בית פורומים פורטל הנפש

איך ללמד את הילדים לשמור על עצמם

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-17/8/2012 08:09 לינק ישיר 
איך ללמד את הילדים לשמור על עצמם

רלונטי לכל הורה
(יש בעיה כנראה עם הלינק אז העתקתי את כל המאמר)
הhttp://www.onlife.co.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94/%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/44520/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%9D

אנחנו רוצים להגן על הילדים שלנו מפני תקיפה מינית ומזהירים אותם מזרים עם סוכריות. אבל אנחנו לא מכינים אותם לסכנה האמיתית, מהאנשים הכי קרובים אליהם, כי אנחנו לא מסוגלים לשאת את המחשבה. בעצם, אנחנו מפקירים אותם

*-- בארה"ב נערך מחקר בקרב פדופילים שנתפסו, במהלכו נשאלו מה היה גורם להם לא לפגוע בילד מסוים. אחד הדברים הכי ברורים ומובהקים שנאמרו היה שילד שעומד על שלו, שיודע להגיד "הגוף שלי הוא שלי" או "אני אספר להורים" - היה גורם להם להתרחק.

רוב האנשים שתוקפים ילדים הם אנשים רגילים עם חיים נורמטיביים, ורוב הפגיעות מתבצעות בתוך המשפחה: אחד מתוך שבעה ילדים בישראל חווה פגיעה מינית בבית. האחריות שלנו, כהורים, היא ללמד את ילדינו להציב גבול, ולא נצליח לעשות את זה בלי ללמד את עצמנו לכבד אותם ואת הגוף שלהם. אנחנו מלמדים אותם להתרחק מחשמל, לא להיכנס למים עמוקים, להיזהר בכביש. למעשה, רוב היום אנחנו מבלים בלהזהיר אותם מדברים. רק בנושא תקיפה מינית אנחנו מסרבים לגעת.

הדיסוננס שלנו ברור. איך את אמורה להגן על הילדה שלך מפני אח שלך? זה הרי בלתי נתפס. אנחנו לא מצליחים ליישב את הפער, להכיל את המחשבה, אז אנחנו אומרים לעצמנו שדבר כזה לא יקרה ומשחררים. משחררים את הסכנה, כי הרי אי אפשר לדעת בוודאות שזה באמת לא יקרה. אנחנו מפחידים אותם מכל מה שזר ונמצא בחוץ, כי זה קל, מזהירים מפני זרים עם סוכריות, אבל למעשה זה אחוז זעום מהמקרים של תקיפה מינית בילדים.

בהתעלמות מהנושא אנחנו מפקירים את הילדים שלנו. אנחנו יוצרים מצב בו ילד שפוגש תקיפה מינית פשוט לא יודע מה לעשות עם זה.

מה אנחנו מלמדים אותם ביחס שלנו אליהם?

למעשה, אנחנו עושים טעות חמורה בהרבה. לא רק שאנחנו לא נותנים להם ידע, אנחנו גם מערערים את התפיסה הבסיסית של זכותם על גופם. גופם של ילדים בחברת מבוגרים הוא הפקר: לכל מבוגר מותר לגעת בהם, להרים אותם, לנשק או לדגדג אותם. אנחנו לא מעניקים להם שום אוטונומיה על גופם, ושוללים מהם את הזכות לבחור מי יגע בהם.

למשל, ילד לא רוצה לקבל נשיקה מסבא. הריח לא נעים לו, הוא באמצע משחק, לא משנה הסיבה – לא בא לו וזהו. הוא הולך לאחד ההורים ואומר שהוא לא רוצה. איך אנחנו מגיבים? לא רק שאנחנו לא מכבדים את הסירוב, אנחנו כופים עליו את המגע. לוקחים אותו ביד אל סבא, אומרים לו שסבא ייעלב ומכריחים אותו לתת נשיקה. ואז מה יקרה אם סבא פתאום יבקש נשיקה קטנה בבולבול? אנחנו הרי לימדנו אותו שסבא ייעלב אם הוא יסרב.

אנחנו מפשיטים אותם, לפעמים גם במקום ציבורי לגמרי, בים או בגינה. ואנחנו עושים את זה, לא משנה מה הילד אומר, אנחנו בכלל לא עסוקים בזכותו על גופו. גם בגני ילדים גופם של ילדים מופקע מהם. מחליפים חיתולים כמו בפס ייצור: משכיבים, מפסקים, חושפים את האיברים הכי אינטימיים ונוגעים בהם, בלי בכלל להתייחס לילד או לדבר איתו.

ומה אנחנו מלמדים אותם על אהבה ומגע ביניהם? כמה פעמים אנחנו אומרים לילד "תן לה נשיקה, תראו איזה חמודים, איך הם מתנשקים", כאילו שהם חיות בקרקס. וכשילד מחבק ילדה והיא אומרת שהיא לא רוצה, ברוב המקרים נגיד לה "מה את רוצה? הוא בסך הכול מחבק אותך, הוא אוהב אותך". בכך העברנו מסר מעוות לשני המינים: את הבן לימדנו שהוא לא צריך לבקש או לקבל רשות, והעובדה שהוא מעוניין מספיקה. את הבת לימדנו שאם זה בא ממקום של כאילו אהבה, מותר לעשות לה ובה מה שרוצים, ואין לסירוב שלה שום משמעות.

דעתך לא חשובה, מספיק שהוא רוצה (צילום אילוסטרציה)

אפשר לקנות את הגוף שלהם בעוגיה

בעצם, הכנסנו אלימות לתוך אהבה ומגע. זה הרי לא משנה כמה הוא אוהב אותה, אם היא אומרת שהיא לא רוצה – זה צריך להישמע, וגם להיות מכובד על ידינו. ילדה שלא שומעים אותה בגיל 5, לא תצפה שישמעו אותה בגיל 17. היא בטח לא תבוא להתלונן, ומן הסתם תאשים את עצמה.

אם ילד בגן מרביץ לילד אחר – מיד נזהה את זה כאלימות, והתגובה שלנו ברורה, ומופנית באופן חד משמעי לתוקף. אבל כשמושכים בצמה זה פתאום חמוד. למה, זה לא אלימות? זה לא כואב? בנינו מיתוס יפה סביב משיכה בשיער, והגדרנו את זה כסימן לאהבה. אנחנו באמת רוצים ללמד את הילדים שלנו לבטא אהבה באמצעות אלימות?

לא רק אלימות אנחנו מכניסים להם למגע, אלא גם סחר-מכר. כמה פעמים אנחנו אומרים לילדה "סבתא נתנה לך עוגיה, תני לה נשיקה"? למה צריך ללמד את השוחד הזה, של מגע תמורת מתנה? זה לא קצת דומה מדי לזנות? מה בכלל הקשר בין העוגיה לנשיקה? אנחנו קוראים לזה נימוס, אבל בעצם אנחנו מלמדים אותם שמי שנותן להם משהו רשאי לדרוש בתמורה מגע.

למה? אם בא לך לתת נשיקה לסבתא – תני לה. ואם לא, זה גם בסדר, לא משנה מה היא נתנה לך. עם כל הכבוד לסבתא, היא אישה מבוגרת, היא יכולה להתאפק, לא יקרה כלום. היא תבין ולא תאהב אף אחד פחות.

בנוסף, אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לשמור סודות, "לא להלשין". למה לא? שידברו. במקום לנזוף בהם שהם מלשנים עלינו לומר "תודה שסיפרת לי, אני אטפל בזה", ולהפעיל את שיקול הדעת שלנו לגבי הסוד ואופן הטיפול בו.

אנחנו גם מצפים מהם לשמור סודות ולא מלמדים אותם להבחין בין סוד טוב שצריך לשמור (מסיבת הפתעה לאימא) לבין סוד רע שצריך לחלוק (פגעו בי). למדו אותם להבחין בין שני הסוגים. בקשו מהם לעצום את העיניים, להניח את הידיים על הבטן ולחשוב על הסוד. אם המחשבה מעלה בהם תחושה נעימה בגוף, זה סוד טוב שאפשר לשמור אותו. אם המחשבה מעלה תחושה לא נעימה, של כאב בטן או בחילה, זה סוד רע וצריך לשתף מבוגר. יש להם את האינסטינקטים האלה, הם יודעים להבחין בין נעים ללא-נעים.

איך ללמד אותם לשמור על עצמם

חשוב לדעת שהרבה פעמים ילדים מספרים, כמיטב יכולתם, אבל לפעמים אנחנו תופסים אותם כשקרנים, חושבים שהם ממציאים או מגזימים. נכון שפעמים רבות הם לא מדייקים בעובדות, אבל זה רק טבעי לשלב ההתפתחותי שהם נמצאים בו. ילד עד גיל ארבע, למשל, יכול להגיד שהוא היה אתמול בים, וזה קרה בכלל לפני חודש. הוא לא משקר, הוא מספר את האמת, לפי יכולתו. אין לו עדיין את היכולת להבחין בזמן שחלף.

הקשיבו להם, אל תבטלו ואל תזלזלו בהם. ילדים שחוו פגיעה נוטים בדרך כלל לעשות לכם מבחן: הם יספרו משהו קטן, כדי לבחון את התגובה. אם נבטל אותם, הם לא יספרו לנו יותר, ולא נוכל להגן עליהם או לטפל בהם. נסו לברר, קחו אותם ברצינות, מתוך הבנה שהשפה שלהם והכלים שברשותם הם מוגבלים.

אם ילדה הלכה לבדה לבית של דוד שלה, חזרה ואמרה שהיא לא הולכת לשם יותר – מבחינתה היא עשתה את הדבר האמיץ ביותר שהיא יכלה לעשות. מבחינתה היא סיפרה. מעכשיו זה תלוי בנו. אם נבטל אותה, ננזוף בה, נכריח אותה ללכת – נחשוף אותה לפגיעה וגם נאבד את הסיכוי שהיא תדבר. עלינו לכבד את הרצון שלה, היא סומכת עלינו. זה תלוי בנו. הם תלויים בנו.

כבדו את גופם של הילדים שלכם, ואת זכותם הבלעדית עליו. בקשו מהם רשות לגעת בהם, והרגילו את שאר המבוגרים סביבכם לעשות את אותו הדבר. כבדו את הסירוב שלהם. בהתחלה הם יופתעו וינסו לבדוק את התגובה שלכם, אבל הם יפנימו.

אל תכפו עליהם מגע שהם לא מעוניינים בו, בעיקר לא כזה שנועד לשעשוע שלכם או כזה שנובע מכבוד לרגשות של אחרים על חשבון הרגשות של הילדים שלכם. העניקו להם אוטונומיה מוחלטת על גופם, רק כך הם ידעו באופן מוחלט שהוא אך ורק שלהם, רק כך הם ידעו להגיד שהם לא מרשים לאיש לגעת בהם ללא רשותם.

_________________




תוקן על ידי רוניתלזר ב- 18/08/2012 21:26:29




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-17/8/2012 13:52 לינק ישיר 

כתבה מעולה. תודה רבה. הייתי ממליצה לנעוץ את האשכול בגלל החשיבות הרבה והעצות שהרבה הורים לא יודעים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-19/8/2012 21:38 לינק ישיר 

מדהים. מזעזע. מעולה . כואב. כתבה מצויינת.
בספר "סודותיה של הלוחשת לתינוקות" כותבת טרייסי הוג, על כך שגם תינוקות בני יומם הם יצורי ם שצריכים ערך וכבוד, ולכן - בכל פעולה שעושים איתם - יש לבקש קודם רשות, למרות שמסביב מגחכים... בתחילה מגכחים, אחר כך זה כל כך טיבעי.
כן, לבקש מתינוק רשות לפני שמחתלים אותו, להסביר לו בנינוחות שמרימים אותו עכשיו, להודיע לו שעכשיו הולכים להתקלח ולאט לאט להוריד את הבגדים, לאט לאט להכנס למים. כך מגדלים ילדים שונים לחלוטין, שמאמינים בהורים שלהם כדמויות מיטיבות.
תודה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/8/2012 15:14 לינק ישיר 

תודה!!!



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-22/8/2012 22:00 לינק ישיר 

צריך לפתוח בית ספר להורים. תודה רבה!!!!



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/8/2012 21:03 לינק ישיר 

היום, בגינה השכונתית, לאור הדברים עשיתי ניסויון.... ילדונת חמודה, בת שכנים קרובה, הייתה לידי. שאלתי אותה - את מרשה שאתן לך נשיקה? היא אמרה בבישנות: כן. שאלתי - את רוצה נשיקה? - לא. אז מה פתאום שאת מרשה אם את לא רוצה? היא נבוכה. ניסיתי שוב, עם עוד ילדה קטנה. את מרשה שאלטף? כולם, אכן, היו כל כך ממהרים לאשר גם אם בכלל לא רצו. זה היה מדהים וכואב ופוקח עיניים.
אני מנסה לשאול לגבי רופאים, נניח. הילדון שלי מאד לא רוצה ללכת לרופא, הוא פוחד ולא רוצה שיגעו בו. מה אז? אז כן חייבים? איך שם נעשית ההבדלה? למה שם מותר לשכנע?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-28/8/2012 02:07 לינק ישיר 

לא סתם בבדיקה גופנית ילד לא ישאר לבד אצל רופא. 
הוא לא צריך ללמוד לסמוך על הרופא כדמות שתמיד מיטיבה, אבל לקבל טיפול צריך.



דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מחובר
נשלח ב-28/8/2012 11:47 לינק ישיר 


עייפה, איזו הבחנה דקה וחשובה! בין מסכים לבין (לא) רוצה.

ועוד בעניין ניסויים- שמעתי פעם על ניסוי שנעשה בארה"ב בקרב ילדי גן (4-5) שבו תרגלו עם  הילדים לא להיכנס לרכב של מבוגר זר גם אם הוא מציע ממתק. בתרגול כל הילדים פעלו כמו שצריך אולם עם סיום התרגול יצאו הילדים  מהגן אחד אחד ובחוץ המתין להם מבוגר (שגם הוא היה נסיין) שהציע להם להיכנס לרכב עם ממתק. מה עשו הילדים? רובם נכנסו לרכב.

לגבי ביקור רופא כמובן כשישנו צורך רפואי יש לעודד את הילד להסכים לבדיקה אבל צריך לכבד את הרגשותיו (בושה, חודרנות, אי רצון וכד') ולהדגיש שבכל שלב שלא נעים לו שיגיד לנו. אפשר גם לבקש מהרופא שימנע מפעולות פולשניות שאינן הכרחיות.

מצד שני, יש לזכור שפעמים הרתיעה של הילד ממגע מתאים מרמזת על קשיים רגשיים בתחום וצריך לעבוד איתו על הקשר עם גופו ובכלל על הדימוי העצמי הגופני, האינטימי והאישי שלו.

 

בברכה

_________________

ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים 
אלעד, ירושלים 
0526346334
srlazar@gmail.com 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/8/2012 19:30 לינק ישיר 

תודה, רונית.
מה, אם כן, יעזור לילדים כן להפנים את הזהירות מזרים?
ושוב, עיקר הפחד הוא מהקרובים דווקא...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-29/8/2012 22:21 לינק ישיר 

הסטטיסקה מראה כי הפגיעות נעשות ברובן על ידי אדם קרוב ומוכר! ופחות מזרים. 


אנו ההורים צריכים להיות ערניים ולוודא שילדינו נמצאים בבטחה עם מבוגרים אחרים כשאנו לא בסביבה.(לא מעמדה היסטרית אלא אחראית ושקולה).
למשל, ילדים רבים נוסעים בהסעות. לוודא שמלבד המסיע, ישנו/ה מלווה. לשאול את הילד איך היה בהסעה. להתעניין מול הנהג על מסלול הנסיעה שלו. וכד'.
או ילדים שלומדים פרטי . לוודא שהם לא נמצאים בחדר מבודד סגור וכד'.

ובנוגע לזרים, להסביר שאין מדברים עם זרים גם כשהוא מבקש ממנו טובה למשל,  אם מבוגר שואל אותך-  אתה יכול להראות לי היכן  נמצא בי'ת הכנסת. אתה עונה אמא לא מרשה ובא הביתה ומספר לאמא.   במידת האפשר אני מסבירה שאין למבוגרים עניין עם ילדים. כמו שבנים לא מדברים עם בנות (אצלינו מגיל מסוים) כך מבוגרים לא אמורים להתעסק עם ילדים. אם מבוגר מחפש כתובת או עזרה הוא צריך לבקש ממבוגר אחר ולא מילד.
גם לגבי חלוקת ממתקים. ללמד שאין לקחת ממתק "אמא לא מרשה".  מבוגר שרוצה לתת ממתק לילד צריך לבקש את רשות ההורה. כמו שאנחנו יודעים לעמוד על כשרות המוצר כך נדאג גם בעניין זה. 

וכמובן  ללמד שאין רשות לאף אדם לגעת בגופך. וכל שכן במקמות המוצנעים וכד'. השאר מפורט בכתבה.

ועם כל זה
שומר פתאים ד' 

_________________

ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים 
אלעד, ירושלים 
0526346334
srlazar@gmail.com 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/9/2012 22:15 לינק ישיר 

עייפה- זו שאלה שחשבתי וקראתי עליה שנים רבות. נראה לי שהכיון הוא כמו שמוזכר בכתבה- ללמד את הילד שגופו שייך לו ולו בלבד, וכך הוא יוכל להתגונן אם חס וחלילה קרוב או זר ינסו לפגוע בו. העניין הוא שלימוד כזה לא יכול לבוא במלים אלא בהתנסות יומיומית ובעיקר בהתנהגות עקבית של ההורים. אין טעם להגיד לילד שאסור למבוגר לעשות לו משהו שלא נעים לו ואחר כך לקנח לו אף בלי לבקש רשות. את המעשים שלנו הם מפנימים בצורה הרבה יותר עמוקה מאשר את הדיבורים. לכן, לדעתי, צריך לתת לילד להחליט לגבי דברים שקשורים לגוף שלו- מה ללבוש (מקסימום מכניסים סוודר לתיק), מה לאכול (מתוך המבחר שעל השולחן) וגם האם לנגוע בעצמו (אפשר בעדינות להגיד שזה משהו עושים בחדר ולא בסלון). בשביל זה צריך אמנם לשחרר קצת, אבל בעיני זה כדאי לא רק בהקשר של האשכול הנוכחי אלא בכלל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-1/9/2012 23:55 לינק ישיר 

תודה, הדברים באמת עדינים ומשחררים, מכבדים.
ועדיין לא הבנתי מה קורה אצל רופא.
נניח שהילד צריך לעבור בדיקה במקומות מוצנעים, והוא לא רוצה. ולא לגמרי אפשר להסביר לו, כי הוא לא בגיל מתאים (אשך טמיר. בדיקה לילד בן שנתיים, אפילו חמש - מה אפשר להסביר בצורה שיבין?)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/9/2012 00:04 לינק ישיר 

שבוע טוב

מה לגבי הורים שרוצים לנשק ולחבק את ילדם (כמובן כשידוע שאין לילד איזושהי בעיה עם מגע גופני), הם צריכים לבקש רשות? זה לא נראה לי טבעי גם להורה וגם לילד, אני חושב שילד רוצה שהוריו יביעו כלפיו חיבה גופנית בצורה טבעית בלי לבקש מההורים ובלי שההורים יבקשו ממנו, כך לכל הפחות אני הייתי רוצה בתור ילד

קשה לי לקבל שזה המחיר שהורים וילדים צריכים לשלם, לאבד את הספונטניות של ההתנהגות הטבעית בין הורה לילדו, בגלל שיש אנשים הקרובים לילדים ומנצלים את הקרבה למעשים חמורים שאינם לטובת הילד. אבל אולי אין ברירה, לא יודע



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/9/2012 16:04 לינק ישיר 

נשמה, אני מסכימה עם חשיבות הספונטניות לגבי הורים וגם לגבי סבים וסבתות. מה שחשוב הוא שההורים וגם הסביבה ישתדלו  להיות קשובים לצרכי הילד, לרחשי ליבו, להעדפותיו וכד'  . הורה כזה יוכל לעשות הבחנה כשהוא בא לחבק ולנשק בספונטניות את ילדו אם הילד נהנה, מרוצה או שלא ולכבד את רצונו.
הורה שהגישה שלו לילדו הינה כוחנית, שתלטנית אכן עשוי ללמדו כי גופו אינו ברשותו ו'שייך' למבוגר והגישה צריכה להיות מאד מכבדת כפי  שלא מתביישת הדגימה יפה.
 עייפה, בדרך כלל ילדים בגיל הזה החוששים מבדיקה של רופא, פוחדים מהכאב, וכשמרגיעים אותם ( אפשר באמצעות משחק) הם לרוב נענים. לרוב, רופא ילדים אינם מתחילים ישר לבדוק במקומות המוצנעים אלא באיזורים יותר גלויים ופחות מעוררי חרדה. במקרים חריגים שבהם ניסיונות ההורה והרופא  אינם מצליחים כדאי להתייעץ עם ליצן רפואי.

בברכה,

_________________

ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים 
אלעד, ירושלים 
0526346334
srlazar@gmail.com 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-2/9/2012 20:04 לינק ישיר 

יחד עם זה, נראה לי שחשוב לזכור,  את החשיבות והצורך החיוני במגע אוהב, ושכשזה נעשה, עם אהבה והקשבה גדולה, נראה לי שחשוב מאד להיות בטוחים בעצמנו כמיטיבים, כאוהבים, כעושים משהו שחיוני לילד לא פחות מאוכל. שוב - כמובן, בהקשבה וכבוד.
אולי מיותר לכתוב את זה, אולי זה מובן מאיליו, ובכל זאת...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-2/9/2012 20:08 לינק ישיר 

יתכן וזו עוד סיבה מדוע מוטב להמנע לגמרי מלהשתמש בענישה פיזית ואפילו קלה
ראו באשכול הזה
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=15&topic_id=2970227&forum_id=21023



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > קבוצות תמיכה > פורטל הנפש > איך ללמד את הילדים לשמור על עצמם
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.