מקימי – מחברת: נועה ירון דיין.
מקימי הוא שמו של ספר. המחברת היא חוזרת בתשובה, היתה שדרנית בגלי צה"ל ומנחת טלוויזיה. כיום היא בעלת תשובה חסידת ברסלב ואם לששה ילדים. הספר מספר סיפור על מנחת טלויזיה חוזרת בתשובה, ימיה שלפני והתהליך.
הספר הוא סיפור, אך ברור שהוא מבוסס על חוויותיה של המחברת. הספר נמצא כבר זמן רב ברשימת רבי המכר.
הקטע להלן (-בדילוגים) שאוב מפרק בספר. רובו הוא מעין וידוי של 'דיתי' חוזרת בתשובה נוספת עימה נפגשת גיבורת הספר והחבר שלה (-'בן') בפגישה אקראית. האמור בו עולה על רקע בקשתה של דיתי לעשן "סיגריה" שאותה היא לוקחת ומעשנת. הסובבים המופתעים תוהים על מעשה זה שהרי היא כבר זמן רב עמוק בתהליך החזרה בתשובה. דיתי שוטחת את עולמה / קשייה / השקפתה / דרכי התמודדות (- בעיקר ע"פ משנת ר' נחמן). יודגש - ממכלול הפרק, ומהקטעים שדילגתי עליהם מודגש בברור שדיתי אינה מתחרטת על חזרתה והיא עמוק בתוכו ומזדהה בכל לב עם חזרתה.
הוידוי נסוב על גוף ההתמודדות.
לטעמי אחד הקטעים המרתקים בספר.
יש לי הרבה מה להעיר ולומר, אך לעת אתה אניח אותו כפי שהוא לאפשר דיון פתוח.
להלן כמה נקודות למחשבה:
א) תפישת העליה והירידה שהיא שוטחת.
ב) עוצמת הקרע, האם היא קשורה לסוג חזרה מסויים.
ג) תפישת יצר הרע.
ד) אפשרות האיחוי.
להלן הקטע:
"תגידו יש לכם אולי משהו לעשן?"
"לא," בן עונה מיד "הפסקנו."
"אני יודעת שהפסקתם, אבל חשבנו שאולי נשאר משהו לשעת חירום".
...
דיתי מתערבת
"פשוט לא עישנתי כבר כמה חודשים..אבל אם אין אז יותר טוב. השגחה...אולי אני לא צריכה"
....
"מה אני אגיד לכם? אני מתגעגעת לזה מאוד...".
...
"איך שאני נכנסת לאילון אני מרגישה את היצר הרע שלי. כאילו שנכנסתי אליו הביתה. פתאום כל האופציות פתוחות לפני..."
אנחנו מקשיבים לה בשתיקה.
"אני לומדת המון...שומעת את כל הרבנים...כמה שזה העולם שקר, ואני מתחזקת ויודעת בתוך הלב שיש תכלית, יש תורה ומצוות...אבל כאן בתל אביב הכול שונה. הכול נראה אמיתי חי ונושם. השקר כאן בכלל לא נראה כל כך דמיוני. כל רחוב כל בית קפה כל מסעדה כל גן ציבורי כולם מכירים אותי כל כך טוב. כולם צועקים אלי בואי תחזירי...הכל מתחנף אלייך ומתחנחן וקורץ, הכול כל כך מוכר. את יודעת מה זה? זאת האשליה שהיתה פעם החיים שלי..."
"אני לא מבינה איך אפשר להתמודד עם זה"...
"אני אגיד לך איך אני מתמודדת עם זה. אני פשוט הולכת הלאה, כאילו ממהרת. זה נסיון קשה".
...
"לא נראה לי שזה עוזר" - הוא מצביע על הג'וינט.
"זה?" היא מנופפת. "אתה יודע מה זה? זה האי הקטן שלי, זה האי של הבריחה. אני כבר חמש שנים בתשובה...ובמשך השנים הארוכות האלה הבנתי שאסור לי להתנתק בבת אחת מההרגלים שלי. זה חייב להיות הדרגתי. אני כבר לא צריכה את זה כמו פעם בשביל הקיום היוםיומי שלי, אבל אני חייבת להאכיל מדי כמה חודשים את החיה הרעה שיש לי בתוך הראש. אז אני נותנת לה קצת בונזו בשביל שהיא תיתן לי להמשיך להרוג אותה בשקט"
...
"יש עליו וירידות בתשובה זה לא קל", היא מסבירה בשקט. "אתה עובד קשה ומתחיל לעלות ואתה עולה ועולה הכי גבוה שאתה מסוגל, ושניה אחרי שהגעת לשם אתה צונח בחזרה למטה, רק שהפעם זה הרבה יותר נמוך מהמקום שממנו התחלת... ושם אתה חי. מתבוסס בבוץ השחור איזה זמן עד שמחליטים למעלה שהגיע הזמן להארה הבאה שלך ופתאום עוד פעם הכול פתוח לך וחוזר חלילה"
...
"רבנו אומר שהירידה תכלית העלייה. זאת אומרת שכל מה שאת עולה למעלה זה בשביל לרדת למטה, בכל פעם למקום יותר נמוך...בשביל להעלות ניצוצות...בשביל לברר את הטוב מהרע...וכמה שאת עולה יותר גבוה, ככה יש לך כלים לרדת יותר נמוך. וכל העניין זה להיות בקי בעלייה ובקי בירידה. להרגיש את עצמך, אני עולה או יורדת עכשיו...אם אתה יודע שאתה בירידה, כמו שאני לדוגמה עכשיו, אז כל המהות שלך צריכה להתכוון על זה. קודם כל לזכור שזה מצב זמני...ואפילו שאני לא מרגישה עכשיו כלום, שום הארה שום חיזוק צריך פשוט להמשיך ללכת, להוריד את הראש ולחכות שהגל יעבור, לחכות לעלייה הבאה...".
"והגראס יעזור לך לעלות?", בן מתעניין.
דיתי צוחקת...
"הגראס יוריד אותי עוד יותר למטה... אבל אתה חייב להבין שאי אפשר לנצח את זה בנוק אאוט. זה חייב להיות ניצחון בנקודות. מי נשאר עומד בסוף הקרב. היצר הרע ילווה אותך כל החיים...והוא ימשיך להרביץ ולנסות להפיל אטותך בכל הזדמנות...והוא גם יצליח. ואתה אם אתה חכם, אל תתייאש...פשוט תקום ותמשיך להילחם. זאת כל החוכמה"
... היא לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה.
"אז מדי פעם אני מרשה לעצמי לנוח קצת על הקרשים בשביל לקום להמשיך להילחם. ככה זה בחיים. פעם למעלה ופעם למטה...כמה זמן אתה כבר לא מעשן?"
"שלושה שבועות."
...
דיתי צוחקת.
"שלושה שבועות...חכה עוד שנה שנתיים, ותבין למה אני מתכוונת. חיית הזכורונת והדמיונות שלך נהיתת פתאום רעבה. חית השכל וההגיון הבריא. חכה חכה שתתחיל לשאול את עצמך מה אני עושה פה? מה אני לובש? איפה כל החברים שלי, והחיים שלי? היצר הרע מכיר אותנו יותר טוב ממה שאנו מכירים את עצמנו. היינו עבדים שלו עשרות שנים. הוא לא נותן לברוח לו כל כך בקלות. ואם אין לך מדי פעם משהו קטן לתת לו בשביל להשתיק אותו קצת, ואני לא מתכוונת לעברה או למשהו שאסור מהתורה, אני מתכוונת לביס מהחיים של פעם, גם משהו שיכול להפיל אותה מאה דרגות למטה, אם אתה לא נותן לו את הוא לא נותן לך לנשום"
בן, לא מסכים אתה.
...
"בטח שאתה לא מסכים, חכה שהמציאות תתחיל לאכול אותך. חכה שיודיעו ליצר הרע שלך שאתה עומד לדפוק לו עריקות חכה שהוא יתחיל לרדוף אחריך...אז תתחיל להבין על מה אני מדברת"
....
"...אני זוכרת את עצמי בהתחלה חולמת על קדושה, על רוח הקודש...יש לי חדשות בשבילך, לפני שתתחיל לדבר עם מלאכים מחכות לך כמה הפתעות בדרך.."
....
דיתי מחייכת.
"אז זה מה שאני עושה עכשיו. אוספת את עצמי בשביל להמשיך...וחס ושלום לעשות מזה אידיאולוגיה, ובטח שצריך לרדוף אחרי הקדושה ולנסות בכל פעם לאסוף את השברים ולהתחיל מחדש".
_________________
ורק מבטא הכרה בכורח שאחר שנפלת במקרה הטוב חלץ משמעות חיובית לחייך.
