בית פורומים ספרים וסופרים

ולא נכשל בעגנון

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-24/7/2008 04:01 לינק ישיר 
ולא נכשל בעגנון

איני בקי בספרי עגנון ומעולם לא קראתי את ספריו, אך ראיתי משהו מעניין ונזכרתי בסיפור שלו שראיתי אצל ר"י מונדשיין.

בכלל, נושא מקורות של עגנון הוא תחום ידוע וגם מונדשיין כתב מאמר על מקורותיו החבדיים (כבר יש כאן אשכול על מקורות היהודיים של הארי פוטר, הרי בוודאי על עגנון, שבוודאי שאב מן היהדות יש מקום לכתוב כאן) וממילא בוודאי ימשיכו כותבים המעונינים ובקיאים בכך,אך ברצוני רק לציין מקור (מעניין) אחד.

בסיפור שבלינק זה http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=352 כותב עגנון שאצלו שגור בפיו הנוסח ברחם ולא נכשל, וכות בעל חיפוש בנוסחאות וכו', מתברר שלפחות הנוסח הוא אכן נוסח שהיה ידוע בעירו בוטשאטש מקום לידתו וחינוכו של עגנון ואכן כך היה באמת נוסח אבותיו. וכך כותב הבוטשאטאר רב בספרו אשל אברהם או"ח סימ' קפז: "אני אומר על פי ברגילות שלי שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל גם בברכת המזון כי כן שמעתי אך מצד שלא נדפס כן בשום נוסח אם ירצה השם בלי נדר כשאהיה נזכר מעכשיו לא אומרננו בברכת המזון"

יתכן שעגנון אכן ידע מנוסח זה בהיותו בן עירו ויש גרעין של אמת בסיפורו, אך יתכן שדוקא קרא קטע זה בספרו ומשם המציא סיפור (יש לברר מתי בדיוק נדפס קטע זה, שכן בספריו שוררים בלבול גדול ממהדורות שונות)

תוקן על ידי אתנחתא ב- 24/07/2008 4:02:14




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 04:08 לינק ישיר 

לתועלת הקוראים אני מביא את הסיפור בלשונו של מונדשיין (שם):

בשלהי שנת תרצ"ז פרסם הסופר ש"י עגנון (בעיתון 'הארץ') את סיפורו "ולא נכשל", שלימים נכלל בסידרת כתביו בחלק "אלו ואלו" (עמ' רפט ואילך).

להלן תמצית הסיפור בלשונו, הספוגה בתורה יותר מאשר בכל גלגוליו דלעיל גם יחד:

לעולם אל ישנה אדם בתפילה מנוסח אבותיו... סדר תפילה שמתפלל אני נשתנה מנוסח אבותי... טלטולים שניטלטלתי מתחלתי ועד עכשיו גרמו לכך... חוץ מברכת המזון שלא זזתי מנוסח אבא זכרונו לברכה. וכשם שהוא היה נוהג לומר בבקשת 'רחם' "שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל", כך נוהג אני. אף על פי שברוב הסידורים לא נזכרה בקשת "ולא נכשל".

פעם אחת נתארחה אצלנו ריבה נאה אחת בת טובים, בת גדולי אשכנז שאבותיה שמשו ברבנות בכמה קהלות קדושות שבגולה. שמעה שאני אומר "ולא נכשל". שאלה מה מקום לבקשה זו. אמרתי לה כך מקובלני מבית אבא.

אמרה כיצד אתה אומר כך מקובלני והרי בקשה זו אינה נזכרת בסידור. אמרתי לה ודאי היא נזכרת...

נטלתי סידור להראות לה ולא מצאתי בו בקשה זו. נטלתי סידור אחר ולא מצאתי בו בקשה זו. מכיון שרגיל אני בתפילות בנוסחאות הרבה כינסתי לי סידורים הרבה. עמדתי ובדקתי בכל אותם הסידורים, ולא מצאתי בברכת המזון זכר לשתי תיבות אלו של "ולא נכשל".

אמרה אותה ריבה וכי לא אמרתי לך שתיבות אלו אינן מכלל הבקשה. וכשאמרה כך הציצה בי כאדם שאומר לחברו נפסלה מטבע זו.

אחר ימים... חזרה לאשכנז להשלים לימודיה...

נכנסתי לחנות של ספרים. נזדמן לידי סדר ברכת המזון, כאותו שהיה תלוי בבית אבא למעלה משולחננו. הצצתי וראיתי שכתוב שם בתפילת 'רחם' "ולא נכשל". לקחתי את הספר ויצאתי שמח...

עלתה מחשבה בלבי אשלח לה לאותה ריבה ספר זה, כדי להראות לה שלא בדיתי דברים בעולם... מיד צירפתי מחשבה למעשה ונטלתי מעטפת וכתבתי את שמה... וטבלתי קצה הקולמוס בדיו אדומה ושירטטתי למטה מתיבות של "ולא נכשל", שאם תקרא תראה.

אחר ימים כתבה לי איגרת תודה... עוד כתבה שהיא עומדת לעלות לארץ ישראל, ועמה בן זוגה, ועומדים הם לעשות חופתם בירושלים...

משאכלנו ושתינו כיבדו אותי לברך שבע ברכות... ובירכתי ברכת המזון וכשהגעתי לתפילת 'רחם' אמרתי כמנהגי "ולא נכשל". חשתי שהכלה מביטה בי...

יצתה הכלה ללוותני... הוציאה ספר קטן משובץ באבנים טובות ומרגליות. הצצתי וראיתי שהוא סדר ברכת המזון ששלחתי לה אני.

אמרתי הספר בפרוטה וכריכתו בזהב. אמרה לי כדאי הוא ספר זה לכריכה נאה זו... מפני שנעשה לי נס על ידו.

מה נס נעשה לה. נכרי אחד היה מחזר אחריה לישא אותה לאשה וקבעה לו זמן. כשהגיע זמנו בא ונכנס אצלה... טפחו על הדלת והביאו לה דבר... פתחתו והציצה בו. באו שתי תיבות "ולא נכשל" ונשתטחו לפניה. נתנה הדבר על לבה והרהרה בעצמה. עמדה ופטרה את הנכרי וחזרה אצל אביה. מצאה שם את חברה יהודי... עלתה עמו לארץ ישראל וניסת לו כדת משה וישראל. אמרה לי אותה אשה בכל יום אנו מברכים אותך, שבזכות מתנתך עמדתי ביהדותי וזכיתי לעלות לארץ ישראל...

כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לעולם יהא אדם זהיר במנהג אבותיו. אם בשביל שתי תיבות ניצלה נפש מישראל ועמדה ביהדותה, כמה נפשות מישראל ניצולות מן השמד ומן הכליון אילו היו כל ישראל זהירים במנהג אבותיהם.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 04:37 לינק ישיר 

בעה"ש (קפח ו) כותב בפשיטות ש"י"א גם ולא נכשל".
האם באמת מדובר בגירסא כ"כ לא מצויה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 05:35 לינק ישיר 

ההפניה לאשל-אברהם כבר נעשתה פה (כששני עמודים אח"כ תוקן שם הספר).



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 15:22 לינק ישיר 

נראה לי שראיתי סיפור זה בעלינו לשבח, מיהו הלץ שרץ לספרק את הסיפור בהתרגשות להרב זילברשטיין, או אולי זה בעל תשובה תמים שהאמין בכל ליבו במה שאומר הרב שי בעל הכיפה הגדולה משרי החמישים הש"ח.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 16:00 לינק ישיר 

במאמרו הנ"ל כותב מונדשיין:
"עתה נחשוף את מקורו הוודאי של הסיפור, שלא היה ולא נברא".

כעבר זמן קצר התברר למונדשיין שהמעשה המקורי היה ונברא (אולי לא לכל פרטיו ודקדוקיו), והוא אפילו הכיר את אותה בחורה, שלזקנתה עבדה גם היא באותה מחלקה שבבית הספרים הלאומי.

היא סיפרה זאת לאחד מעובדי המחלקה (ואף הראתה לו את תדפיס הסיפור שקיבלה מעגנון עם הקדשתו האישית), ואותו עובד סיפר זאת ברבים על קברה בשעת הלווייתה לפני שנים ספורות.

מסקנה: בבדיות של עגנון שקועה יותר אמת מאשר באמת של הבדאים המקצועיים.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 17:13 לינק ישיר 

לבנוני
גדול האחרון יותר מן הראשון!
[האימות מן ההפרכה]
ונשמח לדעת האם יש פרט משמעותי שאינו נכון בסיפורו של עגנון



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 20:35 לינק ישיר 

לא שמעתי על שום פרט משמעותי שאינו נכון. אפילו תיאורה כבת רב מאשכנז וכו' נכון.

הייתי שמח לדעת אם אכן העניקה לו את ה"ברכון" המכורך בכריכה מפוארת, אבל איני רוצה לדרוש אל המתים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 20:44 לינק ישיר 

מונדשיין מתנהג כילד קטן שעט לסוכריה.

חסר סיפורי בדיות? חסר סיפורים שסופרו על ידי כמה ועל כמה?

מוטב ויחקור את אמינות סיפורי עלי באבא ואלכס העגלון - שם הכל אמת.



נ.ב. למרות שאין מקור ברור למילים ולא נכשל, ישנם רבים רבים שנוהגים לומר כן. אולי הרגילות מברכות ק"ש גרמו לזה. ואולי ב"זכות" עגנון.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 21:19 לינק ישיר 

כשתכתוב הערה אחת ענינית בכל הפורום בלי גידוף וחירוף, נוכל לשמוע ממך אם מונדשיין מתנהג כילד או כגדול. בינתיים דברים שווים פחות מקליפת השום.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 21:49 לינק ישיר 

במחקרו טוען שם מונדשיין שעגנון הוא הראשון שהביא סיפור זה ואחריו מופיע בספר שאל אביך ויגדך של ר' שלום שבדרון ועוד ספרים.
 ר' שלום זצ"ל נולד בתרע"ב. עגנון פרסם סיפורו בתרצ"ב (לפי הכתוב שם) למה עד גיל 20 לא יכול היה ר' שלום לשמוע את הסיפור כפי ששמעו עגנון?

 



תוקן על ידי ספרות ב- 24/07/2008 22:42:41




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 22:02 לינק ישיר 

האם עפ"י הלכה לא חל חיוב על מונדשיין לעלות לקברו של עגנון (בהר הזיתים) ולבקש את סליחתו על שפירסם ברבים שהסיפור הנ"ל הוא בדי'ה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-24/7/2008 22:05 לינק ישיר 

כפי שהבנתי, הסיפור שמספר עגנון, קרה איתו עצמו.
לא הבנתי נכון ?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 22:10 לינק ישיר 

קלויזמן, שתיקה בתרי.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 22:11 לינק ישיר 

קלויזמן, כשם שלימדת זכות על ר"ש שבדרון, כן ילמדו עליך זכות בזה ובבא.
ר"ש שבדרון מספר: "את הסיפור סיפר לי ת"ח חשוב, ששמע זאת מבעל העובדה עצמו, שלרגל עבודתו הוא מבלה לפעמים שעות ארוכות בספריה, שם הוא מעיין בכת"י עתיקים".
לשיטתך, אותו ת"ח חשוב סיפר לר"ש שבדרון לפני כשמונים שנה על בעל העובדה, שהיה שוהה באותן שנים שעות ארוכות בבדיקת כת"י עתיקים בספריה הלאומית שבירושלים...

דארער, מנין לך שמונדשיין לא עלה על קברו ובקש את סליחתו?




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/7/2008 22:22 לינק ישיר 

זה יפה שאנשים מדברים כאן על עצמם בגוף שלישי.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > שירה ספרות ופרוזה > ספרים וסופרים > ולא נכשל בעגנון
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.