בית פורומים עצור כאן חושבים

דיני ספקות למסופק באמונה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-10/6/2012 15:43 לינק ישיר 
דיני ספקות למסופק באמונה

בכל מקצועות התורה, לצד ההלכות המהותיות של האסור והמותר החייב והפטור, קיימים הלכות רבות נפרדות העוסקות בדיני הספקות וכללי ההכרעה בספק. [אמנם, "במקצוע הספקות רבו הספקות"-לשון הגרשז"א בתחילת ספרו על השמעתתא] וכבר חז"ל הכירו בחשיבותם הרבה של מקצועות אלו ואמרו [אבות ג' י"ח] "קינין ופתחי נידה, (שהן הלכות שלמות שכל יסודן בהלכות הספק) הן הן גופי הלכות/ תורה"

והנה האחרונים דנו רבות בכל הלכות אלו, כמה מהם הם הכרעות מהותיות, שבמצב ספק כזה כלל ההכרעה הוא בהיות הסבירות שהצד הזה נכון, או שאינם אלא כללי התנהגות מספק, ואין בהם הכרעה בעצם השאלה והספק. ונפק"מ רבות יש בענין הזה.

כל הלכות אלו עוסקים בתוך מערכת המצוות הדתיות, בהנחה שהדת נכונה ומחייבת. אך עסקנו כאן הוא האם ואיך ניתן ליישם הלכות אלו על מי שמסתפק בעצם החיוב של המצוות בכלל, האם למשל יהיה נכון  לאדם כזה שיקיים רק את המצוות שמדאורייתא ולא את המצוות שמדרבנן, שכן "ספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא", או שמא אין הלכות אלו אמורות אלא למי שמקבל את סמכותה של ההלכה בכלל, שאז היא מכריעה בשבילו במצבים של ספק, אך אינם שייכים כשאנחנו דנים על קבלת המערכת הזו בכלל.

כמו כן למשל ספק ספיקא לקולא, האם נסכים שמי שיבנה לעצמו ספק ספיקא על החובה לקיים מצוות [נניח, ספק יש אלקים, את"ל ישנו ספק נתן תורה, את"ל נתן תושב"כ ספק נתן תושבע"פ, וכו'] יהיה באמת פטור מלקיים מצוות מדין ספק ספיקא? ויותר יש להסתפק, האם ניתן לצרף ספק בתוך המערכת עם ספק על המערכת כולה, למשל אם יש מחלוקת הפוסקים, ואני הרי מסופק בכלל אם ההלכה מחייבת, הרי לי ספק ספיקא.

כמו כן יש להסתפק בדיני חזקה, האם זה שאני מוחזק בקיום מצוות ובאמונה מקטנותי יש לה משקל לגבי איך אכריע במצבי ספק, וכו'.

[לכאורה שאלה זו תלוייה בעיקר האם כללי ההכרעה הם שריריתיות מגזירת הכתוב וכדו', או שאינם אלא כללי הכרעה שכליים מסתברים, שאז ניתן להחילם על כל תחום ידע אנושי ואינם דווקא מיוחדים להלכה. ויש לפלפל בכ"ז רבות]

יבואו הלמדנים שבכאן ויחוו דעתם.

 

לגירוי, אצרף קטע שמצאתי בבית ישי [בית ישי דרשות עמ' שנ"ד בהערה ט"ז], בדרוש העוסק בענין אמונה וחקירה.

ועיין בבית ישי סי' מ"ח נתבאר שם בגדרי חזקה שכל עוד שהחזקה לא איתרע דהיינו שלא נתעורר ספק כחה אלים טובא והו"ל בגדר ודאות ממש ומהניא אף לד"נ אבל ברגע דאיתרע דהיינו שנתעורר ספק איקלש כחה לגמרי ואין לה אלא דין הנהגה בעלמא וכמ"ש הש"ש ושבע"א וש"א וה"נ בעניננו וק"ל.

 

אכן, קל להבין. והמבין יבין מה ענין זה לעניינינו...







תוקן על ידי יהיאור ב- 10/06/2012 16:19:53




דווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/6/2012 16:19 לינק ישיר 

זה לא ספק ספיקא המתהפך




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/6/2012 20:57 לינק ישיר 

יש להסתפק, אם כללי הספקות ההלכתיים מחייבים...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/6/2012 00:33 לינק ישיר 

ואיך אתה נוהג למעשה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/6/2012 07:09 לינק ישיר 

יהי אור

יש שאלות שהתשובה עליהן ברורה (לכאורה?) וכל התועלת שבהן, שאינה פחותה, היא הזמנה לעיון והגדרות.

האם באמת כוונתך שמי שמתלבט בשאלות אמוניות (או פילוסופיות), האם יש ה' או אין, האם ניתנה תורה או לא, יאמר לעצמו: כיון שזה ספק ספיקא, אני פטור. אבל אולי כיון שזה ספק ספיקא מחסרון ידיעה, יש להחמיר?

וכי לא שאני לך (=האם אין זה שונה בעיניך) בין ספק בתוך המערכת לספק על כלל המערכת?

אם יש לדמות את דבריך הרי זה להימור המפורסם של פסקל. למי שאינו יודע, אציין כי המתמטיקאי, הפילוסוף ואיש הדת פסקל (צרפת, מת 1662,)

כי באמת אין לדעת אם יש אלוקים או אין, אבל משתלם להתנהג כאילו יש

(חוששני שהכתובות ארוכות מדי. פשוט חפשו בויקיפדיה, אפשר בעברית, את הערכים "בלז פסקל" ו"ההימור של פסקל").

אולי מה שרמזת בסוף דבריך אמור להביע כי ספק יוצר מצב חדש בנפש ולכן יגרום לכללי התנהגות חדשים?

אמנם דבריך מזמינים גם דיון על עצם ההתייחסות לספק. האם כאשר יש לנו ספק אנו בוחרים את ההתנהגות הסבירה יותר בגלל שזה מועיל או בגלל שזה נראה קרוב לאמת?

אציין כי אני עצמי מעולם לא הבנתי את ההבדל בחקירה זו - ושני ההיבטים נמצאים בתשובה.

אם היה מקום לדיון, הייתי מציע לפתוח בשאלה על טיבו של ספק. מילה זו (כמו המילה "יתכן" או "אפשר") מציינת תופעות שונות מזו מזו עד מאד. ולא כל הספקות הם מאותו סוג ובאותה רמה. והדברים טעונים הרחבה רבה ואין בידי אלא בינתים את האינטואיציה (או התובנה) הזו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/6/2012 08:54 לינק ישיר 



על ההימור הפסקאלי ועוד, ר' במאמרו המצויין של שלום רוזנברג:

http://hagut.org/6979/



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/6/2012 09:22 לינק ישיר 

מיימוני

אני רציני לגמרי. [אם כי כמובן זה יכול גם לשמש קפיצה לשאלות אחרות].

אם יש לנו כללי הכרעה בכל מיני ספקות, למה שלא יהיו לנו בספקות כאלו.

החילוק בין ספק בתוך המערכת לספק על המערכת כולה לא פשוטה לי כלל.

1- אם מבינים [כמו שאני מבין ברוב הכללים] שכללים אלו אינם גזירות הכתוב וכדו' אלא כללים הגיוניים של הכרעה, למה שלא ישמשו להכרעה בשאלות אלו. הרי ספק ספיקא, וההבדל בין חסרון ידיעה לספק אחר, הם כללים הגיוניים מאד.

2- ההבדל יכול להיות רק אם תבין שמחוץ למערכת אין צריך כלל להגיע לכללי המערכת, וכי למה שהכופר או המסופק ייעזר בהלכה? [כמו ששואל יתכן], אבל אני חושב שזה לא נכון. לדעתי, כללי ההכרעה ההגיוניים שבהלכה יכולים לשמש לפחות כייעוץ טוב ["עצות מרב העלילה"] איך יתנהג מי שמסופק. אני סובר שההלכה היא לפחות מערכת חכמה מאד שניתן וראוי להיעזר בה גם למי שזה לא מחייב אותו.  ועוד, צריך לחפש אם אפשר לשבור את המערכת הזו מתוך עצמה, כלומר, נכון שהנחת היסוד של ההלכה הוא שהכל אמת, אבל האם לא תסכים להפעיל את כללי הספקות שלה עצמה על ספק שעומד ביסודה בעצמה? למה לא. [זה כאילו אני מחפש הכשר לספקות באמונה וכדו', ובהחלט זה כך, על אף הפרדוקסיות המסוימת שיש בזה]

3- יש אמנם לעיין אם ההלכה תכיר בכלל ברשותו של האדם להיות מסופק, או שתגיד שזה לא לגיטימי בכלל, ותחשוב שהיא צריכה להכריע בשבילו בספק. אז בזה אין לי ספק כלל, שהחיוב הבסיסי ביותר של האדם הוא להתנהג ולחשוב כפי מה שהוא חושב לנכון טוב וצודק, וזה הבסיס היחיד שאני מכיר גם לחיוב לציית להלכה עצמה, [זה גם הסיבה למה אני מתנגד להימור הפסקלי, ואכמ"ל] ממילא אין מקום לגישה פרטנרליסטית שהתורה מחליטה בשבילו, וממילא שייך שההלכה תכיר בלגיטימיות של מי שיש לו ספק, ואולי יש לה מה להגיד לגבי ההכרעה שלו.

נקודה חשובה מאד לשים לב כאן, היא שאין כאן הסתפקות פרטית. אלא ספק אובייקטיבי לגמרי. הד, לפחות מאז התחילה הזמן החדש, נמצאת במצב של ספק, והיא צריכה להתמודד עם זה. מי שטוען שאין עליה ספק כלל פשוט חי בבועה שלו. וזה מציאות אובייקטיבית לגמרי. [לפני הזמן החדש היה אולי מקום לזה, לא אחרי] גם אם לדעתך די מוכרע לצד מסוים.

 

מה שהבאתי מהרב פישר, הוא ההבחנה בין כלל הכרעה מהותית להתנהגותית, שתלויה באם נתעוררה הספק כבר. הרש"פ טוען [ומציין לספרו בלומדות, לא עיינתי שם] שעד שלא נולד הספק, אז החזקה היא הכרעה ודאית, וסוקלין על החזקות וכו', אבל ברגע שנתעורר בה ספק, היא מתמעטת לכדי כלל ביהייבוריסטי גרידא, ואין סומכין עליה בדיני נפשות. והוא עצמו מצרף את זה לדיון על הדת.

היוצא לפי זה הוא, שמכיון שכבר מאות שנה הדת נמצאת אחרי שנתעורר הספק, מזה הטעם עצמו אי אפשר לכפות עליה, וכו'. לדעתי זה יכול להיות נימוק הלכתי לביטול דיני מורידין לא מעלין וכו'. 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/6/2012 09:30 לינק ישיר 




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/6/2012 13:27 לינק ישיר 

"ספק ספיקא" אינו כלל הגיוני כלל. מה ההגיון להתייחס למספר הספקות, בלי להתייחס להסתברות שלהם?

נניח שיש לי שני ספקות: ספק אם קרה א, בהסתברות של 0.99; וספק אם קרה ב, בהסתברות של 0.99.

לעומת זאת, נניח שיש לי ספק אם קרה ג, בהסתברות של 0.2.

ברור שההסתברות שקרה א וגם ב, שהם "ספק ספיקא", גדולה מההסתברות שקרה ג, למרות שיש שם רק ספק אחד.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-11/6/2012 17:15 לינק ישיר 

היתה לי התכתבות עם אחד מחכמי הדור הקשור לנושא אשכול זה, אני מביא אותה כאן באישורו. שאלתי בפונט רגיל, תשובתו בפונט מודגש ונטוי. 


הרב אומר בהזדמנויות שונות, שלמעשה כל אמונה וידיעה הוא הכרעה במצב של ספק.  וטעות הוא לחשוב כאילו האמונה וודאית יותר מזה. סך הכל יש לנו צדדים שונים ואנחנו מכריעים כפי הנראה לנו סביר ביותר.

אציג את השאלה שלי כך, כשדברתי על זה עם חבר, אמר לי אם כן מעכשו על כל תאווה וספק הרי יש לך כבר ספק ספיקא. כלומר, אם כל הדת אינו אלא הכרעת ספק, האם לא הגיוני שנשאר עם ההנחה הזאת שהיא ספק, וממילא כאשר יש עוד ספק על גבי זה, כפי מידת הספקות הרי יורד הסבירות שיהיה נכון, שזה הסברא שמאחורי ספק ספיקא וכדו'

כידועשני כללים הם בדיני ספיקותאכדי להסתפק צריך סיבהכלומר צד ספק צריך להיות מנומק (פוזיטיבי ולא נגטיבי). ההלכה (וגם החשיבה האנושית בכללאינה מכירה בספק ספקניכמו"אולי לא?" או "אולי ההיפך?" כצד אמיתי בספקויש לכך ראיות רבות (ראה דברים נפלאים של הראי"ה קוק בספרו עין איה על שבת ל ע"ב).  זהו גם הדין שמלקים וסוקלין על החזקות בסוף קידושיןבספק צריך להיות שקולרוב אינו ספק 
כעת עליך לדון לאור שני הכללים הללואם אכן יש לך מצב שבו יש רק צד אחד מתוך ארבעה(שיטת הרשב"א היא שסופרים צדדיםאז אתה באמת מצוי במצב של ספק ספיקא (אם כי איני יודע האם יש להקל בס"ס מחוץ לתחום ההלכהכלומר גם כשחושבים על קיום הלכה עצמה).  
ולעצם דבריךראשיתדל תאווה מהכא (תאווה אינה ספק אלא צורךאני מדבר רק על צדדי ספק),והתמקד בספיקותאם אכן יש לך ספיקות אמיתיים (לא רק סתם צד שניתן להעלותראה שני הכללים שהבאתי למעלהאז אתה באמת צודק.

  
ובכללאם לא הייתי אומר לך שאמונה אינה וודאית אז היא כן היתה הופכת לוודאיתהרי זו המציאות שהיא אינה וודאיתלכן אין כאן קושיא עלייכל חיינו מנוהלים על פי עקרונות שאינם וודאייםאבל אם הם סבירים בעינינו אנחנו פועלים על פיהםהאמונה אינה יוצאת מכלל זה.

 

השאלה היא איך ולמה ניתן להכרעה הזאת ערך של וודאות עד כדי שלא נשקול שום ספק אלא כפי ההכרעה הזאת. הרי אם באמת יש ספק מסויים, הדעת נותנת שכל הכרעה לא יחייב אלא עד ספק מסויים, ובמקום שזה נוגע למשל לגבי פיקוח נפש, או אפילו לגבי דבר אחר שאנו יודעים בוודאות [או בהכרעה ודאית], נניח לגבי המוסר וכדו', דין היא שתדחה ספק מפני וודאי, או שלפחות נאמר שיש כאן ספק השקול, ואין סיבה שתידחה זה מפני זה.

 אכןכמידת הספק שיש לך כך תקבל את החלטותיךזה איניבידואלי לכל אחדאם יש לך ספק ממשיאני מניח שלא תקריב את חייךאבל זכור שאנשים מקריבים את חייהם למען ערכים שהם בוודאות פחותה (כמו חייל בצבא), או הנאות (כמו מטפס הרים). לכן כשאנחנו מדברים על וודאות כוונתנו לוודאות במובן האנושי הרגילולא למיסטיקות שלפעמים עולות בהקשרים של אמונהכל אחד צריך לקבל את ההחלטות שלו לפי ערכיו ולפי מידת האמונה שלו. 




תוקן על ידי יהיאור ב- 11/06/2012 17:18:16




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/6/2012 17:34 לינק ישיר 

האם ניתן לסכם שהרב טוען שהאמונה היא טענה ואילו הכפירה היא רק "אולי לא"?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/6/2012 17:50 לינק ישיר 

בערך. הוא מוסיף וטוען שהאמונה היא טענה עקבית שניתן להגן עליה, גם אם לא להוכיח אותה. משא"כ הכפירה לא עקבית גם עם עצמה. [כמובן שמדובר רק בסוג כפירה מסויימת. כפירה מעט יותר משוכללת פטורה מטענות אלו.] 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/6/2012 18:23 לינק ישיר 

יש מאמר של הרב שרלו באחד הגליונות הראשונים של 'צהר', שבו הוא מנסה ליישם את דיני הכרעת ספיקות לשאלות מהחיים (לאו דווקא לספיקות באמונה). בטח ישנו בגוגל. 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-11/6/2012 18:32 לינק ישיר 

לא הבנתי היכי דמי ספק ספיקא,,?כולה חדא ספיקא היא,
היכן הצדדים ?ספק חייב במצוות ספק לא,ואם תמצי לומר חייב ספק בשרירות לבי אלך או לא??????????
ואם הכונה הוא שהספק בחיוב שמירת הדת מתחיל רק לאחר הספק אם יש או אין אלוק בקרבך אין זה ,,מתהפך כלל,,אף אם שייך להתחיל משם?


תוקן על ידי ביליצר ב- 11/06/2012 18:44:01




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/6/2012 18:48 לינק ישיר 

בצהר לא מצאתי, אך כנראה שהכוונה לזה 

ואגב, ערך ספק בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7
%A4%D7%A7_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)
ו
בויקישבה [מתוך "קובץ יסודות וחקירות"] http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA

תוקן על ידי יהיאור ב- 11/06/2012 18:57:01




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/6/2012 10:30 לינק ישיר 

כנראה שלפי דעת פותח האשכול הכפירה היא אכן דת וצריך באופן דחוף לחבר ספר שיקרא הלכות כפירה.

השאלה היא רק למה מחבר הספר צריך להסתמך על הלכות ספק שהוא קורא מתוך ספרים שמלכתחילה הוא  כופר בהם במסגרת הכפירה הכללית שלו.

האם לא יותר הגיוני להמציא הלכות כפירה  כפרניים?

ולכן כל המקורות שהבאת לא שייכים כלל לנושא שהעלית וקביעה זאת היא מעבר לכל ספק (כולל המתהפך).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > דיני ספקות למסופק באמונה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.