נטילת ידיים של שחרית לרמב"מיסטים

לפי הרמב"ם נטילת ידים שחרית היא לתפילה, ולא לרוח רעה.

בתלמוד הובאו 2 מקורות, ברייתא במסכת ברכות בשם תנו רבנן, ושם הובאה נטילת ידים בסוף הרשימה, משתמע שאין כאן עניין של רוח רעה, אחרת היה צריך להקדים ליטול מיד כשיעור כדברי הפוסקים, אלא יש כאן עניין ליטול ידיו לפני התפילה, חובה זו של נטילת ידים לתפילה נזכרה כמה פעמים בתלמוד, כך הדין בתפילה וכך הדין בקריאת שמע, נמצא שדברי חכמים מכוונים וזהים.

לעומת זאת במסכת פסחים מספר התלמוד על נזק המצוי מחמת רוח רעה, ואותו נזק לא יסור על נטילת ג"פ ידים. 

בעיון קל נבין כי הסוגיה בברכות היא הלכתית, והסוגיה בפסחים היא המלצה להנצל מנזק. גם אם נקבל את רוח הרעה, אבל הסוגיה בפסחים לא מחייבת ליטול ידים ג"פ, אלא היא אומרת, בכדי להינצל מרוח רעה כך יעשה, נמצא שיש כאן סוגיה הלכתית, תנו רבנן, שנו חכמים, לעומת סוגיה שיש בה המלצה בלבד, והכלל הפסיקה הידוע והפשוט בכל התלמוד, חייבים לקיים את הסוגיה ההלכתית, והסוגיה ההמלצתית תדחה מפניה. 

נדגיש שוב, גם מי שמאמין ברוח רעה באמת ובתמים, אסור לו לעקור סוגיה הלכתית, מחמת סוגיה המלצתית.

וראה זה פלא, נעלמו כללי הפסיקה של התלמוד מהרבה פוסקים, וכעת הפכה ההמלצה להלכה וההלכה נעלמה ונגוזה, וכי מישהו יודע שנוטלים ידים לתפילה ולא לרוח רעה???

ועל כך נאמר "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא", אזרח הקבע באדמה והגר שעתה הופיע בשמים, ההלכה נדחתה ונעלמה, וההמלצות והאמונות הטפלות עלו לשמים.

בימינו אין רוח רעה, כך שאין צורך לשום המלצה של מסכת פסחים, וחייבים לקיים את הסוגיה ההלכתית בברכות, וליטול ידים לתפילה או לקר"ש, וכמובן די בפעם אחת.

כך הדין גם בנטילה לאוכל, וגם אם ידיו רטובות אין צורך לנגבם, ורק בתרמה תיקנו חכמים מים שניים, אבל מים שלישים מעולם לא תיקנו חכמים.

להרחבה
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1606064&forum_id=1364
   

_________________

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94:%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9D_%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D

דרום

נטילת ידים של הבוקר אינה מבטלת שום הלכה.

יש הלכה ליטול ידים לתפילה ונטילת ידים זו הינה ג"פ לסירוגים , והלכה זאת היא למקפידים על רוח רעה , אבל הלכה זו אינה עוקרת  את ההלכה שיש ליטול ידים לתפילה.

אבל ברור שהנוטל ידיו ג"פ לסירוגין מפני רוח רעה יצא ידי חובת נטילה גם לתפילה , ולכן אנני רואה איפה המלצה עוקרת הלכה.

נטילת ידים לתפילה צריכה להיעשות בסמוך לתפילה או שלא הסיח דעתו מאז הנטילה האחרונה.

 עיינתי מעט במראה-מקומות שציין "דרום חוקר", אך לוויקיפדיה שציין פרעותוני איני יכול להיכנס מהסלולרי. בדעתי להמשיך ולפתח את האשכול כפורץ דרך בקריאה לתנועה ניאו-רמב"מיסטית שתבעט בכל האמונות התפלות/קבליות החוצה מן היהדות, ולא תחשוש - אדרבה, תהיה מרוצה מאד - מעימות ישיר ומלחמת תרבות עם בעלי אמונות אלו. בשלב זה אציין, ועדיין בנושא שלי, ל"קושיות" הט"ז ומג"א וכל האחרונים באו"ח ריש סי' מ"ו שהקשו על סדר הרמב"ם בברכות השחר, האיך כשיניח ידיו על עיניו מברך פוקח עיוורים עוד קודם שנטל ידיו, והרי "יד לעין תיקצץ"... והאריכו שם בתירוצי הבל... אף אחד מהם לא העלה על דעתו כיצד היה הרמב"ם מתייחס לשטות תלמודית זו של "יד לעין תיקצץ"! אגב, אני באופן אישי תמיד משפשף עיניים במיטה, ועדיין לא קרה לי כלום... חחח!

_________________

אני מתפלא על ההרשאה שניתנה לכותב ההודעה להכניס סגנון כזה מזלזל ובוטא כלפי מנהגים שנשתרשו כמעט בכל שכבות העם.
זה לא מוסיף כבוד לפורוטם נכבד כמו זה.
לזלזול אין גבול, ואם סגנון זה מותר במקרה זה, אז אין סוף וגבול לדבר וזה הצבע שהפורום עלול להיצבע בו.
ההוא יזלזל במנהג פלוני, וההוא יזלזל במנהג פלמוני.
ודבר שני: קח בחשבון שבין משתתפי הפורום הזה יש הרבה שלא גדלו על שפת האידיש ואינם מבינים הרבה מן הביטויים האידיים ששובצו בהודעה.
לתשומת לב הנהלת הפורום וכותב ההודעה

קליקלס

הפסקת לראות את האמת.

אחרי כל הזעזוע מהביטויים של קליקלס והבעת שאט נפש מצורת הדיבור, נשאר להתיחס ענינית לדברים.
קליקלס,אתה טוען, ובצדק, שהרמב"ם התעלם מכל הענינים שבתלמוד הנוגעים ל'מיסטיקה', כמו רוח רעה וכדומה. אבל גישתו של הרמב"ם נראית לי טעונה ביאור, ואתה כרמבמיסט וכנושא דגל תיעוב המיסטיקה בודאי תוכל לענות לי עליה:
הכיצד ניתן לפסוח על שתי הסעיפים? לקחת את התלמוד כסמכות תורנית מרכזית ולשלול חלק ממנו שלא נראה לך? מדוע לא לקבל את סמכותו של התלמוד בנוגע לזה? ומאידך, אם אנו מתייחסים לאלו המאמינים בדברים אלו כגסי השכל ומגושמי מחשבה, איך אנו לוקחים את דבריהם בהלכה כתורה מסיני?
הדבר בולט בעיקר בדברים שהרמב"ם העתיק מהתלמוד אבל עם טעם משלו, כמו אוכלים ומשקים שתחת המיטה. ניכר כי הרמב"ם נגרר על כרחו לקבוע הלכה זו אף שלא האמין בטעם שנאמר בה בגמרא. האם כך יש לנהוג?

קליקלס.
קליקלק.
קליק-קליק.
אתה מצחיק.

דורש אמת

פוסקי הלכה הם לא מרכיבי סוגיות זה על זה, אלא כשמם, פוסקי הלכה, ואת התוספת הם כותבים כתוספת והמלצה, אבל כאן בשו"ע ובנו"כ אין הלכה והמלצה, אלא מערבולת.

הרמב"ם פסק את ההלכה, ואת ההמלצות הוא לא כתב בכלל כי הם כבר לא אקטואליות, ובמערבא (א"י) גם בתקופת התלמוד לא האמינו באמונות הבל, אבל השו"ע לא פסק הלכה, הוא פסק המלצות, שנבעו מאמונות טפלות שהיו בבבל.

דורש אמת

אם אתה מבחין בין הלכה להמלצה תשלח תגובה, ואם הם בעיניך אותו דבר אל תטרח לשלוח תגובה, אני יודע שאצלך זה בכלל לא משנה.

  

_________________

nocheiner
שאלה גדולה שאלת.
לסכום הנושא יש מאמר של מרק שפירא (הציטוט מהספריה הלאומית)

המאמר יצא בגירסה מורחבת בספר של מרק שפירא שנקרא כמדומני Maimonidean Studies

http://aleph3.libnet.ac.il/F/5D2PM48QPK5BRTXDBJRSTXB16BXTS3KT95G6M52MUGN52M5KEY-12417?func=full-set-set&set_number=006638&set_entry=000010&format=999

שיבושים בהעתקת הלינקים

דרום
ברור שאני מבחין בין המלצה להלכה.
אני לא מבחין בין סכנה לאיסור להיפך יש כלל שאומר חמירא סכנתא מאיסורא , ואם נזהרים מאיסור ק"ו שיש להיזהר מסכנה .
כל נושא שלהגדרתך נקרא המלצה מחמת הסיכון , נכנס לקטוגרית חמירא סכנתא מאיסורא וממילא נכנס לכלל ההלכה הפסוקה.
ולכן אולי הויכוח הוא האם רוח רעה זה סכנה או לא? כי אם זה סכנה הרי לפי הכלל שחמירא סכנתא מאיסורא , יש לפסוק להלכה ליטול ג"פ לסירוגין.

שנבעו מאמונות טפלות שהיו בבבל.

לדעתך הם אמונות טפילות אבל לא לדעת פוסקים אחרים.

תוקן על ידי דורש_אמת ב- 20/08/2008 13:15:31

לשמניךטובים ולשאר המוחים, ייש"כ וזה עתה תוקנו ביטויים בלתי מתאימים שאין להניחם גם לולא "גזירה שמא". גם לעצם הערעור על "מנהג שנשתרש" אם כי הוא חלק מבחינת דברי העבר אם נשתרשו כהוגן או לא, יש לעשותו בצורה מכובדת ומכבדת.

בבקשה מהכותב להתחשב בכך וגם בכבודה של אכסניא ובטובת הבור ששותים ממנו. כן נא לתרגם מינימלית ביטויים יידישיים בסוגריים.

 בהמשך אתייחס לתגובות השונות דלעיל (אני נוסע לים עכשיו). אך ברצוני לציין כי מטרתי באשכול זה, מלבד הבירור הרעיוני, הינה גם סוציולוגית. אני מצפה, למשל, מהאדון "מיימוני", כי יעלה ויבאר - האם הוא מחזיק בפולחן הג"פ לסירוגין?! אם לא, האין ליבו נוקפו על שהוא "מטמא" לחבריו הבני-ברקים את מאכליהם?! אם כן, במה בדיוק הוא מיימוני?! האם הוא מחנך ילדיו בפולחן זה?! אם לא, כיצד הוא מתייחס אליהם בחוזרם מ'חדר' תשב"ר (לאן הוא כבר יכול לשלוח) שם הנחילם רבם, בין משכנתא למשכנתא, את קיצוש"ע המנוקד?! אדגיש המובן מאליו, כי אין כוונתי לקנטר את 'מיימוני' אישית, שהרי בפורום נכבד זה אין דנים באישים אלא בשיטות. כוונתי איפוא לקרוא אל השיטה ה'מיימונית': לא 'מיימוני' אתה, אלא צבוע!!! תורתך תורת שקר!!! אין שום דרך לקיים רמב"מיזם עם זוהמת החרדיות בדורנו!!!

_________________

קליקלס
אני מקווה שאתה נוסע לחוף נפרד בהכשר מתאים.

לגופו של נושא;

יש לציין שהתחושה הרעיונית "שלא מדעת" בנושא נט"י שחרית היא שראוי לאדם להתרענן לקראת יום חדש בהיטהרו מדף האתמול ושסמליות רחיצת הידיים שהן נציגי התעסקות האדם בחיי היומיום מיישמת את הרעיון.

כן רחיצה "חזקה" היא רחיצה קבועה וג"פ היא קביעות [הריבוי שמעבר ל"מיעוט רבים" הזוגי]. כן מובן עניין הסירוגין העושה את רחיצת שתי הידיים אחת ולא כרחיצה נפרדת של כל יד ג"פ בנפרד.

רעיון כללי זה מתקבל על דעת כל בן אדם וא"כ זה שבפרטים ראה כל אחד לפי דרכי חשיבתו וביטוייה שלפי הקשריו, אינו עוקר את הרעיון אף לרמבמיסט. [כ"ז מתחבר לאשכול הסמוך שדן בין היתר איך להתייחס לנקיטות מדעיות אותן נקטו חז"ל לפי הקשרם שלא כמדע שבימינו.]