שני, ואמרינן עלה בירוש', א"ר יוסי ב"ר בון, ב"ש כדעתייהו דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר, הילכך מזוהמת היא לפניו ואינו חשוד עליה, לפיכך א"צ ממנו גט שני, וב"ה כדעתייהו דאמרי אפי' הקדיחה תבשילו ואינה מזוהמת לפניו לפיכך חשוד עליה וצריכה גט שני. והירוש' הזה הביאוהו התוס' (גיטין עט: ד"ה ב"ש) והמפרשים. ומוכח שאם הוציאה משום ערות דבר, אף ב"ה מודו שא"צ גט שני כיון שמזוהמת היא ולא בעיל לה, דליכא למימר דב"ה גוזרים ביוצאת משום ערות דבר אטו היוצאת משום הקדיחה תבשילו שלא תחלוק בנשים, שהרי היא גופא אינה אלא חומרא בעלמא וחששא כל דהו וכו'. (וזה שלא כד' הקה"ע שם). ומיהו כל זה כשלא ראוה שנבעלה, אבל ראוה שנבעלה נלע"ד דבכה"ג צריכה גט שני, שכיון שראינו שבעל ולא מזדהמא ליה כל מה שאפשר לו לתקן מתקן, דאי בעיל לה לשם זנות איכא תרתי איסורי, חדא משום בעילת זנות, ועוד איסורא דידיה דכתיב אחרי אשר הוטמאה, ומש"ה בעיל לשם קידושין לתקן שלא תהיה בעילת זנות רק בעילת איסור סוטה, ואע"פ שעתיד הוא לגרשה השתא מיהא מתקן הוא, ולא הויא בעילת זנות. תדע דהא טעמא דב"ש במתני' משום דמיירי שמצא בה ערות דבר ומזוהמת היא לפניו, ובגמ' דידן אוקימנא למתני' בשלא ראוה שנבעלה, האי בשראוה שנבעלה אמאי תנן בסיפא ומודים בנתגרשה מן האירוסין שא"צ גט שני שאין לבו גס בה, אלמא בשראוה שנבעלה מודו בית שמאי שצריכה גט שני אע"פ שגירשה משום ערות דבר, שכיון שבעל הרי אינה מזוהמת לפניו ובעל לשם קידושין. ומינה לב"ה שאפי' ראה בה ערות דבר אם ראוה שנבעלה צריכה גט, וכ"ש הוא. עכת"ד. הא קמן דס"ל להרדב"ז שאע"פ שעכ"פ בועל באיסור מה שיכול לתקן מתקן, וה"נ כשבועל נדה י"ל שבעל לשם קידושין, ולא יעשה שני איסורים, נדה ובעילת זנות. וצ"ל שהרדב"ז מחלק בזה בין איסור נדה שהוא בכרת, וכיון שאינו חושש לאיסור כרת כ"ש שאינו חושש לאיסור בעילת זנות, אבל באיסור סוטה שאינו חמור כ"כ ואין בו כרת מה שיכול לתקן מתקן ובועל לשם קידושין. וכן מוכח בכנה"ג (סי' קמט הגה"ט אות ב) שכ', הבא על גרושתו לאחר שנישאת לאחר ונתאלמנה מהשני, א"צ גט, שבודאי בעילתו בעילת זנות היא, שאם יבעול לשם קידושין לוקה, משא"כ בבעל שלא לשם קידושין שאינו לוקה, כמבואר בקידושין (עח), ריא"ז בשלטי הגבורים פ' מי שאחזו. אמר המאסף, ואני מפקפק בזה, שי"ל שכל שקידושין תופסין בה יש לחוש שמא לשם קידושין בעל, ולא דמי למ"ש הריב"ש (סי' ו) שכל שלא טבלה לנדתה אין לחוש לקידושין, דשאני התם שיש טענה לומר שאם לאיסור כרת לא חשש כ"ש לאיסור הקל דפנויה, אבל כאן שבין כך ובין כך עובר על איסור לאו שמא לשם קידושין בעל, ועוד שאפשר שהוא טועה בדין, ומיהו בדליכא אלא עדי יחוד אפשר שדינו של ריא"ז אמת אבל בבא עליה בודאי צ"ע וכו'. וראיתי בתשו' מהר"ם אלשקר (סי' פח) שכ' שאם גירשה מפני שזינתה תחתיו אפי' ראוה שנבעלה א"צ גט שני. וכ"כ מורי הרב בשו"ת מהרימ"ט ח"ב (חאה"ע סי' א) אלא דהתם מיירי בנתיחדה וכו', והרדב"ז (סי' רעז) כ' דבנתיחדה א"צ גט שני, אבל אם ראוה שנבעלה צריכה גט דלשם קידושין בעל. עכת"ד הכנה"ג. (וע' היטב בבית מאיר ר"ס קמח). הא קמן שמחלק בין איסור נדה שהוא בכרת שאז אמרי' לאיסור כרת התיר עצמו לאיסור קל דפנויה לא כ"ש, לבין כשעובר על איסור לאו. ולפ"ז יש ליישב קושית האבני מילואים (סי' לג סק"א) על הרדב"ז (סי' שנ"א) הנ"ל, ממ"ש הרשב"א בתשובה, והובא בבית יוסף (סי' יז), אודות רחל שבאה ואמרה פנויה אני ונתקדשה לשמעון ושהתה עמו ונתיחדה עמו, ואח"כ נודע שהיא מקודשת לראובן זה כמה שנים, ואחיה הלך והביא לה גט מראובן, ונשארה עם שמעון, מה דינה של רחל, והשיב, אשה זו צריכה גט גם מהשני, שכיון שידע השני שנתקדשה כבר לראובן וראה הגט בידה שנתגרשה מראובן, יודע הוא שאין קידושין תופסים באשת איש, וגמר ובעל לשם קידושין אחרי גירושי ראובן, ואע"פ שאסורה לו מדכתיב ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל, מ"מ קידושין תופסים בה מן התורה. ומה שטען שמעון שלא נתיחד עמה לשום נישואין ולפיכך רשאי הוא לכנוס אין ממש בטענותיו שהיחוד הרי הוא כביאה. ע"כ. הרי מבואר שאפי' לא ראינו שנבעלה אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, וכיון שקידושין תופסים בה אינו עושה בעילתו בעילת זנות אע"פ שאסורה עליו וכו'. ע"ש. ולפי האמור י"ל שאין ראיה מכאן נגד הרדב"ז, דשאני הכא דליכא אלא איסור עשה דונטמאה, מש"ה כל מה שיכול לתקן לעשות בהיתר עושה ובועל לשם קידושין. משא"כ באיסור נדה דחמיר שיש בו כרת. (ואין להקשות מתשו' רשב"א זו למ"ש הרדב"ז בח"ד סי' רעז דבלא ראינו שנבעלה לא אמרינן הן הן עדי ביאה, דשאני נידון הרדב"ז שהיא מאוסה עליו כיון שזינתה תחתיו, וכדאיתא בירוש', וכ"כ הרמ"א בהגה סי' קיז ס"א, אבל כאן דמיירי שהוא הבועל ושותה בעציצו לא מאיסא ליה). שו"ר בשו"ת קול אליהו ח"ב (חאה"ע ס"ס מ) שעמד בסתירת דברי הרדב"ז הנ"ל, וסיים, אם לא שיאמר הרב דשאני איסור נדה שהוא בכרת, משא"כ באיסור לאו דאחרי אשר הוטמאה, ואין בזה תבלין. ע"כ. גם בשו"ת חקרי לב (חאה"ע סי' לח דנ"ח סע"א) עמד בסתירת ד' הרדב"ז, וכ' שדוחק לחלק בין איסור כרת דנדה שאז אינו חושש לתקן איסור הקל משא"כ כששניהם איסורים שוים, דממ"נ כיון שבידו לתקן יתקן. ועוד דהתם נמי איסור לאו דמחזיר סוטתו טומאה כתיב כעריות וחמיר טפי מביאת זנות בעלמא. וצ"ע. ע"כ. אולם הגר"ש קמחי בס' ימי שלמה (דקי"ז ע"א) אחר שעמד בעתירת ד' הרדב"ז, והביא מ"ש בשו"ת שמחת יהודה בסי' יז לחלק בין איסור לאו לכרת, ולא שוה לו דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, ודחה הרהמ"ח דאה"נ שיש לחלק בזה, והא דאמרי' (יבמות קיט) מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת היינו בלאו שיש בו מלקות וכמ"ש ה"ה במל"מ (פ"א מה' יו"ט הי"ז), משא"כ בזה שי"ל שאין לוקין על לאו זה, משום דהוי כעין לאו שבכללות, וכמ"ש ה"ה (בספ"א מה' איסורי ביאה) אף שאינו מוסכם. ועכ"פ שפיר מצינן לחלק בין כרת לאיסור לאו דקיל. ולפמ"ש התה"ד (סי' רט) דהך חזקה דאין אדם עושה בעילתו בע"ז לא אלימא כ"כ ובסברא כל דהו דחינן לה, י"ל שכל שעבר על איסור טומאה אתרעאי חזקה זו. ודלא כהרדב"ז. עכת"ד. גם הלום ראיתי בשו"ת עמודי אש (סי' כ אות כ) שחילק בין איסור כרת דנדה ללאו דטומאה, ויישב בזה סתירת ד' הרדב"ז, וקושית האבני מילואים מתשו' הרשב"א ע"ד הרדב"ז. וע"ש. (וע' בשו"ת בית יצחק חאה"ע סי' כט אות י, ובשו"ת דבר אברהם ח"ג סי' כט אות ב. ובשדי חמד מע' א כלל לב). ואכמ"ל. ועכ"פ הרי תנא דמסייע ליה להרדב"ז הוא הריב"ש בתשו' (סי' ו) הנ"ל, דהיכא דלא חייש לאיסור נדה לא שייכא ביה חזקה זו. וע' בשו"ת מהרש"ם ח"ב (סי' קיא). ודו"ק.


 


(ג) ועינא דשפיר חזי בשו"ת מהר"ם שיק (חאה"ע סי' כא) שכ' שבנישואין אזרחיים א"צ גט, וכמ"ש הרמ"א בהגה (סי' כו) בשם הריב"ש, ועוד שכבר האריך בשו"ת תה"ד (סי' רט) שבפרוצים לא שייכא חזקה זו, והתיר בנידונו בלא גט, וה"נ אלו שאין חוששים לאיסור נדה בודאי שלא שייכא בהם חזקה זו. ועוד שצריך שהבעל והאשה והעדים יודעים בעת היחוד, כמ"ש בש"ע סי' קמט ס"ב, וא"כ אפי' אם כיון לבעול לשם קידושין, הרי אין עדי היחוד יודעים מזה, וגם הבעל והאשה אינם יודעים מהעדים. לכן נ"ל נכון להלכה שאין כאן חשש קידושין. ע"ש. וכיו"ב כ' בשו"ת בית יצחק (חאה"ע סי' כט אות י). וכ"פ בשו"ת תשובה שלמה ח"ב (סי' יז - יח) להתיר בנישואין אזרחיים עפ"ד הריב"ש והתה"ד, ושאין כאן עדי יחוד וכו'. ע"ש. והגאון בעל שאגת אריה בתשובה שהובאה בשו"ת בית אפרים (חאה"ע ס"ס מב) כתב, נ"ל סברא לומר שכל מ"ש חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קידושין בעל, אין זה אלא בדורות הראשונים, שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה, ואי אפשר לקדושי ביאה בלא עדי יחוד, והיה דין זה ברור וידוע לכל, אבל בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין, משא"כ לאדם זה שקרוב לומר שלא היה יודע ואינו בקי בהל' קידושין, כי היכי דנימא שבעל לשם קידושין, וגם עדי היחוד אינם בקיאים בזה כלל, והלואי שרוב המורים בזמנינו ידעו הל' קידושין על מתכונתם. ולכן בנ"ד אין לחוש לקידושין. עכת"ד. ודון מינה ואוקי באתרין. ובאמת שהגאון השואל בשו"ת בית יצחק הנ"ל, הוא הגר"ש קוטנא ז"ל, נחית לסברא זו מדנפשיה, שבזה"ז דלא שכיח כלל לקדש בביאה דהא רב מנגיד אמקדש בביאה, והאיש הזה ע"ה ומסתמא אינו יודע שיכול לקדש בביאה, וכן עדי היחוד, אינן בקיאים בזה, לא שייכא חזקה זו. והרהמ"ח העיר ע"ז, שאף שסברא היא, מ"מ למה הפוסקים בש"ע לא חילקו בזה. ע"כ. ואתה הראת לדעת שהגר"ש קוטנא זכה לכוין לסברת הגאון בעל שאגת אריה. ובשו"ת אבן יקרה תנינא (סי' לט) כ' להגאון השואל, הגר"ש קוטנא הנ"ל, ומ"ש הדר"ג שבנישואין אזרחיים א"צ גט דלא שייך בהו חזקה אין אדם עושה בעילתו בע"ז, שפתיו ברור מללו וכל דבריו אמת וצדק, ובפרט שבנישואין אזרחיים כל הביאות אסורות משום איסור נדה שבודאי אינה טובלת במקוה, ואין כאן משום קידושין וכמו שהעלתי בשו"ת אבן יקרה ח"א (סי' מ"ד ומ"ה), והבאתי שם ד' הרדב"ז שמובא במל"מ פ"י מה' גירושין שכל שידענו שאינו חושש לאיסור נדה לא שייכא ביה חזקה שאין אדם עושה בעילתו בע"ז, ואין לחוש לקידושין וכו'. ומ"ש הדר"ג שאין להצריך גט בנישואין אזרחיים אפי' לחומרא, יפה כתב, וכן נ"ל פשוט שבכ"מ שאין חשש קידושין מצד הדין אין להצריך גט לחומרא, משום דהוי חומרא דאתי לידי קולא שיש לחוש שמא תקבל קידושין מאחר טרם שיגרשנה זה וכו', וכמ"ש כיו"ב בקידושין (מד:). עכת"ד. גם הגאון ממונקאטש בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג (סי' יב) כ' בפשיטות שבנישואין אזרחיים א"צ גט, וכמ"ש הריב"ש בתשו' (סי' ו). והעיר על המהר"ם שיק שלא הזכיר דברי הריב"ש בזה. ע"ש. והנה הגם שהגאון הרגאצ'ובי בשו"ת צפנת פענח (סי' כו - כז) העלה להחמיר מאד בנישואין אזרחיים להצריכה גט. ע"ש. וכ"כ הגרי"ל צירלסאהן בשו"ת מערכי לב (סי' פז). וע"ע בס' שבט שמעון (בקונט' בית משתה דמ"ד ע"ב). ובשו"ת פרי השדה ח"ג (סי' ט). ובשו"ת מלמד להועיל (חאה"ע סי' כ). ובשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (חאה"ע סי' כה). וי"ל ע"ד. כיעו"ש. אולם באמת העיקר להלכה כד' רוב האחרונים שבנישואין אזרחיים א"צ גט. וכן ראיתי להגאון ר' חיים עוזר גרודזנסקי בתשובה שנדפסה בקובץ אגרות שלו (סי' ל), שכ', שמאחר שהורו המהר"ם שיק והבית יצחק שבנישואין אזרחיים א"צ גט מעיקר הדין, מותרת גם לכהן, דהא קי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה. ע"ש. וכן העלה בס' אבני האפוד ח"ב (סי' כו סק"ב). ע"ש. והגרי"מ חרל"פ בשו"ת בית זבול ח"א (סי' כז) העלה להתיר בנישואין אזרחיים בלי גט עפ"ד התשב"ץ ח"ג (סי' מז) שכ', שכל זמן שלא ראינוהו מחזר אחר קידושין כדמו"י, אין אנו מחזיקים אותו בחזקה זו שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולא מהני מה שדרים יחד כבעל ואשה וכו'. ע"ש. וכן העלה הראש"ל הגרב"צ עוזיאל במשפטי עוזיאל (בח"א חאה"ע סי' נט, ובח"ב סי' נד - נה). וכן העלה הגר"ע הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (בח"ד חאה"ע סי' ב' דנ"ב ע"ג וד', ובחלק ו' חאה"ע סי' קא). וכן העלה להקל בשו"ת חלקת יעקב (ח"א סי' א, וח"ב סי' קפג והלאה). ע"ש. וכן העלה ידי"נ הגרא"י ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר (ח"א סי' כז, וח"ב סי' יט, וח"ח ס"ס לז). ע"ש. וכ"כ הגר"מ ראטה ז"ל בשו"ת קול מבשר ח"א (סי' ז), שרוב ככל הגדולים בדורות שלפנינו הסכימו שנישואין אזרחיים א"צ גט כלל, ורק לרווחא דמילתא הצריכו גט לחומרא, וכשיש חשש עיגון בודאי שיש להקל בפשיטות. ע"ש. (וע"ע בשו"ת קול מבשר ח"ב סי' יח אות ב). וע"ע להגרי"א הרצוג זצ"ל בשו"ת היכל יצחק אה"ע ח"ב (סי' לא). ובמ"ש בשו"ת אגרות משה (חאה"ע סי' עה). ע"ש. וכן עשיתי מעשה בהיותי משרת בקדש במצרים בשנת התש"ט לפ"ק, כשהיה חשש רציני של עיגון לאשה, והתרתיה בלא גט, וסמכתי ראשי ורובי על הפוסקים הנ"ל. ועוד כתבתי בזה במקום אחר. ואכמ"ל יותר. ומעתה י"ל בנ"ד שמכיון שלדברי הרשב"א בתשובה (ח"ד סי' שד) הנ"ל, כל שהקידושין בטלים מצד עצמם אין הגט נחשב למאומה, ומותרת בקרוביו, והואיל ולפ"ד רוב גדולי האחרונים הנ"ל נישואין אזרחיים אינם מצריכים גט כלל, (ובנ"ד ג"כ חיו זע"ז באיסור נדה), אף שהב"ד החמיר לגרש את המבקשים בג"פ משום חומר איסור אשת איש, מ"מ לענין איסור לאו של מחזיר גרושתו משנישאת אין להחמיר כלל. והרי זה כמבואר.


 


. ומצאתי להגרי"א הרצוג זצ"ל בשו"ת היכל יצחק ח"ב (סי' לג), שנשאל, אודות איש ואשה שחיו יחד בלי חופה וקידושין, ואח"כ נפרדו בבית דין ע"י גט, והאשה מבקשת להנשא לאחד שבא עליה כשהיתה עדיין מיוחדת לראשון, אם יש כאן איסור האשה לבועל, מכיון שנתגרשה מהראשון בגט. והביא דברי הרמ"א בסי' ו' שהחמיר לפוסלה לכהונה, וכן בסי' י שאסורה לחזור לבעלה הראשון, וחילק דהתם איסור לאו, והכא איסור עשה. ובתוס' מנחות (סח) כ' דלאיסור עשה אין סברא לגזור ולהחמיר וכו'. וההיא דסי' יג ס"ט שאסר להנשא תוך ג' חדשים מהגט משום דהוי כעין דשיל"מ שיכול להמתין ג' חדשי הבחנה, אבל הכא הוי איסור עולמית [וי"ל ע"ד, דבכה"ג לא חשיב דשיל"מ, וכמבואר בשו"ת נודע ביהודה מה"ת (חאה"ע סי' לח), ובצל"ח (פסחים ט:). וע"ע במש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' ט אות ד). ואכמ"ל]. ולבסוף מסיק שמכיון שהגט היה רק לרווחא דמילתא יש להקל. ע"ש. ואע"פ שבנידוננו יש איסור לאו, מ"מ העיקר כמש"כ לעיל שיש להתיר בזה דהוי פלוגתא בדרבנן ולקולא. וכן הסכימו עמי חברי בית הדין הגדול שליט"א והתרנום להנשא זו לזה בחופה וקידושין כדת משה וישראל. והיעב"א. +/הוספות ומילואים/ מש"כ להסתמך בין השאר על מ"ש בשו"ת פרי צדיק (סי' כג) שמכיון שבכל א' מהטעמים שכ' הרשב"א יש בו כדי שלא להצריכה גט, אפילו נתן לה גט אין חוששין לו כלל. נ"ב וכעת ראיתי בשו"ת ויען אברהם ריוח (חאה"ע ס"ס עו) שהביא דברי החלקת מחוקק והפרי צדיק, וכ' במסקנתו שיש לדון להלכה כהפרי צדיק להקל. וע"ש. ודו"ק.+


 ותן לחכם ויחכם עוד.

תוקן על ידי - חלמישצור - 05/02/2006 17:45:04



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-5/2/2006 20:49 לינק ישיר 

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1260860



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-5/2/2006 21:17 לינק ישיר 

אראל,


לא ראיתי את האשכול המעניין ההוא (כנראה זה היה בתקופת  המאבק בירוחם).
מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/2/2006 09:16 לינק ישיר 

נישטאייך.

"גט חומרא" אינו "גט של חומרא", אלא של סחיטה, של זלזול, באנשים, הגט זה יהפוך את האשה ל"מגורשת", ואף שמעולם לא היתה נשואה, ואם תרצה  להתחתן עם כהן הם לא יאשרו לה את הנישואין,  שהרי היא גרושה, אף שהם יודעים שכל הגט היה משחק ב"נדמה לי".

גיטין פ"ו.
שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הוולד כשר.

לפי דבריך, המשנה זלזלה באנשים, סחטה ושחקה במשחק של "נדמה לי"?


"הרבנות שתענה שהם מחחיבים "גט לחומרא" מפני שהם חוששים ל'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות', אינה חוששת שאלוקים יפגע ויחשוב שהם צוחקים על דיני תורתו, מפני שהוא המכיר אותם ואת שחיתותם, יבין, שבשטויות שלהם, הם בס"ה רוצים "לדפוק" בעזרת החוק החילוני, את מי שנישאו בנישואין ריפורמיים או אזרחיים."

"טענתי, שההחלטה לחייב זוג שנישא בנישואין אזרחיים, ב"גט לחומרא", אינו אלא ניצול הסמכות הייחודית, שניתנה לרבנות ע"י הממשלה, בעניני המעמד האישי בין יהודים, כדי "לעשות שרירים"."

"אין ספק שגם פסק דינו, הוא פוליטי לא פחות מפסק דינם, האין זוג המתחתן הנרשם לנישואין "אזרחית", " - על ר"מ פיינשטיין.

נישטאייך,
אני מבין מדבריך שיש בכוחך לקרוא את מחשבותם הזדוניות של רבני ישראל מבתי הדין.  האם הכוח נובע מעצם היותך מקובל אלוקי? או שמא זכית לחוויה כלשהי.


איני יודע אם אתה צודק אם לאו, אך ברור לי שאם מישהו מנסה לעשות שרירים כאן...


מכוח הסברא, גם אדם שעובר על כל איסורי תורה ואכן עושה בעילותיו בעילות זנות. בעילת אשה בלילה שלאחר "טקס נישואין" תהיה בעילה שונה, במידה מסויימת לאחר הטקס הם בד"כ מרגישים מחוייבים.

פילגש צריכה גט לשיטת האומרים שפילגש נעשית בקידושין. 

" "הם לא פנו לרבנות או בגלל התנגדות עקרונית אידיאולוגית להזדקק לטכס דתי או אולי בגלל חששו של הבעל שיהיו בעיות ביהדותו בגלל שאביו אינו יהודי". 
איך שלא יהיה הם לא רצו בנישואין "דתיים".   "


נישטאייך,
אולי הם לא רצו נישואין שמנוהלים ע"י רבנים שעליהם מפרסמים ברבים 'מושחטים' 'עושים שרירים' 'סחטנים' ומחפשים 'לדפוק' אותך.(ואולי כי אבא של הבעל לא יהודי)
השאלה היא: מי מפרסם? מדוע מפרסם? ועל סמך מה מפרסם?

אם כן, יתכן והם בהחלט רצו נישואין על פי דת ישראל אך הוצאת השם רע שעשו על רבני ישראל היא שגרמה להם לחשוב שרבני ישראל של ימינו לא באמת עושים מה שאלוקים רוצה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2006 17:45 לינק ישיר 

פעיל_מדא:
זה לא ההוצאת השם רע שעשו על רבני ישראל היא שגרמה להם לחשוב שרבני ישראל של ימינו לא באמת עושים מה שאלוקים רוצה זה ההתנהגות של רבני ישראל בעצמם ואני נדהם כל פעם מאנשים כמוך שמוכנים שדברים רעים יקרו בתנאי שאף אחד לא ידבר על זה. תגיד תאמת אתה לא כועס על זה שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ אתה כועס על זה שמצביעים על הכתמים ואומרים שיש כביסה מלוכלכת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/2/2006 19:29 לינק ישיר 

רב_ניק.

זה לא ההוצאת השם רע שעשו על רבני ישראל היא שגרמה להם לחשוב שרבני ישראל של ימינו לא באמת עושים מה שאלוקים רוצה זה ההתנהגות של רבני ישראל בעצמם

הדברים שנכתבו למעלה ע"י נישטאייך הם הוצאת שם רע על רבני ישראל, סלח לי. מדובר בפסיקת הלכה שניתן בהחלט להבינה. בדיוק מהסיבה הזאת שאלתי, על סמך מה אתה קובע שמדובר ברב מושחט עד כדי ניצול סמכותו לסחיטה ועשיית שרירים?


ואני נדהם כל פעם מאנשים כמוך שמוכנים שדברים רעים יקרו בתנאי שאף אחד לא ידבר על זה.

אני לא מוכן שיקרו דברים רעים.


תגיד תאמת אתה לא כועס על זה שמכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ אתה כועס על זה שמצביעים על הכתמים ואומרים שיש כביסה מלוכלכת

כשיש כביסה מלוכלכת צריך להצביע עליה.
הצבעה על פסק הלכה (וגם אם שגוי מחמת סברא לא נכונה) כנסיון לדפוק,לסחוט ולהפגין שרירים היא כביסה כ"כ מלוכלכת עד כדי שמרוב לכלוך נראה שזה צבע הבגד המקורי.       



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/2/2006 19:30 לינק ישיר 

רב ניק, על מה יצא הקצף?
איזה מעשה רע עשו כאן? לכל היותר משהו שלא עומד בגדרי ההלכה, וגם זה לדעתי לא נכון.
מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/2/2006 19:47 לינק ישיר 

mdabraham:
אתה צודק הכעס שלי הוא לא ספציפי פה אלא על הגישה הזאת שכל ביקורת כנגד הגדוילים היא הוצאת שם רע. אני מכיר את הגישה הזאת והיא מעצבנת אותי בעיקרון



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/2/2006 19:51 לינק ישיר 

גם אני מכיר את הגישה הזו, ודווקא לי היא נראית סבירה. איני אומר שאין מקום לביקורת, אלא רק שיש לי אמון בסיסי שבד"כ הם אינן מכתוונים להרע, ובד"כ הם גם לא טועים (לפחות הגדולים שבהם. דיברת על 'גדוילים'). אמנם יש חריגים, וחשוב להצביע עליהם (בנימוס הראוי).
מיכי



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/2/2006 02:33 לינק ישיר 

אל המגיבים:


לא הגבתי לכם/לכן מפני שלצערי  עד להיום "ישבתי שבעה", בגלל פטירת אחי ז"ל.

אגיב לדבריכם  באופן אישי אי"ה בקרוב.




 ***********


לפניכם תגובה כללית לפסק הדין, שהיתה עמי בכתובים, שייתכן ויש בה גם תגובה לחלק מתגובותיכם.

מדברי הדיינים בפסק הדין הרבני, שאותו הבאתי באשכולי במלואו, היה ברור אצלי כי הם ידעו שצריך לחייב את בני הזוג בגט, עוד לפני שהם ישבו לדין, uשהסיבות להחלטתם לא היו אלו  שבפסק דינם, אלא שמכיוון שהם לא מצאו אפילו הלכה מחייבת אחת, הם צירפו יחד כמעט את כל  הדעות הדחויות, כדי לחייב את הזוג ב"גט לחומרא", אף שלדעתם אין כאן "חשש אשת איש".

שיהיה.

כתבתי "כמעט את כל  הדעות הדחויות", איזו "דעה דחויה" הם שכחו?

הם שכחו או לא ידעו על הדעה אותה מצאתי בפסקי דין - ירושלים בירור יהדות א עמוד פג:

"בענין נישואין אזרחיים האריכו האחרונים גדולי הדורות האחרונים האם יש לחשוש בהם לקדושין, משום הדין שהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, או משום קדושי שטר אם נעשה ע"י חוזה חתום, או שאין לחשוש בהם לקדושין כלל, ועי' אחיעזר ח"ד שכתב שאין לחשוש בהם כלל, אך הוסיף שאין זו הוראה כוללת לכל מקום, אבל בספר אור הנר, (שטינברג) עמ' פג הביא תשובת החזו"א להחמיר, ומכיון שאין הספר מצוי ראיתי להעתיק את לשון התשובה: בדבר קידושים אזרחיים עדיין לא נסתיימה ההלכה, דכיון שאינם רוצים בזנות אלא בקשר קניני, ואף שנזורו מדרך התורה כל שעושים קנין המועיל מן התורה, אף שדעתם שיהיה קנין אישיי ולא תוריי, מ"מ מועיל, והלכך אם היה בחוזה חתום הבעל ומסר לה, אפשר לחוש לקדושי שטר, ואפשר דאין חסר כאן לשמה, כיון שנכתב לשם כך, גם בואם לדירה אחת אפשר שדעתם לאשר קשרם, וקשה להכריע בחמורים כאלה. עכ"ל החזו"א.                                

כאשר הוא התייחס להנאמר כאן בפסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יהדות ו פס"ד בעמודים רסז-רסח הוא כותב:

"בפסקי דין ירושלים כרך א עמ' סב הובאה תשובת החזו"א בספר אור הנר, (שטינברג) עמ' פג וז"ל... ומש"כ בפד"ר כרך יז עמ' 151 לבאר דברי החזו"א עפ"י התוס' קדושין ט סוע"א שנוסח השטר הוא מהלכות מדינה דמנהג כך היה, ופירש בפד"ר שם שכונת התוס' גם לשטר קדושין. אך עי' בקובץ שעורים קדושין אות עט שכונת התוס' רק לשטר מכר, אבל לא לשטר קדושין. ובר מן דין העירני הגרב"צ זילבר שאישור הנישואין הניתן לבני זוג שנישאים באופן אזרחי ברוסיה הוא שטר ראיה בלבד, ונרשם בו שזוג פלוני נכנסו לנישואין ביום פלוני, ותו לא, וא"כ אישור זה אינו יכול להוות תחליף לשטר קנין של קדושין". דברי החזון איש הובאו גם בפסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ז עמוד תמו.
שאילתי:

כיצד יסביר החזון איש את לשון הלכת השו"ע:

"בשטר כיצד, כותב לה על הנייר או על החרס, אע"פ שאין בו שוה פרוטה, הרי את מקודשת לי, ונותנו לה בפני עדים. וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת, כמו בגט. ואם כתבו שלא לשמה, אינה מקודשת. ואינו כותבו אלא לדעתה; ואם כתבו שלא לדעתה, הרי זו ספק מקודשת". (שולחן ערוך אבן העזר סימן לב סעיף א).

ואף אם היה אישור הנישואין שטר קנייני, לא היה זה שטר שתוכנו "הרי את מקודשת לי", אלא אנו נישאים זה לזו.

אין ספק ש"תשובת חזון איש" זו נעלמה מעיני הבדולח של  דייני בית הדין הרבני של אשקלון, שאל"כ היינו מוצאים אותם כותבים בפסק הדין:
"ידועה תשובת החזו"א בספר אור הנר, (להגרחש"פ שטינברג) עמ' פג, שיש לחשוש לקידושי שטר, ואף שדברי החזו"א לא נתקבלו, ויתירה מזו, אף אם הדברים שהובאו בשמו אינם נכונים, כשאר שמועות החזון איש, מ"מ ראוי הגרחש"פ שטינברג לסמוך עליו בחשש אשת איש".

על דיינים אלה היה ללכת בין הטיפות כדי שלא להירטב, ואילו היו תופרים  לנידונים "תיק ספק אשת איש" ומחייבים  אותה ב"גט לחומרא מעיקר הדין", היה יוצא מדבריהם, שהם מכירים בנישואי פרוגוואי כספק נישואין הלכתיים, וזה עלול לגרום לבעיות, וכפי שטען הרב וולדינברג, שאותם הבאתי בהודעתי הראשונה, ואילו בפסק דינם, הם השיגו  את תוצאת ה"טירטור","מבלי להתחייב".

בפסקי דין רבים הדנים בנישואין אזרחיים מצאתי כותבים:

"מקובל הוא בבתי הדין בארץ ובחו"ל להחמיר בנישואין אזרחיים לא להתירה בלי גט"."מקובל", בלי מי היה זה הראשון שקיבל, ולמה קיבלו.
ברבים מפסקי הדין נאמר שבמקרה עיגון או קושי להשיג גט הם יוותרו על הצורך בגט לחומרא, אלא שלא ברור אצלי, אם וויתור זה הוא גם כאשר אחד מבני הזוג "סוחט" מהשני, עבור ההסכמה לקבל את הגט או לתתו.

הדיינים הזכירו את הסברו ה"מקורי" של הצפנת פענח, (שדבריו הובאו בשו"ת דבר אברהם ח"ג סימן כ"ט, וראו ביאור דעתו של הצפנת פענח בשו"ת "יחל ישראל" (לאו) סימן לב).

כשהשו"ת שרידי אש (חלק ג סימן ב/ חלק א סימן קי), דן בדברי הרגצ'ובי, הוא כותב: 

"ואולם עצם ההנחה שיש שני גדרים וכו', הוא דבר חדש שלא הוזכר בש"ס ופוסקים, ורק הגאון הראגאטשאווי חידש מדעתו כדרכו. ואלמלא מוראו של גאון אדיר זה עלי, הייתי אומר שאין לחוש לסברא זו כלל".

הדיינים גם הביאו את פסקו התמוה של הרב הנקין, בספרו "פירושי איברא", סי' ד, מעמוד 87 ואילך, (ניתן לראות ספר זה באינטרנט  http://www.hebrewbooks.org/pdf/perushe.pdf
למה הוא תמוה?

כי "קידושין" הן הגדרה משפטית "יבשה", המתארת  את המעשה שגרם לשינוי במעמדם של בני זוג מבחינה חוקית, מפנויים לנשואין, ואינה הגדרה לכוונות, רגשות, או לדרך חיים כל שהיא.

שני בני זוג, שחיו ביחד עשרות שנים חיי שותפות מלאים, מחיי אישות ועד לרכוש משותף, וכל מה שביניהם, ואף יש להם ילדים משותפים, אך מכיוון שלא נישאו "חוקית", הם נחשבים כ"לא נשואים" וילדיהם כ"לא חוקיים", ואילו אם בני זוג נישאו "חוקית" אך נפרדו מיד אחרי נישואיהם, ועברו לגור עם בני זוג אחרים, הם נחשבים לנשואים  לבני או בנות זוגם ה"חוקיים", אף שאותם הם לא ראו מאז נישואיהם, כי זוג נשוי ממשיך להחזיק את ההכרה החוקית בזוגיותם, כ"ז שהנישואים החוקיים שהיו "אי פעם", לא בוטלו בדרך שנקבע בחוק לביטולם.

לעומת זאת, בני זוג לא יוכרו חוקית כ"ידועים בציבור", אא"כ הם יכולים להוכיח שהם:

א).  חיים כבעל ואשה, כולל  קיומם של יחסי אישות ביניהם, (בית המשפט לא ישים דגש על יחסי האישות כאשר בני הזוג הם מבוגרים).
ב).  מנהלים משק בית משותף.

הם יוכרו רק כ"ידועים בציבור", ולא  כנשואים, אף שהם  חיים כבעל ואשה, מפני ביהמ"ש רואה את הקשר שבין  ה"ידועים בציבור" רק כקשר חוזי גרידא, (שממנו נובעות התוצאות-החובות והזכויות), ולא כקשר "אישות", מפני שנישואין אינה תלויים  בדרך חיים, אלא במילוי דרישות החוק.

מה הן דרישות החוק?

לפי הדרישה  החילונית, אנשים פנויים ו"ידועים בציבור" הופכים לנשואים, כאשר הם נרשמים למישואין בפני רושם נישואין מוסמך, ואף שרישום זה הוא לא יותר מאשר "רישום" ביוקרטי, הוא משנה את מעמדם ומקנה.
ואילו לפי הדרישה הדתית, מה שמבדיל בין  בני זוג "ידועים בציבור" לנשואים, אינו הרישום אצל גוף דתי,  זה או אחר, אלא קידושי הבעל, ("מאי נשים ומאי פלגשים? - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין". סנהדרין דף כא עמוד א)

ואף שחיי אישות הן אחת הדרכים לקידושין, הרי כדי שחיי אישות יהיו קידושין, עליהם להיות חיי אישות לשם קידושין:

"אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושין שנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום. ואפילו בא עליה לשם אישות בינו לבינה, אינה נחשבת כאשתו, ואפילו אם ייחדה לו, אלא אדרבא כופין אותו להוציאה מביתו. (שולחן ערוך אבן העזר סימן כו סעיף א).
"וכן איש ואשה שהמירו לעבודת כוכבים, באונס הגזירות, ונשאו זה לזה בחקות עובדי כוכבים, אף על פי שמתייחדים זה עם זה בכל יום לעיני הכל, אין חוששין להם משום קדושין".  (שולחן ערוך אבן העזר סימן קמט סעיף ו).
חיי אישות לשם אישות, אינם קידושין, אלא מקסימום "לא זנות", מקסימום מעמד "פילגשות":

"וכתב ואם יאמר אומר אפילו הרמב"ם לא אמרה אלא בפנוי הבא על הפנויה בדרך מקרה אבל זה שנשאה בחוקי הגוים והתנה עמה להיות אשתו הוי ליה כמדבר עמה על עסקי קידושיה בשעה שנתייחד עמה והוי ליה כמי שפירש ואמר לעדי יחוד שדעתו לבעול לשם קידושין יש להשיב ולומר דאדרבה איפכא מסתברא דאפילו לדעת אותם הגאונים שסוברים דבסתם אמרינן דלשם קידושין בעל בנדון זה לא בעל לשם קידושין דכיון שהתחילה בנישואין כחוקות הגוים הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קידושין כדת משה ויהודית אלא כדרכי הגוים שאינם בתורת גיטין וקידושין ואם כן אינה כנשואה אלא שהיא אצלו כמו פילגש בלי כתובה וקידושין עכ"ל". (בית יוסף אבן העזר סימן קמט אות ו).
אין בין אישות לשם אישות, ואישות לשם קידושין דבר, מלבד כוונת הקנין, ובאם נבחן את צורת הנישואין הנקראים "נישואי פרוגוואי", לא נמצא בהם "קידושין".
לא היו שם קידושי הבעל אלא הודעה לממשלת פרוגוואי על רצונם "להינשא זה לזו", ולא היו שם עדים כשרים, וא"כ מה ערך יש לכל ה"סיפורי הוא אמר, אלא שנדחה"?

להבנתי, אם לא היו שם נישואין, אין שם "אשת איש", ואם אין אשת איש לא צריך גט.



 

תוקן על ידי - נישטאיך - 12/02/2006 2:47:11



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/2/2006 01:07 לינק ישיר 

הבהרה עקרונית של פסק דין שמתיר נישואים אזרחיים.
ביה"ד הרבני הגדול בירושלים.

עמוד 7


משמעות הדברים, כי למרות שלא נערכו הנישואין כדת משה וישראל, יש להניח שהצדדים ראו את עצמם נשואים לפי ההלכה, ועל כן יחסי האישות שביניהם נעשו כדרך בעל ואשה, במטרה לקיים חיי משפחה לפי ההלכה. אנו יוצאים מתוך ההנחה, שבני הזוג הללו חפצים להינשא לפי הדין, אולם בצוק העיתים נמנע מהם הדבר. את רצונם הבסיסי להינשא לפי הדין, יש לתרגם לחיים המשותפים ביניהם, שנעשים מתוך רצון להקים משפחה כדת משה וישראל, למרות שאין בידם אפשרות לפעול בדרך הפורמלית.

היות ואנו מתבססים על "הנחה" בלבד לרצונם של הצדדים להינשא כדת וכדין, יש לראותם כנשואים לחומרא בלבד. המשמעות היא, שבמידה וירצו להמשיך בנישואיהם, אזי יש לסדר להם חופה וקידושין. מאידך, במידה ואחד הצדדים, מבקש לסיים את הנישואין, קיימת אפשרות להקל יותר בפירודם. במקרים קיצוניים, כאשר אין אפשרות לסידור גט, עקב העלמו של אחד הצדדים, או עקב סרבנות בלתי מוצדקת לגט, אזי יכול בית הדין לשקול, את התרת הנישואין ללא גט. וזאת לאחר בדיקה מדוקדקת, של הדרך שבה נערכו הנישואין האזרחיים.

לעומת זאת, נישואין אזרחיים, הנעשים מתוך בחירה ורצון להינשא שלא כדת משה וישראל, למרות שבני הזוג יכולים להינשא כדת וכדין, נחשבים כנישואין בניגוד להלכה. בני זוג הבוחרים להינשא בדרך זו, מצהירים שאינם מעוניינים בכבלים הדתיים של הנישואין. הם אינם חפצים ב"קדושת" הנישואין. כל חפצם הוא רק בקבלת הגושפנקא האזרחית בלבד. היות ובני הזוג הללו אינם רוצים בהלכה, על כן יחסי האישות שביניהם, מתקיימים על יסוד השקפה זו, ונועדו לקיום משפחה, שלא לפי ההלכה. כידוע, אחד הקניינים שבהם נקנית אשה, הוא קיום יחסי אישות לשם קנין. וזאת, במידה ומדובר ביחסי אישות, שנועדו לקידושין הלכתיים. הדברים אינם אמורים, ביחסי אישות שנעשים במודע, על מנת שלא להיכנס תחת עולה של ההלכה.

על כן, המסקנה האופרטיבית היא, שבמקרה השני, אין צורך בגט הניתן מיד הבעל לידי האשה. ניתן להתיר את הנישואין על ידי מתן פסק דין לגירושין. במקרה הראשון, יש צורך בגט לחומרא. לעיתים נדירות, גם במקרה זה, אנו מאפשרים להם להיפרד ללא גט.




http://www.rbc.gov.il/judgements/docs/12.doc



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > גט לחומרא-לחומרא או לזלזול?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.